ביאור:בבלי בבא בתרא דף צה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת בבא בתרא:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב
קכג
קכד
קכה
קכו
קכז
קכח
קכט
קל
קלא
קלב
קלג
קלד
קלה
קלו
קלז
קלח
קלט
קמ
קמא
קמב
קמג
קמד
קמה
קמו
קמז
קמח
קמט
קנ
קנא
קנב
קנג
קנד
קנה
קנו
קנז
קנח
קנט
קס
קסא
קסב
קסג
קסד
קסה
קסו
קסז
קסח
קסט
קע
קעא
קעב
קעג
קעד
קעה
קעו | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
|- התם [1] "הן חסר" "הן יתיר" אמר ליה [2], מיהו רביע - לא חשיב, יתר מרביע – חשיב: דכיון דחזי ליה לאיצטרופי בתשעת קבין - הויא לה ארעא חשיבתא באפי נפשא, והדרא [3].
תא שמע (בבא מציעא נ ב – דברי רבא): 'האונאה: פחות משתות - נקנה מקח [4], יותר משתות - בטל מקח, שתות - קנה ומחזיר אונאה [5]' אמאי [6]? ליהדר עד פחות משתות [7]? [8] שמע מינה: כל היכי דבעי לאהדורי - כולה מהדר [9]!?
הכי? השתא: התם מעיקרא "שוה בשוה" אמר ליה [10], מיהו פחות משתות לא ידיעה במנה ומחיל איניש [11]; [12] שתות - ידיעה ולא מחיל איניש [13]; יתר משתות מקח טעות הוא ובטל מקח [14].
תא שמע: 'המקבל [15] שדה מחברו ליטע [16]: הרי זה [17] מקבל עליו עשר בוריות למאה [18]; יותר מכאן [19] - מגלגלין עליו את הכל [20]' [21]!
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כל יתר מכאן [22] - [23]: [24] כבא ליטע מתחלה דמי [25].
מרתף של יין וכו' [מקבל עליו עשר קוססות למאה קנקנים; בשרון - מקבל עליו עשר פיטסות למאה</ref> ]:
היכי דמי [26]? אי דאמר ליה [27] "מרתף של יין [28]" סתם [29] – קשיא [30], אי דאמר ליה "מרתף זה של יין [31]" קשיא [32]:
אי דאמר ליה "מרתף זה" [33] קשיא [34], דתניא: '"מרתף של יין אני מוכר לך" - נותן לו יין שכולו יפה [35]; "מרתף זה של יין אני מוכר לך" - נותן לו יין הנמכר בחנות [36]; "מרתף זה אני מוכר לך" - אפילו כולו חומץ הגיעו [37]'!
לעולם [38] - דאמר ליה "מרתף של יין" סתם [39], [40] ותני ברישא דברייתא [41]: '[42] ומקבל עליו עשר קוססות למאה".
ובסתם - מי מקבל [43]? והא תאני רבי חייא: 'המוכר חבית יין לחברו [44] - [45] נותן לו יין שכולו יפה' [46]?
שאני חבית: דכולא חד חמרא הוא [47].
והא תני רב זביד דבי רבי אושעיא: '"מרתף של יין אני מוכר לך" - נותן לו יין שכולו יפה; "מרתף זו של יין אני מוכר לך" - נותן לו יין שכולו יפה, ומקבל עליו עשר קוססות למאה,
וזהו 'אוצר' ששנו חכמים במשנתינו' [48];
אלא מתניתין נמי דאמר ליה "זה".
קשיא "זה" א"זה" [49]!?
לא קשיא: הא [50] - דאמר ליה "למקפה", הא - דלא אמר ליה "למקפה": דרב זביד - דאמר ליה "למקפה" [51], ברייתא [52] - דלא אמר ליה "למקפה" [53]; הלכך [54]: "מרתף של יין" ואמר ליה: "למקפה" - נותן לו יין שכולו יפה; "מרתף זה של יין" ואמר ליה: "למקפה" - נותן לו יין שכולו יפה, ומקבל עליו עשר קוססות למאה; "מרתף זה של יין", ולא אמר ליה "למקפה" - נותן לו יין הנמכר בחנות [55].
איבעיא להו: "מרתף של יין [56]" ולא אמר ליה "למקפה [57]" – מאי [58]? [59]
פליגי בה רב אחא ורבינא: חד אמר מקבל [60], וחד אמר לא מקבל [61]:
מאן דאמר מקבל - דייק מדרב זביד [62], דקתני '"מרתף של יין אני מוכר לך" - נותן לו יין שכולו יפה' ואוקימנא [63] דאמר ליה "למקפה" [64]; טעמא [65] דאמר ליה "למקפה", הא לא אמר ליה "למקפה" – מקבל [66];
ומאן דאמר לא מקבל - דייק מברייתא, דקתני: '"מרתף של יין אני מוכר לך" - נותן לו יין שכולו יפה', ואוקימנא [67] דלא אמר ליה "למקפה" [68].
ולמאן דדייק מדרב זביד קשיא ברייתא!?
חסורי מחסרא והכי קתני: 'במה דברים אמורים? דאמר ליה "למקפה"' [69]; הא לא אמר ליה "למקפה" – מקבל; ו"מרתף זה של יין" ולא אמר ליה "למקפה" - נותן לו יין הנמכר בחנות;
ולמאן דדייק מברייתא - קשיא דרב זביד, דאוקימנא דאמר ליה "למקפה"; הא לא אמר ליה "למקפה" – מקבל!?
הוא הדין דאף על גב דלא אמר ליה "למקפה" - לא מקבל [70]; והאי דאוקימנא דאמר ליה "למקפה" - משום דקשיא זה אזה [71].
אמר רב יהודה: יין הנמכר בחנות [72] - מברכין עליו "בורא פרי הגפן" [73]; ורב חסדא אמר: גבי חמרא דאקרים [74] למה לי [75]? [76]
מיתיבי (ברכות מ ב): 'על הפת שעפשה ועל היין שהקרים [77] ועל תבשיל שעברה צורתו אומר "שהכל נהיה בדברו" [78]!
אמר רב זביד: מודה רב יהודה בפורצמא דמיזדבן אקרנתא [79].
אמר ליה אביי לרב יוסף: הא רב יהודה הא רב חסדא [80]; מר - כמאן סבירא ליה [81]?
אמר ליה: מתניתא ידענא,
הערות
[עריכה]- ^ גבי "בית כור עפר מדה בחבל אני מוכר לך" בדין הוא דמחזיר לו את כל הרבעים, דמעיקרא לא אקני ליה מוכר מידי בייתור על מדת החבל אלא משום
- ^ בהדיא; אבל מסתמא לא הוה קני יתר על הבית כור ואפילו כל שהוא
- ^ הלכך: כיון דאיכא דבר גדול כל כך: יתר מרובע לסאה - לא הוה מחילה כלל, דקרקע חשוב הוא בפני עצמו, דלהכי אהני מאי דאמר ליה "בית כור" והאי דקאמר ליה "הן חסר הן יתר"; מיהו להכי אהני: דאי לא הוה יתר על המדה כי אם רובע - הוא מחיל ליה, אבל יתר מרובע - לא הויא מחילה כלל, והדר; והוא הדין לחסרון: דרובע נמי הוי מחילה, יתר מרובע לא הוי מחילה, והדר ללוקח; אבל גבי רובע טנופת: דאף על גב דלא אמר ליה "הן חסר הן יתר" הויא מחילה מסתמא, דהא שכיח טנופת רובע, ולעולם אימא לך: כי איכא נמי יתר מרובע - הויא רובע מחילה, ויחזיר המותר: דאם בא לנפות אינו מנפה את כולו; ולמאי דפשיט ליה התם: דאי אמר ליה "בית כור" סתמא, כמאן דאמר ליה "הן חסר הן יתר" דמי, והויא נמי מחילה רובע לסאה, ויותר מרובע יחזיר הכל - הוה ליה לשנויי הכא: 'הכי השתא התם מעיקרא בית כור אמר ליה', דמשמע לא פחות ולא יותר, מיהו רובע הויא מחילה, טפי מרובע לא הויא מחילה כלל, והדר הכל: דאין דרך להיות בבית כור יותר מבית כור; אבל הכא - דודאי אית ביה טנופת - לעולם אימא לך דלא ינפה אלא את המותר על הרובע; ונראה בעיני דהכי גרסינן לה, דכי האי גוונא מתרץ לקמיה: 'הכי השתא התם מעיקרא שוה בשוה א"ל כו'; וכן עיקר
- ^ לגמרי, ולא יחזיר לו המאנה כלום, דמחילה היא
- ^ אליבא דרבי נתן, אבל אליבא דרבי יהודה הנשיא: רצה אומר "תן לי מעותי או תן לי מה שאוניתני" - בפרק הזהב
- ^ מחזיר כל האונאה בין בשתות בין ביתר משתות
- ^ ניהדר המותר שעל הפחות משתות, דהא פחות משתות מחיל איניש, ואין כאן לא אונאת שתות ולא אונאת יתר משתות, אלא אונאת שני 'משהו'יין': משהו יתר משתות ומשהו פחות משתות, דאידך מחילה הוו
- ^ אלא - לאו
- ^ אם בא לנפות מנפה את כולו כרב הונא
- ^ מוכר ללוקח, ובכך נתרצה לוקח, ואם אינו שוה - לא יתרצה, והלכך בדין הוא דאפילו פחות משתות יחזיר
- ^ מיהו לכך אין מחזיר: דכיון דלא ידיע כל כך, וכשוה דמי - הויא מחילה
- ^ אבל
- ^ ולא מחיל מידי
- ^ אבל גבי פירות - דאורחא דמילתא היא שיש שם טנופת - התם ודאי איכא למימר דמחיל לגמרי, ואפילו היכא דאיכא יתר מרובע - הרובע מיהו הויא מחילה
- ^ פועל שמקבל עליו בשכר
- ^ כל שדה חבירו כשיעור שיכולין ליטע, כגון ממטע עשרה לבית סאה
- ^ בעל השדה
- ^ אם יש עשרה אילנות בורות שאין עושין פירי - לא יצטרך מקבל ליטע אחרים תחתיהן, דאורחייהו דאילנות להיות בהן בוריות כל כך, ומחיל
- ^ כגון י"א למאה
- ^ יטע לו י"א אילנות תחתיהן
- ^ דהשתא ליכא מחילה כלל; ולעיל נמי: אם בא לנפות - מנפה את כולו, כרב הונא
- ^ מעשר בוריות למאה
- ^ אין לנו לחייבו לחזור וליטע את היתר על עשר אילנות לבד
- ^ דהרי הוא באותו מותר, כשבא ליטע אותו
- ^ כאילו בא עכשיו ליטע שדה אחר מתחלה דמי, שהרי קרקע הרבה יש שראוי ליטע, וחשוב שדה שלם בפני עצמו, והרי הוא כאילו לא עשה כלום מעיקרא מקבלנותו, שהרי קיבל שדה ליטע, ועדיין - כשיש יתר מעשר בוריות - הרי יש לו שדה ליטע! הלכך: כשאמר לו בעל הבית "נטע לי שדה זו" - ליטע את כל השדה אמר לו, והרי לא קיים את תנאו היכא דנשאר י"א בוריות; וכשבא לחזור וליטע - יטע את כולן, דכמתחיל עכשיו לקיים את תנאו דמי, ובאילן אחד שיטע - לאו כלום הוא: שהרי הרוב של שדה נשתייר עדיין שלא נטעו; והיכא דלא נשארו מתחלה כי אם עשר בוריות למאה - לא הקפיד בעל השדה בדבר מועט כזה, ומשראוי לקרות 'שדה' - כגון י"א אילנות למאה – חשיבי, ולא מחיל כלל; אבל גבי טנופת יתר מרובע לסאה: כיון דרובע שכיח – מחיל, כי איכא טפי מרובע - נמי המותר ישלם, והרובע מחיל, דהא ליכא למימר התם 'כל יתר מרובע כבא להחזיר לו את הסאה מתחלה' דמי: דהא סאה זבין ליה עם רובע טנופת, וכי משלם ליה מותר דרובע - הרי נתקיימה מכירתו, וקיים תנאו, ולא דמי למקרקעי, דחשיבי: די"א בוריות הרי הן שדה הניכר לעינים, ולא מחיל מידי; אבל יותר מרובע טנופת דמטלטלי ליכא קפידא כל כך, אלא שישלים לו תנאו, ולעולם אימא לך: אין מנפה את כולו
- ^ מתניתין, דקתני "מרתף של יין" - מקבל עליו כו': דמשמע: המוכר לחבירו מרתף של יין; אבל אין אנו יודעין איזה לשון אמר המוכר ללוקח בשעת מכירה
- ^ מוכר ללוקח
- ^ אני מוכר לך
- ^ ולא קאמר "זה"
- ^ ברייתא דלקמן, דקתני: 'נותן לו יין שכולו יפה', ומתניתין קתני 'מקבל עליו עשר קוססות למאה'
- ^ אני מוכר לך
- ^ נמי הך ברייתא דלקמן, דקתני: 'נותן לו יין הנמכר בחנות'
- ^ ולא הזכיר יין
- ^ ברייתא דקתני 'אפילו כולו חומץ הגיעו'
- ^ דסתם יין יפה בעינן, ולא מקבל עליו עשר קוססות: דלא דמי לרובע טנופת לסאה ועשרה מתליעות תאנים למאה, דלא חשיבי וגם שכיחי ומחיל, אבל חביות של יין - דבר גדול הוא כל חבית בפני עצמו, וגם לא שכיח כל כך, והלכך: כי אמר ליה סתמא - יפה בעינן
- ^ היינו: כולו קוססות! והכי מוכח לקמיה בשמעתא, דלהכי אהני "זה": כמות שהוא
- ^ "מרתף זה" - אפילו חומץ משמע
- ^ מתניתין
- ^ ולא קאמר ליה "זה"; הלכך יין טוב בעינן, ומקבל עשרה קוססות למאה: דעבידי דשכיחי ומחיל
- ^ ודקשיא לך ברייתא, דקתני 'יין שכולו יפה' -
- ^ הכי
- ^ נותן לו יין שכולו יפה
- ^ בתמיה: דאוקמת למתניתין בסתם, ואפילו הכי מקבל עשר קוססות למאה
- ^ רבותא נקט: דסלקא דעתך לשתייה לאלתר קא בעי ליה, או למכרו, ולא להכניסו באוצר
- ^ קא משמע לן:
- ^ ואם איתא דמקבל קוססות - הכא נמי נימא: הגיעו אפילו הוא יין קוסס
- ^ אבל בחביות טובא - מקבל עשרה קוססות למאה
- ^ כלומר: היינו 'מרתף' דמתניתין; אלמא מתניתין – ב"מרתף זה של יין" קמיירי, ולא בסתם; והיינו טעמא: דאהני "של יין" למכור יין יפה, ואהני "זה" לקבל קוססות; דאמר ליה "מרתף זה של יין אני מוכר לך"
- ^ ברייתא דלעיל ורב זביד קשיין אהדדי דלעיל קתני ב"מרתף זה של יין" דנותן לו יין הנמכר בחנות, והכא בדרב זביד קתני "שכולו יפה" וקיבל קוססות [כלומר: שמקבל עליו שיהיו בתוכם עשר קוססות]
- ^ ברייתא דרב זביד
- ^ שאמר: "יין לצורך להטעים מאכל וליתן לתוך התבשיל אני מוכר לך", דהיינו יין טוב ומתקיים הרבה, שמעט מעט מסתפקין ממנו; והלכך אהני מאי דאמר ליה "למקפה" ליתן יין טוב, ואהני זה לקבל עשר קוססות למאה
- ^ דקתני 'נותן לו יין הנמכר בחנות'
- ^ הלכך: כיון דקאמר 'זה נותן לו יין הנמכר בחנות', והאי דקאמר 'של יין' - למעוטי חומץ, אבל רישא דההיא ברייתא קמייתא: דקתני '"מרתף של יין סתמא אני מוכר לך" - נותן לו יין שכולו יפה' פלוגתא לקמן אי מיירי נמי כמו מציעתח בדלא אמר ליה "למקפה" או בדאמר ליה
- ^ מילתיה דרב זביד קמפרש
- ^ אברייתא דלעיל קאי, ורישא דידה פליגי בה לקמן; ומיהו סיפא, דקתני '"מרתף זה אני מוכר לך" - אפילו כולו חומץ - הגיעו' - בדלא אמר ליה "למקפה" מיירי: דאילו אמר ליה "מרתף זה למקפה אני מוכר לך" - צריך ליתן לו יין שכולו יפה, ומקבל עשר קוססות למאה, כדתני רב זביד גבי "מרתף זה של יין"; ואוקימנא דאמר ליה "למקפה": דלא שנא "מרתף זה אני מוכר לך" מ"מרתף זה של יין אני מוכר לך" היכא דאמר ליה "למקפה": דלמקפה משמע מיין טוב, דלא היו רגילין למקפה כי אם ביין טוב; ואם [תמצי לומר (הב"ח)] היו רגילין נמי לתת חומץ במקפה - אפילו הכי אין לומר "מרתף למקפה אני מוכר לך" בשביל חומץ: דכל חומץ מתקיים הוא, ומחמיץ יותר ויותר, ו"מרתף חומץ" היה לו לומר; והכי מוכחא מילתא כדפרישית: דמשום הכי לא קתני בדרב זביד דין של "מרתף זה אני מוכר לך" כדקתני בברייתא קמייתא: דכיון דבדאמר ליה "למקפה" מיירי רב זביד, תנא "מרתף זה של יין אני מוכר לך", והוא הדין ל"מרתף זה אני מוכר לך", דהיינו הך! והאי דנקט 'של יין' - רבותא הוא: דאף על גב דאמר ליה "של יין", ואמר ליה נמי "למקפה" - אפילו הכי מקבל עשר קוססות למאה
- ^ סתם, דלא אמר ליה "זה"
- ^ נמי
- ^ ומשום דאיכא חדא לטיבותא וחדא לריעותא קבעי לה: מי מדמי לה ל"מרתף זה של יין" ואמר ליה "למקפה", דקתני בדרב זביד דנותן לו יין יפה ומקבל עשר קוססות? דכי היכי דהתם איכא חדא לריעותא: דקאמר "מרתף זה" וחדא לטיבותא: דאמר ליה "למקפה" - הכא נמי איכא חדא לטיבותא: דאמר "מרתף של יין" ולא אמר "זה", וחדא לריעותא: דלא אמר ליה "למקפה"? או דלמא נותן לו כולו יין יפה, הואיל ולא אמר "זה" ואף על גב דלא אמר ליה "למקפה", דמאן דזבין חמרא מסתמא למקפה בעי ליה, ולא למכרו בחנות, וגם שלא יהיו בו קוססות, ולא דמי לתאנים מתליעות ולא לטנופת שבתבואה, משום דכל חבית של יין - דבר חשוב הוא ומקפיד עליו? והשואל הזה יודע היה שיש לדקדק מברייתא דלעיל דנותן לו יין כולו יפה, ומדרב זביד יש לדקדק דמקבל עליו קוססות, כדמפרש לקמיה; והכי קבעי גמרא: מי דייקא מברייתא דאינו מקבל ומשום האי טעמא דפרישית, ודרב זביד תריצי לה כדלקמן? או דלמא דייקינן מדרב זביד דמקבל, ומשום טעמא דפרישית, וברייתא מתרצית לה כדלקמן
- ^ כן שיטת גמרא.
- ^ דסבירא ליה טעמא כדפרישית
- ^ אלא כולו יין יפה נותן לו; וטעמא – כדפרישית: דמסתמא קפדינן אחביות קוססות טפי ממתליעות בתאנים וטנופת בתבואה
- ^ כלומר: משום דסבירא ליה דמקבל - מפרש להא דרב זביד דוקא, ואידך ברייתא מתרץ לה דלא תקשי ליה, כדלקמן: דאף על גב דאיכא למידק מברייתא שפיר דאינו מקבל, ומצי לתרוצי לדרב זביד כדלקמן - אפילו הכי לא ניחא ליה למימר הכי, שאחר סברתו הולך, ומתרץ הברייתות לפי דעתו
- ^ לסיפא, דקתני "זה"
- ^ והוא הדין לרישא; ודייקינן מינה: טעמא דנותן לו 'שכולו יפה' - דאמר ליה "למקפה", הא לא אמר ליה "למקפה" – מקבל
- ^ דנותן לו 'שכולו יפה'
- ^ והא דלא קמפליג ותני בדידה: במרתף של יין סתמא, וניפלוג בין אמר ליה "למקפה" ללא אמר ליה - היינו טעמא, דכולה כדאמר ליה "למקפה" קמיפלגי, והיינו נמי בדידה
- ^ למציעתא דברייתא
- ^ והוא הדין לרישא
- ^ והאי דלא קמיירי כולה בדאמר ליה "למקפה" - דשלשה דינין אתא לאורויי ביין, ולמימרא: דזימנין דנותן לו יין שכולו יפה, וזימנין נותן לו כולו יין רע הנמכר בחנות, וזימנין דאפילו כולו חומץ - הגיעו
- ^ והכי קתני הא דרב זביד: "מרתף של יין אני מוכר לך" - אין בו חילוק בין אמר ליה "למקפה" ללא אמר ליה, אלא נותן לו יין שכולו יפה; אבל אם אמר ליה "מרתף זה של יין אני מוכר לך: - אז יש חילוק בדבר: דזימנין דנותן לו יין שכולו יפה, אלא שמקבל עליו עשר קוססות, וכגון דאמר ליה "למקפה", אבל אי לא אמר ליה "למקפה" נותן לו יין הנמכר בחנות, והאי דלא תני ליה בהדיא האי חילוק דיין הנמכר בחנות - היינו משום דכולה ביין יפה בעא לאורויי לן דינא
- ^ ומיהו רישא - בדלא אמר ליה "למקפה" נמי מיירי
- ^ כלומר: יין רע מכל יינות הנמכרים בחנות
- ^ דחשיב פירי, ולא מברכין עליו "שהכל נהיה בדברו" אף על גב דתנן 'ועל כולן אם בירך שהכל נהיה בדברו יצא'
- ^ אייגר"א בלע"ז, היינו יין קוסס
- ^ לברך עליו אלא "שהכל נהיה בדברו"
- ^ והאי יין הנמכר בחנות הוא יין רע, שריחו חומץ וטעמו יין עדיין, כדלקמן.
- ^ שהחמיץ, שקורין טורניי"ר
- ^ ולמעוטי אתא: דלא יברך על הפת ברכת "המוציא", דהא לאו 'לחם' הוא, ועל היין לא יברך "בורא פרי הגפן", ועל התבשיל - אם הוא מחמשה המינים, כגון דייסא - לא יברך בורא מיני מזונות
- ^ יין רע יותר מאותו הנמכר בחנות, שאינו נמכר אלא בקרנות העיר, בפרשת דרכים, שיש שם לוקחין הרבה ואין מדקדקין מה יקנו כפי שעה; ובפירוש רבנו חננאל גרס 'בפרצופא': שנשתנה מראיתו ופרצופו מתוך שהוא רע הרבה
- ^ דפליגי
- ^ מברכין או אין מברכין