רי"ף על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח

על ש"ס: רי"ף | ראשונים | אחרונים

(דף רי"ף נא:)

(דף קח.) יש נוחלין ומנחילין נוחלין ולא מנחילין מנחילין ולא נוחלין לא נוחלין ולא מנחילין אלו נוחלין ומנחילין האב את הבנים והבנים את האב ואחין מן האב נוחלין ומנחילין האיש את אמו והאיש את אשתו ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין והאחים מן האם לא נוחלין ולא (דף רי"ף נב.) מנחילין:

גמ' האב את הבנים מנא לן דתניא (דף קט.) את זו דרש רבי ישמעאל ברבי יוסי (במדבר כז ח) איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו במקום בת אתה מעביר נחלה מן האב ואי אתה מעביר נחלה מן האב במקום אחין

(דף קי.) והבנים את האב מנ"ל דכתיב איש כי ימות וגו' טעמא דאין לו בן הא יש לו בן בן קודם (דף קי:) ואי בעית אימא מהכא (ויקרא כה מו) והתנחלתם אותם לבניכם אחריכם בניכם ולא בנותיכם והאחין מן האב נוחלין ומנחילין מנ"ל דא"ק (במדבר) ממשפחתו וירש אותה משפחת אב קרויה משפחה ומשפחת אם אינה קרויה משפחה דכתיב למשפחותם לבית אבותם והאיש את אמו נוחלין ולא מנחילין מנ"ל דת"ר (שם לו) וכל (דף קיא.) בת יורשת נחלה ממטות בני ישראל היאך בת יורשת שני מטות אלא זו שאביה משבט אחד ואמה משבט אחר ומתו וירשתם ואין לי אלא בת בן מנין אמרת ק"ו ומה בת שהורע כחה בנכסי האב יפה כחה בנכסי האם בן שיפה כחו בנכסי האב אינו דין שיפה כחו בנכסי האם וממקום שבאת מה להלן בן קודם לבת אף כאן בן קודם לבת בעא מיניה (בגמ' איתא רבי יהודה נשיאה ע"ש) רב יהודה מר' ינאי מנין לבן שיקדם לבת בנכסי האם דכתיב למטות מקיש מטה האם למטה האב מה מטה האב בן קודם לבת אף מטה האם בן קודם לבת אי מה מטה האב בכור נוטל פי שנים אף מטה האם בכור נוטל פי שנים (דף קיא:) אמר קרא (דברים כא יז) לו משפט הבכורה משפט הבכורה לאיש ואין משפט הבכורה לאשה

והאיש את אשתו נוחלין ולא מנחילין מנ"ל דת"ר שארו זו אשתו מלמד שהאיש יורש את אשתו יכול אף היא תירשנו תלמוד לומר וירש אותה הוא יורש אותה והיא אינה יורשת אותו:

(דף קיג.) תניא אידך (במדבר לו ט) ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר אתה אומר בסיבת הבעל או אינו אלא בסיבת הבן כשהוא אומר ולא תסוב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה הרי הסבת הבן אמור אלא מה אני מקיים ולא תסוב נחלה ממטה למטה אחר בסיבת הבעל הכתוב מדבר דבן לאו אחר הוא

(דף רי"ף נב:) ובני אחיות נוחלין ולא מנחילין תניא בני אחיות ולא בנות אחיות (דף קיג:) למאי הלכתא אמר רב ששת לקדם דכל היכא דכי הדדי נינהו קדמי בנים לבנות תני רב שמואל בר רב יצחק קמיה דרב הונא וירש אותה מקיש ירושה שניה לירושה ראשונה מה ירושה ראשונה בן קודם לבת אף ירושה שניה בן קודם לבת (בגמ' איתא תני רבה בר חנינא קמיה דר"נ והיה ביום הנחילו כו') תניא (דברים כא טז) והיה ביום הנחילו את בניו ביום אתה מפיל דין נחלות ואי אתה מפיל דין נחלות בלילה ותניא אחריתא נמי (במדבר כו) והיתה לבני ישראל לחקת משפט אורעה כל הפרשה כולה להיות דין וכדרב יהודה דאמר רב יהודה שלשה שנכנסו לבקר את החולה רצו כותבין רצו עושין דין שנים כותבין ואין עושין דין (דף קיד.) מאי טעמא דהוו להו עדים ואין עד נעשה דיין א"ר חסדא לא שנו אלא ביום אבל בלילה כותבין ואין עושין דין איתמר קנין אימתי חוזר רבה אמר כל זמן שיושבין ורב יוסף אמר כל זמן שעסוקין באותו ענין (דף קיד:) והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה קנין ומחצה.

שדה בפרק השותפין (דף יב:) תרוייהו אחד ניגרא אמר רב יוסף כגון דא ודאי כופין על מדת סדום.

קנין הא דאמרן.

מחצה בפרק מי שמת (דף קמג.) ההוא דאמר לה לדביתהו נכסאי ליך ולבניך אמר רב יוסף (דף רי"ף נג.) קנאי פלגא:

(דף קיד:) האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין:

קמ"ל דאשה את בנה דומיא דאשה את בעלה מה אשה את בעלה אין הבעל יורש את אשתו בקבר אף אשה את בנה אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב (דף קטו.) אשה נמי תירש את בנה א"ק (במדבר לו ח) וכל בת יורשת יורשת ואינה מורשת

מתני' סדר נחלות כך הוא איש כי ימות ובן אין לו בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת בת קודמת לאחין וכל יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין אחין קודמין לאחי האב וכל יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין והאב קודם לכל יוצאי יריכו:

גמ' ת"ר בן אין לי אלא בן בן הבן ובת הבן ובן בת הבן מנין ת"ל ובן אין לו עיין עליו בת אין לי אלא בת בן הבת ובת הבת ובת בן הבת מנין תלמוד לומר אין לו עיין עליו (דף קטו:) הא כיצד נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן ואימא עד יעקב גמירי דלא כלה שיבטא:

זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין:

(דף קטז:) בעי רמי בר חמא אבי האב ואחיו כגון אברהם ויעקב בנכסי עשו איזה מהן קודם תא שמע האב קודם לכל יוצאי יריכו ורמי בר חמא יוצאי יריכו שלו ולא יוצאי יריכו של בנו וה"נ מסתברא דקתני סיפא זה הכלל כל הקודם בנחלה יוצאי יריכו קודמין ואילו איתיה ליצחק יצחק קודם השתא נמי יעקב קודם שמע מינה:

(דף רי"ף נג:) מתני' בנות צלפחד נטלו שלשה חלקים בנחלה חלק אביהן שהיה מיוצאי מצרים וחלקו עם אחיו בנכסי חפר ושהיה בכור ונטל שני חלקים:

גמ' (דף קיט.) אמאי ראוי הוא ואין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק אמר רבה ארץ ישראל מוחזקת היא שמעינן מהא מתני' לא שנא בן ולא שנא בת כד הוי אבוהון בוכרא שקלי חלק בכורה בהדי אחי אבוהון ירושלמי כיצד יורש במוחזק מת אביו בחיי אבי אביו נוטל פי שנים בנכסי אביו ולא בנכסי אבי אביו ואם היה אביו בכור נוטל פי שנים גם מנכסי אבי אביו ריש לקיש משום אבא כהן ברדלא נאמר משפט לענין פשוטה ונאמר משפט לענין בכורה מה משפט האמור לענין פשוטה אתה רואה הבן כאילו אביו קיים ליטול פשיטותו אף משפט האמור לענין כפילה אתה רואה הבן כאילו אביו קיים ליטול בכורתו:

(דף קכב:) מתני' אחד הבן ואחד הבת בנחלה אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם והבנות ניזונות מנכסי האב ואינן נזונות מנכסי האם:

גמ' מאי אחד הבן ואחד הבת אילימא דירתי בהדדי והא תנן בן קודם לבת וכל יוצאי יריכו של בן קודם לבת ועוד מאי אלא ואסיקנא אלא אמר מר בר רב אשי ה"ק אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם ובנכסי האב אלא שהבן נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם תנו רבנן (דברים כא יז) לתת לו פי שנים פי שנים כאחד אתה אומר פי שנים כאחד או אינו אלא פי שנים בנכסים ודין הוא (דף קכג.) חלקו עם אחד וחלקו עם חמשה מה חלקו עם אחד פי שנים כאחד אף חלקו עם חמשה פי שנים כאחד

(דף קכד.) תניא אין הבכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן רבי אומר אומר אני בכור נוטל פי שנים בשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן אבל לא בשבח שהשביחו היורשים לאחר מיתת אביהן ירשו שט"ח בכור נוטל פי שנים יצא עליהן שטר חוב בכור נותן פי שנים ואם אמר איני נותן ואיני נוטל רשאי מאי טעמייהו דרבנן אמר קרא לתת לו מתנה קריה רחמנא מה מתנה עד דמטיא לידיה אף חלק בכורה עד דמטיא לידיה ורבי אמר קרא פי שנים מקיש חלק בכורה לחלק פשוט מה חלק פשוט אע"ג דלא מטא לידיה אף חלק בכורה אע"ג דלא מטא לידיה ורבנן נמי הא כתיב פי שנים ההוא למיתבה ליה אחד מצרא ורבי נמי הא כתיב לתת לו שאם אמר איני (דף רי"ף נד.) נותן ואינו נוטל רשאי אמר רב פפא דיקלא ואלים ארעא ואסיק שירטון כ"ע לא פליגי דשקיל כי פליגי בחפירה והוו שיבולי שלופפי והוו תמרי מר סבר שבחא דממילא ומר סבר אשתני:

(דף קכד:) תאני רמי בר חמא בשאר סיפרי דבי רב בכל אשר ימצא לו פרט לשבח ששבחו נכסים לאחר מיתת אביהן וכ"ש שהשביחו יורשין לאחר מיתת אביהן דלא שקיל ומני רבנן היא הא דתני רמי בר חמא לא פליגא אדרב פפא דהאי שבחא דאישתני הוא כגון חפירה והוו שיבולי שלופפי והוו תמרי:

(כ"ה בד"ס ובד"ק בלי אותיות גדולות) מתני' בבכורות (דף נא:) הבכור נוטל פי שנים בנכסי האב ואינו נוטל פי שנים בנכסי האם ואינו נוטל בשבח ולא בראוי כבמוחזק (דף נב.) ולא האשה בכתובתה ולא הבנות במזונותיהן ולא היבם כולם אינם נוטלין בשבח ולא בראוי כבמוחזק:

ואמרינן עלה בגמרא ולא האשה בכתובתה איני והאמר שמואל בע"ח גובה את השבח א"ר אבא מקולי כתובה שאנו כאן:

ולא היבם:

בכור קרייה רחמנא אמר אביי לא שאנו אלא שבח ששבחו נכסים בין מיתה ליבום אבל בין יבום לחלוקה שקיל יקום על שם אחיו אמר רחמנא והרי קם רבא אמר אפילו דבין יבום לחלוקה לא שקיל מ"ט כבכור מה בכור אין לו קודם חלוקה אף האי נמי אין לו קודם חלוקה:

ואי קשיא לך הא דאיפסיקא הלכתא לקמן (דף קכו:) דיש לו לבכור קודם חלוקה התם בעיקר ממונא הכא בשבחא:

א"ר פפא (דף קכה:) הלכתא אין הבכור נוטל בראוי כבמוחזק ואין הבכור נוטל פי שנים במלוה בין שגבו קרקע בין שגבו מעות (דף קכו.) ובמלוה שעמו פלגי כלומר (דף רי"ף נד:) הואיל וישנה תחת ידו יש לו בה חלק בכורה דמוחזקת היא ואיכא מ"ד מלוה שעמו פלגי לה אחוה בהדיה דשקיל איהו פלגא חלק בכורה ואידך פלגא פלגי לה אחוה בשוה דמספקא לן אי הויא לה מוחזקת אי לא דאיכא למימר כיון דישנה תחת ידו הויא לה במוחזקת ושקיל ליה כוליה ואיכא למימר כיון דלא מטי לידיה דאבוה במלוה דעלמא דמיא ולית ליה ולא מידי הילכך שקיל פלגא:

ההוא דאמר (דף קכה:) נכסאי לסבתא ובתרה לירתיה הויא ליה ברתא דהות נסיבא (בגמ' איתא ושכיבא בחיי בעלה ובחיי סבתא בתר) ושכיבא בחיי סבתא בתר דשכיבא סבתא אתא בעל קא תבע (דף רי"ף נה.) אמר רב הונא לירתיה ואפילו לירתי ירתיה ורב ענן אמר לירתיה ולא לירתי ירתיה שלחו מתם הלכתא כרב ענן ולאו מטעמיה הילכתא כוותיה דבעל לא ירית ולאו מטעמיה דאי אית לה ברא ירית משום דהוי ליה ראוי ואין הבעל נוטל בראוי כבמוחזק מכלל דרב הונא סבר דבעל נוטל בראוי כבמוחזק א"ר אלעזר דבר זה נפתח בגדולים ונסתיים בקטנים כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דאמי ולית הילכתא כוותיה ודייקינן מינה טעמא דאמר אחריך הוא דהוי ראוי הא אמר מעכשיו מוחזק הוי וירית (דף רי"ף נה:) ליה בעל (דף קכו.) אמר רב אסי בכור שנטל חלק בפשוט ויתר מאי ויתר רב פפי משמיה דרבא אמר ויתר בכל הנכסים קסבר יש לו לבכור קודם חלוקה ומדאחיל בהא אחיל בכולהו רב פפא משמיה דרבא אמר ויתר באותה שדה קסבר אין לו לבכור קודם חלוקה ומאי דאתא לידיה אחיל ואידך לא אחיל (דף קכו:) ושלחו מתם בכור שמכר קודם חלוקה לא עשה ולא כלום אלמא אין לו לבכור קודם חלוקה והילכתא יש לו לבכור קודם חלוקה מר זוטרא מדרישבא פליג בהדי אחוה בצנא דפלפלי אתו לקמיה דרב אשי א"ל הואיל וויתרתה במקצת ויתרתה בכל הנכסים כולן:

חזינן מאן דפסק הילכתא כרבי דאמר בכור נוטל פי שנים במלוה ואייתי ליה ראיה מהא דאיפסיקא הילכתא דיש לו לבכור קודם חלוקה שמעינן דאע"ג דלא מטא לידיה כמאן דמטא לידיה דמי הילכך הילכתא כרבי דאמר בכור נוטל פי שנים במלוה והאי סברא לאו דסמכא הוא דלא איפסיקא הילכתא דיש לו לבכור קודם חלוקה אלא במאי דאתא לידי אבוה ואיתיה השתא ברשותיה אבל מלוה דליתיה ברשותיה לא שייכא בהא מילתא כלל וכן כתב רבינו האי גאון זצ"ל כי האי סברא:

מתני' האומר איש פלוני בני בכור לא יטול פי שנים איש פלוני בני לא יירש עם אחיו לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה:

גמ' לימא מתני' דלא כר' יהודה דאי כרבי יהודה האמר בדבר שבממון תנאו קיים גבי הרי את מקודשת ע"מ שאין לך עלי שאר כסות ועונה אפילו תימא ר' יהודה ע"כ לא קאמר רבי יהודה התם אלא משום דידעה ומחלה אכל הכא לא מחיל:

א"ר יוסף אמר איש פלוני בני בכורי הוא נוטל פי שנים בכור הוא אינו נוטל פי שנים דילמא בוכרא דאימא קאמר ההוא דאתא לקמיה דר' חנינא א"ל מוחזק אני בזה שהוא בכור א"ל מנא ידעת דבכור הוא דכי הוה אתו לקמיה דאבוה אמר להו זילי לגבי שכחת ברי דבוכרא הוא ומסי רוקיה ודילמא בוכרא דאימא הוא גמירי בוכרא דאבא מסי רוקיה בוכרא דאימא לא מסי רוקיה:

אמר רבי אמי בכור שנקרע ונמצא זכר אינו נוטל פי שנים דאמר קרא (דברים כא טו) והיה הבן הבכור לשנואה עד שיהא בן משעת הויה (דף קכז.) אמימר אמר אף אינו ממעט בחלק בכורה שנאמר וילדו לו בנים עד שיהא בן משעת לידה רב שיזבי אמר אף אינו נימול לשמונה שנאמר (ויקרא יב ב) אשה כי תזריע וילדה זכר וביום השמיני ימול עד שיהא זכר משעת לידה אמר רבה תניא כוותיה דרבי אמי בן ולא טומטום בכור ולא ספק. בן ולא טומטום כדרבי אמי בכור ולא ספק לאפוקי מדדרש רבא (דף רי"ף נו.) שתי נשים שילדו ב' זכרים במחבואה כותבין הרשאה זה לזה א"ל רב פפא והא שלח רבין באיגרתיה דבר זה שאלתי את רבותי ולא אמרו לי דבר ברם כך אמרו משום ר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו ולבסוף נתערבו אין כותבין הרשאה זה לזה הדר אוקי רבא אמורא עליה ודרש דברים שאמרתי לפניכם טעות הוא בידי ברם כך אמרו משום ר' ינאי הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה לא הוכרו אין כותבין הרשאה זה לזה:

גרסינן בפרק מי שמת (דף קמב.) תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מ"ט דהוא מיית ברישא ואין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחין מן האב איני והא הוה עובדא ופרכיס תלתא פרכוסי אמר מר בריה דרב אשי מידי דהוה אזנב הלטאה שמפרכסת מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא אמר לומר שממעט בחלק בכורה ודוקא בן יום אחד אבל עובר לא מאי טעמא וילדו אמר רחמנא ואוקמינא נמי (נידה מד.) להאי דקתני ופוסל מן התרומה בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת כשרה ומת ויש לו בנים מן הכשרה ויש לו עבדים ויש לו בן יום אחד מן הפסולה דפוסל את העבדים מן התרומה מפני שחלקו מעורב בהן ואי אפשר לברר ולאפוקי מדרבי יוסי דא"ר יוסי עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא וכן הלכתא:

(דף קמב.) אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בן שנולד לאחר מיתת אביו אינו ממעט בחלק בכורה מ"ט וילדו אמר רחמנא בסורא מתנו הכי בפומבדיתא מתנו הכי אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא בכור שנולד לאחר מיתת אביו אינו נוטל פי שנים מ"ט יכיר אמר רחמנא והא ליתיה דיכיר והלכתא ככל הני לישני כדאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא:

מתני' בבכורות (דף מו.) יש בכור לנחלה ואינו בכור לכהן בכור לכהן ואינו בכור לנחלה בכור לכהן ולנחלה אינו בכור לא לכהן ולא לנחלה איזה הוא בכור לנחלה ולא לכהן הבא אחר הנפלים ואע"פ שיצא ראשו חי ובן תשעה שיצא ראשו מת והמפלת מין בהמה חיה ועוף דברי ר"מ וחכמים אומרים עד שיהא בו מצורת האדם והמפלת סנדל או שליא ושפיר מרוקם והיוצא מחותך הבא אחריו בכור לנחלה ואינו בכור לכהן:

(דף קכז:) תניא יכיר יכירנו לאחרים מכאן אמר רבי יהודה נאמן אדם לומר זה בני בכור וכשם שנאמן לומר זה בני בכור כך נאמן לומר זה בן גרושה זה בן חלוצה וחכמים אומרים אינו נאמן והלכתא כר' יהודה ואפילו היו מוחזקין בזה (דף רי"ף נו:) שהוא בכור ואמר אביו על אחר שהוא בכור נאמן וגרסינן בגמ' בשלמא לר' יהודה היינו דצריך יכיר לאשמועינן דאבא מהימן אע"פ דמוחזק באחר דבכור הוא ע"י קול מ"מ נאמן על זה לומר בכור הוא אלא לרבנן מאי יכיר לא צריכא בצריך הכרה שבא מחדש לכאן ולא ידעינן אי בכור הוא אי לא ולמה ליה קרא תיפוק לי דמהימן מיגו דאי בעי הוה יהיב לי פי שנים אבל לר' יהודה איצטריך דלא נימא מגו במקום עדים הוא לא צריכא נכסים שנפלו לאחר שאמר דבכור הוא דליכא מינו בהנהו נכסים ולר"מ דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם מאי איכא למימר יכיר למה לי לא צריכא אלא לנכסים שנפלו לו כשהוא גוסס וגרסינן בפרק עשרה יוחסין (קידושין עד.) אמר ר"נ שלשה נאמנין על הבכור ואלו הן חיה אביו ואמו חיה לאלתר אמו כל שבעה אביו לעולם:

(דף קכז:) אמר ר' יוחנן אמר בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא נאמן דמשמש לי כי עבדא קא אמר וחילופא אבית המכס דתניא היה עובר על המכס ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא נאמן עבדי הוא וחזר ואמר בני הוא אין נאמן מיתיבי היה משמשו כבן ובא ואמר בני הוא וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן היה משמשו כעבד ובא ואמר עבדי וחזר ואמר בני אין נאמן אמר ר"נ בר יצחק התם דקרו ליה עבדא מצר מאה דאמרי אינשי מצר עבדא מאה זוזי:

שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא עבדי גנבת והוא אומר לא גנבתי מה טיבו אצלך אתה מכרתו לי (דף קכח.) אתה נתתו לי במתנה רצונך השבע וטול ונשבע אינו יכול לחזור בו מאי קמ"ל תנינא א"ל נאמן עלי אבא נאמן עלי אביך נאמנין עלי שלשה רועי בקר ר"מ אומר יכול לחזור בו וחכ"א אינו יכול לחזו' בו הא קמ"ל באתן לך מחלוקת והלכה כדברי חכמים:

שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה גובין מן העבדים ור"נ אמר אין גובין שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא הלכה שלישי בשני כשר רבא אמר אף בראשון מר בר רב אשי אכשר באבא דאבא ולית הלכתא כמר בר רב אשי פירוש קסבר מר בר רב אשי דאבא דאבא שלישי בראשון הוא ומשום הכי קא מכשר ביה ולית הילכתא כותיה דאבא ובנו ראשון בראשון הוא כמו אח ואחיו שהוא ראשון בראשון והוה ליה אבא דאבא שני בראשון:

שלח ליה (דף רי"ף נז.) רבי אבא לרב יוסף בר חמא היה יודע לו בעדות קרקע עד שלא נסתמא ונסתמא פסול ושמואל אמר כשר אפשר דמיכוין מצרנהא אבל גלימא לא ורב ששת אמר אפילו גלימא אפשר דמיכוין מדת ארכו ורחבו אבל נסכא לא ורב פפא אמר אפילו נסכא אפשר דמיכוין מדת משקלותיו מיתיבי היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו פיקח ונתחרש פיתח ונסתמא שפוי ונשתטה פסול אבל היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו פיקח ונתחרש וחזר ונתפקח שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה פיתח ונסתמא וחזר ונתפתח כשר זה הכלל כל שתחלתו בכשרות וסופו בכשרות כשר (דף קכח:) ותיובתא דכולהו תיובתא:

שלח ליה ר' אבא לר"י בר חמא האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא נאמן כר' יהודה ור' יוחנן אמר אינו נאמן כרבנן:

שלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא האומר תטול אשתי כא' מן הבנים נוטלת כא' מן הבנים אמר רבא בנכסים של עכשיו ובבנים הבאים לאחר מיכן:

שלח ליה ר' אבא לרב יוסף בר חמא המוציא שטר חוב על חבירו מלוה אומר לא נפרעתי כלום ולוה אומר פרעתי מחצה והעדים מעידין שפרעו כולו.

נשבע וגובה מחצה מנכסים בני חורין אבל מנכסים משועבדים לא מאי טעמא אמרי לקוחות אנן אעדים סמכינן ואפילו לרבי עקיבא דאמר משיב אבדה הוה הני מילי היכא דליכא שטרא אכל היכא דאיכא (עדים) שטרא אירתותי מירתת מתקיף לה מר בר רב אשי אדרבה אפילו לר"ש בן אלעזר דאמר מודה במקצת הטענה הוה הני מילי היכא דליכא עדים דקא מסייעי ליה אבל היכא דאיכא עדים דקא מסייעי ליה ודאי משיב אבדה הוה דרש מר זוטרא משמיה דרב שימי בר אשי הילכתא ככל הני שמעתתא כדשלח ליה רבי אבא לרב יוסף בר חמא (בגמ' איתא א"ל רבינא לרב אשי דר"נ כו') א"ל רבינא למר זוטרא דרב נחמן מאי א"ל אין גובין מתנינן לה וכן אמר ר"נ אין גובין ואלא הילכתא לאפוקי מאי (דף קכט.) אי (דף רי"ף נז:) לאפוקי מדרבא מוסיף הוא ואי לאפוקי מדמר בר רב אשי לית הילכתא כמר בר רב אשי ואי לאפוקי מדשמואל ורב ששת ורב פפא הא איתותבו אמר ליה לאפוקי מדר' יוחנן דאמר האומר על תינוק בין הבנים בכור הוא אינו נאמן ולאפוקי נמי מהאי אתקפתא דמר בר רב אשי דאתקיף על ר' אבא במוציא שטר חוב:

מתני' (דף קכו:) המחלק נכסיו לבניו ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה דבריו קיימין:

גמ' (דף קכט.) היכי דמי מתנה בתחלה והיכי דמי מתנה באמצע והיכי דמי מתנה בסוף כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן תנתן שדה פלוני לפלוני ויירשה זו היא מתנה בתחלה. יירשה ותנתן לו זו היא מתנה בסוף. יירשה ותנתן לו ויירשה זו היא מתנה באמצע ודוקא אדם אחד ושדה אחת אבל אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם לא ורבי אלעזר אמר אפילו אדם אחד ושתי שדות שדה אחת ושני בני אדם אבל שתי שדות ושני בני אדם לא כי אתא רבין אמר יירש פלוני שדה פלונית ותנתן שדה פלונית לפלוני ר' יוחנן אמר קנה ורבי אלעזר אמר לא קנה ורשב"ל אמר לעולם לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להן במתנה ויירשום ואותיב (דף קכט:) רב אשי לכולהו מהא דתניא נכסי לך ואחריך יירש פלוני ואחרי אחריך יירש פלוני מת ראשון קנה שני מת שני קנה שלישי ואם מת שני בחיי (דף רי"ף נח.) ראשון יחזרו נכסים ליורשי ראשון והא הכא דכשתי שדות ושני בני אדם דמי וקתני דקני תיובתא דכולהו תיובתא ואמרינן לימא תהוי תיובתיה דרשב"ל דאמר לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה ויירשום ותסברא והא אמר רבא הילכתא כוותיה דרשב"ל בהני תלת לא קשיא ברייתא בתוך כדי דבור ודרשב"ל לאחר כדי דבור והלכתא תוך כדי דבור כדבור דמי לבר מעבודת כוכבים (דף קל.) וקידושין:

מתני' האומר איש פלוני יירשני במקום בת בתי תירשני במקום בן לא אמר כלום שהתנה על מה שכתוב בתורה (דף רי"ף נח:) ר' יוחנן בן ברוקא אומר אם אמר על מי שראוי ליורשו דבריו קיימין ועל מי שאין ראוי ליורשו אין דבריו קיימין:

גמ' תניא אמר ר' ישמעאל לא נחלקו אבא וחכמים על אחר במקום בת ובת במקום בן שלא אמר כלום על מה נחלקו על בן בין הבנים ובת בין הבנות שאבא אומר יירש וחכ"א לא יירש אמר רב יהודה אמר שמואל הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא וכן אמר (בגמ' איתא בשני המקומות רבא וכן התוס' ביבמות דף לו: ד"ה ואר"ל גרסי' ג"כ רבא ע"ש) רבה הלכה כרבי יוחנן בן ברוקא אמר רבה מאי טעמיה דרבי יוחנן בן ברוקא אמר קרא (דברים כא טז) והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה א ודוקא היכא דליכא בכור אבל היכא דאיכא בכור אי אמר בלשון ירושה לא אמר כלום כדתנן ריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להן את הבכור דבריו קיימין ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום ועוד תניא אבא חנן אומר משום ר"א (דף קל.) מה ת"ל לא יוכל לבכר לפי שנאמר והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה שיכול והלא דין הוא ומה פשוט שיפה כחו שנוטל בראוי כבמוחזק התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה בכור שהורע כחו שאינו נוטל בראוי כבמוחזק לא כ"ש תלמוד לומר לא יוכל לבכר אמר רב זריקא אמר רבי אמי אמר רבי חנינא הלכה כר' יוחנן בן ברוקא א"ל ר' אבא הורה איתמר במאי קא מיפלגי מר סבר הלכה עדיפא ומר סבר מעשה רב ת"ר אין לומדים הלכה לא מפי תלמוד ולא מפי מעשה עד שיאמרו לו הלכה למעשה שאל ואמרו לו הלכה למעשה ילך ויעשה מעשה ובלבד שלא ידמה מאי ובלבד שלא ידמה א"ר אשי ובלבד שלא ידמה בטרפות דתניא אין אומרין בטרפות זו דומה לזו שהרי חותכה מכאן וחיתה וחותכה מכאן ומתה א"ל רבי אסי לר' יוחנן כי אמר לן מר הלכה ניעביד מעשה א"ל (לא תעבודו עד דאמינא לכו כו' כ"ה בגמ') עד דאמינא לכו הלכה למעשה אמר להו רבא לרב פפא ולרב הונא בריה דרב יהושע כי אתי פיסקא דידי לקמייכו וחזיתו ביה פירכא לא תיקרעוניה עד דאתיתו לגבאי דאי אית לי טעמא אמינא לכו ואי לא הדרנא כי לאחר מיתה לא מיקרע תיקרעוניה ולא מיגמר תגמרון מיניה לא מיקרע תיקרעוניה דאי הואי דילמא הוה אמינא לכו טעמא (דף קלא.) ומיגמר לא תגמרון מיניה דאין לדיין אלא מה שעיניו רואות בעי רבא בבריא היאך כי קאמר ר' יוחנן בן ברוקא בשכיב מרע אבל בבריא לא או דילמא ל"ש ולא איפשיטא הילכך לא עבדינן בה עובדא בבריא:

(דף רי"ף נט.) (דף קלא:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לבנו לא עשאו אלא אפוטרופוס לאשתו לא עשאה אלא אפוטרופוס פשיטא בנו גדול לא עשאו אלא אפוטרופוס בנו קטן מאי אמר רב חנילאי בר אידי משמיה דשמואל אפילו קטן המוטל בעריסה.

ומפרשי רבנן (דף רי"ף נט:) דוקא הכותב אבל אמר יירשני בני שפיר דאמי וירית ליה דקיימא לן כר' יוחנן בן ברוקא ואי קשיא לן ההיא דאמרינן לקמן (דף קלג.) אמר רב הונא שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחר אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה וא"ל רב נחמן גנבא גנובי למה לך אי סבירא לך כר' יוחנן בן ברוקא אימא הלכה כר' יוחנן בן ברוקא דשמעתין כר' יוחנן בן ברוקא אזלא דשמעת מינה דא"ר יוחנן בן ברוקא אפי' בכתיבה נמי למי שראוי ליורשו דבריו קיימין ההוא בשאר יורשין כגון בת בין הבנות ואח בין האחים אבל בן בין הבנים בכתיבה לא עשאו אלא אפוטרופוס כדקאמר שמואל והא דרב הונא לא פליגא עליה ולא פליגא נמי אדר' יוחנן בן ברוקא אלא כל חדא וחדא קיימא באנפי נפשה ולא פליגי אהדדי ואי אמרת בנו מ"ט לא קני בכתיבה אלא אמרינן אפוטרופוס הוא דשווייה וכולהו יורשים קני הא מילתא כבר אמרינן עלה בגמרא (דף קמד.) דהלכתא בלא טעמא היא ולית לן אלא מאי דאמור רבנן:

(דף קלא:) פשיטא בנו ואחר לאחר במתנה ובנו משום אפוטרופוס אשתו ואחר לאחר במתנה ואשתו אפוטרופיא אשתו ארוסה ואשתו גרושה דברי הכל קנו איבעיא להו אשה אצל האחים כתב באשר"י דלא גריס רב אלפס בת אצל הבנים באיבעיא להו ע"ש.

מהר"ם ובת אצל הבנים ואשה אצל בני הבעל מהו א"ר אבינא משמיה דרבא בכולהו לא קנו לבר מאשתו ארוסה ואשתו גרושה ורב עוירא משמיה דרבא אמר בכולהו קנו לבר מאשה (עי' באשר"י) אצל בנים ואשה אצל בני הבעל והלכתא כרבינא (דף קלב.) בעי רבא בבריא היאך כשכיב מרע הוא דניחא ליה דלישתמעון מיליה אבל בבריא הא קאי הוא או דילמא בבריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מיליה מהשתא ת"ש הכותב פירות נכסיו לאשתו גובה כתובתה מן הקרקע למחצה ולשליש ולרביע גובה כתובתה מן השאר כתב כל נכסיו לאשתו ויצא עלי' שטר חוב ר' אליעזר אומר תיקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה וחכ"א תיקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן אמר רבי יהודה הנחתום מעשה ואירע הדבר בבת אחותי כלה ואמרו חכמים תיקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן טעמא דיצא עליו שטר חוב הא לא יצא עליו שטר חוב קניא ובמאי אילימא בשכיב מרע והא אמרת לא עשאה אלא אפוטרופיא אלא לאו בבריא לעולם בשכיב מרע (וה"ה דלא יצא עליו שט"ח דלית לה גוף נכסים ולא הפסידה בע"ח אלא לעוקרה מהיות אפוטרופיא) ורב עוירא מוקים לה בכולהו לבר מאשה אצל הבנים ואצל בני הבעל ורבינא מוקים לה באשתו גרושה ולא איפשיטא בעיין ולקולא עבדינן ולא עשאה אלא אפוטרופיא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן הלכה תיקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן מאי טעמא אומדן דעתא הוא דניחא לה דליפוק עלה קלא דכתבינהו לה לכולהו ניכסיה אפילו חד יומא דאמרי אינשי נהוי חד יומא במנא יקרא וליתבר ותניא הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד כל נכסיו לאחר ואח"כ בא (דף רי"ף ס.) בנו מתנתו מתנה ר"ש בן מנסיא אומר אין מתנתו מתנה שאילו היה יודע שבנו קיים לא היה כותבן אמר רב נחמן הלכה כר"ש בן מנסיא אלמא אזלינן בתר אומדן דעתא וכן הלכה:

תנן התם הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה משום דכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידיה ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת רבי יוסי בר' חנינא אומר באומר לה טלי קרקע זה בכתובתך (דף קלב:) ומקולי כתובה שנו כאן א"ל רבא לר"נ הא רב והא שמואל והא ר' יוסי בר' חנינא מר כמאן ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ודוקא דהיא שותקת כשמואל וכ"ש הנך:

בעי רבא בבריא היאך ש"מ הוא דידעה דלית ליה וקא מחלה אבל בבריא סברה הדר קני ((מהר"ם ל"ג) ומקני ליה) או דילמא השתא מיהת הא לית ליה תיקו הלכך מוקמינן כתובה אחזקה ועל הבעל להביא ראיה דמחלה ההוא דאמר להו פלגא לברת ופלגא לברת ותילתא לאיתתא בפירי איקלע ר"נ לסורא עאל רב חסדא לגביה א"ל כה"ג מאי א"ל הכי אמר שמואל אפי' לא הקנה לה אלא דקל אחר לפירותיו אבדה כתובתה מי דמי התם אקני לה בגופא דקרקע הכא פירא א"ל מטלטלי קא אמרת מטלטלי ודאי לא קא אמינא ההוא דא"ל תילתא לברת ותילתא לברת ותילתא לאיתתא שכיבא חד מבנתיה (דף רי"ף ס:) סבר רב פפא למימר לית לה אלא תילתא (דף קלג.) א"ל רב כהנא אילו הדר קני נכסי אחריני מי לא שקלא השתא נמי שקלא פירוש שכיבא חדא מבנתיה בחיי האב ההוא דפלגינהו לנכסי לבניה ולאיתתיה שייר דיקלא סבר רבינא למימר לית לה אלא דיקלא אמר ליה רב יימר לרבינא אי לית לה נכסי דיקלא נמי לית לה אלא מיגו דנחתא לדיקלא נחתא נמי לכולהו נכסי ההוא דהוה קא שכיב אמרו ליה נכסיה למאן דילמא לפלוני אמר להו ואלא למאן אמר רב הונא אם ראוי ליורשו נוטלן משום ירושה ואם לאו נוטלן משום מתנה סבר רב אדא בר אהבה למימר אם ראוי ליורשו אלמנתו ניזונית מנכסיו ואם לאו אין אלמנתו ניזונית מנכסיו א"ל רבא מיגרע גרעה השתא ומה בירושה דאורייתא אמרת אלמנתו ניזונית מנכסיו במתנה דרבנן לא כ"ש פירוש מתנת שכיב מרע דרבנן היא דגרסינן בפרק מי שמת (דף קמז:) רבא אמר רב נחמן מתנת שכיב מרע מדרבנן בעלמא היא גזרה שמא תטרף דעתו עליו אלמא במתנת שכיב מרע נמי אלמנתו ניזונית מנכסיו ואיכא נוסחי אחריני דאית בהו אטו יורש מיגרע גרע ולית בהו השתא ומה ומיהו תרוייהו לישנא דגמרא נינהו וחד טעמא נינהו אלא חד נוסחא קיטא וחד נוסחא רויחא ואי קשיא לך ההיא דתנן (גיטין מח:) אין מוציאין לאכילת הפירות ולשבח קרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם והכא קאמרינן אלמנתו ניזונית מנכסיו ההוא במשעבדי מחיים כגון מתנת בריא ומכירה אבל מתנת שכיב מרע דלא קניא אלא לאחר מיתה כדאמרינן (דף קלז.) מתנת שכיב מרע אימתי קונה אביי אמר עם גמר מיתה ורבא אמר לאחר גמר מיתה והלכה כרבא לא דחיא תקנתא דרבנן דמזונות אלמנה ומתנת שכיב מרע תרוייהו תקנתא דרבנן נינהו ובהדי הדדי קא אתו לאחר גמר מיתה הילכך לא דחיא חדא מינייהו לחברתה ותרוייהו קנו האי סברא דילן וחזינן למקצת רבואתא דסמכי להו אהאי נוסחא דלית בה השתא ומה וקא מפרשי לה הכי אטו יורש מיגרע גרע אלא בין משום ירושה בין משום מתנה אין אלמנתו ניזונית מנכסיו ומסייעי לה למלתא מדתנן אין מוציאין לאכילת הפירות ולשבח הקרקעות ולמזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם ואנן הא קא ברירנא לה ופרישנא טעמא בסייעתא דשמיא והא מתניתין דמסתייעי מינה איכא עלייהו תיובתא דאי מתניתין פליגא עליה דרב אדא בר אהבה הוה רבא מותיב עליה מינה ומדלא אותבה עליה מינה ש"מ דמתניתין לא הויא תיובתיה אלא טעמא דמתניתין לחוד ודרב אדא בר אהבה לחוד וליכא עליה דרב אדא בר אהבה פירכא אלא מדרבא (דף קלג.) אלא אמר רבא כדשלח ליה רב אחא בר רב עוא לדברי ר' יוחנן בן ברוקא נכסאי לך ואחריך לפלוני אם הראשון ראוי ליורשו אין לשני במקום הראשון כלום שאין לשון מתנה אלא לשון ירושה וירושה אין לה הפסק אמר ליה רבא לרב נחמן והא אפסקה הוא סבר יש לה הפסק ורחמנא אמר אין לה הפסק (דף קכט.) תניא האומר (דף רי"ף סא.) תנו שקל לבני בשבת וראויין לתת להן סלע נותנים להן סלע ואם אמר אל תתנו להן אלא שקל אין נותנין להן אלא שקל ואם אמר אם מתו יירשו אחרים תחתיהם בין שאמר תנו בין שאמר אל תתנו אין נותנין להן אלא שקל וגרסינן בפ' מציאת האשה (כתובות ע.) אמר רב חסדא אמר מר עוקבא הילכתא בין שאמר תנו ובין שאמר אל תתנו נותנין להן כל צרכן והא קי"ל הלכה כר"מ דאמר מצוה לקיים דברי המת הני מילי במילי אחרניאתא אבל בהא מינח ניחא ליה והא דאמר הכי לזרוזינהו הוא דעבד:

מתני' (דף קלג:) הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו מה שעשה עשוי אבל אין רוח חכמים נוחה הימנו רשבג"א אם לא היו בניו נוהגין בו כשורה זכור לטוב:

גמ' איבעיא להו מי פליגי רבנן עליה (אולי צ"ל דרשב"ג) דרבן גמליאל או לא תא שמע דא"ל שמואל לרב יהודה שיננא לא תהוי בי עבורי אחסנתא אפילו מברא בישא לברא טבא וכ"ש מברא לברתא דלא ידעת מהי מינייהו נפק זרעא מעליא ירושלמי אמר רבי אבא בר ממל הכותב נכסיו לאחרים והניח את בניו עליהם הכתוב אומר (יחזקאל לב כז) ותהי עונותם על עצמותם

מתני' (דף קלד.) האומר זה בני נאמן וזה אחי אינו נאמן ונוטל עמו בחלקו מת יחזרו נכסים למקומן נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו:

(דף קלה:) מי שמת ונמצאת דאיתיקי קשורה לו על ירכו הרי זו אינה כלום זיכה בה לאחר (דף רי"ף סא:) בין מן היורשים בין שאינו מן היורשים דבריו קיימין:

גמ' (דף קלד.) האומר זה בני נאמן למאי הילכתא אמר רב יהודה אמר שמואל ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום (דף קלד:) ואע"ג דמוחזק לן דאית ליה אחי:

ובעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן ואם מת חולצת ולא מתייבמת דאמרינן (דף קלה.) ההוא דהוה קא שכיב אמרו ליה איתתיה למאן אמר להו חזיא לכהנא רבה אמר רבה למאי ניחוש לה חדא דאמר חזיא לכהנא רבה ועוד הא אמר רב חייא בר אבין א"ר יוחנן בעל שאמר גירשתי את אשתי נאמן א"ל אביי והא כי אתא רבי יצחק א"ר יוחנן בעל שאמר גירשתי את אשתי אינו נאמן א"ל לא קא משנינן להו כאן למפרע כאן להבא אמר ליה ואשינויי ניקום וניסמוך א"ל רבא לרב נתן בר אמי זיל חוש לה ההוא דמוחזק לן (גי' הגמ' דלית ליה) דאית ליה אחי ואמר בשעת מיתה דלית ליה אחי אמר רב יוסף מאי ליחוש לה חדא דמוחזק לן (ס"א דלית) דאית ליה אחי ועוד הא אמר בשעת מיתה דלית ליה אחי א"ל אביי הא אמרי איכא עדי' במדינת הים דידעי דאית ליה אחי אמר ליה השתא מיהא ליתנהו קמן לאו היינו דר' חנינא דא"ר חנינא עידיה בצד אסתן ותאסר א"ל אביי אם (נ"א הקלנו) חלקנו בשבויה דמנוולה נפשה לגבי שבויה נקל באשת איש א"ל רבא לרב נתן בר אמי זיל חוש לה:

זה אחי אינו נאמן ויטול עמו בחלקו ואינך מאי קאמרי אי קאמרי אין דאחוהון הוא אמאי יטול עמו בחלקו ותו לא ואי דקאמרי לאו אחוהון הוא נפלו לו נכסים ממקום אחר אמאי יירשו אחיו עמו לא צריכא דקא אמרי אין אנו יודעים:

נפלו לו נכסים ממקום אחר יירשו אחיו עמו. בעי רבא שבח ששבחו נכסים מאליהן מהו בשבח המגיע לכתפים לא תיבעי לך דכנפלו לו נכסים ממקום אחר דמי כי תיבעי לך בשבח שאין מגיע לכתפים מאי כנכסים שנפלו לו ממקום אחר דמי או לא תיקו:

(דף קלה:) מי שמת ונמצאת דאיתיקי קשורה לו על (דף רי"ף סב.) יריכו הרי זו אינה כלום וכו':

ת"ר דאיתיקי דא תהא למיקם ולהיות. מתנה כל שכתוב מהיום ולאחר מיתה אלא מעתה מהיום ולאחר מיתה הוא דהויא מתנה מעכשיו לא הויא מתנה אמר אביי ה"ק איזו היא מתנת בריא שהיא כמתנת שכיב מרע דלא קני אלא לאחר מיתה כל שכתוב בה מהיום ולאחר מיתה יתיב רבה בר רב הונא באכסדרא דבי רב ויתיב וקאמר משמיה דרבי יוחנן שכיב מרע שאמר כתבו ותנו מנה לפלוני ומת אין כותבין ונותנין שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה (דף קלו.) ורב יהודה אמר שמואל הלכה כותבין ונותנין וכן אמר רבא אמר רב נחמן הלכה כותבין ונותנין ואוקימנא בפרק מי שמת (דף קנב:) במיפה את כחו והיכי דמי מיפה את כחו דאמר יטול מנה פלוני ואף כתבו וחתמו והבו ליה ואי לא אמר הכי חיישינן שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר ואין שטר לאחר מיתה:

מתני'(דף קלו.) הכותב נכסיו לבניו לאחר מיתה צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה דברי רבי יהודה ר' יוסי אומר אינו צריך הכותב נכסיו לבנו לאחר מותו האב אינו יכול למכור מפני שהן כתובין לבן והבן אינו יכול למכור מפני שהן ברשות האב מכר האב מכורין עד (דף רי"ף סב:) שימות מכר הבן אין ללוקח כלום עד שימות האב (דף קלח:) האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשים:

גמ' (דף קלו.) וכי כתב ליה מהיום ולאחר מיתה מאי הוי והא תנן מהיום ולאחר מיתה גט ואינו גט ואם מת חולצת ולא מתייבמת התם מספקא ליה אי תנאה הוי אי חזרה הוי הכא הכי קאמר גופא קני מהיום ופירא לאחר מיתה:

רבי יוסי אומר אינו ריך קסבר זמנו של שטר מוכיח עליו:

בעא מיניה רבא מרב נחמן בהקנאה מהו פירוש שטר שיש בו קנין א"ל אינו צריך אמר רב פפי איכא אקניתא דצריך ואיכא אקניתא דלא צריך אקנייה וקנינא מיניה לא צריך מהיום מאי טעמא אקנייה וקנינא מיניה מהשתא משמע קנינא מיניה ואקנייה לא משמע מהשתא ולהכי צריך מהיום ואסיקנא אמר רבא א"ר נחמן בהקנאה אינו צריך בין אקנייה וקנינא מיניה בין קנינא מיניה ואקנייה בדוכרן פתגמא דהוה באנפנא פליגי ר' יוסי סבר אע"ג דלא כתיב ביה מהיום זמנו של שטר מוכיח עליו וכמאן דכתיב ביה מהיום דמי ורבי יהודה סבר לא אמרינן זמנו של שטר מוכיח עליו ופסק רב הלכה כר' יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו ואשכחן בגטין בפרק המגרש (גיטין פה:) דאתקין (בגמ' איתא רבא ובתוס' שם בגיטין דף עב. בד"ה הכי אמר רב כו' הביאו שני גירסות.) רב בגיטי מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי דאמר זמנו של שטר מוכיח עליו וקשיא לן דרב אדרב דהכא קא פסק הילכתא כרבי יוסי והתם אתקין מן יומא דנן לאפוקי מדרבי יוסי וחזינן למקצת רבואתא דשני לא דאמי מתנה לגט דהכא ממונא והכא איסורא וטעמא דמיסתבר הוא כי היכי דלא תיקשי דרב אדרב ורב נחשון גאון פליג ואמר הכין נהיגי במתיבתא כרבי יהודה ואפילו בממון כתקנת רב בגטין:

הכותב נכסיו לבנו וכו' אתמר מכר הבן בחיי האב ומת הבן בחיי האב (דף קלו:) רבי יוחנן אמר לא קנה לוקח ורשב"ל אמר קנה לוקח ר' יוחנן אמר לא קנה לוקח קנין פירות בקנין הגוף דאמי ורשב"ל אמר קנה לוקח קנין פירות לאו כקנין הגוף דאמי והילכתא (כאן (דף קכט.) ויבמות (דף ל:)) כרשב"ל בהני תלת חדא הא ואידך (דף קכט.) דכי אתא רבין אמר תנתן שדה פלונית לפלוני ויירש פלוני שדה פלונית ר' יוחנן אמר קנה ורשב"ל אמר לא קנה עד שיאמר פלוני ופלוני יירשו שדה פלונית ופלונית שנתתים להם במתנה ויירשום ואידך דאיתמר (יבמות לה:) החולץ ליבמתו מעוברת והפילה ר' יוחנן אמר אין צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת שמה חליצה ורשב"ל אמר צריכה חליצה מן האחין חליצת מעוברת לא שמה חליצה:

(דף קלז.) תניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ומכר ואכל שני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשבג"א אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד ורמינהו נכסי לך ואחריך לפלוני יורד הראשון ומוכר ואוכל דברי רבי רשב"ג אומר אין לראשון אלא אכילת פירות בלבד קשיא דרבי אדרבי קשיא דרשב"ג אדרשב"ג דרבי אדרבי לא קשיא הא לגופא הא לפירא דרשב"ג אדרשב"ג לא קשיא הא לכתחלה הא דיעבד. אמר אביי איזה הוא (דף רי"ף סג.) רשע ערום זה המשיא עצה למכור בנכסים כרשב"ג (בגמ' ליתא כי אתא רבין אר"י ואמרי לה כו' רק אר"י הלכה כרשב"ג כו') כי אתא רבין אמר רבי יוחנן ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן הלכה כרשב"ג ומודה רשב"ג שאם נתנו במתנת שכיב מרע שלא עשה כלום מאי טעמא אמר אביי מתנת שכיב מרע לא קני אלא לאחר מיתה וכבר קדמו אחריך וגרסינן בהאי פירקא (דף קכה:) בענין ההוא דאמר להו נכסי לסבתא ובתרה לברתיה הויא ליה ברתא דהות נסיבא ושכיבא בחיי סבתא ואמרינן בסופה אמר רבה מיסתבר טעמא דבני מערבא דאי קדים סבתא וזבין זבינה זביני ושמעינן מינה דהלכתא כרשב"ג דאמר אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד ואיכא מ"ד דלית הלכתא כרשב"ג דקאי כרבי יוחנן דאמר קנין פירות כקנין הגוף דאמי והאי דפסק רבי יוחנן הלכתא כוותיה משום דס"ל קנין פירות כקנין הגוף דאמי ואנן לא סבירא לן הכי דא"כ קשיא מעשה דההיא סבתא אלא רשב"ג היינו טעמא דסבר אחריך שאני דהיכא דאמר נכסי לך ואחריך לפלוני אין לשני לא גופא ולא פירא אלא אחריו של ראשון ולא אמרינן פירא לחד וגופא לחד אלא היכא דאמר מעכשיו ובהא מודה רשב"ג שאם מכר הראשון שהשני מוציא מיד הלקוחו' דהיינו מתניתין דתנן מכר האב מכורין עד שימות ולא פליג רשב"ג ודקא מוקים ר"נ בר יצחק לרבי ורשב"ג דבקנין פירות כקנין הגוף דאמי פליגי לא קשיא לן מידי דלא עדיף מהא דאמר רב הונא כל האומר אחריך כאומר מעכשיו דמי דהוה ליה פירות לזה והגוף לזה וכבר אידחיא לה ממעשה דההיא סבתא אמר רבי זירא א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו היו בהן עבדים והוציאן לחירות פשיטא מהו דתימא א"ל מעבדא בהו איסורא לא יהבי לך קמ"ל אמר רב יוסף א"ר יוחנן הלכה כרשב"ג ואפילו עשאן תכריכין למת פשיטא מהו דתימא לשוינהו איסורי הנאה לא יהבי לך קא משמע לן (דף קלז:) ההיא איתתא דהוה לה דיקלא בארעא דרב ביבי בר אביי כל אימת דהות אזלה למיגזרה קפיד עלה אמר קא דיישת לה לארעאי אקניתה ליה כל שני חייו אזל אקנייה לבנו קטן אמר רב (בגמ' איתא ר"ה בריה דרב יהושע משום כו') פפא משום דאתו ממולאי אמריתו מילי ממוליאתא אפי' רשב"ג לא אמר אלא לאחר אבל לעצמו (דף רי"ף סג:) לא וגרסינן נמי בפרק מי שהיה נשוי (כתובות צה:) אמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום כמאן כי האי תנא דתניא נכסי לך ואחריך לפלוני וירד הראשון ואכל השני מוציא מיד הלקוחות דברי רבי רשבג"א אין לשני אלא מה ששייר ראשון בלבד אמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות ואחריך מיד בעל ולוקח מיד אחריך ומוקמינן להו בידא דלוקח ומ"ש מהא דתנן וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ביניהן התם אית להו פסידא לכולהו הכא לוקח הוא דאית ליה פסידא ואי קשיא לך הא דאמר אביי נכסי ליך ואחריך לפלוני ועמדה ונשאת בעל לוקח הוי ואין לאחריך במקום בעל כלום והכא קאמר ואחריך מוציא מיד בעל התם דאמר לה כשהיא פנויה הכא דאמר לה כשהיא נשואה מאי קאמר לה אחריך ליקני בעל לא ליקני:

(דף קלז:) אמר רב יהודה אמר שמואל הכותב כל נכסיו לאחר ואמר הלה אי אפשי בהן קנה ואפילו עומד וצווח ורבי יוחנן אמר לא קנה אמר רבי אבא בר ממל ולא פליגי (דף קלח.) כאן בצווח מעיקרו כאן בשתק ולבסוף צווח האי דינא בשכיב מרע הוא דדברי שכיב מרעבככתובין וכמסורין דמו וכיון ששתק כמי שנמסרו לו דמי אבל במתנת בריא לא קני עד דמטי שטרא לידיה:

אמר ר"נ בר יצחק זיכה לו ע"י אחר ושתק ולבסוף צווח באנו למחלוקת רשב"ג ורבנן דרבנן סברי מדאשתיק קנינהו והאי דקא צווח מיהדר קא הדר ביה ורשב"ג סבר הוכיח סופו על תחלתו והאי דלא קא צווח עד השתא סבר כי לא מטו לידי מאי אצווח ת"ר ש"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני וג' מאות לפלוני וד' מאות לפלוני אין אומרין כל הקודם בשטר זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מכולן אבל אם אמר תנו ר' זוז לפלוני ואחריו ג' מאות זוז לפלוני ואחריו ד' מאות זוז לפלוני אומרין כל הקודם בשטר (דף רי"ף סד.) זכה לפיכך יצא עליו שטר חוב גובה מן האחרון אין לו גובה משלפניו אין לו גובה משלפני פניו:

האי דקתני יצא עליו שט"ח גובה מכולן לפי ממון הוא גובה שנוטל מכל אחד ואחד לפי מה שנטל דאזלינן בתר דעת הנותן דכיון דיהב לחד מינייהו ארבע מאה ולחד תלת מאה ולחד מאתים הרי אתברר דדעתיה דנותן למשקל בעל ארבע מאה חדא תילתא במאי דשקיל בעל תלת מאה ותרתי במאי דשקיל בעל מאתים ושקיל בעל תלת מאה חדא ופלגא במאי דשקיל בעל מאתים ולהכי פלגו לפום ממונא דכל חד וחד דהכין הוא דעתא דנותן ובתר דעתא דיליה אזלינן והכין נמי דינא כד לא משתכח כללא דממונא כוליה דפלגי' מאי דמשתכח לפום הדין חושבנא דאזלינן בתר דעתיה ולפום תפקידתיה פלגינן לממוניה אבל בעלי חובות פלגו לפום שעבודא וכן כתובת ג' נשים של מנה ושל מאתים ושל שלש מאות פלגינן לפום שיעבודא ולא לפום ממונא כדברירנא בדין מי שהיה נשוי שלש נשים (בפ"י דכתובות סי' שנ"ח):

ת"ר שכ"מ שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בני בכורי כראוי לו נוטלן ונוטל בכורתו ואם אמר בבכורתו ידו על העליונה רצה חלק בכורה נוטל רצה מאתים זוז נוטל ושכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ונוטלת כתובה בכתובתה (דף קלח:) ידה על העליונה רצת נוטלתן רצת נוטלת כתובתה ושכיב מרע שאמר תנו מאתים זוז לפלוני בעל חובי כראוי לו נוטלן ונוטל חובו בחובו אין לו אלא חובו משום דאמר כראוי לו נוטלן ונוטל חובו ודלמא כראוי לו בחובו קאמר אמר ר"נ אמר לי הונא הא מני ר"ע היא דדייק לישנא יתירא דתנן לא את הבור ולא את הדות אע"פ שכתב לו עומקא ורומא וצריך ליקח לו דרך דברי רבי עקיבא וחכ"א אין צריך ליקח לו דרך ומודה ר' עקיבא בזמן שאמר לו חוץ מאלו שאינו צריך ליקח לו דרך אלמא כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קא אתי הכא נמי כיון דלא צריך וקאמר לטפויי מילתא קא אתי והכין הלכתא:

ת"ר שכיב מרע שאמר מנה יש לי אצל פלוני העדים כותבין אע"פ שאין מכירין לפיכך כשהוא גובה צריך להביא ראיה דברי רבי מאיר וחכמים אומרים אין כותבין אא"כ מכירין לפיכך כשהוא גובה אין צריך להביא ראיה אמר רב נחמן אמר לי הונא תנא רמ"א אין כותבין ואף ר"מ לא אמר אלא משום בית דין טועין אמר רב דימי מנהרדעא הלכתא אין חוששין לב"ד טועין ומ"ש מדרבא דאמר אין חולצין אלא אם כן מכירין ואין ממאנין אלא אם כן מכירין לפיכך כותבין גט חליצה אע"פ שאין מכירין וכותבין גט מיאון אע"פ שאין מכירין מאי טעמא חיישינן (דף רי"ף סד:) לב"ד טועין בי דינא בתר בי דינא לא דייקי בתר עדים דייקי:

האב תולש ומאכיל לכל מי שירצה ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשים:

תלוש אין מחובר לא (דף קלט.) והא תניא שמין את המחוברין ללוקח פירוש ללוקח מן האב והנה הבן שכתבן לו אינו נוטל הפירות המחוברין אלא לדמיהן ועל מה תנן ומה שהניח תלוש הרי הוא של יורשים תלוש אין מחובר לא אמר עולא לא קשיא כאן בבנו כאן באחר הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו ולפיכך מוחל לו בפירות המחוברין בשעת מיתתו ואין היורשין יורשין אותן אבל הלוקח שהוא אחר אינו מוחל אצל בנו של מוכר ולפיכך שמין לו:

מתני' הניח בנים גדולים וקטנים אין הגדולים מתפרנסין על ידי הקטנים ולא הקטנים ניזונין על ידי הגדולים אלא חולקין בשוה נשאו גדולים ישאו קטנים ואם אמרו קטנים הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן אביהן נתן:

גמ' אמר רבא האי גדול אחי שלבש ואיכסי מביתא מאי דעבד עבד ואי קשיא לך הא דתנן ואין הגדולים מתפרנסין על הקטנים התם בשדכא פירוש אדם ריקן שאין להם הנאה ממנו ויש שפירשו שדכא מלבוש של משי:

נשאו גדולים ישאו קטנים וכו' מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם ישאו קטנים לאחר מיתת אביהם נשאו גדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן הרי אנו נושאים בדרך שנשאתם אתם אין שומעין להן אלא מה שנתן להן אביהן נתן:

מתני' הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות ולא הקטנות ניזונות ע"י הגדולות אלא חולקות בשוה נשאו גדולות ישאו קטנות (במשנה איתא ואם אמרו קטנות הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם זה חומר כו') זה חומר בבנות מבבנים שהבנות ניזונות על הבנים ואינן ניזונות על הבנות:

(בדפו"י כאן הציון גמ' ולקמן ליתא) פי' אם הבנות קטנות והבנים גדולים ניזונות הבנות הקטנות עם הבנים בלי חשבון אף על פי שהקטן צריך הוצאה במזונותיו יותר מן הגדול אבל בנים עם הבנים אין הקטנים ניזונין על הגדולים בלי חשבון אלא חולקים את הנכסים בשוה וניזונין אלו לפי צרכן ואלו לפי צרכן ובנות עם הבנות נמי אין ניזונות כל אחת ואחת לפי צרכן בלי חשבון אלא חולקות את הנכסים בשוה וכל אחת ניזונית משלה לפי צרכה:

גמ'שלח ליה אבוה בר גניבא לרבא ילמדנו רבינו לותה ואכלה ועמדה ונשאת בעל יורש הוי או לוקח הוי (דף רי"ף סה.) יורש הוי ומלוה על פה גובה מן היורשים או דילמא לוקח הוי ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות אמר לו תניתוה נישאו גדולות ישאו קטנות ותאני רבי חייא נישאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל אלמא בעל יורש הוי ודחינן דילמא שאני פרנסה דאית לה קלא וכמלוה בשטר דמיא אבל בעל לוקח הוי ולא איפשיטא בעיין הלכך מלוה על פה לא גבי מיניה דבעל ואיהו אפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה לאוזפי בלא שטרא:

שלח רבין באיגרתיה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונית מנכסיו נשאת הבת אלמנתו ניזונית מנכסיו מתה הבת א"ר יהודה בן אחותו של ר' יוסי בר חנינא ע"י היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונית מנכסיו דשויוה רבנן (דף קלט:) הכא כיורש משום פסידא דאלמנתו והא דאמר ר' יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות שויוה רבנן כי לוקח משום פסידא דידיה ולא חיישינן לפסידא דלקוחות דאינהו אפסידו אנפשייהו דלא איבעי להו למיזבן מאיתתא דיתבה תותי גברא:

סליקא לה פרק יש נוחלין