ביאור:בבלי בבא בתרא דף פט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

(דברים כח א) מ'והיה אם שמוע תשמע [בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום ונתנך ה' אלקיך עליון על כל גויי הארץ] ועד (דברים כח יד) לא תסור מכל הדברים אשר אנכי מצוה אתכם היום ימין ושמאול ללכת אחרי אלקים אחרים</ref> לעבדם', וקללן בעשרים ושתים (דברים כח טו) מ'והיה אם לא תשמע [בקול ה' אלקיך לשמר לעשות את כל מצותיו וחקתיו, אשר אנכי מצוך היום ובאו עליך כל הקללות האלה והשיגוך]’ [1] עד (דברים כח סח) ’[והשיבך ה' מצרים באניות בדרך אשר אמרתי לך לא תסיף עוד לראתה והתמכרתם שם לאיביך לעבדים ולשפחות] ואין קונה' [2].

מקום שנהגו למוד בגסה כו':

<סימן אין מעיינין ואין גודשין [הסדר של סימנים ראשונים אלה הפוך מבגמרא שלנו] באגרדמין ובליטרא שלשה ועשר נפש משקלות ממחק עבה לא תעשו לא יעשה [## צ"ל לא ישהה; תחת המילים בברייתות להלן מסומנים המילים שבסימן על ידי קו תחתון]>

תנו רבנן [ברייתא זו ושלאחריה דומות לספרי כי תצא פסקא פד מלבי"ם אות קסג]: מנין שאין מוחקין במקום שגודשין [3], ואין גודשין במקום שמוחקין [4]?

תלמוד לומר: (דברים כה טו) [אבן שלמה וצדק יהיה לך] איפה שלמה [וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך] [5];

ומנין שאם אמר "הריני מוחק" במקום שגודשין, ולפחות לו מן הדמים [6], [7] ו"הריני גודש" במקום שמוחקין ולהוסיף לו על הדמים, שאין שומעין לו? תלמוד לומר: (דברים כה טו) [אבן שלמה וצדק יהיה לך] איפה שלמה וצדק יהיה לך [למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך] [8].

תנו רבנן [גם זה שם]: מנין שאין מעיינין [9] במקום שמכריעין ואין מכריעין במקום שמעיינין?

תלמוד לומר: (דברים כה טו) [אבן שלמה וצדק יהיה לך] איפה שלמה [וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך]

ומנין שאם אמר "הריני מעיין" במקום שמכריעין, ולפחות לו מן הדמים; ו"הריני מכריע" במקום שמעיינין, ולהוסיף לו על הדמים - שאין שומעין לו?

תלמוד לומר: (דברים כה טו) אבן שלמה וצדק [איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך]

אמר רב יהודה מסורא: לא יהיה לך בביתך [10], מה טעם? - משום (דברים כה יד) [לא יהיה לך בביתך] איפה ואיפה [גדולה וקטנה] [11]; לא יהיה לך בכיסך, מה טעם? - משום (דברים כה יג) [לא יהיה לך בכיסך] אבן ואבן [גדולה וקטנה], אבל (דברים כה טו) 'אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך [למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך]’.

תנו רבנן: <לא> יהיה לך[12] [13]- מלמד שמעמידין אגרדמין [14] למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים [15];

דבי נשיאה אוקימו אגרדמין בין למדות בין לשערים.

אמר ליה שמואל לקרנא: פוק תני להו: מעמידין אגרדמין למדות ואין מעמידין אגרדמין לשערים. נפק, דרש להו: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים.

אמר ליה: מה שמך? קרנא? תיפוק ליה קרנא בעיניה!

נפקא ליה קרנא בעיניה [16].

ואיהו- כמאן סבר?

כי הא דאמר רמי בר חמא אמר רבי יצחק: מעמידין אגרדמין בין למדות בין לשערים מפני הרמאין [17].

תנו רבנן: היה מבקש ממנו ליטרא - שוקל לו ליטרא; חצי ליטרא - שוקל לו חצי ליטרא; רביע ליטרא - שוקל לו רביע ליטרא.

מאי קא משמע לן [18]?

דמתקנינן מתקלי עד הכי [19].

[20]


תנו רבנן: היה מבקש ממנו שלשה רבעי ליטרא, לא יאמר לו "שקול לי שלשה רבעי ליטרא אחת אחת [21]" [22], אלא שוקל ליטרא ומניח רביע ליטרא עם הבשר [23].

תנו רבנן: היה מבקש ממנו עשר ליטרין, לא יאמר לו "שקול לי אחת אחת והכריע", אלא שוקל לו כולן בבת אחת ונותן הכרע אחד לכולן [24].

תנו רבנן: נפש מאזנים [25] תלויה באויר שלשה טפחים [26], וגבוהה מן הארץ שלשה טפחים [27], וקנה [28] ומתנא [29] שלה שנים עשר טפחים [30];

ושל צמרים [31] ושל זגגין [32] תלויה באויר שני טפחים וגבוהה מן הארץ שני טפחים וקנה ומתנא שלה - תשעה טפחים;

ושל חנווני ושל בעל הבית תלויה באויר טפח [33], וגבוהה מן הארץ טפח, וקנה ומתנא שלה ששה טפחים;

ושל טורטני [34] תלויה באויר שלש אצבעות [35], וגבוהה מן הארץ שלש אצבעות וקנה ומתנא שלה איני יודע [36].

[37] ואלא הך קמייתא דמאי [38]?

[39]:


עמוד ב

אמר רב פפא: דיגרומי [40].

אמר רבי מני בר פטיש: כדרך שאמרו לענין איסורן [41] - כך אמרו לענין טומאתן [42].

מאי קא משמע לן? תנינא [43]: 'חוט מאזנים של חנוני [44] ושל בעלי בתים - טפח [45]'? [46] קנה ומתנא שלה איצטריכא ליה [47], דלא תנן [48].

תנו רבנן: אין עושין משקלות לא של בַּעַץ [49] ולא של אבר [50] ולא של גיסטרון [51], ולא של שאר מיני מתכות [52]; אבל עושה הוא של צונמא [53] ושל זכוכית.

תנו רבנן: אין עושין המחק [54] של דלעת מפני שהוא קל [55], ולא של מתכת מפני שהוא מכביד, אבל עושהו של זית ושל אגוז של שקמה ושל אשברוע [56].

תנו רבנן: אין עושין את המחק צדו אחד עב וצדו אחד קצר [57]; לא ימחוק בבת אחת [58], שהמוחק בבת אחת רע למוכר ויפה ללוקח, ולא ימחוק מעט מעט [59] - שרע ללוקח ויפה למוכר;

על כולן [60] אמר רבן יוחנן בן זכאי: אוי לי אם אומר אוי לי אם לא אומר: אם אומר - שמא ילמדו הרמאין, ואם לא אומר - שמא יאמרו הרמאין "אין תלמידי חכמים בקיאין במעשה ידינו" [61].

[62] איבעיא להו: אמרהּ [63] או לא אמרהּ [64]?

אמר רב שמואל בר רב יצחק: אמרהּ, ומהאי קרא אמרהּ (הושע יד י) [מי חכם ויבן אלה, נבון וידעם] כי ישרים דרכי ה' [65] וצדיקים ילכו בם [66] ופושעים יכשלו בם [67].

תנו רבנן: (ויקרא יט לה) לא תעשו עול במשפט במדה במשקל ובמשורה:

'במדה' - זו מדידת קרקע [68]: שלא ימדוד [69] לאחד בימות החמה ולאחד [70] בימות הגשמים [71];

'במשקל' - שלא יטמין משקלותיו במלח [72];

'במשורה' - שלא ירתיח [73]; וקל וחומר: ומה משורה, שהיא [74]: אחד משלשים וששה בלוג [75], הקפידה עליו תורה [76] - קל וחומר [77] להין [78] וחצי הין [79] ושלישית ההין ורביעית ההין ולוג וחצי לוג ורביעית וחצי [ו]תומן [הב"ח] [80] ועוכלא [81] [82].

אמר רב יהודה אמר רב: אסור לאדם שישהה מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו [83], ואפילו היא עביט של מימי רגלים [84].

אמר רב פפא: לא אמרן אלא באתרא דלא חתימי [85], אבל באתרא דחתימי, אי לא חזי חתימה - לא שקיל [86]; ובאתרא דלא חתימי נמי לא אמרן אלא דלא מהנדסי [87], אבל מהנדסי - לית לן בה.

ולא היא! זימנין דמיקרי בין השמשות [88] ומיקרי ושקיל [89].

מדות נפח לבבא בתרא פט-צ

ביצים לוגים קבים

מדות הלח[עריכה]

מדות היבש


   כור=30 סאין


   איפה = 3 סאין


144 24 6

סאה


72 12 3 הין תרקב [חצי סאה]


36 6 ½1 חצי הין חצי תרקב


24 4 1 שלישית הין קב


18 3

רביעית ההין

12 2

 חצי קב


6 1 ¼ לוג רובע קב


3 ½ 1/8 חצי לוג תומן


½1 ¼ 1/16 רביעית לוג חצי תומן


1.2 1/5

 עוכלא


3/4 1/8 1/32 שמינית הלוג


3/8 1/16 1/64 קורטוב לרשב"ם


3/32 1/64 1/128 קורטוב לגירסתנו

תניא נמי הכי: 'לא ישהה אדם מדה חסרה או יתרה בתוך ביתו - ואפילו היא עביט של מימי רגלים, אבל עושה הוא סאה [90], תרקב, וחצי תרקב [91], וקב [92], וחצי קב, ורובע, [93], ותומן, וחצי תומן,

הערות[עריכה]

  1. ^ בפרשת 'והיה כי תבוא'
  2. ^ חשוב מוי"ו עד ה' כל האלפ"א בית"א דהיינו שתים ועשרים אותיות
  3. ^ ואפילו מחיל קונה
  4. ^ ואפילו מחיל מוכר
  5. ^ משמע דלא גרסינן הכא 'וצדק', אלא מ'שלמה' נפקא לן שצריך שיהא האיפה שלימה: שלא יבא לידי רמאות: דאם עושין כן - שמא יראו אותן אחרים ויאמרו "כך המנהג" וירמה הלוקח את המוכר או המוכר את הלוקח; והא ליכא למימר דבלא מחיל מיירי ברייתא, דההוא – מ'לא תעשו עָוֶל' נפקא: שגוזל לו את שלו בידים
  6. ^ תילתא דגודשא תילתא, דהשתא לא אתי לרמות: כיון דפחת לו משער היוצא - כולי עלמא ידעי דבשביל כך פחת לו, דאין מנהג בעיר למחוק
  7. ^ וכן כשמוסיף יודעין שבשביל כך מוסיף דאין דרך לגדוש
  8. ^ לטפויי אתא: וצדק מכל מקום: דאף זה יכול לבא לידי רמאות, דאיכא דחזי במדידה ולא ידע לא בפחת ולא בתוספת; ובספרי יליף לכולהו מ'וצדק' שהוא מיותר
  9. ^ לשקול עין בעין
  10. ^ ממון
  11. ^ שלוקח בגדולה ומוכר בקטנה בביתך קרא יתירא קדריש
  12. ^ Note:בעית הגירסא כאן: האם גרסינן 'לא יהיה לך' או גרסינן 'יהיה לך' – היא שאלה על איזה פסוק באה הדרשה: האם על דברים כה,יד: לא יהיה לך בביתך איפה ואיפה גדולה וקטנה? או על דברים כה,טו: אבן שלמה וצדק יהיה לך איפה שלמה וצדק יהיה לך [למען יאריכו ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך
  13. ^ אבית דין קמזהר, וקרא יתירא קא דריש, דמצי למיכתב 'לא יהיה לך אבן ואבן כי אם אבן שלמה וצדק'
  14. ^ ממונה להלקות ולענוש מעוותי המדות
  15. ^ שלא ימכרו ביוקר; סברא הוא דאינו צריך: דאם זה רוצה למכור ביוקר - אותו הצריך למעות יתן בזול, וילכו הלוקחין אצלו, וימכור זה בזול על כרחו
  16. ^ ואף על גב דאמרינן במסכת שבת (דף קח.): דרב לטייה כשבא מבבל ותהא ליה קרנא אקנקניה - איכא למימר דגרמא ליה הא והא
  17. ^ שממתינין עד שימכור אותו המוכר בזול, ואחר כך מוכרין ביוקר; ל"א מפני הרמאין המוכרים ביוקר, ואומרים שהוסיפו במדה, או שנתן חטין יפות למעלה ורעות למטה, או כל מיני רמאות, וכדאשכחן שהיו מעמידין פרהדרין: שהיו מכין בעלי חנויות, והיו אומרים להם: "מכרו בזול"! במסכת יומא (דף ט.) (בירושלמי פ"א)
  18. ^ הא ודאי: מה שקונה - שוקל לו
  19. ^ בית דין קדמונים התקינו המדות עד כאן, ופחות מכאן שוקלים במטבעות; ואם יבא אדם לתקן בפחות - אין שומעין לו, פן יבואו לרמות ולומר "זהו רביע ליטרא"; אי נמי מתקני מתקלי בענין זה, ולא שליש ליטרא, ולא חמישית ליטרא, מפני שמטעין בהן - בפירוש רבינו חננאל
  20. ^ לשון אחר: קא משמע לן דמתקנינן מתקלי עד הכי. שהתקינו מדת משקל עד כאן, ואין המוכר יכול לומר ללוקח "לא אשקול לך דבר מועט כזה שאתן לך הכרע בשביל מקח מועט זה"; אבל בפחות מכאן - אין דרך לשקול, ולא יתן לו שום הכרע, דלא חשיב מקח בפחות; ורבינו שמואל פירש: דלא מתקנינן משקלות מועטין דלמא אתי למיטעי בהו; ואף על גב דבמדות קטנות אמרינן לקמן דלא טעו אינשי, שזה חללו מרובה מזה, ואיכא היכרא טובא - במשקלות טעו; ולא נהירא לי
  21. ^ כל רביע בפני עצמו
  22. ^ שאי אפשר לו שלא ישקול בריוח ומפסיד, שאי אפשר לצמצם; ואית דמפרש בשביל ההכרעות, ולא היא: דאם היה יכול לצמצם ההכרעות - חד שיעורא הוה, דרביע הכרע ליטרא הוא מכריע, שהרי ההכרעות הוא טפח מכריע רבע ליטרא, שהוא דבר קל; ואפילו במקום שנוהגין למוד בדקה - הני מילי מדות, אבל משקלות - אין דרך לשקול כי אם הכל ביחד במשקל הגדול
  23. ^ ונותן ליטרא בכף מאזנים אחד, והבשר ורביע ליטרא בכף שניה; דהשתא איכא שלשה רבעי בשר; ובמקום שאין מכריעין עסקינן, דאי מכריעין - נמצא נותן לו הכרע של אותו רביע שנותן עם הבשר בחנם! ובמקום שמכריעין - נותן שלשה רבעים באחת ומניח בשר בשניה ומכריע
  24. ^ משום דאי אפשר לצמצם, ומפסיד המוכר, כדפרישית
  25. ^ הוא ברזל החלול שהלשון קבוע בו
  26. ^ שיהו שלשה טפחים מן הקנה לגג הבית; ובמאזנים גדולות ששוקלין בהן נחשת וברזל עסקינן, כדלקמן: שהן תלויות בגג הבית וקבועות שם; לפיכך צריך הרחקת שלשה טפחים מן הגג: שלא תגע בגג כשיכריעם
  27. ^ שלא יגע בקרקע בשעת הכרעה
  28. ^ הוא הקנה שהלשון קבוע באמצעיתו, ושתי המיתנות תלויין בראשיו
  29. ^ הן החבלים שהכפות תלויות בהן
  30. ^ ארבעה טפחים הקנה, וארבעה טפחים כל אחד מן החבלים התלויות בשני ראשי הקנה; אבל אי הוי פחות - אין מכריע המאזנים בשביל דבר מועט מתוך שהמשקל מרובה
  31. ^ מוכרי צמר במשקל
  32. ^ מוכרי כלי זכוכית
  33. ^ דכך צריך להכריע
  34. ^ מאזנים של כסף וזהב וקטנות הן; 'טורטני' - הצורף קרוי כן; וכל אחת לפי מה שהן גדולות צריכות להרחיק מן הגג ומן הקרקע לפי ששוקל בהן משקל כבד ומכריע יותר
  35. ^ ואף על גב דאינו יכול להכריע כי אם שלש אצבעות: דכי אמרינן דצריך להכריע טפח - הני מילי בשר ומיני מאכל, אבל באלו - אינו צריך כי אם דבר מועט
  36. ^ תנא דברייתא קאמר ליה
  37. ^ ומתמה תלמודא:
  38. ^ כיון דקחשיב צמרים וזגגין וחנונים ובעל הבית וצורפי זהב וכסף
  39. ^ בפירוש זה העמוד יש פרישות נכריות מהופך ומבולבל והספרים שונות, זה אומר בכה וזה בכה; וכן יש עוד שלש הלכות בפרק זה אשר הם כאלו, וכאשר מצאנו בהעתק ישן דפסנו והלכנו אחריו
  40. ^ הן צורפי נחושת וברזל: נפחים ששוקלין חתיכות גדולות של מאה ליטראות ביחד
  41. ^ דאסור לשקול אם לא עשויין בענין זה
  42. ^ דאין מקבלין טומאה אם אין עשויין כך: דלא חשיבי כלי, כיון דאסור לשקול בהן
  43. ^ במסכת כלים פרק כ"ט ולענין טומאה נשנית
  44. ^ הוא החבל שתלויות בו בגג
  45. ^ כדתניא לעיל: 'ושל בעל הבית תלויה באויר טפח' וכיון דאשמעינן בשל בעל הבית דמקפיד בחוט שיהא ראוי לשקול - הוא הדין לכל הני דלעיל
  46. ^ שיעור
  47. ^ אשמועינן רבי מני דאית להו הקפדה לענין טומאה, כמו למשקל; ובמָקום דקתני 'איני יודע' - הוי ספק טומאה, והשאר כדקתני בברייתא דלעיל
  48. ^ במסכת כלים
  49. ^ בדיל אשטיי"ן
  50. ^ פלומב"א
  51. ^ מיני מתכות מעורבבים
  52. ^ מפני שפוחתין והולכין
  53. ^ אבן
  54. ^ רשטוייר"א בלע"ז שמוחקין בו את המדה
  55. ^ ואינו נכנס כל כך במדה, ולכך אינו מוחק יפה ומפסיד המוכר
  56. ^ בויישב"ל
  57. ^ מפני שהקצר נכנס בתוך התבואה ומוחק יפה, והעב אינו נכנס כל כך ואינו מוחק יפה, ואם צדו אחד עב וצדו אחד קצר - כשהוא קונה ימחוק בעב, וכשהוא מוכר ימחוק בקצר! אלא שניהן עבים או שניהן קצרים כפי המנהג
  58. ^ בפעם אחת ובמהרה שאינו מוחק יפה
  59. ^ כגון מוחק רוחב טפח לבד, ומגביה את המחק, וחוזר וכובש את המחק ומוחק טפח, אלא בפעם אחת ובנחת; אי נמי בשתי פעמים, כגון מוחק עד חצי המדה ומגביה המחק וחוזר ומוחק חצי המדה השני
  60. ^ על כל מיני עוולות הללו
  61. ^ ומתוך כך יבאו לרמות יותר
  62. ^ וקבעי גמרא:
  63. ^ רבן יוחנן לבסוף
  64. ^ דמעיקרא הוה מספקא ליה אם יאמר או לא, ולבסוף מי איפשיט ליה
  65. ^ דברי תורה
  66. ^ יזהרו בם שלא לרמות הבריות
  67. ^ ילמדו לרמות
  68. ^ שהרי מדת כלי כתב לקמיה, דהיינו 'משורה' כדכתיב: 'ומים במשורה תשתה' (יחזקאל ד)
  69. ^ לשני לקוחות שלקחו קרקע בשותפות או לאחד משני אחין שחלקו
  70. ^ ולאחר באותו חבל עצמו
  71. ^ שבימות החמה החבל יבש, וקצר יותר מבימות הגשמים; ורבינו חננאל פירש: בימות הגשמים הקרקע כווץ ובימות החמה הקרקע מתבקע בפתיחיו ומוסיף במדתו
  72. ^ שמכבידן
  73. ^ שלא ישפוך המוכר את היין בחוזק, ומגביה לתוך משורתו של לוקח, מפני שעולה הקצף: אשקומ"א בלע"ז, ונראה כמלא
  74. ^ קטנה כל כך
  75. ^ שלשים וששה יש בהן בלוג
  76. ^ הקפידה תורה ברתיחה שלה שהיא פחותה ממאה בלוג
  77. ^ קל וחומר ברתיחת כלי גדול כגון
  78. ^ או אפילו
  79. ^ או אפילו
  80. ^ שמינית הקב חצי לוג
  81. ^ לקמן מפרש
  82. ^ גרסינן בתוספתא
  83. ^ דזימנין דאתי למדוד; ומיהו קרא לא אזהר 'גדולה' ו'קטנה' אלא כשיתקנה לו על מנת למוד בהן; דאי לא תימא הכי - מאי אצטריך ליה למימר?
  84. ^ דאיכא למיחש פעמים שרוחצו ומעביר טינופו ומודד בו; הלכך אין לו תקנה אלא שבירה
  85. ^ שאין ממונה של מלך עושה חותם במדות; הלכך אסור: דאתי לרמויי
  86. ^ לוקח, ומותר לשהות
  87. ^ הולכין ובאין ממונים של מלך לבדוק את המדות, כמו 'זימנין דמהנדסי בהדי הדדי' ב'אלו טריפות' (חולין דף מג.)
  88. ^ שהכל טרודין, ואין רואהו; אי נמי" הלוקח עצמו, מתוך טורדו - אינו נותן אל לבו
  89. ^ והלכך יבא המוכר לרמות בו
  90. ^ 'וחצי סאה' לא גרסינן, דהיינו 'תרקב': תרי וקב, היינו שלשה קבין
  91. ^ קב ומחצה
  92. ^ דלא אתי למיטעי בחצי תרקב, כדלקמיה, דבתילתא לא טעו אינשי
  93. ^ גירסת הרשב"ם: 'וחצי רובע' [ופירש:] היינו שמינית הקב: חצי לוג