ביאור:בבלי בבא בתרא דף קב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

|- מצא שלשה [1]: אם יש ביניהן [2] מארבע עד שמונה [עיין תוספות] [3] - הרי זו 'שכונת קברות' [4], ובודק ממנו ולהלן עשרים אמה [עיין תוספות] [5]; מצא אחד בסוף עשרים אמה - בודק ממנו ולהלן עשרים אמה [6], שרגלים לדבר [7]: שאילו מתחלה מצאו [8] - נוטלו ואת תפוסתו [9].

אמר מר 'מארבע ועד שמונה'- מני? אי רבנן - הא אמרי 'ארבע אמות על שש'? אי רבי שמעון הא אמר 'שש על שמונה'?

לעולם רבי שמעון היא [10], והאי תנא הוא דתניא 'מצאן רצופין, ואין ביניהן מארבע אמות עד שמונה - יש להן תפוסה [11] ואין להן שכונת קברות; רבי שמעון בן יהודה אומר משום רבי שמעון [12]: רואין את האמצעיים כאילו אינן [13], והשאר מצטרפין;

'מארבע אמות ועד שמונה' - במאי אוקימתא? כרבי שמעון? אימא סיפא 'בודק הימנו ולהלן עשרים אמה' – מני? אי רבי שמעון - עשרים ותרתין הויין [14]!? אי רבנן [15] - [16]תמני סרי הויין [17]!?

לעולם [18] רבנן היא [19], וכגון דבדק באלכסונא.

[20]

[21] ומדהא באלכסונא [22] - הא נמי באלכסונא [23]!? עשרים ותרתי הויין [24]!?

[25] חדא 'באלכסונא' אמרינן [26], תרי 'באלכסון' לא אמרינן [27].


עמוד ב

רב שישא בריה דרב אידי אמר: לעולם [28] רבי שמעון היא; והכא במאי עסקינן? בניפלי [עיין תוספות] [29].

[30] ומדהא בניפלי - הא נמי בניפלי; תמני סרי הויין!?

חדא בניפלי אמרינן, תרתי בניפלי לא אמרינן [31].

ורמי דרבנן אדרבנן ורמי דרבי שמעון אדרבי שמעון, דתנן [כלאים פ"ה מ"ב; עירובין ג,ב; (לעיל לז,ב); פג,א] 'כרם הנטוע על פחות מארבע אמות: רבי שמעון אומר: אינו כרם; וחכמים אומרים: הרי זה כרם, ורואין את האמצעים כאילו אינן' קשיא דרבנן אדרבנן [32] וקשיא דרבי שמעון אדרבי שמעון [33]!?

דרבי שמעון אדרבי שמעון לא קשיא: התם לא נטעי אינשי אדעתא ליעקר [34], הכא - זימנין דמיתרמא ליה בין השמשות ומיקרי ומנחי ליה [35]; דרבנן אדרבנן נמי לא קשיא: הכא, כיון דמינול - לא מקרי קבר [36]; התם [37] מימר אמר: הי מינייהו דשפיר – שפיר, ודלא שפיר - ליהוי לציבי [38].

הדרן עלך המוכר פירות


פרק שביעי "בית כור"

משנה:

האומר לחבירו "בית כור* עפר [39] אני מוכר לך" [40]: היו שם נקעים [41] עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהין עשרה טפחים - אינן נמדדין עמה [42] [רבנו גרשום: ומשמע שאינם מקודשים]; פחות מכאן [43] - נמדדין עמה [44]; ואם אמר לו "כבית כור עפר" [45]- אפילו היו שם נקעים עמוקים יותר מעשרה טפחים או סלעים גבוהין יותר מעשרה טפחים - הרי אלו נמדדין עמה [46]. [47]

גמרא:

תנן התם [עכרין פ"ז מ"א]: המקדיש שדהו בשעת היובל [49] - נותן לו לבית זרע [50] חומר שעורים חמשים שקל כסף [51]; היו שם נקעים עמוקים עשרה טפחים או סלעים גבוהין עשרה טפחים -

הערות[עריכה]

  1. ^ מתים מושכבים כדרכן, זה בצד זה
  2. ^ בין הראשון לשלישי
  3. ^ קרוב לארבע אמות או קרוב לשמונה
  4. ^ ולא יטלם מכאן, דקנו מקומן, דסבירא ליה להאי תנא 'תוכה של מערה ארבע אמות על שמונה', וסבירא ליה נמי ששלשה מתים נקברים בכותל רחבה, דלא הוי אלא ארבע אמות: כיצד? שלש אמות לשלשה כוכין, ושני טפחים בין כוך לכוך [בניגוד לתנא הקודם שחישב אמה בין כוך לכוך], וטפח לזוית - הרי ששה טפחים; סך הכל ארבע אמות; ובכותל הארוך שמונה אמות - יקבור לפי חשבון זה: ששה מתים בשש אמות, ושני אמות הנותרות - הן י"ב טפחים; צא מהן עשרה טפחים לחמשה אוירות שבין ששת הכוכין: טפחיים לכל אויר ואויר - נשארו טפחיים לזויות; והלכך: כשמוצאן שלשה בתוך ארבע אמות, איכא למימר 'זהו כותל קצר של מערה שכנגד הפתח'; והכא נמי איכא לספוקי בכותל הארוך, אלא שעדיין לא נתמלאו כל הכוכין; וכן אם מצא שלשה מפוזרין בתוך שמונה, אמרינן: באורך המערה נקברו; אלא שעדיין יש כאן שלשה כוכין שנתמלאו עפר כשנפלה המערה, ועדיין לא נקבר בהן מת; אבל מצאן רצופין יותר משיעור הזה - אין זה 'שכונת קברות', אלא על ידי הדחק נקברו לשם, על מנת לפנותן היום ולמחר, ולא קנו מקומן, וגם אין צריך לבדוק יותר; הכא לא גרסינן 'כמלא המטה וקובריה'
  5. ^ היכא דמצא שלשה בארבע - אמרינן 'רוחב המערה הוא', וכנגדו פתח החצר, ויש עדיין מערה אחרת כנגדה חוץ לחצר, והחצר בין שניהן; הלכך בודק ממקום שכלים גוף המתים לצד המערה כ' אמה; כיצד? ח' אמות אורך המערה, ובודק בכתלים משני צדדין, ואחר כך בודק שש אמות דחצר מפני המערות הפתוחות לה מכאן ומכאן לרבי שמעון נמי, דהיינו בדיקה כ' אמות כנגד החצר בשביל שתי המערות מכאן ומכאן, וחוץ לחצר עדיין ח' אמות מפני מערה חיצונה שכנגד זו - הרי כ"ב אמה ולקמיה פריך: אמאי לא קאמר 'בודק כ"ב אמה'? והוא הדין דאיכא לספוקי בהנך שלשה מתים שבארבע אמות: שמא זהו אורך המערה שקוברין בה, ועדיין לא נתמלאת, וצריך נמי לבדוק כנגדן עד ארבע אמות שיש מכאן עד כותל הארוך שכנגדו, דשמא כנגד מתים הללו יש מתים אחרים הקבורים בכותל שהוא ארוך ח'; ועוד צריך לבדוק מלמעלה ומלמטה כ' אמה, דהיינו מ' אמה: דשמא זוהי מערה שבמזרח החצר ויש עדיין מערה אחרת כנגדה במערב החצר; אי נמי זוהי שבמערב החצר ויש עדיין מערה אחרת במזרח החצר; ותנא לשון קצר נקט בדיקת עשרים אמה, לאשמועינן דאורך שני מערות וחצר לא הוו אלא עשרים אמה, כדלקמן, ומדעתך צא ובדוק בדיקות כ' טובא: בכל צד, דאיכא לספוקינהו כדפרישית; והיכא דהוו לה השלשה מתים מפוזרין בשמונה אמות - ודאי הדבר ידוע שבאורך המערה נקברין, ולא ברחבה, ואינו צריך לבדוק אלא כנגד ארבע אמות מפני כותל המערה שני שכנגדו, ומלמעלה ומלמטה כ' אמה: דלמא מערה זו במזרח החצר ויש עדיין מערה אחרת במערבו, או דלמא במערב החצר היא ויש עדיין אחרת במזרחו
  6. ^ וכללא דמילתא: כל היכא דמספקא ליה חצר - צריך לבדוק מארבע רוחותיו: לרבי שמעון בודק ממנו ולהלן כ', דמי יימר דמבית הקברות זה הויא ההיא מערה - שמא קבר אחר הוא וחצר אחרת של אדם אחר? וצריך לעשות גם לשם בדיקות דלעיל: דכמו שיש כאן קבר - יש לומר עדיין יש כאן בהך שדה קברים אחרים טובא
  7. ^ אחרי שכבר נמצא בשדה זה שכונת קברות
  8. ^ קודם שמצא שלשה מתים הללו, דליכא השתא 'רגלים לדבר'
  9. ^ כדאמרן: 'המוצא מת כו' נוטלו ואת תפוסתו'; אבל עכשיו שנמצא לבסוף - חשבינן לההוא יחידי 'שכונת קברות', אלא שעדיין לא נקבר בההוא מערה יותר
  10. ^ דאמר אורך מערה ח' והאי דאמר רחבה ד' תרי תנאי אליבא דר"ש והאי תנא דהך ברייתא אליבא דרבי שמעון
  11. ^ מאחר שמצאן מתים ולא הרוגים, וגם מושכבין כדרכן; והיינו ההוא תנא דלעיל, ואליבא דרבי שמעון אתיא
  12. ^ 'רבי שמעון' סתם היינו רבי שמעון בן יוחי
  13. ^ וטעמא מפרש לקמן בשמעתין
  14. ^ שתי מערות של שמונה שמונה, ושש דחצר - הרי כ"ב
  15. ^ מוקי להך סיפא, אף על גב דרישא ודאי לא אתיא כרבנן
  16. ^ האמרי במתניתין: אורך מערה שש, ו
  17. ^ י"ב דשני מערות ושש דחצר
  18. ^ הך סיפא
  19. ^ ורישא רבי שמעון וסיפא רבנן
  20. ^ [בדיבור הזה משתמש הרשב"ם במונח "אלכסון" באופן שאינו מוכר לנו, והראיה: בסוגריים הבאתי את האלכסון על פי החישוב המקובל אצלנו; יש לומר שהרשב"ם אינו כותב על החישוב של האלכסון מקצה לקצה, אלא על אותו חלק של האלכסון הדרוש לצורך בדיקה, ולכן אין צורך להגיע אל קצהו] וכ"כ בפירוש רבנו חננאל: כלומר: שבדק מערה ראשונה באלכסון, כי המערה הויא לרבנן שש על ארבע, וכשמצא שלשה מתים ורוצה לבדוק לפניו כותלי המערה שיש בהן כוכין מכאן ומכאן באורך ארבע אמות, והן מסודרין בכותל שארכו שש, נמצא מקום הכוכין בתוך כותל המערה ארבע אמות על שש, ואותן בדק באלכסון כדי שימצא יפה את המתים: שאם זה נמשך לפנים מזה, או שהאחד מן המתים קצר והאחד ארוך - הרי נקל למצוא כולן באלכסון; ואלכסון של ארבע אמות על שש - הרי שמונה אמה [7.21]; כיצד: שש על שש הוי שמונה אמות [8.485] ושני חומשין חמש על חמש הוי אלכסונן אמתים [??]; והוא הדין לארבע אמות על שש - הוי אלכסון אמתים [??]; דמאי שנא חמש על חמש מארבע אמות על שש? אידי ואידי חד שיעורא הוא[??] הלכך אלכסון שניהן שוה; ואידך מערה לא תבדק באלכסון כדלקמן הרי (נ' – צ"ל כ' - עשרים) אמה בחלל המערה א"צ לבדוק, שאין קוברין אלא בכותלים; ובספרים כתוב 'כדאמר רב הונא באלכסונא' דאמר לעיל 'כי חרותא' - הכא נמי כו'; וקשיא לי בה טובא: חדא דהתם דרב הונא בריה דרב יהושע הוא, ולא הוה קרי ליה גמרא 'רב הונא' סתם; ועוד: לא הזכיר למעלה לשון אלכסון אלא 'חרותא' והגמרא אין דרך לשנות את הלשון; ועוד: מה ראיה צריך להביא משם? הלא אין דומה מדידת אלכסון לכוכים דעבידא כי חרותא כרחוק מזרח ממערב!? ועוד: הא אוקימנא דברותא הוא, ואמאי מייתי ראיה מברותא!? ואומר אני ששיבוש הוא; אלא משום דאמרן לעיל גבי מילתא דרב הונא בריה דרב יהושע 'כדאמר רב שישא בריה דרב אידי: בניפלי, הכא נמי כו'; לכך טעו וכתבו גם בכאן אצל דברי רב שישא בריה דרב אידי 'כדאמר רב הונא כו', ושיבוש הוא
  21. ^ ומקשינן:
  22. ^ אי הכי, כיון דמצרכת ליה לבדוק באלכסון
  23. ^ גם מערה שניה שחוץ לחצר יבדוק באלכסון
  24. ^ והוו להו אכתי כ"ב
  25. ^ ומשני:
  26. ^ הוא דמחייבין ליה
  27. ^ אבל לא החמירו כל כך לבדוק גם השניה באלכסון, מאחר דבראשונה לא מצא כלום
  28. ^ הך סיפא- נמי
  29. ^ כגון דהני שלשה מתים הוו ניפלי, ומערה של נפלים ארכה שש, ומערה השניה שמונה אמה, הרי כ' אמה
  30. ^ ומקשינן:
  31. ^ דדיו באחת לנפלים
  32. ^ דלעיל לית להו 'רואים'
  33. ^ ולרבי שמעון [לעיל] אית ליה 'רואין', וגבי כרם - איפכא שמעינן להו
  34. ^ מבינתיים, הלכך לשם כרם נטע הכל; וכיון דלא נטע כהלכתו - לא חשיב 'כרם'
  35. ^ בין שאר המתים הנקברין כסדרן, ואהדר איפנייה, ושמא נאנס או שכח
  36. ^ אדעתא לטלו: לחזור ולפנותו משם; הלכך לגמרי נקברו לשם כולן, על ידי הדחק, באקראי בעלמא; וכיון דאין זה מקומן - לא חשבינן ליה 'שכונת קברות'
  37. ^ כרם עביד איניש דנטע יותר מכשיעור;
  38. ^ כלומר: הנטיעה שתקלוט ותצליח – תשאר; ואותה שלא תצליח - אעקור ויהיה לעצים לשריפה
  39. ^ כלומר: הראוי לזריעה; אבל אם לא אמר "עפר" אפילו כולה סלעים הגיעו, דשמא לבנות בית, או למישטח בה פירי זבין ליה, ויד לוקח על התחתונה
  40. ^ דהיינו לפי חשבון סאתים בחצר המשכן, דהיינו מאה על חמשים, ומכאן צא וחשוב לבית כור: ט"ו פעמים מאה על חמישים; שבית כור הוא 'חומר', והוא עשרה איפות שנאמר (יחזקאל מה) 'כי עשרת הבתים חומר' וכתיב (יחזקאל מה יא) 'האיפה והבת תוכן אחד להן [האיפה והבת תוכן אחד יהיה לשאת מעשר החומר הבת ועשירית החומר האיפה אל החומר יהיה מתכונתו] והאיפה שלש סאין; נמצא בית כור שלשים סאין, ולאו מקום הראוי לזרוע כור תבואה קאמר אלא לפי חשבון ששיערו חכמים כדפרישנא הכא (והוא בריבוע ארבע אמות חסר משהו פחות משליש רוחב אצבע ויתר על רובע כנ"ל)
  41. ^ בקעים חריצים ונעיצים
  42. ^ אלא נותן לו בית כור שלם מקרקע חָלָק: דכיון דעמוקים או גבוהין עשרה וכגון שרחבין ארבע על ארבע, דהוו 'מקום חשוב' בפני עצמן, אפילו לענין רשות היחיד דשבת - אין דעתו של אדם לקנות שדה אחד ויהיה לו טורח כשתי שדות לחרוש ולזרוע בשני מקומות למעלה ולמטה, כדמפרש בגמרא
  43. ^ בגובה או בעומק
  44. ^ דאין שדה בלא טרשים ונקעים פורתא, ובטלי להו; ובגמרא מפרש: דעד ארבע קבין בטילי בבית כור, אבל טפי לא
  45. ^ משמע כמות שהוא: בין סלעים בין עפר, דהכי משמע "כְּבֵית כור עפר", ולא בית כור עפר ממש
  46. ^ דלהכי אהני 'כבית כור': לטפויי הני; ומיהו אי הוי יותר מארבעה קבין - אין הלוקח מקבל, דלהכי אהני מאי דאמר ליה "עפר": דראוי לחרישה וזריעה בעינן; כן נראה בעיני
  47. ^ ונראה בעיני ד"בית כור קרקע אני מוכר לך" - אפילו כולו סלעים – הגיעו.
  48. ^ לפי חשבון סאתים בחצר המשכן, דהיינו מאה על חמשים, ומכאן צא וחשוב לבית כור: ט"ו פעמים [שהרי בכור יש 30 סאה, כפי שמוכיח הרשב"ם בהמשך מיחזקאל:] מאה על חמישים; שבית כור הוא 'חומר', והוא עשרה איפות שנאמר (יחזקאל מה יד) [וחוק השמן הבת השמן מעשר הבת מן הכור עשרת הבתים חומר] כי עשרת הבתים חומר; וכתיב (יחזקאל מה יא) 'האיפה והבת תוכן אחד להן [האיפה והבת תוכן אחד יהיה לשאת מעשר החומר הבת ועשירית החומר האיפה אל החומר יהיה מתכונתו] והאיפה שלש סאין; נמצא בית כור שלשים סאין, ולאו מקום הראוי לזרוע כור תבואה קאמר, אלא לפי חשבון ששיערו חכמים, כדפרישנא הכא (והוא בריבוע ארבע אמות חסר משהו פחות משליש רוחב אצבע ויתר על רובע כנ"ל).
  49. ^ בזמן שהיובל נוהג; דאילו בזמן שאין היובל נוהג, תנן בערכין דנפדה בשויו, כדתנן (ערכין פ"ח מ"א): 'המקדיש שדהו בשעה שאין היובל נוהג אומר לו "את פתח ראשון"; כו' ובמקדיש שדה אחוזתו בתחלת היובל מיירי; ולא גרסינן 'בשנת היובל' דפלוגתא דאמוראי היא בערכין המקדיש שדהו בשנת היובל עצמה רב אמר כו'
  50. ^ קרקע הראוי לזריעה
  51. ^ כדכתיב (ויקרא כז טז) ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים וגו' [בחמשים שקל כסף]; והיינו 'בית כור'