ביאור:בבלי בבא בתרא דף צז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[מעשות פ"ה מ"ו; פסחים מב,ב חולין כה,ב] 'המתמד [1] ונתן מים במדה ומצא כדי מדתו – פטור [2]; ורבי יהודה מחייב' עד כאן לא פליגי אלא בכדי מדתו, אבל ביותר מכדי מדתו [3] - לא פליגי [4]!

הוא הדין דאפילו ביותר מכדי מדתו פליגי, והאי דקא מיפלגי בכדי מדתו - להודיעך כחו דרבי יהודה [5].

בעא מיניה רב נחמן בר יצחק מרב חייא בר אבין: שמרים שיש בהן טעם יין מהו [6]? [7]

אמר ליה: מי סברת חמרא הוא? קיוהא בעלמא הוא!

פפפ

תנו רבנן: 'שמרים של תרומה [8]: ראשון [9] ושני אסור [10], ושלישי מותר [11]; רבי מאיר אומר: אף שלישי [12] בנותן טעם;

ושל מעשר [13] - [14] ראשון אסור [15], שני מותר;

רבי מאיר אומר: אף שני בנותן טעם;

ושל הקדש - שלישי אסור ורביעי מותר;

רבי מאיר אומר: אף רביעי בנותן טעם'.

ורמינהי: 'של הקדש לעולם אסור, ושל מעשר לעולם מותר'. קשיא הקדש אהקדש קשיא מעשר אמעשר!?

הקדש אהקדש - לא קשיא: כאן בקדושת הגוף [16], כאן בקדושת דמים [17];

מעשר אמעשר נמי לא קשיא: כאן במעשר ודאי, כאן במעשר דמאי [18].

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק: כדרך שאמרו לענין איסורן [19] - כך אמרו לענין הכשירן [20] 'הכשירן' דמאי [21]? אי דמיא - אכשורי מכשרי! אי דחמרא - אכשורי מכשרי [22] [23]!?

לא, צריכא [24] שתמדו [25] במי גשמים [26]!

[27] וכיון דקא שקיל ורמי להו למנא [28] - אחשבינהו [29]?

לא, צריכא שנתמד מאליו [30].

[31] וכיון דקא נגיד [32] קמא קמא [33] - אחשבינהו [34]!?

אמר רב פפא: בפרה ששותה ראשון ראשון [35].

אמר רב זוטרא בר טוביה אמר רב: 'אין אומרים קידוש היום אלא על היין הראוי לינסך על גבי המזבח [36]';

[37] למעוטי מאי? אילימא למעוטי יין מגתו [38] - והא תאני רבי חייא: 'יין מגתו לא יביא [39], ואם הביא – כשר [40]', וכיון ד'אם הביא - כשר' אנן אפילו לכתחלה נמי [41],


עמוד ב

דואמר רבא [42]: 'סוחט אדם אשכול של ענבים ואומר עליו קידוש היום' [43]!

ואלא למעוטי מפיה [44] ומשוליה [45]? - והא תני רבי חייא 'מפיה ומשוליה לא יביא, ואם הביא כשר'!

ואלא למעוטי יין כושי [46], בורק [47], היליסטון [48], של מרתף [49], של צמוקים [50]!? - והא תניא 'בכולן לא יביא, ואם הביא כשר'!

ואלא למעוטי יין קוסס [51], מזוג [52], מגולה [53], ושל שמרים [54], ושריחו רע [55], דתניא: 'בכולן לא יביא, ואם הביא – פסול'!

למעוטי מאי [56]? אי למעוטי [57] קוסס [58] - [59] פלוגתא דרבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי היא (לעיל דף צו.): דלרבי יוחנן - חמרא הוא, ואפילו לענין קידוש שפיר דמי: דכיון דלגבי תרומה חשיב ליה 'יין' - הוא הדין לגבי קידוש, דלא שנא קידוש מ'בורא פרי הגפן' אלא לענין מיאוס, כדלקמן, משום 'הקריבהו נא לפחתך'; ולרבי יהושע בן לוי - חלא הוא, ואפילו 'בורא פרי הגפן' אין מברכין, כדאמרן לעיל! ואי סבירא ליה כרבי יוחנן, הכי הוה ליה למימר: 'מברכין עליו בורא פרי הגפן', ואנא אמינא דהוא הדין לקידוש! ואי כרבי יהושע בן לוי סבירא ליה, הכי הוה ליה למימר: 'אין מברכין עליו אלא 'שהכל’’</ref>!? אי למעוטי מזוג - עלויי עלייה [60], דאמר רבי יוסי ברבי חנינא: 'מודים חכמים לר"א [61] בכוס של ברכה שאין מברכין עליו עד שיתן לתוכו מים [62]'!? אי למעוטי מגולה - סכנה היא [63]!? אי למעוטי [64] של שמרים - היכי דמי: אי דרמא תלתא ואתא ארבעה - חמרא מעליא הוא; אי דרמא תלתא ואתא תלתא ופלגא - פלוגתא דרבנן ו'אחרים' היא [65]!?

אלא למעוטי שריחו רע [66].

ואיבעית אימא: לעולם למעוטי מגולה; [67] ואף על גב דעבריה במסננת [68], כרבי נחמיה [69] - אפילו הכי (מלאכי א ח) [וכי תגישון עור לזבח אין רע, וכי תגישו פסח וחלה אין רע] הקריבהו נא לפחתך הירצך או הישא פניך [אמר ה' צבאות] [70].

בעא מיניה רב כהנא חמוה דרב משרשיא מרבא: חמר חווריין [71] - מהו [72]? [73]

אמר ליה: (משלי כג לא) אל תרא יין כי יתאדם [כי יתן בכיס עינו יתהלך במישרים] [74].

קנקנים בשרון וכו' [מקבל עליו עשר פיטסות למאה]:

תאנא: פיטסות נאות ומגופרות [75].

[76]

משנה:

המוכר יין לחבירו והחמיץ - אינו חייב [77] באחריותו [78]; ואם ידוע שיינו מחמיץ [79] - הרי זה מקח טעות [80]; ואם אמר לו "יין

הערות[עריכה]

  1. ^ מים בשמרים
  2. ^ ממעשר
  3. ^ פורתא
  4. ^ לא פליגי רבנן עליה דרבי יהודה, אלא מחייבין במעשר; והוא הדין לברכת היין: דהא רבנן - חומרא לית להו גבי מעשר, דהא בכדי מדתו לא מחייבי אלא משום דחשיבי ליה 'יין' - הוא דמחייבי ביותר מכדי מדתו, והלכך לגבי 'בורא פרי הגפן' נמי חשיב
  5. ^ דמחייב; ולהודיעך כחן דרבנן לא איצטריך למיתני 'יותר מכדי מדתו'; דמילתא דפשיטא הוא דפטור, דפורתא חמרא במיא טובא בטיל, וליכא חידוש כלל לא'שמו עינן', דפטרי רבנן ביותר; ומילתיה דרבי יהודה חשיב חידוש גדול לחומרא: ואף על גב דליכא טעם יין - מיחייב
  6. ^ לברכת היין
  7. ^ וברייתא לא הוה שמיע ליה, דאי הוה שמיע ליה - הכי הוה ליה למימר: 'הלכה כאחרים או אין הלכה כאחרים?'
  8. ^ שנתן לתוכן מים, ושנה, ושילש
  9. ^ מים ראשונים [שהכניסו והוציאו] משם
  10. ^ לזרים; וכל הני - חומרות בעלמא נינהו, מדרבנן, ובמצא כדי מדתו מיירי
  11. ^ ואפילו יש בו טעם יין
  12. ^ אסור אם יש בו
  13. ^ כלומר של מעשר שני
  14. ^ תמד
  15. ^ לאכול חוץ לירושלים; אבל מעשר ראשון – דלוים - מותר לזרים, ודלא כרבי מאיר
  16. ^ [דחמירא] יין שהוקדש לנסכים, ושמרים שלו אסורים בשביל מעט יין המעורב בו
  17. ^ שהקדיש חבית יין לבדק הבית, וימכר ויקחו בדמיו צרכי בדק הבית
  18. ^ שהופרש מפירות הלקוחין מעם הארץ, ואקילו ביה רבנן, משום דרוב עמי הארץ מעשרין הן
  19. ^ דבתרומה: ראשון ושני הוי יין, ושלישי הוי מים, ושל מעשר: הראשון יין, והשני מים, וכן כולן
  20. ^ דראשון ושני של תרומה חשוב נמי יין לענין הכשר, והראשון של מעשר חשיב יין לענין הכשר, וכדמפרש ואזיל; וכל זה - חומרא מדרבנן הוא, דמדאורייתא כולהו חשיבי מים בעלמא, כדאמרן לגבי מעשר דמאי, וכרבנן ד'אחרים'; וקבעי גמרא:
  21. ^ על איזה הכשר הוצרך לומר 'כך אמרו'? לענין הכשרן של מים או של יין
  22. ^ דכתיב (דברים לב) 'תשתה חמר', וכתיב 'וכל משקה אשר ישתה וגו' (ויקרא יא)
  23. ^ הא תרוייהו מכשרי פירות לקבל טומאה, ומאי נפקא לן מיניה אי הוי חמרא אי מיא
  24. ^ כלומר: לא נפקא לן מינה אלא
  25. ^ לההיא דתרומה ומעשר
  26. ^ דצריכי מחשבה; אבל אי חשבינן ליה יין - מכשיר בלא מחשבה, דבו הוא דכתיב (שם) 'וכי יותן מים' - מה יתן דניחא ליה אף יותן דניחא ליה
  27. ^ ופרכינן:
  28. ^ וכיון דשפכינהו האי גברא להני מי גשמים ממנא שניטפו בו למנא דשמרים
  29. ^ ומכשרי! ומאי נפקא לן מינה? לא שנא מעשר ולא שנא תרומה - לעולם מכשרי
  30. ^ שנפלו הגשמים לתוך השמרים; והלכך: בתרומה, דראשון ושני חשיב 'יין', לענין הכשר נמי מכשרי, אבל שלישי - דחשוב מים לגבי תרומה, לענין הכשר נמי 'מי גשמים' נינהו, ולא מכשרי, דלא הוה בהו מחשבה
  31. ^ ופרכינן: ואכתי מאי נפקא מינה? והא
  32. ^ מושך
  33. ^ ראשון ושני
  34. ^ גלי דעתיה דניחא ליה שירדו גשמים לכאן לעולם: אולי יקלטו טעם יין, ושלישי לתרומה נמי מכשר, ולא שנא יין ולא שנא מים: אכשורי מכשרי, ומה חילוק יש עדיין בהכשרן
  35. ^ והלכך: בשלישי ליכא שום מחשבה ולא מכשר שלישי דתרומה ושני דמעשר; ולא מצי לתרוצי 'בשנשפך ראשון ראשון': דכיון דלא נשתהה שם כלל, אלא נופל ונשפך - אין ידוע לעולם מהו 'תמד שני' או 'תמד שלישי'
  36. ^ משום 'הקריבהו נא לפחתך' (מלאכי א), כדלקמן, וביין הראוי לברך עליו 'בורא פרי הגפן' קאמר דאף על גב דמברכין עליו 'בורא פרי הגפן' לקידוש היום - מיהא לא חשיב
  37. ^ ולקמיה בא לפרש איזה יין בא למעט:
  38. ^ תירוש
  39. ^ משום דכתיב 'הסך נסך שכר' (במדבר כח) - מידי דמשכר
  40. ^ דליכא עיכובא; אי נמי: 'הסך נסך' - מכל מקום
  41. ^ וכיון דלנסכים כשר בדיעבד - לגבי קידוש חשיב לכתחלה, דלא חמיר קידוש כניסוך
  42. ^ כלומר: ואם תעלה על דעתך לדמויי קידוש לניסוך, ולמימר דלכתחלה אין מקדשין עליו - האמר רבא
  43. ^ אלמא דמקדשין עליו לכתחלה
  44. ^ של חבית
  45. ^ סמוך לשמרים כדתנן במנחות [פו,ב-פג,א] בפרק 'כל הקרבנות': 'אינו מביא מפיה מפני הקמחין, ולא משוליה מפני השמרים'
  46. ^ שחור
  47. ^ לבן, ורע הוא כמו ברק - ברקאי (יומא דף כח.)
  48. ^ יין מתוק וחלש מאד
  49. ^ כלומר: סתם יין של מרתף שלא נבדק; ומשום דאיכא חביות קוססות, כדתנן במתניתין קאמרינן דלא יביא, ומיהו אם הביא – כשר, ואף על גב דאמרינן בסמוך דיין קוסס פסול לנסכים - הני מילי בודאי, אבל הכא - מי יימר דהוא קוסס?
  50. ^ פרכילי ענבים יבשים ועשה מהן יין
  51. ^ הוא יין הנמכר בחנות, ופסול הוא, דלא הוי 'שכר', ולא ראוי להיות שכר כיין מגתו דסופו מיהא להיות 'שכר'
  52. ^ אינו בכלל 'שכר'; ובספרי דריש הכי: 'ונסכו רביעית היין': חי אתה מנסך, ולא המזוג
  53. ^ ואיכא למיחש שמא שתה הימנו נחש
  54. ^ תמד
  55. ^ מוסרח אבל יש בו טעם יין
  56. ^ מהני פסולים דהך ברייתא אתא רב למעוטי
  57. ^ יין
  58. ^ אתא למימר דאין אומר עליו קידוש היום, הא 'בורא פרי הגפן' מברכין
  59. ^ ואמאי? הא
  60. ^ לקידוש
  61. ^ דפליגי בניסוך, ומכשרי במזוג; כן נראה בעיני; ולא ידענא פלוגתייהו היכא
  62. ^ דלא חשיב לשתיה חי אלא מזוג, וביינות שלהן מיירי, דדרו על חד תלתא מיא
  63. ^ ואפילו בלא קידוש אסור לשתותו
  64. ^ תמד
  65. ^ וקיימא לן כרבנן דאפילו 'בורא פרי הגפן' לא מברכינן
  66. ^ גירסת הרשב"ם: ומשום הקריבהו נא לפחתך; משום מיאוס; ומיהו 'בורא פרי הגפן' מברכים עליו, דריחיה חמרא וטעמיה חמרא, אלא שהסריח קצת משום דמונח בכלי מאוס; והכי קאמר רב: אין אומר קידוש היום אלא על היין נקי והגון שראוי לנסך מחמת נקיותו על גבי המזבח; ולא אתא רב למעוטי בהאי כלל שאר יינות שאין מנסכין על גבי המזבח, כגון יין קוסס ומזוג, אלא הנהו יינות שמתוך שמאוסין - פסולין לניסוך משום 'הקריבהו נא לפחתך', דפסולין נמי לקידוש משום האי טעמא גופיה
  67. ^ ודקשיא לך סכנה הוא -
  68. ^ גירסת הרשב"ם: 'כגון דעבריה במסננת' דמותר לשתיה; ואיצטריך למימר דלקידוש פסול
  69. ^ דאמר 'ארס נחש צף ועומד במקומו', ויש לו תקנה בסינון [במסכת סוכה בשילהי פרק רביעי]
  70. ^ גבי [בהמה] חולה כתיב; אלמא כל דבר מגונה אסור לקרבן
  71. ^ נראה בעיני דהיינו 'יין בורק' דתניא לעיל: לא יביא, ואם הביא כשר; וברייתא לא שמיע ליה
  72. ^ לנסכים
  73. ^ ויש מפרשים לקידוש, ולא נהירא.
  74. ^ שמשכר יותר מדאי; אלמא יין אדום קודם לנסכים, ד'שכר' כתיב בהו
  75. ^ פיטסות דאמרן דמקבלין עשר למאה - אינן שבורות ורעועות ממש, דאם כן אפילו אחת לא מקבל, אלא נאות כשאר קדירות שבשרון, ומגופרות בגפרית, והגפרית סותם את השבר ומחברו קצת, ויכולין להשתמש בהן קצת, אלא שאין מתקיימין זמן מרובה כשלמין; והואיל ולא הוו שבורין לגמרי - מקבל עליו עשר למאה; ופירוש כתוב בספרים: כשבא לבשלן מביא גפרית ונותן בהן האור ומלחכתן האור עם אותו גפרית ונראות מבושלות והן נאות
  76. ^ הכי גרסינן בפירוש רבינו חננאל: 'תנא: יתר על כן בכולן מחזיר את השאר ונוטל את הדמים ממנו' וברייתא מצאתיה בתוספתא (פ"ו מ"ב); ויש ללמוד דבספרים שלהם כתובה, וילפינן מינה לדון כן: דהמותר על י' קוססות ופוטסות – יחזיר, אבל העשר – הגיעוהו; דליכא למימר 'ערובי עריב' כלגבי טנופתא, וליכא למימר נמי 'אפירי שפירי יהיב', דטעמא דטריחא לא שייך הכא.
  77. ^ המוכר
  78. ^ בשעת מכירה יין הוה
  79. ^ בכל שנה
  80. ^ כדמוקי לה בגמרא, כדאמר ליה "למקפה": דאי לא אמר ליה "למקפה" - למה יתחייב באחריותו? הרי היה יכול לשתותו! [ולא איבעי ליה לשהויי, דהא אפילו אי רובא לשהויי זבני - אין הולכין בממון אחר הרוב; וכל שכן השתא: דפלגא לשתיה ופלגא לשהייה]