בבא בתרא קמב א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ולימא ליה דאמר לכשתלד רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא אאף לכשתלד לא קנה דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה ורב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא בגר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבין להחזיר החזירו הכל ואחר כך שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו החזיק בשניה קנה ובראשונה לא קנה ואי סלקא דעתך עובר לא קני למה להו אחזוקי בשניה הא אחזיקו להו חדא זימנא אמר אביי ירושה הבאה מאיליה שאני רבא אמר שאני התם דרפוי מרפיאן בידייהו מעיקרא מאי בינייהו איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואחר כך מת תא שמע תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד אין עובר לא הא אמר רב ששת גנוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב ודוקא בן יום אחד דאבל עובר לא מאי טעמא
רשב"ם
[עריכה]ולימא - רב הונא מתני' דאמר אם תלד אשתי זכר תנו ליה מנה לכשתלד דלא זכי ליה כלום עד שיוולד ואין זה מזכה לעובר דאמרינן לעיל דלא קנה ומשני רב הונא דאמר איני יודע מי שנאה ולא אוקמה כשתלד לטעמיה דאמר רב הונא אף המזכה לעובר בכה"ג דאמר לכשתלד כלומר נכסיי להאי דמיעברא לכשיולד לא קנה דכיון דבשעת הקנאה עובר הוא ואינו יכול לזכות לא יקנה לכשיולד ע"י אמירה דאמר לכשתלד:
לכשתלד קנה - אע"ג דפליג ר"נ בהמוכר פירות דקל לחבירו דאמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הכא גבי עובר מודי דחשיב ליה כישנו בעולם וגם הנכסים שנותן לו הרי הן בעולם אלא שצריך לתקן לשונו ולומר נכסיי להאי עובר לכשתלד דאז ראוי לקנות לגמרי:
ובזבזו - החזיקו כל איש ואיש מה שמצא בזזו איש לו: חייב להחזיר כיון דאשתו מעוברת עובר יורש הוי אלמא המזכה לעובר קנה:
או שהפילה אשתו - וחזרו ישראל והחזיקו בנכסיו:
החזיק בשניה - אחר שמת הבן או העובר קנה דהשתא ליכא עוד שום יורש:
בראשונה לא קנה - דאיגלאי מילתא שהיה לו בן או עובר ואע"ג דסוף סוף מת העובר בבטן ולא יצא לאויר העולם כיורש גמור חשיב ליה ומרע לחזקת מחזיקי ראשונה אלמא עובר יורש כרב ששת:
ורבא אמר - לעולם אימא לך לא שנא המזכה לעובר לא שנא ירושה הבאה מאיליה לא קנה כלל ושאני התם גבי המחזיק בראשונה האי דלא קנה לאו משום עובר הוא דהא אין עובר יורש אלא מעיקרא כשהחזיקו רפויי מרפיין בידייהו כשמת הגר ובזבזו נכסיו והחזיקו לא נתכוונו להחזיק לגמרי דהא מספקא להו אם יש לו יורשין אם לאו כמו שהוכיח סופו על תחלתו ששמעו לבסוף שהיה לו בן או אשתו מעוברת ושמא לא תפיל ולכך לא הויא חזקתו חזקה אא"כ חזרו והחזיקו אחר מיתת הבן והעובר ולעולם אימא לך עובר אינו יורש וגם המזכה לו לא קנה:
מאי בינייהו - בין לאביי בין לרבא חזקה ראשונה לאו כלום היא מה לי משום דעובר יורש לאביי מה לי משום דרפויי מרפיא לרבא מאי נפקא לן מינה:
איכא בינייהו ששמעו בו שמת ולא מת ואח"כ מת - לשונות רבים שמעתי ולא ישרו בעיני אמנם כן צריך לפרש איכא בינייהו בין אביי לרבא בכה"ג גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו והחזיקו ואח"כ שמעו שאשתו מעוברת ושמעו אחרי כן שמת העובר ועדיין היו מוחזקין א"נ שהחזיקו אחר ששמעו בו שמת ולא היה מת כששמעו אלא אח"כ מת לאביי דאמר עובר יורש משום דהוי ירושה הבאה מאיליה המחזיקים ראשונה קודם מיתת עובר לא החזיקו אלא מחזיקי אחר מיתתו ולרבא דתלי טעמא ברפויי המחזיקים ראשונה ששמעו בו שמת הויא חזקתן חזקה ואע"פ שנודע לבסוף שעדיין לא מת מ"מ לא מרפיא בידיהם כיון ששמעו בו שמת והעובר לא יצא לאויר העולם ולא זכה לירש דלרבא אינו יורש עד שיצא לאויר והמחזיק בשניה אחר מיתת העובר לא הוי חזקתן חזקה כן נראה בעיני ועיקר: לשון קצרה איכא בינייהו ששמעו בו שמת העובר ואח"כ החזיקו והוא לא מת אלא אח"כ מת ובאו אחרים להחזיק לרבא חזקתו ראשונה לא מרפיא שהרי שמעו שמת ונתכוונו להחזיק לגמרי וקנו דסוף סוף העובר לא יצא לאויר העולם ולא יירש מידי ולאביי אחרונים קנו:
ת"ש - דתנן במס' נדה בפ' יוצא דופן (דף מד.) תינוק בן יום אחד מטמא בנגעים כו' עד נוחל ומנחיל ופרכינן בגמרא נוחל ממאן מאביו מנחיל למאן לאחין מן האב אחין אי בעו מיניה לירתו אי בעו מאביהם לירתו ומאי נפקא לן מינה בהאי תינוק אפי' כי לא בא לעולם היתה ירושה נופלת לפני אלו האחין:
ומשנינן אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב - דמיניה קא ירתי כגון רחל שילדה את יוסף ומתה רחל ביום שנולד יוסף וירש את אמו שהרי בן יום אחד נוחל ואח"כ מת ומנחיל לראובן ושמעון בני יעקב שהן אחיו מאביו דמיניה דיוסף ירתי ולא מרחל שהרי אינה אמם הכי איתא במסכת נדה והכא הכי הוא דפרכינן תא שמע תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד אין עובר לא אלמא עובר אינו יורש ירושה דממילא וכל שכן דהמזכה לעובר לא קנה וקשיא לרב ששת ומשני א"ר ששת נוחל כו' והאי שינויא במסכת נדה איתיה משום קושיא אחריתי כדפרישית לעיל ונראה בעיני דהכי גרסינן האמר רב ששת נוחל בנכסי האם כו' הלכך כיון דההוא יומא דאתיליד מתה אמו משום הכי דייקינן דוקא בן יום אחד שנולד ויצא לאויר העולם ואח"כ מתה אמו ואח"כ מת הוא והוריש לאחיו מן האב אבל עובר לא אינו יכול לירש אמו בעודנו בבטנה
תוספות
[עריכה]בן יום אחד נוחל ומנחיל אבל עובר לא אמר רב ששת כו'. הקשה רבינו אפרים דלפרוך ליה מרישא דהך משנה דקתני רישא בפרק יוצא דופן (נדה דף מג: ושם) בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה דוקא בן יום אחד אבל עובר לא אלמא המזכה לעובר לא קנה וקשיא לרב ששת דהשתא לא מצי לשנויי כדמשני אסיפא ועוד קשה לר"י על ההיא דיוצא דופן דקאמר התם מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי פוסל ואמר רב ששת הכא בכהן שיש לו שתי נשים אחת גרושה ואחת שאינה גרושה ויש לו בנים משאינה גרושה ובן אחד מהגרושה דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדר' יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין אבל עובר לא ולמה לי למנקט ב' נשים לוקמה באשה אחת גרושה ויש לו בן ממנה דוקא בן יום אחד פוסל אבל עובר לא ואכלי העבדים בשביל כל המשפחה כולה לרבנן דר' יוסי כדאמרינן ביבמות בפרק אלמנה (דף סז. ושם) ונראה לר"י דסבר רב ששת דלרבנן דר' יוסי נמי עובר אית ליה זכייה וטעמא דעובר אינו פוסל משום דסמוך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והוו להו זכרים מיעוטא ולמיעוטא לא חיישינן כדחייש רבי יוסי ולהכי אוקי התם בכהן שיש לו שתי נשים ויש לו בנים משאינה גרושה דכיון דיש לו בנים לא פוסל עובר אע"ג דיש לו זכייה דלא חיישינן למיעוטא דזכרים כדפדרישית אבל אם אין לו בנים פוסל עובר גם לרבנן דאית ליה זכייה דבין הוא זכר בין היא נקבה הרי הן שלה ופליג רב ששת אשמואל דאמר בפרק אלמנה (שם) דלרבנן אוכלין בשביל כל המשפחה דסבר שמואל דלרבנן לית ליה זכייה לעובר והשתא ניחא הא דקאמר לעיל רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת כו' ולא דחי דהך ברייתא כר' יוסי דרבנן נמי לא פליגי אלא דלא חיישי למיעוטא כדפרישית ואם תאמר לעיל דאמר החזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה אמאי לא קנה המחזיק בראשונה כיון דלסוף הפילה דהא בפרק אלמנה (שם דף סז. ושם) אמרינן דזכרים הוי מיעוטא משום מיעוטא דמפילות ואין לעובר שסופו להיות נפל חלק בעבדים וי"ל דהתם תלינן שמא כבר בשעת אכילת העבדים מת העובר בבטן ולית ליה זכייה:
נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב. תימה דמה עלה על דעת המקשה דהא ע"כ צריך לומר כדמשני רב ששת נוחל בנכסי האם דאי לאו הכי תקשה ליה דאחים אי בעו מיניה לירתו אי בעו מאבוה לירתו דהכי דייק בפרק יוצא דופן וי"ל דודאי ידע המקשה שפיר דנוחל בנכסי האם קאמר אלא שהיה סובר דהיא מייתא ברישא ורב ששת משני דהוא מייתי ברישא ולא הוצרך רב ששת לומר נוחל בנכסי האם אלא לפי שלא פירש המקשה מפרש לה רב ששת ובפ"ק דערכין (דף ז. ושם) דפריך לשמואל מרב ששת דאמר דהוא מיית ברישא הוה מצי למימר דשמואל סובר כמו מקשה דהכא דהיא מייתא ברישא אע"ג דשמואל סובר כרב ששת דאמר המזכה לעובר קנה לקמן בסמוך מ"מ אין צריך לתרץ כרב ששת דיכול לתרץ כמר בריה דרב יוסף שאין ממעט בחלק בכורה אלא דניחא ליה להעמיד שמואל כרב ששת ועוד י"ל דמעיקרא ס"ד דנוחל בנכסי האב וכגון שלא היה לו אלא העובר לבד והקנה נכסיו לאחרים אם לא ירשנו זה וקתני דדוקא בן יום אחד נוחל מאביו כדי להנחיל ליורשין מאביו אבל עובר לא וה"נ הוה מצי לשנויי בפרק יוצא דופן (נדה דף מד. ושם) א"נ י"ל דהמקשה סבר כמר בריה דרב יוסף לומר שממעט בחלק בכורה בלא דרשה דוילדו לו דדוקא בן יום אחד ממעט בכורה אבל עובר לא:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]יד א טור ושו"ע חו"מ סי' ר"י סעיף א', ועי' בהגהות מיי' פכ"א מהל' מכירה סי' ח:
טו ב מיי' פ"ב מהל' זכיה ומתנה הלכה י"ח, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' ער"ה סעיף ל':
טז ג מיי' פ"א מהל' נחלות הלכה י"ג ועיין בהשגות ובמגיד משנה, סמ"ג עשין כז, טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ו סעיף ה', [ וברב אלפס פרק ח דמכלתין דף ריא ]:
יז ד טור ושו"ע חו"מ סי' רע"ו סעיף ה' בהג"ה, [וברב אלפס שם]:
ראשונים נוספים
ולימא ליה רב הונא לרב נחמן משנתינו לא משמע כדקסברת עד הכא אלא הכי משמע אם ילדה אשתו זכר הוא יטול מנה ומשמע דבשעת זכייה כבר בא לעולם לא מצית למימר הכי דאם כן סיפא דקתני כל מה שתלד אשתי משמע להבא ואם כדבריך כל מה שילדה מיבעי למתני כדמוקמת לרישא אלא משום קושיא זו לא מצי למימר הכי. ולהכי קאמר איני יודע מי שנאה. ומקשי' ואכתי לוקים ליה לסיפא בעובר ואימא דאמר לכשתלד אשתי. כל מה שתלד יטול דמשמע לכשתלד דכבר ילדה יטול שוב יזכה בו ולא עכשיו ואמאי לא תירצה רב הונא הכי לסיפא דמתני'. ומשני רב הונא נמי סבירא ליה דאפי' אם אמר לכשתלד לא קנה כיון דהוה קנין במתנה קודם שיבא לעולם ומשום הכי אמר משנתינו איני יודע מי שנאה:
מנא אמינא לה. דהמזכה לעובר לא קנה:
או שאשתו מעוברת חייבין להחזיר הכל. אע"ג דאכתי לא בא עובר לאויר העולם יקנה בנכסי אביו אלמא המזכה לעובר קנה:
מי שהחזיק בשניה. לאחר שאין לו בן קנה משום דנכסי הגר הרי הן כמדבר מי שהחזיק בהן זכה:
אמר אביי. לעולם בעלמא המזכה לעובר לא קנה והכא משום הכי בראשונה לא קנה דנחלה הבאה ליה לעובר מאיליה שאני דזכה בה דיורש הוא:
רבא אמר. לעולם בעלמא המזכה לעובר לא קנה והכא אמאי החזיק בראשונה לא קנה משום דמעיקרא כשהחזיקו בהן חזקה רעועה הואי ורפוי הוה מרפי בידייהו דלא הוו ידעי אם אית ליה בן או לא להכי מי שהחזיק בשניה כשידעו ודאי שאין לו בן החזיק:
מאי בינייהו. בין אביי לרבא מכדי בין למר בין למר עובר לא קנה ותרוייהו סברי דמי שהחזיק בשניה קנה בראשונה לא קנה:
איכא בינייהו. דאותם שהחזיק בשניה שמעו בו בבנו שמת והחזיק בנכסים ועדיין לא היה מת ואחר כך מת ובאו אחרים לאחר שהחזיקו אלו ותפשו הנכסים קודם שמת זה ושוב מת. אביי סבר הואיל ששמעו בו שמת אע"ג דלא מת והחזיקו בהם אחרים כיון דאחר כך מת אותה חזקה של אחרים לא הויא חזקה משום דקמאי חזקה גמורה החזיקו.[2] ורבא ס"ל כיון דבשעתא שהחזיקו בהן אחרים אכתי לא מת והחזיקו אחרים אע"ג דשוב מת הני בתראי קנו קמאי לא קנו משום דמעיקרא אע"ג דשמעו בו שמת כיון דלא מת חזקה רעועה היתה ורפוי היתה מרפיא בידייהו אע"ג דשוב מת קנו בתראי. ובחזקה שניה פליגי בין אביי ובין רבא אבל בחזקה ראשונה לדברי הכל חייבין להחזיר הואיל ששמעו שיש לו בן או שאשתו מעוברת:
ת"ש. אי מזכה לעובר קנה אי לא קנה:
תינוק בן יום אחד נוחל. ממון של אבותיו ומנחיל דהרי הוא כגדול לכל ירושתו:
אבל עובר לא. אינו נוחל ומנחיל וקשיא לרב ששת. אמר לך רב ששת לעולם קנה והכא מתני' הכי מיפרשא בן יום אחד נוחל בנכסי האם להנחיל ממון לאחים מן האב דוקא כשהיה התינוק בן יום אחד שנולד בשחרית ומתה אמו בערבית דהוי חי יום אחד. אבל עובר שבמעי אמו אם מתה אמו לא אמרינן דהוא חי במעי אמו בתר מיתת אמו ונוחל את אמו להנחיל את האחין מן האב משום דעובר מיית ברישא מן אימיה:
הא דאמר אביי ירושה הבאה מאיליה שאני. פי' ומני ר' יוסי היא א"נ ס"ל לאביי דלא פליגי רבנן עליה דר' יוסי יוסי בהכי.
ורבא אמר לעולם רבנן היא ופליגי עליה דר' יוסי אפי' בירוש' הבאה מאליה דלית ליה זכיה לעובר ושאני התם ברפויי מרפייא בידייהו מעיקרא והא דקא מייתי רב ששת מנא אמינא לה משום סתמא דברייתא מייתי לה דמשמע ליה דלא פליגי רבנן אדר' יוסי דאי לאו הכי לייתיה מדר' יוסי גופיה בירושה.
הכי גרסי': מאי בינייהו איכא בינייהו שהפילה ולא הפילה ואח"כ הפילה. דלאביי בראשונ' ולא קנה ולרבא קנה דהא לא מרפיא בידייהו. ולא גרסינן בשמת ולא מת ואח"כ מת דההוא מ"מ לא קנה בתפיס' הראשונה אבל בנוסחאות כתי' בשמת ולא מת ואח"כ מת, ומיהו אעובר קאי, ולא מחוור.
תא שמע תינוק בן יום א' וכו'. איכא למידק הכא וליפשוט מרישא דקתני תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה ואמרי' עלה התם בנדה (מ"ד א') בגמ' מאי איריא בן יום אחד אפי' עובר נמי ואמר רב ששת הכא במאי עסקינן בכהן שיש לו שתי נשים א' גרושה ואחת שאינה גרוש' ויש לו בנים מן שאינה גרושה ויש לו בן אחר מן הגרושה דפוסל בעבדי אביו מלאכול בתרומה ולאפוקי מדרבי יוסי דאמר עובר נמי פוסל קמ"ל בן יום אחד אין עובר לא אלמא עובר לית ליה זכייה אפילו בירושה הבאה מאיליה.
וזו שאלה שאל הרב ז"ל ר' יוסף הלוי ז"ל ופירוקה בס"ל לרב ששת דכי פליגי רבנן עליה דרבי יוסי ואמרי עובר אינו פוסל לא משום דסברי דעוב' אין לו זכיה דא"כ מיהא תיהוי תיובתא דרב ששת אלא משום דסברי רבנן כיון שיש לו בנים אחרים אין עובר זה פוסל דלא חיישינן למיעוטא דאיכא מפילות ואיכא נקבות והוי להו זכרים מיעוטא והיינו דאמרי לאפוקי מדרבי יוסי כלומר דחייש למיעוטא כדאיתא ביבמות (ס"ז ב') והיינו דאוקמוה רב ששת גופיה בנדה (מ"ד א') בכהן שיש לו שתי נשים וכו' דאי אין לו אלא אחת גרושה אפילו לרבנן אין אוכלין בשביל המשפחה משום דהוו מפילות מיעוטא אלמא עובר אית ליה זכיה ורב ששת לטעמיה אבל לרב נחמן ורב הונא סבירא להו עובר לית ליה זכייה ורבנן פליגי אפי' בשאין לו בני' שאוכלין בשביל המשפחה כדאיתא ביבמות (ס"ז א').
ויש אומרין דגבי מי שיש לו אשה אחת גרושה לרבנן לא אכלי משום אחין כיון דלכשנולד עובר זה לא אכלי וכיאמרי רבנן אוכל בשביל המשפחה ה"מ בבן כשרה דלכשיולד יאכיל אבל בפסולה שאינו מאכיל לעולם פוסל הוא מעכשיו אם אין לו אחים אבל עכשיו שיש לו אחים אינו פוסל משום דהוו להו זכרים מיעוטא והיינו דאמרינן לאפוקי מדרבי יוסי כדכת'.
ומהא שמעינן דאפילו למ"ד עובר קני ה"מ דלכשיבא לעולם איגלי מילת' דקני מההיא שעת' אבל אי הפילה איגלי מילתא שלא קנה מעולם והא דאקשינן מואחר כך הפילה אשתו לאו נפל ממש אלא שכלו חדשיו ולא הוציא פדחת חי דמההיא שעת' דמת אביו קני לרב ששת והיינו דקאמרי' מת ולא מת כדכתיב בעיקר נוסחי ולא הזכירו שם נפל לפי שאינו נפל גמור.
ומצאתי בירוש' בפ' כל החולץ (יבמות ד,א) שמואל אמר זכין לעוברין א"ר יוסה אע"ג דאמר שמואל זכין לעוברין מיד והוא שיצא ראשו ורובו בחיים וכו' תמן תנינן האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה וכו'. א"ר אלעזר לא אמר אלא בנו הא אחר לא ר' יוסי אמר אפי' אחר על דעתיה דרבי אליעזר בלבד ש"מ הא בריא לא בלבד מטלטלין הא קרקעות לא מתנית' פליג' על ר' אלעזר גר שמת וכו'. שאני ההיא שהוא בנו וסיפא פליגי על שמואל מן הדה דר' יוסי החזירו הכל ואחר כך מת הבן או שהפילה אשתו כל הקודם באחרונה זכה בראשונה לא זכה אפילו בראשונה יזכה לא כן א"ר יוסי אף על גב דשמואל אמר מודה הוא והוא שיצא ראשו ורובו בחיים הרי אינו בן קיימא א"ר יצחק בן אלעזר משום יאוש.
זו גרסא ירושלמית,ויש לנו בה סיוע במקצת דבעי' בן קיימא בסוף ובבן שמונה שנולד חי קתני בתוספתא במסכת שבת שאינו נוחל ואינו מנחיל וכן נמי מוכח שם בגמ' וה"ה בבטן אמו אף על פי שהוא חי כיון שאין סופו לצאת בחיים כדפרישית. והרב ר' יהוסף הלוי ז"ל הפך הדב'.
והוי יודע, דמקמי דתיקשי לן מתני' לרב ששת קשיא לן לדידן נוחל ממאן מאבו' מנחיל למאן לאחין מאבו' אחין מאי נפק' לן מינ' ממה נפש' ירתי אי דאבוה אי דידיה וה"למקשו בגמ' בנדה (מ"ד א') וכי אקשינן לה הכא בגמרין לרב ששת משמע דידעי' דמאי נוחל ומנחיל נוחל בנכסי האם להנחיל לאחין מן האב אלא דלא ידעינן טעמא דעובר לא משום דאיהו מאית ברישא והינ' עיקר פירותיה דרב ששת בהא.
מאי טעמ' דאיהו מאית ברישא. פי' אע"ג דאמרי' מצא שם בן תשעה חי אמרינן בן פקועה חי התם כגון שנהרגה בידי אדם ועדיף חיותא אבל הכא כיון שמתה בציר חיות' ואיהו מאית בריש' כדאמרינן בערכין (ז"א) ודאמרינן בחולין (ל"ח א') מתה והדר ילידתיה, ה"נ פי' כגון שמתה בידי אדם.
אמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה כשתלד קנה ורב הונא אמר אף כשתלד לא קנה: נמצאו סברות רב נחמן ורב הונא בדברים שלא באו לעולם הפוכות זו מזו, דלרב הונא אדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם, ולרב נחמן בהפך דאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם אלא אדם קונה דבר שלא בא לעולם ובאומר לכשיולד.
אמר אביי ירושה הבאה מאליה שאני: כלומר, ורבי יוסי היא דאמר העובר פוסל, אבל במתנה אפילו רבי יוסי מודה. ואם תאמר רב ששת מאי קא מייתי ראיה מינה, דהא אפילו (ה)[ב]ירושה הבאה מאליה פליגי רבנן עליה, וכדאסיקנא בפרק אלמנה לכהן גדול (יבמות סז, א). ומסתברא לי שיש לומר דדילמא רב ששת סבר דלא פליגי רבנן עליה, מדמותיב התם ר' זכאי זו עדות העיד רבי יוסי מפי שמעיה לפני חכמי בכרם ביבנה והודה לו, וקא סבר רב ששת דהודו וקבלו ממנו קאמר. אלא דבנדה פרק יוצא דופן (מד, א) גבי תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה משמע דרב ששת נמי סבירא ליה דפליגי רבנן עליה.
ויש מפרשים דקא סבר רב ששת דהא דפליגי רבנן עליה דרבי יוסי לאו משום דעובר לא קני, אלא משום דהתם מיעוטא הוא, משום דכל היולדות מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוט מפילות ואימר נקבה, ואם תמצא לומר זכר שמא נפל והוה ליה זכר בן קיימא מיעוט, ורבי יוסי (הא יש) [חייש ל]מעוטא ורבנן לא חיישי' למעוטא, ולעולם כולן שוין דיש זכייה לעובר בין בירושה הבאה מאליה בין במתנה הבאה מעצמו. וזהו שהקשו לרב ששת בסמוך (ב)[מ]סופא דמתניתין דתינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל, ולא אקשינן ליה מרישא דהאי מתניתין גופא דקתני תינוק בן יום אחד מאכיל בתרומה ופוסל מן התרומה, ורב ששת גופיה (ו)אוקמה בכהן שיש לו שתי נשים א' גרושה וא' שאינה גרושה ויש לו בנים ממי שאינה גרושה ויש לו בן אחד מן הגרושה דפוסל בעבדי(ם) אביו מלאכול בתרומה, ולאפוקי מדרבי יוסי דאומר עובר נמי פוסל קא משמע לן בן יום אחד אין עובר לא ואם כן יש לנו לשאול דתקשינן מדרב ששת לרב ששת, דהכא אמר דיש זכייה לעובר והתם אמר דלא, אלא טעמא לא משום דזוכה ואינו זוכה אלא בחוששין למיעוטא פליגי לדידיה. וזה שלא כפירושו של רש"י ז"ל שפירש שם. וכבר כתבתי יותר מזה בפרק יוצא דופן בסייעתא דשמיא.
אמר רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחיו מן האב: [כלומר, לעולם עובר נוחל ומנחיל] הוה ליה לרב [ששת] למימר, אלא התם היינו טעמא משום דהוא מיית ברישא. דלכולי עלמא מתניתא ודאי בנחול בנכסי האב קאמר, אי בעי מיניה (ליכתוב) [לירתו] אי בעי מאבוה לירתו, וכדאמרינן התם בפרק יוצא דופן (מו, א), אלא ההיא הכי] קאמר (ההיא), כיון דנוחל בנכסי האם קאמר לפיכך דוקא בן יום א' אבל עובר לא, דהוא מיית ברישא
מהדורות תליתאה ורביעאה:
דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה פי' אע"ג דאמרי' בפ' איזהו נשך בה' הלוהו על שדהו איתמר המוכר פירות דקל לחבירו אמר רב הונא עד שלא הגיעו לעולם יכול לחזור בו משהגיעו לעולם אינו יכול לחזור בו ורב נחמן אמר אף משבאו לעולם יכול לחזור בו עד כאן לא אמר רב נחמן התם אלא בפירות דקל דלא היו בעולם כלל בעת המכירה וס"ל דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לעולם אבל העובר כבר נוצר ונברא ודמי לפירות דקל שחנטו ועדיין לא נגמרו דאליבא דכ"ע יכול למוכרם אבל מיהו כל זמן שלא יצא העובר לאויר העולם אינו בר קנין הילכך כ"ז שהיא במעי אמו לא קנה ויכול לחזור בו אבל משנולד אינו יכול לחזור בו ומאי דתנן בקידושין בפ' האומר לחבירו האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי הוא מקודשת לי לא אמר כלום מוקי לה ר"נ כגון שלא היתה אשתו מעוברת אבל אם היתה מעוברת הרי זו מקודשת כדאוקי לה ר' חנינא התם לא שנו אלא שאין אשתו מעוברת אבל אשתו מעוברת דבריו קיימין. ואע"ג דהתם מוקמינן למילתי' דר' חנינא כראב"י דס"ל כר"מ ר"נ סבר דאפילו רבנן מודו בהא דכיון דנוצר העובר כפירות שחנטו דמי:
ר"ה [אמר] לכשתלד לא קנה. פי' ואע"ג דבפירות דקל אמר משבאו לעולם אינו יכול לחזור משום דס"ל כר"מ כדאמרי' בפ' האשה רבה בה' האשה שהלך בעלה ובנה למדינת הים אמר רנב"י ר"ה כרב ורב כר' ינאי ור' ינאי כר' חייא ור' חייא כר' [ור' כר"מ] ור"מ כראב"י וראב"י כר"ע דאמר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם דוקא בפירות דקל אבל בעובר אפילו ר"מ מודה כדאמרן אימור דשמעת לי' לר"מ לאדם שישנו בעול' לאדם שאינו בעול' מי שמעת לי' וס"ל אע"ג דנוצר כבר לא דמי לפירות דקל שחנטו דפירות דקל שחנטו נראו כבר לעולם אבל העובר לא נראה לעולם ומאי דתנן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אמר לך ר"ה ההיא מתני' רבנן היא דסברי האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר לאחר שתתגיירי כו' אינה מקודשת וכן האומר לחבירו אם ילדה אשתך נקבה הרי היא מקודשת לי לא אמר כלום אבל ר"מ דפליג ארישא כדאמרן בהאשה רבה האומר לאשה הרי את מקודשת לי לאחר שאתגייר כו' עד ר"מ אומר מקודשת ה"ה נמי דפליג אסיפא ואע"ג שאין אשתו מעוברת הרי זו מקודשת דמה לי עובר מה לי פירות דקל כיון דס"ל דאדם מקנה דבר שלא בא לעולם ואע"ג דאמרן דמודה ר"מ בעובר הני מילי לאקנוי לי' שאין אדם מקנה למי שלא בא לעולם אבל לאקנוי עובר למי שבא לעולם כגון האב שמקנה בתו למקדש או מי שרוצה למכור ולד בהמתו אע"פ שעדיין לא נברא העובר דבריו קיימין ומה שכתבתי בזה במהדורא תנינא אינו כלום:
ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה. פי' דס"ל כיון שנוצר העובר אית לי' זכיי' במעי אמו כילוד ואם רוצה לחזור בו אפי' קודם שנולד אינו יכול ואפי' אם הפילה אמו כבר קנה העיבור ויורשין אותו אביו או אחיו ואין המקבל יכול לחזור בו כדבעינא לאוכחי לקמן וסבר רב ששת דאפילו רבנן דפליגי עלי' דר"מ ועלי' דר' יוסי ס"ל הכי כדפרישית במהדורא קמא:
(ג) שמת בנו או שהפילה אשתו כו' מדקא פשיט רב ששת מיכן דעובר קני ש"מ אע"פ שהפילתו אמו קונה ולא אמרי' איגלאי מילתא דלא הוה כלום אלא הרי הוא כבן קיימא שמת והאי דאמרי' ביבמות בפ' אלמנה לכהן גדול בה' בת ישראל שנישאת לכהן הניח בנים והניחוה מעוברת עבדי מלוג אוכלין כדרך שהוא אוכלת עבדי צאן ברזל לא יאכלו מפני חלקו של עובר שהעובר פוסל ואינו מאכיל דברי ר' יוסי ר"ש בן יוחי אומר זכרים יאכלו כולם נקבות לא יאכלו שמא ימצא עובר זכר ואין לבנות במקום הבן כלום ואקשי' זכרים יאכלו והא איכא עובר ומתרץ קסבר אין חוששין למיעוט. פי' דכל המעוברות יולדו מחצה זכרים ומחצה נקבות ומיעוטן מפילות ואם הפילה אין זכיי' לאותו העובר דאיגלאי מילתא דלא הוה כלום וסמיך מיעוטא דמפילות למחצה דנקבות והו"ל זכרים מיעוטא דאלמא אף למ"ד אית זכיי' לעובר דוקא אם ילדתו אבל אם הפילה לא. והכי היכי אמרי' דאפי' אם הפילה יש לו זכיי' יש לתרץ דרב ששת ס"ל דבהא פליגי רשב"י ור' יוסי דר' יוסי אסר אפילו בבנים זכרים מפני חלקו של עובר שאפילו אם תפול בעודו בבטן אמו יש לו זכיי' ופוסל:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט (עריכה)
כו. ההוא דאמר להו לדביתהו נכסי להאי דמעברת, ושכיב מרע הוה דמקני באמירה בעלמא. אמר רב הונא הוה מזכי לעובר והמזכה לעובר לא קנה איתיביה רב נחמן לרב הונא האומר אם ילדה אשתי זכר יטול מנה ילדה זכר נוטל מנה [אמר ליה] משנתנו איני יודע מי שנאה. ולימא ליה דאמר לכשתלד רב הונא לטעמיה דאמר רב הונא אף לכשתלד לא קנה דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה ואם אמר לכשתלד קנה. דכי קא חיילא הקנאה אילוד כי קא מקני קא חילא. ורב הונא אמר אף לכשתלד לא קנה. דהשתא למי שאינו בעולם קא מקני. וקי"ל כהאי מעשה דר"נ דהא מתני' מסייעא ליה. וההיא דאיפסיקא הלכתא לקמן דהמזכה לעובר לא קנה, התם בעובר דאחריני, אבל בבנו ובבתו קנה הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו כדבעינן למימר קמן. מיהו הא דאמר רב נחמן המזכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה, דשמע מינה דאפי' בעובר דאחריני היכא דאמר לכשתלד קנה, ליתא, אלא בעובר דידיה אע"ג דלא אמר לכשתלד קנה, ובעובר דאחריני אף על גב דאמר לכשתלד לא קנה, דהא איפסיקא הילכתא בהדייא לקמן (בבא בתרא קמב ע"ב) דהמזכה לעובר לא קנה ולא קא מפליג בין דאמר לכשתלד להיכא דלא אמר לכשתלד, כדבעינן לברורי לקמן:
כז. תניא גר שמת ובזבזו ישראל את נכסיו ושמעו שיש לו בן או שאשתו מעוברת חייבין להחזיר החזירו את הכל ואח"כ שמעו שמת בנו או שהפילה אשתו החזיק בשנייה קנה בראשונה לא קנה. קתני מיהת או שאשתו מעוברת חייבין להחזיר החזירו את הכל ואח"כ הפילה אשתו החזיק בשנייה קנה בראשונה לא קנה, ואמאי לא קנה, דהא קימא לן דעובר לא קנה, ומאן דאחזיק בראשונה שפיר אחזיק. אמר אביי ירושה הבאה מאיליה שאני רבא אמר שאני התם דרפוי הוה מרפייא בידיהו מעיקרא. דמעיקרא נמי בחזקת ספק הוה אי אית ליה בן או שאשתו מעוברת ואי לא, וכיון דהוה מרפיא בידיהו אשתכח דכי אחזוק לאו לחזקה גמורה איכוון, ואמטול הכי לא קנו. מאי בינייהו איכא ביניהו ששמעו בו בעובר שמת והחזיקו בנכסיו ולא היה מת ואח"כ מת. לאביי דאמר טעמא משום דירושה הבאה מאליה שאני דירית לה עובר, הכא נמי כיון דבחיי העובר הוא דאחזוק לא הויא חזקה, לרבא דאמר עובר לית ליה זכייה, ואפי' בירושה הבאה מאיליה ושאני הכא דרפויי הוה מרפייא בידייהו, הכא דשמעו בו שמת אע"ג דבחיי העובר הוא דאיחזוק, כיון דבחזקת שהוא מת אחזוק ולאו רפויי הוא מרפייא בידיהו הויא חזקה. ואי משום דאחזוק בחיי העובר, רבא לטעמיה דסבר עובר לית ליה זכייה, ואפי' בירושה הבאה מאליה.
וקי"ל דאביי ורבא הלכה כרבא. וש"מ דעובר לית ליה זכייה אפי' בירושה הבאה מאליה. ולא תימא הני מילי בשאר עוברין דלאו בנו ובתו, אלא אפי' בבנו ובתו נמי לא ירית עד שיולד. דכי שאני לן גבי עובר בין בנו לאחר הני מילי מתנה וירושה הבאה מכח צואת האב, דכיון דדעתו של אדם קרובה אצל בנו גמר ומקני ליה, אבל לגבי ירושה דאתיא ממילא לא שנא בנו ולא שנא בשאר יורשין חד דינא הוא, דכי היכי דבשאר יורשין לא ירית ליה בנו נמי לא ירית ליה, דנהי נמי דדעתו של אדם קרובה אצל בנו אטו האי ברא מחמת דעתיה דאבוה קא זאכי, האי מחמת ירושה הוא דקא זכי, וכיון דמדאורייתא עובר לא ירית אע"ג דניחא לאבוה דלינות, כיון דלא אקני ליה בהדיא ולא כלום הוא, דהא איתקש ירושה שניה לירושה ראשונה, אלמא ירושת הבן ודשאר יורשין חד דינא נינהו. תדע דהא רבא גבי גר שמת אפילו בבנו נמי קאמר דעובר לא ירית כדברירנא לעיל ועוד דאפילו גבי מתנה וזיכוי נמי דקאמרינן דכי הוי האי עובר בנו קני, הני מילי היכא דאתי לכלל לידה דאף על גב דבשעת זיכוי עובר הוה קני, אבל היכא דלא אתי לכלל לידה אפי' בנו נמי, כדבעינן למימר קמן:
כח. ת"ש תינוק בן יום אחד נוחל ומנחיל בן יום אחד אין עובר לא. סלקא דעתין האי נוחל דקתני לאו בירושה הבאה מאליה קאי אלא בירושה הבאה מחמת מתנה וזיכוי, דההיא נמי נחלה מיקריא דכתיב (דברים כא,טז) והיה ביום הנחילו את בניו התורה נתנה רשות לאב להנחיל לכל מי שירצה, אלמא כי מורית ליה לבן בין הבנים נמי דלאו ירושה הבאה מאליה היא נחלה מיקריא. ואפי' במי שאינו ראוי ליורשו היכא דזכי ביה בחד מאנפי זכייה ירושה מקריא, כענין שנא' (במדבר כא,לה) ויירשו את ארצו, וכתיב (תהלים קלו,כא) ונתן ארצם לנחלה, וכתיב (יחזקאל לג,כד) אחד היה אברהם ויירש הארץ. הכא נמי מאי נוחל ומנחיל דקאמרינן, כגון שזיכה לו אחר שאינו ראוי ליורשו במתנת שכיב מרע ומת המזכה ואח"כ מת הילוד, שנוחל בנכסי המזכה להנחיל ליורשיו. ודוקא בן יום אחד, אבל עובר לא, אלמא המזכה לעובר לא קנה וקשיא לרב ששת.
דאמר רב נחמן כל המוכה לעובר לא קנה לכשתלד קנה. לא מתוקמא דאמר ולא אתוקמא בחזקה ולא במשיכה דכיון דלא מקנה מעכשיו אלא לכשתלד בטלה חזקה אלא איכא לאוקמה במזכה על ידי אחר בכסף או בשטר לכשתלד ולא נתקרע השטר אי נמי במשיכת מטלטלים ולכשתלד עדיין המטלטלים בחצרו של מזכה ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא כו' אמר אביי ירושה הבאה מאליה שאני. הוה מצינן לדחויי הא מני רבי יוסי היא דאמר עובר קני. רבא אמר שאני התם דרפויי מרפייה בהדייהו מעיקרא. שלא היו יודעים אם היתה אשתו מעוברת אם לאו והחזיקו מספק ואלו היו יודעים שאשתו מעוברת לא היו מחזיקים דאפילו למאן דאמר עובר לא קני חייבים להחזיר לאלתר.
והלכתא המזכה לעובר לא קנה. ונראה לי כיון דקיימא לן המזכה לבנו קנה כמשנתינו וכטעם שפירש רבי יוחנן הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו בירושה הבאה מאליה נמי קיימא לן דעובר אית ליה זכייה דלא אלימא הקנאת האדם במה שדעתו קרובה טפי מירושה הבאה מאליה. ועוד דאמרינן ביבמות דטעמיה דרבי יוסי הוה מסתבר להו אפילו לרבנן דפליגי עליה.
רבא אמר שאני התם דרפויי מרפיה בהדייהו מעיקרא. מאי בינייהו איכא בינייהו ששמעו שהפילה ולא הפילה ואחר כך הפילה. פירוש רפויי מרפיה בהדייהו כי כשיבואו נכסיו לא היו יודעים אם אשתו מעוברת אם לאו ומספק החזיקו בנכסים ואלו היו יודעים שאשתו מעוברת לא היו מחזיקים שאפילו אין לעובר זכייה היה להם לחוש שיולד ויירש הלכך כיון שנמצא שהיתה אשתו מעוברת נתבטלה תזקתם שעל דעת כן לא החזיקו. מיהו אם החזיקו בפירוש על דעת שאם אשתו מעוברת תועיל להם החזקה אם תפיל אשתו אף על פי שלא הפילה באותה שעה ונתחייבו להחזיר מכל מקום כיון שהפילה אחר כך אהניא חזקה ראשונה לדעת רבא דלית ליה שזה העובר כירושה הבאה מאליה.
ולימא ליה לכשתלד. כלומר ואתי אפילו כרבנן מדלא קאמר רבי מאיר היא. ותימה דהא אפילו כרבי מאיר לא אתיא דהאי דקאמר רבי מאיר אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היינו דוקא כגון דאמר פירות דקל אני מקנה לך לכשיבואו לעולם יהיו שלך כדמוכח ביבמות דמוקי רבי מאיר כרבי אליעזר בן יעקב דקאמר בהדיא האי לישנא לכשיביאו שליש ויתלשו וכן מילתיה דרב שדה זו לכשאקחנה תהא קנויה לך והיינו כמו לכשתלד ודוקא שמעינן ליה בדבר שלא בא לעולם אבל לדבר שבא לעולם לא שמעינן ליה ואפילו אמר לכשתלד. ולפירוש רשב"ם שפירש אחר כך ניחא דלא דמי דפירות לית להו בעולם כלל הילכך אפילו אמר לכשיבואו לעולם לא מהני לרבנן אבל המזכה לעובר דדבר הנקנה ישנו בעולם והעובר נמי כיון דאמר לכשתלד חשיב כאלו ישנו בעולם הילכך אף לרבנן מקני. אמר רב נחמן המזכה לעובר כו'. תימה הא דפריך לעיל רב נחמן לרב הונא תיקשי לדידיה. וכי תימא דאיהו מוקי מתניתין לכשתלד אם כן עיקר פירכא דפריך רב נחמן לרב הונא משום דלא מצי לאוקומי מתניתין בלכשתלד כי היכי דאיהו מוקי לה אם כן הוה ליה לאותובי אהך מילתא דאמר לכשתלד לא קנה. ונראה לפרש דרב נחמן איירי בעובר שאינו בנו כו' ככתוב בתוספות לעיל. לכשתלד קנה. תימה דהא רב נחמן גופיה סבירא ליה במוכר פירות דקל אף מי שבא לעולם יכול לחזור בו. ורשב"ם חולק כדפירשתי לעיל. והריב"ם פירש דהא דפריך הכא רב נחמן לרב הונא היינו אליבא דרבי מאיר דאית ליה אדם מקנה דבר שלא בא לעולם הילכך לדידיה הואיל ואדם מקנה פירות דקל סבר רב נחמן אף על גב דלרבי מאיר אין אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם היכא דבא קצת לעולם כגון דהוכר עוברה ואמר לכשתלד קנה. ועוד נראה לי דיותר אדם מקנה לדבר שלא בא לעולם ממה שמקנה דבר שלא בא לעולם. ורב הונא סבר איפכא ואליבא דרב הונא הוא דפריך אימור דשמעת ליה לרבי מאיר לדבר שישנו בעולם כו' וכן בפרק קמא דגיטין ארב הונא קפריך ולעיל בפרק יש נוחלין דפריך הכי אף על פי שלא הוזכר שם רב הונא מכל מקום פריך לשנויי שמעתא גם אליבא דרב הונא. והא דקאמר רב נחמן לכשתלד קנה היינו דוקא בשלא תזר בו המזכה עד שנולד והוא שלא מת המזכה קודם לידתו אבל אם חזר בו או מת ונפלו נכסי קמי יתמי מודה רב נחמן דלא קנה דהקנין לא נגמר עד שנולד. ומיירי דלא הקנה לו בקנין סודר דלכשיולד הדר סודרא וגם לא בחזקה אלא במשיכה וישנו ברשות הזוכה בשביל העובר או דקיימא באגם בשעת לידה. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן כתב הר"י ז"ל בעליות דהאי דרב נחמן לא מתוקמא לא בקנין סודר ולא בחזקה ולא במשיכה דכיון דלא מקנה מעכשיו אלא לכשתלד הרי בטל הקנין והחזקה אלא איכא לאוקומא במזכה על ידי אחר בכסף או בשטר לכשתלד ולא נתקרע השטר. אי נמי במשיכה במטלטלין ולכשתלד עדיין המטלטלים בחצרו של מזכה. עד כאן לשונו.
ורב ששת אמר אחד זה ואחד זה קנה. פירוש קנה לאלתר אם לא אמר לכשתלד~ ואפילו נעשה נפל במעי אמו ומנחיל וכן מוכח לקמן. חייבים להחזיר. כלומר אינם רשאים לשלוח בהם יד דשל גזל הוא אלא יניחום עד שידעו האמת והא דנקט לישנא דחזרה משום דבעי למימר החזיק בשניה קנה. תימה כיון דלא אתי רב ששת אלא מירושה הבאה מאליה ועל כרחין רבי יוסי היא אם כן אמאי לא מייתי מילתיה דרבי יוסי גופא דמתניתין דאייתין לעיל. ויש לומר דרב ששת סבר דהך ברייתא דברי הכל דעד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יוסי אלא לענין פיסול עבדים מאכילת תרומה דסברי רבנן דאף על גב דעובר אית ליה זכייה בירושה הבאה מאליה מכל מקום עדיף כח אחים הנולדים מכח העובר הילכך לא פסיל בשביל חלקו. ותדע דמייתי רב ששת ראיה אפילו מרבנן דאי לא מייתי ראיה אלא מרבי יוסי מאי קאמר רבא שאני התם דרפויי מרפה בידייהו וכי בעי רבא למימר דלרבי יוסי לא זכי עובר בירושה הבאה מאליה. ועוד יש לומר דסבר רב ששת דרבנן לא פליגי עליה דרבי יוסי אלא היכא דאיכא בנים וטעמייהו דרבנן דלא חיישי למיעוטא כו' ולית ליה לשמואל דאמר התם לרבנן אין לו בנים אוכלים בשביל אחים דהיכא דליכא בנים מודו רבנן דפסיל דיש זכייה לעובר. תוספי הרא"ש ז"ל.
דרפויי מרפי בידייהו מעיקרא. שלא היו יודעים אם היתה אשתו מעוברת אם לא והחזיקו על הספק שאם אין אשתו מעוברת תעלה להם חזקה ואילו היו יודעים שאשתו מעוברת לא היו מחזיקין. דאפילו למאן דאמר עובר לא קני חייבים להחזיר אם כן רפויי מרפי בידייהו כי כשבזבזו לא היו יודעים אם אשתו מעוברת אם לאו ואלו היו יודעים שאשתו מעוברת לא היו מחזיקין דאפילו אם אין לעובר זכייה היה להם לחוש שיולד יורש הילכך כיון שנמצא שהיתה אשתו מעוברת נתבטלה חזקתם שעל דעת כן לא החזיקו. מיהו אילו החזיקו בפירוש על דעת שאם אשתו מעוברת שתועיל להם החזקה אם תפיל אשתו אף על פי שיחזרו בנתים נראה דמהניא חזקתם. איכא בינייהו ששמעו בו שהפילה ונמצא שהחזיקו לדעת חזקה גמורה הילכך אף על פי שלא הפילה באותה שעה ונתחייבו להחזיר מכל מקום כשהפילה אהניא חזקה ראשונה לדעת רבא דלית ליה שזכה בירושה הבאה מאליה והלכתא המזכה לעובר לא קנה. ונראה לי כיון דקיימא לן שהמזכה לבנו קנה כמשנתנו וכטעם שפירש רבי יוחנן הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו בירושה הבאה מאליה נמי קיימא לן כרבי יוסי דעובר אית ליה זכייה דלא אלימא הקנאת האדם במה שדעתו קרובה טפי מירושה הבאה מאליה. ועוד דאמרינן ביבמות דטעמיה דרבי יוסי הוה מסתבר להו אפילו לרבנן דפליגי עליה. עליות האר"י.
וזה לשון הרא"ם: אמר רב ששת מנא אמינא לה דתניא גר שמת ובזבזו ישראל נכסיו ושמעו שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת חייבים להחזיר כו'. עד בראשונה לא קנה. פירוש מפני שכשהחזיק מעוברת היתה אשת הגר ובחזקת העובר היתה כל הנכסים ואין אותה חזקה מועלת כלום כמו שאינה מועלת חזקה בחיי הגר אלמא עובר קני. ודחי אביי לעולם עובר לא קני ושאני הכא דירושה הבאה מאליה היא דכיון דבאה מאליה קני לה. ורבא אמר שאני הכא דרפויי מרפי בידייהו מעיקרא כלומר לעולם אימא לך דאפילו ירושה הבאה מאליה נמי לא קני העובר עד שיולד והא דתנן העובר פוסל ואינו מאכיל דשמעת מינה דעובר קני בירושה הבאה מאליה רבי יוסי היא ולאו דברי הכל ושאני הכא דלא מהניא חזקה ראשונה משום דמעיקרא רפויי מרפי בידייהו דמחזיק כלומר כיון ששמעו שאשתו מעוברת רפויי מרפי ידייהו דסברי השתא ילדה ליה האי עובר וזכי בנכסי אבוה. ויש לפרש מעיקרא רפויי מרפי בידייהו שכיון שלא שמעו בפירוש שלא הניח בן ולא עובר מרפי בידייהו החזקה אמרי שמא הניח בן או עובר ומשום הכי אף על גב דשמעו עכשיו שכבר הפילה אותה אין אותה חזקה שהחזיקו קודם שהפילה מועלת כלום אבל אלו לא מרפיי בידייהו דמחזיק כגון ששמעו בפירוש שלא הניח בן ולא עובר והחזיק עכשיו שכבר הפילה אותו איגלאי מילתא דההיא חזקה שהחזיק קודם שהפילה אותו חזקה גמורה היא ואינו צריך לחזקה שנייה משום דעובר לא קני מידי לא בירושה ולא בהקנאה. ואמרינן מאי בינייהו כלומר כיון דבין לאביי בין לרבא האי חזקה שהחזיק בראשונה לא מהניא מידי מה לי משום דעובר קני מה לי משום דמעיקרא רפויי מרפיי ידייהו ומהדרינן איכא בינייהו כגון ששמעו בו שמת ולא מת ואחר כך מת פירוש כגון ששמעו בו לעובר שמת ששמעו שהפילה אותו אמו ולא הפילה אותו לאביי דאמר עובר קני ירושה הבאה מאליה האי חזקה שהחזיקו בה כששמעו בו שמת והוא עדיין לא מת לאו חזקה היא לפי שהעובר חי היה באותו העת במעי אמו שהנכסים בחזקת העובר הוו קיימי עד שיחזיקו בהם פעם שנייה לאחר שמת העובר ודאי. ולרבא דאמר לעולם העובר לא קני מידי ואפילו בירושה הבאה מאליה ומשום ארפויי מרפי ידייהו מעיקרא הוא דקתני החזיק בראשונה לא קני הכא כיון דבראשונה הרי שמעו שמת העובר הא לא מרפיי ידייהו בחזקה הילכך אף על פי דלא אחזוק בשנייה לאחר שמת העובר בודאי כיון שהחזיק בראשונה כששמעו בעובר שמת והוא עדיין לא מת חזקתו חזקה גמורה היא ואין צריך להחזיק בשנייה שהוא לאחר שמת העובר בודאי. עד כאן לשונו.
וזה לשון הר"ן ז"ל: איכא בינייהו ששמעו בו שהפילה ולא הפילה ואחר כך הפילה. כך היא עיקר הגירסא. ופירושה דלרבא דאמר עובר לא קני אלא דהכא היינו טעמא משום דרפויי כו' הכא דשמעו שהפילה לא מרפיי הילכך החזיק בראשונה קנה. ואיכא נוסחי דגרסי בששמעו בו שמת ולא מת ואחר כך מת. ולהך נוסחא נמי אית לן למימר על כרחין דאעובר קאי דאי אבן לכולי עלמא החזיק בראשונה לא קנה דהא זוכה הוא לכולי עלמא. ומיהו לישנא דמת גבי עובר לא מחוור אלא דאיכא למימר דמה דנקט האי לישנא לאשמעינן דבעובר שכלו לו חדשיו ויצא רוב ראשו בחיות עסקינן משום דאפילו למאן דאמר דעובר זכי מהשתא לא אמר אלא כשיצא לאויר העולם דאיגלאי מילתא דקנה אבל אם הפילה איגלאי מילתא דלא קנה כלל וכמו שנכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא. ולא שמעינן דלהכי נקט לישנא דמת דכיון שכלו לו חדשיו ויצא רוב ראשו שייך ביה האי לישנא. עד כאן.
תא שמע תינוק בן יום אחד נוחל כו'. עובר לא שמע מינה עובר לא קנה אפילו בירושה. ואוקמה רב ששת נוחל בנכסי האם להנחיל לאחים מן האב ולמה בן יום אחד אין אבל עובר לא דכיון דמית לה האם והוא עדיין עובר במעיה איהו מיית ברישא ואחר כך מתה האם ונמצא שבשעה שמתה האם העובר מת היה ותנן אין הבן יורש את אמו בקבר להנחיל לאחים מן האב אבל לעולם עובר קני הירושה דהא אי סבירא לן דאיהי מייתא ברישא ואחר כך מת הוא ירית לנכסי דידה ומורית לאחים מן האב ואף על פי שהרי מת ועדיין הוא עובר קודם שיצא לעולם. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה