ביאור:בבלי בבא בתרא דף קא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[המשך המשנה]

ורחבן ששה.

רבי שמעון אומר: עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה, ופותח לתוכה שלשה עשר כוך: ארבעה מכאן וארבעה מכאן [1] ושלשה מכנגדן, ואחד מימין הפתח ואחד מן השמאל [2];

ועושה חצר על פי המערה שש על שש [3]: כמלא המטה וקובריה [4], ופותח לתוכה [5] שתי מערות: אחת מכאן ואחת מכאן [6]. [7]

רבי שמעון אומר: ארבע [8] לארבע רוחותיה [9].

רבן שמעון בן גמליאל אומר: הכל לפי הסלע [10].

גמרא:

[11] הני תרי [12] - להיכא שדי להו [13]? אי לבראי [14] - הא קמיתדשי להו [15]?! ותו: [16] הא תנן [17] [אהלות פ"טו מ"ח]: 'חצר הקבר - העומד בתוכו טהור [18]'?

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: דעביד להו כמין נגר [19]

והא אמר רבי יוחנן:


עמוד ב

קבורת חמורים היא זו [20]!?

לרבי יוחנן - דעביד להו בקרן זוית.

והא נגעי כוכין להדדי?

אמר רב אשי: במעמיק [21]; דאי לא תימא הכי [22], ארבע מערות לרבי שמעון היכי עביד להו [23]? הא קא נגעי כוכין להדדי [24]? אלא במעמיק! - הכא נמי במעמיק.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: [25] ארבע מערות לרבי שמעון - דעביד להו כי חרותא [26].

והא דרב הונא בריה דרב יהושע - ברותא היא: מכדי כל אמתא בריבועא - אמתא ותרי חומשי באלכסונא; כמה הוי להו [27]? - [28] חד סרי [29] וחומשא; כוכין כמה הוו? - תמניא; תמניא בחד סרי וחומשא היכי משכחת לה [30]? אלא הא דרב הונא בריה דרב יהושע - ברותא היא [31].

ואי בעית אימא [32] כדאמר רב שישא בריה דרב אידי [33]: בניפלי - הכא נמי בניפלי [34].


תנן התם [35] המוצא [עיין תוספות] מת [36] מושכב כדרכו - נוטלו ואת תפוסתו; [37] שנים [38] - [39] נוטלן ואת תפוסתן [40];


הערות[עריכה]

  1. ^ בכותל שארכו שמונה : ארבע אמות לרוחב הארבעה כוכין, ושלש אמות לשלשה אוירות שביניהן, ושני חצאי אמה לשני הזויות של אותו הכותל - הרי שמונה אמות
  2. ^ בגמרא מפרש היכי קיימי
  3. ^ בין המוכר מקום לחבירו לעשות קבר בין המקבל לעשות לחבירו קבר צריך לעשות חצר למעלה על פי המערה מקום פנוי שש' על שש
  4. ^ כלומר: נושאי המטה
  5. ^ שהמוכר או המקבל צריך לתת מקום ולעשות שתי מערות, שכל זה תורת 'קבר' הוא
  6. ^ הך מערה דלעיל, ועוד מערה אחרת כנגדה, דהוו להו שתי מערות בין הכל לחצר; ובכל אחת יש בה שמונה כוכין; ועכשיו יוכלו נושאי המטה לבא מכאן ומכאן - מן הצדדין שאין שם מערה – לחצר, ולא יהו דורסין על גבי המערות; וליכא לפרושי ופותח לתוכה שתי מערות בר מהך דלעיל, דהוו להו שלש: דהא פרכינן בגמרא דאי לא תימא הכי - ארבע מערות לרבי שמעון היכי עביד להו כו'? ואי איתא - הכי נמי הוה מצי לאקשויי ההיא קושיא עצמה בשלש מערות לרבנן! והא דתנא לעיל 'מערה' ואחר כך 'חצר' ואחר כך 'מערה שניה שכנגדה', דהיכי ליתני 'עושה חצר ופותח לתוכה שתי מערות'? והלא אין קרוי 'חצר' עד שיעשה תחלה המערה שהחצר לפניה: דאין קרוי 'חצר' אלא דבר שהוא כניסת בית או כניסת מערה
  7. ^ מערה דרבנן כזה – ראה ציור בגמרות
  8. ^ מערות, צריך לעשות
  9. ^ מארבע רוחות החצר ובכל מערה י"ג כוכין כזה [ראה ציור בגמרות]
  10. ^ אכוכין קאי: שאם הקרקע חזק אין צריך הפרש אמה בין כוך לכוך לכותל, ועושה יותר משלשה עשר כוכין, ואם סלע הבא בידים - ירחיק יותר מאמה זה מזה, ולא יעשה יותר מארבעה או חמשה כוכין במערה; ומי שמקבל לעשות קבר לחבירו - אין חושבין לכוכין, אלא לפי חוזק הקרקע ירבה או ימעט כוכין; ונראה בעיני דאמערות נמי קאי: דהכל לפי הסלע יעשה מערות הרבה מכל צד; ולשון התוספתא (פ"ו מ"ז) מוכיח, דקא תני 'ופותח לתוכה שתי מערות; רבי שמעון אומר: ד' לד' רוחותיה; ר' יהודה אומר: בסלע הבא בידו פותח את שתיהן מרוח אחת; אמרו לו: אי אפשר'; לרבי שמעון נושאי המטה עוברין על גבי המערות
  11. ^ הכי גרסינן בפירוש רבנו חננאל:
  12. ^ כוכי דרבי שמעון, דקתני 'אחד משמאל הפתח ואחד מימינו'
  13. ^ לאיזה צד ממשיך ארכו, והיאך חופרין ארבע אמות של ארכן
  14. ^ אם בכותל המערה שתחת החצר חופרין אותו אחד מימין הפתח ואחד משמאל, ותופסין הכוכין תחת קרקע החצר ארבע אמות
  15. ^ ברגלי נושאי המטה וקובריה, שמושיבים שם המטה ומשתהין שם הרבה, ולא דמי לדריסת נושאי המטה: שדורסין על גבי המערות המוקפות מכל צד כשמביאין את המטה לחצר: דהתם בשביל הילוך לפי שעה לא קפיד רבי שמעון
  16. ^ דאם תמצי לומר דלדוושא לא חייש
  17. ^ בהדיא
  18. ^ דהנכנס לחצר הקבר בשידה תיבה ומגדל ולא נטמא במה שעבר על גבי המערות לרבי שמעון, ועכשיו עומד בחצר הקבר – טהור, דאין כאן כוך; ואם איתא - הרי נטמא באהל: שמאהיל על גבי הכוכין שתחת החצר!? ובספרים שלנו כתוב: 'אי לגואי' - בתוך המערה: שחופר קבר ארבע אמות בקרקע המערה – 'הא קא מיתדשי' כשרוצה לקבור בכוכי הכותל הסמוך לו; ולא נהירא: דאין זה דומה לשאר הכוכין, ולא אסיק אדעתיה לאקשויי שיהא כוך זה משונה מן שאר הכוכין להיות תחת שולי המערה, אלא בכותל הוא, כשאר כוכין; והלכך פריך 'אי לבראי הא קא מיתדשי'
  19. ^ מנעול של פתח זקוף שיורד מלמעלה למטה; כן עשה שני כוכין משני צידי הפתח: זקופין כמין בור, עמוקין ארבע אמות ורחבין ששה על ששה [טפחים], ונתן המתים זקופין, ובסמוך לכותל החצר עשאן: דמשום ההוא פורתא לא מיתדשי: שאין מתקרבין כל כך אחורי הפתח
  20. ^ שמשליכין בבור
  21. ^ יש מפרשים שיטה זו כך: דעביד להו בקרן זוית: בחצי אמה הפנויה בזוית מזה ובחצי אמה שבזוית הכותל שכנגדו אצל הפתח בתחלת המערה לשם חוקק הכוכין בכתלים, סמוך לכוכין האחרים; והא נגעי כו' שכוך זה שהוא רחב אמה נכנס חצי אמה בכוך שבכותל המרוחק חצי אמה מן הזוית; ומשני: במעמיק: לא יחפור בשוה לאחרים, אלא מלמטה יחפור אותו, שיהא אמה בינתים כעין עילית ותחתית; ומיהו בכל המערה לא היה מצריך רבי שמעון כן במעמיק, משום דבכאן, סמוך לחצר - הוי הקרקע קשה, שאינו חופר כלל: לא למעלה ולא למטה; אבל באמצעית המערה: שיש מכל צד כוכין וחפירות - לא היה מצריך רבי שמעון לעשות כוכין למטה מן העליונה, פן תפול המערה; יש מפרשים כן, ולא נהירא: חדא: דאין זה לשון 'קרן זוית'; ועוד: אם כן למה אינו עושה כמו כן בכל המערה כוכין הרבה, זה תחת זה, דהא מוקי לה במעמיק!? ואי תימא: מפני שאינו רוצה לעשות כוך תחת כוך - והלא בעל כרחך: כוך זה שבסוף הכותל הסמוך לפתח - הלא יש על גביו כוכין ראשונים של מערה השנית הסמוך לה אליבא דרבי שמעון!? הלכך הכי מפרשי לה: דעביד להו בקרן זוית ממש מאחורי המערה, ולא לצד [ה]פתח [אלא] בשני הזויות שכנגד הפתח, חצי הכוך בכותל זה וחצי הכוך בכותל זה, והיינו 'מימין הפתח ומשמאל הפתח' דקתני מתניתין, כזה [ראה בציור בגמרות]: ומקשינן: והא קא נגעי כוכין של זוית שני הכתלים [בהדי הדדי], והוו להו שלשה כוכין זה בתוך זה לכל זוית וזוית: דהך כוך דבקרן מחבר כוך שמכאן, שהוא חצי אמה רחוק מן הקרן בסוף כותל מזרחי, וכוך שבסוף כותל דרומי: שאין בין כוך זה לכוך זה אלא חצי אמה על חצי אמה ואלכסונה! ומשני: במעמיק; ולפיכך עושה אותם לשם שכל: מה שנכנס הכוך שבקרן בקרקע - מתרחק מן הכוכין שמכאן ומכאן הרבה; אבל בכל המערה אי אפשר עוד, שהרי יש כוכין שיהו נוגעים בכל צד; כן נראה בעיני, ועיקר
  22. ^ אלא כל הכוכין שבמערות - בשוה הן, ואין זה גבוה מזה כלל
  23. ^ לכוכין של מערה מזרחית ושל מערה דרומית, והוא הדין לכל שתי המערות הסמוכות זו לזו
  24. ^ כוך של מערה מזרחית שבקרן דרומית מערבית רחוק חצי אמה מן הזוית - נכנס הוא לתוך כוך של מערה דרומת, באותו שבכותל מזרחי, שהוא בקרן מזרחית צפונית, כזה [עיין בציור שבגמרות]: דכיון דאין זה רחוק מן הזוית אלא חצי אמה וזה שבא ארכו כנגד רחבו אינו רחוק מן הזוית אלא חצי אמה - נמצא כל אחד נכנס בשל חבירו שלש אמות ומחצה
  25. ^ מהכא לא תפשוט: דלעולם שוין הן, ואינו מעמיק; ואפילו הכי לא נגעי כוכין דארבע מערות בהדדי, משום:
  26. ^ עשויין הכוכין של שתי המערות באלכסון כחריות של דקל, כזה [ראה ציור בגמרות]
  27. ^ הקרקע של כותלי שתי המערות שבהן יוצאין שמונה כוכין כחרותא
  28. ^ שמונה אמות על שמונה אמות מרובעות? הוי אותו קרקע באורך שני הכתלים, אחד שתי ואחד ערב, דהוי להו אלכסונה שמונה אמות וט"ז חומשים, דהיינו
  29. ^ אמה
  30. ^ היאך יתכן לצאת דרך אותו אלכסון?: שמונה כוכין של שמונה אמות, ושבעה אוירים בינתים של שבע אמות - הרי ט"ו אמה, ואיהו לא הוי אלא י"א אמה! ובעל כרחך: כיון דאורך הכוכין ארבע אמות - כולן יוצאין ונוגעין באלכסון ויוצאין דרך שם!
  31. ^ ולא מתוקמא דרבי שמעון אלא במעמיק, והכא נמי – במעמיק, כדאמרן
  32. ^ לא תיקו להנך שני כוכין ולא לארבע מערות דרבי שמעון במעמיק, אלא
  33. ^ לקמן בשמעתין
  34. ^ אותן שני כוכין - עושה אותן בתוך חצי אמה הריקנית; וללישנא אחרינא: בתוך האמה הריקנית שבקרן זוית, בשוה לכוך, ויעשנו קצר לצורך לתת שם נפלים; וכיון דקצר הוא - אינו מזיק כל כך לכוך גדול שבצידו, אלא שיהא 'משהו' כותל בינתים; ואתא רבי שמעון לאורויי: דמנהג בונה קבר לעשות שם שני כוכין לצורך נפלים; ולרבי שמעון נמי: הכוכין שהן בתוך הארבע אמות של מערה השנית - קברי נפל הן, שאין ארכן אלא חצי אמה, והלכך אין כוכין הללו נכנסין לתוך ארכן
  35. ^ בסוף מסכת נזיר פ"ט מ"ג; אהלות פ"טו מ"ג; בבלי נזיר סד,ב
  36. ^ תחלה, שלא נודע עד עכשיו שהיה כאן מת
  37. ^ אי נמי נודע שיש כאן מת, ואחר כך מצא
  38. ^ אחרים תחלה, שלא היו ידועין
  39. ^ לא הוי שכונת קברות לקנות מקומן, אלא
  40. ^ עד שיהיו שלשה ידועין או שלשה תחלה, כדתניא בשילהי מסכת נזיר; והכי גמירי לה: מת מושכב כדרכו - נוטלו ואת תפוסתו. אם רוצה לעשות שם טהרות - מפנהו למת, משום דלא קנה מקומו כל זמן דלא הוו שלשה, דאיכא למימר 'לא היה המקום הזה מקום קבורה אלא על ידי הדחק - שלא היה להם פנאי להוליכו לבית הקברות - קברוהו לשם'; ומיהו כיון דמת הוא, ולא הרוג, ומושכב כדרכו - נוטל גם את תפוסתו: כדמפרש במסכת נזיר (דף סה) 'כמה שיעור 'תפוסה'? פירש רבי אלעזר (ברבי צדוק): נוטל עפר תיחוח וחופר שלשה טפחים [בגמרות שלפננו: 'אצבעות’] בקרקע בתולה, ונוטל הכל דחשיבי כרקב של מת; ונפקא לן מדכתיב 'ונשאתני ממצרים': ממצרים טול עמי, כלומר מקרקע מצרים; אבל אם הוי הרוג שמצאוהו מגויד - לא קנה מקומו כלל, אפילו לתפוסה, דאיכא למימר: שם נהרג ונפל; וכן אם לא מושכב כדרכו - איכא לספוקי בעכו"ם, ואין לו תפוסה; וגם אם יהיו שלשה - אין להם דין 'שכונת קברות', אלא נוטלן כולן משם, כדדייקינן התם להך משנה: 'המוצא - פרט למצוי' כלומר: פרט לידוע: שאם אחד מהן ידוע ושנים תחלה – לא; מיתני בסיפא גבי מצא שלשה הרי זו שכונת קברות; 'מת' - פרט להרוג: שאם נמצאו מגוידין, אפילו הן שלשה - אין להן שכונת קברות, דאיכא למימר: כאן נהרגו, ולא ניתנו לקבורה; 'מושכב - פרט ליושב; 'כדרכו' - פרט לשראשו מונח לו בין ירכותיו, דאיכא למימר עכו"ם הוא, הואיל ואין מושכב כדרך ישראל מת; אי נמי: אם ישראל הוא - באקראי בעלמא השליכוהו לשם, עד שיהא להם פנאי ויטלוהו מכאן לקברו בבית הקברות; הלכך אין להם לא תפוסה ולא שכונת קברות