ביאור:בבלי בבא בתרא דף קסח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'כיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד' [1], צורבא מרבנן [2] לאו אורחיה למידק [3].

ההוא תברא דהוה חתים עליה רב ירמיה בר אבא; אמרה ליה "לאו אנא הואי"! אמר לה: "איברא אנת הות"!

אמר אביי: אף על גב [4] דצורבא מרבנן לאו אורחיה למידק [5], כיון דדק – דק.

אמר אביי: האי צורבא מרבנן דאזיל לקדושי איתתא - נידבר [6] עם הארץ [7] בהדיה, דלמא מחלפו לה מיניה.

והבעל נותן שכר וכו':

מאי טעמא?

דאמר קרא (דברים כד א) [כי יקח איש אשה ובעלה; והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר] וכתב [לה ספר כריתת] ונתן [בידה ושלחה מביתו];

והאידנא דלא עבדינן הכי [8]?

שדיוהו רבנן אאשה כי היכי דלא לשהייה [9].

[10]

כותבין שטר ללוה אף על פי שאין מלוה עמו וכו' [ואין כותבין למלוה עד שיהא לוה עמו, והלוה נותן שכר]:

פשיטא!?

לא, צריכא בעיסקא [11].

כותבין שטר למוכר אף על פי שאין לוקח וכו' [ואין כותבין ללוקח עד שיהא מוכר עמו, והלוקח נותן שכר]:

פשיטא!?

לא, צריכא במוכר שדהו מפני רעתה [12].

אין כותבין שטרי אירוסין וכו' [ונשואין אלא מדעת שניהם, והחתן נותן שכר]:

פשיטא!?

לא, צריכא דאפילו [13] צורבא מרבנן דניחא ליה לחמוה לקרוביה [14].

אין כותבין שטר אריסות וקבלנות וכו' [אלא מדעת שניהם, והמקבל נותן שכר]:

פשיטא?!

לא, צריכא בבורה [15].

אין כותבין שטרי בירורין אלא מדעת שניהם וכו' [וכל מעשה בית דין אלא מדעת שניהם, ושניהם נותנין שכר]:

מאי 'שטרי בירורין'?

הכא [16] תרגימו: שטרי טענתא [17].

רב ירמיה בר אבא אמר: זה בורר לו אחד וזה בורר לו אחד [18].

ר"ש בן גמליאל אומר: לשניהם כותבין שנים: לזה בעצמו ולזה בעצמו:

[לפי הפירוש הבבלי דלעיל, ש'שטרי בירורין' הם שטרי טענתא:] לימא בכופין על מדת סדום קא מיפלגי, דמר סבר כופין ומר סבר אין כופין [19]?

[20] לא, דכולי עלמא - כופין, והכא היינו טעמא דרבי שמעון בן גמליאל [21]: דאמר ליה "לא ניחא לי דתהוי זכותך גבי זכותי [22] דדמית עלאי כי אריא ארבא [23]".

משנה:

מי שפרע מקצת חובו והשליש את שטרו [24], ואמר לו "אם לא <נתתי> [אתן] לך מכאן ועד יום פלוני - תן לו שטרו"; הגיע זמן ולא נתן [הלוה את שארית הכסף]: רבי יוסי אומר: יתן [השליש את השטר למַלוה]! רבי יהודה אומר: לא יתן.

גמרא:

במאי קמיפלגי?

רבי יוסי סבר אסמכתא [25] קניא, ורבי יהודה סבר אסמכתא לא קניא [26].

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה אמר רב: [גירסת התוספות: אין] הלכה כרבי יוסי.

כי אתו [27] לקמיה דרבי אמי, אמר להו: וכי מאחר שרבי יוחנן מלמדנו פעם ראשונה ושניה הלכה כרבי יוסי [28] - אני מה אעשה [29]?

[30] ואין הלכה כרבי יוסי [31].

[אמנם לפי התוספות – שרב נחמן אמר שכבר רב פסק שאין הלכה כרבי יוסי - לא ברורים דברי רבי אמי! האם רבי אמי – על פי רבי יוחנן - חולק על רב, ויש כאן מחלוקת בין ארץ ישראל לבבל?]

[עיין תוספות ד"ה אמר רב, ושם בדברי ר"ת שיש מקרים נוספים שאסמכתא קניא, ועיין נדרים כז,ב]

משנה:

מי שנמחק שטר חובו [32] - מעמיד עליו עדים [33], ובא לפני בית דין , ועושין לו קיום [34]: "איש פלוני בן פלוני נמחק שטרו ביום פלוני


עמוד ב

[המשך המשנה] ופלוני ופלוני עדיו [35]" [36].

גמרא:

תנו רבנן: איזהו קיומו? 'במותב תלתא הוינא אנו פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר מחוק לפנינו [37] ביום פלוני, ופלוני ופלוני עדיו [38]'; [39] ואם כתוב בו 'הוזקקנו לעדותן של עדים ונמצאת עדותן מכוונת' [40] - גובה [41] ואינו צריך להביא ראיה [42], ואם לאו - צריך להביא ראיה [43];

נקרע [44] – פסול; נתקרע [45] – כשר; נמחק או נטשטש: אם רישומו ניכר – כשר.

היכי דמי 'נקרע'? היכי דמי 'נתקרע'?

אמר רב יהודה: 'נקרע' = קרע של בית דין; 'נתקרע' = קרע שאינו של ב"ד.

היכי דמי קרע של בית דין?

אמר רב יהודה: מקום עדים ומקום הזמן ומקום התורף;

אביי אמר: שתי וערב.

הנהו ערבאי [46] דאתו לפומבדיתא דהוו קא אנסי ארעתא דאינשי [47]; אתו מרוותיהו לקמיה דאביי, אמרו ליה: ליחזי מר שטריה [48] ולכתוב לן מר שטרא אחרינא עליה [49], דאי מיתניס חד [50] - נקיטינן חד בידן [51].

אמר להו: מאי אעביד לכו דאמר רב ספרא [52] 'אין כותבין שני שטרות על שדה אחת, דלמא טריף והדר טריף [53]'!?

הוו קא טרדי ליה [54]; אמר ליה לספריה: זיל כתוב להו הוא על המחק [55] ועדיו על הנייר [56] - דפסול [57].

אמר ליה רב אחא בר מניומי לאביי: ודלמא רישומו ניכר, ותניא נמחק או נטשטש: 'אם רישומו ניכר – כשר' [58]?

אמר ליה: מי קאמינא שטרא מעליא [59]? אל"ף בי"ת בעלמא קאמינא [60] [## שטר כזה פסול בבתי דין שלנו אך יהיה טוב בערכאות של עכו"ם, ובעלי הקרקע יוכלו להשתמש בו שם].

תנו רבנן: הרי שבא ואמר: "אבד שטר חובי [61]" [62], אף על פי שאמרו עדים "אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו" [63] - אין כותבין לו את השטר; במה דברים אמורים? בשטרי הלואה [64], אבל שטרי מקח וממכר [65] כותבין [66] - חוץ מן האחריות שבו [67];

הערות[עריכה]

  1. ^ נפקא לן במסכת שבועות (דף לב.) מ'אם לא יגיד'
  2. ^ כגון רב ירמיה בר אבא
  3. ^ ולהכיר בנשים כל כך, והגדה קמייתא שאמר דלאו איהי היא'- לאו כלום היא, ולא מיקרי 'חוזר ומגיד' במה שאמר לבסוף "את היא, אלא שנשתנה קולך" דכיון דאמר השתא "דקדקתי יפה" - סמכינן עליה ומהימנינן ליה
  4. ^ דאמור רבנן
  5. ^ כגון רב ירמיה, שטען תחלה שלא הכירה - אפילו הכי: כיון דאמר "דקדקתי יפה עתה ומכירה" סמכינן עליה, כדאמרינן גבי רב ירמיה: שסמכינן על מה שאמר לבסוף
  6. ^ לנהוג
  7. ^ שמסתכל ומכיר בנשים
  8. ^ אלא נהגו שהאשה נותנת שכר
  9. ^ בשביל השכר שאינו רוצה ליתן, ותתעגן
  10. ^ 'איידי דתנא רישא כו'. לא גרסינן, ושיבוש הוא; ויש מפרשים דאשובר קאי, ולמימרא דאיהי יהבה השכר, ולא הבעל, ואיידי דתנא רישא בדידיה משום גט שהבעל נותן שכר - תנא נמי בדידיה גבי שובר, ולאו דוקא; ואין זה שיטת גמרא למיתניה בדידיה שיקרא משום רישא.
  11. ^ מעות למחצית שכר
  12. ^ מום גדול שבה, או רחוקה ממנו; וסלקא דעתא אמינא יתן הוא שכר, דהנאה דידיה הוא, וכדכתיב 'הקונה אל ישמח והמוכר אל יתאבל' (יחזקאל ז) וכדאמרי אינשי (בבא מציעא דף נא.) 'זבנת קנית זבין אוביד'
  13. ^ החתן
  14. ^ סלקא דעתא אמינא חמיו יתן כל השכר, שהרי משיא בתו לתלמיד חכם
  15. ^ שצריך להובירה שנה או שנתים, ואין ריוח עתה למקבל
  16. ^ בבבל
  17. ^ שני סופרי הדיינין היו כותבין טענות אנשי הריב כדי שלא יהו טוענין וחוזרין וטוענין, ועל פי אותן טענות פוסקין הדיינין את דינם
  18. ^ והיו כותבין בשטר: פלוני בירר לו דיין פלוני, ופלוני בירר לו את פלוני
  19. ^ 'מדת סדום' כדתנן (אבות פ"ה מ"י): 'האומר "שלי שלי שלך שלך" זו מדה בינונית ויש אומרים זו מדת סדום' לימא תנא קמא סבר: שניהם נותנין שכר ונותנין שטר אחד בין שניהם, ואם יאמר אחד מהם "לא אתן השכר, כי אני חפץ שיהא לי שטר אחד לבדי ולך שטר אחר, ויהיה שלי שלי ושלך שלך" - כופין אותו ועושין אחד, כי מה שאמר - מדת סדום היא; ור"ש [ב"ג] סבר אין כופין
  20. ^ ומשנינן:
  21. ^ וטעמא דרבי שמעון משום דקסבר אין זו מדת סדום, שהרי חָסֵר הוא הרבה בדבר אם יכתבו שטר אחד לשניהם
  22. ^ בשטר אחד
  23. ^ כל שעה שתראה הכתב - תבא עלי בעלילות טענותיך הכתובים בו, ושם תראה טענותיי; נבא לידי מריבה, כי איש מריבות אתה
  24. ^ המלוה והלוה מסרוהו ביד שליש, שהרי טורח היה להם לכתוב שובר, וסמכו על השליש
  25. ^ המבטיח לחבירו דבר על מנת שיעשה דבר לעתיד, וסומך בלבו בשעת התנאי שיוכל לקיים הדבר כשיגיע זמן, וכשיגיע הזמן יאנס ולא יוכל לקיים
  26. ^ ואינו נתפס בתנאו, ולא יפסיד בכך; ודיני אסמכתא מפורשין בבבא מציעא בפרק 'איזהו נשך' (דף סו:) ובפרק המקבל (שם קד:)
  27. ^ דיני אסמכתא
  28. ^ כלומר: כמה פעמים לימדנו רבי יוחנן הלכה כרבי יוסי
  29. ^ והיאך אומר 'לא קניא'
  30. ^ ופסיק גמרא:
  31. ^ אף על פי שנימוקו עמו; דאסמכתא לא קניא אלא אם כן קנו מיניה בבית דין חשוב, ובדלא אניס, כדאמר במסכת נדרים (דף כז:)
  32. ^ מעצמו שנטשטש או שנפלו עליו מים
  33. ^ היודעים מאימתי נכתב ומה כתוב בו
  34. ^ והם עושין לו קיום בפני בית דין, וכותבין לו מה שהיה כתוב באותו השטר והזמן והמעות
  35. ^ נמחק שטרו שהיה כתוב ביום פלוני ופלוני ופלוני היו עדים שהיו חתומים בו
  36. ^ כל זה כותבין אלו המקיימין, ואחר כך חותמין את שמותם בסוף
  37. ^ שהיה כתוב
  38. ^ היו עדים שחתומים בו
  39. ^ ומפרש גמרא:
  40. ^ שעמדו אלו בית דין המקיימין, וחקרו עדים החתומים בו להעיד על חתימתן, ונמצאו דבריהם מכוונין
  41. ^ מזמן ראשון הכתוב בשטר
  42. ^ אחרת
  43. ^ אחרת על הזמן, ועל סכום המעות, ועל כל מה שהיה כתוב בשטר
  44. ^ על ידי אדם
  45. ^ מעצמו
  46. ^ ישמעאלים
  47. ^ ומתוך שהיו בעלי זרוע - כופין בעליהן לתת גם השטרות שלא יוכלו לערער
  48. ^ מה כתוב בו קודם שיאנסו ממנו
  49. ^ וכתוב לנו אחר תחתיו
  50. ^ שאם יאנס אחד
  51. ^ ישאר לנו שֵנִי, ולזמן מרובה אם תהיה ידינו תקיפה - נערער על שדותינו ונקחם מיד הלוקחים אותם מיד הערביים
  52. ^ לקמן בשמעתין
  53. ^ זה הלוקח שקנה שדה באחריות, זמנין דטריף ליה מיניה בעל חוב דמוכר, ואתי איהו וטריף מלקוחות, ומחזיר להם אחד מן השטרות כדי לגבות בו מן המוכר, והדר טריף מלקוחות אחריני על ידי השטר השני, ואומר עתה "טרפו ממני ואחזור ואטרוף מלקוחות, והרי שטר מכירתי: עדיין הוא בידי"
  54. ^ מפצירין בו
  55. ^ שטר, ומחוק אותו, ואחר כך כתוב על המחק
  56. ^ והעדים יחתמו על הנייר
  57. ^ ואֵלו לא יתנו לב שהוא פסול, ואיפטר מהם
  58. ^ לי נראה דרב אחא בר מניומי הוה סלקא דעתיה דהכי אמר אביי לספריה: דנכתוב להו שטרא מעליא, והדר נמחקיה, והדר נכתביה על המחק, ונחתמו סהדי על הנייר; והכי קשיא ליה: ודלמא לא מחקי ליה שפיר משום דבעי למיכתב עליה והוי רושם ראשון ניכר, ואזלי ומחקי ליה להאי כתבא בתרא, ומוקי ליה אקמא, והוה ליה 'רושם ראשון ניכר וכשר', וראשון לא על המחק נכתב, והוה ליה כנטשטש, דאמרן לעיל 'רישומו ניכר - כשר'
  59. ^ דנכתוב ונמחקיה
  60. ^ דברים בטלים אמרתי לכתוב ולמחוק
  61. ^ וכתבו לי אחר תחתיו ככל הכתוב בראשון
  62. ^ וכגון שאין לו עדים שאבד ממנו
  63. ^ דליכא למימר שמא כתב ללוות ולא לוה
  64. ^ אפילו אם באו לכתוב חוץ מאחריות שבו - אין כותבין, דאתו למיטרף ביה מבני חרי, ושמא לא אבד הראשון! אי נמי דלמא חזר ומצאו, וטריף והדר טריף
  65. ^ אם אמרו עדים "כתבנו ונתננו לו"
  66. ^ לו אחר
  67. ^ מאחר שאמת הדבר שזה הקרקע קנוי לו, והוא ירא פן ישתקע הדבר ויערערו עליו שלא כדין - כותבין לו שטר מקח בלא אחריות, כדמפרש (לקמן דף קסט:) 'שטרא דנן דכתבנוהי דלא למיגבי ביה לא ממשעבדי ולא מבני חרי כו'