ביאור:בבלי בבא בתרא דף ד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אהדר ליה כלילא דיילי [1], נקרינהו לעיניה.

יומא חד אתא ויתיב קמיה, אמר: חזי מר האי עבדא בישא מאי קא עביד!

אמר ליה [בבא בן בוטא]: מאי אעביד ליה?

אמר ליה [הורדוס]: נלטייה מר.

אמר ליה: [כתיב] (קהלת י כ) גם במדעך מלך אל תקלל [ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל הכנפים יגיד דבר].

אמר ליה: האי - לאו מלך הוא.

אמר ליה: וליהוי עשיר בעלמא, וכתיב [2] ובחדרי משכבך אל תקלל עשיר! ולא יהא אלא נשיא, וכתיב (שמות כב כז) [אלקים לא תקלל] ונשיא בעמך לא תאור!

אמר ליה: בעושה מעשה עמך, והאי לאו עושה מעשה עמך!

אמר ליה: מסתפינא מיניה.

אמר ליה: ליכא איניש דאזיל דלימא ליה, דאנא ואת יתיבנא [3]!

אמר ליה: כתיב (קהלת שם) כי עוף השמים יוליך את הקול ובעל כנפים יגיד דבר.

אמר ליה: אנא הוא! אי הואי ידענא דזהרי רבנן כולי האי - לא הוה קטילנא להו! השתא - מאי תקנתיה דההוא גברא?

אמר ליה: הוא כבה אורו של עולם, דכתיב (משלי ו כג) כי נר מצוה ותורה אור [ודרך חיים תוכחות מוסר] - ילך ויעסוק באורו של עולם, דכתיב (ישעיהו ב ב) [והיה באחרית הימים נכון יהיה הר בית ה' בראש ההרים ונשא מגבעות] ונהרו אליו כל הגוים.

איכא דאמרי הכי אמר ליה: הוא סימא עינו של עולם, דכתיב (במדבר טו כד) והיה אם מעיני העדה [נעשתה לשגגה ועשו כל העדה פר בן בקר אחד לעלה לריח ניחח לה' ומנחתו ונסכו כמשפט ושעיר עזים אחד לחטת] - ילך ויתעסק בעינו של עולם, דכתיב (יחזקאל כד כא) [אמר לבית ישראל כה אמר ד' ה':] הנני מחלל את מקדשי גאון עוזכם מחמד עיניכם [ומחמל נפשכם ובניכם ובנותיכם אשר עזבתם בחרב יפלו] [4].

אמר ליה: מסתפינא ממלכותא [5]!

אמר ליה: שדר שליחא וליזיל שתא וליעכב שתא ולהדר שתא; אדהכי והכי סתרית [ליה] ובניית [ליה]!

עבד הכי.

שלחו ליה: אם לא סתרתה - אל תסתור [עיין מהרש"א], ואם סתרתה - אל תבני, ואם סתרתה ובנית - עבדי בישא: בתר דעבדין מתמלכין [6]? אם זיינך עלך [7] - ספרך כאן [8]: לא רכא ולא בר רכא הורדוס [9] [עבדא] קלניא מתעביד [10]!

מאי 'רכא'? - מלכותא, דכתיב (שמואל ב ג לט) [ו]אנכי היום רך ומשוח מלך [והאנשים האלה בני צרויה קשים ממני ישלם ה' לעשה הרעה כרעתו]; ואי בעית אימא מהכא: (בראשית מח מג) [וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו] ויקראו לפניו אברך [ונתון אתו על כל ארץ מצרים] [## ברומית REG]

אמרי: מי שלא ראה בנין הורדוס - לא ראה בנין נאה [מימיו];

במאי בנייה?

אמר רבה: באבני שישא [11] ומרמרא [12];

איכא דאמרי: באבני כוחלא [13], שישא ומרמרא: אפיק שפה ועייל שפה, כי היכי דנקביל סידא; סבר למשעייה בדהבא - אמרו ליה רבנן: שבקיה, דהכי שפיר טפי: דמיחזי כי אידוותא דימא [14].

ובבא בר בוטא - היכי עבד הכי [לתת עצה להורדוס הרשע]? והאמר רב יהודה אמר רב, ואיתימא רבי יהושע בן לוי: מפני מה נענש דניאל [15]? - מפני שהשיא עצה לנבוכדנצר, שנאמר (דניאל ד כד) להן מלכא מלכי ישפר עלך [16] וחטאיך בצדקה פרוק ועויתך במיחן עניין [17] הן תהוי ארכא לשלותך [18] וכתיב [19] כולא מטא על נבוכדנצר מלכא [20], וכתיב [21] ולקצת ירחין תרי עשר וגו' [על היכל מלכותא די בבל מהלך הוה] [22].

איבעית אימא: שאני עבדא [הורדוס] דאיחייב במצות; ואיבעית אימא: שאני בית המקדש, דאי לא מלכות - לא מתבני.

ודניאל - מנלן דאיענש?

אילימא משום דכתיב (אסתר ד ה) [וירכב אתו במרכבת המשנה אשר לו] ויקראו לפניו אברך [ונתון אתו על כל ארץ מצרים], ואמר רב: התך זה דניאל - הניחא למאן דאמר: שחתכוהו מגדולתו, אלא למאן דאמר: שכל דברי מלכות נחתכין על פיו - מאי איכא למימר? דשדיוהו לגובא דארייוותא.

הכל כמנהג המדינה:

'הכל' לאתויי מאי?

לאתויי אתרא דנהיגי בהוצא [23] ודפנא [24].

לפיכך אם נפל הכותל המקום והאבנים של שניהם:

פשיטא [25] [26]!

לא, צריכא דנפל לרשותא דחד מינייהו; אי נמי דפנינהו חד לרשותא דידיה: מהו דתימא ניהוי אידך 'המוציא מחבירו עליו הראיה'? - קא משמע לן.

[27]

וכן בגינה: מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו [אבל בבקעה - מקום שנהגו שלא לגדור - אין מחייבין אותו]:

הא גופא קשיא: אמרת 'וכן בגינה מקום שנהגו לגדור מחייבין אותו', הא סתמא - אין מחייבין אותו; אימא סיפא: 'אבל בקעה מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו' הא סתמא מחייבין אותו!?

השתא סתם גינה אמרת לא [28], סתם בקעה מיבעיא?

אמר אביי: הכי קאמר: 'וכן סתם גינה ובמקום שנהגו לגדור בבקעה מחייבין אותו [29].

אמר ליה רבא: אם כן מאי 'אבל [30]' [31]

אלא אמר רבא: הכי קתני: 'וכן סתם גינה כמקום שנהגו לגדור דמי, ומחייבין אותו, אבל סתם בקעה כמקום שלא נהגו דמי ואין מחייבין אותו.

אלא אם רצה - כונס לתוך שלו ובונה ועושה חזית:

מאי 'חזית'?

אמר רב הונא: אכפיה ליה לקרנא לבר [32].

ונעביד מלגיו?

עביד חבריה נמי מלבר, ואמר "דידי ודידיה הוא" [33]

אי הכי - השתא נמי: גייז ליה חבריה [34] ואמר "דידי ודידיה הוא [35]"!?

גיזוזא מידע ידיע.

איכא דאמרי: אמר רב הונא: מיכפא לקרנא מלגיו [36].

ונעבד מלבר?

גייז ליה חבריה ואמר "דידי ודידיה הוא".

אי הכי - השתא נמי לייף ליה [37] חבריה ואמר "דידי ודידיה הוא"? ליפופא מידע ידיע.

והא 'מבחוץ' קתני?

קשיא.

רבי יוחנן אמר:


עמוד ב

נשעייה באמתא מלבר [38].

וניעבד מלגיו?

עביד חבריה מלבר, ואמר "דידי ודידיה הוא".

אי הכי השתא נמי דקפיל [39] ליה חבריה, ואמר "דידי ודידיה הוא"!

קילופא מידע ידיע.

הוצא [40]?

אמר רב נחמן: סינופי יריכי מלבר [41] [42].

וניעבד מלגיו?

עביד נמי חבריה מלבר, ואמר דידי ודידיה הוא.

אי הכי השתא נמי גייז ושדי ליה ואמר "דידי ודידיה הוא"?

משריק ליה טינא.

השתא נמי אתי חבריה וקליף ליה!

קילופא מידע ידיע.

אביי אמר: הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא [43].

אבל אם עשו מדעת שניהם [בונין את הכותל באמצע, ועושין חזית מכאן ומכאן; לפיכך אם נפל הכותל - המקום והאבנים של שניהם]:

אמר ליה רבא מפרזיקא לרב אשי: לא יעשו [44] לא זה ולא זה [45]!?

אמר ליה: לא, צריכא דקדים חד מנייהו ועבד דידיה [46]; ואי לא עביד חבריה - אמר "דידיה הוא".

ותנא תקנתא לרמאי קא משמע לן [47]?

אמר ליה: ורישא [48] - לאו תקנתא לרמאי הוא [49]?

אמר ליה: בשלמא רישא - תנא דינא [50], ומשום דינא [51] - תנא תקנתא [52]; אלא סיפא - דינא קתני דקתני תקנתא [53]?

אמר רבינא: הכא - בהוצי עסקינן, לאפוקי מדאביי, דאמר 'הוצא לית ליה תקנתא אלא בשטרא'; קא משמע לן דבחזית סגיא.

משנה:

המקיף את חבירו משלש רוחותיו [54], וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית [55] - אין מחייבין אותו [56];

רבי יוסי אומר: אם עמד וגדר את הרביעית [57] - מגלגלין עליו את הכל [58].

[59]

גמרא:

אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יוסי, דאמר 'אם עמד וגדר את הרביעית - מגלגלין עליו את הכל', לא שנא עמד ניקף לא שנא עמד מקיף.

איתמר: רב הונא אמר: הכל לפי מה שגדר [60]; חייא בר רב אמר: הכל לפי דמי קנים בזול [61].

תנן: המקיף את חבירו משלש רוחותיו וגדר את הראשונה ואת השניה ואת השלישית אין מחייבין אותו [את הניקף] [62] - הא רביעית [63] - מחייבין אותו [64] !; אימא סיפא: רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית מגלגלין עליו את הכל; בשלמא לרב הונא, דאמר 'הכל' [65] = לפי מה שגדר בה [66], היינו דאיכא בין תנא קמא ורבי יוסי: תנא קמא [67] סבר: דמי קנים בזול – אִין [68], ומה שגדר – לא, ורבי יוסי סבר: הכל לפי מה שגדר [69]; אלא לחייא בר רב, דאמר 'הכל לפי דמי קנים בזול' - מאי איכא בין תנא קמא לרבי יוסי? אי דמי קנים בזול לא קיהיב ליה - מאי קיהיב ליה [70]?

אי בעית אימא: אגר נטירא איכא בינייהו: תנא קמא סבר אגר נטירא [71] - אִין, דמי קנים בזול – לא, ורבי יוסי סברף דמי קנים בזול;

ואי בעית אימא: ראשונה שניה ושלישית איכא בינייהו: תנא קמא סבר: [72] רביעית - הוא דיהיב ליה [73], אבל [74] ראשונה שניה ושלישית - לא יהיב ליה [75], ורבי יוסי סבר: [76] ראשונה שנייה ושלישית נמי יהיב ליה [77].

איבעית אימא: מקיף וניקף איכא בינייהו [78]: דתנא קמא סובר: טעמא דעמד ניקף, דמגלגלין עליו את הכל, אבל עמד מקיף - אינו נותן לו אלא דמי רביעית, ורבי יוסי סבר: לא שנא ניקף ולא שנא מקיף: אם עמד וגדר - מגלגלין עליו את הכל;

לישנא אחרינא: מקיף וניקף איכא בינייהו: תנא קמא סבר: אם גדר מקיף את הרביעית - נמי יהיב ליה [79], ורבי יוסי סבר: אם עמד ניקף וגדר את הרביעית - הוא דיהיב ליה: דגלי דעתיה דניחא ליה, אבל אם גדר מקיף - לא יהיב ליה מידי.

הערות[עריכה]

  1. ^ 'האנקה' מתרגמינן 'ילא' (ויקרא יא), והוא שרץ שקורין הרצו"ן' ושערו קשה כמחטין' ועשה לו עטרה מעורו סביבות עיניו
  2. ^ שם
  3. ^ שנינו כאן ואין שומע
  4. ^ סיפיה דקרא 'מחמד עיניכם'
  5. ^ כפופים היו למלכות רומיים
  6. ^ נוטלין רשות
  7. ^ אם נתגאית בכלי מלחמתך שהרגת בית אדוניך
  8. ^ ספר יוחסין שלך בידינו הוא [ידענו] שאתה עבד
  9. ^ לא מלך ולא בן מלך
  10. ^ נעשה בן חורין מאליו
  11. ^ שַיִש ירוק שקורין ביי"ש
  12. ^ שַיִש לבן
  13. ^ שַיִש צבוע כעין כחול
  14. ^ גלי הים [שהם נעים ונדים והעין מתעששת בראייתן]
  15. ^ לקמיה מפרש עונשו
  16. ^ עצתי תיטב בעיניך
  17. ^ בחנינת עניים
  18. ^ [יהא אורך] לשלומך
  19. ^ שם כה
  20. ^ כל החלום של פורענות בא עליו
  21. ^ שם כו
  22. ^ בשביל עצתו של דניאל תלה לו שנים עשר חדש
  23. ^ לולבי דקלים
  24. ^ ענפי עץ ערמונים, שקורין לו"ר, ופרי שלו קורין ביי"ש
  25. ^ דהאבנים של שניהם: דאפילו לא פסק לן דינא דמתניתין המלמדנו שמתחלה בין שניהם עשאוה על כרחם - היו חולקין בשוה האבנים, שהרי ברשות שניהם מונחים, ויד מי מהם תגבר?
  26. ^ [עיין תוספות דף ב,א ד"ה לפיכך]
  27. ^ הג"ה: בפירוש ר"ח קמ"ל דלא בעינן ראיה, אלא שותף מפיק מיניה בלא ראיה; ואיהו דטעין דדיליה נינהו - עליו הראיה; וכל כהאי גוונא הכי דיינינן ליה; וזה הדין מפורש עוד כמו כן בפרק 'הבית והעלייה' בתחילתו; איבעית אימא בשותפין כי האי גוונא אנוחי אבנים ברשות חבירו - לא קפדי, וחזקת רשות לאו כלום הוא; שמעינן מינה דכל כהאי גוונא דמילתא דידיעא בשותפתא – לתרוייהו: אף על גב דמנחי ברשותא דחד מינייהו - לא יכול למיטען "דידי נינהו, דברשותי מנחי", דקיימא לן: שותפין לא קפדי אהדדי. ע"כ
  28. ^ אף על פי שהיזק ראיה קשה
  29. ^ האי 'מקום שנהגו לגדור' דקתני מתניתין - אבקעה קאי
  30. ^ בבקעה
  31. ^ הא מינה סליק!? והכי איבעי למיתני 'אבל מקום שנהגו שלא לגדור אין מחייבין אותו'
  32. ^ ראשי הכותל יכוף לצד חבירו; וכל 'חזית' לשון קצה הוא; וכן שנינו בתמיד (פ"ב מ"ד) גבי מערכה 'וחזיתה מזרחה': ראשי הגזירין וכן 'מחזה מול מחזה' דמלכים (א ז): ראשי הנסרים מוסבין זה מול זה, ועביד מאבראי: כופה לצדי ראשי הכותל שמחבר בראשו אבנים וטיט ומעבהו
  33. ^ כדקתני מתניתין: כשעושין אותו בין שניהם – 'עושין חזית מכאן ומכאן'
  34. ^ לההיא כפופה שהיא לצדו
  35. ^ ולא עשינו חזית
  36. ^ לצד שלו; ולקמיה פריך הא 'מבחוץ' קתני
  37. ^ מחבר חזית אחרת לצדו
  38. ^ יהא טח בטיט אמה בראש הכותל מבחוץ
  39. ^ מקפלו
  40. ^ אם עשו מחיצת נצרים כיצד יעשו חזית
  41. ^ ראשי ההוצים ישב לצד שדה חבירו; וכשיהיה סונף ההוצים כשיכלה האחד ויתן את חבירו - יסנפנו מבחוץ
  42. ^ הג"ה 'יריכי' כדאמרינן לעיל: טפח יתירא לביני אורבי תמ"ש. ור"ח פירש: מוציא ראשי הקנים, ודפנא - שהוא הקנים העומדים לחיזוק המחיצה – לחוץ; מתוך פירושו משמע שהקנים שמעמידין מן הצד לסמוך הכותל, וזהו לשון 'סניפין' ע"כ
  43. ^ אם עשה האחד - יביא עדים ויחתמו לו, ואם עשהו שנים - יעידו עדים ויחתמו, דסבירא ליה קופלא דטינא מעילויה הוצא לא ידיע
  44. ^ חזית
  45. ^ והרי סימן שלא עשאה האחד בשלו: שאילו עשאה היה עושה חזית מבחוץ
  46. ^ עשה חזית מבחוץ
  47. ^ בתמיה: וכי מפני דאגת רמאין איכפל תנא למיתני הא מתני'
  48. ^ דקתני 'ועושה חזית מבחוץ'
  49. ^ דלא לימא חבריה "של שנינו הוא"
  50. ^ הואיל ובקעה אין מנהג לגדור - אין יכול לכופו, אלא כונס לתוך שלו ובונה
  51. ^ ואיידי דתנא דינא
  52. ^ 'ועושה חזית' משום רמאי
  53. ^ דינא לא תנא, דהא פשיטא דאם עשו מדעת שניהם - תעשה משל שניהם, וכולה משום תקנתא הוא דתנייה
  54. ^ שקנה שלש שדות סביב שדה חבירו לשלשת מצריה
  55. ^ וגדר את שלשתן, ונמצא שדהו של אמצעי זה מוקף משלש רוחותיו
  56. ^ לתת כלום כדאמרינן: דסתם בקעה - מקום שנהגו שלא לגדור הוא
  57. ^ הכי גרסינן: רבי יוסי אומר אם עמד וגדר את הרביעית' ולא גרסינן 'ניקף' (הג"ה וכן בפירוש ר"ח; ומיהו אניקף מפרשינן לה לקמן - תוס'. והכי מוכח בפ"ב דבבא קמא; והלשון מוכיח: דקתני 'אם עמד' ולא קתני 'אם גדר': מכלל דלאו בההוא דגדר השלש מיירי. ת' מו' שמ' ע"כ)
  58. ^ לתת חלקו בשלשת הראשונות: דכיון דגדר את הצד הפתוח - גלי דעתיה דניחא ליה במאי דגדר חבריה
  59. ^ הג"ה תמ"ש: ול"נ טעמא משום דאכתי לא מהני ליה מידי: שהכל יכולים ליכנס מרוח רביעית; אבל אם גדר רביעית - מחייבין אותו, כדאמרינן בגמרא, ואף על גב דאמרינן לעיל ד'סתם בקעה מקום שנהגו שלא לגדור הוא' - הני מילי בין בקעה לבקעה, וכותל גבוה ארבע אמות - לשם הוא דלא בעינן; מאי טעמא? - דליכא היזק ראיה; אבל בשביל היזק בהמות: שלא יכנסו לשדה - צריך לגדור גדר שלו עשרה טפחים המונע מליכנס הבהמות
  60. ^ בכל יציאות שהוציא בהן הראשון - יחזיר לו מחצה
  61. ^ דאמר ליה "לדידי סגי לי בגדר קנים, ואי אפשי בהוצאה של גדר אבנים"
  62. ^ דהא לא אהני ליה מידי: שהרי גלוי הוא מצד רביעית!
  63. ^ הא אם גדר עוד מקיף את הרביעית
  64. ^ דאהני ליה
  65. ^ דרבי יוסי
  66. ^ במה שגדר הוא
  67. ^ דלא נקט לישנא ד'הכל'
  68. ^ הוא דמחייבין אותו
  69. ^ דהא ליכא למימר דתנא קמא - דוקא אם גדר מקיף את הרביעית - הוא דמחייבין אותו, אבל אם גדר ניקף – לא, דכל שכן הוא: השתא היכא דלא גלי דעתיה דניחא ליה בהיקיפא קא מחייב ליה - כל שכן היכא דגלי! ולרבי יוסי נמי קסלקא דעתא השתא דתנא 'ניקף', והוא הדין למקיף, אלא בגלגול ד'הכל' הוא דפליגי
  70. ^ מאי מחייבין אותו דדייקינן ממילתיה
  71. ^ דבר מועט שהיה צריך ליתן לשומר בכל שנה כשהיא בקמותיה
  72. ^ דמי
  73. ^ אם גדרה מקיף
  74. ^ דמי
  75. ^ שכבר יצא זכאי מהם בבית דין שהיו שם ימים רבים ולא הועילו לו, ואם גדרה ניקף לרביעית - לא יהיב ליה מידי, כדפירשנו, שכבר יצא ידי בית דין מהם
  76. ^ לא שנא גדרה ניקף ולא שנא מקיף
  77. ^ מגלגלין עליו את הכל בכולן דמי קנים
  78. ^ דתנא קמא אית ליה דרבי יוסי היכא דגדרה ניקף, אבל רבי יוסי לית ליה דתנא קמא בגדר מקיף
  79. ^ תנא קמא סבר לא שנא ניקף ולא שנא מקיף: כי גדר לרביעית - מחייבין אותו, דהא תנא קמא - במקיף איירי, ודייקינן ממילתיה 'הא רביעית מחייבין אותו', וכל שכן כשגדרה ניקף, דגלי דעתיה