ביאור:בבלי בבא בתרא דף מג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אמאי [1]? נוגעין בעדותן הן [2]!?

הכא במאי עסקינן? - דכתב ליה [3]: "דין ודברים אין לי על שדה זו [4]" [5];

וכי כתב לו - מאי הוי [6]? והתניא: האומר לחבירו [7]: "דין ודברים אין לי על שדה זו, ואין לי עסק בה [8], וידי מסולקות הימנה" - לא אמר כלום' [9]!

הכא במאי עסקינן? - כשקנו מידו [10].

וכי קנו מידו - מאי הוי [11]? הרי מעמידה בפני בעל חובו [12], דאמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל: 'המוכר שדה לחבירו שלא באחריות [13] - אין מעיד לו עליה [14], מפני שמעמידה בפני בעל חובו [15]'!?

הכא במאי עסקינן? - דקביל [16] עליה אחריות [17].

אחריות דמאן? אי נימא אחריות דעלמא [18] - כל שכן דניחא ליה [19]!? אלא אחריות דאתיא ליה מחמתיה [20].

וכי מסלק [21] נפשיה מיניה [22] - מי מסתלק [23]? והתניא: 'בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן - אין דנין [24] בדייני אותה העיר, ואין מביאין ראיה [25] מאנשי אותה העיר [26]' [27]! ואם איתא - ליסלקו בי תרי מינייהו [28] ולידיינו?

שאני ספר תורה: דלשמיעה קאי [29].

תא שמע: 'האומר: "תנו מנה לבני עירי [30]" - אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר'; אמאי? ליסלקו בי תרי נפשייהו [31] ולידיינו?

הכא נמי בספר תורה [32].

תא שמע: 'האומר "תנו מנה לעניי עירי" - אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר';

ותסברא עניים שקלי - דייני מיפסלי?

[33]

אלא אימא 'אין דנין בדייני עניי אותה העיר ואין מביאין ראיה מעניי אותה העיר'.

ואמאי? לסתלקו בי תרי נפשייהו ולידיינו?

הכא נמי בספר תורה.

ואמאי קרי להו 'עניים'?

דהכל אצל ספר תורה - עניים הן [34].

ואיבעית אימא לעולם [35] כדקתני: עניים ממש [36] - ובעניי דראמו עלייהו [37].

והיכי דמי? אי דקיץ להו [38] - ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקיץ להו, ולידיינו!?

הכא במאי עסקינן - דלא קיץ להו [39].

ואיבעית אימא: לעולם דקיץ להו [40], וניחא להו, דכיון דרווח [41] – רווח [42].

[43]

'ונעשין שומרי שכר זה לזה' -


עמוד ב

אמאי? שמירה בבעלים היא [44]!?

אמר רב פפא: דאמר ליה "שמור לי היום ואני אשמור לך למחר" [45].

תנו רבנן: מכר לו בית [46], מכר לו שדה - אין מעיד [47] לו [48] עליה [49] מפני שאחריותו [50] עליו [51]; מכר לו פרה [52], מכר לו טלית - מעיד לו עליה מפני שאין אחריותו [53] עליו [54]'; [55] מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא [56]?

אמר רב ששת: רישא - בראובן שגזל שדה משמעון ומכרה ללוי, ואתא יהודה [57] וקא מערער [58]: דלא ליזיל שמעון לאסהיד ליה ללוי [59], דניחא ליה דהדרא [60];

[61] וכיון דאסהיד ליה דלוי הוא - היכי מצי מפיק לה מיניה [62]?

[63] דאמר "ידענא דהאי ארעא דלאו דיהודה היא" [64].

[65] ובההוא זכותא דקא מפיק לה מלוי - ליפקה מיהודה [66]?

[67] דאמר "השני נוח לי, הראשון קשה הימנו" [68];

ואי בעית אימא [69]: כגון דאית ליה סהדי למר [70] ואית ליה סהדי למר [71], ואמור רבנן [72]: ארעא - היכא דקיימא [73] – תיקום [74].

הערות[עריכה]

  1. ^ מעידין זה על זה
  2. ^ דכל זמן שלא חלקו לגמרי, אם יטול שום מערער כלום מן השדה - יפסידו שניהן, ונמצא דלעצמו מעיד
  3. ^ האי מעיד להאי מחזיק
  4. ^ דין ודברים אין לי עמך בכל השדה ואפילו על חלקי, שהכל שלך
  5. ^ והכי משמע: דין ודברים לא יהא לי על שדה זו; ולשון חכמים הוא לומר "אין לי" במקום "לא יהא לי"; והלכך: כיון דנתן לו חלקו - מעיד עליה, דלא נוגע בעדות הוא; והכי נמי הוה מצי לתרוצי: כשהקנה לו חלקו; אלא רבותא נקט: לאשמועינן דבכי האי גוונא הוי לשון מתנה
  6. ^ הרי אינו לשון מתנה, ואכתי נוגע בעדות הוא
  7. ^ שותף
  8. ^ כלומר: לא יהא לי עסק בה; ומכלל אתה שומע: "אלא הכל יהא שלך", אלא שלא הוציא הדבר בפירוש מפיו
  9. ^ דכיון דכבר יש לו חלק בשדה, והוא אומר 'לא יהא לי חלק בו' - אין זה לשון מתנה לחבירו, אלא לשון תפלה הוא: 'הלואי שלא יהא לי חלק בשדה זו'; וכל זמן שלא אמר 'יהי נתון לך שדה זו' - לא יצא עדיין מרשותו, ואין תופס לשון זה אלא בדבר שעדיין לא זכה בו, והוא מַתְנֶה עליו שלא יהא שלו כשיבוא הזמן שעתיד לזכות באותו דבר, דאין אדם זוכה בדבר בעל כרחו, כדלקמן בפירקין (דף מט.) ובכתובות (דף פג.): דנחלה הבאה לו לאדם לאחר מכן - מַתנֶה עליה שלא יירשנה, אבל מכיון שכבר הדבר שלו הוא, והוא אומר 'לא יהא שלי' - לא אמר כלום, דבעל כרחו יהיה שלו כל זמן שלא יתננה לאחרים. כן נראה בעיני, ועיקר. והכי מוכח לקמן בפירקין. ויש מפרשים דמשום הכי 'לא אמר כלום' דקאמר 'אין לי דין ודברים' ולא קאמר 'לא יהא', ונמצא שהוא מכַזֵב, שהרי יש לו חלק בו והוא אומר 'אין לי'! ושבוש הוא: דאין זה לשון הגמרא לומר בשום מקום 'לא יהא'; והכי מוכח לקמן: דקמשני 'הכא במאי עסקינן' - בשקנו מידו, ולא קא מתרץ 'באומר "לא יהא"'
  10. ^ שותף חבירו קנה מידו בקנין סודר; והשתא דאיכא קנין - מועיל התנאי
  11. ^ אכתי אמאי מעיד? - להעמיד השדה בידו
  12. ^ הרי נוגע הוא בעדות זו, דניחא ליה שיהיה השדה ביד השותף, מפני שמעמידו האי נותן לפני בעל חובו: שאם יש לו שום בעל חוב שהלוהו מעות קודם שהקנה לחבירו חלקו שהיה לו בשדה - יבא בעל חוב ויטרוף אותה, שהרי חציה משועבדת לו, ויפטר זה הנותן מבעל חובו, ולא יהיה 'לוה רשע ולא ישלם' כדלקמן בשמעתין: שאילו יטרפוה מזה בעדים שיאמרו 'שלא היה לאלו שותפין חלק בה' - לא יוכל בעל חוב שלו לגבות הימנה, והוה ליה 'לוה רשע ולא ישלם'
  13. ^ וכל שכן באחריות
  14. ^ אין מצטרף עם עד אחר להעמידה בידו, ואף על גב דאי הוה מפסיד לוקח לא הדר עליה דמוכר
  15. ^ ובדלית ליה ארעא אחריתי מוקמינן לה לקמן בשמעתין: דלא ניחא למיהוי 'לוה רשע ולא ישלם'
  16. ^ האי שותף לחבירו
  17. ^ ממה שהקנה לו, וכדמפרש ואזיל; דהשתא אינו מעמידה לפני בעל חובו, והלכך מעיד
  18. ^ שלא בשביל חוב חבירו, אלא מערער לומר "שדה זו של אבותי" או "שלי היא"
  19. ^ כל שכן דאינו מעיד, דנוגע בעדות הוא כשמעיד, להעמידו ביד זה: דניחא ליה דתיהוי בידו, משום דאי מפיק מיניה - עליה הדר
  20. ^ אם יטרפוהו בשביל חובו שחייב לאחרים - יחזיר לו הדמים; הלכך מעיד עליה גבי ערער דעלמא להעמידה בידו: שאינו מעמידו בפני בעל חובו, דמה הנאה יש לו אם יטרפנה בעל חוב מיד זה, ולא יהא כנגדו 'לוה רשע'? סוף סוף 'לוה רשע ולא ישלם' הוא גבי חבירו שקיבל עליו אחריות, וחייב לשלם, ואין לו, ונכנס בעל חוב זה במקום בעל חוב ראשון; וגם אם לא יעיד לו - מה מפסיד? הרי אחריות דעלמא לא קיבל, וממה נפשך: בין יעיד בין לא יעיד – בעל חוב אחד הוא דיש לו דהוי כנגדו ,לוה רשע ולא ישלם,! ולקמן בשמעתין מוכח דמיקרי 'לוה רשע' מוכר באחריות וטרפוה מן הלוקח ואינו משלם לו
  21. ^ שום שותף
  22. ^ מחלקו
  23. ^ בתמיה: מי הוי סילוק גמור אפילו לגבי עדות דלא הוי נוגע בעדות כלל, ויכול להעיד דאוקמת ליה 'בשקנו מידו'
  24. ^ הגנב, והוא טוען "לקחתיו בדמים" או שום טענה
  25. ^ עדים שראוהו שגנבו, או שמעידין שזהו ספר תורה של אותה העיר
  26. ^ דכולן שותפין ונוגעין בעדותן
  27. ^ וטעמא משום דאיכא למימר: קנוניא הוא דעבוד, כדי שיעיד לו עליה ויעמידנה בידו, ואחר כך יחזור לשותפותו
  28. ^ יכתבו "דין ודברים אין לי על ספר תורה זה" ויקנו מידם
  29. ^ ואין יכול לסלק עצמו שלא יהא נוגע בעדות, שהרי נהנה בו, ויוצא בשמיעתו, אלא אם כן ילך לו לדור בעיר אחרת שלא יהנה בקריאתו
  30. ^ לצרכי בני העיר לחומות העיר ולכל צרכי רבים
  31. ^ שלא יהנו בו כלל, ויתנו מכיסם כנגד המנה של צבור
  32. ^ שפירש "תנו מנה לבני עירי לקנות בו ספר תורה"
  33. ^ גמרא קא פריך עלה ומתרץ לה והדר מקשי מינה, ושיטת הגמרא היא זו, ועדיין לא סיים קושיא שלו למיפרך מינה עד לבסוף; כלומר: ותסברא דהכי קאמר: דוקא שהדיינין יפסלו בשביל העניים? והלא אין נוגעין בעדותן כלל!?
  34. ^ שכולן צריכים לו, ודרך בני אדם לקרוא בני עירו 'עניים' כשאין להם ספר תורה, דעניות גדול הוא זה
  35. ^ כל הברייתא
  36. ^ דבעניים ממש מיירי, ובדייני העיר שאינן עניים קאמר דמפסלי; ודקא קשיא לך: 'דיינין אמאי מפסלי? הרי אין נוגעין בעדות?
  37. ^ על דייני העיר - פירוש עשירי העיר, וכדמפרש ואזיל, דהשתא - נוגעין בעדות הן
  38. ^ דבר קצוב לבני העיר: לכל אחד כמה יתן לעניי העיר משלו בכל שנה ושנה
  39. ^ אלא הכל לפי הצורך ולפי מחסורן של עניים נותנין, דכל זמן שיש מן המנה בעין - לא יתנו הדיינין כלום
  40. ^ ואפילו הכי ניחא להו לדיינין שינתן המנה לעניים
  41. ^ שיש להם מעות
  42. ^ כלומר: הרי יש להם מעות, ולמה יתנו כלום כל זמן שאין צריכין?
  43. ^ זה שייך לעיל: בתוספתא ב'הגוזל': האומר: "תנו מאה דינר לכנסת", "תנו ספר תורה לכנסת" - ינתן לכנסת הרגיל בה; ואם היה רגיל בשנים - יתנו לשניהם; האומר "תנו לעניים" - יתנו לעניי אותה העיר. רבי אחא אומר: לעניי כל ישראל. בן האוכל משל אביו ועבד האוכל משל רבו - קוצה ונותן פרוסה לעניים או לבנו של אוהבו, ואינו חושש משום גזל, שכך נהגו בעלי בתים. ע"כ.
  44. ^ שכל אחד משמר קצת מן השותפות בביתו, וקיימא לן בבבא מציעא ב'השואל' (דף צה.): שמירה בבעלים – פטור; ואף על גב דבשואל כתיב פטור דבעלים - הא יליף שומר שכר התם מיניה, מדכתיב 'וכי ישאל': וי"ו מוסיף על ענין ראשון, וילמד עליון מתחתון; וכיון שהיה ראובן משמר מחלק שמעון בשעה שנגנבה או אבד מחלקו בבית שמעון - הרי שמעון פטור מחלק ראובן, שהרי ראובן עמו במלאכתו
  45. ^ כגון שהתנו ביניהן כך "שמור לי היום כל השדה, חלקי וחלקך, ואשמור לך למחר": דכיון דלא שמרו ביחד כלל, אלא בזה אחר זה - ליכא 'שמירה בבעלים'; הלכך נעשו שומרי שכר זה לזה, להתחייב באונסין; ולאשמועינן אתא דהיינו שמירה בשכר: כשמשמר כל השדה וחלק חבירו בכלל כדי שישמור לו חבירו למחר כמו כן; דסלרא דעתא אמינא דשומר חנם הוא, דבלאו חלק חבירו היה צריך לשמור את שלו, ושמירה אחת היא בין הכל, ולא ליהוי שומר שכר - קא משמע לן
  46. ^ אדם לחבירו
  47. ^ מוכר
  48. ^ ללוקח
  49. ^ להעמידה בידו שאם יבא להצטרף עם אחר ולהעיד שהוא שלו; נוגע בעדות הוא,
  50. ^ של בית
  51. ^ דמוכר: שאם יטרפוה מן הלוקח - יחזור על המוכר; והלכך ניחא ליה למוכר שתעמוד ביד הלוקח, ולא יצטרך לפרעו כלום; הכי שמעינן ליה השתא
  52. ^ לקמיה מפרש ליה ואזיל
  53. ^ דלוקח
  54. ^ עליה דמוכר אם יטלוהו הימנו מחמת המוכר, שגזלה
  55. ^ והיינו דקפריך:
  56. ^ מאי שנא מטלטלי דלא הוי אחריות עליו ממקרקעי? אם שתי מכירות הללו באחריות הוי - תרוייהו אחריותו עליו, ואי שלא באחריות הא תרוייהו - אין אחריותו עליו
  57. ^ כלומר: אינש מעלמא
  58. ^ ומערער על שדה זו שביד לוי, ואומר "שלי היא", ומביא עדים או שטר
  59. ^ שלא יבא שמעון הנגזל ויצטרף עם אחר ויעיד שזה השדה אינו ליהודה, כגון שיודע שום עדות לפסול עדות של יהודה בגזלנות, וכן שטרו
  60. ^ מפני שרוצה שמעון שיהיה השדה ביד לוי הקונה, ואחרי כן - היום ולמחר - יביא שמעון ראיה שזו השדה שלו היה, וראובן גזלו ממנו, ויוציאו מיד לוי ויטלנו לעצמו, דקרקע אינה נגזלת, ולא מהני בה יאוש ושינוי רשות; והלכך 'נוגע בעדות' הוא: דלא ניחא ליה שיטלנו יהודה, דתו לא מצי שמעון לאפוקי מיניה, כדמפרש לקמן: דנוח לו לוי, ויהודה קשה לו; והלכך אין מעיד לו שמעון הנגזל ללוי עליה; והכי קאמר ברייתא: מכר לו בית מכר לו שדה ראובן הגזלן ללוי אין מעיד לו שמעון הנגזל ללוי לוקח עליה כנגד יהודה המערער, מפני שאחריותו וסופו של נגזל עליו דלוקח להוציא הקרקע מידו, והלכך 'נוגע' הוא בעדות זו; ולקמן מפרש אמאי מוקי לה בנגזל ומכר - הוה שפיר מצי לאוקומה בגזלן גופיה, ואתא יהודה וקמערער, דלא יבא שמעון הנגזל להעיד לראובן הגזלן להעמידה בידו משום האי טעמא גופיה: דניחא ליה דהדרא ליה; וסיפא מפרש לקמן
  61. ^ ומקשינן: ואכתי אמאי אינו מעיד לו עליה?
  62. ^ דקסלקא דעתא השתא הכי: דמפקינן לה מיהודה, ומוקים לה ביד לוי דקמסהיד הוא בשדה דלוי הוא ולאו דיהודה; וכיון דהודה בפני בית דין דשל לוי הוא - היכי מצי מפיק לה מלוי אחרי כן? והלא הודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ונמצא שאינו מרויח כלום בעדות, זו ואינו נוגע בעדות זו כלל, ואמאי קתני דאין מעיד
  63. ^ ומשני:
  64. ^ דפסיל לעדי יהודה בגזלנותא או דמכחיש לטענותיו בשום ענין בעולם, כגון שמעיד "בפני הודה לו", וממילא מתוקמא השדה ביד לוי, ואף על גב דלא קאמר דלוי הוא
  65. ^ ומקשינן:
  66. ^ אכתי אמאי אינו מעיד לו עליה? מה מפסיד שמעון אם תהיה בחזקת יהודה? והא בההוא זכותא דקמפיק לה מלוי היום ולמחר דקמייתי עדים ששדה שלו היא וגזלה ראובן ממנו - הכי נמי ליפקה מיהודה בהנהו עדים עצמן, ונמצא שאין מרויח במה שמעיד ללוי כלל
  67. ^ ומשני:
  68. ^ משום הכי אינו מעיד: דקסבר שמעון "לוי נוח לי, ויהודה גברא אלמא הוא, וקשה ממנו, ולא אוכל לדון עמו אם יבא בידו"; ומשום הכי פסלינן ליה להאי עדות: דאיכא למימר שזהו מחשבתו של שמעון, ואין לנו להכשיר אלא עד דפשיטא לן דאינו נוגע בעדות כלל; הכא הוה לן למימר איפכא: 'לוי הראשון נוח לי ויהודה השני קשה הימנו'; אבל לשון המשנה כך היא בכתובות (דף קט.)
  69. ^ להכי לא מצי שמעון לאפוקה מיהודה
  70. ^ לשמעון שהשדה שלו
  71. ^ ליהודה, שמכחישין לאלו, ואומרים שהשדה של יהודה
  72. ^ בכל ספק דין קרקע
  73. ^ ארעא
  74. ^ שלא יוציאוה בית דין מיד המחזיק בה, כדאמר גבי פלוגתא דרבה ורב יוסף (לעיל לב:): 'היכא דקיימא ארעא – תיקום', לפי שנסתפק לנו הדין. וכן (לעיל לד:) גבי זה אומר "של אבותי" – אמר רב נחמן: כל דאלים גבר. (ס"א: וכגון שאין לו עדות וחלוקה לזה יותר מזה ע"כ) ומשום דמספקא לן - מי שרוצה להחזיק יחזיק, ולא נוציא מידו. וגבי נכסי דבר שטיא (כתובות דף כ.) אמר נמי: 'אוקי תרי בהדי תרי, ואוקי ארעא בחזקת בר שטיא'; והכא נמי: אי מטיא לידיה דיהודה - לא מצי שמעון לאפוקי מיניה בהני סהדי דמפיק לה מלוי, דכיון דמן הדין אוקימנה ביד יהודה - שהרי ממה נפשך אין ללוי חלק בה - הרי יהודה מוחזק, ולא תצא עוד מידו; ולא דמי להאי דאמרן לעיל (בפרקין דף לא:) 'הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא - אמר רב נחמן: אנן אחתינן ליה ואנן אסקינן ליה', דאף על גב דהתם נמי איכא סהדי למר ואיכא סהדי למר, ואפילו הכי אחזיקניה לאחד על פי עדיו והדר מסלקינן ליה כשמביא חבירו עדים שלו - היינו טעמא: משום דכיון דשניהם באין יחד לדין, ושני בעלי דינין יש להן עדים - לא היה לבית דין להחזיק לאחד יותר מחבירו, אלא כל דאלים גבר; הלכך הדר מסלקינן ליה, ויהו כבתחילה, וכל דאלים גבר: דשלא כדין הורידוהו לאחד מהן בקרקע; אבל הכא: שמעון ויהודה אינן באין לדון זה עם זה, אלא לוי ויהודה, ומלוי הוא דמפיק לה יהודה מן הדין, דהא ודאי לוי - מגזלן קנאה; וכיון דמן הדין אנו מחזיקין ליהודה בהאי שדה, כשיבא שמעון לריב עמו, דיינינן 'אוקי תרי לבהדי תרי', ואוקי ארעא בחזקת יהודה; והלכך אין מעיד לו שמעון ללוי אם יודע שום עדות שפוסל עדיו של יהודה, או שמעיד הוא ואחד "בפנינו הודה לו", דניחא ליה דתיהוי ביד לוי, דהדר ומפיק לה מלוי על ידי עדיו שראו שגזלה ראובן ממנו; ובתר הכי - אפילו מייתי יהודה סהדי דהא ארעא דידיה היא - לא מצי מפיק לה משמעון, שכבר פסל שמעון עצמו ועד אחר עמו [את] עדיו של יהודה; ועוד: כיון דאית ליה נמי לשמעון סהדי דהא ארעא דידיה היא - אמור רבנן: היכא דקיימא ארעא - תיקום