ביאור:בבלי בבא בתרא דף מד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] ולוקמה בגזלן ^[2]?

^[3] משום דקא בעי למיתנא סיפא: 'מכר לו פרה מכר לו טלית ^[4]' דדוקא מכר ^[5], ^[6] דהוה ליה יאוש ^[7] ושינוי רשות ^[8], אבל לא מכר ^[9], דהדרא ליה - לא ^[10] - ^[11] תנא רישא נמי מכר ^[12].

^[13] וסיפא נמי ^[14]: נהי דמייאש מגופיה ^[15] - מדמיה מי מייאש ^[16]?

לא, צריכא דמית גזלן ^[17], דתנן [בבא קמא פ"י מ"א]: הגוזל ומאכיל את בניו ^[18] והניח לפניהם ^[19] - פטורים מלשלם ^[20]; ^[21].

^[22] ולוקמה ביורש ^[23]?

הניחא למאן דאמר ^[24]:'רשות יורש ^[25] לאו כרשות לוקח ^[26] דמי' – שפיר ^[27], אלא למאן דאמר 'רשות יורש כרשות לוקח דמי ^[28]' מאי איכא למימר ^[29]?

ועוד קשיא ליה לאביי ^[30]: 'מפני שאחריותו עליו ^[31]' ו'אין אחריותו עליו' ^[32]? – ^[33] '^[34] מפני שהיא חוזרת לו' ו'^[35]אינה חוזרת לו' מיבעי ליה!?

אלא כדרבין בר שמואל, דאמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות - אין מעיד לו עליה, מפני שמעמידה בפני בעל חובו ^[36]; ודוקא בית או שדה, אבל ^[37] '^[38] פרה וטלית' ^[39] – לא מיבעיא

עמוד ב

בסתמא ^[40] דלא משתעבדא ליה, - מאי טעמא? - מטלטלי נינהו, ומטלטלי לבעל חוב לא משתעבדי ^[41] ואף על גב דכתב ליה 'מגלימא דעל כתפיה' - הני מילי דאיתנהו בעינייהו, אבל ליתנהו בעינייהו – לא; אלא אפילו עשאו אפותיקי ^[42] נמי לא ^[43]! מאי טעמא? – כדרבא, דאמר רבא: עשה ^[44] עבדו אפותיקי ומכרו - בעל חוב גובה ממנו; שורו וחמורו אפותיקי ^[45] ומכרו ^[46] - אין בעל חוב גובה הימנו; מאי טעמא? - האי אית ליה קלא ^[47] והא ^[48] לית ליה קלא ^[49].

^[50] וליחוש דלמא אקני ליה ^[51] מטלטלי אגב מקרקעי ^[52], דאמר רבה: אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי - קני מקרקעי קני מטלטלי ^[53], ואמר רב חסדא: והוא דכתב ליה ^[54]: 'דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי ^[55]' ^[56]!?

הכא במאי עסקינן ^[57]? - כגון שלקח ומכר לאלתר ^[58].

וליחוש דילמא 'דאיקני' הוא ^[59]? ^[60] שמעת מינה: 'דאיקני': קנה ומכר ^[61], ^[62] קנה ^[63] והוריש ^[64] - לא משתעבד ^[65].

לא, צריכא ^[66]: ^[67] דקאמרי עדים: "ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם" ^[68].

והאמר רב פפא: אף על גב דאמור רבנן 'המוכר שדה לחבירו שלא באחריות, ובא בעל חוב וטרפה - אינו חוזר עליו', נמצאת שאינה שלו ^[69] - חוזר עליו ^[70]!

^[71] הכא במאי עסקינן? - במכיר בה ^[72] שהיא בת חמורו ^[73].

ורב זביד אמר: אפילו נמצאת שאינה שלו ^[74] - אינו חוזר עליו, דאמר ליה: "להכי זביני לך שלא באחריות"!

גופא: אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל: המוכר שדה לחבירו שלא באחריות - אין מעיד לו עליה, מפני שמעמידה בפני בעל חובו.

היכי דמי?

הערות

^ ומקשינן לרב ששת דאוקמה בלוקח מן הגזלן: שלא יעיד הנגזל ללוקח
^ אם איתא להך ברייתא כדמפרש לה רב ששת - למה ליה לתנא לדחוק עצמו למיתני 'מכר לו בית גזלן ללוקח'? והלא היה יכול למצוא דין זה בגזלן עצמו, בלא מכירה: דאי אתא יהודה וקמערער עליה דגזלן ראובן - אין מעיד לו שמעון הנגזל עליה, משום דהוי נוגע בעדות, כדפירש, והכי הוה ליה למיתני בברייתא: 'תנו רבנן: גזל לו בית, גזל לו שדה - אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו של נגזל עליה דגזלן'
^ ופרקינן:
^ מעיד לו עליה
^ דלא משכחת לה דמעיד לו עליה אלא בגזל ומכר, כגון שמכר לו ראובן הגזלן ללוי הלוקח שלא באחריות, ואתא יהודה וקאמר "שלי היא" - מעיד לו שמעון הנגזל ללוי הלוקח דלאו דיהודה היא
^ דהא לא הדר שמעון ומפיק לה מיניה דלוי, ואינו נוגע בעדות, וכגון דשמעיניה לשמעון דאייאש בעודה בבית ראובן קודם שמכרה ללוי,
^ ביד גזלן
^ ביד לוקח; דאפילו למאן דאמר בפרק 'הגוזל בתרא': 'יאוש כדי לא קני' - יאוש ושינוי רשות קונה, וקנה הלוקח שאין בו זכות כלל לבעלים הראשונים; ולפיכך מעיד לו עליה: דאפילו אי מייתי נגזל סהדי שגזלה ראובן ממנו - לא מפיק מלוי, דקנה ביאוש ושינוי רשות, ואילו היה נוטלה יהודה מלוי - לא מפסיד נגזל בהכי מידי, דבלאו הכי לא מצי מפיק לה מלוי, וכהאי גוונא לא משכחת לה אלא בגזל ראובן ומכרה ללוי
^ אבל אם לא מכרה ללוי
^ אין מעיד לו לראובן, שכל זמן שהן ביד ראובן הגזלן - מצי מפיק להו נגזל מיניה, ואף על גב דאייאש, והלכך אין מעיד שמעון לראובן שאינו של יהודה: כי נוגע בעדות הוא, דמיד ראובן מצי מפיק להו אבל מיד יהודה לא מצי מפיק להו, מאחר שיזכוהו בית דין על פי עדיו
^ ומשום דלא משכחת לה לסיפא אלא בגזל ומכר
^ בגזל ומכר, ולאשמועינן אתא דבגזל ומכר יש חילוק בין מקרקעי למטלטלי: דבמקרקעי אינו מעיד, דהוי נוגע בעדות, דהדרא ליה: דאין יאוש ושינוי רשות מועיל בקרקע, דקרקע אינה נגזלת; ובמטלטלין – מעיד, דקנה לה לוקח ביאוש ושינוי רשות, ולא תהדר ליה להאי מעיד; דאיכא למאן דאמר ב'הגוזל' דשינוי רשות ואחר כך יאוש - לא קניא, אבל ביאוש ושינוי רשות - הכל מודים דקנה הלוקח, ולא הדרא גזילה למרה, אלא מן הגזלן יטול הנגזל דמיה
^ ופרכינן:
^ אמאי מעיד לו נגזל ללוקח ומפיק לה מיהודה ומוקי לה ביד לוי?
^ דפרה וטלית, ולא יוציאנה מיד לוי דהא קנייה בשינוי רשות שאחר יאוש
^ בתמיה: וכי מוחל הוא לגזלן דמי גזילתו? והלא נתחייב לו הגזלן דמיה!? והלכך ניחא ליה דתיקו ביד לוי שיחזור ויטול הדמים מראובן: שאילו היה נוטלה יהודה בעדים - נמצא שלא היה לו לשמעון חלק בהך פרה וטלית, ולא היה גובה מראובן כלום; והלכך נוגע בעדותו הוא - ואמאי מעיד
^ דהשתא אפילו מדמיה מייאש: דיורשין פטורין מלשלם, וכל שכן הלוקח, דקנייה ביאוש ושינוי רשות, דבהיתרא אתו לידיה
^ אף על פי שנהנו בניו עצמן מן הגזילה
^ כלומר: או שהניח לפניהם גזילה קיימת לאחר מותו – פטורין, דקניוה ביאוש ושינוי רשות; אי נמי: כשאכלום, כדמוקי לה התם
^ דאינהו לא גזול מידי
^ והלכך מעיד: דלא נוגע בעדותו הוא
^ ומקשינן לרב ששת דאוקמה לרישא בגזל ומכר משום סיפא: אם איתא דבגזל ומכר מיירי ובדמית גזלן - אם כן מה ראה התנא לדחוק עצמו ולשנות שיטתו בגזלן שמכר?
^ אפילו לא מכר הגזלן נמי, אלא [במקרה הזה:] גזל ומת, וכיון דמת - הוריש לבניו, [שבמקרה הזה] היה יכול למצוא חילוק בין רישא לסיפא: כגון ראובן: שגזל שדה משמעון, ומית גזלן, וירשו לוי בנו, ואתא יהודה וקמערער - לא ליזיל שמעון ומסהיד ללוי בן ראובן דלאו דיהודה היא, דקרקע אינה נגזלת והדרא ליה מן היורש, משום הכי נוגע בעדותו הוא: דאי מפיק לה יהודה מיניה דיורש - לא הדרא לשמעון, דהיכא דקיימא ארעא – תיקום; אבל בסיפא: שגזל ראובן טלית או פרה משמעון ומת וירשו לוי בנו, ואתא יהודה וקמערער - מעיד לו שמעון עליה, דאיכא יאוש ביד ראובן ושינוי רשות ביד לוי יורש, דִרשוּת יורש כרשות לוקח דמי, ולא תיהדר ליה לנגזל לא פרה ולא דמיה, ולא הוי נוגע בעדות, והכי הוה ליה לתנא למיתני: 'גזל לו בית והוריש לבנו - אין מעיד כו'; גזל לו פרה והוריש כו'; והאי דקאמר 'ולוקמה ביורש' - לאו דוקא, אלא ליתני 'יורש', ואגב שיטפא דמקשי ליה לרב ששת דמפרש ומוקי לה בגזלן - קאמר 'ולוקמה ביורש', ומיהו ביורש לא מצי לאוקומה, דהא קתני 'מכר' אלא אם כן מתרץ לה למיתני 'הוריש'
^ ב'הגוזל בתרא' עלה דהך משנה
^ דגזלן
^ מגזלן
^ דאילו גבי לוקח איכא יאוש ושינוי רשות, וקני, דלוקח רשותא אחריתי היא, ואילו יורש - כרעיה דאבוה, וכברשות גזלן מורישו דמי, ולא קניה ביאוש גרידא, דהא שינוי רשות ליכא גבי יורש, וכל היכא דאיתא - הדרא בעין לנגזל; והך משנה דקתני 'והניח לפניהן פטורין' מוקי לה התם כשאכלום, דלא הויא גזילה קיימת, והלכך פטורין; והלכך לא מיתוקמא הך סיפא ביורש: דלא מצי למיתני ומעיד לו נגזל ליורש עליה, משום דהדרא ליה פרה וטלית לנגזל אם תעמוד ביד יורש, ונוגע בעדות הוא
^ דקנייה יורש, ואף על פי שגזילה קיימת, כדקתני 'והניח לפניהם פטורין' דמשמע: אפילו גזילה קיימת
^ ליתני 'גזל והוריש' אמאי תני 'גזל ומכר' בלא מכר נמי מתוקמא שפיר, כיון דבמית גזלן מוקי לה רב ששת
^ במאי דמוקי לה רב ששת בגזל ומכר, והוצרך לפרש
^ מפני שאחריות וזכות יש למעיד עליו דאידך: שהוא מעיד לו, דהיינו לוקח
^ - ולא מצינו בגמרא שום אחריותו עליו מפורש כן: עליו דלוקח, אלא עליו דמוכר, מפני שאחריותו של אידך עליו דמוכר
^ והכי הוה ליה למיתני:
^ 'מכר לו בית, מכר לו שדה - אין מעיד לו עליה,
^ מכר לו פרה מכר לו טלית - מעיד עליה, מפני ש
^ אלא כדרבין בר שמואל אתא לאשמועינן רישא דהך ברייתא, ולא בגזל ומכר מיירי, ואף על גב דדינא הכי, כדלעיל - מיהו ברייתא לאו בהכי איירי, אלא במוכר קרקע שלו שהיתה משועבדת לבעל חוב, ומכרה ללוקח זה, ואתא איניש מעלמא וקמערער: דלא יעיד לו המוכר ללוקח, מפני שאחריותו של בעל חוב עליו דמוכר לגבות מקרקע זה, והלכך ניחא ליה דתיקו ביד הלוקח, דהדר עלה בעל חוב, ולא ליהוי מוכר 'לוה רשע ולא ישלם'; וכנגד לוקח לא ליהוי 'לוה רשע', שהרי לא באחריות מכר לו; והלכך אין מעיד: דנוגע בעדות הוא!
^ בסיפא:
^ מכר לו
^ ללוקח, ואתא איניש מעלמא וקמערער - מעיד לו מוכר ללוקח עליה, וכגון שמכרה לו שלא באחריות, מפני שאין אחריותו דבעל חוב עליו דלוה המוכר לגבות מטלטלין ששעבד ומכר לאחרים, אפילו עשאן אפותיקי לבעל חוב ואחר כך מכרן לאחרים, כדרבא, ואישתכח דלא נוגע בעדות הוא
^ שלא ייחד לו פרה וטלית בפירוש, דלא משתעבדא ליה לבעל חוב הך פרה וטלית
^ דלית להו קלא, ולא יזהרו לקוחות: דאי משתעבדי - אין לך אדם שלוקח עוד מטלטלין מחבירו דלמא טרפי להו מיניה
^ להך פרה וטלית: שיחדן לו לגבות חובו משם, אם לא יפרענו עד זמן פלוני
^ 'אפותיקי': פה תהא קאי
^ לוה
^ לבעל חובו
^ אחרי כן הלוֶֹה לאיש אחר
^ אפסידו לקוחות אנפשייהו
^ פרה וטלית
^ ולא ידעו הלקוחות להזהר; והלכך מעיד לו עליה: דאין מעמידה בפני בעל חובו
^ ומקשינן: ואכתי בפרה וטלית - אמאי מעיד?
^ האי מוכר
^ לבעל חובו להשתעבד לו לגבות חובו מהן אם לא יפרענו בזמנו, וחזר ומכרם, וכי מעיד ללוקח שהן שלו - נוגע בעדות הוא, מפני שמעמידן בפני בעל חובו!? והכי אשכחנא דכהאי גוונא משתעבדי מטלטלי לבעל חוב
^ וגבי מטלטלי מן הלקוחות, דנכסים שאין להם אחריות, כגון מטלטלין - נקנין עם נכסים שיש להן אחריות לענין מתנה בכסף בשטר ובחזקה, והוא הדין לענין שעבוד: דמיגו דחייל שעבוד אמקרקעי - חייל נמי אמטלטלי; אבל אקני ליה מטלטלי גרידי בסודר להשתעבד לו: לכשיגיע זמנו אם לא יפרענו יגבה מהם - לא קני, ואפילו בלשון מתנה: דכל ד'אי' - לא קני, דאסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא - בפרק 'איזהו נשך' (בבא מציעא דף סו:)
^ בשטר השעבוד דלגמרי משעבד להו למטלטלי בהדי מקרקעי
^ 'טופסי דשטרי' הוא שטר העשוי להעתיק ממנו שטרות, ולא נכתב לגבות בו, ואין בו ממש
^ דכיון דאין זו מכירה גמורה, ולא מתנה, ולא משכון, אלא שעבוד בעלמא, ודמי לאסמכתא: דקאמר ליה 'אם לא אפרע לך לזמן פלוני תגבה מכאן' - הלכך צריך לכתוב בו לאלומי שטריה 'דלא כאסמכתא', דאסמכתא לא קניא
^ דמצי מעיד
^ כגון שקנה הך פרה וטלית, ומיד מכרה בפנינו; דודאי לא לוה בינתים, ולא שעבדם למלוה
^ וניחוש דלמא 'דאיקני' אמר ליה; כלומר: אכתי איכא למיחש דאקני ליה להך פרה וטלית למלוה אגב מקרקעי, והיכי דמי? - כגון דמקמי הכי: כשלוה כתב למלוה בשטר 'משעבדנא לך אגב מקרקעי כל נכסי דקנאי ודעתיד אנא למיקני', וכשלקח הפרה והטלית אחרי כן - נשתעבדו לו מיד
^ ואכתי אמאי מעיד?
^ אלא מדלא חיישת להכי - איכא למשמע: דמי שכותב כן 'דאקני': האומר לחבירו "נכסים שאני עתיד לקנות אני מוכר לך" או "משעבד לך", ואחר כן קנה ומכר לאחרים
^ או כתב לו 'דאיקני', והוא
^ אחרי כן ומת
^ לבניו
^ לא משתעבד להאי שכתב לו, דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לידו אף על פי שעתיד לבא; ובעיא היא לקמן בפרק 'מי שמת', ולא איפשיטא, ומשמע מהכא דלא משתעבד
^ הא דקאמרי 'מעיד', ולא חיישינן לדלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי
^ כגון
^ והלכך לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי: שהרי לא היו לו מקרקעי, והלכך מעיד: דכיון שמכר לו הך פרה וטלית בלא אחריות, וגם אין מעמידה בפני בעל חובו - לאו נוגע בעדותו הוא כלל; והשתא מתוקמא אפילו בלא לקח ומכר לאלתר! והא דלא קאמר אלא 'לא צריכא' - משום דאמורא לא תירץ הכי לעיל, אלא סתם הגמרא תירץ כן. [ושיטה זו נוהגת ברוב המקומות.] ופירש רבנו חננאל: "ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם" - צריכי לאסהודי הכי: "זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום, וברי לנו במה שקנה, וכי לא קנה קרקע מעולם: לא במתנה ולא בקניה" - כגון הא דגרסינן ב'האשה רבה' ביבמות (דף פח.): 'נשאת ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה'; אמר רב: לא שנו אלא שנשאת כו' ומסקינן בה: לא, צריכא דאתו תרי ואמרי "אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא, ואתון לא ידעיתון ליה כו'
^ שהעידו עדים שגזלה המוכר ומכרה לו ובא בעל השדה ונטלה ממנו
^ חוזר לוקח על המוכר, ולא הויא מכירה כלל: דבשלמא היכא דטרפה בעל חוב הויא מכירה, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה: בשביל פירות יום אחד, כדאמרינן בבבא מציעא (דף יד.), ופירות שאכל - שלו הן, כדאמר שמואל בפרק 'שנים אוחזין בטלית' (שם דף טו.): 'בעל חוב גובה את השבח - שבח אין פירי לא?' אבל לוקח מגזלן - אמר התם (דף יד:): 'המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו' אמר שמואל: מעות יש לו, שבח אין לו ללוקח, אלא הדרא ארעא והדרי פירי וכל השבח; והלכך: כיון דלא מרויח מידי - לאו מכר הוא כלל; והכא נמי גבי פרה וטלית: אמאי מעיד? הא איכא למימר דנוגע בעדותו הוא, דניחא ליה למוכר דתיקו ביד לוקח; דאי מפיק ליה מיניה מערער בעדים שמעידין שהיא של מערער - הרי נמצא שאינה שלו - של מוכר, אלא גזלה מהאי מערער, ומכרה לזה, ויחזור לוקח עליו דמוכר, ואף על גב דשלא באחריות מכר
^ ומשני:
^ הלוקח
^ ומודה בפני עדים שהפרה זו - בת פרתו של מוכר היא, ולא גזלה מעולם; וכן הטלית - נארג בביתו; והודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ואידך מערער בעי לאפוקה מיניה בעדי שקרים או טועים בין בהמת המערער לבהמת המוכר: דהשתא לא הדר לוקח עליה דמוכר, כיון דמודה דשלו היתה; והלכך מעיד לו מוכר לפסול עדיו של מערער: דלאו נוגע בעדותו הוא; והא דנקט 'חמורו' ולא 'בת פרתו' - משום דלקמן אמרינן הכי
^ אף על גב דאינו מכיר בה שהיא בת חמורו - מעיד לו עליה, דאפילו ודאי גזלה

[1] ומקשינן לרב ששת דאוקמה בלוקח מן הגזלן: שלא יעיד הנגזל ללוקח

[2] אם איתא להך ברייתא כדמפרש לה רב ששת - למה ליה לתנא לדחוק עצמו למיתני 'מכר לו בית גזלן ללוקח'? והלא היה יכול למצוא דין זה בגזלן עצמו, בלא מכירה: דאי אתא יהודה וקמערער עליה דגזלן ראובן - אין מעיד לו שמעון הנגזל עליה, משום דהוי נוגע בעדות, כדפירש, והכי הוה ליה למיתני בברייתא: 'תנו רבנן: גזל לו בית, גזל לו שדה - אין מעיד לו עליה מפני שאחריותו של נגזל עליה דגזלן'

[3] ופרקינן:

[4] מעיד לו עליה

[5] דלא משכחת לה דמעיד לו עליה אלא בגזל ומכר, כגון שמכר לו ראובן הגזלן ללוי הלוקח שלא באחריות, ואתא יהודה וקאמר "שלי היא" - מעיד לו שמעון הנגזל ללוי הלוקח דלאו דיהודה היא

[6] דהא לא הדר שמעון ומפיק לה מיניה דלוי, ואינו נוגע בעדות, וכגון דשמעיניה לשמעון דאייאש בעודה בבית ראובן קודם שמכרה ללוי,

[7] ביד גזלן

[8] ביד לוקח; דאפילו למאן דאמר בפרק 'הגוזל בתרא': 'יאוש כדי לא קני' - יאוש ושינוי רשות קונה, וקנה הלוקח שאין בו זכות כלל לבעלים הראשונים; ולפיכך מעיד לו עליה: דאפילו אי מייתי נגזל סהדי שגזלה ראובן ממנו - לא מפיק מלוי, דקנה ביאוש ושינוי רשות, ואילו היה נוטלה יהודה מלוי - לא מפסיד נגזל בהכי מידי, דבלאו הכי לא מצי מפיק לה מלוי, וכהאי גוונא לא משכחת לה אלא בגזל ראובן ומכרה ללוי

[9] אבל אם לא מכרה ללוי

[10] אין מעיד לו לראובן, שכל זמן שהן ביד ראובן הגזלן - מצי מפיק להו נגזל מיניה, ואף על גב דאייאש, והלכך אין מעיד שמעון לראובן שאינו של יהודה: כי נוגע בעדות הוא, דמיד ראובן מצי מפיק להו אבל מיד יהודה לא מצי מפיק להו, מאחר שיזכוהו בית דין על פי עדיו

[11] ומשום דלא משכחת לה לסיפא אלא בגזל ומכר

[12] בגזל ומכר, ולאשמועינן אתא דבגזל ומכר יש חילוק בין מקרקעי למטלטלי: דבמקרקעי אינו מעיד, דהוי נוגע בעדות, דהדרא ליה: דאין יאוש ושינוי רשות מועיל בקרקע, דקרקע אינה נגזלת; ובמטלטלין – מעיד, דקנה לה לוקח ביאוש ושינוי רשות, ולא תהדר ליה להאי מעיד; דאיכא למאן דאמר ב'הגוזל' דשינוי רשות ואחר כך יאוש - לא קניא, אבל ביאוש ושינוי רשות - הכל מודים דקנה הלוקח, ולא הדרא גזילה למרה, אלא מן הגזלן יטול הנגזל דמיה

[13] ופרכינן:

[14] אמאי מעיד לו נגזל ללוקח ומפיק לה מיהודה ומוקי לה ביד לוי?

[15] דפרה וטלית, ולא יוציאנה מיד לוי דהא קנייה בשינוי רשות שאחר יאוש

[16] בתמיה: וכי מוחל הוא לגזלן דמי גזילתו? והלא נתחייב לו הגזלן דמיה!? והלכך ניחא ליה דתיקו ביד לוי שיחזור ויטול הדמים מראובן: שאילו היה נוטלה יהודה בעדים - נמצא שלא היה לו לשמעון חלק בהך פרה וטלית, ולא היה גובה מראובן כלום; והלכך נוגע בעדותו הוא - ואמאי מעיד

[17] דהשתא אפילו מדמיה מייאש: דיורשין פטורין מלשלם, וכל שכן הלוקח, דקנייה ביאוש ושינוי רשות, דבהיתרא אתו לידיה

[18] אף על פי שנהנו בניו עצמן מן הגזילה

[19] כלומר: או שהניח לפניהם גזילה קיימת לאחר מותו – פטורין, דקניוה ביאוש ושינוי רשות; אי נמי: כשאכלום, כדמוקי לה התם

[20] דאינהו לא גזול מידי

[21] והלכך מעיד: דלא נוגע בעדותו הוא

[22] ומקשינן לרב ששת דאוקמה לרישא בגזל ומכר משום סיפא: אם איתא דבגזל ומכר מיירי ובדמית גזלן - אם כן מה ראה התנא לדחוק עצמו ולשנות שיטתו בגזלן שמכר?

[23] אפילו לא מכר הגזלן נמי, אלא [במקרה הזה:] גזל ומת, וכיון דמת - הוריש לבניו, [שבמקרה הזה] היה יכול למצוא חילוק בין רישא לסיפא: כגון ראובן: שגזל שדה משמעון, ומית גזלן, וירשו לוי בנו, ואתא יהודה וקמערער - לא ליזיל שמעון ומסהיד ללוי בן ראובן דלאו דיהודה היא, דקרקע אינה נגזלת והדרא ליה מן היורש, משום הכי נוגע בעדותו הוא: דאי מפיק לה יהודה מיניה דיורש - לא הדרא לשמעון, דהיכא דקיימא ארעא – תיקום; אבל בסיפא: שגזל ראובן טלית או פרה משמעון ומת וירשו לוי בנו, ואתא יהודה וקמערער - מעיד לו שמעון עליה, דאיכא יאוש ביד ראובן ושינוי רשות ביד לוי יורש, דִרשוּת יורש כרשות לוקח דמי, ולא תיהדר ליה לנגזל לא פרה ולא דמיה, ולא הוי נוגע בעדות, והכי הוה ליה לתנא למיתני: 'גזל לו בית והוריש לבנו - אין מעיד כו'; גזל לו פרה והוריש כו'; והאי דקאמר 'ולוקמה ביורש' - לאו דוקא, אלא ליתני 'יורש', ואגב שיטפא דמקשי ליה לרב ששת דמפרש ומוקי לה בגזלן - קאמר 'ולוקמה ביורש', ומיהו ביורש לא מצי לאוקומה, דהא קתני 'מכר' אלא אם כן מתרץ לה למיתני 'הוריש'

[24] ב'הגוזל בתרא' עלה דהך משנה

[25] דגזלן

[26] מגזלן

[27] דאילו גבי לוקח איכא יאוש ושינוי רשות, וקני, דלוקח רשותא אחריתי היא, ואילו יורש - כרעיה דאבוה, וכברשות גזלן מורישו דמי, ולא קניה ביאוש גרידא, דהא שינוי רשות ליכא גבי יורש, וכל היכא דאיתא - הדרא בעין לנגזל; והך משנה דקתני 'והניח לפניהן פטורין' מוקי לה התם כשאכלום, דלא הויא גזילה קיימת, והלכך פטורין; והלכך לא מיתוקמא הך סיפא ביורש: דלא מצי למיתני ומעיד לו נגזל ליורש עליה, משום דהדרא ליה פרה וטלית לנגזל אם תעמוד ביד יורש, ונוגע בעדות הוא

[28] דקנייה יורש, ואף על פי שגזילה קיימת, כדקתני 'והניח לפניהם פטורין' דמשמע: אפילו גזילה קיימת

[29] ליתני 'גזל והוריש' אמאי תני 'גזל ומכר' בלא מכר נמי מתוקמא שפיר, כיון דבמית גזלן מוקי לה רב ששת

[30] במאי דמוקי לה רב ששת בגזל ומכר, והוצרך לפרש

[31] מפני שאחריות וזכות יש למעיד עליו דאידך: שהוא מעיד לו, דהיינו לוקח

[32] - ולא מצינו בגמרא שום אחריותו עליו מפורש כן: עליו דלוקח, אלא עליו דמוכר, מפני שאחריותו של אידך עליו דמוכר

[33] והכי הוה ליה למיתני:

[34] 'מכר לו בית, מכר לו שדה - אין מעיד לו עליה,

[35] מכר לו פרה מכר לו טלית - מעיד עליה, מפני ש

[36] אלא כדרבין בר שמואל אתא לאשמועינן רישא דהך ברייתא, ולא בגזל ומכר מיירי, ואף על גב דדינא הכי, כדלעיל - מיהו ברייתא לאו בהכי איירי, אלא במוכר קרקע שלו שהיתה משועבדת לבעל חוב, ומכרה ללוקח זה, ואתא איניש מעלמא וקמערער: דלא יעיד לו המוכר ללוקח, מפני שאחריותו של בעל חוב עליו דמוכר לגבות מקרקע זה, והלכך ניחא ליה דתיקו ביד הלוקח, דהדר עלה בעל חוב, ולא ליהוי מוכר 'לוה רשע ולא ישלם'; וכנגד לוקח לא ליהוי 'לוה רשע', שהרי לא באחריות מכר לו; והלכך אין מעיד: דנוגע בעדות הוא!

[37] בסיפא:

[38] מכר לו

[39] ללוקח, ואתא איניש מעלמא וקמערער - מעיד לו מוכר ללוקח עליה, וכגון שמכרה לו שלא באחריות, מפני שאין אחריותו דבעל חוב עליו דלוה המוכר לגבות מטלטלין ששעבד ומכר לאחרים, אפילו עשאן אפותיקי לבעל חוב ואחר כך מכרן לאחרים, כדרבא, ואישתכח דלא נוגע בעדות הוא

[40] שלא ייחד לו פרה וטלית בפירוש, דלא משתעבדא ליה לבעל חוב הך פרה וטלית

[41] דלית להו קלא, ולא יזהרו לקוחות: דאי משתעבדי - אין לך אדם שלוקח עוד מטלטלין מחבירו דלמא טרפי להו מיניה

[42] להך פרה וטלית: שיחדן לו לגבות חובו משם, אם לא יפרענו עד זמן פלוני

[43] 'אפותיקי': פה תהא קאי

[44] לוה

[45] לבעל חובו

[46] אחרי כן הלוֶֹה לאיש אחר

[47] אפסידו לקוחות אנפשייהו

[48] פרה וטלית

[49] ולא ידעו הלקוחות להזהר; והלכך מעיד לו עליה: דאין מעמידה בפני בעל חובו

[50] ומקשינן: ואכתי בפרה וטלית - אמאי מעיד?

[51] האי מוכר

[52] לבעל חובו להשתעבד לו לגבות חובו מהן אם לא יפרענו בזמנו, וחזר ומכרם, וכי מעיד ללוקח שהן שלו - נוגע בעדות הוא, מפני שמעמידן בפני בעל חובו!? והכי אשכחנא דכהאי גוונא משתעבדי מטלטלי לבעל חוב

[53] וגבי מטלטלי מן הלקוחות, דנכסים שאין להם אחריות, כגון מטלטלין - נקנין עם נכסים שיש להן אחריות לענין מתנה בכסף בשטר ובחזקה, והוא הדין לענין שעבוד: דמיגו דחייל שעבוד אמקרקעי - חייל נמי אמטלטלי; אבל אקני ליה מטלטלי גרידי בסודר להשתעבד לו: לכשיגיע זמנו אם לא יפרענו יגבה מהם - לא קני, ואפילו בלשון מתנה: דכל ד'אי' - לא קני, דאסמכתא היא, ואסמכתא לא קניא - בפרק 'איזהו נשך' (בבא מציעא דף סו:)

[54] בשטר השעבוד דלגמרי משעבד להו למטלטלי בהדי מקרקעי

[55] 'טופסי דשטרי' הוא שטר העשוי להעתיק ממנו שטרות, ולא נכתב לגבות בו, ואין בו ממש

[56] דכיון דאין זו מכירה גמורה, ולא מתנה, ולא משכון, אלא שעבוד בעלמא, ודמי לאסמכתא: דקאמר ליה 'אם לא אפרע לך לזמן פלוני תגבה מכאן' - הלכך צריך לכתוב בו לאלומי שטריה 'דלא כאסמכתא', דאסמכתא לא קניא

[57] דמצי מעיד

[58] כגון שקנה הך פרה וטלית, ומיד מכרה בפנינו; דודאי לא לוה בינתים, ולא שעבדם למלוה

[59] וניחוש דלמא 'דאיקני' אמר ליה; כלומר: אכתי איכא למיחש דאקני ליה להך פרה וטלית למלוה אגב מקרקעי, והיכי דמי? - כגון דמקמי הכי: כשלוה כתב למלוה בשטר 'משעבדנא לך אגב מקרקעי כל נכסי דקנאי ודעתיד אנא למיקני', וכשלקח הפרה והטלית אחרי כן - נשתעבדו לו מיד

[60] ואכתי אמאי מעיד?

[61] אלא מדלא חיישת להכי - איכא למשמע: דמי שכותב כן 'דאקני': האומר לחבירו "נכסים שאני עתיד לקנות אני מוכר לך" או "משעבד לך", ואחר כן קנה ומכר לאחרים

[62] או כתב לו 'דאיקני', והוא

[63] אחרי כן ומת

[64] לבניו

[65] לא משתעבד להאי שכתב לו, דאין אדם מקנה לחבירו דבר שלא בא לידו אף על פי שעתיד לבא; ובעיא היא לקמן בפרק 'מי שמת', ולא איפשיטא, ומשמע מהכא דלא משתעבד

[66] הא דקאמרי 'מעיד', ולא חיישינן לדלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי

[67] כגון

[68] והלכך לא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי: שהרי לא היו לו מקרקעי, והלכך מעיד: דכיון שמכר לו הך פרה וטלית בלא אחריות, וגם אין מעמידה בפני בעל חובו - לאו נוגע בעדותו הוא כלל; והשתא מתוקמא אפילו בלא לקח ומכר לאלתר! והא דלא קאמר אלא 'לא צריכא' - משום דאמורא לא תירץ הכי לעיל, אלא סתם הגמרא תירץ כן. [ושיטה זו נוהגת ברוב המקומות.] ופירש רבנו חננאל: "ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם" - צריכי לאסהודי הכי: "זה האיש לא נתפרש ממנו מעודו ועד היום, וברי לנו במה שקנה, וכי לא קנה קרקע מעולם: לא במתנה ולא בקניה" - כגון הא דגרסינן ב'האשה רבה' ביבמות (דף פח.): 'נשאת ואחר כך בא בעלה - תצא מזה ומזה'; אמר רב: לא שנו אלא שנשאת כו' ומסקינן בה: לא, צריכא דאתו תרי ואמרי "אנן הוינן בהדיה מכי נפק ועד השתא, ואתון לא ידעיתון ליה כו'

[69] שהעידו עדים שגזלה המוכר ומכרה לו ובא בעל השדה ונטלה ממנו

[70] חוזר לוקח על המוכר, ולא הויא מכירה כלל: דבשלמא היכא דטרפה בעל חוב הויא מכירה, דעביד אינש דזבין ארעא ליומיה: בשביל פירות יום אחד, כדאמרינן בבבא מציעא (דף יד.), ופירות שאכל - שלו הן, כדאמר שמואל בפרק 'שנים אוחזין בטלית' (שם דף טו.): 'בעל חוב גובה את השבח - שבח אין פירי לא?' אבל לוקח מגזלן - אמר התם (דף יד:): 'המוכר שדה לחבירו ונמצאת שאינה שלו' אמר שמואל: מעות יש לו, שבח אין לו ללוקח, אלא הדרא ארעא והדרי פירי וכל השבח; והלכך: כיון דלא מרויח מידי - לאו מכר הוא כלל; והכא נמי גבי פרה וטלית: אמאי מעיד? הא איכא למימר דנוגע בעדותו הוא, דניחא ליה למוכר דתיקו ביד לוקח; דאי מפיק ליה מיניה מערער בעדים שמעידין שהיא של מערער - הרי נמצא שאינה שלו - של מוכר, אלא גזלה מהאי מערער, ומכרה לזה, ויחזור לוקח עליו דמוכר, ואף על גב דשלא באחריות מכר

[71] ומשני:

[72] הלוקח

[73] ומודה בפני עדים שהפרה זו - בת פרתו של מוכר היא, ולא גזלה מעולם; וכן הטלית - נארג בביתו; והודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ואידך מערער בעי לאפוקה מיניה בעדי שקרים או טועים בין בהמת המערער לבהמת המוכר: דהשתא לא הדר לוקח עליה דמוכר, כיון דמודה דשלו היתה; והלכך מעיד לו מוכר לפסול עדיו של מערער: דלאו נוגע בעדותו הוא; והא דנקט 'חמורו' ולא 'בת פרתו' - משום דלקמן אמרינן הכי

[74] אף על גב דאינו מכיר בה שהיא בת חמורו - מעיד לו עליה, דאפילו ודאי גזלה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]