ביאור:בבלי בבא בתרא דף טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מעין העולם הבא [1].

(איוב א טז-כב, פרק ב,א-ב) עוד זה מדבר וזה בא ויאמר אש אלהים וגו' [ותבער בצאן ובנערים ותאכלם; ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך]; [2] עוד זה מדבר וזה בא ויאמר כשדים שמו שלשה ראשים ויפשטו על הגמלים ויקחום וגו' [ואת הנערים הכו לפי חרב ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך]; [3] עוד זה מדבר וזה בא ויאמר בניך ובנותיך אוכלים ושותים יין בבית אחיהם הבכור [4] והנה רוח גדולה באה מעבר המדבר ויגע בארבע פנות הבית ויפול על הנערים וגו' [וימותו; ואמלטה רק אני לבדי להגיד לך] [5] ויקם איוב ויקרע את מעילו ויגז את ראשו וגו' [ויפל ארצה, וישתחו], [6] ויאמר: ערום יצאתי מבטן אמי וערום אשוב שמה ה' נתן וה' לקח יהי שם ה' מבורך; [7] בכל זאת לא חטא איוב ולא נתן תפלה לאלהים; [8] ויהי היום ויבואו בני האלהים להתיצב וגו' [על ה' ויבוא גם השטן בתכם להתיצב על ה’] [9]ויאמר ה' אל השטן אי מזה תבא ויען השטן את ה' ויאמר משוט בארץ [וגו’] [ומהתהלך בה] - אמר לפניו: ריבונו של עולם! שטתי בכל העולם ולא מצאתי כעבדך אברהם שאמרת לו (בראשית יג יז) קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה כי לך אתננה, ובשעה שבקש לקבור שרה לא מצא מקום לקוברה ולא הרהר אחר מדותיך;

(איוב ב ג) ויאמר ה' אל השטן השמת לבך אל עבדי איוב כי אין כמוהו בארץ וגו' ועודנו מחזיק בתומתו ותסיתני בו לבלעו חנם; אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב - אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת.

במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה [10].

(איוב ב ד-ז) ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו [11] אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא <על> [אל] פניך יברכך [12] ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור [13] ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו' [בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו] אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן [14] יותר משל איוב: משל לעבד שאמר לו רבו 'שבור חבית ושמור את יינה'.

אמר ריש לקיש: הוא שטן, הוא יצר הרע, הוא מלאך המות:

הוא שטן - דכתיב (איוב ב ז) ויצא השטן מאת פני ה' [ויך את איוב בשחין רע מכף רגלו עד קדקדו];

הוא יצר הרע - כתיב התם (בראשית ו ה) [וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ וכל יצר מחשבת לבו] רק רע כל היום, וכתיב הכא [ויאמר ה' אל השטן: הנה כל אשר לו בידך] רק אליו אל תשלח ידך [ויצא השטן מעם פני ה’];

הוא מלאך המות - דכתיב (איוב ב ו) [אך] [ויאמר ה' אל השטן: הנו בידך] [אך] את נפשו שמור - אלמא בדידיה קיימא [15].

אמר רבי לוי: שטן ופנינה - לשם שמים נתכוונו:

שטן: כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם

פנינה דכתיב (שמואל א א ו) וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה [16] [כי סגר ה' בעד רחמה].

דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא: אתא שטן נשקיה לכרעיה (איוב ב י) [ויאמר אליה כדבר אחת הנבלות תדברי גם את הטוב נקבל מאת האלהים, ואת הרע לא נקבל] בכל זאת לא חטא איוב בשפתיו; אמר רבא: בשפתיו לא חטא, בלבו חטא;

מאי קאמר?

(איוב ט כד) ארץ נתנה ביד רשע פני שופטיה יכסה אם לא איפו מי הוא

אמר רבא: בקש איוב להפוך קערה על פיה [17].

אמר ליה אביי: לא דבר איוב אלא כנגד השטן.

כתנאי: (איוב ט כד) ארץ נתנה ביד רשע [פני שפטיה יכסה אם לא אפוא מי הוא]: רבי אליעזר אומר: בקש איוב להפוך קערה על פיה.

אמר לו רבי יהושע: לא דבר איוב אלא כלפי שטן.

(איוב י ז) על דעתך כי לא ארשע ואין מידך מציל; אמר רבא: בקש איוב לפטור את כל העולם כולו מן הדין [18], אמר לפניו: "רבונו של עולם! בראת שור - פרסותיו סדוקות; בראת חמור - פרסותיו קלוטות [19]; בראת גן עדן, בראת גיהנם, בראת צדיקים [20], בראת רשעים [21] - מי מעכב על ידך [22]!?

ומאי אהדרו ליה חבריה [דאיוב]?

(איוב טו ד) אף אתה תפר יראה ותגרע שיחה לפני אל; ברא הקדוש ברוך הוא יצר הרע ברא לו תורה תבלין [23].

דרש רבא מאי דכתיב (איוב כט יג) ברכת אובד עלי תבא ולב אלמנה ארנין; 'ברכת אובד עלי תבא' [24] - מלמד שהיה גוזל שדה מיתומים ומשביחה ומחזירה להן; 'ולב אלמנה ארנין' - דכל היכא דהוה <איכא> אלמנה דלא הוו נסבי לה - הוה אזיל שדי שמיה עילווה [25], והוו אתו נסבי לה.

(איוב ו ב) לו שקול ישקל כעשי והותי במאזנים ישאו יחד - אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב: חברותא כלפי שמיא [26].

(איוב ט לג) לו יש בינינו מוכיח ישת ידו על שנינו - אמר רב: עפרא לפומיה דאיוב: כלום יש עבד שמוכיח את רבו?

(איוב לא א) ברית כרתי לעיני ומה אתבונן על בתולה - אמר רבא: עפרא לפומיה דאיוב: איהו באחרניתא? אברהם אפילו בדידיה לא איסתכל, דכתיב

(בראשית יב יא) [ויהי כאשר הקריב לבוא מצרימה ויאמר אל שרי אשתו] הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את - מכלל דמעיקרא לא הוה ידע לה.

(איוב ז ט) כלה ענן וילך כן יורד שאול לא יעלה - אמר רבא: מכאן שכפר איוב בתחיית המתים;

(איוב ט יז) אשר בשערה ישופני והרבה פצעי חנם - אמר רבה: איוב בסערה חרף ובסערה השיבוהו: בסערה חרף, דכתיב אשר בשערה ישופני: אמר לפניו: רבונו של עולם - שמא רוח סערה עברה לפניך ונתחלף לך בין 'איוב' ל'אויב'?

בסערה השיבוהו, דכתיב (איוב לח א -ג) ויען ה' את איוב מן הסערה ויאמר [וגו’] [[27] מי זה מחשיך עצה במלין בלי דעת] [28]] אזר נא כגבר חלציך אשאלך והודיעני: אמר לו: הרבה נימין [29] בראתי באדם, וכל נימא ונימא בראתי לה גומא בפני עצמה, שלא יהו שתים יונקות מגומא אחת; שאלמלי שתים יונקות מגומא אחת - מחשיכות מאור עיניו של אדם; בין גומא לגומא לא נתחלף לי - בין 'איוב' ל'אויב' נתחלף לי?

(איוב לח כה) מי פלג לשטף תעלה [וגו’] [ודרך לחזיז קלות]: הרבה טיפין בראתי בעבים, וכל טיפה וטיפה בראתי לה דפוס בפני עצמה, כדי שלא יהו שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד; שאלמלי שתי טיפין יוצאות מדפוס אחד - מטשטשות [30] את הארץ ואינה מוציאה פירות; בין טיפה לטיפה לא נתחלף לי, בין 'איוב' ל'אויב' נתחלף לי?

מאי משמע דהאי 'תעלה' לישנא דדפוס היא?

אמר רבה בר שילא: דכתיב (מלכים א יח לב) [ויבנה את האבנים מזבח בשם ה’] ויעש תעלה כבית סאתים זרע [סביב למזבח]

(איוב לח כה) [מי פלג לשטף תעלה] ודרך לחזיז קולות - הרבה קולות בראתי בעבים, וכל קול וקול בראתי לו שביל בפני עצמו כדי שלא יהו שתי קולות יוצאות משביל אחד, שאלמלי שתי קולות יוצאות משביל אחד - מחריבין את כל העולם; בין קול לקול לא נתחלף לי, בין 'איוב' ל'אויב' נתחלף לי?

(איוב לט א) הידעת עת לדת יעלי סלע חולל אילות תשמור: יעלה זו אכזרית על בניה: בשעה שכורעת


עמוד ב

ללדת - עולה לראש ההר, כדי שיפול ממנה וימות; ואני מזמין לה נשר שמקבלו בכנפיו ומניחו לפניה; ואלמלי מקדים רגע אחד או מתאחר רגע אחד - מיד מת; בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין 'איוב' ל'אויב' נתחלף לי?

(איוב לט א) [הידעת עת לדת יעלי סלע] חולל אילות תשמור: אילה זו - רחמה צר; בשעה שכורעת ללדת אני מזמין לה דרקון [31] שמכישה [32] בבית הרחם, ומתרפה [33] ממולדה; ואלמלי מקדים רגע אחד או מאחר רגע אחד - מיד מתה; בין רגע לרגע לא נתחלף לי, בין 'איוב' ל'אויב' נתחלף לי?

(איוב לד לה) [איוב] לא בדעת ידבר ודבריו לא בהשכל וכתיב (איוב מב ז) [ויהי אחר דבר ה' את הדברים האלה אל איוב ויאמר ה' אל אליפז התימני חרה אפי בך ובשני רעיך] כי לא דברתם אלי נכונה כעבדי איוב; אמר רבא: מכאן שאין אדם נתפס בשעת צערו [34].

(איוב ב יא) וישמעו שלשת רעי איוב את כל הרעה הזאת הבאה עליו ויבאו איש ממקומו אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויועדו יחדו לבוא לנוד לו ולנחמו; - מאי ויועדו יחדו? אמר רב יהודה אמר רב: מלמד שנכנסו כולן בשער אחד.

ותנא בין כל אחד ואחד שלש מאות פרסי - מנא הוו ידעי?

איכא דאמרי כלילא הוה להו [35], ואיכא דאמרי אילני [36] הוה להו, וכיון דכמשי [37] - הוו ידעי. אמר רבא: היינו דאמרי אינשי "או חברא כחברי דאיוב [38] או מיתותא [39]".

(בראשית ו א) ויהי כי החל האדם לרוב על פני האדמה ובנות יולדו להם - רבי יוחנן אמר: רביה באה לעולם [40]; ריש לקיש אמר: מריבה באה לעולם.

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: לדידך, דאמרת 'רבייה באה לעולם' פ מפני מה לא נכפלו בנותיו של איוב אמר לו נהי דלא נכפלו בשמות, אבל נכפלו ביופי [41] דכתיב (איוב מב יג-יד) ויהי לו שבענה בנים ושלוש בנות [42] ויקרא שם האחת ימימה ושם השנית קציעה ושם השלישית קרן הפוך: ימימה - שהיתה דומה ליום [43]; 'קציעה' - שהיה ריחה נודף כקציעה [44]; 'קרן הפוך' - אמרי דבי רבי שילא: שדומה לקרנא דקרש [45]. מחייכו עלה במערבא: קרנא דקרש? לקותא היא! אלא אמר רב חסדא: ככורכמא דרישקא [46] במיניה [47] שנאמר (ירמיהו ד ל) [ואתי שדוד מה תעשי כי תלבשי שני כי תעדי עדי זהב] כי תקרעי בפוך [עיניך לשוא תתיפי מאסו בך עגבים נפשך יבקשו].

רבי שמעון ברבי - איתילידא ליה ברתא; הוה קא חלש דעתיה. אמר ליה אבוה: רביה באה לעולם.

אמר ליה בר קפרא: תנחומין של הבל ניחמך אבוך, [דתניא:] אי אפשר לעולם בלא זכרים ובלא נקבות, אלא אשרי למי שבניו זכרים אוי לו למי שבניו נקבות; אי אפשר לעולם בלא בסם ובלא בורסי: אשרי מי שאומנותו בוסמי, אוי למי שאומנותו בורסי.

כתנאי: (בראשית כד א) [ואברהם זקן בא בימים] וה' ברך את אברהם בכל; מאי 'בכל'? רבי מאיר אומר: שלא היתה לו בת;

רבי יהודה אומר: שהיתה לו בת!

אחרים אומרים: בת היתה לו לאברהם, ו'בכל' שמה.

רבי אלחעזר המודעי אומר: איצטגנינות [48] היתה בלבו של אברהם אבינו, שכל מלכי מזרח ומערב משכימין לפתחו [49].

רבי שמעון בן יוחי אומר: אבן טובה היתה תלויה בצוארו של אברהם אבינו, שכל חולה הרואה אותו - מיד מתרפא; ובשעה שנפטר אברהם אבינו מן העולם תלאה הקדוש ברוך הוא בגלגל חמה.

אמר אביי: היינו דאמרי אינשי 'אידלי יומא [50] אידלי קצירא [51]'

דבר אחר: שלא מרד עֵשָו בימיו.

דבר אחר: שעשה ישמעאל תשובה בימיו.

שלא מרד עשו בימיו – מנלן?

דכתיב (בראשית כה כט) [ויזד יעקב נזיד] ויבא עשו מן השדה והוא עיף; ותנא: אותו היום נפטר אברהם אבינו ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו;

[ומאי שנא של עדשים?] אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: מה עדשה זו אין לה פה [52] - אף אָבֵל אין לו פה [53];

דבר אחר: מה עדשה זו מגולגלת - אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם.

מאי בינייהו?

איכא בינייהו לנחומי בביעי [54].

אמר רבי יוחנן: חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה [55]:

'בא על נערה מאורסה' - כתיב הכא (בראשית כה כט) [ויזד יעקב נזיד] ויבא עשו מן השדה [והוא עיף]וכתיב התם (דברים כב כז) כי בשדה מצאה [צעקה הנער המארשה ואין מושיע לה]

'הרג את הנפש' - כתיב הכא עיף וכתיב התם (ירמיהו ד לא) [כי קול כחולה שמעתי צרה כמבכירה קול בת ציון תתיפח תפרש כפיה] אוי נא לי כי עיפה נפשי להורגים

'וכפר בעיקר' - כתיב הכא (בראשית כה לב) [ויאמר עשו הנה אנכי הולך למות, ו]למה זה לי [בכרה] וכתיב התם (שמות טו ב) [עזי וזמרת יה ויהי לי לישועה] זה אלי ואנוהו [אלהי אבי וארממנהו]

'וכפר בתחיית המתים' - דכתיב (בראשית כה לב) [ויאמר עשו] הנה אנכי הולך למות [ולמה זה לי בכרה]

'ושט את הבכורה' - דכתיב (בראשית כה לד) [ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים ויאכל וישת ויקם וילך] ויבז עשו את הבכורה.

ושעשה ישמעאל תשובה בימיו מנלן?

כי הא דרבינא ורב חמא בר בוזי הוו יתבי קמיה דרבא, וקא מנמנם רבא. אמר ליה רבינא לרב חמא בר בוזי: ודאי דאמריתו 'כל מיתה שיש בה גויעה זו היא מיתתן של צדיקים'?

אמר ליה: אִין!

והא דור המבול?

אמר ליה: אנן 'גויעה ואסיפה' קאמרינן.

והא ישמעאל, דכתיב ביה גויעה ואסיפה?

אדהכי איתער בהו רבא, אמר להו: דרדקי! הכי אמר רבי יוחנן: ישמעאל עשה תשובה בחיי אביו, שנאמר (בראשית כה ט) ויקברו אותו יצחק וישמעאל בניו [אל מערת המכפלה אל שדה עפרן בן צחר החתי אשר על פני ממרא].

ודילמא דרך חכמתן קא חשיב להו?

אלא מעתה (בראשית לה כט) [ויגוע יצחק וימת ויאסף אל עמיו, זקן ושבע ימים] ויקברו אותו עשו ויעקב בניו - מאי טעמא לא חשיב להו דרך חכמתן?

אלא מדאקדמיה אדבורי [בפסוק] – אדבריה [באופן מילולי: נשא אותו, ופירושו: נתן לו [ישמעאל ליצחק] כבוד], ומדאדבריה - שמע מינה תשובה עבד בימיו.

תנו רבנן: שלשה - הטעימן הקב"ה בעולם הזה

הערות[עריכה]

  1. ^ כדכתיב (ירמיהו לא): הרה ויולדת יחדו: הריון ולידה ביום אחד; הכי דרשינן ליה במסכת שבת (דף ל:)
  2. ^ פסוק יז
  3. ^ פסוק יח
  4. ^ פסוק יט
  5. ^ פסוק כ
  6. ^ פסוק כא
  7. ^ פסוק כב
  8. ^ פרק ב,א-ב
  9. ^ פסוק ב
  10. ^ הכי פירושו: יורד למטה ומתעה את הבריות לחטוא, ועולה למעלה ומרגיז את חמת המלך בהשטנותו, נוטל ממנו רשות להרוג את החוטא, מכיון שנתנו רשות, דכתיב 'ותסיתני בו'
  11. ^ פסוק ה
  12. ^ פסוק ו
  13. ^ פסוק ז
  14. ^ שהוזקק לשמור את נפש איוב שלא תצא
  15. ^ ליטול את הנפש, והזהירו שלא ליטלה
  16. ^ שתתרעם על שהיא עקרה - ותתפלל
  17. ^ לעקור כל כבוד שחירף וגידף
  18. ^ מדינו של הקב"ה, לומר שאנוסין הן על ידי הקב"ה, שברא יצר הרע, והכי קאמר: על דעתך כי לא ארשע: אם היית חפץ - לא הייתי רשע
  19. ^ את זה טהרת ואת זה טמאת: הכל בא על ידך, אתה בראת בו סימני הטומאה
  20. ^ על ידי יצר טוב
  21. ^ על ידי יצר הרע
  22. ^ לפיכך אין ניצול מידך, כי מי יעכב? אנוסין הן החוטאין
  23. ^ שהיא מבטלת את הרהורי עבירה, כדאמר בעלמא (קדושין דף ל:): 'אם פגע בך מנוול זה - משכהו לבית המדרש; אם אבן הוא נימוח כו'; הלכך לאו אנוסין נינהו, שהרי יכולין להציל עצמן
  24. ^ שהיה סבור שהיה אובד את שדהו
  25. ^ אומר שהיא קרובתו, או מדבר בה להשיאנה
  26. ^ מדבר לפני השכינה כאדם המתווכח לחבירו; בא ונשקול מי חייב לחבירו
  27. ^ פסוק ב
  28. ^ פסוק ג
  29. ^ 'מן הסערה' לשון שיער כדקתני הרבה נימין בראתי באדם
  30. ^ עושות את הארץ כטיט
  31. ^ נחש
  32. ^ נושכה
  33. ^ לשון רפיון
  34. ^ להתחייב על שהוא מדבר קשה מחמת צער ויסורין, דקאמר לא בדעת ידבר: לא אמר 'לא ברשע ידבר' אלא לא בדעת
  35. ^ כתרים; ובכל כתר שלשה פרצופים, ואיש את שמו מחוקק על פרצופו; וכשבאין יסורין על אחד מהן - פרצופו משתנה
  36. ^ וכן אילני
  37. ^ פלטיי"א
  38. ^ אם אין לו לאדם אוהבים
  39. ^ נוח לו שימות
  40. ^ כשנולדה בת, לפי שממהרת להיות לו זרע
  41. ^ ואין לך כפל טוב ממנו
  42. ^ פסוק יד
  43. ^ ברה כחמה
  44. ^ מין בושם הוא
  45. ^ מין חיה וקרניה משחירין כמו צבע
  46. ^ כרכום של גן הגדל בגינה
  47. ^ שהוא מעולה ממין שאר בשמים
  48. ^ חוזה בכוכבים
  49. ^ ליטול עצה ממנו
  50. ^ הוגבה שמש כשהחמה זורחת
  51. ^ מיקל החולי
  52. ^ עדשין אין להן פה כמו שיש לפולין ולשאר מיני קטנית: כמין סדק
  53. ^ שהוא יושב ודומם
  54. ^ אין להם פה אבל אינם מגלגלים כגלגל
  55. ^ וביזה את העבודה שהיתה בבכורות; 'שט' - תרגום של בזיון: 'מדוע הקילתני' (שמואל ב יט) תרגום יונתן 'אשטתני'