ביאור:בבלי בבא בתרא דף עב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
ומי מצית מוקמת לה לרבי שמעון כרבי עקיבא [1]? והא תניא: 'הקדיש שלשה אילנות [2] ממטע עשרה לבית סאה [3] - הרי הקדיש את הקרקע ואת האילנות [4] שביניהם'; לפיכך [המשך הברייתא]: 'כשהוא פודה - פודה בית זרע חומר [כור] שעורים בחמשים שקל כסף [5];
פחות מכאן [קרקע, שהנטעים צפופים יותר] [6] או יותר על כן [קרקע, שהנטעים רווחים יותר] [7], או שהקדישן בזה אחר זה [8] - הרי זה לא הקדיש לא הקרקע ולא את האילנות שביניהם'; לפיכך [המשך הברייתא]: 'כשהוא פודה - פודה את האילנות בשוויהן [9];
ולא עוד, אלא: אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע, כשהוא פודה - פודה את האילנות בשוויהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף [10]'; - מני [11]? אי רבי עקיבא - הא אמר: 'מוכר בעין יפה מוכר' [12], וכל שכן מקדיש [13]! אי רבנן [14] - הא אמרי: מוכר - הוא דבעין רעה מוכר, אבל מקדיש - בעין יפה מקדיש [15]!?
אלא פשיטא: רבי שמעון היא [16]!
ורבי שמעון אליבא דמאן [17]? אי אליבא דרבי עקיבא - הא אמר 'מוכר בעין יפה מוכר', וכל שכן מקדיש! אלא פשיטא אליבא דרבנן [18], וקא סבר רבי שמעון כי היכי דמוכר בעין רעה מוכר - מקדיש נמי בעין רעה מקדיש ומשייר ארעא [19]
ואלא קשיא 'הואיל ויונקין משדה הקדש' [לעיל בראש עא,ב בברייתא המרחיבה את דברי רבי שמעון במשנתנו] [20]</ref>!
אלא רבי שמעון - לדבריהם דרבנן קאמר להו [21]: לדידי, כי היכי ד'מוכר בעין רעה מוכר' - מקדיש נמי - בעין רעה מקדיש, ושיורי משייר [22]; [23] לדידכו [24] אודו לי מיהא דלא הקדיש אלא חרוב המורכב וסדן השקמה [25]; ואמרי ליה רבנן: לא שנא [26].
במאי אוקימתא לה - כרבי שמעון? - אימא סיפא: 'ולא עוד אלא אפילו הקדיש את האילנות וחזר והקדיש את הקרקע כשהוא פודה פודה את האילנות בשוייהן וחוזר ופודה בית זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף' ואי רבי שמעון - ליזיל בתר פדיון [27], וניפרקו אגב ארעייהו: דהא שמעינן ליה לרבי שמעון דאזיל בתר פדיון [28], דתניא: דתניא: 'מנין ללוקח שדה מאביו והקדישה [29], ואחר כך מת אביו [30] - מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה [31]? תלמוד לומר: (ויקרא כז כב) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה’] [32]; שדה שאין ראויה [33] להיות שדה אחוזה [34], יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה - דברי רבי יהודה ורבי שמעון; רבי מאיר אומר: מנין ללוקח שדה מאביו ומת אביו ואח"כ הקדיש - מנין שתהא לפניו כשדה אחוזה? תלמוד לומר: (ויקרא כז כב) ואם את שדה מקנתו אשר לא משדה אחוזתו [יקדיש לה’]: שדה שאינה שדה אחוזה, יצתה זו שהיא שדה אחוזה [35]'; ואילו רבי יהודה ורבי שמעון, היכא דמת אביו ואחר כך הקדישה לא צריכי קרא; כי אצטריך קרא היכא דהקדישה ואחר כך מת אביו; מנא להו? אי מהאי קרא - אימא לכדרבי מאיר הוא דאתא [36]! אלא לאו משום דאזלי [37] בתר פדיון [38]!?
אמר רב נחמן בר יצחק: לעולם בעלמא רבי יהודה ורבי שמעון לא אזלי בתר פדיון, והכא - קרא אשכחו [39] ודרוש: אם כן [40] לכתוב קרא 'ואם את שדה מקנתו אשר לא אחוזתו', אי נמי '[41] שדה אחוזתו'; מאי 'אשר לא מִשדה אחוזתו'? את שאינה ראויה להיות שדה אחוזה, יצתה זו שראויה להיות שדה אחוזה [42].
אמר רב הונא: חרוב המורכב וסדן השקמה - תורת 'אילן' עליו ותורת 'קרקע' עליו; תורת אילן עליו: דהיכא דאקדיש או זבין שני אילנות והאי יש לו קרקע [43]; תורת קרקע עליו: דלא מזדבן אגב ארעא [44].
ואמר רב הונא: עומר שיש בו סאתים: תורת 'עומר' עליו [45] ותורת 'גדיש' עליו; תורת עומר עליו: דשני עומרים - שכחה, שנים והוא - אינן שכחה [46]; תורת גדיש עליו [47], דתנן [פאה פ"ו מ"ו]: עומר שיש בו סאתים [ו]שכחו - אין שכחה.
אמר רבה בר בר חנה: אמר ריש לקיש: חרוב המורכב וסדן השקמה [48] - באנו למחלוקת רבי מנחם <בר> [ברבי] יוסי ורבנן [49].
הערות
[עריכה]- ^ ולמימר דבעין יפה מקדיש
- ^ שחמשה אילנות חשיבי 'שדה האילן', והקדיש קרקע עמהן כל הצריך ליניקתם; ובנטיעות מיירי, דאילו באילנות זקנים - אמרו ב'לא יחפור' דבית סאה צריך לשלשה
- ^ דהיינו מאתן וחמשין לכל חד, כדאמרן ב'לא יחפור' (לעיל דף כו:); ואף על גב דלגבי מוכר שלשה אילנות אמרינן שיעורא לקמן ב'המוכר את הספינה' (דף פב:): 'והוא שנטועין מארבע אמות ועד ט"ז' - התם בדעת מוכר תליא מילתא, וזהו דעתו: להקנות לו הצריך לו ללקיטת פירותיו, ביניהן וחוצה להן 'כמלא אורה וסלו', כדאמרינן התם; אבל הכא - ביניקה תליא מילתא
- ^ קטנים
- ^ וכשהוא פודה אינו צריך לפדות האילנות בשוייהן והקרקע כפי חשבון הכתוב בפרשה (ויקרא כז טז) 'ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך לפי זרעו זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף', אלא אילנות בכלל 'שדה' כדנפקא (לעיל דף סט:) מ'ויקם שדה עפרון', והכל פודה ביחד לפי חשבון בית זרע חומר שעורים בחמישים שקל כסף, דהיינו לבית כור סלע ופונדיון לשנה, שזהו חשבון חמישים שקל כסף למ"ט שני יובל, אלא שיש פונדיון יותר בשביל הֶכְרֵעַ, כדמפרש בערכין; דהסלע לא הוי אלא מ"ח פונדיונין
- ^ חשיב 'יער', וסופו ליתלש כדי לשתלן יפה
- ^ אין הקרקע צריך להן, והוי כמקדיש אילן אחד: שאינו מקדיש קרקע; וכי האי גוונא נמי תניא גבי מוכר שלשה אילנות בפרק 'המוכר את הספינה'
- ^ לא היה דעתו להקדיש קרקע
- ^ כדין כל הקדש; שלא נֶאֱמַר חשבון חמשים שקל כסף אלא במקדיש שדה אחוזה' אבל באילן בלא קרקע לא נאמר
- ^ לא מיבעיא היכא דהקדיש את האילנות בזה אחר זה ושוב לא הקדיש את הקרקע, דפודן בשוייהן; אלא אפילו חזר והקדיש את הקרקע אַחַר שהקדיש האילנות בזה אחר זה - שאינו פודם עם הקרקע, דהא מעיקרא קדשו לדמיהן, וכשהקדיש שוב את הקרקע - צריך לפדות גם את הקרקע: סלע ופונדיון לשנה, לבד פדיון האילנות בשוייהן, דשני הקדשות הן: זה הוקדש לדמיו, וזה לפי חשבון חמשים, ואין לנו להפסיד הקדש דמי האילנות, ד'אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט', ומשעה שהוקדשו - ראויין לפדות בדמיהן בלא קרקע
- ^ הך ברייתא דקתני 'פודן בשוייהן' דמשמע דאפילו מקום האילנות לא הקדיש, אלא בעין רעה הקדיש אילנות בלא קרקע היכא דלא הקדיש שלשה ביחד
- ^ וסבירא ליה דמוכר שני אילנות יש לו קרקע ללוקח, דלית ליה מתניתין ד'המוכר את הספינה' ד'הלוקח שני אילנות בתוך של חבירו - אין לו [גירסתנו: לא קנה] קרקע', אלא רבנן היא, כדפרישית לעיל
- ^ וכל שכן לרבי עקיבא מקדיש שני אילנות או שלשה בזה אחר זה, דיש לו מיהא להקדש מקום האילנות, ויפדו אגב קרקע לפי חשבון בית זרע חומר שעורים
- ^ דפליגי עליה דרבי עקיבא היא
- ^ כדקתני סיפא: במה דברים אמורים? במוכר כו'
- ^ דשמעינן ליה במתניתין דמשוי דין מוכר כמקדיש: שלא הקדיש בור ודות וגת ושובך בכלל 'שדה', ואשמועינן הכא דסבירא ליה נמי: דמכל וכל הוי מקדיש בעין רעה, דהיכא דמקדיש אילן - לא הקדיש מקומו
- ^ מרבותיו? שהרי מתלמידי רבי עקיבא היה, כדאמרינן (יבמות דף סב ע"ש): 'עד שבא רבי עקיבא אצל רבותינו שבדרום ושנאה להם רבי יהודה ורבי מאיר ורבי יוסי ורבי שמעון ורבי נחמיה כו'
- ^ דרבנן דרבי עקיבא היא, והאי 'במה דברים אמורים? במוכר כו' - רבנן דרבי שמעון קאמרי ליה, אבל לרבי שמעון - כי היכי דפליגי רבנן ורבי עקיבא במוכר - פליגי נמי במקדיש
- ^ וקסבר רבי שמעון: דין גבוה לרבנן דרבי עקיבא - כדין הדיוט: מה דין הדיוט : מוכר בעין רעה מוכר, אף מקדיש נמי בעין רעה מקדיש;
אלמא לא מצית לתרוצי לעיל 'רבי שמעון אליבא דרבי עקיבא', והדרן קושיין קמייתא לדוכתה: דשמעינן ליה לרבי שמעון דהמקדיש את השדה - הקדיש חרוב, משום יניקת שדה הקדש, דלא שייר ארעא לעצמו לצורך החרוב, אלא בעין יפה הקדיש, והוא הדין למוכר דשייר אילנות לפניו, וקשיא לרב הונא! ומיהו לרבי שמעון נמי קשיא דידיה אדידיה, כדפריך לקמן: דלעיל אמר 'עין יפה' גבי הקדש, והכא אית ליה עין רעה!?
אך שיטת הגמרא עתה להקשות לרב הונא, ומתכוין להעמיד קושיא ראשונה שתירץ לרב הונא ואמר: רבי שמעון כרבי עקיבא, ואנו העמדנו דלית ליה הא דרבי עקיבא, ותיהדר קושיא לדוכתה!
'ומשייר ארעא' לא גרס, דמשמע שמתכוין הגמרא להקשות דרבי שמעון אדרבי שמעון: דהכא שמעינן ליה 'עין רעה', והלכך משייר ארעא גבי מקדיש
קרקע ושייר אילנות לפניו, ולעיל שמעינן דלא שייר, כדדייקינן מדקאמר 'הואיל ויונקין כו', דאם כן - מאי האי דקאמר תו 'ואלא קשיא כו'; אלא לרב הונא מקשינן, כדפרישית, והיינו דקפריך: - ^ - כמו 'וליטעמיך': אדמקשינן לרב הונא - תקשי דרבי שמעון אדרבי שמעון: דהכא שמעינן ליה 'בעין רעה מקדיש', ולעיל קאמר 'הואיל ויונקין כו', דמשמע: הכל הקדיש בעין יפה ולא שייר קרקע לחרוב שלו
- ^ ושינויא הוא דקא משני: דלא תקשי למאי דאמר רב הונא 'ואפילו לרבי עקיבא כו' - ולא תקשי נמי דרבי שמעון אדרבי שמעון כו'
- ^ דאפילו במה שהקדיש - משייר לעצמו; וכיון דלא הקדיש חרוב ושקמה - לא הקדיש נמי קרקע הצריך לו, כמו גבי 'מוכר ושייר אילנות לפניו' - יש לו קרקע אפילו לרבי עקיבא, כמו שאמר רב הונא, וכל שכן לרבנן
- ^ אלא
- ^ דאית לכו 'בעין יפה' יותר מדאי גבי הקדש, אפילו להקדיש בור וגת שאינם בכלל 'שדה'
- ^ די היה לכם אילו עשיתם מקדיש כמוכר לרבי עקיבא: למימר ביה 'עין יפה' לגבי מאי דמקדיש בהדיא, כגון המקדיש את השדה - הקדיש כל הקרקע כולו בעין יפה, ולא שייר מן הקרקע כלום לצורך חרוב שלו, נמצא יונק מן ההקדש, וקדוש; אבל בור ודות ושובך וכל הנך דאמרן לעיל דאינן בכלל שדה - לא ליקדשו, שהרי אין דעתו להקדיש יותר ממה שהוא מפרש
- ^ כלומר: לא חשו לדבריו, דהא קאמרי 'הקדיש את כולן' דמדמו ליה לנותן מתנה: שנותן ומקדיש בעין יפה כל מה שבשדה, הואיל ושייך גביה דשדה פורתא; ומהשתא מיתוקמא מילתיה דרב הונא אפילו כרבי עקיבא, כדאמרן מעיקרא
- ^ דהא עכשיו הכל קדוש: אילנות בהדי קרקע והכל קרוי 'שדה'
- ^ וסברא בעלמא היא, והכי משמע ליה קרא: ואם משדה אחוזתו יקדיש איש לה' והיה ערכך עכשיו בשעת פדיון בית זרע חומר שעורים וגו'
- ^ המקדיש שדה מקנה - פודהו בשוייו, כדכתיב בהדיא בפרשה; אבל בשדה אחוזה - קצב הכתוב 'זרע חומר שעורים בחמשים שקל כסף'
- ^ וכל שכן אם מת אביו תחלה ואחר כך הקדישה, דבשעת הקדשה כבר היתה שדה אחוזה ממש
- ^ לפדותה בסלע ופונדיון לשנה
- ^ וסיפיה דקרא [פסוק כג:] [וחשב לו הכהן את מכסת הערכך עד שנת היבל] ונתן את הערכך [ביום ההוא קדש לה’]
- ^ בשעת הקדש
- ^ היום ולמחר, כגון שלקחו מאֲחֵר; אי נמי מאביו, ולא מת קודם היובל; וקא סלקא דעתא השתא דקרא לא כמר דייק ולא כמר דייק, אלא לפי סברת דבריהן מפרשים הפסוק: דסבירא ליה לרבי שמעון דאזלינן בכל הקדשות בתר שעת פדיון, כקנין כל דבר: שאין לוקחין את החפץ אלא לפי שוויו בשעת מקח
- ^ בשעה שהקדישה: דאילו לא מת אביו היתה חוזרת ביובל לאביו, כדכתיב 'בשנת היובל ישוב השדה לאשר קנהו מאתו'; ועתה, כשמת אביו, הרי היא לו שדה אחוזה, ויחזור לו ביובל; אבל הקדישה ואחר כך מת אביו - סבירא ליה לרבי מאיר דאינה כשדה אחוזה
- ^ דמרבוי אחד אין לך לרבות אלא ההוא דדמי טפי לרבויי
- ^ מסברא
- ^ ומפרשי ליה לקרא לפי דעתם
- ^ דמרבי ליה בהדיא, אבל בעלמא ניזיל גבי שעת הקדש לחומרא: דכיון דקדשו אילנות לדמיהן - אין לנו להפסיד הקדש
- ^ דלא ריבה הכתוב בדין שדה אחוזה אלא מת ואחר כך הקדיש
- ^ אשר לא
- ^ דהכי משמע קרא: ואם את השדה מקנה, שאינה מקצת שדה אחוזה; אבל אם היא שדה אחוזה מקצת, דהיינו: הקדישה ואחר כך מת אביו, דכ'מעט קנוי' היא - בכלל שדה אחוזה בשעת הקדש, שהרי יכולה להיות שדה אחוזה אם ימות קודם היובל; ולעולם בתר שעת הקדש אזיל
- ^ כדין הקונה שלשה אילנות בתוך של חבירו, דחשיבותו לא תגרע כחו
- ^ כדתנן במתניתין;ואם היו שני אילנות והאי חרוב, האילנות מכורין והאי אינו מכור; ומשום רישא נקט סיפא
- ^ כשיש עמו שנים - מצטרפין לשלשה עמרים, ולא הוו שכחה
- ^ שני עומרים שכחה שלשה אינן שכחה: בספרי מפיק ליה מהאי קרא 'ושכחת עומר בשדה' (דברים כד) ולא גדיש; וגם עומר שיש בו סאתים מפיק ליה התם, מדכתיב 'לקחתו': למעוטי האי דאינו ניקח בפעם אחת יפה
- ^ דאפילו כשהוא לבדו - אינו שכחה כדדרשינן בספרי: 'עומר' ולא הגדיש
- ^ אם קדוש בכלל שדה אם לאו
- ^ דלרבנן קדשי, דבעין יפה מקדיש, כדתנן במתניתין; ורבי מנחם ברבי יוסי - כרבי שמעון: דבעין רעה מקדיש, ואפילו חרוב שיונק מן השדה - לא קדיש, דבעין רעה כל כך הקדיש את השדה - ששייר מן השדה לצורך יניקת חרוב שלו, וכדפרישית לעיל: 'רבי שמעון לדבריהם דרבנן קאמר להו כו'; והכי הוה שמיע ליה ריש לקיש מרבותיו: דרבי מנחם ברבי יוסי סבירא ליה כרבי שמעון