ביאור:בבלי בבא בתרא דף יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'בית סתום [1] - יש לו ארבע אמות [2]; פרץ את פצימיו - אין לו ארבע אמות; קבר שפתחו סתום - אינו מטמא כל סביביו; פרץ את פצימיו וסתמו - מטמא כל סביביו [עיין תוספות ד"ה פרץ פצימיו; וקשה בתוספות מדוע מפרש בזיזים? וכי אפשר לפתוח דוקא מתחת לזיזים?] ; בית סתום [3] - אינו מטמא כל סביביו [4]; פרץ את פצימיו - [5] מטמא כל סביביו [6].

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מבואות המפולשות לעיר אחרת [7], ובקשו בני העיר [8] לסותמן [9] - בני אותה העיר [10] מעכבין עליהן [11], לא מיבעי כי ליכא דרכא אחרינא דמעכבי, אלא אפילו כי איכא דרכא אחרינא - נמי מעכבי, משום דרב יהודה אמר רב, דאמר: מצר שהחזיקו בו רבים - אסור לקלקלו; כדרב גידל, דאמר רב גידל: רבים שבררו דרך לעצמן - מה שבררו בררו.

אמר רב ענן אמר שמואל: מבואות המפולשין לרשות הרבים, ובקשו בני מבואות להעמיד להן דלתות - בני רשות הרבים מעכבין עליהן [12].

סבור מינה: הני מילי [13] - בארבע אמות [14], כדרבי זירא אמר רב נחמן, דאמר רבי זירא אמר רב נחמן: ארבע אמות הסמוכות לרשות הרבים - כרשות הרבים דמיין [וספקו טהור]; ולא היא: התם לענין טומאה [15], אבל הכא זימנין דדחקי בני רשות הרבים ועיילי טובא [16] [## כרבי שמעון בן אלעזר, ולא כרבי].

ולא את השדה עד שיהא בה תשעה קבין לזה ותשעה קבין לזה כו' [רבי יהודה אומר: עד שיהא בה תשעת חציי קבין לזה ותשעת חציי קבין לזה; ולא את הגינה עד שיהא בה חצי קב לזה וחצי קב לזה; רבי עקיבא אומר: בית רובע]:

ולא פליגי: מר כי אתריה ומר כי אתריה.

בבבל מאי?

אמר רב יוסף: בי רדו יומא [17].

מאי 'בי רדו יומא'? אי יומא זרעא [18] - תרי יומא כרבא לא הוי [19]; אי יומא כרבא [20] - יומא דזרעא לא הוי [21]!?

אי בעית אימא יומא דכרבא: דכריב ותני [שחורש וחוזר וחורש] [22]

ואי בעית אימא יומא דזרעא בהדורי [23]

[24]

דוולא [25]: אמר רב נחמן: בי דאלו יומא [26].

פרדסא [27]: אמר אבוה דשמואל: בת שלשת קבין [28].

תניא נמי הכי: האומר לחבירו "מנת בכרם אני מוכר לך": סומכוס אומר: לא יפחות משלשה קבין.

אמר רבי יוסי: אין אלו אלא דברי נביאות [29].

בבבל מאי?

אמר רבא בר קסנא: תלת אציאתה בני תריסר גופני [30], כי היכי דרפיק [31] גברא ביומא.

אמר רבי אבדימי דמן חיפה: מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לחכמים [32].

אטו חכם לאו נביא הוא [33]?

הכי קאמר: אף על פי שניטלה מן הנביאים [34] - מן החכמים לא ניטלה [35].

אמר אמימר: וחכם עדיף מנביא, שנאמר (תהלים צ יב) [למנות ימינו כן הודע] ונביא לבב חכמה: מי נתלה במי? הוי אומר קטן נתלה בגדול.

אמר אביי: תדע [36] דאמר גברא רבה מילתא - ומתאמרה משמיה דגברא רבה אחרינא כוותיה.

אמר רבא: ומאי קושיא? ודילמא תרוייהו בני חד מזלא נינהו!?

אלא אמר רבא: תדע דאמר גברא רבה מילתא ומתאמרא


עמוד ב

משמיה דרבי עקיבא בר יוסף כוותיה [37].

אמר רב אשי: ומאי קושיא? דלמא להא מילתא בר מזליה הוא!

אלא אמר רב אשי: תדע דאמר גברא רבה מילתא, ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה.

ודלמא כסומא בארובה?

ולאו טעם יהיב [38]? [39]!

אמר רבי יוחנן: מיום שחרב בית המקדש - ניטלה נבואה מן הנביאים וניתנה לשוטים ולתינוקות.

'לשוטים' מאי היא?

כי הא דמר בר רב אשי, דהוה קאי ברסתקא [40] דמחוזא; שמעיה לההוא שוטה דקאמר 'ריש מתיבתא דמליך [41] במתא מחסיא [42] "טביומי" חתים [43]'.

אמר: מאן חתים 'טביומי' ברבנן? – אנא! שמע מינה: לדידי קיימא לי שעתא [44]! קם, אתא אדאתא אימנו רבנן לאותביה לרב אחא מדפתי ברישא; כיון דשמעי דאתא - שדור זוגא דרבנן לגביה [45] לאימלוכי ביה [46] - עכביה; הדר שדור זוגא דרבנן אחרינא - עכביה גביה, עד דמלו בי עשרה! כיון דמלו בי עשרה - פתח הוא ותנא ודרש [47], לפי שאין פותחין בכלה פחות מעשרה. קרי רב אחא אנפשיה 'כל המריעין לו - לא במהרה מטיבין לו [48], וכל המטיבין לו - לא במהרה מריעין לו.

'תנוקת' מאי היא?

כי הא: דבת רב חסדא הוה יתבה בכנפיה דאבוה; הוו יתבי קמיה רבא ורמי בר חמא. אמר לה: מאן מינייהו בעית? אמרה ליה: תרוייהו!

אמר רבא: ואנא – בתרא.

אמר רבי אבדימי דמן חיפה: קודם שיאכל אדם וישתה - יש לו שתי לבבות; לאחר שאוכל ושותה - אין לו אלא לב אחד. שנאמר (איוב יא יב) איש נבוב [49] ילבב [ועיר פרא אדם יולד] [50] , וכתיב (שמות כז ח) נבוב לוחות [תעשה אתו כאשר הראה אתך בהר כן יעשו] ומתרגמינן 'חליל לוחין'.

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: הרגיל ביין - אפילו לבו אטום כבתולה - יין מפקחו, שנאמר (זכריה ט יז) [כי מה טובו ומה יפיו דגן בחורים] ותירוש ינובב בתולות [51].

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: פשיטא: חלק בכור וחלק פשוט [52] - יהבינן ליה אחד מצרא [53]; יבם [54] מאי [55]?

אמר אביי: היא היא! מאי טעמא? 'בכור' קרייה רחמנא (דברים כה ו: והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל)!

רבא אמר: אמר קרא (דברים כה ו) והיה הבכור [אשר תלד יקום על שם אחיו המת ולא ימחה שמו מישראל] הוייתו כבכור ואין חלוקתו כבכור [56].

ההוא דזבן ארעא אמצרא דבי נשיה [57]; כי קא פלגו [58], אמר להו: פליגו לי אמצראי!

אמר רבה: כגון זה - כופין על מדת סדום [59].

מתקיף לה רב יוסף: אמרי ליה אחי: "מעלינן ליה עלויא [60] כי נכסי דבי בר מריון [61]" [62].

והלכתא כרב יוסף [63].

[64]

[65]

[66]

[עיין רא"ש סימן מו]

תרי ארעתא אתרי נגרי [67]: אמר רבה: כגון זה כופין על מדת סדום [68].

מתקיף לה רב יוסף: זמנין דהאי מדויל והאי לא מדויל [69].

והלכתא כרב יוסף.

תרתי [70] [71] אחד נגרא [72]: אמר רב יוסף: כגון זה [73] כופין על מדת סדום.

מתקיף לה אביי: מצי אמר "בעינא דאפיש אריסי [74]"!?

והלכתא כרב יוסף: 'אפושי' - לאו מילתא היא.

[עיין רא"ש סימן מז]

הערות[עריכה]

  1. ^ שהיה לו פתח לחצר וסתמו
  2. ^ בחלוקת החצר, אם באו לחלוק - כאילו הוא פתוח
  3. ^ אם מת בתוכו
  4. ^ אלא כנגד הפתח
  5. ^ הרי הוא כקבר
  6. ^ וחכמים טימאו את סביבות הקבר ארבע אמות [סביבות כל קבר, ובית סתום עם מת בתוכו הרי הוא 'קבר’], כדי שלא יקרבו עושי טהרות עד הקבר ויאהילו ולאו אדעתייהו
  7. ^ לדרך עיר אחרת
  8. ^ שהמבואות בה
  9. ^ מאחריהם
  10. ^ האחרת
  11. ^ שכבר הוחזקו לקצר דרכן דרך אותן המבואות
  12. ^ משום דכי דחקו בני רשות הרבים מסתלקי לתוך המבואות
  13. ^ מעכבין מלהעמיד דלתות לשם
  14. ^ תוך ארבע אמות של ראש המבוי הסמוכות לרשות הרבים
  15. ^ לענין ספק טומאה ברשות הרבים
  16. ^ שאפילו רצו להעמידם לפנים מארבע אמות - מעכבין עליהן
  17. ^ בית חרישת יום אחד לזה וכן לזה; 'לא תחרוש' מתרגמינן 'לא תרדי' (דברים כב)
  18. ^ בשעת הזרע הוא נוח לחרוש שכבר נחרשת בשעת הניר
  19. ^ כלומר: בשעת הניר - היאך ישכור שוורים? אין בו כדי מלאכת שני ימים, ויש בו יותר מכדי מלאכת יום אחד
  20. ^ של שעת הניר קאמרת
  21. ^ והיאך ישכור שוורים בשעת הזרע
  22. ^ הכי גרסינן: 'אי בעית אימא יומא דזרעא באתרא דכריב ותני': (ודקא קשיא לך 'תרי יומי כרבא לא הוי' - באתרא דכרבי ותנו: בשעת הניר איכא ביומא דזרעא תרי יומי כרבא);
  23. ^ הכי גרסינן: ואי בעית אימא ביומא דכרבא (ודקאמרת 'לא הוי יומא דזרעא') - ובאהדורי: בהדורי עסקינן: שארץ קשה ויש בה, מעלות ומורדות, ויש טורח בשעת הזרע כשעת הניר.
  24. ^ לישנא אחרינא איפכא גרסינן: ואי בעית אימא יומא דכרבא ודקשיא לך 'יומא דזרעא לא הוי' - באתרא דכריב ותני: בשעת הזרע אחת קודם לזריעה ואחת לאחר הזריעה, לכסות הזרעיה; ואי בעית אימא יומא זרעא ודקאמרת 'תרי יומי כרבא לא הוי' - בהדורי עסקינן: שיש טורח גדול בשעת הניר, ויומא זרעא הוי תרי יומי כרבא; ולשון זה הגון
  25. ^ אם יש להן בור שממנו משקין שדה
  26. ^ עד שיהא בו כדי להשקות שדה כדי פעולת יום לזה וכדי פעולת יום לזה, משום שכר פועל
  27. ^ כרם
  28. ^ לכל אחד, לפי חשבון סאתים כחצר המשכן
  29. ^ בלא טעם
  30. ^ כל י"ב גפנים קרי אוציא
  31. ^ עודר
  32. ^ משום דאמר ליה לעיל 'אין אלו אלא דברי נביאות': שקרא דברי חכמים 'נבואה' - נקט לה להא מילתא
  33. ^ וכי אין חכם ראוי להיות נביא, דקאמר מר 'ניטלה מן הנביאים וניתנה לחכמים' - מכלל דמעיקרא לא היתה נבואה לחכמים
  34. ^ שאינם חכמים
  35. ^ ונביאים יש להן לבב חכמה
  36. ^ שלא ניטלה מן חכמים
  37. ^ וליכא למימר 'בני חד מזלא נינהו', שהרי רבי עקיבא חכם ממנו הרבה
  38. ^ ולאו טעמא קאמר במילתיה
  39. ^ וכיון דאמר טעמא - אין זה כסומא שמכוון לירד בארובה, במקרה בעלמא, אלא סברת הלב היא הבאה לו בנבואה, וזכה להסכים להלכה למשה מסיני
  40. ^ שוק רשות הרבים
  41. ^ השתא
  42. ^ שעתיד להיות ראש הישיבה עכשיו
  43. ^ כשחותם באיגרת חותם שמו 'טביומי'
  44. ^ מזל
  45. ^ דמר בר רב אשי
  46. ^ ליטול עצה ורשות להמליך את רב אחא
  47. ^ דרשה ונעשה ראש הישיבה
  48. ^ כלומר: הואיל ונדחה השעה לא ימליכוני עוד
  49. ^ כשהוא חלול בלא כרס מלאה
  50. ^ 'ילבב': כמה לבבות: שאינו מסכים לדעת שלֵמה
  51. ^ לב אטום כבתולות - עושה נבוב וחלול
  52. ^ שני חלקין שהבכור נוטל: אחד משום בכורה ואחד משום פשיטות
  53. ^ זו אצל זו, שהרי שניהן חלקו הן והרי הן כחלק אחד
  54. ^ המייבם את אשת אחיו, דקם תחתיו לנחלה ונוטל שני חלקים
  55. ^ מי מצו אמרי ליה 'הואיל ומכח אחרינא קאתי לא יהבי להו ניהליה אחד מצרא זו אצל זו אי לאו מעליתא גבן בדמי'
  56. ^ 'הבכור אשר תלד' ביבם קמשתעי: דמצוה בגדול לייבם 'אשר תלד' - פרט לאיילונית; והכי מדרש קרא: יבמה יבא עליה וגו' והיה הבכור - איזה מן היבמין יבא עליה? הבכור; 'אשר תלד' - וכגון שהיבמה בת וולדות היא, פרט לאיילונית
  57. ^ קנה קרקע אצל שדה אביו
  58. ^ עם אחָיו בנכסי אביו
  59. ^ זה נהנה וזה לא חסר
  60. ^ לנו היא משובחת
  61. ^ כקרקעותיו של בר מריון
  62. ^ שהיו מעולות
  63. ^ ומסתברא הא דרב יוסף בשדה בעל, שיכולין לומר "פעמים שזו מתברכת משאר השדות"
  64. ^ לתוספות ההסבר כאן שונה מאד: תוספות ד"ה אמיצרא דבי נשי. אית דגרס בתר הכי 'אמרי אחוותא'; א"כ 'בי נשיה' היינו חמיו! ולא היו לחמיו בנים כי אם בנות ואית דגרס אמרי אחי א"כ בי נשיה היינו אביו ועי' תוס' שבת כג:
  65. ^ תוספות ד"ה כגון זה כופין על מדת סדום. תימה לר"י לרבה [לרבא] אמאי איצטריך קרא בבכור דיהבינן ליה אחד מצרא? ואומר ר"י: לפי שלא נתן לו כח הכתוב אלא כב' אחיו, ואילו היו שני אחיו רוצים להשתתף - לא כפינן לשלישי לתת להם חלק ביחד; ועוד: דבכור – 'מתנה' קרייה רחמנא, כדאמר ב'יש נוחלין' (שם), דכתיב 'לתת לו פי שנים', ואין לכוף את הנותן. ולאביי נמי אי לאו דקרייה רחמנא בכור ה"א יקום על שם אחיו כאילו הוא ואחיו קיימין וריצב"א מפרש דהא דאמר רבה כופין לא מדין תורה קאמר דבדין היה יכול למחות שכנגדו דאיכא קפידא ברוחות כדאמר בכמה דוכתין ועוד הא דכופין על מדת סדום בזה נהנה וזה לא חסר היינו בשכבר דר בחצר חבירו שאינו מעלה לו שכר אבל הא פשיטא שיכול למחות בו שלא יכנס לדור בביתו אפי' בחר דלא קיימא לאגרא וגברא דלא עביד למיגר דהוה זה נהנה וזה לא חסר אלא מתקנת חכמים קאמר הכא דכופין והשתא אין להקשות כלל אמאי איצטריך קרא בבכור:
  66. ^ תוספות ד"ה מעלינן ליה כנכסי דבר מריון. פירש הקונטרס בשדה הבעל שיכולים לומר שפעמים מתברכת משאר שדות ובתרתי ארעתא אתרי נגרי לא שייך למימר מעלינן כיון שצריך להשקות ואין מתברכת זו יותר מזו ואין נראה דגם אותם שצריך להשקות מתברכת אחת מהם פעמים יותר שאחת לוקה בשידפון ואחת אינה לוקה ופר"ת מעלינן כנכסי דבר מריון לא ניתן לך זכות שיש לנו בשדה זו אם לא בדמים יקרים כמו בני מריון שהיו עשירים ולא היו מוכרים קרקעותיהם אלא בדמים יקרים ותרתי ארעתא אתרי נגרי לא קאי אעובדא דההוא גברא אלא מילתא באנפי נפשיה כלומר שתי שדות שיש לכל אחד נגר ורוצה האחד שיחלקו כל אחת לשתים שיקח חצי שדה זו וחצי שדה זו אמר רבה כופין על מדת סדום ויטול כל שדה שלם כדי שיהא לכל אחד חלק אחד מצרא וכן יש לפרש תרתי ארעתא אחד נגרא שהנגר מפסיק בין שתי השדות ואם יחלקו כל שדה לשתים לא יהיה חלקו אחד מצרא והשתא בהני לא שייך למימר מעלינן כנכסי דבי בר מריון דאטו שם האחד רצה לחלוק לעשרים נאמר שיחלקו משום מעלינן ולשון מעלינן נמי אינו מתיישב לפ"ה.
  67. ^ אם בית השלחין היא, ויש לשני אחין לחלוק שתי שדות; לכל אחת יש לה יאור להשקות ממנו, וזה קנה שדה אצל האחד מהן, ורוצה שיתן אחיו זו הסמוכה לשלו
  68. ^ דהא לקרקע השניה גם היא יש לה יאור להשקות ממנו
  69. ^ דרך היאורים לייבש: כשנהר שהם נמשכין ממנו מתמעט; לפעמים שזה יבש וזה אינו יבש, ואומר לו "טול חלקך בשתיהם", דלאו מדת סדום היא, או תן לנו עילוי בדמי
  70. ^ תרתי ארעתא יש להם לחלוק
  71. ^ על
  72. ^ ואחד מהן קנה קרקעו אצל האחת
  73. ^ דכיון דאחד נגרא נינהו - שתיהן שוות
  74. ^ טוב לי שיהא לך שתי שדות, אחת מכאן ואחת מכאן, ואחת לי באמצע, כדי שתרבה לך אריסין, ותהא שדה שלי משתמרת יפה