ביאור:בבלי בבא בתרא דף קלט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

והא תניא 'שמין את המחוברין ללוקח' [1]?

אמר עולא [2]: לא קשיא: כאן [3] בבנו [4], כאן באחֵר [5]: הואיל ודעתו של אדם קרובה אצל בנו. [6]

משנה:

[7] הניח בנים גדולים וקטנים - אין הגדולים מתפרנסין [8] על ידי הקטנים ולא הקטנים נזונין [9] על הגדולים, אלא חולקין בשוה [10].

נשאו הגדולים [11] - ישאו הקטנים [12];

ואם אמרו קטנים [13] "הרי אנו נושאין [14] כדרך שנשאתם אתם [15]" - אין שומעין להם, אלא מה שנתן להם אביהם [16] – נתן [17].

הניח בנות גדולות וקטנות [18] אין הגדולות מתפרנסות על ידי הקטנות ולא הקטנות נזונות על הגדולות אלא חולקות בשוה [19].

נשאו גדולות [20] ישאו [21] קטנות;

ואם אמרו קטנות "הרי אנו נושאות כדרך שנשאתם אתם" - אין שומעין להן.

זה חומר בבנות מבבנים [22]: שהבנות נזונות על הבנים [23] ואין נזונות על [24] הבנות [25].

גמרא:

אמר רבא האי גדול אחי [26] דלבש ואיכסי מביתא [27] - מאי דעבד עבד [28].

והא אנן תנן 'אין הגדולים מתפרנסין על הקטנים'!?

מתניתין בשרכא [29].

שרכא? - פשיטא!

מהו דתימא ניחא להו דלא נינוול - קא משמע לן.

נשאו גדולים ישאו קטנים:

מאי קאמר [30]?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: נשאו גדולים לאחר מיתת אביהן - ישאו קטנים לאחר מיתת אביהן, אבל נשאו גדולים בחיי אביהן, ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהן "הרי אנו נושאין כדרך שנשאתם אתם" - אין שומעין להן, אלא מה שנתן להן אביהן – נתן.

הניח בנות גדולות וקטנות:

שלח ליה אבוה בר גניבא לרבא: ילמדנו רבינו: לוותה ואכלה ועמדה ונשאת [31] - בעל 'לוקח' הוי או 'יורש' הוי [32]? 'לוקח' הוי, ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות, או דלמא 'יורש' הוי, ומלוה על פה גובה מן היורשין?

אמר ליה:

תנינא: 'נשאו גדולות ישאו קטנות' מאי? לאו 'נשאו גדולות לבעל - ישאו קטנות מבעל [33]!?

לא! נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות לבעל [34].

[35] איני! והא תני רבי חייא: נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל [36]!?

[37] דלמא שאני פרנסה דאית לה קלא [38].

אמר ליה רב פפא לרבא [39]: לאו היינו דשלח רבין באגרתיה [40]: 'מי שמת והניח אלמנה ובת, אלמנתו נזונת מנכסיו [41]; נשאת הבת [42] - אלמנתו נזונת מנכסיו; מתה הבת [43] - אמר רב יהודה בן אחותו של רבי יוסי ברבי חנינא [44]: על ידי היה מעשה, ואמרו: אלמנתו נזונת מנכסיו [45]'; אי אמרת בשלמא [46] יורש הוי - משום הכי [47] '[48] אלמנתו נזונת מנכסיו [49]'; אלא אי אמרת לוקח הוי - אמאי נזונת מנכסיו [50]?

אמר אביי: אי לאו דשלח רבין - אנן לא ידעינן? והא תנן [51] 'אלו הן שאין חוזרין [52] ביובל [53]: הבכורה [54]


עמוד ב

והיורש את אשתו [55]'

אמר ליה רבא: והשתא דשלח - מי ידעינן? האמר רבי יוסי ברבי חנינא: באושא התקינו [56]: האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה [57] ומתה - הבעל מוציא מיד הלקוחות [58]!

אלא אמר רב אשי [59]: בעל שויוהו רבנן כיורש ושויוהו רבנן כלוקח, והיכא דטבא ליה עבדו ליה [60]: גבי יובל שויוהו רבנן כיורש, משום פסידא דידיה [61]; גבי דרבי יוסי ברבי חנינא [האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה] שויוהו רבנן כלוקח משום פסידא דידיה; גבי דרבין [מי שמת והניח אלמנה ובת, אלמנתו נזונת מנכסיו] [62] משום פסידא דאלמנה שויוהו רבנן כיורש [63];

והא גבי דרבי יוסי ברבי חנינא [האשה שמכרה נכסי מלוג בחיי בעלה]- דאיכא פסידא ללקוחות, ושויוהו רבנן כלוקח [64]!?

התם אינהו אפסידו אנפשייהו: כיון דאיכא בעל - לא איבעי להו למיזבן מאיתתא דיתבא תותי גברא [65].

הדרן עלך יש נוחלין


בבא בתרא פרק תשיעי מי שמת

משנה:

מי שמת והניח בנים ובנות: בזמן שהנכסים מרובין [66] הבנים יירשו והבנות יזונו [67]; נכסים מועטין - הבנות יזונו והבנים ישאלו על הפתחים [68];

אדמון אומר: בשביל שאני זכר – הפסדתי [69]? [70]

אמר רבן גמליאל [## הזקן]: רואה אני את דברי אדמון. [71]

[ברי"ף סה,א: ולית הילכתא כאדמון, ואע"ג דגרסינן בפרק שני דייני גזלות אמ' רב יצחק משמא דחזקיה כל מקום שאמ' רבן גמליאל רואה אני את דברי אדמון הלכה כמותו, בהא לית הילכתא כותיה דסוגיא דשמעתא כתנא קמא סלקא.]

גמרא:

וכמה 'מרובין'?

אמר רב יהודה אמר רב: כדי שיזונו [72] מהן אלו ואלו [73] שנים עשר חדש; כי אמריתא קמיה דשמואל [74], אמר: זו דברי רבן גמליאל בר רבי, אבל חכמים אומרים: כדי שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו [75].

איתמר נמי: כי אתא רבין אמר רבי יוחנן - ואמרי לה אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל שיזונו מהן אלו ואלו עד שיבגרו הן 'מרובין'; פחות מכאן הרי אלו 'מועטין'.

ואי ליכא לאלו ואלו עד שיבגרו -

הערות[עריכה]

  1. ^ ובתוספתא דכתובות [משנה ז בשנויים] היא שנויה: 'מכר הבן ומת [בגירסתנו: או שמת האב] האב - אם יש בנכסים מחוברים לקרקעות שמין לו'; ולעיל מינה [משנה ו] קתני 'הכותב כל נכסיו לבנו צריך שיכתוב מהיום ולאחר מיתה [דברי רבי יהודה...]’ ופירושה: הכותב כל נכסיו מהיום ולאחר מיתה לבנו, והלך אותו הבן ומכר הנכסים הללו בחיי אביו, ואחר זמן מת האב - זכה הלוקח במה שמכר לו בגופה של קרקע; ואם יש בנכסים פירות מחוברין [## אפילו צריכים לקרקע? או דוקא שאינם צריכים לקרקע ועומדים ליתלש, אבל בצריכים לקרקע זוכה הלקוח?] - לא זכה הלוקח אלא בגופה של קרקע, אבל בפירות - אף על גב דמחוברים הן - ליורשין הן; לפיכך שמין אותן ללוקח, ונותן דמיהן ליורשין
  2. ^ ומשני
  3. ^ מתניתין
  4. ^ שכתב לבנו ולא מכרן לאחֵר בחיי האב, דדעתו של אדם קרובה אצל בנו, כדמפרש לקמיה, דלדעת כן אקני ליה גופא לאחר מיתה עם פירות המחוברין - דליזכי בהו איהו גופיה, ולא לדעת כן שיזכה בהן הלוקח מבנו בחייו; אי נמי הבן עצמו לא אקני ללוקח - דהוא אחֵר - אלא הגוף, ולא הפירות אף על גב דמחוברין
  5. ^ שמכרו הבן לאחֵר בחיי האב
  6. ^ והוא הדין אם כתבו האב לאחֵר 'מהיום ולאחר מיתה' - שאין לו חלק במחוברין.
  7. ^ בדלא כתב נכסיו מיירי:
  8. ^ לבוש וכסות
  9. ^ מזונות ממש
  10. ^ ולפי שפרנסת הגדולים מרובין מפרנסת הקטנים, ומזון הקטנים וטפולן מרובה משל גדולים - לכך הוצרך לומר שהקטנים מעכבין על הגדולים מלהתפרנס, והגדולים מעכבין על הקטנים מליזון מתפוסת הבית, אלא חולקין בשוה ויתפרנס ויזון כל אחד מחלקו
  11. ^ נשים ועשו צרכי חופה מתפוסת הבית לאחר מיתת אביהן קודם חלוקה
  12. ^ ישאו גם הקטנים כמו כן קודם חלוקה
  13. ^ לאחר מיתת אביהן
  14. ^ עתה
  15. ^ בחיי אבינו
  16. ^ בחייו
  17. ^ והכי מפרש לה בגמרא
  18. ^ ולא בנים
  19. ^ הכי מיפרשא כולה כדפרשינן גבי בנים
  20. ^ לאחר מיתת האב
  21. ^ נמי
  22. ^ היכא דבנות יורשות מהיכא דבנים יורשין ואיכא נמי בנות בהדייהו
  23. ^ בנכסים מרובין, כדתנן בריש פירקין דלקמן: 'הבנים יירשו והבנות נזונות' דהכי הוה תנאי כתובה: 'בנן נוקבן דיהויין ליכי מינאי אינון מתזנן מנכסי כו'
  24. ^ גירסת הרשב"ם: מן
  25. ^ ואין נזונות הבנות הקטנות מן הגדולות: דבמקום שהן יורשות כל הנכסים - ליכא תנאי כתובה דמזון בנן נוקבן
  26. ^ שנושא ונותן בנכסים
  27. ^ ואיכא הנאה ליתמי כי מיכסי מלבושים נאים כי היכי דלישתמעו מיליה
  28. ^ ולא יטלו כנגדו; ומיהו לכתחלה אין לבזבז בממון אחיו כל כך
  29. ^ אדם בטל שאין להם ריוח בדבר
  30. ^ דמתניתין? לפי משמעותה קשיא רישא לסיפא: דקתני רישא 'נשאו גדולים ישאו קטנים' והדר תני 'אם אמרו קטנים' דמשמע לא ישאו קטנים
  31. ^ והכניסה כל נכסיה לבעלה כדרך נשואה [## בנכסי מלוג? או בנכסי צאן ברזל?]
  32. ^ מי שויוהו רבנן בנכסי אשתו בין בחייה בין לאחר מיתה כדין לוקח או כדין יורש? ונפקא מינה לכל דינין החלוקין בין מקח לירושה, כי הנך לקמן בשמעתין
  33. ^ חלקם המגיעם, אלמא יורש הוי
  34. ^ מממון אביהן המונח ועומד עדיין בתפוסת הבית כנגד אותו ממון שנטלה הגדולה
  35. ^ ומקשינן:
  36. ^ אלמא מיד הבעל מוציאים, מכלל שהכניסה לו כל הממון ואפילו חלק הקטנות, ושמע מינה - מדמוציאין מידו - דיורש הוה; דאי לוקח הוה - מלוה על פה הוא, ולא טריף ממשעבדי
  37. ^ ומשני: לעולם לוקח הוי, מיהו מלוה בשטר היא האי פרנסת הקטנות
  38. ^ דשאני פרנסת נשואין דאית ליה קלא, וכמלוה בשטר דמיא, הלכך טריפא ממשעבדי ומוציאין אפילו מיד הלקוחות, דגרסינן בפרק 'מציאת האשה' (כתובות סט א): 'האחין ששיעבדו ... מוציאין אפילו מיד הלקוחות לפרנסה, ואין מוציאין למזונות' וכל שכן מן היורשין; ולעולם אימא לך לוקח הוי, ולענין לוותה ואכלה ונישאת - לא גבינן מבעל
  39. ^ דבעי למפשט מדרבי חייא [דבעל] יורש הוי
  40. ^ ומהא איכא למפשט שפיר דיורש הוי
  41. ^ בתנאי כתובתה, שכך כתב לה: 'ואת תהא יתבא בביתי ומיתזנא מנכסיי כל ימי מיגר ארמלותיך'
  42. ^ והכניסה הנכסים לבעלה
  43. ^ וירשהּ בעל
  44. ^ אמורא הוא
  45. ^ דלעולם היא נזונת עד שתנשא או שתתבע כתובתה או שירצו היורשין ליתן לה כתובתה, כדאמרינן בכתובות
  46. ^ בעל בנכסי אשתו אפילו בחייה
  47. ^ קתני:
  48. ^ נישאת הבת
  49. ^ דאף על גב דמזון האשה והבנות לא טרפא ממשעבדי - דהיינו לקוחות - מיורשין מיהא גביא
  50. ^ והתנן ב'הנזקין' (גיטין משנה פ"ה מ"ג, דף מח:): 'אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תקון העולם'
  51. ^ בבכורות פ"ח מ"יא, דף נב,ב
  52. ^ לבעליהן
  53. ^ שאין חוזרין אלא ממכר
  54. ^ חלק בכורת הבכור, כדמפרש התם: 'מתנה' קרייה רחמנא: 'לתת לו פי שנים'
  55. ^ מפרש התם: קסבר ירושת הבעל דאורייתא, ואי לוקח הוי משעה שנשאת - אפילו לאחר מיתה לא נפקא מכלל מקח וממכר, ותהדר ביובל
  56. ^ שגלתה סנהדרין לשם כדמפרש בראש השנה (דף לא.)
  57. ^ שאם ימות בעלה - יזכה בהן, ואם תמות היא ויירשה בעל – יפסידו; ונכסי מלוג הן נכסים שנפלו לה מבית אביה, או שהכניסה קרקעות שלא נשומו בכתובתה ולא קיבל בעל עליו אחריות, ואוכל פירותיהן בחייה כתקנת חכמים תחת פרקונה; ולהכי מיקרי 'מלוג' שמולגן ומחסרן בעל: שאוכל הפירות כמליגת הראש
  58. ^ אי אמרת בשלמא לוקח שויוהו רבנן משעה שנשאה - משום הכי מפיק דלוקח ראשון הוי; אלא אי אמרת בעל בנכסי אשתו יורש הוי משעת נשואין - אמאי מפיק? למה תקנו באושא שהבעל מוציא? והלא האשה שהיא מורשת אותו מכרה, ואין כח ביורשין לירש מה שמכר אביהן? אלא ודאי מדתקנו שהבעל מוציא - כך היה עיקר תקנת אושא: שיהא הבעל לוקח בנכסים משעה שנשאה, והלכך מוציא: שהרי קדם מקחו למקחן של לקוחות
  59. ^ לתרץ על כל אלו הדברים שיש מקומות שעשאוהו כיורש ויש מקומות שעשאוהו כלוקח
  60. ^ כדמפרש ואזיל
  61. ^ דלא תהדר ביובל למשפחת אשתו
  62. ^ אף על גב דאיכא פסידא דידיה
  63. ^ חיישינן לפסידא דאלמנה: שמאחר שקדם תנאי מזונותיה לנשואין - לא טוב לנו להפסידה בידים
  64. ^ אמאי לא חיישינן כי היכי דחיישינן לפסידא דאלמנה
  65. ^ וראוי ליורשה כשתמות; ואלו הערימו להוציאם מידו - הלכך יפסידו; ולענין שאילתא דשאילנא - פירש רבינו חננאל, ורואה אני את דבריו: לוותה ואכלה ועמדה וניסת - מסתברא דכיורש הוי, משום פסידא דמלוה; וכן סוגיא דשמעתא: דכל היכא דאיכא פסידא - כגון פסידא דאלמנה, דליכא למימר איהו דאפסיד אנפשיה - שויוהו רבנן כיורש
  66. ^ מפרש בגמרא
  67. ^ מזונות ופרנסת נשואין עד דתבגרן או עד דתנסבן לגוברין, כדתנן בכתובות (נב-נג:)
  68. ^ יחזרו על הפתחים
  69. ^ בתמיה
  70. ^ ובגמרא מפרש: מאי קאמר? - אלא לא אפסיד, ונזונים יחד.
  71. ^ והכי הלכתא: כאדמון, דאמר בפרק בתרא דכתובות: 'כל מקום שאמר רבן גמליאל "רואה אני את דברי אדמון" - הלכה כמותו.
  72. ^ פרנסה ומזונות
  73. ^ בנים ובנות
  74. ^ אחר פטירתו של רב ובאתי ללמוד קמיה דשמואל
  75. ^ שכך התנה להן אביהן 'עד דתבגרן או תנסבן', כדאמר בכתובות; ואינך 'מועטין', ויזונו הבנות עד שיבגרו, והמותר לבנים, כדמפרש ואזיל