ביאור:בבלי בבא בתרא דף מב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אינהו אפסידו אנפשייהו ^[1].

ומי אמר רב הכי ^[2]? והתנן [פ"י מ"ט, דף קעה,א]: המלוה את חבירו בשטר ^[3] - גובה מנכסים משועבדים ^[4]; על ידי עדים ^[5] - גובה מנכסים בני חורין ^[6]; וכי תימא: 'רב תנא הוא ופליג'! והא רב ושמואל דאמרי תרוייהו 'מלוה על פה ^[7] - אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות ^[8]'!?

מלוה אזביני קא רמית? מלוה - כי קא יזיף בצנעא קא יזיף ^[9], כי היכי דלא ליתזלו נכסיה עליה ^[10]; זביני - מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין, כי היכי דליפוק לה קלא ^[11]!

תנו רבנן: אכלה האב שנה ^[12] והבן ^[13] שתים ^[14]; האב שתים והבן שנה; האב שנה והבן שנה והלוקח ^[15] שנה - הרי זו חזקה ^[16]; למימרא דלוקח ^[17] אית ליה קלא ^[18]? ורמינהי: 'אכלה ^[19] בפני האב ^[20] שנה ^[21] ובפני הבן ^[22] שתים; בפני האב שתים ובפני הבן שנה; בפני האב שנה ובפני הבן שנה ובפני לוקח ^[23] שנה ^[24] - הרי זו חזקה ^[25]' ואי סלקא דעתך לוקח אית ליה קלא - אין לך מחאה גדולה מזו ^[26]!? ^[27].

אמר רב פפא: ^[28] כי תניא ההיא – במוכר ^[29] שדותיו סתם ^[30].

משנה:

האומנין ^[31], והשותפין ^[32]</ref>, והאריסין ^[33], והאפוטרופין - אין להם חזקה; לא לאיש ^[34] חזקה בנכסי אשתו ^[35], ולא לאשה ^[36] חזקה בנכסי בעלה ^[37], ולא לאב בנכסי הבן, ולא לבן בנכסי האב ^[38]; במה דברים אמורים ^[39]? – במחזיק ^[40], אבל בנותן מתנה ^[41], והאחין שחלקו ^[42] והמחזיק בנכסי הגר ^[43] - נעל ^[44] וגדר ^[45] ופרץ ^[46] כל שהוא ^[47] - הרי זו חזקה ^[48].

עמוד ב

גמרא:

אבוה דשמואל ולוי ^[49] תנו ^[50]: שותף ^[51] אין לו חזקה, וכל שכן אומן ^[52]; שמואל תני: אומן אין לו חזקה, אבל שותף יש לו חזקה ^[53].

ואזדא שמואל לטעמיה, דאמר שמואל: השותפין מחזיקין זה על זה ^[54], ומעידין זה על זה ^[55], ונעשים שומרי שכר זה לזה ^[56].

רמי ליה רבי אבא לרב יהודה במערתא דבי רב זכאי: מי אמר שמואל 'שותף יש לו חזקה'? והאמר שמואל: 'שותף ^[57] - כיורד ברשות דמי ^[58]'? - לאו למימרא דשותף אין לו חזקה ^[59]?

לא קשיא: הא דנחית לכולה ^[60], הא דנחית לפלגא ^[61];

אמרי לה להאי גיסא ^[62] ואמרי לה להאי גיסא ^[63].

רבינא אמר: הא והא - דנחית לכולה, ולא קשיא: הא דאית בה דין חלוקה ^[64], הא דלית בה דין חלוקה ^[65].

גופא: אמר שמואל: שותף - כיורד ברשות דמי.

מאי קא משמע לן? - שותפות אין לו חזקה? לימא 'שותף אין לו חזקה'?!

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: לומר שנוטל ^[66] ^[67] בשבח המגיע לכתפים ^[68] בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע ^[69].

'ומעידין זה לזה' -

הערות

^ דשדו זוזייהו בכדי: שהיה להם לחקור יפה אם מכר שום קרקע באחריות, ולא עשו, לפיכך הפסידו; אבל גבי שלש לקוחות - אין להפסיד המערער, דכיון דליכא שטר במכירות הללו, ולא יצא הקול ממילא - לא היה לו לחקור, דמימר אמר "לפי שיראים להחזיק בקרקע שלי - לא אכלוה כל אחד שלש שנים"
^ דמכירת קרקע באחריות בעדים בלא שטר - גובה הלוקח כשיטרפוה ממנו מנכסים משועבדים
^ דסתם שטר - לאחריות נכתב; ואפילו לא נכתב - קיימא לן: אחריות טעות סופר הוא, וכמי שנכתב דמי
^ מלקוחות; וכגון שלא שבקו ליה ללוה בני חורין לגבות המלוה מהם
^ כלומר: בלא שטר
^ וכגון שמודה שלא פרעו, דהא קיימא לן 'המלוה חבירו בעדים - אין צריך לפרעו בעדים'; אבל ממשועבדין - לא יגבה, דעדים בלא שטר לית להו קלא, ולא אמרינן 'לקוחות אפסידו אנפשייהו', וקשיא לרב
^ היינו מלוה את חבירו בעדים
^ טעמא מפרש בשילהי מכילתין: שיעבודא לאו דאורייתא; ומיהו לא קיימא לן הכי, אלא כדמפרש התם: הלכתא: גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות
^ ומבקש שלא לפרסם הדבר
^ כדי שאם יבא למכור קרקע - לא יבינו העולם שהוא דחוק לפרוע מעות ולא יקחו ממנו ביוקר; הלכך מאי הוה להו ללקוחות למיעבד
^ כדי שיקפצו עליה לוקחין; והלכך 'אפסידו לקוחות אנפשייהו': שאם חקרו יפה - היו שומעין בני אדם שמכר מוכר זה כבר קרקע באחריות
^ ומת
^ ואכלה בנו אחריו
^ ולא מיחה המערער
^ שמכרה לו הבן בשטר
^ שמצטרפין לשלש שנים; ד'יורש - כרעיה דאבוה הוא', ולא מצי מערער למטען "משום דלא אחזיק כל אחד שלש שנים לא מחיתי", שהרי הכל יודעים שדרך הבן לירש את האב
^ מיורש
^ והיה לו למערער למחות, ומשום דלא מיחה הויא חזקה
^ המחזיק
^ שהיתה שלו
^ שאומר שלקחה מן האב
^ לאחר מות האב
^ שלקחה מן הבן
^ ויש לו שטר
^ ולא מצי מפיק ליה לוקח דבן מידיה דמחזיק, משום דקטעין מחזיק "שטר היה לי מן האב, ונזהרתי בו בשמירתו שלש שנים, ועכשיו אבד הימני, שלא חששתי לשמרו אחר שהחזקתי שלש שנים בלא מחאה, שלא ידעתי מלקיחתך מן הבן לסוף שתי שנים, דלוקח מבן לית ליה קלא, ולא הויא מחאה
^ שמכרה הבן לסוף שתי שנים ללוקח זה, והיה למחזיק להזהר בשטרו כל הימים עד דמרע ליה לשטרא דהאי לוקח, אבל בשלש שנים אחר השטר - אין די; ומפקינן מידא דמחזיק אם לא נזהר בשטרו, כדאמרינן בפירקין (לעיל דף לא.); אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו
^ ולרב לא פריך לעיל, דרב - בלוקח מלוקח מיירי, הלכך אלימא ליה טפי למיפרך ממאי דדמי ליה
^ לעולם אימא לך דלוקח אית ליה קלא;
^ כל
^ והכא אמאי לא חשבי מחאה לקיחת הלוקח מן הבן? משום דמכר לו הבן כל שדותיו סתם: אותן שהיו של אביו וטוען הלוקח ש"גם זה השדה קניתי בכלל קרקעות כולן" דאמרינן ליה 'כל שדותיו מכר לך חוץ מזו'; אבל אם מכר זה השדה בפני עצמו - בטלה חזקתו של מחזיק, דאין לך מחאה גדולה מזו; ויש מפרשים במוכר כל שדותיו ומכר לו בפירוש גם זו עמהן; ולאו מילתא היא, ד'סתם' משמע שלא פירש
^ בעלי אומנות שמוליכין להם בביתם לתקן כלים, כגון צבעין או כובסין או חייטין או סורקי בגדים, שטוענין "לקוח הוא בידי" - אין להם חזקה: ולא בחזקת שלש שנים מיירי, דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין, וחזקת שלש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי! אבל במטלטלי - מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת שאנו רואים שיוצאים מתחת ידו - אף על פי שיש לחבירו עדים שהיה שלו - נאמן זה המוחזק לומר "לקוח הוא בידי", דסתם לוקח מטלטלין מחבירו - בלא עדים הוא קונה, ובלא שטר; חוץ מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר "לקוחין הן בידי" דאינו נאמן, כדקיימא לן במסכת שבועות (דף מו:); והכי נמי גבי אומנין: אפילו דבר שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר ועשוי לשלחו לאומן כדי לתקנו - אין לו חזקה לטעון "לקוח בידי", מאחר שיש עדים לאידך שהיה שלו, וטוען "שלחתיו לך לתקנו"
^ שלקחו קרקע בשותפות, והחזיק אחד בחלק חבירו ואכל כל הפירות שלש שנים - אינה חזקה, שכן דרך שותפין לאכול זה פירות שלש שנים או ארבע שנים ואחר כך יאכל זה כמו כן; ובסדר משנת רבינו גרשום הכי גרסינן: 'השותפין והאפוטרופין והאריסין', אבל 'אומנין' לא קתני; והכי הוה מסקנא בגמרא: דכולי עלמא יש שותף שאין לו חזקה, וכיון דשותף אין לו חזקה - כל שכן אומן כדמפרש בגמרא
^ שיורדין לתקן הקרקע למחצה לשליש ולרביע אם טוען "שני חזקה החזקתי בקרקע ואכלתי הפירות" - אינה חזקה, שיכול לומר המערער "לאריסות הורדתיו, ודמי הפירות היה משלם לי" או "זקפתים עליו במלוה"; אי נמי מנהג אריסים לעבוד קרקע עשר שנים וחמש שנים אוכלין הבעלים כל הפירות של כל השדה, ואחר כך אוכלין אריסים חמש שנים כנגדן
^ שאוכל פירות נכסי מלוג של אשתו
^ דאורחיה דבעל למיכל פירי, ואם יגרשנה - תטול נכסי מלוג שלה; ובגמרא פריך 'פשיטא?'
^ אם אכלה פירות של שדה בעלה שלש שנים
^ אינה יכולה לטעון "לקוח הוא בידי", דכיון דמזונות אשה על בעלה - שביק לה למיכל פירי; ובגמרא פריך 'פשיטא?'
^ דומיא דאפוטרופין נינהו זה בנכסיו של זה
^ כל החזקות הללו דאינו חזקה, וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך שלש שנים
^ כדמפרש בגמרא: בחזקה שיש עמה טענה ומחלוקת, שחבירו מערער עליו
^ בפנינו, ומודה לו שילך ויחזיק בה, וקיימא לן דקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה, ובההיא חזקה שהיא במקום קנין לקנות קרקע, כיון דנעל וגדר כו' - הויא חזקה לקנות
^ ורוצה כל אחד לזכות בשלו שלא יוכלו לחזור זה בזה
^ שאין לו יורשין, וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה
^ עשה דלת
^ או גדר חומה
^ פירצה כדי שיכנס בה
^ בגמרא מפרש
^ לבלתי חזור זה בזה, כיון דברשות חבירו החזיק
^ וגם לוי חבירו
^ במתניתין
^ השותפים והאפוטרופין כו'; אבל 'אומן' לא תנו
^ דהא אין לו חלק כלל, דנימא 'מיגו דהיה לו חלק בו - קנה מחבירו את חלקו', אלא ודאי לתקנן ניתן לו
^ דאם איתא דלא מכר לו חלקו - היה לו לעבוד את האדמה ולאכול הפירות בשותפות
^ אם האחד מחזיק בחלקו ובחלק חבירו שלש שנים - הויא חזקה
^ זה על חלקו של זה להעמידה בידו אם בא אחד מן השוק לערער עליו, ולא הוי 'נוגע בעדות', כדמפרש לקמן
^ שאם מבית אחד מהן נגנב דבר של שותפות - חייב לשלם כשומר שכר; וזהו שכרו: שגם חבירו ישמור הכל כשיעור זמן שמשמר זה עכשיו
^ שמחזיק בכל השדה גם בחלקו של חבירו
^ כלומר: כאילו נתן לו חבירו רשות וצוהו להיות במקומו כדין אריס דמי
^ דהוי כאריס שיורד ברשות, ולכך לא הויא חזקתו חזקה ולקמן מפרש דאכתי לשאר דברים קאמר שמואל כיורד ברשות דמי מדלא קאמר בהדיא שותף אין לו חזקה
^ שדה שקנו שניהם
^ בחלק המובחר החזיק, ואמר "חלקנו, והגיע זה לחלקי, והחזקתי בו שלש שנים", ואידך טעין "עדיין לא חלקנו, אלא כך התנינו בינינו: שתאכל אותו חלק שלש שנים, ואני אחריך כמו כן שלש שנים
^ יש מתרצים בענין זה הא דאמר שמואל 'שותף יש לו חזקה' דנחית לכולה, דמנהג שותפים ליטול בשותפות פירות כל שנה ושנה או זה יטול חצי הקרקע וזה החצי, ולשנה הבאה למפרע מה שלקח זה אשתקד יקח זה עכשיו, שכל אחד רוצה ליהנות בכל שנה מחלקו, וזה שהניח להחזיק לחבירו שלש שנים בכל השדה - ודאי מכר לו את חלקו והלכך הויא חזקה, והא דאמר שמואל 'אין לו חזקה' - דנחית לפלגא, שכן דרך שותפין לאכול זה פלגא ואידך חבריה פלגא שלש שנים או ארבע, ואחר כך אוכלין למפרע בענין זה ארבע שנים אחרות
^ היכא דנחית לכולה - לא הויא חזקה, שכן הוא מנהג השותפין: לאכול שדה שלש שנים; והלכך לא מצי טעין "לקוח חלקך בידי"; והיכא דנחית לפלגא - הויא חזקה, דסברא הוא דחלקו, דאם איתא דניחא ליה ליהנות מחלקו בכל שנה, ולא להמתין שלש שנים או ארבע שנים אחר חבירו כמנהג שותפין - לא היה לו לברר חלק אחר לבדו, אלא יעשו בשותפות ויחלקו הפירות
^ ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה - הויא חזקה: דכיון דיש כדי לזה וכדי לזה - אינו מנהג להניח האחד להקדים לו חבירו שלש שנים אלא אם כן מכר לו חלקו
^ אינה חזקה; דהתם מנהג הוא לאכול זה שלש או ארבע שנים שלימות כל השדה, ואחר כך זה, משום דבשניהם ביחד אינו כדאי; והכי קיימא לן. והך עובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא, דזבון אמהתא בשותפות: מר משתמש ראשונה שלישית כו' בריש פרקין (דף כט:), ופרשינן טעמא: כי היכי דלא ליחזקו אהדדי - הוא הדין דאי הוה כל אחד משתמש שלש שנים רצופין - לא תהוי חזקה, דהא לית בחדא אמתא דין חלוקה, והלכך לא תהוי חזקה; ואינהו דאחזוק בסירוגין משום דלמא לא ידעי העדים לסוף שלש שנים שלקחוה בשותפות, ויטעון המחזיק בה שאינו שותף, ותהוי חזקתו חזקה
^ כדין אריס שיורד ברשות
^ אפילו
^ גמר פירי, כגון קמה לקצור, וענבים לבצור - נוטל כל החצי, כדין אריסי העיר
^ ואפילו הוא שדה שאינו עשוי ליטע אלא לזריעה, ונטעה הוא - נוטל כל דינו כאילו עשוי ליטע, כדין היורד ברשות; דאילו יורד שלא ברשות - שמין לו וידו על התחתונה: דאם השבח יתר על היציאה - נוטל את היציאה, ואם היציאה יתר על השבח - נוטל יציאה שיעור שבח, כדאמר בבבא מציעא ב'השואל' (דף קא.): 'היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות: אמר רב: שמין לו, וידו על התחתונה; ושמואל אומר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן על שדה זו ליטע; ואמר רב פפא: לא פליגי: כאן בשדה העשויה ליטע, כאן בשדה שאינה עשויה ליטע'; והכא חשיב להאי שותף - כיורד ברשות, והלכך שקיל בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע; ואי הוה אמר שמואל 'שותף אין לו חזקה' - הוה אמינא דידו על התחתונה, הואיל ובלא רשות חבירו ירד

[1] דשדו זוזייהו בכדי: שהיה להם לחקור יפה אם מכר שום קרקע באחריות, ולא עשו, לפיכך הפסידו; אבל גבי שלש לקוחות - אין להפסיד המערער, דכיון דליכא שטר במכירות הללו, ולא יצא הקול ממילא - לא היה לו לחקור, דמימר אמר "לפי שיראים להחזיק בקרקע שלי - לא אכלוה כל אחד שלש שנים"

[2] דמכירת קרקע באחריות בעדים בלא שטר - גובה הלוקח כשיטרפוה ממנו מנכסים משועבדים

[3] דסתם שטר - לאחריות נכתב; ואפילו לא נכתב - קיימא לן: אחריות טעות סופר הוא, וכמי שנכתב דמי

[4] מלקוחות; וכגון שלא שבקו ליה ללוה בני חורין לגבות המלוה מהם

[5] כלומר: בלא שטר

[6] וכגון שמודה שלא פרעו, דהא קיימא לן 'המלוה חבירו בעדים - אין צריך לפרעו בעדים'; אבל ממשועבדין - לא יגבה, דעדים בלא שטר לית להו קלא, ולא אמרינן 'לקוחות אפסידו אנפשייהו', וקשיא לרב

[7] היינו מלוה את חבירו בעדים

[8] טעמא מפרש בשילהי מכילתין: שיעבודא לאו דאורייתא; ומיהו לא קיימא לן הכי, אלא כדמפרש התם: הלכתא: גובה מן היורשין ולא מן הלקוחות

[9] ומבקש שלא לפרסם הדבר

[10] כדי שאם יבא למכור קרקע - לא יבינו העולם שהוא דחוק לפרוע מעות ולא יקחו ממנו ביוקר; הלכך מאי הוה להו ללקוחות למיעבד

[11] כדי שיקפצו עליה לוקחין; והלכך 'אפסידו לקוחות אנפשייהו': שאם חקרו יפה - היו שומעין בני אדם שמכר מוכר זה כבר קרקע באחריות

[12] ומת

[13] ואכלה בנו אחריו

[14] ולא מיחה המערער

[15] שמכרה לו הבן בשטר

[16] שמצטרפין לשלש שנים; ד'יורש - כרעיה דאבוה הוא', ולא מצי מערער למטען "משום דלא אחזיק כל אחד שלש שנים לא מחיתי", שהרי הכל יודעים שדרך הבן לירש את האב

[17] מיורש

[18] והיה לו למערער למחות, ומשום דלא מיחה הויא חזקה

[19] המחזיק

[20] שהיתה שלו

[21] שאומר שלקחה מן האב

[22] לאחר מות האב

[23] שלקחה מן הבן

[24] ויש לו שטר

[25] ולא מצי מפיק ליה לוקח דבן מידיה דמחזיק, משום דקטעין מחזיק "שטר היה לי מן האב, ונזהרתי בו בשמירתו שלש שנים, ועכשיו אבד הימני, שלא חששתי לשמרו אחר שהחזקתי שלש שנים בלא מחאה, שלא ידעתי מלקיחתך מן הבן לסוף שתי שנים, דלוקח מבן לית ליה קלא, ולא הויא מחאה

[26] שמכרה הבן לסוף שתי שנים ללוקח זה, והיה למחזיק להזהר בשטרו כל הימים עד דמרע ליה לשטרא דהאי לוקח, אבל בשלש שנים אחר השטר - אין די; ומפקינן מידא דמחזיק אם לא נזהר בשטרו, כדאמרינן בפירקין (לעיל דף לא.); אבל שית אין לך מחאה גדולה מזו

[27] ולרב לא פריך לעיל, דרב - בלוקח מלוקח מיירי, הלכך אלימא ליה טפי למיפרך ממאי דדמי ליה

[28] לעולם אימא לך דלוקח אית ליה קלא;

[29] כל

[30] והכא אמאי לא חשבי מחאה לקיחת הלוקח מן הבן? משום דמכר לו הבן כל שדותיו סתם: אותן שהיו של אביו וטוען הלוקח ש"גם זה השדה קניתי בכלל קרקעות כולן" דאמרינן ליה 'כל שדותיו מכר לך חוץ מזו'; אבל אם מכר זה השדה בפני עצמו - בטלה חזקתו של מחזיק, דאין לך מחאה גדולה מזו; ויש מפרשים במוכר כל שדותיו ומכר לו בפירוש גם זו עמהן; ולאו מילתא היא, ד'סתם' משמע שלא פירש

[31] בעלי אומנות שמוליכין להם בביתם לתקן כלים, כגון צבעין או כובסין או חייטין או סורקי בגדים, שטוענין "לקוח הוא בידי" - אין להם חזקה: ולא בחזקת שלש שנים מיירי, דסתם אומן לא שייך אלא במטלטלין, וחזקת שלש שנים לא נאמרה אלא במקרקעי! אבל במטלטלי - מי שהוא מוחזק בשל חבירו אפילו שעה אחת שאנו רואים שיוצאים מתחת ידו - אף על פי שיש לחבירו עדים שהיה שלו - נאמן זה המוחזק לומר "לקוח הוא בידי", דסתם לוקח מטלטלין מחבירו - בלא עדים הוא קונה, ובלא שטר; חוץ מדברים העשויין להשאיל ולהשכיר ואמר "לקוחין הן בידי" דאינו נאמן, כדקיימא לן במסכת שבועות (דף מו:); והכי נמי גבי אומנין: אפילו דבר שאינו עשוי להשאיל ולהשכיר ועשוי לשלחו לאומן כדי לתקנו - אין לו חזקה לטעון "לקוח בידי", מאחר שיש עדים לאידך שהיה שלו, וטוען "שלחתיו לך לתקנו"

[32] שלקחו קרקע בשותפות, והחזיק אחד בחלק חבירו ואכל כל הפירות שלש שנים - אינה חזקה, שכן דרך שותפין לאכול זה פירות שלש שנים או ארבע שנים ואחר כך יאכל זה כמו כן; ובסדר משנת רבינו גרשום הכי גרסינן: 'השותפין והאפוטרופין והאריסין', אבל 'אומנין' לא קתני; והכי הוה מסקנא בגמרא: דכולי עלמא יש שותף שאין לו חזקה, וכיון דשותף אין לו חזקה - כל שכן אומן כדמפרש בגמרא

[33] שיורדין לתקן הקרקע למחצה לשליש ולרביע אם טוען "שני חזקה החזקתי בקרקע ואכלתי הפירות" - אינה חזקה, שיכול לומר המערער "לאריסות הורדתיו, ודמי הפירות היה משלם לי" או "זקפתים עליו במלוה"; אי נמי מנהג אריסים לעבוד קרקע עשר שנים וחמש שנים אוכלין הבעלים כל הפירות של כל השדה, ואחר כך אוכלין אריסים חמש שנים כנגדן

[34] שאוכל פירות נכסי מלוג של אשתו

[35] דאורחיה דבעל למיכל פירי, ואם יגרשנה - תטול נכסי מלוג שלה; ובגמרא פריך 'פשיטא?'

[36] אם אכלה פירות של שדה בעלה שלש שנים

[37] אינה יכולה לטעון "לקוח הוא בידי", דכיון דמזונות אשה על בעלה - שביק לה למיכל פירי; ובגמרא פריך 'פשיטא?'

[38] דומיא דאפוטרופין נינהו זה בנכסיו של זה

[39] כל החזקות הללו דאינו חזקה, וגם יש מהן דהויין חזקה וצריך שלש שנים

[40] כדמפרש בגמרא: בחזקה שיש עמה טענה ומחלוקת, שחבירו מערער עליו

[41] בפנינו, ומודה לו שילך ויחזיק בה, וקיימא לן דקרקע נקנית בכסף בשטר ובחזקה, ובההיא חזקה שהיא במקום קנין לקנות קרקע, כיון דנעל וגדר כו' - הויא חזקה לקנות

[42] ורוצה כל אחד לזכות בשלו שלא יוכלו לחזור זה בזה

[43] שאין לו יורשין, וכל הקודם להחזיק בנכסיו זכה

[44] עשה דלת

[45] או גדר חומה

[46] פירצה כדי שיכנס בה

[47] בגמרא מפרש

[48] לבלתי חזור זה בזה, כיון דברשות חבירו החזיק

[49] וגם לוי חבירו

[50] במתניתין

[51] השותפים והאפוטרופין כו'; אבל 'אומן' לא תנו

[52] דהא אין לו חלק כלל, דנימא 'מיגו דהיה לו חלק בו - קנה מחבירו את חלקו', אלא ודאי לתקנן ניתן לו

[53] דאם איתא דלא מכר לו חלקו - היה לו לעבוד את האדמה ולאכול הפירות בשותפות

[54] אם האחד מחזיק בחלקו ובחלק חבירו שלש שנים - הויא חזקה

[55] זה על חלקו של זה להעמידה בידו אם בא אחד מן השוק לערער עליו, ולא הוי 'נוגע בעדות', כדמפרש לקמן

[56] שאם מבית אחד מהן נגנב דבר של שותפות - חייב לשלם כשומר שכר; וזהו שכרו: שגם חבירו ישמור הכל כשיעור זמן שמשמר זה עכשיו

[57] שמחזיק בכל השדה גם בחלקו של חבירו

[58] כלומר: כאילו נתן לו חבירו רשות וצוהו להיות במקומו כדין אריס דמי

[59] דהוי כאריס שיורד ברשות, ולכך לא הויא חזקתו חזקה ולקמן מפרש דאכתי לשאר דברים קאמר שמואל כיורד ברשות דמי מדלא קאמר בהדיא שותף אין לו חזקה

[60] שדה שקנו שניהם

[61] בחלק המובחר החזיק, ואמר "חלקנו, והגיע זה לחלקי, והחזקתי בו שלש שנים", ואידך טעין "עדיין לא חלקנו, אלא כך התנינו בינינו: שתאכל אותו חלק שלש שנים, ואני אחריך כמו כן שלש שנים

[62] יש מתרצים בענין זה הא דאמר שמואל 'שותף יש לו חזקה' דנחית לכולה, דמנהג שותפים ליטול בשותפות פירות כל שנה ושנה או זה יטול חצי הקרקע וזה החצי, ולשנה הבאה למפרע מה שלקח זה אשתקד יקח זה עכשיו, שכל אחד רוצה ליהנות בכל שנה מחלקו, וזה שהניח להחזיק לחבירו שלש שנים בכל השדה - ודאי מכר לו את חלקו והלכך הויא חזקה, והא דאמר שמואל 'אין לו חזקה' - דנחית לפלגא, שכן דרך שותפין לאכול זה פלגא ואידך חבריה פלגא שלש שנים או ארבע, ואחר כך אוכלין למפרע בענין זה ארבע שנים אחרות

[63] היכא דנחית לכולה - לא הויא חזקה, שכן הוא מנהג השותפין: לאכול שדה שלש שנים; והלכך לא מצי טעין "לקוח חלקך בידי"; והיכא דנחית לפלגא - הויא חזקה, דסברא הוא דחלקו, דאם איתא דניחא ליה ליהנות מחלקו בכל שנה, ולא להמתין שלש שנים או ארבע שנים אחר חבירו כמנהג שותפין - לא היה לו לברר חלק אחר לבדו, אלא יעשו בשותפות ויחלקו הפירות

[64] ארבע אמות לזה וארבע אמות לזה - הויא חזקה: דכיון דיש כדי לזה וכדי לזה - אינו מנהג להניח האחד להקדים לו חבירו שלש שנים אלא אם כן מכר לו חלקו

[65] אינה חזקה; דהתם מנהג הוא לאכול זה שלש או ארבע שנים שלימות כל השדה, ואחר כך זה, משום דבשניהם ביחד אינו כדאי; והכי קיימא לן. והך עובדא דרמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא, דזבון אמהתא בשותפות: מר משתמש ראשונה שלישית כו' בריש פרקין (דף כט:), ופרשינן טעמא: כי היכי דלא ליחזקו אהדדי - הוא הדין דאי הוה כל אחד משתמש שלש שנים רצופין - לא תהוי חזקה, דהא לית בחדא אמתא דין חלוקה, והלכך לא תהוי חזקה; ואינהו דאחזוק בסירוגין משום דלמא לא ידעי העדים לסוף שלש שנים שלקחוה בשותפות, ויטעון המחזיק בה שאינו שותף, ותהוי חזקתו חזקה

[66] כדין אריס שיורד ברשות

[67] אפילו

[68] גמר פירי, כגון קמה לקצור, וענבים לבצור - נוטל כל החצי, כדין אריסי העיר

[69] ואפילו הוא שדה שאינו עשוי ליטע אלא לזריעה, ונטעה הוא - נוטל כל דינו כאילו עשוי ליטע, כדין היורד ברשות; דאילו יורד שלא ברשות - שמין לו וידו על התחתונה: דאם השבח יתר על היציאה - נוטל את היציאה, ואם היציאה יתר על השבח - נוטל יציאה שיעור שבח, כדאמר בבבא מציעא ב'השואל' (דף קא.): 'היורד לתוך שדה חבירו ונטעה שלא ברשות: אמר רב: שמין לו, וידו על התחתונה; ושמואל אומר: אומדין כמה אדם רוצה ליתן על שדה זו ליטע; ואמר רב פפא: לא פליגי: כאן בשדה העשויה ליטע, כאן בשדה שאינה עשויה ליטע'; והכא חשיב להאי שותף - כיורד ברשות, והלכך שקיל בשדה שאינה עשויה ליטע כשדה העשויה ליטע; ואי הוה אמר שמואל 'שותף אין לו חזקה' - הוה אמינא דידו על התחתונה, הואיל ובלא רשות חבירו ירד

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]