ביאור:בבלי בבא בתרא דף עה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קניגיא [1] עם לויתן, שנאמר (איוב מ כה) התמשוך לויתן בחכה ובחבל תשקיע לשונו [2]; ואלמלא הקב"ה עוזרו - אין יכול לו שנאמר (איוב מ יט) [הוא ראשית דרכי אל] העושו יגש חרבו [3].

כי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: בשעה שלויתן רעב - מוציא הבל מפיו ומרתיח כל מימות שבמצולה שנאמר (איוב מא כג) ירתיח כסיר מצולה [ים ישים כמרקחה] ואלמלא מכניס ראשו לגן עדן אין כל בריה יכולה לעמוד בריחו [4], שנאמר 'ים ישים כמרקחה' [5]; ובשעה שצמא - עושה תלמים תלמים בים [6], שנאמר (איוב מא ד) אחריו [7] יאיר נתיב [יחשב תהום לשיבה]; אמר רב אחא בר יעקב: אין תהום חוזר לאיתנו [8] עד שבעים שנה שנאמר 'יחשוב תהום לשיבה', ואין 'שיבה' פחותה משבעים.

אמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר (איוב מ ל) יכרו עליו חברים [יחצוהו בין כנענים], ואין 'כרה' אלא סעודה, שנאמר (מלכים ב ו כג) ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו [וישלחם וילכו אל אדניהם ולא יספו עוד גדודי ארם לבוא בארץ ישראל]; ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר (שיר השירים ח יג) היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני, והשאר מחלקין אותו ועושין בו סחורה בשוקי ירושלים, שנאמר (איוב מ ל) [יכרו עליו חברים] יחצוהו בין כנענים ואין כנענים אלא תגרים שנאמר (הושע יב ח) כנען בידו מאזני מרמה לעשק אהב; ואי בעית אימא מהכא: (ישעיהו כג ח) [מי יעץ זאת על צר המעטירה] אשר סוחריה שרים כנעניה נכבדי ארץ.

ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות סוכה לצדיקים [9] מעורו של לויתן שנאמר (איוב מ לא) התמלא בסוכות עורו [ובצלצל דגים ראשו]; זכה - עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צלצל שנאמר 'ובצלצל דגים ראשו'; זכה - עושין לו צלצל, לא זכה עושין לו ענק, שנאמר (משלי א ט) [כי לוית חן הם לראשך] וענקים לגרגרותיך; זכה - עושין לו ענק, לא זכה - עושין לו קמיע, שנאמר (איוב מ כט) [התשחק בו כצפור] ותקשרנו לנערותיך [10]; והשאר - פורסו הקב"ה על חומות ירושלים, וזיוו מבהיק מסוף העולם ועד סופו, שנאמר (ישעיהו ס ג) והלכו גוים לאורך ומלכים לנוגה זרחך.

(ישעיהו נד יב) ושמתי כדכד שמשותיך [11] [ושעריך לאבני אקדח וכל גבולך לאבני חפץ]; אמר רבי שמואל בר נחמני: פליגי [12] תרי מלאכי ברקיעא: גבריאל ומיכאל, ואמרי לה תרי אמוראי במערבא, ומאן אינון? - יהודה וחזקיה בני רבי חייא: חד אמר שוהם, וחד אמר יְשַׁפֶּה; אמר להו הקב"ה: להוי כדין וכדין [13].

[14] ושעריך לאבני אקדח [15] - כי הא דיתיב רבי יוחנן וקא דריש: עתיד הקב"ה להביא אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחוקק בהן עשר על עשרים [16], ומעמידן בשערי ירושלים.

לגלג עליו אותו תלמיד: השתא כביעתא דציצלא [17] לא משכחינן, כולי האי משכחינן?

לימים הפליגה ספינתו בים; חזא מלאכי השרת דיתבי וקא מינסרי אבנים טובות ומרגליות שהם שלשים על שלשים, וחקוק בהן עשר ברום עשרים; אמר להו: הני למאן? אמרו ליה: שעתיד הקב"ה להעמידן בשערי ירושלים!

אתא לקמיה דרבי יוחנן, אמר ליה: דרוש רבי! לך נאה לדרוש: כאשר אמרת כן ראיתי!

אמר לו: ריקא! אלמלא <לא> ראית לא האמנת? מלגלג על דברי חכמים אתה! נתן עיניו בו ונעשה גל של עצמות.

מיתיבי (ויקרא כז יג) [אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים מהית להם עבדים ואשבר מטת עלכם] ואולך אתכם קוממיות; רבי מאיר אומר: מאתים אמה, כשתי קומות [18] של אדם הראשון [19]; רבי יהודה אומר: מאה אמה, כנגד היכל [20] וכתליו [21], שנאמר (תהלים קמד יב) אשר בנינו כנטיעים מגודלים בנעוריהם בנותינו כזויות מחוטבות תבנית היכל!?

כי קאמר רבי יוחנן - לכווי דבי זיקא [22].

ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה לעשות שבע חופות לכל צדיק וצדיק, שנאמר (ישעיהו ד ה) וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה אש להבה לילה כי על כל כבוד חופה [23] - מלמד שכל אחד ואחד עושה לו הקדוש ברוך הוא חופה לפי כבודו.

עשן בחופה למה?

אמר רבי חנינא: שכל מי שעיניו צרות בתלמידי חכמים [24] בעולם הזה - מתמלאות עיניו עשן לעולם הבא.

ואש בחופה למה?

אמר רבי חנינא: מלמד שכל אחד ואחד נכוה מחופתו של חבירו [25]: אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה.

כיוצא בדבר אתה אומר (במדבר כז כ) ונתתה מהודך עליו [למען ישמעו כל עדת בני ישראל] - ולא כל הודך; זקנים שבאותו הדור [26] אמרו: פני משה כפני חמה, פני יהושע כפני לבנה! אוי לה לאותה בושה אוי לה לאותה כלימה [27]!

אמר רבי חמא <בר> [ברבי] חנינא: עשר חופות עשה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון בגן עדן שנאמר (יחזקאל כח יג) בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו' [מסכתך אדם פטדה ויהלם תרשיש שהם ויְשַׁפֶּה ספיר נפך וברקת וזהב מלאכת תפיך ונקביך בך ביום הבראך כוננו] [28]

מר זוטרא אמר: אחת עשרה, שנאמר 'כל אבן יקרה'.

אמר רבי יוחנן: וגרוע שבכולן זהב דקא חשיב ליה לבסוף [29].

מאי [30] 'מלאכת תופיך ונקביך בך'?

אמר רב יהודה אמר רב: אמר לו הקדוש ברוך הוא לחירם מלך צור: בך נסתכלתי ובראתי נקבים נקבים באדם [31].

ואיכא דאמרי הכי קאמר: בך נסתכלתי


עמוד ב

וקנסתי מיתה על אדם הראשון [32].

מאי [33] 'ועל מקראיה'?

אמר רבה אמר רבי יוחנן: לא כירושלים של עולם הזה ירושלים של עולם הבא: ירושלים של עולם הזה - כל הרוצה לעלות עולה; של עולם הבא אין עולין אלא המזומנין לה.

ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתידין צדיקים שנקראין על שמו של הקב"ה [34], שנאמר (ישעיהו מג ז) כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו.

[א"ר] שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: שלשה נקראו על שמו של הקב"ה, ואלו הן: צדיקים ומשיח וירושלים;

צדיקים - הא דאמרן;

משיח - דכתיב (ירמיהו כג ו) [בימיו תושע יהודה וישראל ישכן לבטח] וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו;

ירושלים - דכתיב (יחזקאל מח לה) סביב שמונה עשר אלף ושם העיר מיום ה' שָׁמָּה - אל תקרי 'שָמָּה' אלא 'שְמָהּ'.

אמר רבי אלעזר: עתידין צדיקים שאומרים [35] לפניהן 'קדוש' כדרך שאומרים לפני הקב"ה, שנאמר (ישעיהו ד ג) והיה הנשאר בציון והנותר בירושלים 'קדוש' יאמר לו [כל הכתוב לחיים בירושלם].

ואמר רבה אמר רבי יוחנן: עתיד הקב"ה להגביה את ירושלים שלש פרסאות למעלה שנאמר (זכריה יד י) [יסוב כל הארץ כערבה מגבע לרמון נגב ירושלם] וראמה וישבה תחתיה [למשער בנימן עד מקום שער הראשון עד שער הפנים ומגדל חננאל עד יקבי המלך]; מאי 'תחתיה'? – כתחתיה.

וממאי דהאי 'תחתיה' - תלתא פרסי הויא?

אמר רבה: אמר לי ההוא סבא: לדידי חזי לי ירושלים קמייתא, ותלתא פרסי הויא; ושמא תאמר יש צער לעלות? תלמוד לומר: (ישעיהו ס ח) מי אלה כעב תעופינה וכיונים אל ארובותיהם.

אמר רב פפא: שמע מינה [36]: האי עיבא - תלתא פרסי מידלי [37].

אמר רבי חנינא בר פפא: בקש הקדוש ברוך הוא לתת את ירושלים במדה, שנאמר (זכריה ב ו) ואומר אנה אתה הולך ויאמר אלי למוד את ירושלים [38] לראות כמה רחבה וכמה ארכה; אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ריבונו של עולם! הרבה כרכים בראת בעולמך של אומות העולם, ולא נתת מדת ארכן ומדת רחבן; ירושלים ששמך בתוכה ומקדשך בתוכה וצדיקים בתוכה - אתה נותן בה מדה?

מיד (זכריה ב ח) ויאמר אליו רוץ דבר אל הנער הלז לאמר פרזות תשב ירושלם מרוב אדם ובהמה בתוכה [39].

אמר ריש לקיש: [40] - עתיד הקב"ה להוסיף על ירושלם אלף טפף גינואות, אלף קפל מגדלים, אלף ליצוי [41] בירניות, אלף ושני שילה [42] טוטפראות [43], וכל אחת ואחת הויא כצפורי בשלוותה

תניא: אמר רבי יוסי: אני ראיתי צפורי בשלוותה, והיו בה מאה ושמונים אלף שווקים של מוכרי ציקי קדירה [44].

(יחזקאל מא ו) והצלעות צלע אל צלע שלש ושלשים פעמים [ובאות בקיר אשר לבית לצלעות סביב סביב להיות אחוזים ולא יהיו אחוזים בקיר הבית] [45]; מאי 'שלש ושלשים פעמים'?

אמר רבי לוי אמר רב פפי משום רבי יהושע דסכני: אם שלשה ירושלים הן [46] - כל אחת ואחת יש בה שלשים מדורין למעלה; אם שלשים ירושלים הן - כל אחת ואחת [47] יש בה שלשה מדורין למעלה [48].

איתמר: ספינה [49] [מחלוקת ראשונים אם ספינה דוקא או כל מיני חפצים; ## היחוד בספינה: ממילא היא זזה במים מעצמה הלוך ושוב בתנועת המים ולכן צריך תנועה משמעותית יותר לשם קנין]: רב אמר: כיון שמשך כל שהוא [50] – קנה; ושמואל אמר: לא קנה עד שימשוך את כולה [51].

לימא כתנאי [דומה קצת לתוספתא קידושין פ"א מ"ה[52]]: 'כיצד 'במסירה' [53]? אחזה [54] בטלפה [55] [עיין תוספות,: פירש ריב"א: מסירה בעינן מיד ליד... ואין נראה... ורבנו שמואל פירש נמי אחזה בטלפה במצות המוכר], בשערה, באוכף שעליה, בשליף [56] שעליה [57], בפרומביא שבפיה, בזוג שבצוארה [58] – קנאה; כיצד [59] 'במשיכה'? קורא לה והיא באה, או שהכישה במקל ורצתה לפניו; כיון שעקרה יד ורגל [60] – קנאה. רבי אחי - ואמרי לה רבי אחא – אומר: עד שתהלך מלא קומתה [61]; לימא רב דאמר כתנא קמא, ושמואל דאמר כרבי אחא?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי אחא: עד כאן לא קאמר רבי אחא אלא בבעלי חיים, דאף על גב דעקרה יד ורגל - בדוכתה קיימא [62], אבל ספינה - כיון דנדה בה פורתא - נדה לה כולה [63];

ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו כתנא קמא: עד כאן לא קאמר תנא קמא אלא בבעלי חיים, דכיון דמיעקרא יד ורגל, אידך [64] למיעקר קיימא [65], אבל ספינה [66] אי משיך לה כולה - אין [67], אי לא – לא.

לימא [68] כהני תנאי [69], דתניא [תוספתא קידושין פ"א מ"א]: ספינה נקנית במשיכה; רבי נתן אומר: ספינה ואותיות [70] נקנות במשיכה [71]

הערות[עריכה]

  1. ^ צידת חיות בקשת ורומח; כל מיני צידה קרוי כן; וכן ב'שחיטת חולין' (דף ס:): וכי משה רבינו קניגי או בליסטרי היה?
  2. ^ וכי אתה יכול לעשות קניגיא עם לויתן? מכלל דעתידה [לקניגיא]
  3. ^ בבהמות כתיב, באיוב; והוא הדין עם לויתן
  4. ^ שמתוך שיש לו הבל וחמימות הרבה - יוצא ריח קשה
  5. ^ כבשמים; כמו 'רוקח מרקחת' (שמות ל), מתוך שהכניס ראשו לגן עדן
  6. ^ שנראים חפירות עמוקות בים, כתלמים של מחרישה
  7. ^ כששתה
  8. ^ מרוב המים שחסרו
  9. ^ היינו מלמעלה גג, וארבע דפנות מארבע רוחות; 'צל' היינו סיכוך בלא מחיצות
  10. ^ 'ותקשרנו' - היינו דבר מועט: שקושרו לתלות בצוארו כמין קמיע
  11. ^ חומותיך
  12. ^ באבנים של חומות ירושלים: ממה יהיו אלו אבנים שעתידים להיות
  13. ^ כדברי זה וכדברי זה, והיינו 'כדכוד': משהם ויְשַׁפֶּה תבנה; ואף על פי שמקרא זה קדם לבני רבי חייא טובא, יש לומר שכך נתנבא ישעיה: שכדברי כל המפרשים עתידה להבנות
  14. ^ שם
  15. ^ אקדח. קרבונקל"א בלע"ז; ובתרגום יונתן: אבני גומרא
  16. ^ וחוקק עשר של רוחב ברום עשרים, והיינו 'אקדח', לשון קודח: שחוקק בהם; ומשמע נמי אבן טובה שמאירה כאש קודחת, כמו 'קודחי אש' (ישעיהו נ)
  17. ^ ביצת עוף קטן ששמו תאציל
  18. ^ קוממיות - שתי קומות; שני ממי"ן דריש
  19. ^ שמיעטו עד מאה אמה; במסכת חגיגה (דף יב.)
  20. ^ של בית שני
  21. ^ שהיה רום מאה אמה; ולפי קומתן צריך שערים גבוהים, וקשיא לרבי יוחנן דאמר רום עשרים
  22. ^ לחלונות העשויין לאויר, והיינו 'שעריך' דקרא = חלונות החומה
  23. ^ 'ענן יומם' – אחד, ו'עשן' – שנים, ו'נוגה' –שלשה, 'אש' –ארבעה, 'להבה' - חמשה, 'כי על כל כבוד' – ששה, 'חופה' –שבעה; ולי נראה 'כי על כל כבוד' אינו מן החשבון, אבל 'וסוכה תהיה לצל יומם' דסמיך ליה לסיפיה דהאי קרא - הוה השביעי, והאי 'על כל כבו'ד לכדמפרשיה בסמוך אתא
  24. ^ שלא לההנותו מנכסיו
  25. ^ נכוה חופתו של קטן מחופתו של חבירו הגדול ממנו
  26. ^ שראו משה ויהושע
  27. ^ שבזמן מועט נתמעט הכבוד כל כך: שהרי יהושע היה נביא, ומלך כמשה, ולא יכול להגיע לכבודו
  28. ^ בחירם מלך צור כתיב; וכי סבור אתה להיות כאדם הראשון שהיה בגן עדן והיו לו כל החופות הללו: 'אודם', 'פטדה' וגו', עד 'זהב' - הרי עשר; אבל 'כל אבן יקרה' לא חשיב, דכולל ואחר כך מפרש: מאי 'כל אבן יקרה' דאמרן? - אודם פטדה וגו'
  29. ^ וזהב אקרא קא מהדר, לפרושי: גרוע שבכולן זהב] מכלל דחשובין יותר מדאי
  30. ^ שם
  31. ^ בך נסתכלתי כשבראתי עולמי, שאתה עתיד למרוד ולעשות עצמך אלוה; ובראתי באדם נקבים שמוציאין ריעי: תוף חלול הוא, ומנוקב; 'ביום הבראך כוננו': ביום שנתתי אל לבי שתהא נברא - בו ביום כוננו הנקבים באדם
  32. ^ והיינו 'תופיך': הקבר, שהוא חלול כמו תוף
  33. ^ שם
  34. ^ שיהא שמם 'ה’’
  35. ^ מלאכים יאמרו
  36. ^ מדקמדמי עיבא להעלאת ירושלים
  37. ^ מארעא: דהוי עיבא [גבוהה] תלתא פרסי
  38. ^ לעשותה קטנה
  39. ^ מה פרזות הללו - אין להן שיעור בבנין ישובן, אלא כמה שרוצין בונין - אף ירושלים כן
  40. ^ ירושלים דהויא תלתא פרסי
  41. ^ גימטריא הוא
  42. ^ שנים ואלף פעמים בחשבון בגימטריא שיל"ה
  43. ^ קטנים מבירניות; [כלומר:] עתיד הקב"ה להוסיף בה מגדלים באלף פעמים בחשבון 'קפל' ו'גינאות', באלף פעמים 'טפף' - כל הני גימטריאות הן; והאי דהאריך בסימנין כי האי גוונא - היינו משום דלשון הגון הוא בעירם, בלא חשבון, ויסד החשבון בתיבה המתפעלת
  44. ^ מין מאכל
  45. ^ 'שלש ושלשים פעמים': פשטיה דקרא מיירי בתאים, והכא יתורא, דכתיב 'פעמים'; קדריש דמשמע שלשה ירושלים, ובכל אחת שלשים פעמים, זו למעלה מזו; אי נמי 'פעמים' – א'שלש' קאי, והכי קאמר: שלש פעמים זה על גבי זה בשלשים
  46. ^ אם ירושלים דלעולם הבא גדולה באורך כשלש ירושלים שהיתה כבר
  47. ^ בכל בית ובית
  48. ^ זה על גב זה
  49. ^ מאימתי תהא קנויה ללוקח שלא יוכל מוכר לחזור בו? דהא במטלטלין אין מעות קונות, אלא משיכה או רשותו
  50. ^ טפח או חצי טפח
  51. ^ שיבא סוף הספינה במקום שהיה ראשה עומד, דהיינו שעקרה כולה חוץ למקומה
  52. ^ Note:איזו היא 'משיכה' - בין שמשך, בין שהנהיג, בין שקרא לה ובאת אחריו –הרי זה' משיכה'; איזו היא 'מסירה'? - כל שמסר לו פרומביא ומוסרה - ה"ז 'מסירה'.
  53. ^ כיצד בהמה גסה נקנית במסירה [דתנן בפרק ראשון דקדושין (פ"א מ"ה, דף כה:): בהמה גסה נקנית במסירה, והדקה במשיכה; וסברא בעלמא הוא: דהא אורחה בהכי והא אורחה בהכי
  54. ^ הלוקח
  55. ^ ברגלה במצות המוכר
  56. ^ אמתחת
  57. ^ וקשור לבהמה
  58. ^ ואף על פי שלא הזיזה ממקומה
  59. ^ דקה נקנית
  60. ^ היינו משיכה כל שהוא, כרב
  61. ^ דהיינו עקירת ארבע רגליה
  62. ^ גוף הבהמה לא זזה ממקומה, שהרי נשען על אידך יד ורגל שלא עקרה
  63. ^ גם ראשה השני נמשך ממקום שהיה שם
  64. ^ יד ורגל נמי
  65. ^ וכמי שהיא עוקרת דמי, והיכא דעקרה ארבעתן - היינו עקירת כולה חוץ למקומה
  66. ^ דכי עקר לה משהו לא ממילא מיעקר כולה ממקומה, הלכך
  67. ^ קני
  68. ^ רב ושמואל
  69. ^ דלקמן
  70. ^ שטר חוב שמוכרו או נותנו לחבירו כדי לקנות את השטר ואת החוב שכתוב בו
  71. ^ קני ליה במשיכה: כשיבא לידו, שימסור לו המוכר