ביאור:בבלי בבא בתרא דף קמח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'שכיב מרע שאמר "תנו הלואתי לפלוני [1]" - הלואתו לפלוני [2]' ואף על גב דליתיה בבריא [3]!?

רב פפא אמר: הואיל ויורש – יורשה [4];

רב אחא בריה דרב איקא אמר: הלואה איתא בבריא, וכדרב הונא אמר רב, דאמר רב הונא אמר רב: '"מנה לי בידך, תנהו לפלוני" - במעמד שלשתן קנה' [5].

איבעיא להו: דקל לאחד ופירותיו לאחר – מהו? מי שייר מקום פירי [6]? או לא שייר [7]?

אם תמצי לומר 'לאחר' - לא הוי שיור, [שייר] לעצמו חוץ מפירותיו – מהו [8]?

אמר רבא אמר רב נחמן: אם תמצי לומר 'דקל לאחד ופירותיו לאחר' לא הוי שיור מקום פירי, 'דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו [= חוץ מפירותיו] - שייר מקום פירי [ואליבא דרב זביד, דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין – מוציא, אלמא כיון דדיוטא שייר – מקום זיזין נמי שייר; הכי נמי: כיון דאמר 'חוץ מפירותיו' מקום פירות שייר [על פי הב"ח]]; מאי טעמא? כל לגבי נפשיה - בעין יפה משייר.

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אנן - אדרבי שמעון בן לקיש מתנינן לה [9], דאמר רבי שמעון בן לקיש: המוכר בית לחבירו ואמר לו "על מנת שדיוטא [10] העליונה שלי" – דיוטא העליונה שלו.

[11]


עמוד ב

איבעיא להו: בית לאחד [12] ודיוטא לאחד מהו? מי הוי [13] שיור או לא [14]? אם תמצא לומר בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור [15], [16] '[17] חוץ מדיוטא [18]' מהו [19]?

אמר רבא אמר רב נחמן: אם תמצא לומר 'בית לאחד ודיוטא לאחד לא הוי שיור - חוץ מדיוטא הוי שיור, ואליבא דרב זביד, דאמר [20] שאם רצה להוציא בה זיזין – מוציא; אלמא כיון דשייר דיוטא - מקום זיזין נמי שייר; <הכא נמי: כיון דאמר 'חוץ מפירותיו' - מקום פירי שייר>.

אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: 'שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים רואין: אם במחלק [21], [22] מת - קנו כולן [23]; עמד - חוזר בכולן; אם בנמלך [24] מת - קנו כולן; עמד - אינו חוזר אלא באחרון [25]' [26].

ודלמא עיוני קא מעיין, והדר יהיב [27]?

סתמיה דשכיב מרע מידק דייק והדר יהיב [28].

אמר רב אחא בר מניומי אמר רב נחמן: שכיב מרע שכתב כל נכסיו [29] לאחרים [30], ועמד - אינו חוזר: חיישינן שמא יש לו נכסים במדינה אחרת.

ואלא מתניתין דקתני 'לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו קיימת'? היכי משכחת לה?

אמר רב חמא: באומר [31]: "כל נכסי [32]" [33].

מר בר רב אשי אמר: במוחזק לן [34] דלית ליה [35].

איבעיא להו: חזרה במקצת [36] הוי חזרה בכולה [37] או לא [38]?

תא שמע [39]: 'כולן לראשון [40] ומקצתן [41] לשני [42] - שני קנה, ראשון לא קנה' [43] מאי? לאו בשמת [44]?

[45] לא [46], [47] בשעמד [48].

הכי נמי מסתברא [49], מדקתני סיפא 'מקצתן לראשון [50] וכולן לשני: ראשון קנה [51], שני לא קנה [52]': אי אמרת בשלמא בשעמד - משום הכי שני לא קנה [53], אלא אי אמרת בשמת - תרוייהו ליקנו [54]!?

אמר ליה רב יימר לרב אשי: ותהוי נמי [55] בשעמד [56]: אי אמרת בשלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה היינו דשני מיהת קנה [57] אלא אי אמרת חזרה במקצת לא הויא חזרה בכולה [58] ניהוי כמחלק, ולחד מינייהו לא ליקנו [59]!?

והלכתא חזרה במקצת הויא חזרה בכולה; [ולכן] רישא משכחת לה בין שמת בין שעמד [60], סיפא לא משכחת לה אלא כשעמד [61].

איבעיא להו: [62]הקדיש כל נכסיו [63] ועמד [64] – מהו [65]? מי אמרינן כל לגבי הקדש גמר ומקני [66] או דלמא כל לגבי נפשיה לא גמר ומקני?

[67] הפקיר כל נכסיו מהו*? מי אמרינן: כיון דאף לעניים כעשירים [68] גמר ומקני? או דלמא כל לגבי נפשיה לא גמר ומקני?

  • [שאלה זו נראה שאינה לפי שיטת רבי יוסי שאין הפקר מוציא מיד המפקיר עד שיזכה בו אחר.]

[69]

חילק כל נכסיו לעניים מאי? מי אמרינן צדקה ודאי מגמר גמר ומקני [70]? או דלמא כל לגבי נפשיה לא גמר ומקני?

תיקו.

<לישנא אחרינא: הקדיש כל נכסיו מהו? הפקיר כל נכסיו מהו? חילק כל נכסיו לעניים מהו? תיקו.>

אמר רב ששת: 'יטול' ו'יזכה' ו'יחזיק' ו'יקנה' [71] - כולן לשון מתנה הן [72]; במתניתא תנא: אף 'יחסין' 'וירת' בראוי ליורשו [73]; ורבי יוחנן בן ברוקא היא [74].

איבעיא להו:

הערות[עריכה]

  1. ^ ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה - אני נותן לפלוני, ויפרעם לו הלוה במקומי
  2. ^ נתקיימו הדברים, ותהא הלואתו לפלוני
  3. ^ דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה על פה, דלהוצאה ניתנה, ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין - אלא אם כן מַלוה בשטר, וכגון שמסר לו השטר; אי נמי במעמד שלשתן, כדאמר [בגיטין] (דף יג.)
  4. ^ לזו המלוה, כאילו ברשותו היא; ואמרינן (לקמן דף קמט.): 'מתנת שכיב מרע - כירושה שויוה רבנן', הלכך: כיון דאיתיה בירושה - איתיה במתנת שכיב מרע
  5. ^ מתלת הלכתא בלא טעמא הוא: ולפי שהדבר נהוג הוא בין הסוחרים והחנונים - תקנו את הדבר: לקנות באמירה במעמד שלשתן, לפי שאין קנין מועיל בדבר שאין בעין; ומוקמינן לה התם בין במלוה בין בפקדון; ואף על גב דאסיקנא ד'מילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע' - אפילו הכי מטבע - דקיימא לן ב'הזהב' (בבא מציעא מו.) דאין מטבע נקנה בחליפין, אפילו הכי אם נתנו במתנת שכיב מרע - קנה מהאי טעמא ד'הלואתי לפלוני'
  6. ^ אית דמוקמי לה בבריא, ובא להודיענו דיני מכירה: מה שייר לעצמו; ולא נהירא לי, דאם כן מה ענין בעיא זו בזו השמועה ובזה הפרק? ב'המוכר את הספינה' איבעי לן למיבעיא, בשמעתא דהקונה שני אילנות (לעיל דף פא.)!? ועל כרחין בשכיב מרע מוקמינן ליה, ואמתניתין קאי, דקתני בשכיב מרע 'שייר קרקע כל שהוא - מתנתו מתנה' ואיבעיא להו אם נתן דקל לאדם אחד ונמלך וחזר ונתן פירותיו לאחר, ואמרינן לקמן: א"ר נחמן: שכיב מרע שכתב כל נכסיו: אם בנמלך מת - קנו כולן, אם עמד אינו חוזר אלא באחרון בלבד, דלא הוה ביה שיור, אבל קמאי - דהוה בה שיור – קנו; והכא: מי אמרינן שייר מקום פירי: כשנתנו הדקל לראשון בלא פירות - שייר לעצמו 'מקום הפירות': ענפי האילן שבו גדילין הפירות; וכשנתן לשני את הפירות - עדיין מקום הפירות שייר לעצמו; ואילן המחובר - כקרקע דמי, וקורא אני עליו 'שייר קרקע כל שהוא', והויא מתנתו מתנה, בין באילן בין בפירות; ואם עמד - אינו חוזר; והוא דאיכא קנין, כדפסקינן (לקמן דף קנא:) במתנת שכיב מרע במקצת
  7. ^ וכשנתן הדקל לראשון - כולו נתן, וליכא שיור קרקע, ואמרינן לקמן: כמה 'כל שהוא'? רב יהודה אמר: ממקרקעי - כדי פרנסתו!
  8. ^ שייר לעצמו הפירות מהו? מי שייר מקום הפירות, ולכשייבש האילן - יקוץ ענפיו? כך כתוב בספרים: אמר רבא א"ר נחמן: אם תמצי לומר דקל לאחד ופירות לאחר לא הוי שיור, שייר פירותיו לפניו - שייר מקום פירי; מאי טעמא? - כל לגבי נפשיה - כי משייר בעין יפה משייר; ולא נהירא לי האי לישנא, משום דלא מיתני עליה הך סוגיא דלקמן: 'אמר ליה אנן אדריש לקיש מתנינן ליה'; הלכך לישנא אחרינא הכתוב בספרים עיקר, דגרסינן בהו: 'חוץ מפירותיו מהו?' דהוה דומיא דרב זביד וריש לקיש, והיינו פירוש לשון אחרון: דקל לאחד ופירותיו לאחר - מי הוי שיור מקום הפירות באילן, וקנה ראשון, דהא איכא שיור קרקע כל שהוא? או לא, וכשנתן לו את הדקל - הכל נתן, גם מקום צימוח פירות? אם תימצי לומר לא הוי שיור - חוץ מפירותיו מהו? מי אמרינן: כיון דמעיקרא הדקל לבדו בלא פירות נתן לו, ולא הוזקק לומר בו לישנא יתירא 'חוץ מפירותיו', אלא לשייר מקום לעצמו אמר, ואיכא שיור קרקע כל שהוא, ומתנתו מתנה
  9. ^ להאי 'איבעיא להו', ולהך מילתא דרב נחמן ד'אם תמצי לומר', כדמפרש לקמן ואזיל, ובמתנת בריא, ומינה תפשוט לשכיב מרע, ולאו גבי דקל איבעיא אלא לגבי דיוטא, כדמפרש ואזיל
  10. ^ היא עלייה העליונה שעל גג הבית
  11. ^ חוץ מפירותיו הוי שיור: דכל לשון מיותר - לשייר קצת מן המתנה לעצמו בא, ואליבא דרב זביד דתנן ב'המוכר את הבית' (לעיל דף סא.): לא מכר היציע ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים, דהיינו נמי 'דיוטא העליונה', ואמרינן בגמרא (שם סג.): אמר ריש לקיש: זאת אומרת: המוכר בית לחבירו ואמר לו "על מנת שהדיוטא העליונה שלי" - הדיוטא העליונה שלו; ואמרינן [סג,ב]: למאי הלכתא אהני תנאי דעל מנת? לשייר לעצמו מקום בחצר שלפני הבית: אם רצה להוציא זיזין מדיוטא עליונה שהיא שלו בחצר הלוקח – מוציא, ולא יעכב בעל החצר על המוכר; ואליבא דרב זביד כו': כלומר: וכדפרשה רב זביד למילתיה דריש לקיש, דאהני יתורא דעל מנת להוציא זיזין: לשיורי ליה מקום בחצר - הכי נמי אהני יתור לשון 'דחוץ מפירותיו' - לשייר מקום באילן.
  12. ^ במתנת בריא
  13. ^ מקום
  14. ^ מי איכא להאי בעל דיוטא שיור מקום בחצר להוצאת זיזין או לא
  15. ^ לאחריני
  16. ^ אבל לעצמו, הוי שיור, כגון דאמר ליה:
  17. ^ בית אני מוכר לך
  18. ^ העליונה
  19. ^ או דלמא ליכא שיור
  20. ^ דכי אמר ליה סתמא "בית זה אני מוכר לך" - לא קנה דיוטא העליונה, כדתנן ב'המוכר את הבית' (לעיל דף סא.): לא מכר את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה י' טפחים, דהיינו 'דיוטא' וכי אמר ליה 'חוץ' - לטפויי מילתא קאתי, ושייר לו מקום בחצר להוצאת זיזין מן הדיוטא לחצר של לוקח
  21. ^ שמשעה ראשונה שהתחיל לחלק היה בדעתו לחלק כל נכסיו ולא לשייר כלום
  22. ^ אם
  23. ^ כדין כל מתנת שכיב מרע שאין צריכה קנין אם מת
  24. ^ שלא היה בדעתו לחלק כל נכסיו, אלא אחר שחילק - שתק ולא רצה לחלק עוד: חזר ונמלך בעצמו לחלק כל הנותר
  25. ^ בלבד, דלא הוי בה שיור
  26. ^ אבל קמאי – קנו, כדקתני מתניתין 'שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה
  27. ^ ניחוש דלמא האי דשתיק וחישב בין מתנה למתנה - לא הוי כנמלך, אלא עיוני מעיין מה יתן לכל אחד, ומעיקרא היה בדעתו לחלק את הכל, ויחזור בו כשיעמוד מחליו, ואמאי קנו קמאי
  28. ^ סתמא דשכיב מרע - עיוני קמעיין בלבו מה יתן לכל אחד קודם שיבואו לפניו, ואין לו לשתוק בין זה לזה; ומדשתק - נמלך הוי
  29. ^ הידועין
  30. ^ ולא נמצא לו שיור
  31. ^ לא חילק שדותיו וכרמיו לכל אחד בפני עצמו, אלא לשון זה כתב
  32. ^ אני נותן לפלוני ופלוני
  33. ^ דכל היכא דאיתנהו - נתונין הן במתנה, ואין כאן שיור; ובפר"ח גרס: 'כל נכסיי אלו הן' ולא נהירא
  34. ^ שאנו מוחזקין בו
  35. ^ שאין לו עוד נכסים
  36. ^ שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחד וחזר בו במקצת ונתן שוב לאחר, שהרי יכול לעשות כן, כדאמרינן 'דייתיקי מבטלת דייתיקי' בפירקין ד(לעיל דף קלה:)
  37. ^ מי הויא חזרה בכל הנכסים שנתן לראשון, דגלי דעתיה שמתחרט בראשון ומה שנתן לשני מתנה במקצת היא, דאיכא שיור, והויא מתנה, ואתו יורשין ומפקי מיד ראשון כל המותר
  38. ^ או לא הויא חזרה, אלא מה שנתן לשני - קנה שני, והנותר קנה ראשון, ואם יעמוד מחליו - יחזור בשניהן, שהרי לא שייר לעצמו כלום
  39. ^ דתניא
  40. ^ במתנת שכיב מרע
  41. ^ נתן
  42. ^ שחזר במקצת
  43. ^ שני קנה מה שנתן לו ממה נפשך, לא שנא מת ולא שנא עמד: דהא מתנת שכיב מרע במקצת היא, והויא מתנה שהרי שייר לעצמו מותר נכסים שנתן לראשון, שהרי ראשון לא קנה
  44. ^ וקתני 'הראשון לא קנה'! אלמא חזרה במקצת הויא חזרה בכולהו; דאי לא הויא חזרה - תרוייהו ליקנו בכל הנכסים
  45. ^ ומשני:
  46. ^ לעולם לא הויא חזרה
  47. ^ וברייתא
  48. ^ הלכך שני קנה, דמתנה במקצת לא מצי הדר ביה, כדקתני מתניתין; אבל בראשון שניתנו לו כל הנכסים בלא שיור, אם עמד - חוזר, כדתנן במתניתין! ולקמן פרכינן: אי כשעמד - תרוייהו לא ליקנו, ואפילו שני: דכיון דחזרה במקצת לא הויא חזרה בכולהו, גבי שני ליכא שיור, דהא לא הדר ביה מראשון אלא במה שנתן לשני, ובין שניהן נתן הכל ולא שייר לעצמו כלום! ומהכא פשטינן במסקנא: חזרה במקצת הויא חזרה בכולה; הלכך בין שמת בין שעמד - שני קנה, שהרי חזר בו מראשון לגמרי, ושייר לעצמו שיור נכסיו שנתן לראשון, וחזר בו מהן, ומתנה במקצת שמה מתנה
  49. ^ דבשעמד עסקינן
  50. ^ וחזר בו ונתן
  51. ^ שהיה בה שיור, והויא מתנה כדקתני מתניתין, דמתנת שכיב מרע במקצת - מתנה גמורה היא
  52. ^ כלל, דלא שייר לעצמו כלום! והלכך: אם עמד - חוזר
  53. ^ כדתנן 'לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו מתנה'
  54. ^ כדין מתנת שכיב מרע שקונה אחר מיתה היכא דליכא שיור, ואם עמד – חוזר; דאילו מתנה במקצת - בין מת בין עמד - מתנה גמורה היא! אלא - לאו בשעמד; ומדסיפא בשעמד - רישא נמי בשעמד
  55. ^ רישא
  56. ^ אפילו הכי תפשוט דחזרה במקצת הויא חזרה בכולה
  57. ^ דאיכא שיור נכסים לשכיב מרע שחוזר בו ממה שנתנו לראשון, וראשון לא קנה
  58. ^ אלא מה שלא נתן לשני - נשאר ביד ראשון
  59. ^ תרוייהו נמי לא ליקנו, שהרי בין שניהם נתן כל הנכסים, ולא שייר לעצמו קרקע כל שהוא
  60. ^ שני קנה, דהא הדר ביה מראשון, ואיכא שיור טובא; ראשון לא קנה, דהא הדר ביה; ואפילו מת לא יקנה ראשון, דהא קיימא לן 'דייתיקי מבטלת דייתיקי', מה לי חוזר בו מראשון ונותן לשני, מה לי חוזר בו ומעכב לעצמו וליורשיו
  61. ^ הלכך ראשון קנה: דמתנה מקצת הוא, ואיכא שיור; שני לא קנה: דלא הוה במתנתו שיור; דאי בשמת - תרוייהו ליקנו
  62. ^ שכיב מרע ש
  63. ^ בלא שיור
  64. ^ ואחר כך עמד מחליו
  65. ^ מי מצי הדר ביה
  66. ^ מי חמיר ממתנת הדיוט דנימא 'דגמר והקדיש הכל בלב שלם', בין יחיה בין ימות
  67. ^ ואם תימצי לומר דגבי הקדש הכל מוקדש ואפילו עמד -
  68. ^ כוונתו לשמים, ואקני לגמרי לכל מי שיבוא ויזכה? אי נמי: כיון דהפקיר ממונו - הוציאו מדעתו לגמרי ואינו חפץ בחזרתו, שאינו רוצה ליהנות עוד ממנו
  69. ^ ואם תימצי לומר גבי הפקר דאינו חושש בזה הממון, הואיל והפקירו ולא דקדק לחלקו לאוהביו -
  70. ^ מי לימא יד עניים כיד הקדש, ואם עמד אינו חוזר
  71. ^ שכיב מרע שאמר "יזכה פלוני בנכסיי" או "יטול" או "יחזיק" או "יקנה"
  72. ^ וקנה
  73. ^ דלשון מתנה בעינן, כדאמרינן (לעיל דף קמז:): "ידור פלוני בבית זה" - לא אמר ולא כלום, עד דאמר "תנו" או "יטול" ו"יקנה" או "יחסין" ו"ירת" אם הוא ראוי ליורשו, כגון בן בין הבנים
  74. ^ דאמר בפירקין ד(לעיל דף קל.) 'דבריו קיימין', וקיימא לן כוותיה, דפסקינן התם כהלכה כמותו