ביאור:בבלי בבא בתרא דף לח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מתקיף לה רבא [1]: [2] ולימא ליה [3]: "כורכמא דרישקא [4] זביני לך [5] עקור כורכמא דרישקא וזיל [6]"!

אלא אמר רבא: [7] בבא מחמת טענה [8].

אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי [9]: ואי כורכמא דרישקא זבין ליה [10] - מאי הוה ליה [11] למעבד [12]?

איבעי ליה למחויי [13]; דאי לא תימא הכי [14] - הני משכנתא דסורא דכתב בה הכי 'במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף', אי כביש ליה לשטר משכנתא ואמר "לקוחה היא בידי" - הכי נמי דמהימן; מיתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא? אלא: איבעי ליה למחויי - הכא נמי איבעי ליה למחויי.

משנה:

שלש ארצות [15] לחזקה [16]: יהודה, ועבר הירדן, והגליל; היה [17] ביהודה והחזיק בגליל [18], בגליל והחזיק ביהודה - אינה חזקה [19], עד שיהא עמו במדינה אחת [20].

אמר רבי יהודה [21]: לא אמרו 'שלש שנים' אלא כדי שיהא באספמיא, ויחזיק שנה, ילכו ויודיעוהו שנה, ויבא לשנה אחרת [22].

[23]

גמרא:

מאי קסבר תנא קמא [24]? אי קסבר 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה' [25] - אפילו יהודה וגליל נמי [26]!? אי קסבר 'מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה' [27] - אפילו יהודה ויהודה [28] נמי לא [29]!?

אמר רבי אבא בר ממל אמר רב: לעולם קסבר 'מחאה שלא בפניו הויא מחאה' [30], [31] ומשנתינו - בשעת חירום שנו [32]; ומאי שנא יהודה וגליל דנקיט [33]? - הא קא משמע לן [34]:


עמוד ב

דסתם יהודה וגליל [35] כשעת חירום דמו [36].

אמר רב יהודה אמר רב: אין מחזיקין בנכסי בורח [37]; כי אמריתה [38] קמיה דשמואל [39], אמר לי [40]: וכי למחות בפניו הוא צריך [41]!?

ורב - מאי קא משמע לן? מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה? [42] והאמר רב: מחאה שלא בפניו הויא מחאה [43]!?

רב - טעמא דתנא דידן קמפרש [44], וליה לא סבירא ליה [45].

ואיכא דאמרי: אמר רב יהודה אמר רב: מחזיקים בנכסי בורח [46]; כי אמריתה קמיה דשמואל - אמר לי: פשיטא [47]!? וכי למחות בפניו הוא צריך? [48]

ורב מאי קא משמע לן [49]? [50] מחאה שלא בפניו הויא מחאה [51].

והא אמרה רב חדא זימנא [52]!?

אלא הא קא משמע לן: דאפילו מיחה בפני שנים שאין יכולין לומר לו [53] - הויא מחאה [54], דאמר רב ענן: לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל [55]: מיחה בפני שני בני אדם שיכולים לומר לו - הויא מחאה; מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו - לא הויא מחאה; ורב - חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה.

אמר רבא: הלכתא: אין מחזיקין בנכסי בורח [56], ומחאה שלא בפניו הויא מחאה [57].

תרתי [58]?

[59] לא קשיא: כאן בורח מחמת ממון [60], כאן בורח מחמת מרדין [61].

[62].

היכי דמי מחאה [63]?

אמר רב זביד: [64] "פלניא גזלנא הוא" - לא הויא מחאה [65]; "פלניא גזלנא הוא דנקיט לה לארעאי בגזלנותא [66],

הערות[עריכה]

  1. ^ אמאי קנה קרקע דכנגד האילן? מאחר דתנן 'לא קנה קרקע' - כלל לא קנה!
  2. ^ ודקשיא לכו דכיון דלהתקיים בקרקע זו קנאו, נמצא שקנה יניקת הקרקע גם ליטע אחר במקומו של זה אחר שייבש או יקצץ -
  3. ^ מוכר
  4. ^ קרוג אוריינטי"ל, ורגילים למכרו בקרקע ומניחו עד שיגמור פריו ועוקרו
  5. ^ אף האילן שמכרתי לך – לפירותיו; הקרקע לא מכרתי לך אלא להניח אילנך בקרקע שלי כל ימי שצריך לקרקע עד שייבש"; היינו דומיא דכרכום, ומאחר שיבש - לא תהני לו הקרקע עוד
  6. ^ כמו שעוקרים את הכרכום אחר שנתבשל, ואינו יכול ליטע כרכום אחר במקומו - גם אתה לא תטע אילן אחר במקומו
  7. ^ הכא הוא דקני לקרקע שתחת האילן
  8. ^ שטוען למוכר "בפירוש מכרת לי האילן והקרקע שתחתיו ליטע אחר במקומו, ובשטר ואכלתיה שני חזקה, ולא נזהרתי בשטרי יותר משלש שנים", דהשתא לא דמי לכורכמא דרישקא
  9. ^ מאחר שהקונה דקל יחידי נאמן בטענה זו, ויטע אחר במקומו
  10. ^ אם מכר לו סתם דקל לפירותיו, ולא פירש לו קרקע, דקיימא לן אין לו קרקע: דאם יבש או נעקר - לא יטע אחר במקומו
  11. ^ למוכר
  12. ^ שלא יהא זה בא מחמת טענה ויטע אחר במקומו? דכל אדם יטעון אחר שלש שנים שפירש לו קרקע, מאחר שהוא נאמן בטענתו
  13. ^ בתוך כל שלש, להודיע שלא מכר לו קרקע, אלא כי כורכמא דרישקא; ושוב לא יכול לטעון אחר שלש "שטר היה לי ואבד", דכיון דמיחה בו זה - היה לו להזהר בשטרו
  14. ^ דמחאה כי האי גוונא לא הויא מחאה, מאחר שמודה בו שאוכל עכשיו מן הקרקע מן הדין, דלא הויא מחאה אלא 'בטוען פלניא גזלנא הוא', כדלקמן
  15. ^ בארץ ישראל
  16. ^ חלוקות זו מזו לענין חזקת שלש שנים, כדמפרש ואזיל
  17. ^ בעל הקרקע
  18. ^ שהיה הקרקע בגליל והחזיק בה אדם שלש שנים בלא מחאה
  19. ^ אינה חזקה כדמפרש טעמא בגמרא: דסתם 'יהודה וגליל' - כשעת חירום דמי, שאין שיירות מצויות מזו לזו, ולא הויא מחאת בעל הקרקע מחאה, שהרי אין מי שיגיד לו למחזיק שמיחה זה ויזהר בשטרו, דהא אין שיירות מצויות! הלכך: כיון דאינו יכול למחות - אף על גב דלא מיחה - לא הפסיד בשתיקתו, והיה לו לזה המחזיק ליזהר בשטרו, שהרי יודע שאין בעל הקרקע יכול למחות
  20. ^ כגון שהיה ביהודה בעיר אחת והחזיק ביהודה בעיר אחרת; דכיון דשיירות מצויות - הוה ליה למחויי, ומדלא מיחה - הפסיד
  21. ^ לחלוק בא, ולומר
  22. ^ דאינן חלוקות לחזקה: דהיה בגליל והחזיק ביהודה - הויא חזקה, ואפילו היה באספמיא - שהוא רחוק מהלך שנה מארץ ישראל, והחזיק בארץ ישראל - הויא חזקה, שהרי לכך האריכו שני חזקה זמן מרובה של שלש שנים: כדי שיעור שאם היה באספמיא ואם יחזיק זה בקרקע שלו שנה, ובתוך שנה ראשונה יצא הקול - ילכו בשנה שניה ויודיעוהו לבעל הקרקע, ולשנה שלישית יבא וימחה. ובגמרא מפרש אי בעי רבי יהודה מחאה בפניו או לא; ויותר ממהלך שנה - אין דרך אדם להרחיק מביתו, ולפי ההוה תקנו. וטעמא דרבי יהודה: לא משום דתלת שנין מיזדהר איניש בשטריה, אלא כדמפרש: כדי שיהא כו'; וטעמא דחזקה לדידיה: דלא שביק איניש דאכלוה לארעיה בלא רשותיה - ואפילו שעה אחת – ושתיק; אלא לכך האריכו שלש שנים: שפעמים היה המערער רחוק; אבל אי הוי המערער בעיר - הוי חזקה מיד, כדאמרינן לקמן בפירקין
  23. ^ אמרינן בגמרת ארץ ישראל אמר רבי אלעזר: אפילו שתי אכסניות, כגון שלומי ונבורו, והירדן מפסיק בינתים, ועומד ורואה אחד מחזיק בשדה שלו - אינה חזקה, עד שיהא עמו באותה העיר ובאותה מדינה. רב אמר: עיקר חזקה - הכנסת פירות, דאפילו ראהו חורש וקוצר ומעמר ודש וזורה ובורר, ולא ראהו מכניס פירות - אינה חזקה, עד שיראהו מכניס פירות.
  24. ^ דרבי יהודה
  25. ^ אי קסבר מחאה שמוחה בעל הקרקע במחזיק אפילו שלא בפניו, כגון ששניהם דרין בעיר אחת, ומיחה בפני שנים מן השוק שלא בפניו של מחזיק - אפילו הכי הויא מחאה: דחברך חברא אית ליה, ושמע המחזיק בדבר זה והיה לו להזהר בשטרו, ומדלא נזהר – הפסיד, והלכך קתני 'עד שיהא עמו במדינה אחת': דכיון ששניהם במדינה אחת - הויא מחאה אף על פי שאינם בעיר אחת
  26. ^ היה ביהודה והחזיק בגליל תיהוי מחאה
  27. ^ כדקתני: דהיה ביהודה והחזיק בגליל אינה חזקה
  28. ^ אפילו היה ביהודה והחזיק ביהודה בעיר אחרת
  29. ^ נמי לא תיהוי מחאה, ואמאי קתני 'עד שיהא עמו במדינה'
  30. ^ ומשום הכי קתני 'עד שיהא עמו במדינה'
  31. ^ ודקשיא לך: אפילו יהודה וגליל נמי תיהוי מחאה? -
  32. ^ בשעת חירום: תיגרות יש בין יהודה וגליל, ואין שיירות מצויות מזו לזו, ואם ימחה - לא יבא הדבר לאזניו של מחזיק שיזהר בשטרו, והלכך לא הויא מחאה; וכיון דלא הויא מחאתו של מערער מחאה - חזקתו של זה נמי לא הוי חזקה; דטעמא דחזקה שלש שנים קונה - משום דמצי טעין ליה מחזיק: אמאי לא מחית בתוך שלש? ואילו הכא - לא מצי למטען הכי, דהא לא יכול למחות, דהא אינה מחאה!
  33. ^ דכיון דבשעת חירום מיירי - הוא הדין לכל המלכיות שיש חירום בין זו לזו, והכי הוה ליה למיתני: 'כל הארצות חלוקות לחזקה בשעת חירום'! ואית דמפרשי מאי שנא יהודה וגליל דנקט: כיון דבשעת חירום מוקמת לה, מאי שנא יהודה וגליל דלא הויא חזקה - אפילו יהודה ויהודה לא תיהוי חזקה! ואין נראה בעיני: דאם כן הוה ליה למימר כדלעיל: 'אי הכי אפילו יהודה ויהודה נמי לא'; ועוד: דהכי מתרץ רבי אבא 'בשעת חירום שנו': שיש תגרה בין המלכיות, אבל עיירות של מדינה ומדינה אין בינותם תגרה?
  34. ^ רבי אבא
  35. ^ אפילו בשעת שלום
  36. ^ שאין שיירות מצויות מזו לזו, אבל בשאר מלכיות - אי איכא חירום לא הויא חזקה, אבל בשעת שלום - הויא חזקה, דהא שיירות מצויות; והאי דקאמר רבי אבא 'בשעת חירום שנו' - הכי קאמר: יהודה וגליל הרי הן כשעת חירום של שאר מלכיות
  37. ^ כלומר: אם החזיק - אינה חזקה, כדמפרש ואזיל: דקסבר 'מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה', וכיון דלא יכול למחות - גם זה לא יכול להחזיק, וכרבי יהודה סבירא ליה, דאמר במתניתין 'ילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת', דמשמע דצריך למחות בפניו
  38. ^ להא דרב
  39. ^ אחר פטירתו של רב, שבא ללמוד לפני שמואל; רב מת מקמי שמואל, כדאיתא ב'שחיטת חולין' (דף צה:): דכל זמן שהיה רב קיים - הוה שלח ליה רבי יוחנן 'לקדם רבינו שבבבל'; כי נח נפשיה דרב - שלח ליה לשמואל 'לקדם חבירנו כו'
  40. ^ שמואל
  41. ^ בתמיה; אלא לא צריך למחות בפניו, דמחאה שלא בפניו - הויא מחאה, והלכך מחזיקים נמי שלא בפניו: דאיבעי ליה למחויי
  42. ^ ומקשה גמרא:
  43. ^ כדאמר רבי אבא אמר רב לעיל: 'לעולם קסבר מחאה שלא בפניו כו'; (ומדפריך) למילתיה דת"ק איכא למימר דסבירא ליה הכי
  44. ^ לטעמא דתנא קמא פירש רב, משום דקשיא רישא לסיפא, וליכא לתרצה אלא בכי האי גוונא
  45. ^ אלא כרבי יהודה סבירא ליה
  46. ^ דמחאה שלא בפניו הויא מחאה, ואיבעי ליה למחויי; ומדלא מיחה – הפסיד; דכיון דשיירות מצויות, אנן סהדי שנודע לו שאחרים החזיקו בקרקע שלו, ולא מצי טעין "לא ידעתי, ולפיכך לא מחיתי", דכי היכי דמחאה שלא בפניו הויא מחאה - משום דחברך חברא אית ליה, ושמע המחזיק מחאתו של זה המערער - הכי נמי נודע לו שהחזיק זה בקרקע שלו, והוא לא מיחה - ולפיכך הפסיד; והאי דנקט 'בורח' - לאו דוקא, דהוא הדין לכל מרחיקי ארצם, אלא אורחא דמילתא נקט: שאין דרך בני אדם להחזיק בקרקע של אחרים בגזל אלא בקרקע בורח
  47. ^ דמחזיקין, דהא - ממתניתין, דקתני 'שלש ארצות לחזקה' שמעינן דמחאה שלא בפניו הויא מחאה, ואיבעי ליה למחויי; ומדלא מיחה - הפסיד
  48. ^ בגמרת ירושלמי: רב אמר: אין חזקה לבורח, ולא מארץ לארץ, ושמואל אמר: יש להן חזקה; אמר רב נחמן: קרא מסייע ליה למר: [וישאל המלך לאשה ותספר לו] ויתן לה המלך סריס אחד לאמר השב את כל אשר לה ואת כל תבואת השדה מיום עזבה את הארץ ועד עתה (מלכים ב ח ו).
  49. ^ דקאמר 'מחזיקים בנכסי בורח'
  50. ^ הא - ודאי קא משמע לן:
  51. ^ והיה לו למחות! הלכך חזקה נמי שלא בפניו בלא מחאה הויא חזקה
  52. ^ דאמר רבי אבא בר ממל אמר רב לעיל: 'לעולם מחאה שלא בפניו הויא מחאה כו' ומסתמא הוה שמעינן דכסתם מתניתין סבירא ליה: מדמפרש לה הכי
  53. ^ כגון חיגרין או שהולכין למדינת הים ומרחיקין מאותו המלכות שדר בה המחזיק
  54. ^ (אפילו) הכי מחזיקין בנכסי בורח, דתיהני ליה מחאה כי הך; ואף על גב דהנך לא יאמרו לו למחזיק, דחברך חברא אית ליה; והלכך - כיון דהויא מחאה - חזקה נמי הויא חזקה; ושמואל - שהיה מקשה על דברי רב, ואומר 'פשיטא וכי למחות לפניו הוא צריך' - להך רבותא דקאמר רב לא אסיק אדעתיה, והלכך פריך שפיר 'מאי אתא רב לאשמועינן'
  55. ^ אשינוייא דשנינן אליבא דרב אתא לאשמועינן, ולמימר דהך רבותא לא סבירא ליה לשמואל, כדמפרש ואזיל, והוה מתמה 'פשיטא'
  56. ^ דמחאה שלא בפניו לא הויא מחאה, וכיון דלא מצי מערער למחויי - מחזיק נמי לא מצי אחזוקי
  57. ^ והלכך חזקה שלא בפניו הויא חזקה, ומשום הכי מחזיקין בנכסי בורח: דהא מצי למחויי, ומדלא מיחה - הפסיד
  58. ^ והיינו דקפריך גמרא 'תרתי' בתמיה: משום דקשיא רישא לסיפא
  59. ^ ומשני:
  60. ^ פסיק רבא הלכתא שלא בפניו הויא מחאה, משום דמצי למחויי, וכל מקום שזה יכול למחות - חזקתו של חבירו בנכסיו הויא חזקה, הואיל ולא מיחה: דכיון דמחמת חוב ממון הוא בורח - אין זה בורח אלא לאישתמוטי בעלמא עד דהוה ליה, ופרע, ואינו ירא למחות, דכיון דאנוס הוא ואין לו מה לפרוע - אין רודפין אחריו, ואם נודע מקומו שברח שם - אינו חושש
  61. ^ מחמת רציחת נפשות ירא למחות, פן יודע מקום תחנותו, וירדוף גואל הדם אחריו כי יחם לבבו והשיגו והרגו, ובדידיה קפסיק רבא ד'אין מחזיקין בנכסי בורח', והכי הלכתא
  62. ^ 'מרדין' - לשון רציחה בלשון פרס, כדאמרינן ב'הגוזל ומאכיל' (בבא קמא דף קיז.): 'השתא פרסאי דקפדי אשפיכות דמים ואמרי מרדין מרדין'
  63. ^ אמחאה שלא בפניו קאי, דפסיקנא לעיל דהויא מחאה
  64. ^ אמר לסהדי:
  65. ^ שאפילו אם יאמרו עדים לשון זה למחזיק - לא אתי לאזדהורי בשטריה, דהא לא ידע אמאי קרי ליה 'גזלן' שיזהר בשטרו
  66. ^ שהרי לא מכרתיה לו" - דהשתא הוה ליה לאיזדהורי בשטר מכירת שדה זה, מאחר שערער זה עליו, והלכך הויא מחאה