ביאור:בבלי בבא בתרא דף צד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

נותן לו דמי חטין' [1]?

[2] קטנית - [3] רובע [4], [5] עפרורית - פחות מרובע [6];

ועפרורית - רובע לא? והא תניא: 'המוכר פירות לחברו: חטין - מקבל עליו רובע קטנית לסאה [7]; שעורים - מקבל עליו רובע נישובת לסאה; עדשים - מקבל עליו רובע עפרורית לסאה' [8]מאי לאו הוא הדין לחטים ולשעורין [9]?

שאני עדשים: דמיעקר עקרי להו [10].

אלא טעמא דעדשים דמיעקר עקרי להו [11], אבל חטי ושערי לא [12]; תפשוט מינה: חטי ושערי דעפרורית לא מקבל [13]!

לעולם [14]: חטי ושערי מקבל [15] עפרורית; [16] עדשים איצטריכא ליה: דסלקא דעתך אמינא: כיון דמיעקר עקרי להו יותר מרובע נמי לקבל - קא משמע לן.

אמר רב הונא: אם בא [17] לנפות [18] - מנפה את כולו [19].

אמרי לה דינא ואמרי לה קנסא:

אמרי לה דינא: מאן דיהיב זוזי - אפירי שַׁפִּירֵי יהיב [20], [21] ורובע לא טרח איניש [22], [23] יותר מרובע - טָרַח איניש [24], וכיון דטרח [25] - טרח בכוליה [26];

ואמרי לה קנסא: [27] רובע שכיח [28], [29] יותר לא שכיח [30], [31] ואיהו [32] הוא דעריב [33]; וכיון דעריב - קנסוהו רבנן בכוליה [34].

<סימן כל תרי שטרי דראבין בר רב נחמן אונאה וקבלנותא> מיתיבי [35]: [כלאים פ"ב מ"א; מועד קטן דף ו,א] 'כל סאה [36] שיש בה רובע [37] ממין אחר – ימעט [38]' [39]; סברוה דרובע דכלאים [40] כיותר מרובע דהכא [41] וקא תני ימעט [42]

לא! רובע דכלאים - כי רובע דהכא דמי [43]

אי הכי [44] - אמאי ימעט?

משום חומרא דכלאים.

אי הכי


עמוד ב

אימא סיפא: 'רבי יוסי אומר: יבור [45]' אי אמרת בשלמא [46] כיותר מרובע טנופת דמי [47], בהא קא מיפלגי: תנא קמא סבר לא קנסינן התירא אטו איסורא, ורבי יוסי סבר: קנסינן [48]! אלא אי אמרת כרובע דמי [49] - אמאי [50] 'יבור'? [51]

התם היינו טעמא דרבי יוסי: משום דמיחזי כי מקיים כלאים [52].

תא שמע [בבא מציעא פ"ג מ"ד; דף לז,א]: 'שנים שהפקידו אצל אחד: זה מנה וזה מאתים; זה אומר "מאתים שלי" וזה אומר "מאתים שלי": נותן לזה מנה ולזה מנה והשאר יהא מונח עד שיבא אליהו' [53]!?

הכי? השתא: התם ודאי מנה למר ומנה למר, הכא - מי יימר דלאו כוליה ערובי עריב [54]?

תא שמע מסיפא: 'אמר רבי יוסי: אם כן מה הפסיד הרמאי [55]? אלא הכל יהא מונח עד שיבא אליהו' [56]!?

הכי? השתא: התם ודאי איכא רמאי, הכא מי יימר דערובי עריב [57]?

תא שמע [תוספתא פ"ה מ"ט; בבא קמא ל,ב; בבא מציעא עב,א]: 'שטר שיש בו רבית [58] - קונסין אותו ואינו גובה לא את הקרן ולא את הרבית - דברי רבי מאיר'! [יש מפרשים [59] שלדעת רבי השטר פסול, ואינו גובה בו, אך החוב קיים, וגובה כמלוה על פה; ואחרים [60] סוברים שקנס רבי מאיר והחוב בטל.]

הכי? השתא: התם משעת כתיבה הוא דעבד ליה 'שׂוּמָא' [61], הכא מי יימר דערובי עריב?

תא שמע מסיפא: 'וחכמים אומרים: גובה את הקרן [בשטר, עם האחריות], ואינו גובה את הרבית'!?

הכי? השתא: התם ודאי קרנא דהתירא הוא, הכא מי יימר דכוליה לא ערובי עריב?

תא שמע: [62]: 'לא את המותר [63] בלבד הוא מחזיר, אלא מחזיר לו את כל הרבעין כולן [64]' אלמא היכא דבעי אהדורי - כולה מהדר [65]!

הכי? השתא:

הערות[עריכה]

  1. ^ שהרי הפחיתו במדה דאיהו הוה מזבין ליה עם החטין: דעפרורית מקבל לוקח; אבל לחזור ולערב - אינו יכול, דהשתא עושה עולה בידים, וכתיב (ויקרא יט לה) 'לא תעשו עול [במשפט במדה במשקל ובמשורה]’, וגם לוקח לא מחיל אלא מה שנתערב מעצמו עם התבואה בעל כרחו של מוכר, וכשבורר הצרור ומשליך חוץ - היזק בידים הוא: שאותן צרורות היו לו שוין כמו חטין; ואי נמי לא חשיבי ליה היזק גמור, דמכל מקום הן גופן אינן שוין כלום ליחייב, מיהא משום דינא דגרמי, כגון השורף שטרותיו של חבירו, והמקדש בכרם, והזורע כלאים בשדה חבירו, דבההיא שעתא קגזיל ליה מיד ממונו אף על פי שאינו ניכר, דהא פסקינן הלכתא בבבא קמא (דף ק.) [כרבי מאיר דדאין דינא דגרמי; ואמרינן נמי התם [דף צח,ב]: 'הוה עובדא וכפייה רפרם לרב אשי ואגבייה כי כשורא לצלמי'; וגרמא בנזקין, דקיימא לן דפטור - היינו כגון שולח את הבערה ביד חרש שוטה וקטן, שההיזק ניכר, אבל אינו עושה אותו בידים, אלא גורם עכשיו שיבא היזק ממילא לאחר זמן; אבל דינא דגרמי: בידים הוא מזיק, אלא שאין ההיזק ניכר]
  2. ^ ומשני:
  3. ^ מקבל עליו
  4. ^ כדתני רב קטינא
  5. ^ אבל
  6. ^ פחות מרובע משהו הוא דמקבל, אבל רובע בעפרורית - כיתר מרובע בקטנית - לא מקבל
  7. ^ כלומר: אם חטין מוכר לו - מקבל עליו לוקח כו';
  8. ^ קטנית - אורחיה לגדל בחטין, ונישובת - בשעורים ועפרורית - בעדשים. 'נישובת': קש שניזרה בנישוב
  9. ^ דמקבל עליו רובע עפרורית, והאי דקתני לה גבי עדשים - אורחא דמילתא קתני: שמיני טנופת הללו מצוין, זה בכה וזה בכה
  10. ^ ולא קוצרין הלכך שכיח בהו עפרורית טפי
  11. ^ כלומר: כיון דאמרת דמיעקר עקרי להו והלכך שכיח בהו עפרורית טובא, אם כן דוקא נקט בעדשים 'רובע עפרורית': משום דשכיחי בהו
  12. ^ אין לומר 'רובע עפרורית', דהא לא שכיח כל כך
  13. ^ תפשוט מהא סיוע לדבריך שהיית מתרץ 'עפרורית - פחות מרובע'; דאם איתא דהוא הדין לחטי ושערי, ליתני 'רובע עפרורית' בחטין, ואנא אמינא: כל שכן בעדשים
  14. ^ אימא לך
  15. ^ רובע
  16. ^ ודקשיא לך 'ליתנייה גבי חטין וכל שכן עדשים' -
  17. ^ לוקח להקפיד בטנופת דנראה בעיניו שיש בו טנופת יותר מרובע, ובא לוקח
  18. ^ לנפותו לדעת אם יש שם יותר מרובע ונמצא בו יותר
  19. ^ ויחזיר לו המוכר חטין כנגדן, או מעות, ולא יאמר: "רובע כבר מחלת והמותר אשלם לך"
  20. ^ דלא מחיל טנופת כלל
  21. ^ אלא
  22. ^ מפני שטורַח הוא לנפותו בשביל דבר מועט, והלכך: כי ליכא אלא רובע - לא טרח לוקח לנפותו; דכי אמר ליה מוכר ללוקח: "אני אומר שפירות יפין הן, ואם תאמר אינן יפין - או טרח ונפה אותם, או אייתי ראיה כמה יש טנופת, ואשלם לך", ובשביל רובע לא טרח, דיצא שכרו בהפסד טרחו
  23. ^ אבל כי איכא
  24. ^ טָרַח לוקח לנפותו
  25. ^ וכיון דהתחיל לטרוח
  26. ^ טורח ומנפה את כולו, דדבר קל הוא לגמור הניפוי מאחר שהתחיל, והלכך לא מחיל; ומיהו היכא דליכא אלא רובע, אם בא לנפות - הרי בטלה דעתו, ופטור מוכר
  27. ^ דמן הדין אפילו טפי מרובע מחיל איניש, ואפירי דלאו שפירי מכל וכל יהיב לוקח זוזי: שיודע הוא דדרך תבואה להיות בה טנופת, ומחיל; הלכך:
  28. ^ רובע לא קניס, דהא שכיח, וליכא למימר דערובי עריב בידים
  29. ^ אבל
  30. ^ בתבואה
  31. ^ ואיכא למימר
  32. ^ המוכר
  33. ^ בידים
  34. ^ דאיכא למימר כוליה עירב; ונפקא מינה: דאי ידעינן ביה דלא עריב - אפילו טפי מרובע הוי מחילה, וקנה לוקח והיינו דאיכא בין דינא לקנסא
  35. ^ אלישנא קמא דאמרי ליה דינא קפריך, ולא אקנסא
  36. ^ תבואה
  37. ^ הקב
  38. ^ דלא ליהוי רובע
  39. ^ ואחר כך יזרענו; וכן פירש רבינו חננאל; אי נמי נזרעו, אלא שלא נשרשו עדיין – ימעט, אבל אם נשרשו - אין להם עוד תקנה, שכבר נאסרו בהשרשה, כדנפקא לן בפסחים בפרק 'כל שעה' (דף כה.), מ'המלאה'; והזרע זרוע מעיקרו בהשרשה; ובספרי נמי תניא לה בהדיא 'התבואה משתשריש'
  40. ^ האוסר התבואה משום כלאים
  41. ^ חשוב הוא מן התורה, ולא בטיל, כי היכי דחשיב יותר מרובע טנופת לגבי מכירה: דלא בטיל, והוא הדין דפחות מרובע דכלאים בטל כרובע דטנופת
  42. ^ ויעמידנו על שיעור הבטל, דהיינו פחות מרובע; ואף על גב דאיסור כלאים חמור הוא: שאין ב"ד יכולין להפקיע איסור, אפילו הכי לא מחמרינן ביה למימר דכיון דטרח - ליטרח בכוליה לנפותו כולו, כל שכן גבי מכירה, דקיל: שהרי בית דין יכולין להפקיר ממון של זה לחבירו, דהוו להו למימר 'ימעיט ויעמידנו על שיעור הבטל', דהיינו רובע; ואף על גב דאפירי שפירי יהיב אינש זוזי, ובטפי מרובע עביד דטרח בכוליה ולא מחיל - אפילו הכי: כיון דרובע מחיל איניש - בטפי מרובע נמי יעמידנו על רובע, ולא ינפה את כולו! וקשיא לרב הונא דאמר 'מנפה את כולו'! ומיהו הוה מצי לתרוצי דלא דמי טעם דטנופת לטעם דכלאים כל כך: דהתם במחילה תליא מילתא: דרובע מחיל איניש משום טרחא, אבל יותר מרובע לא מחיל איניש אפילו פחות מרובע שבו, דנקל לו לטרוח בכולו מאחר שמתחיל; אלא דעדיפא מינה קמתרץ ליה:
  43. ^ דשניהן בטלין מן הדין; והלכך די במיעוט, דהא אפילו מיעוט לא הוה צריך, דהא בטיל, אלא חומרא בעלמא הוא, כדמפרש ואזיל; אבל יותר מרובע דכלאים אימא לך שאם בא למעט - ממעט את כולו
  44. ^ דמשום חומרא דכלאים ממעט ולא מן הדין
  45. ^ יברור את הכל
  46. ^ דרובע דכלאים
  47. ^ והאי 'ימעט' - מן הדין הוא
  48. ^ היינו דאתא רבי יוסי למימר 'יברור את הכל', וסבירא ליה כרב הונא, דאמר 'אם בא לנפות - מנפה את כולן'
  49. ^ אבל כיון דאוקמת דמן התורה אפילו מיעוט אינו צריך, אלא חומרא הוא
  50. ^ אתא רבי יוסי להוסיף חומרא אחרת על זו, ולמימר
  51. ^ ואיכא ספרים דכתוב בהו 'תא שמע מסיפא', ולסיועי לרב הונא קאתי.
  52. ^ מאחר שמתחיל למעט ומניח מקצתן, ומיחזי כאילו מטיל אותן בידים וזורען במתכוין ואי כבר נזרעו בקרקע ובירר קצת ושייר קצת - נראה כמקיים בקרקע כלאים; ונפקא לן מקרא במועד קטן ובתורת כהנים דלוקה
  53. ^ אלישנא דקנסא פריך: שמע מינה לא קנסינן אמותר, והכא נמי אמאי קנסוהו רבנן בכוליה אלא במותר רובע
  54. ^ דכיון דרגלים לדבר דעירב בו בידים: דהאיכא יותר מרובע - איכא למימר דכוליה עריב
  55. ^ לא יבא להודות, דהא לא מפסיד מידי
  56. ^ ולסיועיה קאתי
  57. ^ כלל
  58. ^ פלוני לוה מפלוני מנה במאתים עד זמן פלוני
  59. ^ ריב"ם
  60. ^ תוספות
  61. ^ משעת כתיבה קעבר המלוה א'לא תשׂימון עליו נשך', דמהכא נפקא לן בפרק 'איזהו נשך'
  62. ^ לקמן בפרק 'בית כור' [פ"ז מ"א, (לקמן קג,ב)] תנן: ’’"בית כור עפר אני מוכר לך מדה בחבל" כו' ואם אמר לו "הן חסר", "הן יתר" - אפילו פיחת רובע לסאה או הוסיף רובע לסאה – הגיעו' דהיינו שלשים רבעים לבית כור דהוי שלשים סאין; 'יתר מיכן – יעשה חשבון ויחזיר לו' כיון דאיכא מותר מרובע; ותני רבין בגמרא דתני רבין בר רב נחמן [(לקמן קד,ב)]
  63. ^ של רובע לכל סאה
  64. ^ כל שלשים רבעים של בית כור ומותרותיהם - הכל מחזיר
  65. ^ דהיכא דבא לשלם - משלם את כולו; ולעיל נמי: היכא דבא לנפות - מנפה את כולו; ומסייעא לרב הונא, ואלישנא קמא: דאמרי לה 'דינא' קמסייע: דהכא והתם חד טעם הוא: דרובע מחיל איניש, אבל כי איכא טפי מרובע - הוי דבר חשוב ולא מחיל מידי