ביאור:בבלי בבא בתרא דף צג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מאי טעמא [1]? לאו משום דרובא [2] הכי איתנהו [3]?

[4] לא! כולהו הכי איתנהו [5].

תא שמע [בבא קמא פ"ח מ"א; דף ק,א]: 'שור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה, ואינו יָדוּעַ [6] אם עד שלא נגָחָהּ [7] ילדה [8], או אם משנגחה ילדה - משלם [9] חצי נזק לפרה [10] ורביע לולד [11]'; [12] ואמאי [13]? לימא 'הלך אחר רוב פרות [14], ורוב פרות מתעברות ויולדות [15], והא - ודאי מחמת נגיחה הפילה [16]?! [17]

[18] התם - משום דמספקא לן [19]: דאיכא למימר מקמהּ [20] אתא [21], ומביעתותא [22] הפילה [23], ואיכא למימר מאחורה אתא [24], ומינגח נגחה והפילה - [25] הוי ממון המוטל בספק, וכל ממון המוטל בספק חולקין. [עיין תוספות ד"ה איכא למימר]

לימא כתנאי [תוספתא בבא קמא פ"ג מ"ו[26]]: ' שור שהיה רועה ונמצא שור הרוג בצדו [27]: אף על פי שזה [28] מנוגח וזה מועד ליגח, זה מנושך וזה מועד לישוך - אין אומרים 'בידוע שזה נגחו וזה נשכו [29]; רבי אחא אומר: גמל האוחר [30] בין הגמלים ונמצא גמל הרוג בצדו - בידוע שזה הרגו [31] [32]'; סברוה דרובא וחזקה [33] - כי הדדי נינהו: לימא רב דאמר כרבי אחא, ושמואל דאמר כתנא קמא [34]?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לתנא קמא: עד כאן לא קאמר תנא קמא התם אלא דלא אזלינן בתר חזקה, אבל בתר רובא – אזלינן [35]! ושמואל אמר לך: אנא דאמרי אפילו לרבי אחא: עד כאן לא קאמר רבי אחא התם אלא דאזלינן בתר חזקה דהוא גופיה מוחזק [36], אבל בתר רובא [37] - לא אזלינן.

תא שמע [38]: 'המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו, ואפילו זרע פשתן - אינו חייב באחריותן' מאי 'אפילו'? לאו 'אפילו זרע פשתן', דרובא לזריעה זבני, ואפילו הכי לא אזלינן בתר רובא [39]!? [40]

תנאי היא, דתניא: 'המוכר פירות לחברו וזרען ולא צמחו [41] זרעוני גינה שאין נאכלין - חייב באחריותן; זרע פשתן אינו חייב באחריותן [42]; רבי יוסי אומר:


עמוד ב

נותן לו דמי זרע [43]; אמרו לו: [44] הרבה [45] לוקחין אותו לדברים אחרים [46]'.

מאן 'תנאי'? אילימא רבי יוסי ו'אמרו לו' [47]- תרוייהו בתר רובא אזלי: מר [רבי יוסי] אזיל בתר רובא דאינשי ומר [’אמרו לו’] אזיל בתר רובא דזריעה [48]! אלא: אי תנא קמא [כשמואל] ורבי יוסי [כרב], אי תנא קמא [כשמואל] ו'אמרו לו' [כרב].

תנו רבנן: 'מהו [49] נותן לו [50]? - דמי זרע, ולא הוצאה [51]; ויש אומרים: אף הוצאה [52]' [53];

מאן 'יש אומרים'?

אמר רב חסדא: רבן שמעון בן גמליאל היא.

הי רבן שמעון בן גמליאל?

אילימא רבן שמעון בן גמליאל דמתניתין, דתנן: 'המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו ואפילו זרע פשתן - אינו חייב באחריותן <הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן [מהרש"ל מוחק מילים אלה; וגם המילים 'אימא סיפא' מיותרות]>; אימא סיפא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאינן נאכלין - חייב באחריותן'!

תנא קמא נמי הכי קאמר: זרע פשתן - הוא דאינו חייב באחריותן, הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן!? אלא - לאו הוצאה איכא בינייהו: מר [תנא קמא] סבר דמי זרע, ומר [רבן שמעון בן גמליאל] סבר: אף הוצאה [54]?

ממאי? דלמא איפכא [55]?

הא - לא קשיא [56]: כל תנא בתרא - לטפויי מילתא קא אתי!

ודלמא כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, וחסורי מחסרא והכי קתני: 'המוכר פירות לחבירו וזרען ולא צמחו - אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן; <הא זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן> - דברי רבן שמעון בן גמליאל, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: <זרע פשתן הוא דאינו חייב באחריותן הא> זרעוני גינה שאינן נאכלין חייב באחריותן!? [57]

אלא הא רבן שמעון בן גמליאל, דתניא [תוספתא בבא קמא פ"י מ"ד]: 'המוליך חטין לטחון ולא לתתן [58], ועשאן סובין [59] או מורסן [60]; קמח לנחתום ואפאו פת ניפולין [61], בהמה לטבח וניבלה – חייב, מפני שהוא כנושא שכר [62]; רבן שמעון בן גמליאל אומר: נותן לו דמי בושתו ודמי בושת אורחיו; וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר: 'מנהג גדול היה בירושלים: המוסר סעודה לחברו וקלקלה - נותן לו דמי בשתו ודמי בושת אורחיו [63]; עוד מנהג גדול היה בירושלים: מפה פרוסה על גבי הפתח כל זמן שמפה פרוסה אורחין נכנסין [64]; נסתלקה המפה אין האורחין נכנסין' [האחרון בתוספתא ברכות פ"ד מ"ח; והראשון דומה לנוסח שם אך אינו זהה[65]]; [66].

משנה:

המוכר פירות [67] לחבירו - הרי זה [68] מקבל עליו רובע טנופת לסאה [69];

תאנים - מקבל עליו עשר מתולעות למאה [70];

מרתף של יין [71] - מקבל עליו עשר קוססות [72] למאה [73] קנקנים; בשרון [74] - מקבל עליו עשר פיטסות למאה [75].

גמרא:

תאני רב קטינא : 'רובע קטנית לסאה'.

- ועפרורית לא [76]? והאמר רבה בר חייא קטוספאה משמיה דרבה: 'בורר צרור מגרנו של חברו -

הערות[עריכה]

  1. ^ הגיעו? והלא אין לך מום גדול מגנב או קוביוסטוס, ואפילו הכי קנה לוקח, ואף על גב דלא קבל עליו מומין בפירוש
  2. ^ עבדי
  3. ^ גנבים או קוביוסטוסין, ולדעת כן קנאו הלוקח, וכמי שקבל עליו דמי; אלמא: בממונא אזלינן בתר רובא, וקשיא לשמואל: דכיון דלא אזיל בתר רובא – כ'פלגא ופלגא' דמי, ואם כן אמאי הגיעו? הרי לא היה יודע הלוקח שהיה בו מום זה, וסתם לוקח - אעבד שפירא יהב זוזי, כדאמר נמי לקמן: 'אפירי שַפִּירי יהב זוזי'; ומום מבטל כל מקח וממכר היכא דלא נודע ללוקח
  4. ^ ומשני:
  5. ^ גנבים, וכמאן דאמר ליה מוכר בהדיא דמי, שהרי יודע לוקח שהוא גנב
  6. ^ ואין ידוע לבית דין, ולא עדים יודעין, אבל הם יודעין, דלא קתני 'ואינו יודע'; והכי אמרינן ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא דף ב:); ולרבה בר רב הונא, דאמר: אמר סומכוס אפילו ברי וברי כו'
  7. ^ השור
  8. ^ ופטור בעל השור
  9. ^ בעל השור
  10. ^ דשור תם משלם חצי נזק
  11. ^ משום דחצי נזק דוְלַד הוי ממון המוטל בספק, וחולקין; ואליבא דסומכוס מוקמינן לה התם
  12. ^ ולרב קפריך:
  13. ^ ואמאי חשיב ליה 'ממון המוטל בספק' אליבא דרב דאזיל בממונא בתר רובא
  14. ^ שיולדות בן קיימא ואינן מפילות
  15. ^ ופרה זו מן הרובא היתה, והיה לה לילד בן קיימא, כרוב פרות דעלמא
  16. ^ והלכך: ודאי השור נגחה בעודה מעוברת, ומתוך כך הפילה, וליחייב בעל השור חצי נזק לולד!? אלא ודאי רובא בממונא לאו כלום הוא, אלא כי 'פלגא ופלגא' דמי, והלכך קאמר סומכוס 'חולקין': דהוי ממון המוטל בספק
  17. ^ ומיהו בדשמואל מודי סומכוס דאמרינן 'המוציא מחבירו עליו הראיה': שהרי לא נולד ספק במעשה כי הכא כדפרישית לעיל, שהרי הדבר ידוע היאך היה המכר, ולא הוי 'ממון המוטל בספק' אלא כשנולד ספק בדבר: שאין ידוע היאך היה המעשה.
  18. ^ ומשני:
  19. ^ כלומר: לעולם בממון הלך אחר הרוב, והתם היינו טעמא דחשיב ליה 'ממון המוטל בספק': משום דכי נמי אזלינן בתר רובא, אכתי איכא ספיקא בהך נגיחת שור למפטריה:
  20. ^ כנגד פניה
  21. ^ השור, ונגחה
  22. ^ ומחמת ביעתותא קודם נגיחה
  23. ^ שכך דרך להפיל: מחמת פחד, כמו מחמת נגיחה ממש, וקיימא לן (בבא קמא דף נו.): 'המבעית חבירו פטור מדיני אדם', וכל שכן בהמתו המבעתת לבהמת חבירו: דגרמא בניזקין פטור
  24. ^ מאחורה ליכא ביעתותא, דהא לא חזיא, ועד דנגח לה - אינה מפלת
  25. ^ והלכך איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי:
  26. ^ Note:תוספתא בבא קמא ג,ו: שור שהיה רועה ויצא שור אחר אחריו נמצא הרועה זה שמת אפי' זה מנוגח וזה מועד לנגיחה זה מנושך וזה מועד לנשיכה פטור רבי אחא אומר גמל שהיה אוחר בין הגמלים ונמצא שם גמל מת חייב בידוע שזה המיתו...
  27. ^ ולא גרסינן: 'על גב הנהר'; ובתוספתא לא גרסינן ליה, ופירוש תינוקות היה; והאי דנקט 'שהיה רועה': משום דדרך שוורים הרבה להיות לשם, ואיכא לספוקי בשוורים טובא
  28. ^ המת
  29. ^ דרבנן לא אזלי בתר אומדנא, ואפילו 'ממון המוטל בספק' לא הוי לשלומי פלגא, דמאן לימא לן שזה נגחו, הואיל ואיכא שוורים אחרים! ולא דמי 'לשור שנגח את הפרה ונמצא עוברה בצדה ואין אנו יודעין אם נגח את הולד אם לאו', ואפ"ה מחייבינן ליה פלגא: דהתם היינו טעמא: שהרי רואין שנגח את הפרה, והעמד פרה על חזקתה, והשתא הוא דילדה בשעה שאנו מוצאין עוברה בצדה
  30. ^ עסוק בתשמיש רביעה, דאמרינן בבכורות (דף ח.) לגבי תשמיש 'גמל אחור כנגד אחור' וסתם בהמות בשעת תשמיש משתגעות ומכין זכרים זה את זה; (כך שמעתיה מרבינו זקני מנוחתו כבוד) ואיכא דאמרי 'אוחר' כמו 'נוחר'; ולא נהירא
  31. ^ דמוחזק הוא בשעת רביעה להכות; וכל שכן בשור המועד ליגח: שנגח כבר שלש פעמים, ורבותא נקט 'גמל אוחר': אף על פי שמעולם לא נגח ונשך
  32. ^ בתר אומדנא אזיל בדיני ממונות, והכי אמרינן בסנהדרין בפרק 'אחד דיני ממונות' [דף לז,ב]
  33. ^ דהאי שור המוחזק ליגח
  34. ^ דמאן דאזיל בממונא בתר חזקה - אזיל נמי בתר רובא
  35. ^ דרובא עדיף מחזקה, ואיכא למימר דרוב שוורים שבעולם נגחוהו, ולכך פטור
  36. ^ וכיון דהוא עומד בצדו - אזלינן בתר אומדנא
  37. ^ דליתיה קמן
  38. ^ ממתניתין; ומשום דאיצטריך לשנויי 'תנאי היא' אקדמיה להאי 'לימא כתנאי' דלעיל מקמי האי 'תא שמע'
  39. ^ מאי לאו האי דקתני 'אפילו' - היינו רבותיה: דאף על גב דרוב פשתן הנלקח בשוק - לזריעה קונין אותו, ואפילו הכי לא אזלינן בתר רובא, וקשיא לרב! וליכא לתרוצי דהאי תנא בתר רובא דאינשי אזיל, כדלקמן, ולא בתר רוב זריעה: שרוב בני אדם לוקחין פשתן לדברים אחרים: למאכל ולרפואה, והלכך אינו חייב באחריותן, דאזלינן בתר רוב לוקחין, והכי קתני: אפילו זרע פשתן, דסלקא דעתא אמינא ניזיל בתר רובא דזריעה וניחייב באחריותן - אפילו הכי אינו חייב, דאזלינן בתר רובא דאינשי, ולא תקשי לרב - ליכא למימר הכי: דאם איתא דרובא דאינשי חשוב 'רוב', ורובא דזריעה כמאן דליתיה - לא הוי ליה למיתני 'אפילו': דממאי תיסק אדעתין למיזל בתר רובא דזריעה טפי מרובא דאינשי דליתני 'אפילו'? אלא ודאי הכי קתני: אפילו זרע פשתן, שהיה לנו לחייבו מן הדין: משום דרובא דזריעה שהוא רוב גמור - אפילו הכי אינו חייב: דבממונא לא אזלינן בתר רובא
  40. ^ ומיהו אם לא מפני שמוצא תנאים דפליגי בדרב ושמואל - גמרא הוה ליה לשנויי על ידי הדחק 'תנא דמתניתין אזיל בתר רובא דאינשי'; אבל כיון דאשכח תנאי - ניחא ליה טפי לאוקומה כתנאי:
  41. ^ כגון:
  42. ^ ולי נראה דלא גרסינן כלל בהך ברייתא 'המוכר פירות לחבירו ולא צמחו'; ויש ברייתא דוגמתא בתוספתא (רפ"ו) דקתני 'המוכר לחבירו זרעוני גינה שאין נאכלין כו' זרע גינה שאין נאכלין כלל חייב באחריותן, אבל זרע פשתן דנאכל קצת - לעולם אינו חייב, כשמואל
  43. ^ שרוב פשתן שבעולם נזרע
  44. ^ אינו חייב באחריותו:
  45. ^ בני אדם
  46. ^ למאכל ולרפואה; וכנגד אדם אחד שקנה עשרה סאין לזריעה - יש מאה בני אדם שקונין מיהת סאה אחת למאכל ולרפואה, ובתר רוב לוקחין אזלינן; ורבי יוסי - בתר רובא דזריעה אזיל: שהיחיד הקונה לזריעה קונה יותר ממאה הקונין למאכל ולרפואה; ומיהו תנא קמא דרבי יוסי - היינו טעמיה: דודאי בתר רובא דזריעה הוה לן למיזל, כרבי יוסי, ולחייבו; אלא שאין הולכין בממון אחר הרוב; דאי לא תימא הכי, אלא אזיל נמי בתר רובא דאינשי - אם כן מאי איכא בין תנא קמא ל'אמרו לו'?
  47. ^ דרבי יוסי מחייב כרב, דאזיל בתר רובא, ו'אמרו לו' פטרי, כשמואל, דלא חייש לרובא
  48. ^ דאפילו תנא ד'אמרו לו' סבירא ליה כרב; והאי דפטר - היינו טעמא: דאזיל בתר רובא דאינשי כדמפרש טעמא: 'הרבה לוקחין אותו כו'
  49. ^ המוכר זרעוני גינה שאין נאכלין
  50. ^ דאמרינן 'חייב באחריותן': מה ישלם מוכר ללוקח
  51. ^ ולא דמי יציאה, דגרמא בעלמא הוא, ופטור
  52. ^ יציאת חרישה ושכר פועלים
  53. ^ ונראה בעיני דקנסא הוא
  54. ^ והכי קתני: רבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאין נאכלין - חייב בכל אחריותן, אפילו יציאה
  55. ^ דרבן שמעון בן גמליאל לא מחייב אלא דמי זרע, ומנלן דהא רבן שמעון בן גמליאל היא? אימא רבנן היא, ותנא קמא דברייתא - היינו רבן שמעון בן גמליאל
  56. ^ אם אין קושיא אחרת - זו אינה קושיא; וכל היכא דאיכא פירכא אחריתי - קאמר גמרא 'הא - לא קשיא'
  57. ^ אין זה תירוץ דחוק כו', דטוב לנו לחסרה מעט, כדרך משנה שמדברת בקוצר, ולא נימא 'יציאה איכא בינייהו', דהא לא משמע ממתניתין מידי אלא על ידי דוחק; דמשמע דרבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא! והלכך טוב לפרש דכולה רבן שמעון היא, כדמשמע מתניתין: דרבן שמעון בן גמליאל היינו תנא קמא; ונראה בעיני דהכי גרסינן: ודלמא כולה רבן שמעון בן גמליאל היא, והכי קאמר: 'המוכר פירות לחבירו ולא צמחו: אפילו זרע פשתן אינו חייב באחריותן, שרבן שמעון בן גמליאל אומר: זרעוני גינה שאין נאכלין - חייב באחריותן' הא נאכלין אין חייב באחריותן.
  58. ^ במים
  59. ^ כשטוחנין גסין ולא הדק - נשאר בנפה, והוא 'סובין'
  60. ^ היא הקליפה העליונה שמוציאין מחטין הכתושין במכתשת
  61. ^ שנופל פתיתין
  62. ^ ב'הגוזל קמא' מתרצינן: אימא מפני שהוא נושא שכר, אבל בחנם - פטור אם אומן הוא, כדאמרינן התם: 'זיל אייתי ראיה דמומחית לתרנגולי ואיפטרך' וכן הלכה: דאומן בשכר חייב, בחנם פטור, כדאמר רבי יוחנן התם
  63. ^ שזימן אורחים ואין לו מה יאכילם; וכל שכן יציאה: דחסריה ממונא! ומיהו לית הלכתא אלא כרבנן, דפטרי מבשת, דגרמא הוא
  64. ^ ותקנה טובה היא לקבלת אורחין: שידעו כי שם יאכלו, וילכו שם לאכול
  65. ^ Note:בתוספתא ברכות פ"ד מ"ח: רבן שמעון בן גמליאל אומר: מנהג גדול היה בירושלים: פורסין מטפחות על גבי פתח בזמן; שהמטפחות פרוסים - אורחין נכנסין; נסתלקו - אין רשות לאורחין ליכנס; ועוד מנהג אחר היה בירושלים: מוסר סעודה לטבח: נתקלקל דבר בסעודה - עונשין את הטבח: הכל לפי כבוד בעה"ב והכל לפי האורחין.
  66. ^ והא ליכא למימר דמדהשתא נוקי מתניתין דביציאה פליגי, כי היכי דמיפלגי בהך ברייתא, וליהוי 'הלכה כרבן שמעון בן גמליאל במשנתנו': הא לא אמרינן דרבי שסתם המשנה לא בעי לאוקומי מתניתין כרבן שמעון בן גמליאל ביציאה, דלא סבירא ליה כרבן שמעון בן גמליאל; אלא כולה מתניתין רבן שמעון בן גמליאל היא, כדאמר לעיל, וביציאה לא איירי מידי; כן נראה בעיני: דמהיכא תיתי דביציאה פליגי במתניתין, וניהוי הלכה ביציאה כ'יש אומרים' מאחר דאיכא לאוקומי כולה כרבן שמעון בן גמליאל, ולא איירי ביציאה כלל!
  67. ^ תבואה
  68. ^ הלוקח
  69. ^ מקבל עליו רובע הקב של טנופת לכל סאה, דסתם תבואה - דרכה להיות בה רובע טנופת; אבל יותר מרובע – לא, כדמפרש טעמא בגמרא: אי משום דינא אי משום קנסא
  70. ^ דאורחייהו בהכי; והוא הדין אחת לעשר
  71. ^ ויש בו חביות הרבה
  72. ^ ין רע; 'קוססות' נראה לי כמו 'פריה יקוסס ויבש' דיחזקאל (יז)
  73. ^ כלומר: עשר חביות של יין רע: דסתם מאה חביות - אורחייהו בעשר קוססות, ומחיל איניש; ובגמרא מוקי לה כדאמר ליה "מרתף זה של יין אני מוכר לך";
  74. ^ באותו המלכות
  75. ^ כדים רעים; ובגמרא מפרש לה
  76. ^ בתמיה: הא 'רובע טנופת' דמתניתין - לאו בעפרורית מיירי? דעפרורית רובע לא מחיל איניש, אלא רובע קטנית לסאה של תבואה