בבא בתרא קלב ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
ומקולי כתובה שנו כאן תנן ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה מכלל דת"ק סבר כתיבה וקבלה בעי וכי תימא כולה ר' יוסי היא והא תניא אמר רבי יהודה אימתי שהיתה שם וקבלה עליה אבל היתה שם ולא קבלה עליה קבלה עליה ולא היתה שם לא אבדה כתובתה תיובתא דכולהו תיובתא אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל הא ר' יוסי בר' חנינא מר מאי סבירא ליה א"ל שאני אומר אכיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה איתמר נמי אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה בעי רבא בבריא היאך מי אמרינן בשכיב מרע הוא דידעה דלית ליה וקמחלה אבל בבריא סברה הדר קני או דלמא בהשתא מיהת לית ליה תיקו ההוא דאמר להו פלגא לברת ופלגא לברת ותילתא לאיתת בפירי איקלע רב נחמן לסורא עול לגבי רב חסדא אמר ליה כי האי גוונא מאי אמר ליה הכי אמר שמואל גאפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו אבדה כתובתה אמר ליה אימור דאמר שמואל התם דאקני לה בגופה דארעא הכא פירא הוא אמר ליה דמטלטלי קא אמרת מטלטלי ודאי לא קא אמינא ההוא דאמר להו תלתא לברת ותלתא לברת ותלתא לאיתת שכיבא חדא מבנתיה סבר רב פפי למימר לא שקלא אלא תלתא
רשב"ם
[עריכה]ומקולי כתובה שנו כאן - אכולהו קאי דשאר בעלי חובין לא אבדו בכך עד שיאמרו בפירוש אנו מוחלין השעבוד שעל הנכסים הללו אבל בכתובה הקלו כדאקילו גבה נמי לענין זיבורית וכדמפרש טעמא בכתובות (דף פו.) דיותר משהאיש רוצה לישא אשה רוצה לינשא דניחא לה בכל דהו כדריש לקיש טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו אבל שאר בעל חוב שעושה טובה ללוה לא מקילינן גביה דבשביל שהוא עושה טובה אין לו לאבד בחנם:
ה"ג תנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובתה - וסיפא דהך היא במס' פאה כתב לה אע"פ שלא קיבלה לא גרסינן קבלה עליה שמחלה להם השעבוד בפירוש:
מכלל - דשמעיה רבי יוסי לת"ק דבעי קבלה גמורה עם הכתיבה דאם איתא דכתיבה לחוד קאמר הכי הוה ליה לרבי יוסי למימר אף על פי שכתב לה לא אבדה כתובה אלא אם כן קיבלה עליה וקשיא לכל הני דלעיל דמוקי למילתיה בשותקת שלא נתרצית בפירוש דהכי הוה ליה לתרוצי הכא במאי עסקינן בשקיבלה עם הכתיבה דיקא נמי דקתני סיפא רבי יוסי אומר כו':
וכי תימא כולה ר' יוסי היא - ואשמעינן רישא דבכתיבת קרקע כל שהוא לחוד אבדה כתובתה ואשמועי' נמי בסיפא דאם קבלה אע"פ שלא כתב לה אבדה כתובה דאו הא או הא בעי ומשום דבכתיבה לחוד מיירי רישא איצטריכו לתרוצי מה שתירצו:
אמר רבי יהודה אימתי כו' - דברי תנא קמא אתא רבי יהודה לפרושי בברייתא היכי דמי האי כתב לה קרקע כל שהוא דקאמר ת"ק אבדה כתובתה ומוקי לה ר' יהודה בדאיכא קבלה והיתה שם בשעה שחלק לבניו דכיון דהיתה שם וקיבלה חזקה אין אדם רוצה שנותנין ממונו בפניו ומחזיק את המתנה לקיימה אא"כ עושה בלב שלם וכדאמר בסנהדרין (דף כה.) אימתי דרבי יהודה לפרש דברי חכמים:
אבל היתה שם ולא קיבלה עליה - אלא היתה שותקת:
קיבלה עליה ולא היתה שם - מצי' למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אלמא מדרבי יהודה שמעינן דת"ק כתיבה וקבלה בעי:
שותף בין הבנים - שכתב לה נמי קרקע כל שהוא מחלה ולא מצרכינן לכל הנך כחות דאמרי הנך אמוראי לעיל אלא בכתיבה בעלמא אבדה כר' יוסי דסגי לה בחדא או קבלה או כתיבה ומצאתי בתשובות רבינו שלמה זקני זצ"ל דרב נחמן קאי בשיטת שמואל רבו דאוקמה במחלק לפניה והיא שותקת ואע"ג דאותביניה לעיל ה"מ משום דת"ק קבלה נמי בעי מיהו לרבי יוסי דסבר דסגי ליה בחדא בכתיבה בלא קבלה איכא למיפרך נמי כדלעיל משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה וצריך לשנויי לרבי יוסי במחלק לפניה והיא שותקת ורב נחמן כר' יוסי ס"ל דסגי ליה או בכתיבה או בקבלה וכיון דמחלק לפניה והיא שותקת לפיכך מוחלת שהרי עשאה שותף לחלקה חלק בפני עצמה בין הבנים ומיגו דחשיבא ליה כאחד מבניו לחלק נמי לה חלק כמו שמחלק לבניו מתרצה לו ומוחלת השעבוד מן הנכסים ורב נחמן לפרש טעם לדברי שמואל אתא:
בבריא היאך - בריא שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא ועשאה שותף בין הבנים מי אבדה כתובתה או לא מי אמרינן בשכ"מ הוא דאבדה שעבוד כתובתה שעל הנכסים הללו דהא ידעה דלית ליה נכסים יותר וגם לא יהיו לו עוד שהרי ימות והלכך הוה לה לערער במתנה זו וכיון דשתקה ודאי נתרצית וקנו אבל בבריא לפיכך שותקת סברה הדר קני בעלי נכסים היום או למחר ואגבה מהם כדכתיב בשטר הכתובה ודעתיד אנא למיקני ומה לי להכעיסו עכשיו עד שאראה אם יקנה עוד נכסים וכיון דמשום הכי שתקה לא אבדה שעבוד כתובתה מהני נכסי ותטרוף מהן היום או למחר:
או דלמא השתא מיהא הא לית ליה - ולא מסקא אדעתה דלמא הדר קני וכיון דלא מסקא אדעתה היה לה למחות אלא ודאי מדאישתיקא אודויי אודיא ליה ונתרצית וגמרה ומחלה להו שעבודה ומיהו אם יבואו לו נכסים היום ולמחר תגבה מהן כדלקמן שהרי חוב כתובתה לא מחלה אלא שעבוד כל הני נכסים שנתן לבניו מחלה ואהני מחילה דידה דלא תטרוף עוד מהן כן נראה בעיני ועיקר דרבא פשיטא ליה דאילו קני נכסים גביא מינייהו כדלקמן ואית דמפרשי דמבעיא אי גביא מנכסים דקני למחר או לא וטעות דמילתא דמיפשטא לקמן לרב כהנא לאו אורחא דגמרא למימר תיקו והכי הוה ליה למימר מילתא דמבעיא ליה לרבא פשיטא ליה לרב כהנא דההוא דאמר להו תילתא לברת כו' כדלקמן דכה"ג אמר בפ' הגוזל עצים (ב"ק קה:) בעי רבא נשבע עליו מהו מי אמרי' כו' מילתא דמיבעיא ליה לרבא פשיטא ליה לרבה דאמר רבה שורי גנבת כו':
ההוא - שכיב מרע:
דאמר להו פלגא לברת כו' - שתי בנות היו וחלק להן כל נכסיו מקרקעי ותילתא דפירי נתן לאשתו קס"ד השתא פירות מחוברין ולקמיה מוקי לה בתלושין:
כה"ג - דלא כתב לאשתו קרקע כל שהוא אלא פירות מאי מי מחלה שעבוד שיש לה על הנהו מקרקעי בשביל שעשאה שותף בין הבנות בחלוקת הפירות שהבנות נטלו שני חלקים והיא חלק שלישי או לא הואיל ולא עשאה שותף בגוף הקרקע ותחזור ותטרוף מותר הכתובה מן הבנות ומיהו כל כתובתה לא תחזור ותטרוף דהני פירות חשבינן לה בכתובתה כדאמרינן לקמן בפירקין (דף קלח.) תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה נוטלתן ואת כתובתה ומפרשינן התם דמשום לישנא יתירא דקאמר כראוי לה נוטלתן לבד כתובתה אבל לא אמר כראוי לה ידה על העליונה שאם אותן מאתים הוו יותר נוטלתן בכתובתה ואם כתובתה יתירה נוטלת כתובתה בין הכל:
אלא דקל אחד - לאכול פירותיו עד שייבש האילן ושוב אין לה בקרקע כלום והיינו דבר שבא לעולם אפי' לרבנן דפליגי אדר"מ דהא אקני לה בגוף האילן:
אבדה כתובתה - שהרי עשאה שותף בין הבנים בקרקע דהא יניקת קרקע אקני לה וה"ה לפירות מחוברין והאי דקאמר אילן לפירותיו לא למעט פירות מחוברין בלא אילן אלא רבותא הוא דאע"ג דגוף האילן אינו שלה לכשייבש והשתא לית ביה פרי אפ"ה כקרקע דמי וכ"ש היכא דאקני לה פירות גופייהו שגדלו כבר ומחוברין לקרקע:
והכא פירא בעלמא - דהא פירות תלושין מיבעי לן:
מטלטלי לא קאמינא - דאבדה בכך דודאי לא אבדה כתובתה דלא חשיבי לה ובמתני' קתני קרקע כל שהוא ולא מטלטלי אבל הייתי סבור דמחוברין בעית מינאי:
ההוא - ש"מ:
דאמר להו תילתא לברת ותילתא לבתי השניה ותילתא לאשתי - דהיינו עשאה שותף בין הבנות ומן הדין אבדה כתובתה מהני תרי תילתי שנתן האב לבנות שהרי מחלה להו שעבודה ולא תטרוף עוד מחוב כתובתה כלום אלא אם כן יקנה בעלה נכסים אחרים אחרי כן שהרי מנכסים הבאים לא מחלה שעבוד שלה ואיתרמי מילתא דלא קנה נכסים אחרים אלא מהני נכסים עצמן חזר וקנה דשכיבא חדא מבנתא בחייו וחזר וירשה שהאב יורש את בתו:
סבר רב פפי למימר - לית לה לאיתתא אלא תילתא דיהב לה בעלה דמהא תילתא דחזר וקנה לית לה מידי שהרי לא ממקום אחר בא לידו אלא מאותן נכסים עצמן של בנות שכבר מחלה האשה שעבודה עליהם והלכך לא הדרי משעבדי לה:
תוספות
[עריכה]מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי. ובקבלה גרידא מצי' למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ואם תאמר מנא ליה דבעי תרוייהו דלמא דבכתיבה גרידא סגי וי"ל דאם כן מאי אע"פ דקאמר ר' יוסי דמשמע שבא להקל על דברי תנא קמא דהא קבלה עדיפא מכתיבה וא"כ רבי יוסי מחמיר טפי אלא ודאי ת"ק תרוייהו בעי וקשה דאי קבלה עדיפא מכתיבה אמאי איצטריך ר' יהודה למימר היתה שם ולא קבלה כיון דאמר קבלה ולא היתה שם ורשב"ם נמי שפירש דרב נחמן כשמואל אלא ששמואל אליבא דרבנן ורב נחמן אליבא דר' יוסי קאמר דמהניא כתיבה לחודה בלא קבלה אם כן אמאי נקט רבי יוסי קבלה אע"פ שלא כתב לה הוה ליה למימר כתב לה אף על פי שלא קבלה דהוי חידוש יותר ואי הוה אמר דכתיבה וקבלה שוין הן הוה אתי שפיר ודייק תנא קמא כתיבה וקבלה בעי דאי מהניא כתיבה גרידא מאי אף על פי דקאמר רבי יוסי דמשמע דאתא להקל הלא הן שוין:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]קיג א ב ג מיי' פ"ו מהל' זכיה ומתנה הלכה ט' ועי' במגיד משנה, סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ו סעיף א':
קיד ד מיי' פ"ו מהל' זכיה ומתנה הלכה י', טור ושו"ע אה"ע סי' ק"ו סעיף ב':
ראשונים נוספים
מכלל דת"ק סבר כתיבה וקבלה מעליא בעי וכי תימא כולה. הא משנה דתנן התם ר' יוסי היא ומשום הכי דסגי בקבלה כל שהוא:
והתניא א"ר יהודה אימתי. אבדה כתובתה בזמן שהיתה שם וקבלה עליה כו'. אלמא דלאו כולה ר' יוסי היא ואתי הדר קושיין לדוכתה דאמרי' לעיל מכלל דת"ק כתיבה וקבלה מעליא בעי וקשיא לכולהו דאמרי דלא בעינן קבלה מעליא לדברי הכל:
כיון שעשאה שותף בין הבנים. דבהדי כתיבה נכסיו לבניו כתב לה קרקע כל שהוא וקבלה עליה אבדה כתובתה:
בעי רבא בבריא. אי כתב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא מהו. מי אמרינן שכיב מרע הוא דידעה דלית ליה נכסים אחרים לחוד מההיא קרקע קא מחלה על אותו קרקע אבל דבריא לא מחלה דסברה הדר קני נכסים אחרים ומצינא למגבא כולה מיניה או מיורשין. או דלמא השתא מיהת הא לית נכסים ומחלה מכל וכל תיקו:
ההוא דהוה אמר תרתי ברתא אית לי ואמר פלגא מנכסי לחדא ברתא ופלגא לאידך ותילתא לאינתת בפרי כי האי גוונא מאי. מי אמרינן הואיל דלא יהיב לה בגוף של קרקע לא אבדה כתובתה או דלמא לא שנא:
מי דמי התם היכא דהוא הקנה לה דקל חד לפירותיו מקנה לה בגופא דארעא דהא דקל כגופא דארעא הוא הכא תילתא לאיתת בפירי פירא בעלמא הוא[2] כלומר מטלטלי לא אמינא דודאי לא איבדה כתובתה:
תלתא. בריא הוה תלתא לברת תלתא לברת. היא מחלן להן גוף הקרקע:
שכיבא חדא מבנתיה. בחיי אבוה:
סבר רב פפא למימר. לית להא איתתא אלא דמעיקרא אע"ג דהדר קנה בעלה שירש את בתו:
כיון דאילו הדר קנה לאחר שכתב לה ההוא תילתא בכתובתה אית לה שטר כתובה ה"ג כשירש בתו אית לה ההוא תילתא נמי לאחר מותו:
תנן רבי יוסי אומר קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה: הנכון שראיתי בשמועה זו מה שכתוב בספר המאור, שהוא ז"ל כתב, דלשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא הדין אף על פי דלא כתב ליה, כדפריש לרב, אבל לר' יוסי בר חנינא באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ודאי כתיבה בעי, אבל קבלה שתרצה בפירוש במה שצוה בעלה לא בעי, שבשתיקה מחלה, ולפי הכי אותביה לכולהו מדתנן ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אלמא שמעית לתנא קמא דאמר כתיבה דוקא בעי והם הכי בעי שתקבל עליה בפירוש. וכי תימא כולה רבי יוסי היא, כי היכי דלא תהוי תיובתא דר' יוסי בר חנינא, דדילמא כי היכי דבקבלה בלא כתיבה מחלה להם הכי נמי בכתיבה בלא קבלה מחלה, והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם, כלומר, בכלל המתנות, וקבלה עליה, והקבלה היא שתגלה דעתה בפירוש שנתרצית למה שצוה בעלה, ולא בשתיקה בלבד, וכל מקום שאמר רבי יהודה במה דברים אמורים אינו אלא לפרש דברי חכמים, תיובתא דכולהו תיובתא. אמר רבא לרב נחמן הא רב וכו', אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף עם הבנים אבדה כתובתה, והיינו בכתיבה וקבלה, שאין אדם נעשה שותף עם חבירו אלא בקבלתו וכו'. עד כאן. וכן כתב ר"ח ז"ל דהיינו היתה שם וקבלה עליה בתורת השותפין, שאין קושרין שותפות אלא ברצון שניהם.
ומכל מקום אף לפירושו קשה לי, דלא הוה ליה למימר כיון, דלשון כיון דעשאה משמע להחמיר עליה, ואינו אלא להקל עליה ולומר שלא אבדה כתובה עד שיעשנה שותף עם הבנים. ועוד למה ששאל באי זה משלשתן סבירא ליה לא השיב (אלא) [אנא] כתנא קמא. ועוד דלפי פירוש זה רב נחמן כתנא קמא ודכתיבה וקבלה בעי, והוה ליה למימר ה(י)א איתותב וכתנא קמא סבירא לי(ה).
ועוד קשה לי, מדמתמהי ומשום דכתב לה כל שהוא אבדה כתובתה, ואוקמא שמואל במחלק לפני' (והוא) [והיא] שותק[ת] (מ)משמע דמודה שמואל דאינו בדין שתאבד כתובתה משום קרקע כל שהוא דכתב לה, ואילו בסמוך אמר רב נחמן (קרקע נאמן) משמיה דשמואל דאפילו לא כתב לה אלא דקל אחד לפטרופוס אבדה כתובתה, ואיל[ו] במחלק לפניה והיא שותקת וכדאמר שמואל הכא אפילו לא כתב לה כלום נמי אבדה כתובתה, כפי פירושו של הרב ז"ל, ואילו רב נחמן אמר לקמן דלא אמר שמואל אלא בכותב לה קרקע אבל מטלטלי לא, ומי גרעי מטלטלי ממי שלא כתב לה כלום. ואילו היינו מפרשים הא דשמואל בכותב לה דקל אחד לפירותיו ובחלק כל השאר בפניה והיא שותקת והא דלא פריש משום דסמיך אמאי דאמר שמואל בהדיא בפירוש דהאי מתניתין, הוה ניחא טפי, אלא דקשיא לי דאם כן מאי תיובתא דשמואל דאמר רבי יהודה כשהיתה שם, כלומר, בכלל המתנות, וקבלה עליה, דלמא אמר לך מאי קבלה עליה בשותקת, דשתיקה בכי הא כהודאה וקבלה, דהא דשמואל על כרחין שתיקתה כ(ת)קבלתה, כיון דתלי טעמא דמתניתין במחלק לפניה והיא שותקת, ולולי שא(י)נו דנין שתיקתה כקבלה מה לנו בפניה ומה לנו שלא בפניה ומה לנו שתיקת או מוחה וניחת. והוה לי צריכא עיון.
עוד כתב הרב ר' זרחיא ז"ל, וכל זה האמור בשמועה מקולי כתובה היא, כדאמרינן בסמוך למימריה דר' יוסי בר חנינא מקולי כתובה היא ששנוי במשנתינו, אבל בעל חוב גובה כי האי גוונא לא מחל שעבודו, אפילו בכתיבה וקבלה יכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממני. עד כאן. וגם זה קשה בעיני קצת, בעל חוב נמי אמאי לא, כיון שקיבל ונתרצה הרי זו כמחילה. ואף על גב דאמרינן בריש פרק חזקת הבתים דמשום השני נוח לי מיקרי ואמר כגון זיל זבון, הכא טפי עדיף, דהא נתרצה בחלוקו, והרי זה כאומר להם דין ודברים אין לי עמכם בנכסים אלה. ואפשר דלא אמר שנתרצה (בחילנותו) [בחלוקתו] אלא משום דהשני נוח לו יתר מן הראשון.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(מג) ר' יוסי אומר אם קיבל' עלי' כו' כתב ר' יצחק תמי' לי וכי לר' יוסי לי"ל לקח מן האי' וחזר ולק' מן האש' מקחו בטל דהא לשם יותר קיבלה שהקנ' לו בקנין השיעבוד שהי' לה על אותה שדה ואעפ"כ אמרי' לא עשה ולא כלום גו' ונ"ל דל"ק כלל דהתם כשלא מכר כל נכסיו לא מחלה בכל לב ומציא למימר נחת רוח עשיתי לבעלי אבל כשמחלק כל נכסיו ואינו משייר לעצמו כלום אילולי שבכל לב היא מוחלת לא הית' עושה בזה נחת רוח לבעלה:
(מד) האומר איש פלו' יירשני כו' שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה פי' האי לא אתי' אלא כשמואל ואע"ג דאיתותב יש לומר קבלה היתה בידם כך או שום ברייתא מצאו וסמכו עלי' או י"ל כולה ר' יוסי הוא ור' יהודא לא בא לפרש דברי ת"ק כ"א דברי ר"י ולעולם כתיבה בלא קבלה וקבלה בלא כתיב':
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ח (עריכה)
קמט. תנן התם הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה. ומתמהינן עלה ומשום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אמר רב במזכה להן על ידיה. אע"ג דלא קבלה עליה בפירוש מה שכתב להן. ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת. ר"י בר' חנינא אמר באומר לה טלי קרקע זה בכתובתיך ושתקה ומקולי כתובה שנו כאן. ואותבינן עליהו מיהא דקתני סופא ר' יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה איבדה כתובתה מכלל דת"ק כתיבה וקבלה באעי. וכי תימא כולה ר' יוסי הוא וחסורי מיחסרא והכי קתני, בד"א בשלא קבלה עליה אבל אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה איבדה כתובתה דברי ר' יוסי שר' יוסי אומר אם קבלה עליה אע"פ שלא כתב לה איבדה כתובתה, והא תניא א"ר יהודה בד"א* שהיתה שם וקבלה עליה אבל היתה שם ולא קיבלה עליה, (דילמא) [דלא] אמרה רוצה אני, קבלה עליה ולא היתה שם לא איבדה כתובתה. דקי"ל בכל מקום ששנה ר' יהודה אימתי ובמה אינו אלא לפרש דברי חכמים (ר' סנהדרין כה,א). אי אמרת בשלמא סופא דמתני' ר' יוסי רישא לאו ר' יוסי, היינו דאתא ר' יהודה לפרושיה מימריה דת"ק דפליג עליה דר' יוסי דבעי כתיבה וקבלה, והוא שהיתה שם בשעת כתיבה וקבלה עליה, אלא אי אמרת כולה ר' יוסי היא, אלמא תנן דמתני' בכתיבה ולא קבלה סגיא לה, היכי מצי ר' יהודה לפרושי מימריה דלא סגיא ליה בלא קבלה.
ולא תימא הני מילי למ"ד (סנהדרין שם) כל מקום ששנה רבי יהודה אימתי ובמה אינו בא אלא לפרש דברי חכמים, אלא אפי' למ"ד אימתי לפרש ובמה לחלוק, כי שייך למימר בד"א היכא דאיירי ת"ק סתמא וקתני ר' יהודה לפלוגיה בההיא מילתא דסתמיה ת"ק, אבל הכא אי אמרת דמתני' כולה רבי יוסי היא, אשתכח דאשמועינן תנא דמתני' בהדיא דלא שנא כתב לה ולא קבלה עליה לא שנא קיבלה עליה ולא כתב לה איבדה כתובתה, ואם כן היכי שייך ליה לר' יהודה למתני עלה בד"א, דמשמע דת"ק סתמא איירי, האי הכי איבעי ליה למתני, ר' יהודה אומר לעולם לא איבדה כתובתה אלא א"כ היתה שם וקבלה עליה. אלא מדקתני בד"א שמע מינה דאמימריה דת"ק קאי דאיירי סתמא, וש"מ סופא ר' יוסי רישא לאו רבי יוסי אלא רבנן הוא דסבירא להו דכתיבה וקבלה בעינן, ואתא ר' יהודה דבריתא לפרושי מימרייהו. ואפי' למ"ד במה לחלוק איכא ביניהו דאע"ג דסבירא להו לרבנן דבעינן כתיבה וקבלה מודו דאי כתב לה וקבלה עליה אע"ג דלא היתה שם בשעת כתיבה איבדה כתובתה, ור' יהודה סבר קבלה עליה ולא היתה שם לא איבדה כתובתה, תיובתא דכולהו דפרישו טעמא דתנא קמא דלא בעי קיבלה תיובתא.
ברם צריך את למידע דלא סלקא להו בתיובתא אלא לטעמיה דת"ק דפליגי אליביה, אבל לעיקר דינא לא סלקא להו בתיובתא. דאיכא למימר דאינהו כר' יוסי סבירא להו דסבירא ליה דלא שנא קיבלה עליה ולא כתב לה ולא שנא כתב לה ולא קיבלה עליה אלא בשתיקה בעלמא איבדה כתובתה. ואמטול הכי א"ל רבא לר"נ הא רב והא שמואל והא ר"י בר' חנינא מר כמאן ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה. אלמא כשמואל ס"ל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת וכ"ש הנך, וסבר לה כר' יוסי, והכי קאמר, שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים שחלק לבניו לפניה ונתן לה חלק בתוכם והיא שותקת, איבדה כתובתה, וא"צ לזכות להן על ידיה ולא לומר לה טלי קרקע זה בכתובתיך ולא לקבל עליה. ואם קיבלה עליה אע"פ שאין שם אחת מכל אלו איבדה כתובתה כר' יוסי. דאי לא תימא הכי, רב נחמן דאמר כמאן, לא כת"ק ולא כר' יוסי.
ומסתברא דהיכא דקבלה עליה לא בעיא קנין, דלאו מידי קא מקניא ליה לבעל ולבניה מדידה, אלא נכסי בחזקת מרייהו קיימי ושעבודא בעלמא הוא דאית לה עילויהו ובמחילה גרידתא סגיא. וכיון דקבלה עילויה מאי דעבד בעלה כמחילה דמיא, ל"ש במחלק לפניה ול"ש שלא בפניה, דלא אשכחן מאן דאית ליה האי סברא דבעי קיבלה עליה והיתה שם אלא רבי יהודה ולית הלכתא כותיה. ואת"ל ר' יהודה לפרש דברי חכמים קא אתי הא ר' יוסי פליג עליהו, וכבר ברירנא דר"נ כר' יוסי ס"ל ודלא כרבנן ור' יהודה, ואת"ל לאפלוגי אדרבנן קאתי אשתכח דבין לרבנן בין לר' יוסי לית להו דרבי יהודה דקבלה עליה והיתה שם הילכך לית הלכתא כוותיהו.
ואי קשיא לך וכי קבלה עליה מאי הוי, ואפי' קנו מינה נמי מאי הוי, תימא נחת רוח עשיתי לבעלי, מי לא תנן לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו בטל, אלמא יכלה למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ואוקימנא באותן שלש שדות אחת שנתן לה בכתובתה ואחד שייחד לה בכתובתה ואחת שהכניס לה שום משלו, וכ"ש בשאר נכסים דבעל, כדאסיקנא בהדיא בפרק חזקת (לעיל בבא בתרא מט,ב), אלמא יכלה למימר נחת רוח עשיתי לבעלי ה"נ תימא נחת רוח עשיתי לבעלי. שאני הכא דכתב כל נכסיו לבניו וגלי אדעתיה דלא שביק ליה מידי לאשתעבודי לכתובתה ואי לאו דאחילתה לכתובתה לא הוה שתקה אי נמי לא הוה מקבלה עילוה מתנתא דבעל. ודוקא דלא הדר קני נכסי אחריני גביא כתובתה מיניהו, ואפי' בש"מ, וכ"ש בבריא כדבעינן למימר קמן:
קנ. בעי רבא בבריא היאך. בריא שכתב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, איבדה כתובתה או לא. היכא דהדר קני נכסי אחריני לא תיבעי לך, דודאי אית לה שעבודא בגויהו כדמיברר לקמן מדרב כהנא, כי תיבעי לך היכא דלא הדר קני נכסי אחריני אי אבדה כתובתה מהני נכסי או לא, מי אמרינן בש"מ הוא דידעא דלא הוו ליה תו נכסי אחריני וקא מחלה אמאי דכתב לבניו, אבל בבריא סברא הדר קני ואדעתא דהכי קא מחלה, וכיון דלא הדר קני איגלאי מילתא למפרע דמחילה בטעות הואי דאדעתא דהכי לא מחלא או דילמא כיון דהשתא מיהת לית ליה לאו אדעתא דהדר קני קא מחלה, אלא כי קא מחלה שעבוד כתובתה מהני נכסי לגמרי קא מחלה. ועלתה בתיקו. וכל תיקו דממונא חומרא לתובע וקולא לנתבע, הילכך לא הויא מחילה. מאי טעמא, אוקי שטר כתובה אחזקתיה, דכל ספיקא דממונא כדמעיקרא מוקמינן לה ואיכא מ"ד חומרא לתובע וקולא לנתבע ולית לה:
קנא. ההוא דאמר להו פלגא לברת ופלגא לברת ותולתא לאיתת בפירי. ושכיב מרע הוה דמצי לאקנויי באמירה בעלמא. ובדאיתינהו לפירי בההיא שעתא בעולם עסיקינן. איקלע ר"נ לסורא עאל לגביה רב חסדא א"ל כי האי גונא מאי א"ל הכי אמר שמואל אפי' לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו איבדה כתובתה. ודחינן מי דמי התם אקני ליה זכותא בגופא דארעא הכא פירא לחוד הוא וכמטלטלי בעלמא דמו. א"ל מטלטלי קאמרת מטלטלי ודאי לא קאמינא.
אשתכח השתא דהא דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה, דוקא היכא דכתב לאשתו קרקע אפילו כל שהוא איבדה כתובתה, א"נ קרקע לפירותיו, ואפי' לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו איבדה כתובתה, דכיון דאית לה זכותא בגופא דארעא כמאן דאקני לה קרקע דמי ואיבדה כתובתה, אבל אם לא הקנה לא אלא מטלטלין לא איבדה כתובה. ולא תימא הני מילי מטלטלין ממש, אלא אפי' הקנה לה פירות המחוברין לקרקע, כיון דלתלישה אקנינהו נהלה כמאן דתלישי דמו ומטלטלי בעלמא הוא דכתב לה ולא איבדה כתובתה הואיל ולא עשאה שותף בין הבנים בדבר המשועבד לכתובתה. וה"מ בתמרי דלא צריכי לדיקלא, דכל העומד ליתלש כתלוש דמי, אבל בתמרי דצריכי לדיקלא כקרקע דמו, כדאמרי' בפ' נערה שנתפתתה (כתובות נ,ב) הבו לה מתמרי דעל בודיא, ואסיקנא דחזיא לבודיא קאמינא, ואקשינן עלה סוף סוף העומד ליגדר כגדור דמי, ואסיקנא דצריכא לדיקלא קאמינא, אלמא כל היכא דצריכי לארעא כקרקע דמו וגביא מיניהו. הילכך השתא נמי דאקני לה חולקא בגויהו כמאן דאקני לה בגופא דארעא דמי, דהא דאמרינן התם אקני ליה זכותא בגופא דארעא הכא פירא הוא, נוסחא אחרינא הכא לא אקני לה זכותא בגופא דארעא לא איבדה כתובתה, אין הכי נמי, וכל היכא דאקני לה פירות המחוברין הצריכין לקרקע כמאן דאקני לה בגופא דארעא דמי.
אלא מיהו מסתברא דה"מ לדינא דגמרא דלא הוו משתעבדי מטלטלי לכתובה, הילכך אי כתב קרקע כל שהוא נמצא שעשאה שותף בין הבנים במידי דמשתעבד לכתובתה, וכיון דיהיב לה חולקא בהדיהו בגויה מחלה להו אשארא, ואי לא קני לה חולקא בקרקע אשתכח דקרקע דהוה משתעבד לה לכתובתה לא עשאה בו שותף בין הבנים כי היכי דתמחול להו אשאר קרקע ואמטול הכי לא איבדה כתובתה. אבל השתא דתקינו רבנן בתראי לאגבויי כתובה ממטלטלי אפי' כתב לה מטלטלי כל דהו נמי איבדה כתובתה.
ושמעינן נמי דהא דתנן הכותב כל נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה, לא תימא דוקא בכותב, אלא אפילו באומר נמי, כגון שכיב מרע דמקני באמירה בעלמא, איבדה כתובתה, דהא הכא דבאמירה בעלמא הוא דאקני להו, וטעמא דלא אקני לה לאתתיה זכותא בארעא, הא לאו הכי איבדה כתובתה:
מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי. ושמעיה רבי יוסי לתנא קמא דבעי כתיבה וקבלה וקאמר רבי יוסי דבקבלה לחודה סגי דאי תימא לרבנן סגיא בכתיבה לחודה הכי איבעי ליה רבי יוסי למימר אף על פי שכתב לה אם לא קבלה עליה לא אבדה כתובתה. וליכא למימר דלתנא קמא מהניא כתיבה בלא קבלה אבל קבלה בלא כתיבה לא מהניא ואתא רבי יוסי למימר דקבלה בלא כתיבה נמי מהניא דמלתא דפשיטא היא דקבלה עדיפא מכתיבה אף על פי דלקמן גבי הא דאמר רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה שותף כו' ופירש רשב"ם ז"ל דרב נחמן כשמואל כו' ומנא ליה לרשב"ם דכתיבה לחודה מהניא לרבי יוסי דהא לא שמעינן ליה אלא בקבלה דעדיפא טפי. ושמא לרב נחמן אין סברא לחלק ביניהם בסברא מועטת. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכי תימא כולה רבי יוסי היא כלומר תנא רישא כתיבה בלא קבלה דסגיא וקתני סיפא דקבלה נמי בלא כתיבה סגיא והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים כו'. הנה מאן דאית ליה קבלה סגי ליה בקבלה אבל כתב לה בלחוד בלא קבלה לא סגי ליה וכיון שכן רבי יוסי נמי דבעי קבלה לא סגי ליה בכתיבה בלא קבלה וממילא שמעינן דהא דאמרת כולה רבי יוסי היא לאו הכין הוא אלא תנא אחרינא הוא ומדאמר רבי יוסי אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה מכלל דתנא קמא כתיבה וקבלה בעי ואמאי קאמריתו דלא בעי קבלה אלא סגי ליה בהדי כתיבה כמזכה להם על ידה לרב ובמחלק לפניה והיא שותקת לשמואל ובאומר לה טלי קרקע זו בכתובתך לרבי יוסי בר חנינא ואף על גב דשתקה ולא קבלה עליה בפירוש מה שכתב לבניו תיובתא דכולהו תיובתא. הרא"ם ז"ל.
והא תניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים. פירש רשב"ם ז"ל דרבי יהודה לפרש דברי חכמים אתא. וקשה לישני ליה כרמי בר חמא דאמר בפרק זה בורר דאפילו אימתי בא לחלוק. ועוד לפירוש רבינו תם ז"ל דמפרש אפילו למאן דאמר אימתי לפרש הני מילי במתניתין אבל בברייתא לא ומכח ההיא דניתז הדם דתנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אמר רבי יהודה אימתי כו' קשה מאי פריך הכא והא ברייתא היא. ויש מפרשים דהכי פריך מדאשכחן תנא דפליג אדרבי יוסי אית לן למימר דתנא קמא דמתניתין היא ולא נאמר שלש מחלוקות בדבר. ורבינו מאיר תירץ דהכי פריך. והא תניא רבי יהודה אומר אימתי כו' ואם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ופירושה דאו הא או הא סגיא אם כן איך שייך לומר אימתי בזמן שהיתה שם וקבלה עליה שהרי אמתניתין קאי ומתניתין מוכחא בהדיא דלא בעי קבלה דלא שייך למתני אימתי אלא היכא דמלתיה דתנא קמא נשנית בסתם כגון ההיא דדם הניתז דאיכא לפרושי מלתיה דתנא קמא בכל ענין ואיכא לפרושי דוקא שאין שם דם אלא הוא ועלה שייך למתני אמר רבי יהודה אימתי וכן בכל דוכתא דאיכא אימתי ודוק ותשכח אבל הכא אי איתא דכולה רבי יוסי היא אם כן פירש בהדיא דבכתיבה או בקבלה סגיא ואם כן על מה קאי רבי יהודה דאמר אימתי שהיתה שם וקבלה עליה אלא על כרחך רבי יוסי פליג אתנא קמא ורבי יהודה אתנא קמא קאי ולפרושי אתא דתרווייהו בעינן והא דאמרינן דאימתי לפרש במתניתין דוקא אבל בברייתא לא הכי קאמרינן כל מקום שאמר רבי יהודה במשנה לפרש אבל בברייתא יש מהם לפרש ויש מהם לחלוק והכא מוכח דבעל כרחו לפרש אתא כדפרישית. תוספי הרא"ש ז"ל.
וכן תירץ הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו: יש להשיב אם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ונמצא שהוזכר במשנה בפירוש דכתיבה בלא קבלה מהניא כיון דתנא רישא וכתב לה קרקע והדר תני אם קבלה אף על פי שלא כתב לה הלכך לא שייך למתני עלה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה דאימתי שייך למתני במה לחלוק בזמן שיש במשמע לשון תנא קמא מה שמפרש עלה רבי יהודה אלא שלא אמרו תנא קמא לדעת אותו ביאור שמפרש עליו רבי יהודה. כן נראה בעיני פשוט הדבר למבין. ורבותי ז"ל מפרשים כיון דסוף סוף שמעינן ליה לרבי יהודה דבעינן קבלה וכתיבה טפי עדיף לן למימר דמאן תנא קמא רבי יהודה ולא לדחוק על חנם ולומר דכולה רבי יוסי היא. תיובתא דכולהו תיובתא. וטעמו של דבר דלא סגי לתנא קמא בקבלה בלא כתיבה לפי שאין הקבלה מחילה ממש אלא כענין שמחלק נכסיו לבניו ודעתו שתגבה כתובתה מהן כשתרצה. עד כאן לשון הר"י ז"ל בעליות.
אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב הא שמואל כו'. ואף על גב דאיתותבו בפירושן אליבא דתנא קמא לפי שהיו סבורים דכולה רבי יוסי היא וברייתא לא שמיע להו מכל מקום איכא למימר דסבירי להו כרבי יוסי דאמר קבלה אף על גב דלא כתב לה ומשמע מדקאמר אם קבלה אף על פי כו' הא אם לא קבלה בעינן כתיבה דלרבי יוסי קבלה בלא כתיבה או כתיבה בלא קבלה מהני. ויש ספרים שכתוב בהם בפירוש רבי יוסי אומר קבלה אף על פי שלא כתב כתב אף על פי שלא קבלה ועל כרחך לרבי יוסי לא מהני כתיבה בלא קבלה אלא בחד מהני אנפי דפריקו רב ושמואל ורבי יוסי בר חנינא דאי לאו הכי איכא לאקשויי כדאקשינן משום דכתב קרקע כל שהוא אבדה כתובתה. עליות.
תנן רבי יוסי אומר קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה. הנכון שראיתי בשמועה זו מה שכתוב בספר המאור שהוא ז"ל כתב דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת הוא הדין אף על פי שלא כתב כדפירש רש"י לרב אבל לרבי יוסי בר חנינא באומר לה טלי קרקע זו בכתובתיך ודאי כתיבה בעי אבל קבלה שתרצה בפירוש במה שצוה בעלה לא בעינן שבשתיקה מחלה ולפום הכי אותבינהו לכולהו מדתנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אלמא שמעינן לתנא קמא דאמר כתיבה דוקא בעינן והכי נמי בעינן שתקבל עליה בפירוש. וכי תימא כולה רבי יוסי היא כי היכי דלא תהוי תיובתיה דרבי יוסי בר חנינא דדילמא כי היכי דבקבלה בלא כתיבה מחלה הוא הדין נמי בכתיבה בלא קבלה מחלה והתניא אמר רבי יהודה במה דברים אמורים שהיתה שם כלומר בכלל המתנות וקבלה עליה והקבלה היא שתגלה דעתה בפירוש שנתרצית במה שצוה בעלה ולא בשתיקה בלבד וכל מקום שאמר רבי יהודה במה דברים אמורים אינו אלא לפרש דברי חכמים תיובתא דכולהו תיובתא. אמר ליה רבא לרב נחמן הא רב כו'. אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף עם הבנים אבדה כתובתה והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חברו אלא בקבלתו עד כאן. וכן כתב רבינו חננאל ז"ל היתה שם וקבלה עליה בתורת השותפים שאין קושרים שותפות אלא ברצון שניהם. ומכל מקום אף לפירושו קשה לי דלא הוה ליה למימר כיון דלשון כיון דעשאה משמע להחמיר עליה ואינו אלא להקל עליה ולומר שלא אבדה כתובתה עד שיעשנה שותף עם הבנים. ועוד דלמה ששאל באיזה משלשתן סבירא ליה לא השיב. ועוד דלפי פירוש זה רב נחמן כתנא קמא דכתיבה וקבלה בעי והוה ליה למימר הא איתותבה וכתנא קמא סבירא ליה. ועוד צריכה לי עיון. עוד כתב הר"ז הלוי ז"ל וכל זה האמור בשמועה מקולי כתובה הוא כדאמרינן בסמוך למימריה דרבי יוסי בר חנינא מקולי כתובה הוא מה ששנוי במשנתנו אבל בעל חוב כהאי גוונא לא מחל שעבודו אפילו בכתיבה וקבלה ויכול לומר לו השני נוח לי והראשון קשה ממני עד כאן. וגם זה קשה בעיני בעל חוב נמי אמאי לא כיון שקבל ונתרצה הרי זה מחילה. ואף על גב דאמרינן בפרק חזקת הבתים דמשום השני נוח לי מקרי ואמר כגון זיל זבין הכא טפי עדיף דהא נתרצה בחלקו והרי זה כאומר להם דין ודברים אין לי עמכם בנכסים אלו. הרשב"א ז"ל.
וכן כתב הר"ן ז"ל וזה לשונו: אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. והיינו בכתיבה וקבלה שאין אדם נעשה שותף עם חברו אלא בקבלתו וכן דעת בעל המאור ז"ל. ועוד כתב הרז"ה ז"ל דכתיבה וקבלה נמי כי מהניא דוקא בכתובה דמקולי כתובה שנו כאן אבל בעל חוב לא. נראה מדבריו דהאי קבלה לא קבלה גמורה היא לומר שהיא מחלקת זכותה מאותם נכסים דאי הכי מחילה היא זו ואפילו בבעל חוב מהניא אלא הך קבלה היינו כשנתרצית בחלוק אותם נכסים והך קבלה דוקא בכתובה מהניא משום קולי כתובה אבל בעל חוב מצי אמר לפיכך נתרציתי שהשני נוח לי. נמצא עכשיו לפי דרך זה שלעולם אין האשה מפסדת כתובתה אלא כגון שקבלה עליה כלומר שנתרצית בחלוק נכסיו וכתב לה קרקע כל שהוא הא לאו הכי לא ובעל חוב אפילו כהאי גוונא לא הפסיד ובכתובה נמי לא אמרן אלא בעיקר כתובה אבל כתובה בנדוניא הרי היא כבעל חוב ואין מקילין בה מקולי כתובה וכן כתבו גדולי האחרונים ז"ל. ואין דרך זה מחוור דמדקאמר כיון שעשאה שותף משמע דלאקולי אתא ולמימר דבכל דהו סגי כו'. לפיכך נראים עיקרם של דברים כדברי רשב"ם ז"ל דהכי קאמר שאני אומר כו' כלומר אנא כרבי יוסי סבירא לי דסגי ליה בחדא או בכתיבה או בקבלה וכיון שכן כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. ופירש הרב ז"ל דרב נחמן כשמואל רביה פשיט ליה דמחלק לפניה והיא שותקת סגי ואיכא מאן דאמר דכרבי יוסי בר חנינא דמיקל מכלהו פשיט ליה והיינו לישנא דכיון שעשאה כלומר כמאן דמיקל בכלהו. ומדברי הרמב"ם ז"ל בפרק ו' מהלכות זכיה ומתנה נראה לי שהוא מפרש לומר דלא בעינן לא מלתיה דרב ולא מלתיה דשמואל ולא דרבי יוסי בר חנינא אלא כיון שעשאה שותף בין הבנים ולא מיחתה אבדה כתובתה והלשון נוח לי יותר בכך דכיון דאמר ליה רבא לרב נחמן הא רב כו' מר כמאן סבירא ליה אי איתא דסבירא ליה כחד מינייהו הוה ליה למימר אנא כפלוני סבירא לי מדקאמר שאני אומר כיון שעשאה כו' שמע מינה דלאקולי טפי מכולהו אתא.
נמצא עכשיו לפי דרך זה שכל שכתב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא כיון שעשאה שותף עמהם ולא מיחתה אבדה כתובתה. ומכל מקום הדברים נראים דדוקא בכתובתה ומקולי כתובה אבל בבעל חוב אי נמי בנדוניא שהיא כבעלת חוב לא וכמו שכתבנו למעלה. עד כאן לשון הר"ן ז"ל.
ור"י ז"ל בעליות כתב וזה לשונו: אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה כו'. וסבירא ליה לרב נחמן כרבי יוסי ואליבא דשמואל כך פירש רשב"ם ז"ל בשם רש"י ז"ל וכן דעת הרב הגאון הריא"ף ז"ל והרב ר"י תלמידו והרא"ם ז"ל. והאי דנקט רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה כו' ולא נקט בלישנא דשמואל כיון שחלק בפניה והיא שותקת אי נמי לימא כשמואל סבירא לי. נראה לי דאתא רב נחמן לאשמועינן דלא מבעיא דלא מצרכינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אלא אפילו נתן לה קרקע כל שהוא במתנה בפירוש אבדה כתובתה כיון שחלק שאר הנכסים והיא שותקת והשגיח עליה לתת לה מתנה בין הבנים והכי משמע לישנא דכיון שעשאה שותף בין הבנים דבמתנה ממש נתן לה כגון דאמר כראוי לה ואי דשמואל הוה אמינא דלא בעינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אבל מכל מקום בעי שיכתוב לה קרקע בתורת פרעון כגון שיאמר כתבו ותנו לה שדה בכתובתה כההיא דתניא תנו מאתים זוז לאשתי בכתובתה ידה על העליונה. מיהו רבי יוסי בר חנינא בעי שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך כשאומר לה כן והיא מתרצת או שותקת ואינה מוחה לומר שלא תקבל זה בלבד בכתובתה איכא הוכחה טפי שמוחלת על שאר הנכסים. ואל תטעה לומר דטעמא דרבי יוסי בר חנינא משום דמשמע לשון בכתובתך כנגד כל כתובתך שאם כן אפילו הדר קני נכסים לית לה ולקמן אמרינן אלו הדר קני נכסים אחריני מי לית לה כו' אלא עיקר דברי רבי יוסי בר חנינא לאשמועינן דאפילו כתב לה קרקע בכתובתה בעינן שיאמר לה טלי קרקע כו' ואינה מוחה ואין צריך לומר שאם כתב לה קרקע כל שהוא במתנה לא אבדה כתובתה. ורבנו חננאל ז"ל כתב כיון שעשאה שותף בין הבנים שהיתה שם וקבלה עליה כסתמא דמתניתין והוא בתורת השותפים שאין קושרים שותפות אלא ברצון שניהם. וגם לפי הפירוש הזה נראה דהאי דנקט כיון דמשמע דלהקל בא לומר דלא בעינן שיכתוב לה קרקע כל שהוא בכתובתה אלא אפילו כתב לה במתנה כיון שעשאה שותף עמהם מרצון נפשה נתרצית במה שחלק לה ולבנים ורב נחמן בא להקל מצד אחר. עוד יש מפרשים כיון שעשאה שותף שנתן לה חלק כאחד מן הבנים וכבוד הוא בעיניה מוחלת שעבודה מהנכסים כיון ששתקה בשעת חלוקה אבל אם לא הקנה לה אלא קרקע כל שהוא בעינן קבלה וכתיבה כתנא קמא. והא דאמרינן אפילו לא הקנה לה אלא דקל כו' ואמרינן נמי פלגא לברתא ותילתא לאתתא בפירי בקבלה וכתיבה מיירי. ואינו מחוור דלהאי פירושא לא השיב רב נחמן על שאלת רבא שהוא שאל ממנו על משנתנו דקתני כתב לה קרקע כל שהוא והוא השיבו על דין מי שנותן חלק כחלק. עד כאן.
וזה לשון הרא"ם ז"ל תיובתא דכולהו תיובתא. ואוקימנא לבסוף דכיון שעשאה שותף בין הבנים ושתקה ודאי אחולי אחלה לכתובתה דהא ידעה דלית ליה נכסי אמריני למגבה מינייהו הלכך מדכתב לה קרקע כל שהוא וכתב שאר נכסיו לבניו בפניה וקא שתקת ודאי אחולי אחלתה לכתובתה אבל אם לא עשאה שותף בין הבנים אף על גב דשתקה לא אבדה כתובתה אי נמי עשאה שותף בין הבנים ולא שתקה לא אבדה כתובתה. עד כאן.
בעי רבא בבריא היאך בשכיב מרע הוא דמחלה דכיון דידעה דלא קני מידי בתר הכי וקא שתקא ודאי אחלתה לכתובתה לגמרי ומשום הכי אפילו עמד וקנה נכסי לית לה מידי דהא אחלתה לגמרי אבל בבריא מצי אמרה כי אחלתי לשעבודא מהני נכסי דכתבינהו לבניו הוא דאחלינה אבל אחולי לגמרי לכתובתה לא אחילנא דאמינא השתא קני וגבינא מיניה הלכך אי קני נכסי גביא מיניה דהא לא אחלתה לכתובתה לגמרי או דלמא כיון דהשתא הא לית ליה מידי וקא שתקה ודאי אחולי אחילתה לכתובתה לגמרי וכיון שכן אפילו קנה נכסי בתר הכי לא גביא מידי. ועלתה בתיקו וכיון דליכא ראיה ברורה דמחילה מוקמינן לכתובתה אחזקה ואי קני נכסי בתר הכי גביא מיניה משום דאמרה ליה נהי דאחילנא שעבודא דכתובה מהני נכסי דכתבינהו לבנך אבל אחולי לכתובתאי לגמרי לא אחילנא וכיון דהשתא הא אית לך נכסי אחריני גבינא מיניה והיינו דאמר ליה רב כהנא לרב אסי בענין ההוא דאמר להו תילתא לברתא ותילתא לברתא ותילתא לאתתא כו' אלו הדר קני נכסי מי לא גביא השתא נמי גביא דהאי מעשה בבריא הוה ובחייה שכיבה ברתיה דהדר קני ליה לההיא תילתא דילה בתורת ירושה דליכא למימר דבשכיב מרע היא דהא אמרינן לענין שכיב מרע דאחולי אחלה לכתובתה לגמרי ואפילו עמד והדר קני בתר הכין לא גביא מידי הלכך לא משכחת לה אלא בבריא.
תנן רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה אבדה כתובתה. סיפא דהך מתניתין היא במסכת פאה. פירוש קבלה עליה כשנתרצית בחלוק נכסיו לבניו אף על פי שלא כתב לה ולא נתן לה קרקע כלל אלא שחלק כל נכסיו לבניו אבדה כתובתה. ודייקינן מינה מכלל דתנא קמא סבר כתיבה וקבלה בעי דכיון דאמר רבי יוסי אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה מכלל דלתנא קמא קבלה בלא כתיבה לא מהניא וליכא למימר אבל כתיבה בלא קבלה מהניא דהא ודאי קבלה עדיפא מכתיבה כי יותר יש הוכחה וגילוי דעת על המחילה במה שקבלה ונתרצית בנתינת הנכסים לבניה מן הכתיבה שכותב לה קרקע כל שהוא והיא שותקת על החלוק הלכך כיון דקבלה בלא כתיבה לא מהני אלמא דתרווייהו בעינן להו לתנא קמא קבלה וכתיבה וקשיא לכולהו דאפילו רב דמחמיר לא מצריך שתתרצה בפירוש בחלוק הנכסים אלא שיהא מזכה להם על ידה ולרבי יוסי בר חנינא לא מצריך אלא גלוי הדעת שיחלק ואפילו לא יחלק בפניה. וכי תימא כולה רבי יוסי היא ותנא ברישא דכתיבה בלא קבלה מהניא והדר אשמועינן דקבלה בלא כתיבה אף על גב דכל שכן הוא אפשר לומר דתנא סיפא לגלויי דרישא בכתיבה בלא קבלה.
והתניא במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה בחילוק נכסיו לבניו הלכך כיון שכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה אבל היתה שם ולא קבלה עליה כו'. ואם תאמר ממאי דרבי יהודה לפרש דברי חכמים בא דהא אפילו למאן דאמר כל מקום שאמר רבי יהודה אימתי לא בא אלא לפרש מודה דבמה לחלוק. יש להשיב אם איתא דמתניתין כולה רבי יוסי היא ונמצא שהוזכר במשנה בפירוש דכתיבה בלא קבלה מהניא דכיון דתנא רישא וכתב לה קרקע כל שהוא והדר תני אם קבלה אף על פי שלא כתב לה הלכך לא שייך למתני עלה במה דברים אמורים שהיתה שם וקבלה עליה דאימת דשייך למתני במה לחלוק בזמן שיש במשמע לשון תנא קמא מה שמפרש עליו רבי יהודה אלא שלא אמר תנא קמא לדעת אותו ביאור שמפרש עליו רבי יהודה ופשוט הדבר למבין. ופירשו רבותינו ז"ל דכיון דסוף סוף שמעינן ליה לרבי יהודה דבעי קבלה וכתיבה טפי עדיף לן למימר דמאן תנא קמא דרבי יוסי רבי יהודה ולא לדחוק על חנם ולומר דכולה רבי יוסי היא.
תיובתא דכולהו תיובתא. וטעמו של דבר דלא סגי לתנא קמא בקבלה בלא כתיבה לפי שאין הקבלה מחילה ממש אלא שטוב בעיניה שיחלק נכסיו לבניו ודוקא שתגבה כתובה מהם כשתרצה.
אמר ליה רבא לרב נחמן והא רב ושמואל והא רבי יוסי בר חנינא מר כמאן סבירא ליה. ואף על גב דאיתותבו בפירוש אליבא דתנא קמא לפי שהיו סבורים דכולה רבי יוסי היא וברייתא לא שמיע להו מכל מקום אפשר לומר דסבירא ליה לרבי יוסי דאמר אם קבלה אף על פי שלא כתב לה ומשמע מדקאמר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה הא אם לא קבלה בעינן כתיבה ושמע מינה דלרבי יוסי כתיבה בלא קבלה מהני. ויש ספרים שכתוב בהם בפירוש רבי יוסי אומר אם קבלה עליה אף על פי שלא כתב לה כתב לה אף על פי שלא קבלה עליה ועל כרחך לרבי יוסי לא מהניא כתיבה בלא קבלה אלא על חד מהני אנפי דפריקו רב ושמואל ורבי יוסי בר חנינא דאי לאו הכי איכא לאקשויי כדאקשינן משום דכתב לה קרקע כו' אבדה כתובתה.
אמר ליה שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים אבדה כתובתה. דסבירא ליה לרב נחמן כרבי יוסי ואליבא דשמואל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת. כך פירש רבינו שמואל ז"ל בשם רבינו שלמה זקנו ז"ל וכן דעת הגאון רבינו יצחק ז"ל והרב תלמידו רבינו יוסף הלוי זצ"ל. והא דנקט רב נחמן שאני אומר כיון שעשאה שותף ולא נקט בלישנא דשמואל כיון שחילק בפניה והיא שותקת אי נמי לימא כשמואל סבירא לי. נראה לי דאתא רב נחמן לאשמועינן דלא מיבעי דלא מצרכינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אלא אפילו נתן לה קרקע כל שהוא במתנה בפירוש אבדה כתובתה כיון שתלק שאר הנכסים והיא שותקת ונתן לב להשגיח עליה לתת לה מתנה בין הבנים והכי משמע לישנא דכיון שעשאה שותף בין הבנים דבמתנה ממש נתן לה כגון דאמר בראוי לה ואי דשמואל הוי אמינא דלא בעינן שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתך אבל מכל מקום בעינן שיכתוב לה אותו קרקע בתורת פרעון כגון שיאמר להם כתבו ותנו לה שדה בכתובתה כההיא דתניא תנו מאתיים זוז לאשתי בכתובתה ידה על העליונה. מיהו רבי יוסי בר חנינא בעי שיאמר לה טלי קרקע זו בכתובתיך דכשאומר לה כן והיא מתרצית או שותקת ואינה מוחה לומר שלא תקבל זה בלבד לכתובתה איכא הוכחה טפי שמותלת על שאר הנכסים. ואל תטעה לומר דטעם דרבי יוסי בר חנינא משום דמשמע לשון בכתובתיך כנגד כל כתובתיך דאם כן אפילו הדר קני נכסים לית ליה ולקמן אמרינן אלו הדר קני נכסי אחריני מי לית לה כו' אלא עיקר דברי רבי יוסי בר חנינא לאשמועינן דאפילו כתב לה קרקע בכתובתה בעינן שיאמר לה טלי כו' ואינה מוחה ואין צריך לומר שאם כתב לה קרקע כל שהוא במתנה לא אבדה כתובתה. ורבינו חננאל ז"ל פירש כיון שעשאה שותף בין הבנים שהיתה שם וקבלה עליה כסתמא דמתניתין והוא בתורת השותפים שאין קושרים שותפים אלא ברצון שניהם. וגם לפי הפירוש הזה נראה דהא דנקט כיון דמשמע דלהקל בא לומר דלא בעינן שיכתוב לה קרקע כל שהוא בכתובתה אלא אפילו כותב לה במתנה כיון שעשאה שותף עמהם מרצון נפשה נתרצית במה שחלק לה ולבנים ורב נחמן בא להקל מצד אחר. עוד יש מפרשים כיון שעשאה שותף שנתן לה חלק כאחד מן הבנים וכבוד הוא בעיניה מוחלת שעבודה מן הנכסים כיון ששתקה בשעת חלוקה אבל אם לא הקנה לה אלא קרקע כל שהוא בעינן קבלה וכתיבה כתנא קמא. והא דאמרינן אפילו לא הקנה לה אלא דקל כו' ואמרינן נמי פלגא לברתי ותלתא לאתתי בפירי בקבלה וכתיבה מיירי. ואינו מחוור דלהאי פירושא לא השיב רב נחמן על שאלת רבא שהוא שאל ממנו על משנתינו דקתני כתב לה קרקע כל שהוא והשיבו על דין מי שנותן חלק כחלק.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה