ביאור:בבלי בבא בתרא דף נז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ההוא שטרא [1] דהוה חתימי עליה בי תרי; שכיב חד מינייהו [2]; אתא אחוה דהאי דקאי, וחד אחרינא, לאסהודי אחתימת ידיה דאידך [3].

סבר רבינא למימר: היינו מתניתין: 'שלשה אחין ואחד מצטרף עמהן' [4]!

אמר ליה רב אשי: מי דמי? התם [5] לא נפיק נכי ריבעא [6] דממונא אפומא דאחי [7], [8] הכא [9] - נפיק נכי ריבעא דממונא [10] אפומא דאחי [11].

משנה:

אלו דברים שיש להן חזקה [12], ואלו דברים שאין להן חזקה:

היה מעמיד בהמה בחצר, תנור ריחים וכיריים [13] ומגדל תרנגולים ונותן זבלו בחצר - אינה חזקה [14];

אבל עשה מחיצה [15] לבהמתו גבוה עשרה טפחים, וכן לתנור, וכן לכיריים, וכן לריחים; הכניס תרנגולין לתוך הבית [16], ועשה מקום [17] לזבלו עמוק שלשה [18] או [19] גבוה שלשה - הרי זו חזקה. [עיין יד רמה שמפרש אחרת]

גמרא:

מאי שנא רישא [20] ומאי שנא סיפא [21]? [22]

אמר עולא: כל שאילו בנכסי הגר קנה [23] - בנכסי חבירו [24] קנה [25]; כל שאילו בנכסי הגר לא קנה [26] - בנכסי חבירו [27] לא קנה [28]

[29].

מתקיף לה רב ששת: וכללא הוא [30]? והרי ניר [31]: דבנכסי הגר קנה [32], בנכסי חבירו [33] לא קנה [34]!? והרי אכילת פירות [35], דבנכסי חבירו קנה [36], בנכסי הגר לא קנה [37]!

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:


עמוד ב

[38]; הכא - בחצר השותפין עסקינן [39], דבהעמדה כדִי [40] לא קפדי [41], אמחיצה קפדי [42].

ובהעמדה כדי לא קפדי? והא תנן [נדרים פ"ה מ"א] 'השותפין שנדרו הנאה זה מזה - אסורין ליכנס לחצר [43]'?

[## כיצד למודים מיחסים רעים במיוחד בין אנשים: שנודרים הנאה זה על זה – ליחסים רגילים? נאמר: רק במודרים זה מזה קפדי בהעמדה בכדי! ועוד: ששם אומר אליזר בן יעקב שיכול השותף לדרוך כאשר אין דין חלוקה לחצר, והלכה כמותו!]

אלא אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: הכא [44] - ברחבה של אחורי בתים עסקינן, דבהעמדה כדי לא קפדי [45], ואמחיצה קפדי [46].

רב פפא אמר: אידי ואידי [47] בחצר השותפין; ואיכא דקפדי [48] ואיכא דלא קפדי; גבי ממונא [49] – לקולא [50], גבי איסורא [51] – לחומרא [52].

רבינא אמר: לעולם לא קפדי [53], והא [54] מני? רבי אליעזר היא [55], דתניא: רבי אליעזר אומר: אפילו ויתור אסור במודר הנאה [56].

אמר רבי יוחנן משום רבי בנאה: בכל [57] שותפין מעכבין [58] זה את זה [59], חוץ מן הכביסה [60], שאין דרכן של בנות ישראל להתבזות על הכביסה [61]. [והא ראיה:] (ישעיהו לג טו) [הלך צדקות ודבר מישרים מאס בבצע מעשקות נער כפיו מתמך בשחד אטם אזנו משמע דמים] ועוצם עיניו מראות ברע - אמר רבי חייא בר אבא: זה שאין מסתכל בנשים [62] בשעה שעומדות על הכביסה.

היכי דמי [63]? אי דאיכא דרכא אחריתא [64] - רשע הוא [65]! אי דליכא דרכא אחריתא - אנוס הוא [66]!?

לעולם דליכא דרכא אחריתא, ואפילו הכי מיבעי ליה למינס נפשיה [67].

בעא מיניה רבי יוחנן מרבי בנאה [68]:

חלוק של תלמיד חכם – כיצד?

- כל שאין בשרו נראה מתחתיו [69].

טלית [70] של תלמיד חכם - כיצד?

- כל שאין חלוקו נראה מתחתיו טפח [71];

שלחן של תלמיד חכם - כיצד?

- שני שלישי גדיל [72] ושליש גלאי [73], ועליו קערות וירק וטבעתו מבחוץ.

והא תניא 'טבעתו [74] מבפנים [75]' [76]?

לא קשיא: הא דאיכא ינוקא [77], הא דליכא ינוקא [78];

ואי בעית אימא: הא והא דליכא ינוקא, ולא קשיא: הא דאיכא שמעא [79], הא דליכא שמעא [80];

ואי בעית אימא הא והא דאיכא שמעא, ולא קשיא: הא ביממא [81], הא בליליא;

ושל עם הארץ דומה

הערות[עריכה]

  1. ^ והוצרך המלוה לקיימו
  2. ^ מת אחד מהן קודם שנתקיים השטר; ואילו לא מת - היה כל אחד בא ומעיד לבדו על חתימת ידו, ואין צריך לצרף עמו אחר, אלא נאמן לומר "זה כתב ידי", כדתנן בפ"ב דכתובות (דף כ:): 'זה אומר "זה כתב ידי" וזה אומר "זה כתב ידי" כו'; וחכמים אומרים: אין צריכין לצרף עמהם אחר, אלא נאמן לומר "זה כתב ידי"; ואמרינן בגמרא לדברי חכמים: על מנה שבשטר הן מעידין "אנחנו ראינו המלוה וחתמנו", הלכך בתרי סגי, ולא צריך חד מינייהו לאסהודי אדחבריה; והיכא דמת אחד מהן אמרינן התם - אליבא דרבנן - דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת יד המת, והחי יעיד הוא לבדו על חתימת ידו, אבל העד החי - לא יצטרף עם אחר מן השוק להעיד על חתימת המת: דכיון ד'על מנה שבשטר הן מעידין', וכי אמר "זה כתב ידי" נפקא פלגא דממונא אפומיה, שהרי הוא לבדו מעיד על חתימתו ואין צריך אחר להעיד עמו, וכי הדר מצטרף עם ההוא מן השוק להעיד על חתימת המת, הדר נפיק ריבעא דממונא על פומיה, אשתכח דכוליה ממונא נכי ריבעא נפק אפומיה, ואנן 'על פי שנים עדים' בעינן: חצי דבר על פיו של זה וחצי דבר על פיו של זה; והלכך: הכא, דשכיב חד מינייה - אין עד החי יכול להצטרף עם אחר מן השוק להעיד על חתימת יד המת, אלא צריך שנים מן השוק להעיד עליו
  3. ^ אחיו של עד החי בא להצטרף עם אחד מן השוק להעיד על חתימתו, כדפרישית: דצריך שנים מן השוק להעיד על חתימת דאידך המת
  4. ^ דאף על גב דשני אחין פסולין לעדות אחת: דלא חשיבי אלא כחד, אפילו הכי מכשרא להו מתניתין לשלשה אחין בעדות קרקע אחד, מאחר שאין זה מעיד על אותה שנה שזה מעיד; אף כאן העד החי מעיד על החתימה שלו, ואחיו על חתימת יד המת
  5. ^ במתניתין
  6. ^ לא קנפיק כל הממון חסר רביע, דהיינו שלשת חלקים
  7. ^ אלא פלגא הוא דנפיק אפומא דעד נכרי ופלגא נפיק אפומא דאחי, והלכך כשירין לעדות זו: דטעמא דפסיל רחמנא קרובים בעדות אחת - לפי שאינן חשובין אלא כאיש אחד, ולגבי חזקת שלש שנים כאיש אחד דמו, שהרי איש אחר שמצטרף עמהן מועיל בשלשתן אם ראה החזקה שלש שנים
  8. ^ אבל
  9. ^ גבי שטרא
  10. ^ דממונא דהיינו שלש חלקי הממון
  11. ^ וכי חשבת לאחי כעד אחד - נמצא עד אחד מגבה שלשה חלקים והאחד רביע, ולא קרינא 'על פי שנים עדים וגו'
  12. ^ אלו מיני תשמישין דאמרינן לקמן שאדם משתמש בשל חבירו, שאם משתמש שלש שנים ולא מיחה בו חבירו - יש לו חזקה לזה המחזיק, ויכול לטעון "אתה נתתו לי לתשמיש זה במתנה" או "מכרתו לי", כגון תשמישין קבועין כדמפרש לקמן שאדם מקפיד עליהן אם נעשין שלא ברשותו; והלכך בשלש שנים הויא חזקה, דומיא דבורות שיחין ומערות ובית השלחין וכל הנך דלעיל: דכיון דקביעות תשמיש הוא - כדמחזיק בגופה של קרקע חבירו דמי, והויא חזקה בשלש שנים; ורבינו חננאל פירש: 'אלו דברים שיש להם חזקה כאשר כבר פירשנו', ולא נהירא! אלא לקמיה קאי, כדפרישית: דאי לעיל קאי, ומסקנא דמתניתין דלעיל היא - אריכות לשון של הבל הוא, בלא צורך! ועוד: דאכתי תנינן לקמן 'יש להם חזקה' - טובא כללא דמילתא כל הני יש להן חזקה דתנן במתניתין עד סוף הפרק - בחזקת שלש שנים מיירי, כדמוכח בברייתא (לקמן נט:): בא לפני רבי חייא, אמר לו: יגעת בני, יגעת
  13. ^ תנור וכירים - מטלטלין הן; וכן ריחים: בריחיא דידא
  14. ^ כל הנך דברים המיטלטלין הן, ואינן תשמיש של קביעות, ואין בעל חצר מקפיד עד ארבע וחמש שנים, ולכך אין לו חזקה למחזיק לומר "מדוע לא מחית בידי", דאמר ליה בעל חצר "לא חששתי למחות, דלא מחזקת בגוף הקרקע כדמחזקי אינשי, ולא הייתי נפסד כלום, ומעתה אני מקפיד!
  15. ^ הרי זה 'גָדַר', והרי זו חזקה: כל מקום תוך המחיצות שעשה יכול לטעון לקוח הוא בידי
  16. ^ של חבירו שלש שנים - גם על זאת ודאי מקפיד איניש, ואם לא מיחה – הפסיד, דודאי על פיו עשה וברשותו
  17. ^ או עשה מקום
  18. ^ כדי שלא יתפזר
  19. ^ מחיצה
  20. ^ דבהעמדת בהמה כדִי, בלא מחיצה - אין זו חזקה
  21. ^ דבעשיית מחיצה קנה
  22. ^ וקא סלקא דעתא השתא דבאיניש בעלמא שאינו בר חצר זו קאמר דאין זו חזקה, והלכך קשיא ליה 'מאי שנא רישא מסיפא': הא ודאי מקפידין בני חצר על איש נכרי שיביא כאן בהמותיו, ומדלא מיחו - ודאי הקנו לו מקום בחצר זה להעמיד בהמותיו, ואמאי אין לו חזקה? ולקמן מתרץ לה בשותפין.
  23. ^ כגון עשיית מחיצה, ורפק בה פורתא
  24. ^ נמי
  25. ^ כלומר: הויא חזקה; ומיהו הקנין ע"י מעות או מתנה היא; ומיהו הכניס תרנגולין לתוך הבית, דקתני סיפא דהוי חזקה - בנכסי הגר לא הויא חזקה; והאי דלא פריך לה - משום דעדיפא מינה קפריך רב ששת
  26. ^ כל חזקה רעועה דלא קנה אם בא לעשותה בנכסי הגר לקנותה מיד, והוא הדין לענין קונה קרקע מחבירו, ואמר ליה: "לך חזק וקני", והלך והחזיק חזקה רעועה דלא קנה, כגון העמדת שם בהמתו או תנור וכירים, דאין זה 'נעל וגדר': דלא עשה שום תיקון בגוף הקרקע
  27. ^ נמי
  28. ^ כלומר: לענין חזקת שלש שנים: שלוקח אומר "לקחתי" ומוכר אומר "לא מכרתי" - אינה קרויה 'חזקה' להיות במקום עדי מכירה, דהא לא עבד ולא מידי.
  29. ^ ואית דמפרש דהכניס תרנגולין - נמי הוי חזקה בנכסי הגר, דהיינו 'נעל': שנעל את הדלת בפניהם; ולאו מילתא היא: דנעילת דלת לאו חזקה היא, דאינו דומה אלא למבריח ארי, כדאמרן (לעיל נג.); ו'נעל דלת' בבנין מיירי שעשה דלת או סתימה
  30. ^ בתמיה: דקא מדמית חזקת שלש שנים - שתלוי בקפידא, לחזקת קנין נכסי הגר, שתלוי בתקון הקרקע
  31. ^ אמרינן בפירקין ד(לעיל דף לז:), דלכולי עלמא ניר לא הוי חזקה
  32. ^ אפילו רפק בה פורתא
  33. ^ לענין שלש שנים
  34. ^ בחזקה זו, לפי שהכל תלוי באכילת הפירות: שאם יחרוש ולא יאכל - אין בעל הקרקע מפסיד, שהרי יזרע - ואחר יאכל
  35. ^ לקיטת הפירות דבנכסי חבירו
  36. ^ אם אכל הפירות שלש שנים, דהויא אכילת שלש שנים במקום עדות שקנה הקרקע זו מן הבעלים, כדאמרן בכוליה פירקין
  37. ^ דאין זה 'נעל וגדר', כדאמרן (לעיל דף נד.): 'האי מאן דפשח דיקלא אדעתא דחיותא - לא קני'
  38. ^ לעולם גבי איש נכרי שבא להעמיד בהמה בחצר אחרים שאין לו בה שותפות - לא שנא רישא ולא שנא סיפא, דהויא חזקה: שאין בני חצר מניחין לנכרי להשתמש תשמישין הללו בחצר שלהן אלא אם כן נטלו רשות מהן, ואם לא מיחו בתוך שלש שנים - הויא חזקה
  39. ^ שאחד מן השותפין עצמו העמיד בהמותיו ותנור ואשפה שלו בחצר שלש שנים, ולא מיחו בו; וסתם חצר - לכניסה ויציאה הוא, ולא להעמיד שם בהמותיו וחפציו זמן מרובה; והלכך: בהעמדת בהמותיו גרידא בלא בנין - לא הויא חזקה
  40. ^ שותפין
  41. ^ זה על זה עד שעה שיצטרכו לאותו מקום, וכשירצו - יקפידו ויסלק זה חפציו, דאין לו חזקה בשתיקתן
  42. ^ ומדשתקו ולא מיחו - ודאי ברשותן עשה, והויא חזקה
  43. ^ שכל זמן שלא חלקו את החצר - נכנס כל אחד בחלק חבירו, וקם ליה ב'לא יחל דברו': שהרי נהנה מחבירו: שעומד בחצרו: דבהעמדה קפדי: דאם איתא דלא קפדי - מותר לעמוד בחצר חבירו אף על פי שמודר ממנו הנאה, דכיון דלא קפיד בעמידה - הרי הפקיר את החצר לכל בני החצר לעמוד בו, ולגבי עמידה אין לו חלק בו
  44. ^ מתניתין
  45. ^ דאינו מקפיד כל כך
  46. ^ אבל בחצר שלפני הבתים - צריך שיהא מקום פנוי לביאה ויציאה, והלכך קפדי בהעמדה כדי
  47. ^ מתניתין דהכא ודנדרים
  48. ^ בהעמדה כדי
  49. ^ לענין חזקה
  50. ^ יש לנו לילך להקל ולומר שאין השותפין מקפידין זה על זה, ומותר להעמיד זה בהמותיו בחצר כל זמן שאין חבירו מעכב עליו; והיינו 'קולא': שאנו מתירין לזה מסתמא להעמיד שם בהמותיו, אף על פי שלא נטל רשות מחבירו, ובדוכתא אחרינא (בבא מציעא דף מא.) אמרינן דשואל שלא מדעת – 'גזלן' הוי, והכא בלא דעת יכול להכניס בהמותיו; והלכך לא הוי חזקה: דהא לא קפדי; ומאיזה טעם נאמר כך? משום דאמר ליה שותף לחבריה המחזיק: "אנא - מהנך דלא קפדי אנא, והלכך שתקתי, ואין חזקתך חזקה; ואם רצונך להחזיק - אייתי ראיה דמהנך דקפדי אנא, ותיהוי חזקתך חזקה"; והלכך לא הויא חזקה: שכל מקום שיש טענה למערער למה לא מיחה - לא הויא חזקתו של מחזיק חזקה
  51. ^ השותפין שנדרו
  52. ^ ואסורין ליכנס לחצר, דדלמא מהנך דקפדי נינהו, וכל ספק איסורא דאורייתא - לחומרא
  53. ^ בהעמדה כדי, כדתנן: דלא הויא חזקה, וגבי נדרים נמי מותרין ליכנס לחצר
  54. ^ דקתני 'אסורין'
  55. ^ דמחמיר בנדרים טפי, דאפילו דבר שאינו הנאה כל כך - אסר
  56. ^ כגון בעל הבית שמודר הנאה מחנוני, ושלח לו בעל הבית פרוטה לחנוני לקנות ממנו מאה אגוזים בפרוטה, והוסיף לו חנוני אחת יתירה או שתים - אסור בעל הבית באותו ויתור שהותיר לו חנוני, דמתנה הוא, ואף על פי שלשאר לוקחים נמי הוסיף כמו כן; ומיהו רבנן שרו, דמכל מקום בשביל המקח הוא מוסיף לזה על החשבון הקצוב לפרוטה, שאילו לא היה לוקח ממנו בדמים - לא היה נותן לו חנוני לבעל הבית כלום
  57. ^ בכל תשמישין הקבועין בחצר דומיא דהעמדת בהמות תנור וכיריים: שממעטין אויר החצר
  58. ^ יכולין לעכב
  59. ^ אם האחד רוצה לעשות לבדו, וחביריו אין רוצים לעשות כן
  60. ^ שתקנו לו חכמים שיעשה בחצר בעל כרחן של שותפין חביריו
  61. ^ שצריכות לעמוד שם יחיפות לגלות שוק לעמוד בנהר
  62. ^ כשהוא הולך על שפת הנהר
  63. ^ דמשתבח ביה קרא אם עוצם עיניו, דמשמע: שאם לא יעצים עיניו - אינו לא צדיק ולא רשע
  64. ^ ואזיל בהך
  65. ^ ואף על פי שעוצם עיניו: שלא היה לו לקרב אלא להרחיק מן העבירה, דקיימא לן חולין (דף מד:): הרחק מן הכיעור
  66. ^ אם מסתכל דרך הליכתו, ו'אונס רחמנא פטריה', ולמה מזקיקו הכתוב להעצים עיניו? דמדמשתבח ביה קרא - שמעינן דצריך לעצום עיניו
  67. ^ להטות עיניו לצד אחר; והיינו דמשתבח ביה קרא: דאי אניס נפשיה חסיד הוא
  68. ^ שמעתין דרבי בנאה קחשיב, ואזיל אגב גררא דהך דלעיל
  69. ^ שיהא ארוך עד פיסת רגלו שלא יראה כשילך יחף
  70. ^ מקטורן שמתכסה בו על כל בגדים שהוא לובש
  71. ^ וכל שכן דאי קאי עד להדי חלוק דאיכא צניעות טפי
  72. ^ שני שלישי רוחב השלחן מכוסה במפה מצד האוכלין, לקנח את פיהן ולתת עליה את הפת
  73. ^ ושליש החיצון מגולה: להניח עליו קערות וכוסות, שלא ילכלכו המפה ויתבזו האוכלין; ואית דמפרשי שליש גלאי באמצע שני שלישי גדיל, דהיינו מפה מבחוץ ומבפנים כל סביב השלחן, ואמצעיתו מגולה. 'גדיל' קרי המפה, על שם שארוגה, ולשון צח הוא
  74. ^ של שלחן
  75. ^ בצד הסמוך לו
  76. ^ שהיו רגילין לעשות בשפתו לתלות בו יהיה מבחוץ, ולא מבפנים מצד האוכלין, וכדמפרש ואזיל
  77. ^ שיושב אצל אביו לאכול - צריך להושיב השלחן שיהא צד שבו קבוע הטבעת מבחוץ, פן יצחוק התינוק בטבעת וינענע השלחן
  78. ^ יעשה מבפנים, ולא יהפכנה מבחוץ, פן יכשל בה השמש שהולך ובא סביב השלחן
  79. ^ שמש יעשה מבפנים, פן יכשל בה השמש
  80. ^ יעשה מבחוץ ולא מבפנים, פן יוזקו בה האוכלין; ומיהו היכא דאיכא שמעא - יעשה מבפנים מצד היושבין, ולא מבחוץ: שיכולין להזהר מן הטבעת יותר מן השמש, שהוא הולך והן יושבין
  81. ^ יהיה מבחוץ: שיוכל השמש להזהר, ולא מבפנים דמזיק לאוכלין שצר להם המקום