ביאור:בבלי בבא בתרא דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

---

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

• בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
• מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
• שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
• מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולא היא, דאמר רב יימר בר שלמיה: לדידי מפרשא לי מיניה דאביי: בין 'מצר ארעא דמינה פלגא', ובין 'מצר ארעא דמינה פסיקא': אי אמר ליה "אלין מצרנהא" – פלגא; לא אמר ליה "אלין מצרנהא" - תשעה קבין ^[1].

פשיטא ^[2]אמר: "יחלוק פלוני בנכסי" - פלגא ^[3]; "תנו חלק לפלוני בנכסי" – מאי ^[4]?

אמר רבינא בר קיסי: תא שמע, דתניא: האומר: "תנו חלק לפלוני בבור ^[5]" ^[6]: סומכוס אומר: אין פחות מרביע ^[7];

"לחבית" ^[8] - אין פחות משמינית ^[9];

"^[10] לקדרה" - אין פחות משנים עשר ^[11];

"לטפיח" ^[12] - אין פחות מששה עשר ^[13]

^[14].

[עיין תוספות ד"ה אין פחות מרביע, ורי"ף דף לד]

תנו רבנן: בן לוי שמכר שדה לישראל, ואמר לו: "על מנת שמעשר ראשון שלי" ^[15] - מעשר ראשון שלו ^[16][17]; ואם אמר "לי ולבניי" – מת, יתן לבניו ^[18]; ואם אמר לו "כל זמן שהשדה זו בידך": מכרה וחזר ולקחה - אין לו עליו כלום ^[19].

[האם ה'על מנת' זהו תנאי או שיור? הרשב"א: זהו תנאי, כפי שאמר בתחילה: ' דדרך בן לוי המוכר שדות לישראל להתנות כך'; אבל עיין רא"ש סימן ז, שאם זה תנאי זה מתנה על מה שכתוב בתורה! ולכן הוא אומר שזהו שיור; וכן אומר הרשב"א לאחר מכן: 'שיורי שייר מקום מעשר'; אבל אם שייר – מדוע אינו של בנו אם מת ולא אמר בשעת המקח "לי ולבניי"? אלא נראה שבכל זאת זהו גוף המקח: שמכר לו ושייר לו עשירית היבול שיקבל מאת הקונה, ויעשה את העשירת הזה מעשר על כל יבול השדה, והוא יישאר עם המעשר; אך אם מדובר בפירות – יפה שואלת הגמרא:]

אמאי ^[20]? 'אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' ^[21]?

כיון דאמר ליה "על מנת שמעשר ראשון שלי" - שיורי שייריה למקום מעשר ^[22].

[ושוב: אם שייר מקום מדוע אין בניו יורשים גם ללא אמירת "לי ולבניי"?

והאם לא ניתן לתרץ: 'אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם' הוא כלל בקנית דבר עתידי שאינו בעולם; בעניננו: מי הוא המקנה דבר שלא בא לעולם? המוכר הרי אינו מקנה, אלא משייר לו! והקונה אינו מקנה דבר שלא בא לעולם, אלא נמנע מלקנות, וכן לשון הברייתא: 'מעשר ראשון שלו ^[23]' בלי הקנאה נוספת! וכן: כל הסבה שאין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם היא משום חוסר בגמירות דעת, ובענין של שיור מעשר ראשון אין מניעה של חוסר גמירות דעת]

אמר ריש לקיש: זאת אומרת ^[24]: המוכר בית לחבירו ואמר לו "על מנת שדיוטא העליונה שלי" - דיוטא העליונה שלו ^[25].

עמוד ב

למאי הלכתא ^[26]?

רב זביד אמר: שאם רצה ^[27] להוציא בה זיזין ^[28] – מוציא ^[29].

רב פפא אמר: ^[30] שאם רצה לבנות עלייה על גבה ^[31] – בונה ^[32].

בשלמא לרב זביד ^[33], היינו דקתני ^[34] 'זאת אומרת' ^[35], אלא לרב פפא - מאי 'זאת אומרת' ^[36]?

קשיא.

אמר רב דימי מנהרדעא: האי מאן דמזבין ליה ביתא לחבריה ^[37], אף על גב דכתב ליה ^[38] "עומקא ורומא ^[39]" - ^[40] צריך למכתב ליה "קני לך מתהום ארעא ועד רום רקיעא"; מאי טעמא? דעומקא ורומא - בסתמא לא קני ^[41]: אהני "עומקא ורומא" למיקנא עומקא ורומא, ואהני "מתהום ארעא ועד רום רקיעא" למיקנא בור ודות ומחילות ^[42].

לימא מסייע ליה [משנה בדף סד,א]: 'ולא את הבור ולא את הדות אף על פי שכתב לו 'עומקא ורומא’’ ^[43] ואי סלקא דעתך בסתמא ^[44] קני עומקא ורומא ^[45] - ליהני עומקא ורומא למיקנא בור ודות ומחילות ^[46]!?

^[47] דלא כתב ליה ^[48].

והא 'אף על פי שכתב לו ^[49]' ^[50] קתני? ^[51]?

הכי קאמר ^[52]: ^[53] אף על פי שלא כתב לו - כמי שכתב דמי למיקנא עומקא ורומא; למיקנא בור ודות ומחילות: אי כתב ליה 'עומקא ורומא' – קני, ואי לא כתב - לא קני ^[54].

תא שמע ^[55]: 'ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים' ^[56] -

הערות

1. מצר מזרח ארעא דמינה פלגא מצר מערב פלוני וכן הולך וחושב כל המצרים, והלכך האי "ואלין מצרנהא" - יתור לשון הוא לייפות כחו; ולקמן בשמעתין נמי חזינא יתור לשון טובא לייפות כח, והכי קאמר אביי לעיל: מאי שנא הכי ומאי שנא הכי? הלא אין חילוק בין פלגא לפסיקא, אלא זימנין אמרינן בתרוייהו פלגא? בין 'פלגא' בין 'פסיקא': היכא דאמר "ואלין מצרנהא", וזימנין "תשעה קבין" היכא דלא אמר "ואלין מצרנהא"
2. שכיב מרע או כל המחלק נכסיו על פיו, ש
3. פלגא שקיל
4. מי אמרינן האי 'חלק' לשון חלוקה הוא, ופלגא קשקיל? או 'חלק הראוי ליתן' קאמר, ובדעת בית דין תלוי הדבר לשער בכמה הוי 'חלק ראוי ליתן'? ואף על גב דתניא בתוספתא (פרק ז) דהך בבא 'האומר: "תנו חלק לפלוני בנכסיי" - יירש עם הבנים' איכא למימר הכא מיירי כגון דלית ליה בני, ואף על גב דאית ליה יורשין בעלמא לא יהב דעתיה ליורשין אחרים, ו'חלק הראוי ליתן' או חצי נכסין קאמר; אי נמי הכא מיירי כגון דאמר "תנו חלק לפלוני בנִי בנכסי, והשאר נתונים לפלוני"; אי נמי איכא למימר דלא הוה שמיע להו הך ברייתא, דאי הוה שמיע להו - הוו מייתי לה בבית המדרש; ואיכא למימר: רבנן היא, דפליגי עליה דסומכוס; אי נמי שמיעא להו ולא הוה סבירא להו, משום דפליג סומכוס עלה כדלקמן, וקיימא לן כסומכוס, דאמר 'ממון המוטל בספק - חולקין' דסתם לן תנא כוותיה בפרק 'שור שנגח (ארבעה ובפרק שור שנגח) את הפרה' (בבא קמא דף מו.)
5. של מים מכונסים
6. ואית דמוקמי לה בבור של יין, ולא נהירא
7. סומכוס לטעמיה, דאמר בפרק 'שור שנגח את הפרה': חצי נזק לפרה ורביע לולד, ומוקמינן לה בגמרא אליבא דסומכוס, דאמר 'ממון המוטל בספק חולקין' והכא מספקינן ליה: אי פלגא קאמר או חלק בעלמא: משהו קאמר, כגון רביעית הלוג!? הלכך אין לו למקבל מתנה מן הבור פחות מרביע, ושמא יותר: משום דאילו הוה מספקא לן בהאי נותן: אם נתן לו פלגא או לא, כלום היה לו ליטול מחצית של פלגא, דהיינו רביע הבור משום 'ממון המוטל בספק חולקין'? דהא פלגא נמי מוטלת בספק אם יהבה ליה או לא!? הלכך: יטול חציה של פלגא, דהיינו רביע; וכל שכן השתא דמספקא לן אי יהיב פלגא או רביעית הלוג, דלא יטול פחות מרביע
8. כלומר: אם אמר "תנו חלק לפלוני בבור לחבית": כדי למלאות חבית, דהיינו להשקאת בהמותיו, ולא להשקות שדותיו
9. אין פחות משמונה בבור, משום דחצי הבור צריך לחבית, וכי קאמר 'חלק' - דלמא 'פלגא דחבית' קאמר, דהיינו רביע הבור, או 'משהו' קאמר; הלכך יש לו חצי רביע, דהיינו אחד משמונה; ובשיטה זו יש לפרש כולם
10. תנו חלק לפלוני בבור לתקן מאכלו
11. דהיינו רביע שיעור הראוי לקדירה, משום דלמא 'פלגא' קאמר, וממון המוטל בספק - חולקין
12. כלי קטן לשתות בו בני אדם; (והאי שיעורא זוטר מכולהו)
13. והלכך גבי "תנו חלק לפלוני בנכסי" יטול רביע: דדלמא פלגא קאמר, או דלמא שוה פרוטה קאמר, וממון המוטל בספק – חולקין; ואית דמפרשי כל הנך שיעורי לפי אומד הדעת: 'אין פחות מרביע' דסתם נותן - דעתו לרביע; 'אין פחות משמונה' דהכי הוי שיעור למלוי חבית להשקאת בהמות; וכן כולם; ולא נהירא לי.
14. ורבינו חננאל פירש דאזדא סומכוס לטעמיה, וכל הנך שיעורי דלקמן: "לחבית", "לקדירה", "לטפיח" - בקיאין היו בשיעורין הללו כמה צריך לכל אחד, ופלגא דההוא שיעורא קמחייב סומכוס ליתן משום דממון המוטל בספק - חולקין
15. אורחא דמילתא נקט, דדרך בן לוי המוכר שדות לישראל להתנות כך, משום דלא מוזיל גביה משום האי תנאי מידי: דזה נהנה וזה אינו חסר, דבלאו הכי הוה יהיב האי לוקח להאי מעשר: או לו או לאחר, דהא אין לו בו אלא טובת הנאה; והוא הדין לישראל המוכר שדהו לחבירו ואמר לו "על מנת שהמעשר שלי הוא ליתנו לכל מי שארצה", דהא השתא נמי יש לו בו טובת הנאה זו
16. וכדמפרש לקמן: דכיון דאין אדם קונה דבר שלא בא לעולם - שיורי שייר מקום מעשר, הלכך מעשר ראשון שלו, ואפילו אם מכרה הלוקח לאחר: דזכותו של לוי אינו יכול למכור לאחר; והכי מוכח לקמן
17. Note:וצריך לומר שיש ברירה, שהרי באותה שבולת יכול להיות גרעין אחד מעשר והשאר חולין!
18. יתן לבניו אחריו; אבל אם לא פירש כן - אינו מוריש בדבר זה זכותו לבניו: דכיון דמשום יתור לשון הוא דאמרינן לקמן: דשייר מקום מעשר - די לנו אי אהני יתורא למאי שפירש, דהיינו לעצמו
19. דמשמכרה לאחֵר - פקע ליה מקום המעשר ששייר לעצמו, וכשחזר ולקחה: 'מה מכר לו ראשון לשני? כל זכות שבאה לידו' דכי היכי דההוא לוקח שני זכה אפילו במקום מעשר - הוא הדין לזה הלוקח ראשון הבא מכחו
20. מעשר ראשון שלו
21. (כרבנן דרבי מאיר:) "מעשר זה" עדיין עתיד ליזרע התבואה שיצאה ממנו, אף ליחרש השדה תחלה
22. כלומר: כיון דעל תנאי מכר, רוצה הוא שיתקיים התנאי: דאין אדם מתנה על חנם, ולדעת כן מכר: שיקנה המעשר, והלכך שייר בידו קרקע הראוי ליגדל בה המעשר, וכמי שאמר לו "שדה שלי אני מוכר לך לאריסות על מנת שתטול תשעה חלקים ואני אטול חלק עשירי". ויש ספרים דגרסי' בהו בהדיא: כיון דאמר ליה "על מנת שמעשר ראשון שלי כו'; ואית דמפרשים דייתור לשון ד'על מנת' קא דייק, וכדאמרינן בעלמא (קדושין ח.): 'כל האומר על מנת - כאומר מעכשיו דמי'; ואי אפשר להעמיד שיטת שמועה זו כן. ובפרק 'מי שמת' (לקמן דף קמח.) אמרינן דאם מכר דקל, ואמר לו "חוץ מפירותיו" - דשייר מקום פירותיו, והכי נמי אם אמר "חוץ מן המעשר" - שייר מקום מעשר; הלכך: לאו בלשון ד'על מנת' תליא מילתא, אלא כיון דמתני, והתנאי אינו מועיל אלא על ידי שיור - אמרינן דשייר מקום
23. של המוכר
24. ברייתא זו, דאשמעינן דכל תנאי שאינו לא מעלה ולא מוריד אלא אם כן שייר, אמרינן 'שיורי שייר מקום לעצמו פורתא מינה' – שמעינן
25. גג שיש לו מעקה גבוה עשרה, דאמרינן במתניתין דאינו מכור עם הבית, ותנאי זה אינו מועיל: דבלאו הכי נמי הרי הוא של מוכר, כדקתני במתניתין 'ולא את הגג כו', ולא היה צריך להתנות; הלכך דיוטא העליונה שלו: להוצאת זיזין כנגד רשותו של לוקח, כדמפרש ואזיל; הוא הדין אם אמר לו "חוץ מדיוטא העליונה": דשייר מקום בחצר להוצאת זיזין ואליבא דרב זביד, כדאמרינן בפרק 'מי שמת'
26. אמר ריש לקיש דאהני תנאיה למיהוי דיוטא עליונה שלו? בלאו הכי הוא שלו, דהמוכר הבית לא מכר דיוטא העליונה
27. מוכר
28. להוציא זיזין מדיוטא עליונה כנגד חצר של לוקח שמכר לו זה הבית והחצר
29. דלהכי אהני תנאיה, והכי אמר ליה "על מנת שתהא דיוטא העליונה שלי לגמרי לעשות בה חפצי, אף להוציא ממנה זיזין, כמתחילה קודם שמכרתי לך הבית והחצר", דשייר בתנאי מקום בחצר כמו ששייר למעלה בשדה מקום מעשר: דכל תנאי דלא מהני מאי דקאמר אהני מיהא לשייר מקום; והיינו 'זאת אומרת' דקאמר ריש לקיש; ודוקא הוא, אבל בנו - אין לו רשות להוציא זיזין, עד שיפרש "לי ולבניי", כדאמר לעיל גבי מעשר: דכל מילתא דדייקינן מיתורא - די לנו אי אהני יתורא לעצמו, כמו שפירש "על מנת שמעשר ראשון שלי", הכי נמי אמרינן "על מנת שהדיוטא העליונה שלי", אבל לבניו לא מהני תנאי המיותר
30. כולי האי לא אהני תנאי: לשייר מקום ממה שמכר, אלא להכי אהני תנאי המיותר:
31. שאם רוצה לבנות דיוטא זו אם תפול על גביו של הבית
32. והכי הוה מסיק לקמן: דאי נפלה - הדר בני לה; דאי הוה שתק ומכר הבית סתם - היתה הדיוטא העליונה שלו כל ימי שיתקיים, אבל אם תפול - לא יחזור ויבננה על גבי בית של זה, דלהך דיוטא הוא דאשתעבד לו בית, אבל לדיוטא אחרת - לא משתעבד, עד דאמר ליה בהדיא יתור לשון, כדאמרינן נמי בפרק 'הבית והעלייה' (בבא מציעא דף קטז:): אי דאמר ליה "עלייה זו" ונפלה - אזלא לה, ואי דאמר ליה סתם - בעי למיגר ליה אחרינא; ומסקנא: לא צריכא דאמר ליה "עלייה שעל גבי בית זה אני משכיר לך", דהא שעבד בית לעלייה; אבל בלא יתור, מכי נפלה - אזלא לה, ולא יבנה אחרת, והכי קאמר: "על מנת שהדיוטא העליונה שלי לעולמים ואף אם תפול אחזור ואבננה"; והא דתנן (בבא מציעא דף קיז.) 'הבית והעלייה של שנים שנפלו וכו' אם אמר בעל העלייה לבעל הבית לבנות כו' התם – בדחלקו: זה נטל בית וזה נטל עלייה, ודאתנו בהדדי להשתעבד בית לעלייה כל הימים; ואפילו לא אתנו: מסתמא על מנת כן חלקו; ולרב זביד אהני תנאה להוצאת זיזין, ולא להדר בני לה: הוצאת זיזין מסיק אדעתיה, שהרי צריך לו מיד, אבל להדר בני לה אם תפול - לא מסיק אדעתיה לעתים רחוקות
33. דאוקי יתורא דתנאי להוצאת זיזין, דהיינו שיור מקום בחצר דומיא דשיור מקום בשדה
34. במילתיה דריש לקיש
35. שהוצרך ריש לקיש ללמוד מן הברייתא דליהני יתורא לשיור מקום, דמסברא לא הוה אמרינן דמשייר איניש לעצמו ממה שמוכר ואף על גב דקאמר יתורא
36. למה לו לריש לקיש לומר 'זאת אומרת' לאשמועינן דאהני יתור לחזור ולבנות הדיוטא אם תפול? בלא הברייתא נמי הוה ידעינן דאהני יתור תנאי שאינו צריך לטפויי מילתא: או הא דרב פפא או שום דבר בעולם, כדאמרינן במתניתין (לקמן סד.) 'ומודה רבי עקיבא בזמן שאמר לו "חוץ מאלו" שאין צריך ליקח לו דרך' מהתם שמעינן דכל תנאי בלא צורך - לטפויי מילתא קאתי, ומברייתא לא שמעינן ליה טפי ממתניתין! ולעיל נמי אמרינן: אי אמר ליה "אלין מצרנהא קני פלגא", והכי הוה ליה למימר: אמר ריש לקיש: המוכר בית לחבירו ואמר לו "על מנת " כו'
37. ומכר לו גם את הבור ואת הדות, וצריך לו לכתוב בשטר המכירה כן
38. בשטר
39. עומקו ורומו של בית אני מוכר לך
40. לא קנה בור ודות, כדמפרש ואזיל:
41. עד דמפרש: 'עומקא ורומא', והלכך לא אהני 'עומקא ורומא' למהוי יתור לשון למקני בור ודות: דלגופה איצטריך
42. דלא אהני מה שכתב "עומקא ורומא" אלא למיקני עומקו של בית, כגון גוף הקרקע עצמו: לחפור תחת קרקעית הבית אם ירצה, שאם לא כתב - לא הוי קני ליה מסתמא, אלא הרי הוא של מוכר לחפור בורות שיחין ומערות מתחת קרקעית הבית, אלא שלא יזיק לבעל הבית; וגם אהני ליה למיקני רומא: כגון גג שיש לו מעקה שהוא גבוה עשרה, שאינו מכור מסתמא עם הבית, כדקתני מתניתין; וגם לקנות כל האויר עד לרקיע, שאם ירצה לבנות – בונה, דמסתמא לא הוי קני ליה לוקח, אלא הרי הוא של מוכר להוצאת זיזין או לבנות באויר, וכגון שלא יכביד על ביתו של לוקח, אבל למיקני לא קני [הב"ח] בור ודות, שאין תשמישן שוה לבית, והלכך אינו בכלל עומקו ורומו של בית, ולא קני ליה עד דכתב ליה 'מארעית תהומא' - משולי התהום - 'עד לרקיע'; ואהני האי 'מארעית תהומא' למיקני בור ודות ומחילות, והאי 'עד רום רקיע' לא מהני ליה מידי: דמשכתב לו 'עומקא ורומא' קני עד רום רקיע, ולא איצטריך כלל, אלא סוף דיבור הוא: דלא מצי אמר 'מארעית תהומא עד שיפולי ביתא', דמשמע דלא זבין ליה משיפולי הבית ולמעלה כלום
43. אבור ודות קאי; אבל אגג שיש לו מעקה גבוה עשרה - לא קאי, דאז ודאי אי כתב ליה 'עומקא ורומא' קני ליה, כדמוכח לקמיה
44. אף על פי שלא כתב עומקא ורומא
45. אם כן 'עומקא ורומא' שכתב מיותר הוא
46. אלא לאו שמע מינה 'עומקא ורומא' לגופיה איצטריך: למיקני עומקא ורומא, וליכא יתור לשון למיקני בור ודות עד דכתב ליה 'מארעית תהומא עד רום רקיע', כרב דימי
47. ומשני:
48. 'עומקא ורומא'; הלכך לא קנה בור ודות, אבל אי כתב ליה – קני, ואף על גב דלא כתב 'מארעית תהומא', ודלא כרב דימי
49. 'עומקא ורומא'
50. הרי הוא כמי שכתב לו כדי לקנות עומקא ורומא
51. אבל למיקני בור ודות ומחילות כו' צריך לכתבו בפירוש, להיות לו יתור לשון למיקני בור ודות, דהא לגופיה לא צריך, דמסתמא קני עומקא ורומא!
52. והכי משמע מתניתין [משנה בדף סד,א]
53. לא את הבור ולא את הדות:
54. אף על פי שכתב בשטר ונתרצה לו בשטר מכירה זו 'עומקא ורומא', שהרי כתב לו 'בית זה אני מוכר לך', ועומקא ורומא - בכלל 'בית' הוא - אפילו הכי לא קנה בור ודות, דלאו בכלל 'בית' הוא כעומקא ורומא
55. סייעתא היא
56. והך רישא - בדלא כתב לו 'עומקא ורומא' מיירי, דהא לא קתני בה 'אף על פי שכתב לו עומקא ורומא' אלא בסתמא מיירי, ואפילו ומשום [הב"ח] הכי לא קנה גג שיש לו מעקה גבוה עשרה, דהיינו בכלל רומא, כדסלקא דעתך השתא