ביאור:בבלי בבא בתרא דף כא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

סיפא - אתאן לתינוקות של בית רבן [1], ומתקנת יהושע בן גמלא [2] ואילך, דאמר רב יהודה אמר רב: ברם זכור אותו האיש לטוב, ויהושע בן גמלא שמו, שאלמלא הוא נשתכח תורה מישראל; שבתחלה מי שיש לו אב - מלמדו תורה, מי שאין לו אב - לא היה למד תורה; מאי דרוש? (דברים יא יט) ולמדתם אֹתם [את בניכם לדבר בם בשבתך בביתך ובלכתך בדרך ובשכבך ובקומך] - ולמדתם אתם [3]; התקינו שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בירושלים מאי דרוש (ישעיהו ב ג) [והלכו עמים רבים ואמרו: לכו ונעלה אל הר ה' אל בית אלקי יעקב וירנו מדרכיו ונלכה בארחתיו] כי מציון תצא תורה [ודבר ה' מירושלם]; ועדיין מי שיש לו אב היה מעלו ומלמדו, מי שאין לו אב לא היה עולה ולמד; התקינו שיהו מושיבין בכל פלך [4] ופלך, ומכניסין אותן כבן ט"ז כבן י"ז, ומי שהיה רבו כועס עליו - מבעיט בו ויצא, עד שבא יהושע בן גמלא ותיקן שיהו מושיבין מלמדי תינוקות בכל מדינה ומדינה ובכל עיר ועיר ומכניסין אותן כבן שש כבן שבע.

אמר ליה רב לרב שמואל בר שילת [5]: עד שית לא תקביל, מכאן ואילך קביל, ואספי ליה [6] כתורא [7].

ואמר ליה רב לרב שמואל בר שילת: כי מחית לינוקא - לא תימחי אלא בערקתא דמסנא [8]; דקארי – קארי; דלא קארי - ליהוי צוותא לחבריה [9].

מיתיבי: אחד מבני חצר שביקש לעשות רופא [10], אומן [11], וגרדי, ומלמד תינוקות - בני חצר מעכבין עליו [12].

הכא במאי עסקינן?- בתינוקות דעכו"ם.

תא שמע: שנים שיושבין בחצר, וביקש אחד מהן לעשות רופא, ואומן, וגרדי, ומלמד תינוקות - חבירו מעכב עליו

הכא נמי בתינוקות דעכו"ם.

תא שמע: מי שיש לו בית בחצר השותפין - הרי זה לא ישכירנו לא לרופא, ולא לאומן, ולא לגרדי, ולא לסופר יהודי [13], ולא לסופר ארמאי

הכא במאי עסקינן? - בסופר מתא [14].

אמר רבא: מתקנת יהושע בן גמלא ואילך [15] - לא ממטינן ינוקא ממתא למתא [16], אבל מבי כנישתא לבי כנישתא ממטינן; ואי מפסק נהרא - לא ממטינן; ואי איכא תיתורא [17] – ממטינן; ואי איכא גמלא [18] - לא ממטינן.

ואמר רבא: סך מקרי דרדקי [19] - עשרין וחמשה ינוקי; ואי איכא חמשין - מותבינן תרי; ואי איכא ארבעין מוקמינן ריש דוכנא [20] ומסייעין ליה ממתא [21].

ואמר רבא: האי מקרי ינוקי דגריס, ואיכא אחרינא דגריס טפי מיניה - לא מסלקינן ליה, דלמא אתי לאיתרשולי [22].

רב דימי מנהרדעא אמר: כל שכן דגריס טפי [23]: קנאת סופרים [24] תרבה חכמה.

ואמר רבא: הני תרי מקרי דרדקי: חד גריס ולא דייק [25], וחד דייק ולא גריס - מותבינן ההוא דגריס ולא דייק: שבשתא ממילא נפקא.

רב דימי מנהרדעא אמר: מותבינן דדייק ולא גריס: שבשתא כיון דעל – על, דכתיב (מלכים א יא טז) כי ששת חדשים ישב שם יואב וכל ישראל עד הכרית כל זכר באדום; כי אתא לקמיה דדוד, אמר ליה:


עמוד ב

מאי טעמא עבדת הכי [26]?

אמר ליה: דכתיב (דברים כה יט) [והיה בהניח ה' אלקיך לך מכל איביך מסביב בארץ אשר ה' אלקיך נתן לך נחלה לרשתה] תמחה את זָכָר עמלק [מתחת השמים לא תשכח].

אמר ליה: והא אנן – 'זֵכֶר' קרינן.

אמר ליה: אנא – 'זָכָר' אקריון.

אזל, שייליה לרביה; אמר ליה: היאך אקריתן?

אמר ליה: 'זָכָר'.

שקל ספסירא למיקטליה!

אמר ליה: אמאי?

אמר ליה: דכתיב (ירמיהו מח י) ארור עושה מלאכת ה' רמיה [וארור מנע חרבו מדם] [פסוק זה יכול לחול גם על יואב: שמנע חרבו מדם הנשים]

אמר ליה: שבקיה לההוא גברא דליקום בארור.

אמר ליה: כתיב [27]: וארור מונע חרבו מדם!

איכא דאמרי קטליה, ואיכא דאמרי לא קטליה.

ואמר רבא: מקרי ינוקא, שתלא [28], טבחא, ואומנא [29], וסופר מתא [30] - כולן כמותרין ועומדין נינהו [31]; כללא דמילתא: כל פסידא דלא הדר [32] - מותרה ועומד הוא

אמר רב הונא: האי בר מבואה דאוקי ריחיא [33], ואתא בר מבואה חבריה וקמוקי גביה - דינא הוא דמעכב עילויה, דאמר ליה: "קא פסקת ליה לחיותי"!

לימא מסייע ליה: מרחיקים מצודת הדג מן הדג כמלא ריצת הדג [34];

וכמה?

אמר רבה בר רב הונא: עד פרסה.

שאני דגים דיהבי סייארא [35]!

אמר ליה רבינא לרבא: לימא רב הונא דאמר כרבי יהודה, דתנן (משנה בבא מציעא ד יב): רבי יהודה אומר: לא יחלק חנוני קליות ואגוזין לתינוקות מפני שמרגילן אצלו [36] וחכמים מתירין!

אפילו תימא רבנן: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה התם אלא דאמר ליה "אנא קמפלגינא אמגוזי - את פלוג שיוסקי [37]" אבל הכא [38] - אפילו רבנן מודו דאמר ליה "קא פסקת ליה לחיותי".

מיתיבי: עושה אדם חנות בצד חנותו של חבירו, ומרחץ בצד מרחצו של חבירו, ואינו יכול למחות בידו, מפני שיכול לומר לו "אתה עושה בתוך שלך ואני עושה בתוך שלי"

תנאי היא, דתניא: כופין בני מבואות זה את זה שלא להושיב ביניהן [39] לא חייט, ולא בורסקי, ולא מלמד תינוקות, ולא אחד מבני בעלי אומניות [40]; ולשכנו [41] אינו כופיהו [42]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: אף לשכנו כופיהו [43] .

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא לי: בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב [44]; ואי שייך בכרגא דהכא [45] - לא מצי מעכב [46]; [47] בר מבואה אבר מבואה דנפשיה - לא מצי מעכב [48] בעי רב הונא בריה דרב יהושע: בר מבואה אבר מבואה אחרינא – מאי [49]?

תיקו.

אמר רב יוסף: ומודי רב הונא [50] במקרי דרדקי - דלא מצי מעכב [51], דאמר מר: עזרא תיקן להן לישראל שיהו מושיבין סופר בצד סופר.

וניחוש דילמא אתי לאיתרשולי?

אמר ליה:

הערות[עריכה]

  1. ^ ואף על גב דקול הבא מחמת אחרים - לא מצי מחויי
  2. ^ אחד מן הכהנים הגדולים שעמדו בבית שני, כדאמר ביבמות (דף סא)
  3. ^ האב עצמו מצוה ללמדו
  4. ^ הרבה מדינות בפלך אחד והוא לשון אפרכייא
  5. ^ מלמד תינוקות היה (לעיל דף ח:)
  6. ^ האכילהו והשקהו תורה בעל כרחו
  7. ^ כשור שנותנין עליו עול על צוארו
  8. ^ ברצועות של מנעלים כלומר מכה קלה שלא יוזק
  9. ^ אינך זקוק לייסרו יותר מדאי ולא לסלקו מלפניך אלא ישב עם האחרים בצוותא וסופו לתת לב
  10. ^ מוהל
  11. ^ מקיז דם
  12. ^ מפני שמרבה עליהן קול נכנסין ויוצאין
  13. ^ מלמד תינוקות
  14. ^ מלמד תינוקות העיר, ומושיב מלמדים תחתיו, והוא מורה את כולם איך יעשו, ויש שם קול גדול
  15. ^ שישבו מלמדי תינוקות בכל עיר
  16. ^ ללמוד מיום ליום שמא יוזק בדרכים: שהשטן מקטרג בשעת הסכנה, שנאמר 'פן יקראנו אסון' (בראשית מב), אלא יוכל לכוף בני אותו מתא להושיב מלמדי תינוקות
  17. ^ גשר רחב; וחבירו במנחות (דף לה.): תיתורא דתפילין: מקום מושבם שדומה לגשר
  18. ^ לוח קצרה
  19. ^ מנין תינוקות הראויין למלמד אחד
  20. ^ שומע עם התינוקות מפי המלמד, וחוזר ומשגירו בפי התינוקות; ואותו ריש דוכנא נוטל שכר
  21. ^ לשכור לו אותו ריש דוכנא
  22. ^ יתפאר בלבו שאין כמותו ויתרשל מן התינוקות, ולא יירא שמא יסלקוהו
  23. ^ כשחשבנוהו - יתן לב להיות למד יפה
  24. ^ שדואג מקנאת חבירו שסלקוהו מפניו שיביישנו בבני העיר
  25. ^ שלומד הרבה ולא דייק בלימוד התינוקות שלא ישתבשו
  26. ^ שלא הרגת את הנקיבות
  27. ^ סיפיה דהאי קרא הוא
  28. ^ נוטע כרמו למחצה
  29. ^ מקיז דם
  30. ^ לבלר
  31. ^ כמותרין ועומדין דמו, שלא יקלקלו; ואם קלקלו - מסלק להו בלא אתרייתא: אף על פי שלא התרו בו קודם לכן
  32. ^ כגון אלו: שמשנתנבלה הבהמה, או הרג המקיז, והסופר כתב ספר תורה בטעות
  33. ^ לטחון ולשכור
  34. ^ צייד שנתן עיניו בדג עד שהכיר חורו - מרחיקין שאר ציידין מצודתם משם; אלמא: אף על גב דלא זכה ביה ולא מטא לידיה - מרחיקין משם ,דאמר ליה: "קא פסקת לחיותי"
  35. ^ נותנין עין בהבטם להיות נוהגים לרוץ למקום שראו שם מזונות; הילכך: כיון שהכיר זה חורו ונתן מזונות בתוך מלא ריצתו - בטוח הוא שילכדנו, דהוה ליה כמאן דמטא לידיה, ונמצא חבירו מזיקו ;אבל הכא - מי שבא אצלי יבא, ומי שבא אצלך יבא
  36. ^ לבא אצלו כשאבותיהם שולחין אותן אל החנויות לקנות מן החנוונים
  37. ^ שקדים
  38. ^ שזה העמיד תחילה, והרגיל להשתכר בכך, וזה בא לירד אצלו לאומנותו
  39. ^ ממקום אחר
  40. ^ להשכיר לו בית במבוי, ויש כאן בני אותה אומנות
  41. ^ הדר במבוי כמוהו
  42. ^ מלירד לאותו אומנות
  43. ^ ורב הונא הוא דאמר כרבן שמעון בן גמליאל
  44. ^ מלעשות כאן אומנותם, ולהביא כאן למכור, ואפילו לרבנן דאמרי 'לשכינו אינו כופהו'
  45. ^ שנותן מס גולגלתו למושל העיר הזאת כבר מתא
  46. ^ לא מצי בר מתא לעכב עליו כל העיר
  47. ^ ופשיטא לי:
  48. ^ את המבוי מלירד לאומנותו, כרבנן, ולא כרב הונא; מיהו
  49. ^ מי מצי מעכב בן המבוי הזה או לא? מי הוי 'שכינו' ואינו כופיהו? או דילמא 'שכינו' דאמור רבנן - בבר מבואה דההוא מבוי קאמרי, אבל בר מבואה אחרינא - לאו 'שכינו' הוא
  50. ^ דאמר לעיל 'בר מבואה דאוקי ריחייא כו', דאית ליה כרבן שמעון בן גמליאל - מודי הוא
  51. ^ לבר מבואה מללמד גם הוא התינוקות