ביאור:בבלי בבא בתרא דף נ

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

|- ואחת שיחד לה בכתובתה [1], ואחת שהכניסה לו שום משלה [2] [עיין תוספות ד"ה ה"ג בפי' ר"ח – שם פירוש אחר לגמרי: 'שכתב לה' = מנה או מאתים; 'שיחד לה' = תחת נדוניא; שום משלה = שום משלו, כלומר: תוספת כתובה]; למעוטי מאי [3]? אילימא למעוטי שאר נכסים [4] - כל שכן [5]: דהויא ליה איבה [6], [7] דאמר לה [8]: "עיניך נתת בגירושין ובמיתה [9]"! [10]; אלא למעוטי נכסי מלוג [11].

[12]האמר אמימר 'איש ואשה שמכרו בנכסי מלוג - לא עשו ולא כלום' [13]?

[14] כי איתמר דאמימר - [15] היכא דזבין איהו [16], ומית, אתיא איהי [17] ומפקא [18]; אי נמי זבנה איהי, ומתה [19] - [20] אתא איהו [21] ומפיק בתקנתא דרבנן [22], וכדרבי יוסי בר חנינא, דאמר רבי יוסי בר חנינא: באושא התקינו: 'האשה שמכרה בנכסי מלוג ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות' [23], אבל היכא דזבינו תרוייהו לעלמא [24], אי נמי זבנה איהי לדידיה [25] - זבינה זביני [26];

ואיבעית אימא: אמימר [27] - דאמר כרבי אלעזר [28], דתניא: המוכר את עבדו ופסק עמו שישמשנו [29] שלשים יום: רבי מאיר אומר: הראשון [30] ישנו בדין יום או יומים [31], מפני שהוא תחתיו [32]; והשני אינו בדין יום או יומים מפני שאינו תחתיו [33]; קסבר [עיין תוספות] [34]: קנין פירות [35] - כקנין הגוף דמי [36]; רבי יהודה אומר: השני ישנו בדין יום או יומים, מפני שהוא כספו; הראשון אינו בדין יום או יומים, שאינו כספו [37]; קסבר קנין פירות לאו כקנין הגוף דמי; רבי יוסי אומר:


עמוד ב

שניהם ישנן בדין יום או יומים: זה מפני שהוא תחתיו וזה מפני שהוא כספו [38]; ומספקא ליה אי קנין פירות כקנין הגוף דמי אי לאו כקנין הגוף דמי, וספק נפשות להקל [עיין תוספות]; רבי אלעזר אומר: שניהם - אינן בדין יום או יומים [39]: זה [40] לפי שאינו תחתיו, וזה [41] - לפי שאינו [42] כספו [43]; ואמר רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר? אמר קרא (שמות כא כא) [אך אם יום או יומים יעמד] לא יוקם כי כספו הוא - כספו המיוחד לו [44] [ואמימר סבר כרבי אלעזר].

ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו:

[45] והאמר רב: אשת איש [46] צריכה למחות [47]; במאן [48]? אילימא באחֵר [49] - והאמר רב: אין מחזיקין בנכסי אשת איש [50]! אלא - לאו בבעל [51]!?

אמר רבא: לעולם בבעל [52], [53] וכגון שחפר בה [54] בורות שיחין ומערות [55].

והאמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: 'אין חזקה לנזקין' [56]?

אימא: אין דין חזקה לנזקין [57].

אי בעית אימא: לאו איתמר עלה [58]: רב מרי אמר [59]: [60] בקוטרא [61]; רב זביד אמר: בבית הכסא [62]; רב יוסף אמר: [63] לעולם באחֵר [64], [65] וכגון שאכלה [66] מקצת חזקה בחיי הבעל [67], ושלש [68] לאחר מיתת הבעל [69]; [70] מיגו דאי בעי אמר ליה "אנא זבינתה מינך [71]", כי אמר ליה נמי "את זבינתה ליה וזבנה ניהלי" [72] – מהימן [73].

גופא: אמר רב: אין מחזיקין בנכסי אשת איש;

הערות[עריכה]

  1. ^ לא נכתב בתוך השטר, אלא: לאחר נישואין ייחד לה אחת משדותיו, ועשאה אפותיקי לגבות ממנה כתובתה; ומיהו כל שדותיו משועבדים לה בתוך שטר הכתובה, אלא על זה בוטחת יותר, הואיל ויחדו לה בפני עדים
  2. ^ שדה שהכניסה לו מבית אביה, ושָׁמו אותו' וכתבו שוויו בשטר הכתובה שקבלו עליו הבעל בדמים; והן נכסי צאן ברזל: שאם פחתו פחתו לו ואם הותירו הותירו לו; וזהו שכותבים 'ודא נדוניא דהנעלת ליה מבית אבוה כך וכך ממון, סך הכל קיבל עליו החתן בכך וכך דינרין'; וגם זה השדה משעבד לה עם שאר נכסיו של בעל, אלא שעל זה בוטחת יותר בשעבודו, הואיל ומבית אביה הכניסתו; ומשלש שדות הללו אם חזר ולקח מן האשה - מקחו בטל, דאמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"; והמתרץ עצמו מפרש והולך לסיים תירוץ שלו:
  3. ^ כלומר: ולמעוטי מאי נקט שלש שדות הללו דהוי מקחו בטל, ולא שדה אחרת
  4. ^ וקרקעות של בעל המשועבדין לה: דאם חזר ולקח מן האשה יהא מקחו קיים ולא תאמר "נחת רוח עשיתי לבעלי", והכי קאמר רבה בר רב הונא: לא נצרכה כו' כלומר: אין משנה זו מדברת בשאר נכסים אלא בהנך שלש שדות, דכיון דמשועבדין לה כל כך שהן מיוחדין לה - ודאי לא גמרה ואקנייה, אלא נחת רוח עשתה לבעלה, אבל בשאר שדות שאין משועבדין לה כל כך: שאין מיוחדים לה - ודאי גמרה ואקנייה, ולא מצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי" והוו מקחי קיים
  5. ^ דמצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"
  6. ^ אם לא תמכור לו ללוקח מבעלה, וכל שכן דהוי מקחו בטל ותטרוף האשה ממנו כתובתה כשתתגרש או ימות בעלה
  7. ^ דאי לא כתבה ליה ללוקח
  8. ^ בעלה
  9. ^ עיניך נתת בגירושין או במיתה, וסבורה את לגבות כתובתך כשאמות או אגרשך, ולכך אין את מנחת למכור מנכסי כלום
  10. ^ אבל בהנך שלש שדות - לא אמר לה בעל הכי, דמאחר שייחדם לה - דין הוא שתערער במכירתן, והלכך: רבותא הוא דקאמר לא נצרכה האי דתני 'מקחו בטל': לא מבעיא בשאר נכסים, דמילתא דפשיטא היא דמצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי" כדי שלא יאמר "עיניך נתת בגירושין ובמיתה", אלא אפילו בהנך שלש שדות - דליכא למימר הכי – אפילו הכי מקחו בטל: דכיון דמכל מקום אינן שלה לגמרי, כי אם של בעל - מצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"
  11. ^ אתא רבה בר רב הונא, דבהנהו אמר 'אם לקח מן האיש וחזר ולקח מן האשה מקחו קיים': דכיון דשלה הן - אינה יגורה מבעלה, ויכולה למחות לבעלה שלא ימכור, ולא מצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"; ומתניתין נמי, דקתני 'אין לאיש חזקה בנכסי אשתו' - הא ראיה יש בנכסי מלוג - מיירי דכיון דהנכסים שלה לא מצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי"
  12. ^ הכי גרסינן: ו
  13. ^ וקסלקא דעתא השתא דהכי קאמר: איש שמכר, ואחריו האשה - לא עשו כלום, דמצית אמרה נחת רוח כו'; וכל שכן אי זבנה לבעלה דנחת רוח עבדה, ואמאי קדייקא מתניתין 'הא ראיה יש'
  14. ^ ומשני:
  15. ^ לא שמכרו שניהם ביחד, אלא 'איש או אשה' קאמר, כגון:
  16. ^ לאחר
  17. ^ האשה
  18. ^ מן הלקוחות גוף הקרקע והפירות מכאן ואילך שבעל אין יכול למכור אלא הפירות שהן שלו בחייו וגם הגוף אם תמות אשתו ויירשנה הוא; אבל אם ימות הוא - היא תיטול נכסי מלוג שלה; הלכך האיש שמכר לא עשה ולא כלום לגבי הכי שאם ימות בחיי אשתו, היא תקח נכסי מלוג שלה
  19. ^ אם מכרה היא גוף הקרקע בלא פירות, שהרי הפירות של בעל הן תחת פרקונה, ואחר כך מתה
  20. ^ לא עשתה ולא כלום, ולא נאמר: 'מאחר שמתה - אין לבעל עוד פירות, שהרי לא יפדנה עוד, וגם גוף הקרקע לא ירש מאשתו אף על פי שהבעל יורש את אשתו, שהרי מכרה גוף הקרקע בחייה' - אי אפשר לומר כן, אלא
  21. ^ בעל
  22. ^ כמו שהתקינו באושא כשהיתה סנהדרין לשם, באחת מעשרה גליות שגלתה סנהדרין, כדאיתא בראש השנה (דף לא.)
  23. ^ כדמפרש טעמא בבבא קמא (דף צ.): דאלמוהו רבנן לשעבודא דבעל משום איבה, ועשאוהו לוקח ראשון; ומיהו להכי אהני מכירת האשה: שאם ימות בעלה בחייה - יטלם הלוקח
  24. ^ הוא מכר את הפירות והיא מכרה את הגוף
  25. ^ לבעלה
  26. ^ ולא מצית אמרה "נחת רוח עשיתי לבעלי", דבשלה לא עבדה נחת רוח, דלא קפיד עליה בעל; והלכך שפיר קדייקא מתניתין 'הא ראיה יש': שאם יש לו שטר או עדים שמכרה לו אשתו נכסי מלוג שלה - הוי המקח קיים
  27. ^ כשמכרו שניהם ביחד לאדם אחד קאמר: דלא עשו ולא כלום, ואפילו לקח תחלה מן האיש וחזר ולקח מן האשה, וכל שכן היכא דמכרה היא לבעלה - דלא הויא מכר; ומיהו לא תקשי ממתניתין, דדייקא דהוי מכר:
  28. ^ ויליף טעמא מקראי, דדבר של שני שותפין שהגוף לזה והפירות לזה - אין כח לשניהם למכור, דלא זה קרוי 'בעליו' ולא זה קרוי 'בעליו'; ומתניתין – רבנן, דפליגי עליה דרבי אלעזר
  29. ^ למוכר
  30. ^ אם הכהו ומת לסוף שני ימים מחמת הכאה זו
  31. ^ יום או יומים יעמד לא יוקם (שמות כא), ופטור; דאילו מכה לישראל חבירו אם מחמת מכה זו מת - אפילו לסוף שנה נהרג, כדנפקא לן מ'ונקה המכה': מלמד שחובשים אותו כו' (סנהדרין דף עח:)
  32. ^ עדיין כל שלשים יום, וכתיב 'ומת תחת ידו' (שם) ו'תחת' קרינא ביה
  33. ^ אבל השני: הלוקח - אינו בדין יום או יומים אם הכהו ומת, אלא הורגין אותו, דעבד כנעני כבר ישראל הוא לכל דבריו, דגמר לה לה מאשה
  34. ^ רבי מאיר
  35. ^ דהיינו תשמיש דעבד כל שלשים יום
  36. ^ כלומר: כאילו קנה גופו; ואותו שאין לו פירות - אין קנין הגוף שיש לו בעבד כלום, דאין גופו עומד אלא לפירותיו; והלכך ראשון קרוי אדון
  37. ^ רבי יהודה דייק סיפיה דקרא 'לא יוקם כי כספו הוא': למי שהוא קנוי לגופו הוי עבד
  38. ^ ופטורין: דספק נפשות דבעלים שהכוהו ומי נהרג מהם להקל, דנפקא לן מ'ושפטו העדה והצילו העדה' (במדבר לה)
  39. ^ כלומר: שניהם שהכוהו - נהרגין
  40. ^ אחרון
  41. ^ הראשון
  42. ^ עכשיו
  43. ^ שהרי מכרו
  44. ^ 'כי כספו הוא' מיותר הוא, דמה נתינת טעם היה צריך ליתן בדבר, ולומר 'לא יוקם לפי שכספו הוא'? אי נמי: מדמצי למיכתב 'כי כסף הוא'; ומשום הכי נמי יליף אמימר לגבי נכסי מלוג: דכיון דאינו מיוחד לא לאיש ולא לאשה - אינו קרוי 'שדה האיש' ולא 'שדה האשה', והלכך: אם מכרו שניהן - מכרן בטל, ויכולין לחזור בם, כאדם המוכר דבר שאינו שלו: דלא ליהוי מכר
  45. ^ וקמתמה גמרא: ולא לאיש חזקה בנכסי אשתו? בתמיה: אלמא אינה צריכה למחות בבעלה הואיל ולית ליה חזקה?
  46. ^ שהחזיק אחר בנכסי מלוג שלה
  47. ^ משום דההוא אחֵר - יש לו חזקה, ואם לא מיחתה הפסידה
  48. ^ צריכה למחות? מי הוא המחזיק
  49. ^ שאינו בעלה - וכל זה סיום הקושיא הוא
  50. ^ דמציא אמרה "על בעלי סמכתי שהוא ימחה ויערער ולכך שתקתי"; ובשאר בני אדם, דלא בעל קאמר רב ד'אין מחזיקין', שכן משמע 'אין מחזיקין': לשון רבים; ועוד: דאי בבעל קאמר דאין מחזיקין - היינו מתניתין: 'לא לאיש חזקה בנכסי אשתו', ומאי אתא לאשמועינן?
  51. ^ אלמא יש חזקה, וקשיא מתניתין לרב
  52. ^ שהחזיק בנכסי אשתו קאמר רב, דצריכה למחות: שיש חזקה לבעל
  53. ^ ואפילו הכי לא תקשי ליה מתניתין: דהך חזקה דקאמר רב -
  54. ^ הבעל
  55. ^ דלפירות הוא דאשתעבד ליה נכסי מלוג דאשתו, ולא לקלקל הקרקע לחפירת בורות, וכגון שדה שאינה עשויה לבורות; והלכך יש לו חזקה: דודאי קנאה מאשתו, והלכך מקלקל לה לצרכו; וכי האי גוונא הוא דקאמר רב 'צריכה למחות'
  56. ^ כלומר: היכא דמזיק לחבירו - אין יכול לטעון "לקוחה היא בידי, שהרי החזקתי בה שלש שנים בחפירת בורות שיחין ומערות", דכי האי גוונא לא הויא חזקה, דמצי טעין אידך "משום דלא אחזקת כדמחזקי אינשי - לא חששתי למחות"
  57. ^ להצטרך שלש שנים לנזקין היכא דחזקתו על ידי נזקין, אלא לאלתר הויא חזקה: דאין אדם רואה (שמחזיקין) [שמזיקין?] קרקע שלו ושותק, אלא מוחה מיד! והיכא דלא מחה – הפסיד; והלכך: 'אשת איש' דקאמר רב 'צריכה למחות' - מיד הוא דצריכה למחות, מאחר שחופר בה בעל בורות: שאין אדם רואה היזקו ושותק; והלכך: כי האי גוונא - יש לו חזקה
  58. ^ הכי גרסינן: ואי בעית אימא הא איתמר עלה
  59. ^ כלומר: ואיבעית אימא לעולם חזקת שלש שנים בעינן, אפילו היכא דחפר בו בורות, כדאוקימנן למילתיה דרב; והא דקאמר רב נחמן 'אין חזקה לנזקין' - לא בחזקת שלש שנים בקרקע חבירו איירי
  60. ^ אלא בעושה היזק לחבירו אפילו בבית של עצמו, כגון
  61. ^ עשן וריח רע; ואתא לאורויי שלא יזיק לחבירו; ואפילו החזיק ימים רבים - אין חזקה מועלת לו להזיק חבירו
  62. ^ כבר פירשנו ב'לא יחפור'
  63. ^ מתניתין לא תקשי לרב, דמאי דקאמר רב 'אשת איש צריכה למחות' - לאו בבעל קאמר, דהא 'אין לאיש חזקה בנכסי אשתו' כדקתני מתניתין, אלא
  64. ^ שהחזיק בנכסיה קאמר רב ד'צריכה למחות'; ודקשיא לך 'האמר רב: אין מחזיקין בנכסי אשת איש' - לא תקשי, דהני מילי ד'אין מחזיקין' - בחיי הבעל: שאם החזיק בנכסיה בחיי הבעל שלש שנים - אינה חזקה, ואינה צריכה למחות, דמצית אמרה "על בעלי סמכתי"; אי נמי "דוקא פירות שהיו לבעלי בנכסים שלי אותן מכר לך, אבל הגוף שהוא שלי - לא היית יכול לקנות, שגם הוא אין לו חזקה בנכסיי באכילת פרי, דכיון דאית ליה פרי - הכל יודעין דפרי הוא דקאכיל ולכך לא חששתי למחות"
  65. ^ אבל הכא במאי עסקינן? -
  66. ^ שאכל הלוקח
  67. ^ שמכר לו
  68. ^ שנים שלימות
  69. ^ כי האי גוונא קאמר רב דצריכה למחות, כדמפרש טעמא לקמיה; והכי קאמר רב: אשת איש שמכר בעלה לאחר נכסי מלוג שלה - צריכה למחות לאחר מיתתו, דסלקא דעתא אמינא כיון דהכל יודעין שהבעל מכרם לו, ולא היא, וגם הוא מודה כמו כן שהבעל מכרם לו - לא תועיל חזקתו אף לאחר מיתת הבעל כלום, שהרי לא יכול לטעון לאשה "מינך זבנתה אחרי כן ואכלתיה שני חזקה, דכיון דמתחלה הבעל מכרה לו ופירות הוא דהוי ליה לבעל באותה שדה, ואותן מכר לזה - הרי זה כאריס שיורד לקרקע באריסות לפירות, שאינו יכול לטעון אחרי כן "לקחתיה הימנך" - והלכך לא איצטרך למחות" - קא משמע לן רב דצריכה למחות לאחר מות בעלה קודם שיחזיק בה ההוא אחֵר שלש שנים, דודאי אף על פי שמתחלה היתה קנויה לו מן הבעל - יכול לטעון "הבעל מכר לי הגוף אם יירשך, ואם ימות קודם לך - פירות מיהא קניתי, ומיד כשמת - הרי נסתלקתי ממקחי, ולכך קניתי ממך, שהרי עתה נעשה השדה שלך"!
  70. ^ והלכך:
  71. ^ אחר מות בעלים, ואכלתיה שני חזקה
  72. ^ כי קאמר "יודע אני דזבינתיה לבעליך ואחרי כן זבין ניהלי"
  73. ^ ולא דמי לאריס שאין יכול לטעון "לקחתיו אחרי כן", משום דסתם אריס - אין זמן לאריסותו, אלא כל הימים בתורת אריסותו עומד; אבל זה שלוקחה מן האיש על מנת שאם ימות יפסיד מקחו: שתטול האשה נכסי מלוג שלה - התם ודאי כשמת הבעל הרי זה כאילו יורד עכשיו מחדש לשדה אשה זו, והיא שותקת שלש שנים - איכא למימר דזבוני זבינה ליה