ביאור:בבלי בבא בתרא דף יט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא משכחת ליה; אי בטרפא - הדר פארי.

ולא נברכת הכובסין וכו' [- אלא אם כן הרחיק מכותל חבירו שלשה טפחים, וסד בסיד]:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא שנו אלא מן המחמצן ^[1], אבל מן הנדיין ^[2] - ^[3] ארבע אמות.

תניא נמי הכי: נברכת הכובסין - ארבע אמות; והא אנן תנן שלשה טפחים - אלא לאו שמע מינה כדרב נחמן!

ואיכא דרמי להו מירמי: תנן נברכת הכובסין שלשה טפחים והתניא ארבע אמות? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לא קשיא: כאן מן המחמצן, כאן מן הנדיין.

רב חייא בריה דרב אויא מתני לה בהדיא: אלא אם כן הרחיק משפת מחמצן ולכותל שלשה טפחים.

וסד בסיד:

איבעיא להו 'וְסד בסיד' תנן. או דילמא 'או סד בסיד' תנן ^[4]?

פשיטא ד'וְסד בסיד' תנן, דאי סלקא דעתך ד'או סד בסיד' תנן - אם כן ליערבינהו ^[5] וליתנינהו ^[6]?

דילמא משום דלא דמי האי היזיקא להאי היזיקא: רישא - היזיקא דמתונא [לחות], סיפא היזיקא דהבלא [אדים].

תא שמע: רבי יהודה אומר: סלע הבא בידים [אדמה מתפוררת] - זה חופר בורו מכאן וזה חופר בורו מכאן, זה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד, וזה מרחיק שלשה טפחים וסד בסיד טעמא דבא בידים, הא לא בא בידים – לא!

הוא הדין דאף על גב דלא בא בידים - נמי סד בסיד; ובא בידים איצטריכא ^[7] ליה ^[8]: סלקא דעתא אמינא כיון דבא בידים ליבעי רווחא טפי - קא משמע לן.

מרחיקין את הגפת ואת הזבל ואת המלח ואת הסלעים וכו' [ואת הזבל ואת המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים, <או> סד [וסד] בסיד]:

תנן התם [שבת פ"ד מ"א, דף מז,ב] במה טומנין ובמה אין טומנין ^[9]? אין טומנין לא בגפת ולא בזבל ולא במלח ולא בסיד ולא בחול בין לחין בין יבשין; מאי שנא הכא דקתני סלעים ולא קתני חול ומאי שנא התם דקתני חול ולא קתני סלעים?

אמר רב יוסף: לפי שאין דרכן של בני אדם להטמין בסלעים.

אמר ליה אביי: וכי דרכן של בני אדם להטמין בגיזי צמר ולשונות של ארגמן ^[10], דתניא טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר ^[11] ובלשונות של ארגמן ובמוכין ^[12] ואין מטלטלין אותן ^[13]; ^[14]?

אלא אמר אביי (איוב לו לג) יגיד עליו ריעו [מקנה אף על־עולה] : תנא הכא סלעים - והוא הדין לחול; תנא התם חול - והוא הדין לסלעים.

אמר ליה רבא: אי יגיד עליו ריעו - ליתנינהו לכולהו בחדא ^[15] וליתני חדא מנייהו באידך, והוא הדין לאידך!?

אלא אמר רבא: התם היינו טעמא דלא קתני 'סלעים': משום דמשתכי לה לקדרה ^[16]; הכא היינו טעמא דלא קתני 'חול': משום דמחמימי חיים ^[17], ^[18] ומקרירי קריר.

והא תני רבי אושעיא ^[19], ^[20] 'חול' ^[21]!?

התם - במתונא ^[22].

תנא דידן נמי ליתני, ולוקמיה במתונא?

הא תנא ליה: אמת המים

אטו מי לא קתני אמת המים, וקתני נברכת הכובסין!

הנהו צריכי: דאי תנא אמת המים - משום דקביעא, אבל נברכת הכובסין דלא קביעא ^[23] - אימא לא; ואי תנא נברכת הכובסין - משום דקוו וקיימי ^[24], אבל אמת המים לא? – צריכא.

מרחיקין את הזרעים ואת המחרישה וכו' [ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים; ומרחיקין את הריחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב]:

'זרעים'? תיפוק ליה משום 'מחרישה' ^[25]?

במפולת יד ^[26].

'מחרישה'? ותיפוק ליה משום 'זרעים' ^[27]?

בחורש לאילנות ^[28].

ותיפוק ליה משום מיא ^[29]?

תנא - בארץ ישראל קאי, דכתיב (דברים יא יא) [והארץ אשר אתם עברים שמה לרשתה ארץ הרים ובקעת] למטר השמים תשתה מים.
למימרא: דזרעים

עמוד ב

לצדדין קא משתרשי ^[30], והא תנן: המבריך את הגפן בארץ ^[31], אם אין על גבה עפר שלשה טפחים לא יביא זרע עליה ^[32]; ותני עלה 'אבל זורע את הצדדין אילך ואילך'?

אמר רבי חגא בשם רבי יוסי: מפני שמחלידין את הקרקע ^[33] ומעלין עפר תיחוח ^[34].

ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים וכו':

אמר רבה בר בר חנה: מותר לאדם להשתין מים בצד כותלו של חבירו, דכתיב (מלכים א כא כא) [הנני מבי אליך רעה ובערתי אחריך] והכרתי לאחאב משתין בקיר ^[35] ועצור ועזוב בישראל!

והא אנן תנן ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים?

התם בשופכין.

תא שמע: לא ישפוך אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים?

התם נמי בשופכין.

תא שמע: לא ישתין ^[36] אדם מים בצד כותלו של חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שלשה טפחים; במה דברים אמורים? בכותל לבינים ^[37]; אבל בכותל אבנים - בכדי שלא יזיק; וכמה? טפח ^[38]; ושל צונמא ^[39] – מותר ^[40]; - תיובתא דרבה בר בר חנה?

תיובתא.

והא רבה בר בר חנה - קרא קאמר?

התם - הכי קאמר: אפילו מידי דדרכיה לאישתוני בקיר - לא שביקנא ליה, ומאי ניהו? כלבא.

אמר רבי טובי בר קיסנא אמר שמואל: רקיק ^[41] - אינו ממעט בחלון ^[42].

מאי איריא 'רקיק'? אפילו עבה נמי?

'לא מיבעיא' קאמר: לא מיבעיא עבה, כיון דאיחזי ליה לא מבטיל ליה, אבל רקיק - דממאיס ^[43] - אימא בטולי מבטיל ליה? - קא משמע לן.

ותיפוק ליה דהוה ליה דבר שהוא מקבל טומאה, וכל דבר שהוא מקבל טומאה - אינו חוצץ בפני הטומאה!?

שנילש במי פירות ^[44].

מיתיבי: קופה מלאה תבן, וחבית מלאה גרוגרות ^[45] המונחים בחלון: רואין כל שאילו ינטלו ^[46], ויכולין תבן וגרוגרות לעמוד בפני עצמן – חוצצין ^[47], ואם לאו - אין חוצצין ^[48]; והא תבן חזי לבהמתו?

בסריא ^[49].

חזי לטינא ^[50]?

דאית ביה קוצי ^[51].

חזי להסקה?

במתונא.

חזי להסק גדול?

הסק גדול לא שכיח.

'גרוגרות' - הא חזו ליה ^[52]? ^[53].

אמר שמואל: בשהתריפו ^[54]; וכן תני רבה בר אבוה: בשהתריפו.

האי 'חבית' - היכי דמיא? אי דפומא לבר ^[55]

הערות

^ נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין
^ נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך שהמים נתזין למרחוק
^ צריך להרחיק
^ כלומר או ירחיק או סד
^ לתרתי בבי רישא ומציעתא
^ דהתם 'או סד בסיד' תנן! אלא מדלא ערבינהו - שמע מינה דברישא וסד בסיד תנן: דבעינן תרוייהו: הרחקה וסיד
^ למנקט
^ לתנא, ואף על גב דהוא הדין ללא בא בידים
^ את החמין בשבת, דאמור רבנן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל; והתם מפרש טעמא: גזירה שמא יטמין ברמץ
^ צמר צבוע, ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק; ועשוי לשונות לשונות
^ לאחר שסרקו ונפצו במסרק
^ של שחקי בגדים שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים
^ שהן מוקצים למלאכת בגדים
^ ואפילו הכי איירי בהו רבנן
^ כל הנך משום הבלא בחדא: או כאן או אצל שבת
^ שמשברין את הקדירה; כך שמעתי כאן; ובכל מקום שמעתיו שמעלה חלודה
^ כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם וגבי הטמנה מחמימי הוא
^ אבל גבי כותל -
^ להרחקות דמתניתין בתוספתא שלו
^ וקאמר
^ גבייהו
^ אצל היזק לחלוח שְׁנָאָהּ, ובחול לח, ולא אצל היזק הבל
^ לא קביעא כאמת המים: שאמת המים עשויין להיות שם עולמית, אבל זו - הכובס פעמים שמשתנה לאומנות אחרת
^ וליחלוחן קשה יותר משל מים חיים
^ שהרי חרשו תחילה; ואפילו לא זרע ליה תנא ליה 'מרחיקין'
^ שזרעו בלא חרישה: חופר במרה, ואינו מעמיק כעומק המחרישה
^ שסתם חורשין סופן לזרוע, והא קתני 'זרעים'
^ שיש שם אילנות מימים רבים, ובא לחרוש תחתיהם להשביחן
^ שצריך להשקותן תמיד, וכיון דאי אפשר לזרעים בלא מים - למה ליה למתנינהו? הא תנא ליה הזֵיק דליחלוח אצל כותל
^ ומחלידין מתחת לכותל, ומקלקלים יסודו
^ גפן יחידי שאין בזרעים שאצלם משום עירבוב: דאין כרם בפחות מחמש גפנים: שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב, אלא שלא ינק הזרע מן הגפן
^ 'מבריך' - כמו 'ויברך הגמלים' (בראשית כד); כופף זמורת גפן מחוברת, ומבריכה בקרקע בצידיה לכאן ולכאן, וקורין בלע"ז פרובניי"ר
^ אצל הכותל במקומן
^ ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין
^ אלמא דרך בני אדם כן
^ ליכא לאוקמי אלא במשתין ממש
^ שהם של טיט, שנתיבשו בחמה, והם נימוקים מחמת המים
^ מפני שמטשטש את הקרקע סמוך ליסוד הכותל
^ אם כותל זה בנוי בסלע דליכא למיחש בטישטוש קרקע
^ סמוך ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים
^ סופגנין: חררה דקה ורכה
^ שבין בית לבית, ויש בו פותח טפח, ומת מונח באחת מהן, וטומאה בוקעת לצד שני - אין רקיק ממעט שיעורן מלהוציא טומאה: דכיון דראוי לאכילה - לא מבטיל להתם דנהוי כמחיצה
^ מתוך שהוא דק, ולחלוח הכותל מרטבו - נמאס
^ שאינן מכשירין, ואין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה הקרוי 'משקה', כגון מים ויין וחלב
^ תאנים יבשים; וכגון שלא הוכשרו
^ הקופה וחבית
^ בפני הטומאה
^ שהחבית והקופה אין חוצצין, לפי שהן מקבלין טומאה
^ נרקב
^ ולא מבטל ליה
^ והן היו רומסין ברגליהן בטיט
^ לאכילה
^ כולהו הנך תיובתא דשמואל, דאמר: מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן - אין ממעט בחלון
^ התליעו
^ לצד הבית שאין המת בתוכו

[1] נברכת ששורין בו את הבגדים יום או יומים בצואת כלבים עד שמחמיצין ומסריחין

[2] נברכת שכובסין ומשפשפין בה מתוך שהמים נתזין למרחוק

[3] צריך להרחיק

[4] כלומר או ירחיק או סד

[5] לתרתי בבי רישא ומציעתא

[6] דהתם 'או סד בסיד' תנן! אלא מדלא ערבינהו - שמע מינה דברישא וסד בסיד תנן: דבעינן תרוייהו: הרחקה וסיד

[7] למנקט

[8] לתנא, ואף על גב דהוא הדין ללא בא בידים

[9] את החמין בשבת, דאמור רבנן דאסור להטמין בדבר המוסיף הבל; והתם מפרש טעמא: גזירה שמא יטמין ברמץ

[10] צמר צבוע, ואחר כך חזרו והחליקוהו במסרק; ועשוי לשונות לשונות

[11] לאחר שסרקו ונפצו במסרק

[12] של שחקי בגדים שהסורק מוציא מבגדי הצמר בקוצים

[13] שהן מוקצים למלאכת בגדים

[14] ואפילו הכי איירי בהו רבנן

[15] כל הנך משום הבלא בחדא: או כאן או אצל שבת

[16] שמשברין את הקדירה; כך שמעתי כאן; ובכל מקום שמעתיו שמעלה חלודה

[17] כשנותנין בו דבר חם הוא מתחמם וגבי הטמנה מחמימי הוא

[18] אבל גבי כותל -

[19] להרחקות דמתניתין בתוספתא שלו

[20] וקאמר

[21] גבייהו

[22] אצל היזק לחלוח שְׁנָאָהּ, ובחול לח, ולא אצל היזק הבל

[23] לא קביעא כאמת המים: שאמת המים עשויין להיות שם עולמית, אבל זו - הכובס פעמים שמשתנה לאומנות אחרת

[24] וליחלוחן קשה יותר משל מים חיים

[25] שהרי חרשו תחילה; ואפילו לא זרע ליה תנא ליה 'מרחיקין'

[26] שזרעו בלא חרישה: חופר במרה, ואינו מעמיק כעומק המחרישה

[27] שסתם חורשין סופן לזרוע, והא קתני 'זרעים'

[28] שיש שם אילנות מימים רבים, ובא לחרוש תחתיהם להשביחן

[29] שצריך להשקותן תמיד, וכיון דאי אפשר לזרעים בלא מים - למה ליה למתנינהו? הא תנא ליה הזֵיק דליחלוח אצל כותל

[30] ומחלידין מתחת לכותל, ומקלקלים יסודו

[31] גפן יחידי שאין בזרעים שאצלם משום עירבוב: דאין כרם בפחות מחמש גפנים: שתים כנגד שתים, ואחת יוצא זנב, אלא שלא ינק הזרע מן הגפן

[32] 'מבריך' - כמו 'ויברך הגמלים' (בראשית כד); כופף זמורת גפן מחוברת, ומבריכה בקרקע בצידיה לכאן ולכאן, וקורין בלע"ז פרובניי"ר

[33] אצל הכותל במקומן

[34] ומתמוטט קרקע יסוד הכותל לצדדין

[35] אלמא דרך בני אדם כן

[36] ליכא לאוקמי אלא במשתין ממש

[37] שהם של טיט, שנתיבשו בחמה, והם נימוקים מחמת המים

[38] מפני שמטשטש את הקרקע סמוך ליסוד הכותל

[39] אם כותל זה בנוי בסלע דליכא למיחש בטישטוש קרקע

[40] סמוך ממש ואסיפא קאי בכותל אבנים

[41] סופגנין: חררה דקה ורכה

[42] שבין בית לבית, ויש בו פותח טפח, ומת מונח באחת מהן, וטומאה בוקעת לצד שני - אין רקיק ממעט שיעורן מלהוציא טומאה: דכיון דראוי לאכילה - לא מבטיל להתם דנהוי כמחיצה

[43] מתוך שהוא דק, ולחלוח הכותל מרטבו - נמאס

[44] שאינן מכשירין, ואין אוכל מקבל טומאה בלא הכשר משקה הקרוי 'משקה', כגון מים ויין וחלב

[45] תאנים יבשים; וכגון שלא הוכשרו

[46] הקופה וחבית

[47] בפני הטומאה

[48] שהחבית והקופה אין חוצצין, לפי שהן מקבלין טומאה

[49] נרקב

[50] ולא מבטל ליה

[51] והן היו רומסין ברגליהן בטיט

[52] לאכילה

[53] כולהו הנך תיובתא דשמואל, דאמר: מידי דחזי ליטלו משם לאחר זמן - אין ממעט בחלון

[54] התליעו

[55] לצד הבית שאין המת בתוכו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]