שולחן ערוך חושן משפט קנד ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך חושן משפט · קנד · ד · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: סמ"ע ש"ך ט"ז באר היטב באר הגולה

שולחן ערוך

היה פתח של אחד מהשותפין בחצר קטן אינו יכול להרחיבו שהרי שותפו אומר לו בפתח קטן אני יכול להסתר ממך בשעת תשמיש ואיני יכול להסתר ממך בפתח גדול ואם היה הפתח גדול לא יעשנו שנים שהרי אומר לו בפתח אחד אני יכול להסתר בשנים איני יכול אבל מי שהיה לו פתח קטן לר"ה ורצה להרחיבו או היה רחב ורצה לעשותו שנים אין חבירו שכנגדו מעכב עליו ואצ"ל בני ר"ה שאינם יכולים לעכב עליו

(היה לו פתח גדול יכול לעשות שם פתח קטן אבל לא במקום אחר) (טור וב"י בשם הרמב"ם)
:

מפרשים

סמ"ע - מאירת עיניים

בפתח א' אני יכול להסתר כו' דבפתח א' אף שהיא גדולה מ"מ אין מדרך בני אדם להניח פתוחה תמיד ויכול להשתמש שם כשהיא סתומה משא"כ בשני פתחים קטנים דדרך להניח אחד מהן פתוח כן נ"ל מפי' רשב"ם ע"ש (דף ס' ע"א):

יכול לעשות שם פתח קטן. נראה פשוט דדוקא בכה"ג דהיה שם מתחלה פתח או חלון גדול הוא דיכול לעשות ממנו שם פתח או חלון קטן אבל כשהיה פתוח שם הכל והוא רואה משם לחצר חבירו אינו יכול לסתום שם ולעשות שם במקומו פתח או חלון קטן דעד הנה אף שראה בשל חבירו מ"מ כשירצה יכול לעשות מחיצה לפניו דהא לא אחזיק עליו משא"כ כשירצה לעשות מחיצה והניח בו חלון או פתח קטן דע"י מעשה זה יחזיק בו לבסוף ולא יהי' בו כח למחות בו מלראות עליו דהא זה הוא דומה להא דאיתא במשנה וגמ' וכתבה הטור והמחבר בר"ס קנ"ז גם בסמוך בסי' זה כתב דחצר שותפין אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כיון דממילא בלא עשיית שום מעשה מזיקים זא"ז אין להם חזקה ועמ"ש בסמ"ע סכ"ג עוד ט"א בשם הרא"ש וכתבתיהו בסמוך וה"ה בכה"ג ועוד דבעי בעל החצר לאצטנועי מיניה טפי כשהיה לו חלון דאז אפי' כשהוא בביתו יכול לראות בו משא"כ כשהוא פתוח לגמרי וכמ"ש לעיל בסמ"ע בס"ק ט' דמה"ט אין השותף יכול לפתוח חלון בחצר ע"ש ודו"ק:

ש"ך - שפתי כהן

(ח) הי' פתח כו' וה"ה חלון יש לו כל דין פתח בזה וכ"כ הטו' סע"ד וכמו שמוכח מדברי הסמ"ע ג"כ ופשוט:



באר היטב

(יד) פתח:    וה"ה חלון יש לו כל דין פתח בזה וכ"כ הטור ס"ד ופשוט. ש"ך.


(טו) א':    דאף שהוא גדול מ"מ אין דרך בני אדם להניחו פתוח תמיד ויכול להשתמש שם כשהוא סתום משא"כ בשני פתחים קטנים דדרך להניח א' מהן פתוח כן נראה לי מפירוש רשב"ם. סמ"ע.


(טז) גדול:    נרא' פשוט דדוקא בכה"ג דהי' שם מתחלה פתח או חלון גדול הוא דיכול לעשות ממנו שם פתח או חלון קטן אבל כשהי' פתוח שם הכל והוא רואה משם לחצר חבירו א"י לסתום שם ולעשות במקומו פתח או חלון קטן דעד הנה אף שראה בשל חבירו מ"מ כשירצה זה יעשה מחיצה לפניו דהא לא אחזיק עליו משא"כ כשיעשה זה פתח או חלון ויסתום השאר במחיצה ע"י מעשה זה יחזיק בו לבסוף ולא יהא בו כח למחות מלראות עליו וה"ז דומה למ"ש בריש סימן קצ"ז גם בסי' זה כת' בסמוך דחצר השותפים אע"פ שעמדו כך שנים רבות בלא מחיצה כיון דבלא עשיית שום מעשה מזיקים זא"ז אין להם חזקה ועוד דבעי בעל החצר לאצטנועי מיניה טפי כשיהי' לו חלון מבשהוא פתוח לגמרי. שם.



קצות החושן

▲ חזור לראש