ביאור:בבלי בבא בתרא דף קלד

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אם לאו - אי אתה יכול להוציא מה שהחזרתי [1].

אמר: הטיח עלי בן עוזיאל! הטיח עלי בן עוזיאל [2]! [3]

מעיקרא מאי סבר [4]?

משום מעשה דבית חורון, דתנן [נדרים פ"ה מ"ה, דף מח,א] מעשה בבית חורון באחד שהיה אביו מודר הימנו הנאה והיה משיא בנו [5], ואמר לחבירו: הרי חצר וסעודה נתונין לך במתנה, ואינן לפניך [אלא כדי] שיבא אבא ויאכל עמנו בסעודה [6].

אמר לו: אם שלי הן - הרי הן מוקדשין לשמים!

אמר לו: לא נתתי לך את שלי שתקדישם לשמים!!

אמר לו: לא נתת לי את שלך אלא שתהא אתה ואביך אוכלין ושותין ומרצין זה לזה ויהא עון תלוי בראשו [7]!

[8] אמרו חכמים: כל מתנה שאינה שאם הקדישה מוקדשת - אינה מתנה [9].

תנו רבנן: שמונים תלמידים היו לו להלל הזקן; שלשים מהן ראוים שתשרה עליהן שכינה כמשה רבינו [10], שלשים מהן ראוים שתעמוד להן חמה כיהושע בן נון [11], עשרים בינוניים; גדול שבכולן יונתן בן עוזיאל, קטן שבכולן רבן יוחנן בן זכאי. אמרו עליו על רבן יוחנן בן זכאי שלא הניח מקרא ומשנה, גמרא [12], הלכות [13] ואגדות [14], דקדוקי תורה [15] ודקדוקי סופרים [16], וקלין וחמורין [17] וגזרות שוות [18], ותקופות [19], וגמטריאות [20], ומשלות כובסים [21], ומשלות שועלים, שיחת שדים [22] ושיחת דקלים [23] ושיחת מלאכי השרת [24], ודבר גדול ודבר קטן - דבר גדול: מעשה מרכבה [25], ודבר קטן: הויות דאביי ורבא [26] - לקיים מה שנאמר (משלי ח כא) להנחיל אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא [27]; וכי מאחר דקטן שבכולם כן - גדול שבכולם על אחת כמה וכמה [28]! אמרו עליו על יונתן בן עוזיאל בשעה שיושב ועוסק בתורה כל עוף שפורח עליו נשרף.

משנה:

האומר "זה בני" - נאמן [29] [בידוע שאין לו בנים? או בידוי שיש לו בנים, אך לא ידוע שזה אחד מהם?];

"זה אחי" - אינו נאמן [30], ויטול עמו בחלקו [31]; מת [32] - יחזרו נכסים [33] למקומן [34]; נפלו לו [35] נכסים [36] ממקום אחר [37] - יירשו אחיו [38] עמו [39].

גמרא:

'"זה בני" – נאמן' - למאי הלכתא?

אמר רב יהודה אמר שמואל: ליורשו ולפטור את אשתו מן היבום.


עמוד ב

ליורשו – פשיטא [40];

לפטור את אשתו מן היבום אצטריכא ליה [41].

הא נמי תנינא [42]: 'מי שאמר בשעת מיתתו [43] "יש לי בנים" [44] – נאמן [45]; "יש לי אחים" [46] - אינו נאמן'[47]!

[48]

[49] התם דלא מוחזק לן [50] באח [51], הכא אף על גב דמוחזק ליה באח [52].

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו '"זה בני" – נאמן'? הואיל ובעל שאמר "גרשתי את אשתי" – נאמן [53].

אמר רב יוסף [54]: מריה דאברהם [55]! [56]תלי תניא [57] בדלא תניא [58]? אלא אי אתמר - הכי איתמר [59]: אמר רב יהודה אמר שמואל: מפני מה אמרו '"זה בני" – נאמן'? - הואיל ובידו לגרשה [60].

אמר רב יוסף: השתא דאמרת אמרינן 'הואיל', בעל שאמר "גרשתי את אשתי" – נאמן [61], הואיל ובידו לגרשה!

כי אתא רב יצחק בר יוסף אמר רבי יוחנן: בעל שאמר "גרשתי את אשתי" - אינו נאמן [62].

מנפח רב ששת בידיה: אזל ליה 'הואיל' דרב יוסף [63]!

איני! והא אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: בעל שאמר "גרשתי את אשתי" – נאמן!

לא קשיא: כאן למפרע [64] [עיין תוספות], כאן להבא [65].[66]

איבעיא להו: אמר למפרע - מהו להימוניה להבא [67]? מי פלגינן דבורא [68] או לא פלגינן דבורא [69]? [70]

רב מארי ורב זביד: חד אמר פלגינן, וחד אמר לא פלגינן.

מאי שנא מדרבא, דאמר רבא: '[71] "איש פלוני בא על אשתי" - הוא ואחר מצטרפין להורגו [72]'; 'להורגו' - ולא להורגה [73];

בתרי גופי [74] פלגינן [75], בחד גופא [76] לא פלגינן.

הערות[עריכה]

  1. ^ והיינו דקאמר ליה: כשם שאי אתה יכול להחזיר מה שמכרתי - דהתם מיהא מודית לי דהא על מנת ליהנות אני בהן נתנם לי - אי אתה יכול להחזיר מה שהחזרתי, דבעל כרחך אין מתנה לחצאין, דאם איני יכול ליתנה לבניו - אם כן גם אני בעצמי איני יכול ליהנות בהן, כדאמר גבי מעשה דבית חורון: דכיון ד'נתנה לו ליהנות על מנת שלא יקדיש' לא הוי מתנה כלל, הכא נמי: אם איתא דלדעת כן עשה: שלא יהא לי רשות ליתן לבניו או לכל מי שארצה - אם כן גם אני לא אוכל למכור לאחרים או להקדיש; אלא מאי אית לך למימר? אמאי הויא מכירתי מכירה והקדשי הקדש? משום דלא פירש מידי – והבי נמי גבי חזרה: הא לא פירש מידי; אבל גבי מעשה דבית חורון, כיון דפירש – פירש; ושמאי לא הוה דייק מעיקרא אמכירה ואהקדש דמכר יהונתן והקדיש
  2. ^ 'הטיח עלי' כמו 'הטיח דברים כלפי מעלה' (תענית דף כה.), כלומר: השיבני דרך בזיון ונצחני
  3. ^ ומלתא דבדיחותא הוא.
  4. ^ גירסת הרשב"ם: והוא סבור. שמאי, כדפרישית לעיל; כן נראה בעיני; ויש מפרשים דאיונתן קאי, שמכר והקדיש תחלה ולא רצה להחזיר לבניו, ולא נהירא; ואיכא ספרים דכתב בהו 'מעיקרא סבר'
  5. ^ והיה חפץ לזמן את אביו לסעודתו
  6. ^ ובמסכת נדרים מתרצינן אפילו היכא דקא אמר ליה "הרי הן לפניך ויבא אבא ויאכל עמנו: נמי מיירי, ואפילו הכי לא הויא מתנה, דמכל מקום מוכיח דבשביל שיאכל אביו הוא עושה, ולא נתכוין לתת לו מתנה גמורה; וקאמרינן התם דכללא דסיפא קאתי לאתויי דקתני 'כל מתנה שאינה כו'
  7. ^ שעל ידי שאני מקבל מתנה שלך, והיא אינה מתנה, נמצאתם חוטאין ונהנה זה משל זה, וקעבריתו א'לא יחל'
  8. ^ הכי גרסינן:
  9. ^ כלומר: כל מתנה שאין דין זה נוהג בה: שתהא מוקדשת אם הקדישה - אינה מתנה, הואיל וגילה דעתו שעל מנת כן נתנה לו: שלא יקדישנה; ולעיל נמי, גבי ההוא שכתב נכסיו ליהונתן כיון שלא היה בנו נוהג כשורה - על מנת שלא יחזיר לבניו נתן לו; ויונתן סבר: כיון דסתמא יהב - הויא מתנה לעשות בה ככל אשר יחפוץ
  10. ^ אלא שעון הדור גורם, ואין הדור ראוי לכך
  11. ^ ולמשה נמי עמדה חמה, דנפקא לן במסכת עבודה זרה (דף כה.) 'אחל אחל'; אלא משום דאין חשובין כל כך כמשה תלאן ביהושע
  12. ^ סברת המשניות כעין שאנו מפרשין עליהן לא שנו כו' חסורי מחסרא כו'
  13. ^ הלכה למשה מסיני
  14. ^ מדרשי פסוק כגון תנחומא ובראשית רבה ויקרא רבה
  15. ^ וי"ו ד'וזה לכם הטמא' (ויקרא יא), דמרבינן מיניה דם השרץ
  16. ^ כגון גזירות שגזרו חכמים שלא יבא לידי איסור תורה
  17. ^ שאדם דן מעצמו
  18. ^ כגון 'יליף קיחה קיחה משדה עפרון' (קדושין דף ב.)
  19. ^ מולד הלבנה
  20. ^ כגון 'אנכי': אנא נפשי כתבית יהבית; 'ירט': יראה ראתה נטתה (שבת דף קה.)
  21. ^ צורך יש בה ללמוד דברי תורה, כדכתיב (קהלת יב) 'תקן משלים הרבה' וכתיב 'להבין משל ומליצה' (משלי א)
  22. ^ להשביעם ונפקא מינה לעשות קמיע לרפואה
  23. ^ שבני אדם רגילים לדבר על הדקלים, כדכתיב בשלמה 'וידבר על העצים' (מלכים א ד)
  24. ^ להשביעם
  25. ^ שביחזקאל
  26. ^ שהקשו משניות וברייתות טובא ותירצום
  27. ^ להנחיל אוהבי יש עולמות; וכל כך למה? כי אוצרותיהם מלאים כל טוב: דברי תורה וחכמה
  28. ^ להבין דבר מתוך דבר יותר ויותר
  29. ^ בגמרא מפרש למאי הלכתא
  30. ^ להורישו עם אחיו, שהרי אינן מכירין אותו, כדמפרש בגמרא
  31. ^ כגון: אם שנים הן לבד הספק, ויש להן לחלוק שלש שדות, זה נוטל שדה ומחצה וזה נוטל שדה ומחצה, ונותן זה המעיד על אחיו הספק שהוא אחיו - החצי שדה; דהכי קאמר ליה "ודאי אחי אתה, ויש לך ליטול שדה אחת מן השלש, וחצי השדה שיש לי מחלקך - אתן לך, וחצי האחר - ביד אחי הוא; הבא לך ראיה וטול"
  32. ^ הספק
  33. ^ שנתן לו מחלקו
  34. ^ כלומר: למי שנתנם לו; אבל שאר אחין אין יורשים עמו, דאמר להו האי "הרי החזקתם בנחלה הראויה לו לספק מאבינו - אותה טלו לכם, שהרי לא מחל לכם חלקו, ואכתי עד השתא בתורת גזל ישנה בידכם! ועתה תירשו אותו חלק מן הדין, וגם אני אירש חלקי שנתתי לו כמו כן, דנמצינו כולנו שוין בנחלתו"
  35. ^ לספק
  36. ^ ירושה בחייו
  37. ^ או קנה נכסים, ועכשיו מת
  38. ^ של מעיד
  39. ^ דהא קא מודי להו שאחיהם הוא
  40. ^ דמגו דאי בעי יהיב ליה במתנה, כי אמר נמי "בני הוא ויירשני" – נאמן; ואי משום נכסים הבאים לאחר מיכן אתא: לאשמועינן דאף על גב דאין יכול להקנותן – נאמן, הא לאו מלתא היא: דודאי אינו נאמן, דהא ליכא למימר מגו! ואף על גב דדרשינן (לעיל דף קכז:) 'יכיר' בצריך היכרא, ואוקמינן דהאב נאמן אפילו לנכסים הבאים לאחר מיכן, אי נמי שנפלו לו כשהוא גוסס - הני מילי גבי חלק בכורה, דידעינן שהוא בנו אך אינו ידוע אם בכור הוא אם לאו, ואתא קרא למימר דכיון דידעינן דבנו הוא - נאמן לומר "בכורי הוא", אבל היכא דלא ידעינן אי בנו הוא או לאו - לא מהימנינן ליה אלא לנכסים שיש לו עכשיו, משום דאיכא למימר מגו
  41. ^ למתניתין למיתני 'האומר "זה בני" – נאמן', דסלקא דעתא אמינא: לא תנשא לשוק בלא חליצה, כדלקמן
  42. ^ בקדושין פרק 'האומר' [פ"ג מ"ח]
  43. ^ אורחא דמלתא נקט
  44. ^ ואין אשתו זקוקה ליבם
  45. ^ ותנשא לשוק
  46. ^ וזקוקה ליבם
  47. ^ לאסרה; וטעמא מפרשינן לקמיה
  48. ^ ולקמיה מוקי לה בדלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני.
  49. ^ ומשני:
  50. ^ האי גברא בשעת מיתה
  51. ^ לא באחי ולא בבני, וקיימא הך אתתא בחזקת שאינה זקוקה ליבם; דספק ספיקא הוא: שמא יש לו בנים, ואם תימצי לומר אין לו - שמא גם אחין אין לו, ומותרת לשוק; דהכי מוקמינן לה התם בקדושין, משום דבעי לאוקמה אפילו כרבי נתן, דאמר 'נאמן לאסרה': שאם אמר "יש לי אחין" - נאמן; וההיא דרבי נתן - מוקמינן לה התם במוחזק לן דאית ליה אחי ולא מוחזק לן בבני; אבל מתניתין דהתם, דקתני '"יש לי בנים" – נאמן, "יש לי אחים" - אינו נאמן' - בדלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני, כדפרישית; הלכך: אמר "יש לי בנים" - אחזקה קמייתא הוא דמוקי לה, הלכך נאמן; ונפקא מינה דאפילו אי אתי אח לאחר מכאן, ואמר "אחוהי דמיתנא הוינא" - לא כל כמיניה דאהני דבוריה [לאחזוקי] לחזקה; אמר "יש לי אחין ואין לי בנים" - לאו כל כמיניה דמפיק לה מחזקה
  52. ^ הכא אתי לאשמועינן דאף על גב דמוחזק לן בגויה דאית ליה אחי - חזקה בעלמא בלא עדים - אפילו הכי אי אמר "זה בני" - נאמן לפטרה מיבום, וכדמפרש טעמא לקמן: מגו דאי בעי פטר לה בגט, והלכך מה לו לשקר? דסלקא דעתא אמינא לא אתי 'מה לי לשקר' ומרע ליה לחזקה - קא משמע לן 'נאמן'; והאי דקתני '"זה בני" - נאמן' הוא הדין דאי אמר "יש לי בנים" - נאמן להתירה, אלא משום סיפא אצטריך ליה למיתני: '"זה אחי" - אינו נאמן' לאשמועינן דלתת לו מחלקו הוא נאמן, ולא לירש עם שאר אחין - תנא נמי רישא '"זה בני"'; ומיהו סיפא, דקתני '"זה אחי" - אינו נאמן' - לא בהיתר ולא באיסור של שוק מיירי, דהא ודאי אפילו שתק – אסורה, כיון דמוחזק לן באחי ולא בבני, אלא לענין לירש עם אחיו קאמר: דאינו נאמן; אי נמי איכא למימר דהכי קאמר: 'האומר "זה בני" – נאמן', ואע"ג דמוחזק לן באחי; '"זה אחי" - אינו נאמן' לאסרה אם היא בחזקת מותרת, כגון דלא מוחזק לן לא באחי ולא בבני
  53. ^ והלכך: מגו דאי בעי אמר "גרשתי" ותפטר מהיבום - כי אמר נמי "יש לי בנים" – נאמן; וטעמא דבעל שאמר "גרשתי את אשתי" נאמן - היינו משום דאי בעי מגרש לה השתא בפנינו
  54. ^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו, כדאמרינן במסכת נדרים (דף מא.), ושמועות ששמע מרב יהודה רבו קודם חליו, ועכשיו מתקשה בהן -היה נותן אל לבו ותמה אם שמע כן, והיה מתרצן מדעתו, והכי קאמר
  55. ^ ריבונו של עולם
  56. ^ אפשר ששמעתי מרב יהודה שינוי גדול כזה, ד
  57. ^ המשנה דקתני '"זה בני" - נאמן'
  58. ^ בדבר שאינו במשנה ובברייתא: הך דבעל שאמר "גרשתי את אשתי", דמימרא בעלמא היא, וגם היא צריכה טעם אחר, ותולה את העיקר בטפל לו
  59. ^ אלא אי אמר לי רב יהודה הכי אמרה
  60. ^ דמגו דאי בעי מגרש לה ופטר לה בגיטא מיבום - כי אמר נמי "זה בני" – נאמן
  61. ^ לפטרה מיבום
  62. ^ דאם איתא דגרשה - קלא אית לה למלתא; הלכך לא אמרינן 'מה לי לשקר', דכ'מה לי לשקר במקום עדים' דמי; ומיהו כי אמר "זה בני" – נאמן, דהתם ודאי איכא למימר 'הואיל ובידו [לגרשה]’
  63. ^ מנפח בידיה דרך שחוק, כאדם שמנפח קש מתחת ידיו ומשליכו לאבוד, כלומר: כזה הרוח שהלך - כך אבד טעמו של רב יוסף, דאמר 'בעל שאמר גרשתיה...' ומיהו 'הואיל' דשמואל - איתיה דהא ודאי מצי מגרש לה
  64. ^ אם עמד לפנינו באחד באייר ואמר "גרשתי את אשתי מאחד בניסן" - אינו נאמן להחזיקה כמו מגורשת למפרע: שאם יבואו עדים אחרי כן שיאמרו "אנו ראינו שזינתה בט"ו בניסן" תדון בחנק כדין אשת איש: דאין הבעל נאמן לעשותה מגורשת למפרע, שהרי אין כאן מגו: שהרי אינו יכול עכשיו באחד באייר לעשות לה גט שתתגרש בו למפרע מקודם זנות [עיין תוספות]
  65. ^ אם אמר "גרשתי את אשתי" סתם, אי נמי "עכשיו גרשתי": דאינו מעיד עליה למפרע, ולא נפקא מינה אלא לפטרה מכאן ולהבא, בין לזנות בין ליפטר מיבום, וגם להנשא לכל מי שתרצה בחיי בעלה, ד'מה לו לשקר'? הא אי בעי מגרש לה בפנינו! ואכתי לא אזל לה 'הואיל' דרב יוסף לגמרי, דלהבא מיהא אמרינן 'הואיל'
  66. ^ [כיצד אפשר לקיים הסבר הרשב"ם? אם למפרע אינו נאמן כלומר: אם אמר שבעבר כבר גרש את רשתו ואינו נאמן – מדוע יהיה נאמן על "היום לפני שעה"? ואם אמר "היום לפני שתי דקות" – הרי אנן סהדי שלא גירשה לפני שתי דקות? ואם אמר שיגרש את אשתו בעתיד – הרי לא גירש? ואם אמר סתם – מה זה עדיף על שאמר "לפני שעה"?]
  67. ^ כלומר: הא פשיטא לן דהיכא דאמר למפרע לא מהימן לגבי זנות דמפרע, דהא ליכא מגו, ואם אמר "עכשיו גרשתי" דלא נפקא מינה אלא להבא - ודאי מהימנינן ליה, דהא אי בעי מצי מגרש לה, ומה לו לשקר? אבל הא קמבעיא לן היכא דקאמר למפרע, כלומר: "זה ל' יום שגרשתי את אשתי": מהו להימוניה לפטרה מזנות דלהבא: דגבי להבא איכא למימר מגו דמה לו לשקר לפטרה להבא בטענת גרושין דלמפרע - הא אי בעי מצי מגרש לה השתא
  68. ^ דבמאי דאמר "גרשתי" מהימנינן ליה, ותפטר אשתו מכאן ולהבא, ובמאי דאמר "זה ל' יום", דהיינו למפרע - לא מהימנינן ליה, דליכא מגו
  69. ^ אלא כיון דלא מהימנינן ליה בגירושי מפרע, משום דאין בידו לעשות וליכא מגו - נמצא שלא גירש אשתו למפרע, והשתא נמי לא גירש, דאיהו לא טעין אלא גירושי מפרע - אנן טענינן ליה [בתמיה]? והלכך כל היכא דאמר בעל "גרשתי אתמול" - לא מהימנינן ליה כלל דמגו דלא מהימן לגבי מפרע לא מהימן להבא: דלא פלגינן דבורא; ולא משכחת לה דמהימן אלא היכא דאמר סתמא "גרשתי את אשתי", אי נמי "עכשיו גרשתי את אשתי" - דמהימנינן אכוליה דבוריה: דכיון דלא נפקא לן אמעשה דלשעבר כלל, אלא אהנהו דלהבא - מה לו לשקר? הרי יכול לגרשה!
  70. ^ כן נראה בעיני.
  71. ^ בעל שאמר בפני בית דין:
  72. ^ לבועל
  73. ^ דאצל אשתו פסול הוא לעדות, אלמא פלגינן האי עדות: דלבועל מהימן, לאשה לא מהימן
  74. ^ בועל ואשה
  75. ^ דלגבי בועל אנו מאמינין כל העדות
  76. ^ למפרע ולהבא באשה אחת