ביאור:בבלי בבא בתרא דף קמג

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכרכיש בה רישיה בי מדרשא [1]

אזל לגביה, אמר ליה: אילו אמר ליה "קני כחמור" - מי קני? [2],

דאיתמר: "קני כחמור" - לא קנה; "את וחמור [3]": רב נחמן אמר: קנה מחצה [4]; ורב המנונא אמר: לא אמר כלום [5]; ורב ששת אמר: קנה הכל [6].

אמר רב ששת: מנא אמינא לה? דתניא: רבי יוסי אומר: אין לך מר בקישות אלא פנימי שבו; לפיכך כשהוא תורם - מוסיף על החיצון שבו ותורם [7]; אמאי? 'את וחמור' הוא [8]?

[9] שאני התם [10], דמדאורייתא תרומה מעלייתא היא [11], דאמר רבי אילעא: מנין לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה? שנאמר (במדבר יח לב) ולא תשאו עליו חטא בהרימכם את חלבו ממנו [ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו] [12]; ואם אינו קדוש - נשיאות חטא למה [13]? מכאן לתורם מן הרע על היפה שתרומתו תרומה.

אמר ליה רב מרדכי לרב אשי: מתיב רב אויא תיובתא: 'מעשה בחמש נשים ובהן שתי אחיות, וליקט אחד כלכלה של תאנים, ושלהן היתה ושל שביעית היתה, ואמר: "הרי כולכן מקודשות לי בכלכלה זאת", וקבלה אחת מהן על ידי כולן; אמרו חכמים: אין אחיות מקודשות [14]' [15]; אחיות הוא דאין מקודשות, הא נכריות מקודשות! ואמאי [16]? "את וחמור" היא [17]? [18]!

אמר ליה: היינו דחזאי רב הונא בר אויא בחלמא [19], דמותיב רב אויא תיובתא: לאו מי אוקימנא דאמר "הראויה מכם לביאה תתקדש לי" [20]

ההוא דאמר לה לדביתהו: "נכסיי ליך ולבניך"; אמר רב יוסף: קנתה מחצה [21];

ואמר רב יוסף: מנא אמינא לה? דתניא: 'רבי אומר (ויקרא כד ט) והיתה לאהרן ולבניו [ואכלהו במקום קדש כי קדש קדשים הוא לו מאשי ה' חק עולם] - מחצה לאהרן מחצה לבניו [22];

אמר ליה אביי: בשלמא התם: אהרן בר חלוקה הוא [23], להכי פרט ביה רחמנא: למשקל פלגא; אשה - לאו בת ירושה היא, דיה שתטול כאחד מן הבנים!

איני! והא עובדא הוה בנהרדעא, ואגביה שמואל פלגא, בטבריא ואגביה רבי יוחנן פלגא! ותו: כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר: ההוא דמי כלילא [24] דשדו דבי מלכא אאבולי ואאיסטרוגי [25]; אמר רבי: ניתבו אבולי פלגא ואיסטרוגי פלגא [26]!

הכי? השתא: התם מעיקרא כי הוו כתבי - 'אאבולי' הוו כתבי [27], ואיסטרוגי הוו מסייעי בהדייהו [28], וידע מלכא דהוו קא מסייעי; השתא [מאי דקא כתבי] 'אאבולי ואאיסטרוגי' [29] למימרא דהני פלגא והני פלגא.

מתיב רבי זירא [30]: 'האומר "הרי עלי מנחה מאה עשרון להביא בשני כלים" מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד,


עמוד ב

ואם הביא חמשים בכלי אחד וחמשים בכלי אחד - יצא; אם הביא – אִין, לכתחלה לא [31]; ואי סלקא דעתך כל כי האי גוונא - פלגא ופלגא הוא, אפילו לכתחלה נמי [32]!?

[33] הכי? השתא: התם אנן סהדי דהאי גברא מעיקרא לקרבן גדול קא מכוין [34], והאי דקאמר "בשני כלים" [35] - [36] דידע דלא אפשר לאתויי בכלי אחד [37]; כמה דאפשר לאיתויי מייתינן.

והלכתא כוותיה דרב יוסף בשדה [38], ענין [39], ומחצה [40] [41].

ההוא דשדר פיסקי דשיראי לביתיה [42]; אמר רבי אמי: הראויין לבנים [43] – לַבָּנים, ראויין לבנות – לבנות; ולא אמרן אלא דלית ליה כלתא, אבל אית ליה כלתא - לכלתיה שדר [44]; ואי בנתיה לא נסיבן - לא שבק בנתיה ומשדר לכלתיה.

ההוא דאמר להו [45]: "נכסיי לבניי"; הוה ליה ברא וברתא [46]; [47] מי קרו אינשי לברא [48] 'בניי' [49] <ולסלוקי לברתא מעישור קאתי>? או דלמא לא קרו אינשי לברא 'בניי', ולמושכה לברתא במתנה קאתי [50]?

אמר אביי: תא שמע: (בראשית מו כג) ובני דן חושים [51]!

אמר ליה רבא: דלמא כדתנא דבי חזקיה: שהיו מרובין כחושים של קנה [52]?

אלא אמר רבא: (במדבר כו ח) ובני פלוא אליאב.

רב יוסף אמר: (דברי הימים א ב ח) ובני איתן עזריה.

ההוא דאמר להו: "נכסאי לבנאי"; הוה ליה ברא ובר ברא [53]; קרו אינשי לבר ברא 'ברא' [54]? או לא [55]?

רב חביבא אמר: קרו אינשי לבר ברא 'ברא'.

מר בר רב אשי אמר: לא קרו אינשי לבר ברא 'ברא'.

תניא כוותיה דמר בר רב אשי: המודר הנאה מבנים - מותר בבני בנים [56].

משנה:

הניח בנים גדולים וקטנים; השביחו גדולים את הנכסים [57] [עיין תוספות] - השביחו לאמצע [58].

אם אמרו [59]: "ראו מה שהניח אבא [60], הרי אנו עושין ואוכלים [61]" [62] - [63] השביחו לעצמן.

וכן האשה [64] שהשביחה את הנכסים - השביחה לאמצע; אם אמרה "ראו מה שהניח לי בעלי, הרי אני עושה ואוכלת" - השביחה לעצמה [65]. [עיין תוספות ד"ה באשה יורשת [66]]

גמרא:

אמר רב חביבא בריה דרב יוסף בריה דרבא משמיה דרבא: לא שנו [67] אלא ששבחו נכסים מחמת נכסים [68], אבל שבחו נכסים מחמת עצמן [69] - [70] השביחו לעצמן.

איני! והא אמר רבי חנינא: 'אפילו לא הניח להם אביהם אלא

הערות[עריכה]

  1. ^ הודה לדבריי
  2. ^ כמו שהחמור לא קנה - כן הוא לא קנה; הכא נמי כי היכי דבנים העתידים לבא בעולם לא קנו - איהו נמי לא קנה.
  3. ^ את ובהמה זו תקנו נכסיי
  4. ^ דהכי אמר ליה: "אתה וחמור תקנו שניכם הוא מחצה ואתה מחצה", ולא אבד האיש חלקו בשביל החמור, שלא תלאן זה בזה
  5. ^ לא קנה ולא כלום: דכיון דבקנין אחד שיתף שניהם - לא נגמרה בדעתו להקנות לזה בלא זה כלום, וכיון דחמור לא קנה - איהו נמי לא קנה
  6. ^ אדם יודע שאין חמור קונה, וגמר בדעתו שמי שיוכל לקנות משניהם יקנה
  7. ^ כשהוא תורם קישות אחד מחמשים איכא למיחש דלמא איכא מר בפנימי שבזה טפי מאינך, ואין כאן אחד מחמשים במתוק, ונמצא תורם מן המר על המתוק; הלכך כשהוא תורם - מוסיף על המתוק כביצה מקישות אחרת, ותורם קישות וכביצה על הארבעים ותשע, ואיכא השתא מתוק בתרומה טובא, ונמצא תורם מן המתוק על המתוק
  8. ^ שאמר "קישות זה יהא תרומה על אלו", וכיון דיש בה מר ומתוק, כי היכי דמר לא חייל בה תרומה ולא מבטל שם טבל מן המ"ט - הכי נמי המתוק ולא יחול עליו שם תרומה! אלא מאי אית למימר? המתוק קנה הכל, ופטר מטבל את המ"ט; ולעיל נמי "את וחמור", אף על גב דחמור לא קנה - הוא קנה הכל, כי היכי דהכא: דמר לא קנה ומתוק קנה הכל
  9. ^ ומשני:
  10. ^ תרומה
  11. ^ דמר - נמי תרומה מעלייתא הוא, כמתוק, ואין כאן 'את וחמור', ושניהן קונין, זה כזה
  12. ^ לא תשאו על התרומה חטא אם תרימו את חלבו מן היפה, הא אם תרימו מן הרע - תשאו עליו חטא: שלא עשית מצוה מן המובחר
  13. ^ אלא יחזור ויתרום מן היפה
  14. ^ דקדושין שאין מסורין לביאה לא הוו קדושין כלל, ואפילו בחדא מינייהו
  15. ^ מעשה בחמש נשים - בפרק 'האיש מקדש' (קידושין נא א); והתם [נב,א] מפרש לה רב שפיר: אמר רב: שמע מינה ממתניתין ארבעה ונקט בידיה תלת: שמע מינה: המקדש בפירות שביעית מקודשת, ושמע מינה קדשה בגזל אינה מקודשת ואפילו בגזל דידה - מדקתני 'שלהן היתה ושל שביעית היתה': טעמא דשביעית, דהפקר הוא, הא דשאר שני שבוע – לא; ושמע מינה: אשה נעשית שליח לחבירתה ואפילו במקום שנעשית לה צרה, שהרי קבלה אחת על ידי כולן ונתקדשה היא וחברותיה בכלכלה זו ונעשו צרות זו לזו
  16. ^ נכריות מקודשות
  17. ^ הרי מקדש בכלכלה זו כולן: חמש נכריות ואחיות; וכי היכי דאחיות לא קנו - נכריות נמי לא יקנו
  18. ^ אלא שמע מינה: מה שיש בידו כח לקנות - יקנה הכל, כרב ששת
  19. ^ ומשום דאמרת לי "דמותיב רב אויא תיובתא, - נתקיים חלומי; מיהו לאו קושיא הוא, דלאו מי אוקימנא כו' - בתמיה
  20. ^ ואין אחיות בכלל! ואביי הוא דמוקי לה הכי בקדושין, וקיימא לן כרב נחמן דאמר ד'את וחמור' - קנה מחצה, והמזכה לעובר לכשתלד – קנה, כרב נחמן, בפירוש רבינו חננאל
  21. ^ כנגד הבנים: היא מחצה והם מחצה
  22. ^ בלחם הפנים כתיב; אהרן זה כהן גדול: מחצה לכהן גדול ומחצה למשמרת כהנים; והך ברייתא במסכת יומא בפרק ראשון, דתנן התם גבי 'כהן גדול מקריב חלק בראש ונוטל חלק בראש' [משנה דף יד,א] ותניא בגמרא (דף יז:) 'ונוטל חלה אחת משתי חלות של עצרת ארבע או חמש ממעשה לחם הפנים רבי אומר לעולם חמש שנאמר והיתה לאהרן ולבניו מחצה לאהרן ומחצה לבניו' והתם מפרש למה אינו נוטל שש, דהאיכא י"ב חלות: שתים מערכות שש המערכת? ומכאן אנו למדין דהמזכיר יחיד אצל מרובין לענין מתנה - נוטל כנגד המרובין
  23. ^ בכלל שאר כהנים, אף על גב דלא גלי ביה קרא, שלא כתב 'אהרן' אלא 'והיתה לכהנים' - היה חולק עמהן [לא הבנתי את דברי הרשב"ם כאן, שהרי הברייתא ציטטה 'לאהרן', ובכל המקרא אין פסוק 'והיתה לכהנים’]
  24. ^ כתר מלכות
  25. ^ הטילו על אלו לעשותה; ' אבולי ואיסטרטיגי ' עשירים ושרים, כדגרסינן (במגילה דף טו.) במרדכי והמן: זה בא בפרוזבולי וזה בא בפרוזבוטי: נציבים, ומצב פלשתים מתרגמינן 'איסטרטיגי' (שמואל א יד, מלכים א ד)
  26. ^ אף על גב דאבולי עשירים יותר
  27. ^ בכתב של מלך ליתן הכל
  28. ^ אלא שאיסטרטיגי מסייעי להו פורתא
  29. ^ להוסיף על מה שהיו רגילין ליתן נכתבו עתה:
  30. ^ לרב יוסף
  31. ^ הרי זה שפירש "מאה עשרון בשני כלים" כגון זה שאמר "לך ולבנייך" ולא קתני 'חמשים בכלי וחמשים בכלי' אלא דיעבד, אבל לכתחלה – לא, אלא מביא ששים בכלי אחד וארבעים בכלי אחד
  32. ^ וקשיא לרב יוסף דאמר 'מחצה'
  33. ^ ופריק:
  34. ^ לאתויי בכלי אחד
  35. ^ ולא קאמר "מאה עשרון להביא בכלי אחד"
  36. ^ משום
  37. ^ יותר מששים עשרון, דתנן בפרק 'המנחות והנסכים' (מנחות פ"יב מ"ד, דף קג:): מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א מביא ס' בכלי אחד ואחד בכלי אחד שכן הצבור מביאין ביום טוב הראשון של חג שחל להיות בשבת ששים ואחד דיו ליחיד שיהא פחות מן הצבור אחד; א"ר שמעון והלא אלו לכבשים ואלו לפרים ואינן נבללין זה עם זה אלא עד ששים יכולין לבלול כו'
  38. ^ בפרק 'השותפין' (לעיל דף יב:) גבי ההוא גברא דזבן ארעא אמצרא דבי נשא, ותלת מילי קאמר רב יוסף התם
  39. ^ בפרק 'יש נוחלין': קנין אימתי חוזר? רב יוסף אמר: כל זמן שעסוקים באותו ענין; ואית דגרס 'קנין'
  40. ^ היינו הך דא"ר יוסף 'קנאי פלגא'
  41. ^ משום דבכולי גמרא רבה ורב יוסף הלכתא כרבה - איצטריך למימר דהלכתא כרב יוסף בהני תלת
  42. ^ חתיכות מעיל וסתם שלח לחלק לבני ביתו
  43. ^ מלבושי זכר
  44. ^ ולא לבנותיו; ודוקא דאינסיבא בנתיה, שאינה מוטלת עליו - ירושלמי בפרק 'שני דייני גזירות': מי ששלח למדינת הים ואמר "יתנו אלו לבניו" - בנותיו בכלל; ואם בשעת מיתה אמר "אלו לבניי" - אין הבנות בכלל
  45. ^ בשעת מיתה
  46. ^ ולא היה לו אלא בן אחד זכר וגם בנות היו לו [לפי גירסתנו רק בת אחת, אך אין בכך נפקות]
  47. ^ ובעי גמרא:
  48. ^ יחידאה
  49. ^ לשון רבים וא"כ כל נכסיו נתן לבנו, ואין הבנות בכלל
  50. ^ ויחלקו הבנות עמו
  51. ^ אלמא בן אחד קרי לשון רבים
  52. ^ שגדלים הרבה ביחד; בלע"ז טרוק"ש; אי נמי עלי קנים או קשרי הקנים קרוין כן
  53. ^ בן של אותו בן או של אחר שמת
  54. ^ ולפיכך אמר "נכסיי לבניי" לשון רבים, ויחלקו ביניהם
  55. ^ או לא קרו ליה 'ברא', והאי דקאמר לשון רבים - היינו כדאמרן לעיל: ובני פלוא: אליאב
  56. ^ אבל לענין פריה ורביה חשיבי כבנים, בפרק 'הבא על יבמתו' (יבמות דף סב:)
  57. ^ סתם בעודן בתפוסת הבית
  58. ^ ויטלו קטנים כגדולים, וכדמפרש בגמרא: ששבחו הנכסים מחמת נכסים
  59. ^ לקטנים בפני עדים או אמרו לבית דין או בצבור
  60. ^ ומזומנים אנו לחלוק
  61. ^ ומה שנשביח נשביח מחלקנו
  62. ^ ונתעצלו בית דין לחלוק
  63. ^ אז
  64. ^ שמת בעלה ובגמרא מוקי לה באשה יורשת
  65. ^ והוא דלא שקלה מזוני, דאי שקלה מזוני – לא, דתנן: אלמנה נזונת מנכסי יתומין ומעשה ידיה שלהן (כתובות דף צה:)
  66. ^ קמד,א
  67. ^ דהשביחו לאמצע
  68. ^ לא טרחו ולא הוציאו משלהם כלום, אלא מנכסי אביהן שכרו פועלים והשביחו הנכסים
  69. ^ שחפרו ונטעו ושכרו משלהם ולא משל אביהם
  70. ^ אז