רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק י

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף עה.)

(דף קס.) גט פשוט עדיו מתוכו מקושר מאחוריו פשוט שכתבו עדיו מאחוריו ומקושר שכתבו עדיו מתוכו שניהם פסולים רבי חנניה בן גמליאל אומר מקושר שכתבו עדיו מתוכו כשר מפני שיכול לעשותו פשוט ר' שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה:

גמ' (דף קס:) וטעמא מאי תקינו רבנן מקושר אתרא דכהני הוה והוו קפדי טובא ומגרשי נשייהו תקינו להו רבנן מקושר אדהכי והביכ מיתבא דעתייהו (אמר רב יצחק בר יוסף) והיכן עדים חותמים בגט מקושר אמר רב הונא מבחוץ כנגד החלק שבין קשר לקשר וליחוש דילמא כתב בסוף השטר מאי דבעי והרי עדיו חתומים מבחוץ דכתיב בסוף השטר שריר וקים וניחוש דילמא כתב מאי דבעי והדר כתב שריר וקים חד שריר וקים כתבינן תרי שריר וקים לא כתבינן וניחוש דילמא מחק לשריר וקים וכתיב (בס"י מאי) מילי דבעי (ומקיים) והדר כתיב שריר וקים הא"ר יוחנן תלויה מקויימת כשרה (דף קסא.) מחק אף על פי שמקוים פסול ולא אמרן דפסול אלא כשעור שריר וקים ובמקום שריר וקים (הג"ה) תנן התם איש פלוני עד בן איש פלוני עד כשר (ע"כ) :

רב ירמיה בר אבא אמר אחורי כתב היה חתום מלמטה למעלה שהכתב נכתב שיהו חותמים נגד הכתב (דף קסא:) א"ר יצחק בר יוסף (דף רי"ף עה:) כל המחקין כולן צריך לכתוב קיומיהון וצריך שיחזור מענינו של שטר בשיטה אחרונה מאי טעמא (דף קסב.) אמר רב עמרם לפי שאין למדין משיטה אחרונה (דף קסב:) דתניא הרחיק את העדים שני שיטין מן הכתב פסול פחות מכן כשר היו ארבעה וחמשה עדים חתומים על השטר ונמצאו (בגמ' גרס ונמצא א' מהן קרוב או פסול ועי' ברא"ש סי' ג') הראשונים קרובים או פסולין יתקיים העדות בשאר מסייע ליה לחזקיה דאמר חזקיה מילאהו בקרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה פירוש מילאהו בקרובים כגון שחתמו אלו הקרובין במלוי שני השיטין (דף קסג.) רב שבתאי משמיה דחזקיה אמר שני שיטין שאמרו בכתב ידי עדים ולא בכתב ידי סופר מ"ט דכל מאן דמזייף לאו לגבי ספרא אזיל איבעיא להו שני שיטין שאמרו הן ואוירן או הן בלא אוירן אמר ר"נ בר יצחק מסתברא הן ואוירן (בגמ' איתא וכמה אמר רב יצחק בן אלעזר כגון כו') רב יצחק אמר כגון לך לך זה ע"ג זה אלמא קסבר שני שיטין וארבעה אוירין ר' אבהו אמר כגון ברוך בן לוי בשיטה אחת אלמא קסבר שיטה אחת ושני אוירין רב חייא בר (בר אמי כ"ה בגמ' וברא"ש) חמא משמא דעולא אמר כגון למד וכף בשתי שיטין אלמא קסבר שתי שיטין ושלשה אוירין אמר רב לא שאנו אלא בין עדים לשטר אבל בין עדים לאשרתא אפילו טובא נמי כשר מאי שנא בין העדים לשטר דילמא מזייף בין עדים לאשרתא נמי דילמא מזייף וכתיב דמטייט ליה בין העדים לשטר נמי לטייט ליה אמרי סהדי אטיוטא הוא דחתמי אבל בי דינא לא חתמי אטיוטא (דף קסג:) ורבי יוחנן אמר לא שאנו אלא בין העדים לכתב אבל בין העדים לאשרתא אפילו שיטה אחת פסול מאי שנא בין העדים לאשרתא דילמא גייז הוא לעילאי וכתב הוא ועדיו בשיטה אחת וקסבר שטר הבא הוא ועדיו בשיטה אחת כשר אי הכי בין העדים לכתב נמי דילמא (דף רי"ף עו.) כתיב מאי דבעי והא חתימי עדים קסבר שטר הבא הוא בשיטה אחת ועדיו בשיטה אחת פסול וליחוש דילמא כתיב הוא ועדיו בשיטה אחת ואמר אנא לרבות בעדים הוא דעבדי קסבר כל כי האי גוונא אין מקיימין אותו מן העדים של מטה אלא מן העדים של מעלה אמר רב שטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר (דף קסד.) ואם תאמר מוחק וחוזר ומוחק אינו דומה מי שנמחק פעם אחת לנמחק שתי פעמים וליחוש דילמא שדי דיותא אמקום עדים מעיקרא ומחיק ליה והדר כתב כוליה שטרא ומחיק ליה דכי הדר מחיק ליה להאי שטרא הוה ליה אידי ואידי נמחק שתי פעמים אמר אביי קסבר רב אין העדים חותמין על שטר מחוק אלא אם כן נמחק בפניהם ואותבינן עליה דרב מהא דתניא הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר ואי ס"ד דשטר הבא הוא ועדיו על המחק כשר ליחוש דילמא מחיק ליה לנייר וכתיב ליה מאי דבעי וה"ל שטר הבא הוא ועדיו על המחק ואמאי קתני בברייתא הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר הא אפשר דמזייף ליה ומשוי ליה שטר הבא הוא ועדיו על המחק אלא מדקתני בברייתא כשר שמעינן דשטר הכא הוא ועדיו על המחק פסול ופריק רב כי קתני בברייתא הוא על הנייר ועדיו על המחק כשר בדכתבי הכי אנחנא סהדי חתימנא על מחקא ושטר אניירא וכתבי ליה בין סהדא לסהדא דאי לא חיישינן דילמא מחק ליה לשטרא וכתיב מאי דבעי והוה ליה שטר הכא הוא ועדיו על המחק דכשר וכן הילכתא הוא על המחק ועדיו על הנייר פסול ואע"ג דכתבי סהדי אנחנא סהדי חתימנא אניירא ושטרא אמחקא פסול דסוף סוף מחיק ליה לשטרא וכתיב מאי דבעי:

(דף קסה.) רבן שמעון בן גמליאל אומר הכל כמנהג המדינה:

כגון אתרא דנהיגי בפשוט ובמקושר וא"ל עביד לי מקושר ועבד ליה פשוט או אמר לו עביד לי פשוט ואזל עבד ליה מקושר תנא קמא סבר קפידא ורשב"ג סבר מראה מקום הוא לו אמר אביי רשב"ג ור"ש ורבי אלעזר כולהו סבירא להו מראה מקום הוא לו רשב"ג הא דאמרן ר"ש דתנן ר"ש אומר אם הטעה לשבח הרי זו מקודשת רבי אלעזר דתנן האשה שאמרה התקבל לי גטי ממקום פלוני וקבלו לה ממקום אחר פסול ור"א מכשיר והני כולהו שיטה אינון ולית הילכתא כחד מינייהו:

מתני' (דף קס.) גט פשוט עדיו שנים מקושר שלשה פשוט שכתוב בו עד אחד ומקושר שכתוב בו שני עדים שניהם פסולין:

גמ' (דף קסה.) אמימר אכשר בעד אחד בכתב ועד אחד על פה (דף קסה:) שלחו ליה חבריה לר' ירמיה עד אחד בכתב ועד אחד על פה מהו שיצטרפו. שנים שהעידו אחד בבית דין זה ואחד בבית דין זה מהו שיבא בית דין אצל ב"ד ויצטרפו. שנים שהעידו בבית דין זה וחזרו והעידו בב"ד זה מהו שיבא אחד מכל בית דין ובית דין ויצטרפו שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שיצטרפו וכן הילכתא אבל עד ודיין אין מצטרפין דהכי גרסינן בפרק האשה שנתארמלה (כתובות דף כא|א}} דמאי דמסהיד סהדא לא קא מסהיד דיינא ומאי דקא מסהיד דיינא לא קא מסהיד (דף רי"ף עו:) סהדא:

(דף קסה:) רבינא אמר הכי שלחו ליה שלשה שישבו לקיים את השטר ומת אחד מהן צריכין למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי או לא שלח להו אני איני כדאי שאתם שלחתם לי אלא כך דעת תלמידכם נוטה שצריכין למיכתב במותב תלתא כחדא הוינא וחד ליתוהי וכן הילכתא:

מתני' כתוב בו זוזין מאה דאינון סלעים עשרין אין לו אלא עשרין. זוזי מאה דאינון סלעין תלתין אין לו אלא מנה. כסף זוזי דאינון ונמחקו אין פחות משנים. דרכונות דאינון ונמחקו אין פחות (ס"א וט"ס הוא) (מכאן עד סוף המשנה אינו לא בגמ' ולא במשניות רק בברייתא) כסף דינרין ודינרין כסף אין פחות משני דינרין כסף. כסף בדינרין אין פחות משני דינרין דהב כסף:

גמ' ת"ר כסף אין פחות מדינר כסף. כסף דינרין ודינרין כסף אין פחות משנים דינרין כסף. כסף כדינרין אין פחות משני דינרין זהב. אמר מר כסף אין פחות מדינר כסף ואימא נסכא א"ר אלעזר דכתיב ביה מטבע ואימא פריטי אמר רב (בגמ' איתא רב פפא) נחמן באתרא דלא סגו פריטי דכספא ת"ר אין פחות מדינר זהב. דהב דינרין ודינרין דהב אין פחות משני דינרין זהב. דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב:

אמר מר (דף קסו.) דהב בדינרין אין פחות משני דינרין כסף דהב ודילמא בתרי דינרי דהבא פריכא קאמר אמר אביי יד בעל השטר על התחתונה אי הכי רישא נמי גבי כסף בדינר רישא דאמר דינרי סתם דינרי זהב קאמר סיפא דאמר דינרין סתמייהו של כסף:

גרסינן בפרק שני דייני גזרות (דף קי:) המוציא שטר חוב על חבירו וכתב בו בבבל גובה מעות בבל. ארץ ישראל גובה מעות של ארץ ישראל כתב בו כסף סתם מאיזה שירצה לוה מגבהו מה שאין כן בכתובה ואמרינן ודילמא נסכא אר"א שכתב בו מטכע כו':

(דף קסה:) מתני' כתוב בו מלמעלה מנה ומלמטה מאתים מלמעלה מאתים ומלמטה מנה הכל הולך אחר התחתון אם כן למה כותבין את העליון שאם תמחק אות אחת מן התחתון ילמד מן העליון:

גמ'(דף קסו:) ת"ר ילמד התחתון מן העליון אות אחת אבל לא שתי אותיות כגון חנן מחנני וענן מענני א"ר פפא (דף רי"ף עז.) פשיטא לי ספל מלמעלה וקפל מלמטה הכל הולך אחר התחתון פי' ספל סאה ופלגא קפל קבא ופלגא בעי רב פפא קפל מלמעלה וספל מלמטה מאי מי חיישינן לזבוב או לא תיקו פירוש דילמא זבוב מחקיה ברגליה דקו"ף ושוייה סמ"ך או לא ההוא שטרא דהוה כתיב ביה שית מאה וזוזא שלחה רב שרביא לקמיה דאביי שית מאה אסתירי וזוזא או דילמא שית מאה זוזי וזוזא או דילמא שית מאה פריטי וזוזא אמר ליה דל פריטי מהכא דלא כתבי בשטרא אסוכי מסכי להו (דף קסז.) ומשוו להו זוזי מאי אמרת שית מאה אסתירי וזוזא יד בעל השטר על התחתונה אמר אביי מתלת ועד עשר לא ליכתוב איניש בסוף שיטה דילמא מזייף וכתיב ואי איתרמי ליה נהדרי לדיבוריה תרי ותלתא זימני א"א דלא מתרמי ליה באמצע שיטה:

ההוא דהוה כתיב ביה תילתא בפרדיסא אזל מחקיה לגגיה דבי"ת ושוייה ופרדיסא אתא לקמיה דאביי אמר ליה מ"ט רווח ליה עלמא להאי וא"ו כולי האי כפתיה ואודי:

ההוא דהוה כתיב ביה מנת ראובן ושמעון אחי הוה להו חד אחא דשמיה אחי אזל כתיב ליה וא"ו שוייה ואחי אתא לקמיה דאביי א"ל מאי טעמא דחיק ליה עלמא להאי וא"ו כולי האי כפתיה ואודי ליה אמר אביי האי מאן דמחוי חתימת ידיה בי דינא לא ליחוי בסוף מגילתא דילמא משכח לה איניש דלא מעלי וכתב עלה מאי דבעי ותנן הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ההוא (בזבינא דאתא כו' כ"ה בגמ') כוזבנא דאתא לקמיה דאביי א"ל נחוי לן מר חתימת ידיה דכי אתו רבנן מחוו לי (מעברנא להו בלא מכסא כ"ה בגמ') מעברנא להו אחוי ליה בריש מגילתא הוה קא נגיד בה א"ל כבר קדמוך רבנן ההוא שטרא דהוה חתום עליה רבא ורב אחא בר אדא אתא לקמיה דרבא א"ל אין חתימת ידאי דידי היא ומיהו קמיה דרב אחא בר אדא לא חתמי לי מעולם כפתיה ואודי א"ל בשלמא דידי זייפת אלא דרב אחא בר אדא דרתית ידיה היכי עבדת א"ל אנחי ידאי אמיצראי ואמרי לה אזרנוקא וכתבי:

מתני'כותבין גט לאיש ואף על פי שאין אשתו עמו ושובר לאשה ואף על פי שאין בעלה עמה ובלבד שיהא מכירן והבעל נותן שכר (דף רי"ף עז:) (דף קסז:) כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו ואין כותב למלוה עד שיהיה הלוה עמו והלוה נותן שכר כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח עמו ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו והלוקח נותן שכר:

גמ' מאי ובלבד שיהא מכירן אמר רב יהודה אמר רב ובלבד שיהא מכיר שם האיש והאשה בגט ושם האיש והאשה בשובר וליחוש לשני יוסף בן שמעון בעיר אחת דילמא כתב גיטא ואזלו ממטי לאיתתיה דהאיך אמר להו רב אחא בר הונא הכי אמר רב שני יוסף בן שמעון הדרים בעיר אחת אין מגרשי' נשותיהן אלא זה בפני זה וליחוש דילמא אזל למדינתא אחריתי ומחזיק לשמיה ביוסף בן שמעון וכתיב גיטא וממטי ליה לאיתתיה דהאיך אמר להו רב הונא בר חיננא הכי א"ר כל שהוחזק שמו בעיר שלשים יום אין חוששין לו ההוא תברא דהוה חתים עליה (בגמ' איתא רב ירמיה בר אבא אתא לקמי' ההוא אתתא א"ל כו') רבה בר רב חנן אתא (נ"א האי איתתא וכ"ה בא"י) לקמיה דאביי אמרה ליה לאו אנא הואי אמר להו אנא נמי אמרי לסהדי לאו איהי היא ואמרי לי מיקש הוא דקשה לה ובגר ליה קלא אמר אביי אע"ג דאמור רבנן (דף קסח.) כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד צורבא מרבנן לאו אורחיה למידק ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא אמרה ליה לאו אנא הואי אמר לה איברא את הויא אמר אביי אע"ג דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק כיון דדק דק אמר אביי האי צורבא מרבנן דאזיל לקידושי איתתא נידבר עם הארץ בהדיה דילמא מחלפי לה מיניה:

והבעל נותן שכר מ"ט אמר קרא (דברים כד) וכתב ונתן והאידנא דלא עבדינן הכי שדיוה רבנן אאשה כי היכי דלא נשהייה:

והלוקח נותן שכר ואפי' במוכר שדהו מפני רעתה:

כותבין שטר ללוה אע"פ שאין מלוה עמו ואין כותבין למלוה עד שיהא הלוה עמו והלוה נותן שכר ואפי' בעיסקא:

מתני' (דף קסז:) אין כותבין שטרי אירוסין ונשואין אלא מדעת שניהם והחתן נותן שכר ואין כותבין שטרי אריסות וקבלנות אלא מדעת שניהם והמקבל נותן שכר אין כותבין שטרי בירורין וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנין שכר רבן שמעון בן גמליאל אומר לשניהם כותבין שנים לזה לעצמו ולזה לעצמו:

גמ'(דף קסח.) מאי שטרי בירורין הכא תרגמו (דף רי"ף עח.) שטרי טעניתא רב ירמיה בר אבא אמר זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד:

מתני' מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא אתן לך מכאן ועד יום פלוני תן לו את שטרו והגיע הזמן ולא נתן רבי יוסי אומר יתן ר' יהודה אומר לא יתן:

גמ' במאי קא מיפלגי רבי יוסי ורבי יהודה רבי יוסי סבר אסמכתא קניא ורבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אמר רב אין הלכה כרבי יוסי כי אתו לקמיה דרבי אמי אמר להו וכי מאחר שר' יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כר' יוסי אני מה אעשה ולא היא אין הלכה כרבי יוסי:

גרסי' בפרק ארבעה נדרים (דף כז.) ההוא גברא דאתפיס זכותא בבי דינא ואמר אי לא אתינא מכאן ועד שלשים יום ליבטלן הני זכואתי אתניס ולא אתא אמר רב הונא בטלה זכותיה אמר ליה רבה והא אונסא דאורייתא הוא דכתיב (דברים כב כו) ולנערה לא תעשה דבר וגו' וכי תימא קטלא שאני והא תנן נדרי אונסין הדירו חבירו שיאכל אצלו חלה הוא או שחלה בנו או שעיכבו נהר הרי אלו נדרי אונסים וכו' ואמרינן (דף כז:) לרב הונא מכדי אסמכתא היא ואסמכתא לא קניא שאני הכא דמיתפסן זכואתיה והא תנן מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו ואמר לו אם לא נתתי לך מכאן ועד ל' יום תן לו את שטרו והגיע הזמן ולא נתן רבי יוסי אומר יתן ורבי יהודה אומר לא יתן ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו אמר רב אין הלכה כר' יוסי דאמר אסמכתא קניא שאני הכא דאמר ליבטל זכואתיה והילכתא אסמכתא קניא והוא דלא אניס פי' חולי וכיוצא בו והוא דקנו מיניה בבית דין חשוב (עי' נדרים דף כ"ז בר"ן ובב"י ח"מ סי' נ"ד) וקאמר גאון דהאי דינא ליתיה אלא במתפיס זכואתיה בלחוד ומסתברא כוותיה

מתני' מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים ובא לפני ב"ד והן עושין לו קיום איש פלוני בן איש פלוני נמחק שטרו ביום פלוני (דף קסח:) ופלוני ופלוני עדיו:

גמ' ת"ר איזהו קיומו אנו פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו ופלוני ופלוני עדיו אם כתוב בו והוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת גובה ואינו צריך להביא ראיה ואם לאו צריך להביא ראיה:

נקרע פסול נתקרע כשר נמחק או נטשטש אם רשומו ניכר כשר:

ה"ד נקרע והיכי דמי נתקרע אמר רב יהודה נקרע קרע של בית דין נתקרע קרע שלא בבית דין היכי (דף רי"ף עח:) דמי קרע של ב"ד אמר רב יהודה (ב' תיבת אלו אמר רב אינו בגמ') אמר רב מקום העדים ומקום הזמן ומקום התורף אביי אמר שתי וערב ת"ר מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו חתמנו ונתננו לו את השטר אין כותבין בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו (דף קסט.) רשב"ג אומר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת (דף קסט:) וקא מיפלגי באותיות נקנות במסירה רשב"ג סבר אותיות נקנות במסירה ורבנן סברי אין אותיות נקנות במסירה והילכתא כותייהו (דף קסט.) אמר מר חוץ מן האחריות שבו מ"ט אמר רב ספרא מפני שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת דילמא אזיל בעל חוב טריף ליה להאי ואזיל האי וטריף לקוחות והדר א"ל לבעל חוב שוף לי פורתא דאיקום בהא ארעא והדר תא טרפא מינאי והדר אזיל טריף לקוחות וכיון דקרעיניה לשטר דמלוה במאי טריף ליה לא צריכא דקא אתי מכח אבהתיה:

(דף קסט:) אמר מר חוץ מן האחריות שכו היכי כותבין אמר ר"נ דכתבי הכי שטרא דנא לא למיגבא ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כי היכי דתיקום ארעא בידיה ההיא איתתא דיהבה ליה זוזי לההוא גברא למיזבן לה ארעא אזל זבן לה ארעא שלא באחריות אתאי לקמיה דר"נ א"ל לתקוני שדרתיך ולא לעוותי זיל זבנא מיניה שלא באחריות והדר זבנה ניהלה באחריות:

ת"ר בא לידון בשטר ובחזקה נידון בשטר ואין נידון בחזקה דברי רבי רשב"ג אומר אף בחזקה קא שקלינן וטרינן במאי קא מיפלגי רבי ורשב"ג ואסיקנא (דף קע.) דבלברר קא מיפלגי דרבי סבר אע"פ שיש עמו חזקה צריך לברר את שטרו ורשב"ג סבר הואיל ויש עמו חזקה אין צריך לברר את שטרו אמר רב גידל אמר רב הלכה כרשב"ג ואף רבי לא אמר (דף קע:) אלא לברר כלומר כשמביא שטרו אומר לו ברר (דף רי"ף עט.) את שטרך ואע"פ שיש עמו חזקה ואם א"א לו לברר כגון שמתו עדיו או הלכו למדינת הים נידון בחזקה רשב"ג סבר אין צריך לברר כלל אלא נידון בחזקה לכתחלה:

מתני' מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר א"ר יהודה נמצא זה צריך להיות שומר שוברו מן העכברים א"ל ר' יוסי וכן יפה לו ואל ירע כוחו של זה:

גמ' ומסקנא דכותבין שובר דאמרינן (דף קעא:) א"ר הונא בריה דרב יהושע ואפילו למ"ד כותבין שובר ה"מ אפלגא אבל אכולה לא ולא היא אפילו אכוליה נמי כותבין כי הא דרב יצחק בר יוסף הוי מסיק ביה זוזי בר' אבא אתא לקמיה דרב חנינא בר פפי א"ל הב לי זוזאי א"ל הב לי שטרי ושקול זוזך א"ל שטרך אירכס לי אכתוב לך שובר א"ל הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אין כותבין שובר אמר ליה ר' חנינא בר פפי מאן יהיב לן מן עפרא דרב ושמואל ומלינא עיינין הא ר' יוחנן ור"ל דאמרי תרוייהו כותבין שובר כי אתא רבין א"ר אילעא כותבין שובר ומסתברא דכותבין שובר דאי ס"ד אין כותבין שובר אבד שטרו של זה יאכל הלה וחדי מתקיף לה אביי אלא מאי כותבין שובר אלא מעתה אבד שוברו של זה יאכל הלה וחדי א"ל רבא אין עבד לוה לאיש מלוה:

תנן התם שטרי חוב המוקדמין פסולין והמאוחרין כשרין אמר רב (בגמ' וברא"ש איתא אמר רב המנונא לא שנו כו') הונא לא שאנו אלא שטרי הלואה אבל שטרי מקח וממכר אפי' מאוחרין נמי פסולין מ"ט זימנין דמזבין ליה ארעא בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני וזבין ליה מיניה וא"ל הב לי שטרא זבינאי וא"ל אירכס ויהיב ליה זוזי וכי מהדר ליה ארעא כי מאטי תשרי מפיק ליה לשטרא וא"ל הדר זבינתא מינך אי הכי אפילו שטרי הלואה נמי זימנין דיזיף מיניה בניסן וכתיב ליה שטרא בתשרי ומתרמי ליה זוזי ביני ביני ופרע ליה ואמר ליה הב לי שטרי וא"ל אירכס לי וכתיב ליה תברא וכי מאטי זימניה מפיק ליה וא"ל השתא הוא דיזיפת מינאי קסבר האי תנא אין כותבין שוכר א"ל רב יימר לרב כהנא ואמרי לה רב ירמיה מדפתי לרב כהנא והאידנא דלא עבדינן הכי דהא כותבין שובר בתר דאמר להו רב (בגמ' איתא דא"ל ר' אבא לספריה) ספרא לספריה כי כתביתו שטרי מאוחרים כתובו הכי שטרא דנא לאו כזמניה כתבנוהו אלא אחרנוהו וכתבנוהו אמר ליה רב אשי לרכ כהנא והא האידנא דלא עבדינן הכי בתר דאמר להו רב ספרא לספריה כי כתביתו תברא אי ידעיתו זימנא דשטרא כתובו ואי לא כתובו סתמא דכל אימת דנפיק לירעיה אמר ליה רבינא לרב אשי ואמרי (דף רי"ף עט:) לה רב אשי לרב כהנא (דף קעב.) והא האידנא דלא עבדינן הכי א"ל רבנן תיקוני תקיני מאן דעביד עביד ודלא עביד איהו אפסיד נפשיה אמר להו רב (בגמ' א"ל רב לספריה וכן א"ל ר"ה כו') ספרא לספריה וכן אמר רב הונא לספריה כי קיימיתו בשילו כתובו בשילו ואע"ג דמסירי לכו מילי בהיני וכי קיימיתו בהיני כתובו בהיני ואע"ג דמסרי לכו מילי בשילו משום דמיתחזי בשיקרא אמר להו רבה בר רב שילא להנהו דכתבי שטרי אקניאתא כי כתביתו שטרי אקניאתא אי ידעיתו יומא דאקניתו ביה כתובו ואי לא כתובו יומא דקיימיתו בי' ואי לא מיתחזי כשיקרא:

אמר רבא האי מאן דנקיט שטרא בר מאה ואמר שויוה ניהלי תרי בר חמשין חמשין לא משוינן ליה עבדו רבנן מילתא דניחא ליה למלוה וניחא ליה ללוה ניחא ליה למלוה כדי שיכוף לפורעו וניחא ליה ללוה כי היכי דניפגום שטריה ואמר רבא האי מאן דנקיט תרי שטרי בר חמשין חמשין ואמר שוינהו ניהלי חד בר מאה לא משוינן ליה עבדו רבנן מילתא דניחא ליה ללוה וניחא ליה למלוה ניחא ליה למלוה כי היכי דלא ניפגום שטריה וניחא ליה ללוה כדי שלא יכוף לפורעו אמר רב אשי האי מאן דנקיט שטרא בר מאה ואמר שויוה ניהלי חד בר חמשין לא משוינן ליה מ"ט אמרינן האי מיפרע פרעיה וא"ל הב לי שטרי וא"ל אירכס לי וכתב ליה תברא אבר מאה והשתא מפיק ליה להאי וא"ל אחרינא הוא:

מתני' שני אחין אחד עני ואחד עשיר והניח להן אביהם מרחץ ובית הבד עשאן לשכר השכר לאמצע עשאן לעצמו הרי העשיר אומר לעני קח לך עבדים וירחצו כמרחץ קח לך זיתים ובא ועשם בבית הבד:

גמ' (לשון הרי"ף ז"ל) איידי דתנא רישא מי שפרע מקצת חובו רבי יהודה אומר יחליף רבי יוסי אומר יכתוב שובר וכו' דסבר רבי יהודה דלא כתבינן שובר וסבר רבי יוסי כתבינן שובר ואי אבד שוברו יאכל הלה וחדי תנא נמי שני אחין אחד עני ואחד עשיר דדמיא לה דאי לית ליה לעני עבדים ולא זיתים אכיל הלה וחדי וכן נמי הא מתני' שנים שהיו בעיר דמיא להו כהאי עניינא:

מתני' שנים שהיו בעיר שם אחד יוסף בן שמעון ושם אחד יוסף בן שמעון אינן יכולין להוציא שטר חוב זה על זה ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב נמצא לאחד בין שטרותיו שטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין כיצד יעשו ישלשו אם היו משולשין יכתוב סימן אם היו מסומנים (דף רי"ף פ.) יכתוב כהן:

גמ' ההוא שטרא דנפק בבי דינא דרב הונא דהוה כתיב ביה אני פלוני בן פלוני לויתי ממך מנה (דף קעב:) אמר רב הונא ממך אפי' מריש גלותא ממך ואפילו משבור מלכא אמר ליה רב חסדא לרבה פוק עיין בה דלאורתא בעי לה רב הונא מינך נפק דק ואשכח דתניא גט שיש עליו שני עדים ואין בו זמן אבא שאול אומר אם כתוב בו היום גירשתיך כשר אלמא היום ההוא יומא דנפק ביה משמע הכא נמי ממך מההוא גברא דנפק מתותי ידיה משמע ולנפילה לא חיישינן:

(דף קעג.) תניא אחד מן האחין ששטר חוב יוצא מתחת ידו עליו להביא ראיה שאביו נתנו לו וראייה בשטר אבל לא בעדים דקי"ל אין אותיות נקנות במסירה ואי מתנת שכיב מרע היא אפילו בעדים דקי"ל דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו כדגרסי' בפרק מי שמת (דף קנא.) אימיה דרב עמרם הוה לה מלוגא דשטרי וכו' אע"ג דאמרי' הכא דכולי עלמא בין תנא דמתני' בין תנא דברייתא אותיות נקנות במסירה ואביי ורבא תרוייהו אית להו אותיות נקנות במסירה לא סמכינן אהא דהא אמימר ורב אשי דבתראי אינון פסקו הלכה בפרק המוכר את הספינה (דף עז.) (ע"ש גירסא אחרת) אין אותיות נקנות במסירה והאי דאמרינן הכא דכולי עלמא אותיות נקנות במסירה אוקמתא בעלמא היא ולאו דסמכא הוא והכין פסקו רבנן קשישי כדכתבינא:

(דף קעג.) נמצא לאחד בין שטרותיו שטר של יוסף בן שמעון פרוע שטרות שניהן פרועין:

טעמא דנמצא הא לא נמצא מצי מפיק והא אנן תנן ולא אחר יכול להוציא עליהן שטר חוב אמר אביי הכי קאמר נמצא לאחד שובר בין שטרותיו ששטרו של יוסף בן שמעון פרוע שטרות של של יוסף בן שמעון פרועין:

כיצד יעשו ישלשו (דף רי"ף פ:) וכו':

תאנא אם היו כהנים יכתבו דורות:

מתני' האומר לבניו שטר בין שטרותי פרוע ואיני יודע איזה הוא שטרות כולן פרועין נמצא לא' שם שנים הגדול פרוע והקטן אינו פרוע:

גמ' חוב לך בידי פרוע כל שטרות שעליו כולן פרועין אמר ליה רבינא אלא מעתה שדי מכורה לך שדה גדולה מכורה לו שדי שיש לי מכורה לך כל שדותיו מכורות לו אמר ליה התם יד בעל השטר על התחתונה:

מתני' המלוה את חבירו ע"י ערב לא יפרע מן הערב (דף קעג:) ואם אמר על מנת שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב כיוצא בו אמר רשב"ג אף הערב לאשה בכתובתה והיה בעלה מגרשה ידירנה הנאה שמא יעשו קנוניא על נכסיו של זה ויחזיר את אשתו:

גמ' מ"ט רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו גברא אשלימת לי גברא אשלימת לך מתקיף לה ר"נ האי כדינא דפרסאי הוא דלא יהבי טעמא למילתייהו אלא אמר ר"נ מאי לא יפרע מן הערב לא יתבע ערב תחלה תניא נמי הכי המלוה את חבירו ע"י ערב לא יתבע ערב תחלה ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב תחלה אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן לא שאנו אלא שאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב והא (דף רי"ף פא.) מדקתני סיפא רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה בין כך ובין כך לא יפרע מן הערב מכלל דת"ק סבר ל"ש הכי ול"ש הכי חסורי מיחסרא והכי קתני המלוה את חבירו על ידי ערב לא יפרע מן הערב ואם אמר ע"מ שאפרע ממי שארצה יפרע מן הערב בד"א בשאין נכסים ללוה אבל יש נכסים ללוה לא יפרע מן הערב וקבלן אע"פ שיש נכסים ללוה יפרע מן הקבלן (דף קעד.) רשב"ג אומר אם יש נכסים ללוה אחד זה ואחד זה לא יפרע מהן וליתא לדרשב"ג דאמר רבה (בר חנא אר"י בגמ' בהרבה מקומות רבה בר בר חנה) בר אבוה א"ר יוחנן כל מקום ששנה רשב"ג במשנתנו הלכה כמותו חוץ מערב וצידן וראיה אחרונה ערב הא דאמרן.

צידן דתנן (גיטין עד.) אמר רשב"ג מעשה בצידן באחד שאמר לאשתו ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי אצטליתי ואבדה אצטליתו ואמרו חכמים תתן לו את דמיה.

ראיה אחרונה דתנן (סנהדרין לא.) אמרו לו הבא עדים אמר אין לי עדים הבא ראיה אמר אין לי ראיה לאחר זמן מצא עדים ומצא ראיה הרי זו אינו כלום אמר רבן שמעון בן גמליאל מה יעשה לא היה יודע שיש לו עדים ומצא עדים לא היה יודע שיש לו ראיה ומצא ראיה והדין כללא לאו דוקא הוא דלא אמרינן הילכתא כרבן שמעון בן גמליאל אלא עד דאיכא טעמא:

אמר רב הונא הלוהו ואני ערב הלוהו ואני פורע הלוהו ואני נותן הלוהו ואני חייב כולן לשון ערבנות הן.

תן לו ואני קבלן תן לו ואני פורע תן לו ואני חייב תן לו ואני נותן כולן לשון קבלנות הן איבעיא להו הלוהו ואני קבלן תן לו ואני ערב מאי א"ר יצחק לשון ערבנות ערבנות לשון קבלנות קבלנות כלומר הלוהו ואני קבלן קבלן.

תן לו ואני ערב ערב.

רב חסדא אמר כולן לשון קבלנות הן חוץ מהלוהו ואני ערב רבא אמר כולן לשון ערבנות הן חוץ מתן לו ואני נותן א"ל מר בר אמימר לרב אשי הכי אמר אבא תן לו ואני נותן אין למלוה על הלוה כלום ולא היא לא מיפטר לוה מיניה דמלוה עד שישא ויתן ביד מדאמר רבא תן לו ואני נותן קבלן הוא ואמר אמימר תן לו ואני נותן אין לו למלוה על הלוה כלום מכלל דקבלן דאמר רבא אי בעא מלוה למתבעיה ללוה מצי למתבעיה ושמעינן מינה דקבלן תרי גווני נינהו איכא קבלן דגבי מלוה ממאן דבעי ואיכא קבלן דלית ליה למלוה גבי לוה כלום תן לו ואני נותן הוא ניהו קבלן דאית ליה למלוה לאפרועי ממאן דבעי.

נשא ונתן ביד הוא ניהו קבלן דלית ליה למלוה על הלוה כלום.

תן לו ואני פורע תן לו ואני קבלן תן לו ואני חייב מסתברא לן דהילכתא כרבא דאמר כולן לשון ערבנות הן אבל רבואתא קמאי פסקו הילכתא כרב הונא דאמר כולן לשון קבלנות הן:

ההוא דיינא דאחתיה למלוה לנכסי דלוה מיקמי דליתבעיה ללוה סלקיה רב חנן בריה דרב ייבא אמר רבא מאן חכים למעבד כי הא מילתא אלא רב חנן בריה דרב ייבא קסבר נכסוהי דבר אינש אינון ערבין ליה המלוה את חברו על ידי ערב לא יפרע מן הערב לא יתבע מן הערב תחלה.

ההוא ערבא דאבוהון דיתמי דפרעי למלוה מקמיה דלודעינהו ליתמי רב פפא אמר פריעת בעל חוב מצוה ויתמי (דף רי"ף פא:) לאו בני מיעבד מצוה נינהו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימור צררי אתפסיה (דף קעד:) מאי בינייהו איכא בינייהו כשחייב מודה אי נמי שמתוה ומת בשמתיה לרב פפא דאמר פריעת בע"ח מצוה ויתמי לאו בני מיעבד מצוה נינהו (נ"א מ"ז) (לית ליה) לרב הונא בריה דרב יהושע דסבר מצוה על היתומים לפרוע חובת אבוהון אבל חיישינן לצררי כיון שחייב מודה אי נמי דמתחייב ליה בב"ד ולא קיבל עליה דינא ושמתוה ומת בשמתיה הא ודאי ליכא למיחש לצררי הילכך אית ליה לערב למיגבה מיתמי מאי דפרעיה לבע"ח דאבוהון: שלחו מתם שמתוה ומת בשמתיה הילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע:

ההוא ערבא דפרעיה לעובד כוכבים מיקמי דליתבעינהו ליתמי א"ל רב מרדכי לרב אשי הכי אמר (אבימי מהגרוניא כ"ה בגמ' וברא"ש) אביי מהגרוניא משמא דרבא אפי' למ"ד חיישינן לצררי ה"מ ישראל אבל עובד כובבים כיון דבתר ערבא אזיל לא חיישינן לצררי א"ל אדרבה אפילו למ"ד לא חיישינן לצררי הני מילי ישראל אבל עובד כובבים דדיניה בתר ערבא אזיל אי לאו דאתפסיה צררי מעיקרא לא הוה מקביל ליה:

איתמר ערב דכתובה דברי הכל לא משתעבד קבלן דבעל חוב דברי הכל משתעבד קבלן דכתובה וערב דבעל חוב פליגי איכא מאן דאמר אי אית ליה נכסי ללוה משתעבד ואי לית ליה לא משתעבד ואיכא מ"ד בין אית ליה בין לית ליה לא משתעבד והלכתא בין אית ליה בין לית ליה משתעבד ואפילו קבלן דכתובה אבל ערב דכתובה אע"ג דאית ליה לא משתעבד מאי טעמא מצוה עביד ולא מידי חסריה ואי ערב בכתובה דבריה הוא משתעבד דאבא לגבי בריה שעבודי משעבד נפשיה:

כיוצא בו (דף רי"ף פב.) אמר רשב"ג הערב לאשה בכתובתה וכו':

גרסינן בערכין (דף כג:) ההוא גברא דזבנינהו לנכסיה וגירשה לדביתהו שלחה רב יוסף בריה דרבא לקמיה דרב פפא ערב תנן הקדש תנן לוקח מהו א"ל אטו תנא כי רוכלא ניחשוב וניזיל נהרדעי אמרי דתנן תנן ודלא תנן לא תנן א"ר (משרשיא כ"ה בגמ' וברא"ש) שרביא מאי טעמייהו דנהרדעי בשלמא מקדיש משום רויחא דהקדש ערב נמי מצוה הוא דעבד ולא מידי חסריה אלא לוקח מכדי מידע ידע דכל חד וחד איכא עליה כתובה אמאי ניזיל וניזבין איהו הוא דאפסיד אנפשיה וקיימא לן כותייהו:

אמר רב הונא שכיב מרע שהקדיש כל נכסיו ואמר מנה לפלוני בידי נאמן חזקה אין אדם עושה קנוניא על ההקדש (דף קעה.) ודוקא דאיכא בידיה שטרא דמקויים אבל איכא בידיה שטרא דלא מקויים אמר תנו קיימיה לשטריה ונותנין לא אמר תנו אין נותנין מאי טעמא אדם עשוי שלא להשביע את עצמו וה"ה היכא דליכא שטרא בידיה אי אמר תנו נותנין (דף קעד:) רב ושמואל דאמרי תרוייהו ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי אי אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין מ"ט אדם עשוי שלא להשביע את בניו (דף קעה.) אמר (בגמ' אי' רבה וכן מוכיח בפולפלא חריפתא דגרסי' רבה בה"א בסוף) רבא ש"מ שאמר מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו נאמנין (דף רי"ף פב:) מ"ט מדלא פסק למילתא סבר אידכר הוא תנו מנה לפלוני ואמרו יתומים חזר ואמר לנו אבא פרעתיו אין נאמנין אם איתא דפרעיה לא הוה אמר תנו ושמעינן מהא דרבא דהיכא דלא אמרו חזר ואמר לנו פרעתי דנותנין ואף על גב דלא אמר תנו ואי קשיא לך הא רב ושמואל דאמרי תרוייהו אמר תנו נותנין לא אמר תנו אין נותנין התם דלא אמר בתורת הודאה אבל הכא דאמר בתורת הודאה ודמיא לההיא דגרסינן בפרק דיני ממונות (דף ל.) (כי פרק זה בורר קורא הרי"ף פ' דיני ממונות מפני שמתחיל ג"כ ד"מ בשלשה) הרי שראו אביהן שהטמין מעות בשידה תיבה ומגדל ואמר של פלוני הם של מעשר שני הם רואים אם כמוסר דבריו קיימין ואם כמערים לא אמר כלום:

בעי רבא שכיב מרע שהודה מהו צריך לומר אתם עידי או לא אדם משטה בשעת מיתה או לא צריך לומר כתובו או לא בתר דבעי הדר פשטה אין אדם משטה בשעת מיתה ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו:

מתני' המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים ע"י עדים גובה מנכסים בני חורין (דף קעה:) הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין ערב שהוא יוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין ומעשה בא לפני רבי ישמעאל ואמר גובה מנכסים בני חורין א"ל בן ננס אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין א"ל למה א"ל הרי החונק את אחד בשוק ומצאו חברו וא"ל הנח ואני נותן לך פטור שלא על אמונתו הלוהו ואיזה הוא ערב שהוא חייב לו א"ל הלוהו ואני נותן לך חייב שעל אמונתו הלוהו א"ר ישמעאל הרוצה להחכים יעסוק בדיני ממונות שאין מקצוע בתורה גדול מהן שהן כמעין נובע והרוצה לעסוק בדיני ממונות ישמש את בן ננס:

גמ' המלוה את חבירו בשטר גובה מנכסים משועבדים וכו' אמר עולא דבר תורה אחד מלוה על פה ואחד מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים מ"ט שעבודא דאורייתא ומה טעם אמרו מלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות משום פסידא דלקוחות אי הכי מלוה בשטר נמי התם אינהו אפסידו אנפשייהו וקי"ל הכי דהא רב פפא דהוא בתרא פסק (דף רי"ף פג.) הלכתא הכין בפרק האשה נקנית (דף יג:) דאמר רב פפא הלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין שעבודא דאורייתא ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא והא דקא פסק רב פפא הכא (דף קעו.) ואמר דהלכתא מלוה על פה גובה מן היורשין ואינו גובה מן הלקוחות גובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין ואינו גובה מן הלקוחות דלית ליה קלא לאו דפליגא דידיה אדידיה אלא הא קא משמע לן דהיינו טעמא דאוקמוה רבנן אדאורייתא וגובה מן היורשין שלא תנעול דלת בפני לוין:

הוציא עליו כתב ידו שהוא חייב לו גובה מנכסים בני חורין:

בעא מיניה (בגמ' וברא"ש איתא רבה בר נתן) רבא בר נתן מרבי יוחנן הוחזק כתב ידו בב"ד מאי א"ל אע"פ שהוחזק כתב ידו בב"ד אינו גובה אלא מנכסים בני חורין פירוש מאי טעמא דכמלוה בעדים על פה דמי אי קא מודו ליה דלא פרע ליה גובה מנכסים בני חורין ואי קא טעין דפרע מישתבע שבועת היסת ומיפטר ואי קא כפר ואמר לא יזיפנא מיניה מידי והאי לאו כתבא דידי הוא אי הוחזק כתב ידו בב"ד אי נמי איכא סהדי דכתב ידיה הוא הוחזק כפרן ומשלם דקי"ל לעיל (דף ו.) וכ"מ כל האומר לא לויתי כאומר לא פרעתי דמי:

ערב שהוא יוצא לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין:

זימנין אמר רב קודם חיתום שטרות גובה מנכסים משועבדים לאחר חיתום שטרות גובה מנכסים בני חורין וזימנין אמר רב אפילו קודם חיתום שטרות אינו גובה אלא מנכסים בני חורין ולא קשיא הא דכתב ביה פלוני ערב דלא שייך ערב בשטרא והא דכתב ביה ופלוני ערב דשייך ערב בשטרא וכן א"ר יוחנן:

מעשה בא לפני רבי ישמעאל וכו':

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן אע"פ שקילס רבי ישמעאל את בן ננס הלכה כרבי ישמעאל אמר רב יהודה אמר שמואל חנוק וקנו מידו מישתעבד מכלל דערב דעלמא לא בעי קנין ופליגא דר"נ דאמר ר"נ (דף קעו:) ערב דב"ד הוא דלא בעי קנין אבל ערב דעלמא בעי קנין והלכתא ערב דשעת מתן מעות הוא דלא בעי קנין ערב דלאחר מתן מעות בעי קנין וערב דבית דין לא בעי קנין בההיא הנאה דקא מהימנין ליה גמר ומשעבד נפשיה והנך כולהו בעו קנין:

סליקא לה פרק גט פשוט וסליקא לה מסכת בבא בתרא