ביאור:בבלי בבא בתרא דף קלב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בעי רבא: בבריא היאך [1]? בשכיב מרע הוא דניחא ליה דלישתמעון מלה, אבל בבריא - [2] הא קאי איהו [3]? או דלמא בריא נמי ניחא ליה דלישתמעון מלה מהשתא [4]?

תא שמע: הכותב [5] פירות נכסיו [6] לאשתו [7] - גובה [8] כתובתה מן הקרקע [9]; למחצה לשליש ולרביע [10] - גובה כתובתה מן השאר [11]; כתב כל נכסיו לאשתו [12], ויצא עליו שטר חוב [13]: רבי אליעזר אומר: תקרע מתנתה ותעמוד על כתובתה [14], וחכמים אומרים: תקרע כתובתה [15] ותעמוד על מתנתה [16]; ונמצאת קרחת מכאן ומכאן [17]; ואמר רבי יהודה הנחתום: מעשה ואירע הדבר בבת אחותי כלה [18], ובא מעשה לפני חכמים ואמרו: תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה, ונמצאת קרחת מכאן ומכאן.' טעמא דיצא עליו שטר חוב הא לא יצא עליו שטר חוב קניא [19]! ובמאי? אילימא בשכיב מרע - והא אמרת 'לא עשאה אלא אפוטרופוס'! אלא - לאו בבריא [20]!?

לעולם - בשכיב מרע, ורב עוירא מוקי לה בכולהו [21], רבינא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה. [22]

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: הלכה תקרע כתובתה ותעמוד על מתנתה ונמצאת קרחת מכאן ומכאן [23].

[24] למימרא דלא אזיל רב נחמן בתר אומדנא [25]? והתניא [תוספתא כתובות פ"ד מ"טו בשנוייים קלים]: הרי שהלך בנו למדינת הים ושמע שמת בנו ועמד וכתב כל נכסיו לאחרים ואחר כך בא בנו - מתנתו מתנה [26]; רבי שמעון בן מנסיא אומר: אין מתנתו מתנה, שאילו היה יודע שבנו קיים - לא כתבן [27]; ואמר רב נחמן: הלכה כרבי שמעון בן מנסיא!?

[28] שאני התם [29], דניחא לה דתיפוק עלה קלא דכתבינהו ניהלה להנהו נכסים [30].

תנן התם [31] הכותב נכסיו לבניו [32] וכתב לאשתו קרקע כל שהוא [33] - אבדה כתובתה [34].

[35] משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה [36]?

אמר רב: במזכה להן על ידה [37]; ושמואל אמר: במחלק לפניה והיא שותקת [38].

רבי יוסי ברבי חנינא אמר: באומר לה: "טלי קרקע זו בכתובתיך" [39]; [40];


עמוד ב

ומקולי כתובה שנו כאן [41].

תנן [42]: רבי יוסי אומר: אם קבלה עליה - אף על פי שלא כתב לה - אבדה כתובתה [43].

מכלל [44] דתנא קמא סבר כתיבה וקבלה בעי [45]! וכי תימא כולה רבי יוסי היא [46] - והא תניא: אמר רבי יהודה [47]: אימתי? שהיתה שם וקבלה עליה [48], אבל היתה שם ולא קבלה עליה [49], קבלה עליה ולא היתה שם - לא אבדה כתובתה [50]. [51]

תיובתא דכולהו [רב ושמואל ורבי יוסי ברבי חנינא שהסיקו מהרישא של המשנה, ללא הסבר הברייתא שבו הסברו של רבי יהודה, שאם שתקה בלבד אבדה כתובתה]!

תיובתא.

אמר ליה רבא לרב נחמן: הא רב, הא שמואל, הא רבי יוסי ברבי חנינא - מר מאי סבירא ליה?

אמר ליה: שאני אומר: כיון שעשאה שותף בין הבנים [52] - אבדה כתובתה [53].

איתמר נמי: אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: כיון שעשאה שותף בין הבנים - אבדה כתובתה.

בעי רבא: בבריא [54] היאך [55]? מי אמרינן בשכיב מרע הוא [56] דידעה דלית ליה [57] וקמחלה [58], אבל בבריא סברה הדר קני [59]? או דלמא השתא מיהת לית ליה [60]?

תיקו.

[61]

ההוא [62] דאמר להו: פלגא לברת, ופלגא לברת, ותילתא לאיתת בפירי [63]; איקלע רב נחמן לסורא, עול לגבי רב חסדא; אמר ליה: כי האי גוונא [64] – מאי [65]?

אמר ליה: הכי אמר שמואל: אפילו לא הקנה לה אלא דקל אחד לפירותיו [66] - אבדה כתובתה [67].

אמר ליה: אימור דאמר שמואל התם דאקני לה בגופה דארעא; הכא פירא הוא [68]!?

אמר ליה: מטלטלי קא אמרת? מטלטלי ודאי לא קא אמינא [69]!

ההוא [70] דאמר להו: תלתא לברת ותלתא לברת ותלתא לאיתת [71]; שכיבא חדא מבנתיה [72]; סבר רב פפי למימר: לא שקלא אלא תלתא [73].

הערות[עריכה]

  1. ^ בבריא שכתב כל נכסיו לאשתו, ולכל הני דאיירי שמואל [אשתו, בנו הגדול, בנו הקטן; בנו ואחר – הריהם רק אפוטרופוס; אשתו ארוסה או גרושה – מתנה; ולגבי בת אצל הבנים – מחלוקת, אשה אצל האחים – אפוטרופא, ואשה אצל בניו מאשה אחרת - אפוטרופא], אם כתב להם במתנה מהיום לגמרי, אי נמי 'מהיום ולאחר מיתה' - מי אמרינן מתנה גמורה היא
  2. ^ דאי משום כבודה -
  3. ^ ויכבדוה מאימתו
  4. ^ לפי שיודעין שעתידין להיות כפופין לה
  5. ^ במתנה
  6. ^ שעכשיו בעין
  7. ^ אי נמי דאקני לה קרקע לפירותיה: דאקני לה בגופא דארעא דקנייה
  8. ^ כל [הב"ח מוחק]
  9. ^ דבשביל מתנה זו - לא מחלה שעבוד כתובתה שעל הקרקע
  10. ^ ואם כתב לה קרקע ופירות לגמרי מחציתן או שליש או רביע
  11. ^ ו'לא זו אף זו' קתני: כתב לה פירות - ואפילו קרקע; ומיהו האי דקתני 'למחצה לשליש ולרביע' – ב'זו ואין צריך לומר זו' מיפרשינן, ולאו דוקא נקט כי האי סידרא הכא אלא משום דבכל דוכתא רגיל לומר כן
  12. ^ וקא סלקא דעתך השתא אפילו במקום בנים - דאמר שמואל לעיל: לא עשאה אלא אפוטרופא - והכא קאמר דקניא
  13. ^ שקדם למתנה זו, ומיהו לכתובתה לא קדם
  14. ^ דליפות כחה נכתבה מתנה זו: לזכות במותר נכסים, אבל היא לא מחלה שעבוד כתובתה שעל נכסים הללו בשביל מתנה זו, [אלא] שאם תיבטל מתנה זו בשביל בעל חוב הקודם - תחזור עליהם מכח שעבוד כתובתה, והלכך רוצה היא שתקרע מתנתה
  15. ^ 'תקרע כתובתה' לאו דוקא, שהרי אינה מוחלת כתובתה בשביל שום מתנה שנותן לה בעל: דאי קנה נכסים אחרי כן - תגבה מהן כתובתה, כדאמרינן לקמן בשמעתין, שהרי כך כתב לה: 'דקנאי ודעתיד אנא למיקני', אבל מהנהו נכסים דיהיב לה - מחלה שעבוד כתובתה, דמינייהו לא תגבי כתובתה הואיל ובמתנת חנם באו לידה: דאינה נותנת אל לבה שמא יבא בעל חוב ויטרפם בחובו; הלכך תקרע כתובתה לגבי הני נכסים שלא תטרוף
  16. ^ אם אפשר לה להתקיים
  17. ^ הלכך: כיון דלא הויא מתנה נמצאת קרחת מכאן ומכאן; ומיהו מחילה בטעות ליתא, דההיא - מתנה גמורה היתה באותה שעה, דהא אי בעי בעל - מצי מסלק ליה בזוזי, וכדאמר רבא בפסחים בפרק 'כל שעה' (דף ל:) דבעל חוב - מכאן ולהבא הוא גובה
  18. ^ כלתי: אשת בני, שכתב לה בני כל נכסיו, ואחר כך בא בעל חוב דבני לגבות חובו שקודם למתנה ומאוחר לכתובתה
  19. ^ ולא אמרינן עשאה אפוטרופא
  20. ^ ושמע מינה דבבריא קניא: דליכא למימר 'אפוטרופא עשאה' דהא קאי הוא, ובשכיב מרע איירי שמואל ולא בבריא
  21. ^ כדאמרינן לעיל 'כולהו קנו' דהיינו בת אצל הבנים ואשתו ארוסה ואשתו גרושה, והכא נמי הך 'אשתו' דקתני - היינו אשתו ארוסה ואשתו גרושה; ומיהו בבת אצל הבנים - ליכא לאוקומה, דהא 'אשתו' קתני
  22. ^ ואי קשיא הא רבינא נמי באשתו ארוסה ואשתו גרושה מוקי לה - כדמפרש לקמיה [לאחר דברי רב עוירא לעיל, קלא,ב] ואם כן אמאי קאמר גמרא 'רב עוירא מוקי לה בכולהו' לימא נמי 'רב עוירא מוקי לה באשתו ארוסה ואשתו גרושה' דהא ליכא בינייהו אלא בת אצל הבנים לחוד, כדפרישית לעיל, ובבת אצל הבנים ליכא לאוקומה, דהא 'אשתו' קתני! – תריץ: משום דאמרן לעיל 'רב עוירא משמיה דרבא אמר כולהו קני כו', הילכך נקט נמי הכא כי ההוא לישנא דלעיל.
  23. ^ דלא תטרוף כתובה מהני נכסים אף על פי שקדמה לבעל חוב, שהרי מחלה שעבוד אצלם משום דבאו לידה במתנה; ומיהו אם קנה נכסים אחרי כן - תגבה מהן כתובתה, כדאמרינן לקמן בשמעתין; והא דאיצטריך רב נחמן לפסוק הלכה כחכמים - היינו משום דאיכא לאקשויי דידיה אדידיה, כדמקשי ואזיל; ואשמועינן רב נחמן דשינויא דקא משנינן דלא תקשי דידיה אדידיה - שינויא הוא; ואם לא אמר 'הלכה כחכמים' הוה אמינא דסבירא ליה כר"א, כדמוכחא הך מילתא דלקמן
  24. ^ ומתמהינן:
  25. ^ דהא מאומד הדעת יש לנו לומר דלא מחלה שעבוד הני נכסים בשביל המתנה
  26. ^ שהרי לא פירש בשעת מתנה "בשביל שאני סבור שמת בני אני נותן מתנה זו"
  27. ^ היינו אומדנא: אף על פי שלא פירש נמי כמי שפירש דמי
  28. ^ ומשני: הכי נמי: בתר אומדנא אזיל רב נחמן
  29. ^ דקאמר 'תקרע כתובתה'
  30. ^ דניחא לה בהך מתנה, משום דתיפוק קלא דאיהי מהימנא וחשובה גבי בעלה, ומשום הכי כתב לה כל נכסיו, ובההיא הנאה - מחלה שעבוד כתובתה ואמרה: אי אתי בעל חוב וטריף להני נכסי - לא חיישינא
  31. ^ במס' פאה בסוף פ"ג מ"ז; ומשום דבעי עלה רבא 'בבריא היאך?' נקט לה נמי הכא
  32. ^ ולא גרסינן 'כל'
  33. ^ ולא פירש אם לפרעון כתובתה אם לשם מתנה; דאי לפרעון כתובתה - הרי הוא כמו שפרע לה קצת כתובה, וכולי עלמא מודו דמה שנתן לבניו אינו כלום, דמשועבד היה לכתובתה
  34. ^ לא אבדה - אבדה ממש: שאם יקנה נכסים אח"כ תגבה מהן המותר, כדלקמן, דהא כתב לה 'דקנאי ודעתיד אנא למיקני'; אלא אבדה כתובתה מהני נכסים: שאם לא יקנה הבעל נכסים אחרים - הרי הפסידה: שמאלו שנתן לבניו לא תגבה עוד, דנתרצית להם במתנה זו הואיל ונתן גם לה קרקע כל שהוא, וכדמפרש טעמא ואזיל, וכגון שחלק להן ולה כל נכסיו; אבל שייר אפילו חד דיקלא שלא חלק אותו - אמרינן לקמן: מגו דנחתא אדיקלא - נחתא נמי אכולהו
  35. ^ וקא פריך:
  36. ^ בתמיה
  37. ^ עסקינן שנתנה לו סודר שלה להקנות לבנים, כדקיימא לן (בבא מציעא דף מז:): בכליו של קונה דמוכחא מילתא מדקא משתדלא בזכיית הבנים, וגם נתן לה קרקע כל שהוא, ואינה מערערת כלום - כיון דאיכא תרתי, ודאי נתרצית להם בלב שלם להיות קונין מתנה זו שלא תוכל לטרוף מהן כתובתה, ומחלה להן השעבוד שעל הנכסים הללו, והפסידה כתובתה אם לא תמצא מקום אחר לגבות
  38. ^ אפילו אין מזכה להו על ידה, אלא שהיתה לשם בשעה שכתב נכסיו לבניו והיא שותקת: דכיון דכתב לה קרקע כל שהוא – נתרצית, ושתיקה כהודאה דמיא; אבל אם לא נתן לה כלום - שתיקה אינה אלא כדי לעשות נחת רוח לבעלה
  39. ^ אפילו לא היתה שם ולא חלק בפניה, אלא שאמר לשון זה כשכתב לה ההוא קרקע כל שהוא "טלי קרקע זו בכתובתיך", והיא לא ערערה - ודאי מחלה שעבודה משאר הנכסים
  40. ^ ואחרון אחרון מיקל
  41. ^ אכולהו קאי: דשאר בעלי חובין לא אבדו בכך עד שיאמרו בפירוש "אנו מוחלין השעבוד שעל הנכסים הללו", אבל בכתובה – הקלו, כדאקילו גבה נמי לענין זיבורית, וכדמפרש טעמא בכתובות (דף פו.): דיותר משהאיש רוצה לישא - אשה רוצה לינשא, דניחא לה בכל דהו, כדריש לקיש: טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו; אבל שאר בעל חוב - שעושה טובה ללוה - לא מקילינן גביה: דבשביל שהוא עושה טובה אין לו לאבד בחנם
  42. ^ וסיפא דהך היא במסכת פאה
  43. ^ 'כתב לה אע"פ שלא קיבלה' לא גרסינן; 'קבלה עליה' = שמחלה להם השעבוד בפירוש
  44. ^ דשמעיה רבי יוסי
  45. ^ דבעי קבלה גמורה עם הכתיבה: דאם איתא דכתיבה לחוד קאמר - הכי הוה ליה לרבי יוסי למימר: 'אף על פי שכתב לה - לא אבדה כתובה אלא אם כן קיבלה עליה', וקשיא לכל הני דלעיל דמוקי למילתיה בשותקת: שלא נתרצית בפירוש, דהכי הוה ליה לתרוצי: הכא במאי עסקינן? בשקיבלה עם הכתיבה; דיקא נמי דקתני סיפא: רבי יוסי אומר כו'
  46. ^ ואשמעינן רישא דבכתיבת קרקע כל שהוא לחוד אבדה כתובתה, ואשמועינן נמי בסיפא: דאם קבלה - אף על פי שלא כתב לה - אבדה כתובה, דאו הא או הא בעי, ומשום דבכתיבה לחוד מיירי רישא איצטריכו לתרוצי מה שתירצו
  47. ^ דברי תנא קמא אתא רבי יהודה לפרושי בברייתא: היכי דמי האי 'כתב לה קרקע כל שהוא' דקאמר תנא קמא 'אבדה כתובתה'
  48. ^ ומוקי לה רבי יהודה בדאיכא קבלה, והיתה שם בשעה שחלק לבניו: דכיון דהיתה שם וקיבלה - חזקה אין אדם רוצה שנותנין ממונו בפניו ומחזיק את המתנה לקיימה אלא אם כן עושה בלב שלם, וכדאמר בסנהדרין (דף כה.): 'אימתי' דרבי יהודה - לפרש דברי חכמים
  49. ^ אלא היתה שותקת
  50. ^ מצי למימר "נחת רוח עשיתי לבעלי"
  51. ^ אלמא מדרבי יהודה שמעינן דתנא קמא - כתיבה וקבלה בעי!
  52. ^ שכתב לה נמי קרקע כל שהוא
  53. ^ מחלה, ולא מצרכינן לכל הנך כחות דאמרי הנך אמוראי לעיל, אלא בכתיבה בעלמא אבדה, כרבי יוסי, דסגי לה בחדא: או קבלה או כתיבה. ומצאתי בתשובות רבינו שלמה זקני זצ"ל דרב נחמן קאי בשיטת שמואל רבו, דאוקמה במחלק לפניה והיא שותקת; ואף על גב דאותביניה לעיל - הני מילי משום דתנא קמא - קבלה נמי בעי, מיהו לרבי יוסי - דסבר דסגי ליה בחדא: בכתיבה בלא קבלה - איכא למיפרך נמי כדלעיל: 'משום דכתב לה קרקע כל שהוא אבדה כתובתה'? וצריך לשנויי לרבי יוסי במחלק לפניה והיא שותקת, ורב נחמן כרבי יוסי סבירא ליה: דסגי ליה או בכתיבה או בקבלה; וכיון דמחלק לפניה והיא שותקת - לפיכך מוחלת, שהרי עשאה שותף, לחלקה חלק בפני עצמה בין הבנים, ומיגו דחשיבא ליה כאחד מבניו: לחלק נמי לה חלק כמו שמחלק לבניו - מתרצה לו ומוחלת השעבוד מן הנכסים; ורב נחמן - לפרש טעם לדברי שמואל אתא
  54. ^ בריא שכתב נכסיו לבניו, וכתב לאשתו קרקע כל שהוא, ועשאה שותף בין הבנים
  55. ^ מי אבדה כתובתה או לא
  56. ^ דאבדה שעבוד כתובתה שעל הנכסים הללו
  57. ^ דהא ידעה דלית ליה נכסים יותר, וגם לא יהיו לו עוד שהרי ימות והלכך הוה לה לערער במתנה זו
  58. ^ וכיון דשתקה - ודאי נתרצית וקנו
  59. ^ לפיכך שותקת: סברה: "הדר קני בעלי נכסים היום או למחר, ואגבה מהם, כדכתיב בשטר הכתובה 'ודעתיד אנא למיקני', ומה לי להכעיסו עכשיו עד שאראה אם יקנה עוד נכסים"? וכיון דמשום הכי שתקה - לא אבדה שעבוד כתובתה מהני נכסי, ותטרוף מהן היום או למחר
  60. ^ ולא מסקא אדעתה דלמא הדר קני, וכיון דלא מסקא אדעתה - היה לה למחות! אלא ודאי מדאישתיקא - אודויי אודיא ליה, ונתרצית וגמרה ומחלה להו שעבודה; ומיהו אם יבואו לו נכסים היום ולמחר - תגבה מהן, כדלקמן, שהרי חוב כתובתה לא מחלה אלא שעבוד כל הני נכסים שנתן לבניו מחלה, ואהני מחילה דידה דלא תטרוף עוד מהן; כן נראה בעיני, ועיקר, דרבא פשיטא ליה דאילו קני נכסים - גביא מינייהו, כדלקמן
  61. ^ ואית דמפרשי דמבעיא אי גביא מנכסים דקני למחר או לא? וטעות: דמילתא דמיפשטא לקמן לרב כהנא - לאו אורחא דגמרא למימר 'תיקו', והכי הוה ליה למימר: 'מילתא דמבעיא ליה לרבא - פשיטא ליה לרב כהנא:; דההוא דאמר להו תילתא לברת כו' כדלקמן, דכהאי גוונא אמר בפרק 'הגוזל עצים' (בבא קמא קה:): בעי רבא: נשבע עליו - מהו? מי אמרינן כו' מילתא דמיבעיא ליה לרבא - פשיטא ליה לרבה, דאמר רבה: שורי גנבת כו'.
  62. ^ שכיב מרע
  63. ^ שתי בנות היו, וחלק להן כל נכסיו מקרקעי; ותילתא דפירי נתן לאשתו; קסלקא דעתא השתא פירות מחוברין, ולקמיה מוקי לה בתלושין
  64. ^ דלא כתב לאשתו קרקע כל שהוא אלא פירות
  65. ^ מי מחלה שעבוד שיש לה על הנהו מקרקעי בשביל שעשאה שותף בין הבנות בחלוקת הפירות: שהבנות נטלו שני חלקים והיא חלק שלישי? או לא, הואיל ולא עשאה שותף בגוף הקרקע, ותחזור ותטרוף מותר הכתובה מן הבנות? ומיהו כל כתובתה לא תחזור ותטרוף, דהני פירות חשבינן לה בכתובתה, כדאמרינן לקמן בפירקין (דף קלח.): '"תנו מאתים זוז לפלונית אשתי כראוי לה" - נוטלתן ואת כתובתה'; ומפרשינן התם: דמשום לישנא יתירא דקאמר 'כראוי לה' נוטלתן לבד כתובתה, אבל לא אמר 'כראוי לה' - ידה על העליונה, שאם אותן מאתים הוו יותר - נוטלתן בכתובתה, ואם כתובתה יתירה - נוטלת כתובתה בין הכל
  66. ^ לאכול פירותיו עד שייבש האילן, ושוב אין לה בקרקע כלום, והיינו דבר שבא לעולם - אפילו לרבנן, דפליגי אדרבי מאיר, דהא אקני לה בגוף האילן
  67. ^ שהרי עשאה שותף בין הבנים בקרקע, דהא יניקת קרקע אקני לה, והוא הדין לפירות מחוברין; והאי דקאמר 'אילן לפירותיו' - לא למעט פירות מחוברין בלא אילן, אלא רבותא הוא: דאף על גב דגוף האילן אינו שלה לכשייבש, והשתא לית ביה פרי - אפילו הכי כקרקע דמי, וכל שכן היכא דאקני לה פירות גופייהו: שגדלו כבר, ומחוברין לקרקע
  68. ^ דהא פירות תלושין מיבעי לן
  69. ^ דאבדה בכך, דודאי לא אבדה כתובתה: דלא חשיבי לה; ובמתניתין קתני 'קרקע כל שהוא' - ולא מטלטלי; אבל הייתי סבור דמחוברין בעית מינאי
  70. ^ שכיב מרע
  71. ^ דהיינו עשאה שותף בין הבנות, ומן הדין אבדה כתובתה מהני תרי תילתי שנתן האב לבנות, שהרי מחלה להו שעבודה ולא תטרוף עוד מחוב כתובתה כלום, אלא אם כן יקנה בעלה נכסים אחרים אחרי כן, שהרי מנכסים הבאים לא מחלה שעבוד שלה
  72. ^ ואיתרמי מילתא דלא קנה נכסים אחרים אלא מהני נכסים עצמן חזר וקנה, דשכיבא חדא מבנתא בחייו, וחזר וירשה: שהאב יורש את בתו
  73. ^ לית לה לאיתתא אלא תילתא דיהב לה בעלה: דמהא תילתא דחזר וקנה - לית לה מידי, שהרי לא ממקום אחר בא לידו אלא מאותן נכסים עצמן של בנות, שכבר מחלה האשה שעבודה עליהם - והלכך לא הדרי משעבדי לה