ביאור:בבלי בבא בתרא דף ג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

דאיצטנע מינך [1]" [2].

לישנא אחרינא אמרי לה: סברוה מאי 'מחיצה'? – פלוגתא, דכתיב כדכתיב (במדבר לא מג) ותהי מחצת העדה [מן הצאן שלש מאות אלף ושלשים אלף שבעת אלפים וחמש מאות], וכיון דרצו [3] - בונין את הכותל [4] בעל כורחן, אלמא היזק ראיה שמיה היזק.

אימא מאי 'מחיצה'? גודא [5], דתניא: מחיצת הכרם שנפרצה - אומר לו "גדור"; נפרצה - אומר לו "גדור"; נתיאש הימנה ולא גדרה - הרי זה קידש, וחייב באחריותה וטעמא דרצו [6], הא לא רצו - אין מחייבין אותו [7], אלמא היזק ראיה לאו שמיה היזק!

אי הכי 'בונין את הכותל'? 'בונין אותו' מבעי ליה?

אלא מאי? – פלוגתא.

אי הכי 'שרצו לעשות מחיצה'? 'שרצו לחצות' מבעי ליה?

כדאמרי אינשי [8]: "תא נעביד פלוגתא".

ואי היזק ראיה שמיה היזק - מאי איריא 'רצו'? אפילו לא רצו נמי!?

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: משנתנו - כשאין בה דין חלוקה [9], והוא דרצו.

מאי קא משמע לן [משנתנו]? - דכי לית ביה דין חלוקה - כי רצו פליגי? תנינא: אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים - אפילו פחות מכאן חולקין!?

אי מהתם - הוה אמינא 'אפילו פחות מכאן במסיפס בעלמא' - קא משמע לן: הכא – כותל!

וליתני הא ולא ליתני הך?

סיפא איצטריכא ליה: וכתבי הקדש [10] - אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו.

<לשון אחר: וכי רצו מאי הוי? ליהדר ביה!

אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: בשקנו מידו כו'.

אדאשמעינן בשאין בה דין חלוקה והוא דרצו, לישמעינן ביש בה דין חלוקה ואף על גב דלא רצו!?

אי אשמעינן ביש בה דין חלוקה ואף על גב דלא רצו - הוה אמינא שאין בה דין חלוקה אפילו רצו נמי לא - קא משמע לן.

ומי מצית אמרת הכי? והא קתני סיפא: אימתי? בזמן שאין שניהם רוצים, אבל בזמן ששניהם רוצים - יחלוקו! מאי - לאו אכותל?

לא, אמסיפס בעלמא.

ליתני האי ולא ליתני האי?

סיפא אצטריכא ליה: ובכתבי הקדש - אף על פי ששניהם רוצים - לא יחלוקו.

במאי אוקימתא למתניתין? - בשאין בה דין חלוקה; אי בשאין בה דין חלוקה - כי 'רצו' מאי הוי? נהדרו בהו!?

אמר רבי אסי אמר רבי יוחנן: שקנו מידן.

וכי קנו מידן מאי הוי? קנין דברים בעלמא הוא [11]!

בשקנו מידן ברוחות [12].

רב אשי אמר: כגון שהלך זה בתוך שלו והחזיק וזה בתוך שלו והחזיק [13].

מקום שנהגו לבנות כו':

גויל = אבני דלא משפיא; גזית = אבני דמשפיא, דכתיב (מלכים א ז ט) כל אלה אבנים יקרות כמדות גזית [וגו': כמדות גזית מגררות במגרה מבית ומחוץ; וממסד עד הטפחות ומחוץ עד החצר הגדולה]; כפיסין = ארחי [14]; לבינין = ליבני [15].

אמר ליה רבה בריה דרבא לרב אשי: ממאי דגויל = אבני דלא משפיא נינהו, והאי טפח יתירא למורשא דקרנתא [16]? דילמא פלגא דגזית הוא, והאי טפח יתירא - לביני אורבי הוא [17], כדקאמרינן: כפיסין – ארחי, לבינין = ליבני, והאי טפח יתירא לביני אורבי?

אמר ליה: וליטעמיך: כפיסין = ארחי – מנלן? אלא גמרא גמירי לה? - גויל נמי אבני דלא משפיא גמרא גמירי לה.

איכא דאמרי:

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: ממאי דהאי כפיסין = ארחי נינהו, והאי טפח יתירא - לביני אורבי? דילמא מאי 'כפיסין' = אבני דלא משפיין, והאי טפח יתירא - למורשא דקרנתא, כדקאמרינן 'גויל = אבני דלא משפיין, 'גזית' = אבני דמשפיין, והאי טפח יתירא - למורשא דקרנתא?

אמר ליה: וליטעמיך: 'גויל' = אבני דלא משפיין – מנלן? אלא גמרא גמירי לה? - הכא נמי גמרא גמירי לה.

[18]

אמר אביי: שמע מינה: כל 'ביני אורבי' = טפח [19].

הני מילי – בטינא, אבל בריכסא [20] בעי טפי.

ואיכא דאמרי: הני מילי בריכסא, אבל בטינא - לא בעי כולי האי.

למימרא דבגזית דכל ארבע אמות גובה: אי הוי פותיא חמשא [21] קאי, אי לא לא קאי [22], והא אמה טרקסין [23] דהואי גבוה תלתין אמהתא [24] ולא הוה פותיא אלא שית פושכי [25] וקם?

כיון דאיכא טפח יתירא – קאי [26].

ובמקדש שני [שגובהה מאה אמה], מאי טעמא לא עבוד אמה טרקסין?

כי קאי בתלתין – קאי, טפי לא קאי.

ומנלן דהוה גבוה טפי?

דכתיב (חגי ב ט) גדול יהיה כבוד הבית הזה האחרון מן הראשון [אמר ה' צבאות; ובמקום הזה אתן שלום נאם ה' צבאות]: רב ושמואל, ואמרי לה רבי יוחנן ורבי אלעזר: חד אמר בבנין [27], וחד אמר


עמוד ב

בשנים [28]; ואיתא להא ואיתא להא.

וניעבדו תלתין אמין בבנין, ואידך ניעביד פרוכת? כי קאי [בית ראשון בגובה] תלתין אמהתא - נמי אגב תקרה ומעזיבה הוה קאי [29], בלא תקרה ומעזיבה - לא הוה קאי.

וליעביד מה דאפשר בבנין וליעביד אידך פרוכת?

אמר אביי: גמירי: אי כולהו בבנין, אי כולהו בפרוכת: אי כולהו בבנין – ממקדש; אי כולהו בפרוכת – ממשכן.

איבעיא להו: [30] הן וסידן [31] או דילמא הן בלא סידן [32]?

אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא הן וסידן, דאי סלקא דעתא 'הן בלא סידן' - ליתנייה לשיעוריה!? אלא לאו שמע מינה 'הן וסידן'!?

לא, לעולם אימא לך 'הן בלא סידן', וכיון דלא הוי טפח - לא תני.

והא קתני בלבינין 'זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה' [33]!?

התם - חזי לאיצטרופי [34].

תא שמע: 'הקורה שאמרו [35] - רחבה כדי לקבל אריח, והאריח חצי לבינה של שלשה טפחים' [36]!

התם - ברברבתא [37].

דיקא נמי דקתני 'של שלשה טפחים' - מכלל דאיכא זוטרא!

שמע מינה.

אמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתי.

איכא דאמרי משום פשיעותא [38], ואיכא דאמרי משום צלויי [39].

מאי בינייהו?

איכא בינייהו דאיכא [40] דוכתא לצלויי.

מרימר ומר זוטרא סתרי ובנו בי קייטא בסיתווא ובנו בי סיתווא בקייטא [41].

אמר ליה רבינא לרב אשי: גבו זוזי ומחתי [42] מאי?

אמר ליה: דילמא מיתרמי להו פדיון שבויים ויהבי להו.

שריגי ליבני [43] והדרי הודרי [44] ומחתי כשורי - מאי?

אמר ליה: זמנין דמתרמי להו פדיון שבויים, מזבני ויהבי להו. אי הכי - אפילו בנו [45] נמי [46]!

אמר ליה: דירתיה דאינשי לא מזבני.

ולא אמרן [47] אלא דלא חזי בה תיוהא [48], אבל חזי בה תיוהא - סתרי ובני, כי הא: דרב אשי חזא בה תיוהא בכנישתא דמתא מחסיא, סתריה ועייל לפורייה להתם [49], ולא אפקיה עד דמתקין ליה שפיכי [50].

ובבא בן בוטא - היכי אסביה ליה עצה להורדוס למיסתריה לבית המקדש [51]? והאמר רב חסדא: לא ליסתור איניש בי כנישתא עד דבני בי כנישתא אחריתא?

אי בעית אימא: תיוהא חזא ביה; איבעית אימא: מלכותא שאני, דלא הדרא ביה, דאמר שמואל: אי אמר מלכותא "עקרנא טורי" - עקר טורי ולא הדר ביה.

הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה; נתן עיניו באותה תינוקת. יומא חד שמע ההוא גברא בת קלא דאמר "כל עבדא דמריד השתא - מצלח"! קם, קטלינהו לכולהו מרותיה, ושיירה לההיא ינוקתא.

כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה - סליקא לאיגרא ורמא קלא, אמרה: "כל מאן דאתי ואמר 'מבית חשמונאי קאתינא' - עבדא הוא, דלא אישתיירא מינייהו אלא ההיא ינוקתא - וההיא ינוקתא נפלה מאיגרא לארעא".

טמנה שבע שנין בדובשא.

איכא דאמרי: בא עליה, איכא דאמרי: לא בא עליה:

דאמרי לה 'בא עליה' - הא דטמנה - ליתוביה ליצריה; ודאמרי לה 'לא בא עליה' - האי דטמנה כי היכי דנאמרו "בת מלך נסב".

אמר: מאן דריש (דברים יז טו) [שום תשים עליך מלך, אשר יבחר ה' אלקיך בו] מקרב אחיך תשים עליך מלך [לא תוכל לתת עליך איש נכרי אשר לא אחיך הוא]? רבנן! קם, קטלינהו לכולהו רבנן, שבקיה לבבא בן בוטא למשקל עצה מניה.

הערות[עריכה]

  1. ^ דברי הצנע
  2. ^ אבל חצר החלוקה לתרוייהו - קביעא תשמישתיה לכל אחד בחלקו כל שעה, ולא עבדי בה מילי דצנעא
  3. ^ לחלוק; ולקמן פריך: מאי איריא 'רצו'? אפילו לא רצו הרי הן יכולין לכוף זה את זה?
  4. ^ של אבנים
  5. ^ כותל אבנים; ובחצר שיש בה דין חלוקה, ועל כרחן חולקים
  6. ^ שהתנו לחולקה בכותל אבנים
  7. ^ אלא מסיפס בעלמא
  8. ^ תירוצא הוא
  9. ^ שמונה אמות; לא יחלוקו
  10. ^ ספר תורה שהוא בכרך אחד, וכן נביאים וכתובים הכתובים בגליון כס"ת
  11. ^ ואין חליפין קונין אלא דבר הנקנה: או מכר, או מתנה, או שעבוד קרקעות שהקנין חל עליו, או מטלטלין
  12. ^ זה בורר לו חלק מזרחי וזה בורר לו חלק מערבי, וקנו מידם: ומעתה נקנה חלק מזרחי לזה, ואין לזה חלק בו - וכן השני לחבירו
  13. ^ בחלקו: רפק ביה פורתא, וקרקע נקנה בחזקה אחרי אשר רצו בשעת חלוקה
  14. ^ 'אריח' = חצי לבינה; והלבינה - שלשה טפחים, והאריח טפח ומחצה, ועובי הכותל: אריח מכאן ואריח מכאן וטפח באמצע: שנותן שם טיט לחבְּרוֹ
  15. ^ שלימות, לבינה לעובי הכותל
  16. ^ ראשי האבנים בולטות לחוץ שאינן חלקות, ולהכי בעי רוחב טפח יתירא
  17. ^ בין דימוס שמכאן ובין דימוס שמכאן, ונותן טיט באמצע
  18. ^ ה"ג. אימא לביני דלא משפיין:
  19. ^ ונפקא מינה למקבל עליו לבנות כותל לחבירו
  20. ^ אבנים דקות, וטיט בין שני הדימוסות
  21. ^ טפחים
  22. ^ כדתנן במתניתין: בגזית זה נותן טפחיים ומחצה וזה נותן טפחיים ומחצה וקתני סיפא מחייבין אותן לבנותו עד ארבע אמות; ולפי חשבון זה - לגובה שמנה צריך עשרה טפחים רוחב
  23. ^ דבנין שלמה דגזית הוה דכתיב אבני גזית
  24. ^ (מלכים א ה) והוי שלשים אמה קומתה
  25. ^ ואין עוביו אלא אמה להבדיל בין ההיכל לקדשי הקדשים
  26. ^ ומשום האי 'טפי פותיא' מצי לאגבוה טובא, ואין צריך לתת לכל ארבע אמות חמשה טפחים רוחב
  27. ^ שהיה גובהו מאה אמות כדתנן במסכת מדות (פ"ד מ"ו)
  28. ^ בית ראשון עמד ארבע מאות ועשר, ובית שני ארבע מאות ועשרים
  29. ^ שהעלייה היתה נתונה עליו, ומעזיבה של טיט טרכס על גבה, וכובד המשא מעמיד הכותל שלא יטה לצדדין; הלכך במקדש שני שלא היה כותל שלשים מגיע לעלייה - לא יוכל לעמוד
  30. ^ הני שיעורי דמתניתין:
  31. ^ עם עובי הטיח קא חשיב להן
  32. ^ מקום האבנים הוי בפותיא לבד טיח הסיד
  33. ^ גירסת רש"י: והא קתני טפחיים ומחצה. אלמא חצי טפח נמי חשיב
  34. ^ של זה ושל זה מצטרפין לטפח
  35. ^ לענין הכשר מבוי
  36. ^ אלמא שלשה טפחים דקתני לגבי מתניתין - גבי לבינין, כדקתני 'זה נותן טפח ומחצה וזה נותן טפח ומחצה' - הן בלא סידן קאמר, דהא לבינה לחודה שלשה טפחים
  37. ^ ומתניתין בזוטרתא: דעם סידן - לא הוו אלא שלשה טפחים
  38. ^ דילמא מתרמי אונס ופשעי ולא בנו אחריתי
  39. ^ כל זמן הבנין
  40. ^ בי כנישתא אחריתי
  41. ^ בית הכנסת היה להם לימות החורף, נמוך, בכתלים רחבים וחלונות מועטין מפני הצינה, ובימות החמה בית הכנסת אחר שאויר שולט בו
  42. ^ לצורך בית הכנסת החדש ומונחים ביד הגבאי מי איכא למיחש לפשיעות או לא
  43. ^ מסודרים הלבינים זה על גב זה, ומזומנין לתתן בבנין
  44. ^ משופין ומתוקנין רהיטי הגג; קיברונ"ש
  45. ^ בי כנישתא חדתא
  46. ^ לא נסתרוה לעתיקא, דדילמא מתרמי פדיון שבויין ומזבני ליה
  47. ^ דלא ליסתרוה לעתיקא
  48. ^ ביקוע שיהא מזומן ליפול
  49. ^ כדי שלא יתייאש בבנינו שהחמה והגשמים מצערין אותו
  50. ^ מרזבין
  51. ^ כדאמרינן לקמן בשמעתין, וכתובה היא ביוסיפון בן גוריון