ביאור:בבלי בבא בתרא דף קמז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

"דומה שיש לי בן; עכשיו שאין לי בן ^[1] - נכסי לפלוני"; [או] היה חולה ומוטל במטה ואמרו לו "נכסיו למי"? אמר להן "דומה שאשתי מעוברת; עכשיו שאין אשתי מעוברת - נכסי לפלוני", ונודע שיש לו בן או שהיתה אשתו מעוברת - אין מתנתו מתנה ^[2]?

לימא רבי שמעון בן מנסיא היא, ולא רבנן?

אפילו תימא רבנן: "דומה" שאני.

ודקארי לה מאי קארי לה?

מהו דתימא צעריה הוא דקא מדכר ^[3] - קא משמע לן ^[4].

אמר רבי זירא אמר רב: מנין למתנת שכיב מרע ^[5] שהיא מן התורה? שנאמר (במדבר כז ח) [ואל בני ישראל תדבר לאמר איש כי ימות ובן אין לו] והעברתם את נחלתו לבתו ^[6]: יש לך העברה אחרת שהיא כזו ^[7], ואי זו? זו מתנת שכיב מרע.

רב נחמן אמר רבה בר אבוה מהכא: (במדבר כז ט) [ואם אין לו בת] ונתתם את נחלתו לאחיו ^[8] : יש לך נתינה אחרת שהיא כזו, ואי זו? זו מתנת שכיב מרע.

ורב נחמן מאי טעמא לא אמר מ'והעברתם'?

ההוא מיבעי ליה לכדרבי, דתניא: רבי אומר: בכולן נאמרה בהן 'נתינה' וכאן נאמרה 'העברה': אין לך שמעביר נחלה משבט לשבט אלא בת, הואיל ובנה ובעלה ^[9] יורשין אותה ^[10].

ורבי זירא - מאי טעמא לא אמר מ'ונתתם'?

אורחיה דקרא הוא.

רב מנשיא בר ירמיה אמר מהכא: (מלכים ב כ א) בימים ההם חלה חזקיהו למות, ויבא אליו ישעיהו בן אמוץ הנביא, ויאמר אליו: כה אמר ה': צו לביתך כי מת אתה ולא תחיה; ^[11] בצואה בעלמא ^[12].

רמי בר יחזקאל אמר מהכא: (שמואל ב יז כג) ואחיתופל ראה כי לא נעשתה עצתו ויחבש את החמור וילך אל ביתו אל עירו ויצו אל ביתו ויחנק [וימת ויקבר בקבר אביו] - בצואה בעלמא.

תנו רבנן: שלשה דברים צוה אחיתופל את בניו ^[13]: אל תהיו במחלוקת, ואל תמרדו במלכות בית דוד ^[14], ויום טוב של עצרת ^[15] ברור ^[16] - זרעו חטים ^[17].

מר זוטרא אמר: 'בלול ^[18]' איתמר.

אמרי נהרדעי משמיה דרבי יעקב: לא 'ברור' - ברור ממש, ולא 'בלול' - בלול ממש, אלא אפילו בלול ורוח צפונית מנשבתו ^[19] - זה הוא 'ברור'.

אמר ליה רבי אבא לרב אשי: אנן - אדרב יצחק בר אבדימי מתנינן לה ^[20], דאמר רב יצחק בר אבדימי: מוצאי יום טוב האחרון של חג, הכל צופין לעשן המערכה: נטה כלפי צפון ^[21] - עניים שמחים ובעלי בתים עצבין, מפני שגשמי שנה מרובין ופירות מרקיבין ^[22]; נטה כלפי דרום ^[23] - עניים עצבים ובעלי בתים שמחין, מפני שגשמי שנה מועטין ^[24] ופירות משתמרין ^[25]; נטה כלפי מזרח - הכל שמחין ^[26]; כלפי מערב - הכל עצבין ^[27]'.

ורמינהי ^[28]: 'מזרחית לעולם יפה, מערבית לעולם קשה, רוח צפונית יפה לחטים בשעה שהביאו שליש ^[29] וקשה לזיתים בשעה שיניצו, ורוח דרומית קשה לחטין בשעה שהביאו שליש ויפה לזיתים בשעה שיניצו'; ואמר רב יוסף ואיתימא מר זוטרא ואיתימא רב נחמן בר יצחק: וסימנך: שלחן בצפון ^[30] ומנורה בדרום ^[31]: האי מרבי דידיה והאי מרבי דידיה ^[32]!?

לא קשיא: הא לן ^[33] והא להו ^[34].

תניא: אבא שאול אומר: יום טוב של עצרת ברור סימן יפה לכל השנה כולה.

אמר רב זביד: האי יומא קמא דריש שתא: אי חמים - כולה שתא חמימא ^[35], אי קריר - כולה שתא קרירא.

למאי נפקא מינה?

עמוד ב

לתפלתו של כהן גדול ^[36].

ורבא אמר רב נחמן: מתנת שכיב מרע ^[37] מדרבנן בעלמא היא: שמא תטרף דעתו עליו ^[38].

ומי אמר רב נחמן הכי ^[39]? והא אמר רב נחמן: ומי אמר רב נחמן הכי ^[40]? והא אמר רב נחמן: אף על גב דאמר שמואל 'המוכר שטר חוב לחבירו ^[41] וחזר ^[42] ומחלו ^[43] – מחול ^[44], ואפילו יורש ^[45] מוחל ^[46], מודה שמואל שאם נתנו ^[47] במתנת שכיב מרע ^[48] - דאינו יכול למוחלו ^[49]': אי אמרת בשלמא דאורייתא - משום הכי אינו יכול למחול, אלא אי אמרת דרבנן היא - אמאי אינו יכול למחול?

^[50] אינה של תורה ^[51], ועשאוה כשל תורה ^[52].

אמר רבא אמר רב נחמן: שכיב מרע שאמר "ידור פלוני בבית זה", "יאכל פלוני פירות דקל זה" - לא אמר כלום ^[53], עד שיאמר "תנו בית זה לפלוני וידור בו", "תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו".

למימרא דסבר רב נחמן 'מילתא דאיתא בבריא איתא בשכיב מרע, דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע' ^[54]? והא אמר רבא אמר רב נחמן:

הערות

^ כלומר: כמדומה הייתי שיש לי בן, עכשיו שנודע לי שאין לי בן
^ דאילו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת - לא היה נותן
^ ולא תלה טעם מתנתו במיתת בנו, אלא כמתאונן על בנו שמת, ולפי שבן ראוי לירש נכסי אביו, וזה אין לו בן לירש, ומתוך כך נזכר צער מיתת בנו בשעת חילוק נכסיו, וליכא אומדן דעתיה כל כך, דאיכא למימר רבי שמעון בן מנסיא היא ולא רבנן, דליכא הכא אומדן דמוכח כל כך
^ דדוקא קאמר, וכדמפרש ותולה מתנתו במיתת בנו דמי, ודברי הכל היא
^ שקונה בדבור בלא קנין סודר, כגון מְצַוֶּה מחמת מיתה, דפסקינן (לקמן דף קנא:) דלא בעי קנין, אפילו במקצת, והוא דמית; אי נמי שכיב מרע שחלק כל נכסיו בלא שיור ומית
^ דהוה מצי למכתב 'איש כי ימות ובן אין לו - נחלתו לבתו וכו'; 'והעברתם' יתירא הוא. ורבינו חננאל פירש: מדכתיב 'את נחלתו' - את רבויא הוא; ולא נהירא: דהא אמרינן לקמן: ההיא מיבעי ליה לכדתניא רבי אומר כו' – 'והעברתם', דריש ולא דריש 'את'! אלמא לעיל נמי דריש אידך מלשון 'העברה'; ואית דמפרשי: מדשני קרא בדבוריה, דמצי למכתב 'ונתתם', כדכתיב באינך; ולא נהירא נמי האי לישנא: דהא 'ונתתם' נמי חשבינן מיותר באותה סוגיא, דהכי הוה ליה למכתב: 'איש כי ימות ובן אין לו - נחלתו לבתו, ואם אין לו בת - נחלתו לאחיו', וכן כולם! הלכך כל 'והעברתם' 'ונתתם' - מיותרים הם; כן נראה בעיני
^ ברשות הבת שהיא בלא קנין
^ קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'ואם אין לו בת - נחלתו לאחיו'; וכן כולן
^ שהן משבט אחר
^ והכי אתא קרא לאשמועינן 'והעברתם את נחלתו משבטו' על ידי בתו, שתירשנו, ושמא תינשא אחרי כן לאיש משבט אחר ותמות ויירשנה
^ 'צו לביתך'
^ אלמא צואת שכיב מרע בעלמא קונה
^ הכי הוה קים להו
^ שלא אירע לו יפה
^ דהיינו שבועות
^ אם תראהו ברור: צח ולא יום המעונן
^ שמצליחין באותה שנה; 'כעצם השמים לטוהר' (שמות כד) מתרגמינן 'לברירו'
^ מעורב: יום המעונן
^ שמפזרת את העבים, כדכתיב (איוב לז) 'מצפון זהב יאתה רוח צפונית': מאיר את היום כזהב
^ סימני תבואות אם יצליחו אם לאו - אדרב יצחק סמכינן, ולא אסימני עצרת: בשביל שבחג נידונין על המים
^ רוח דרומית מנשבת בו ומטהו כלפי צפון
^ ומתוך שאינן יכולין להשמר - נמכרין בזול
^ רוח צפון מנשבת בו
^ ובאותם הגשמים מתברכין הפירות הנזרעין
^ ושבאוצרות משתמרין ונמכרין ביוקר הרי ריוח לעשירים ועצב לעניים
^ שמערבית ממטרת במדה, ופירות אינן ביוקר
^ שמזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול, ופירות קרקע אינן צומחים; אלמא מזרחית קשה ומערבית יפה
^ מהך ברייתא דקתני איפכא
^ דאין צריכין למטר
^ כדכתיב (שמות כו) 'והשלחן תתן על צלע צפון'
^ כדכתיב (שם) 'ואת המנורה נכח השלחן'
^ כל אחד מגדל את שלו: לחם חטין על השלחן בצפון, וצפונית יפה לחטים; שמן זית מדליקין במנורה שבדרום, ודרומית יפה לזיתים
^ לבני בבל השוכנים במצולה וארצנו מלוחלחת ואינה צריכה למטר כל כך; לדידן מיתנייא ברייתא בתרייתא: שמערבית קשה, לפי שממטרת יותר מדאי לבני בבל, ומזרחית יפה
^ וברייתא קמייתא, דמתניא איפכא – להו: לבני ארץ ישראל, שארצם גבוהה וצריכין למטר הרבה
^ כלומר רוב השנה
^ שהיה מתפלל ביום הכפורים שתהיה שנה זו גשומה ושחונה, ועתה לפי הענין שיראה בראש השנה - יתפלל ביוה"כ
^ שקונה באמירה בעלמא
^ אינה מן התורה, וקראי דלעיל - עצה טובה קא משמע לן: שיצוה לביתו בשעת מיתתו מה שיש לו לצוות, הן על ידי קנין הן על ידי דבור, כגון: דברים שאין צריכין קנין שאדם מודיע לבני ביתו: מי חייב לו כלום וממונו וחפציו ביד מי, והיכן מונחין; אלא מדרבנן בעלמא קונה: גזירה שמא עד שיבאו עדים לקנות - תטרף דעתו של חולה קודם שיבאו, ולא יוכל להקנות, ונמצאת צוואתו בטלה. וקשיא לי: מה בכך אם תבטל, מאחר שאינו קונה באמירה, תבטל ותבטל!? ולישנא אחרינא מפרשינן, ונראה בעיני: דלהכי תקון רבנן שיקנו דבריו באמירה: שאם אין דבריו נקנין - חיישינן שמא תטרף דעתו בחליו מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו
^ דמדרבנן היא ולא מדאורייתא
^ דמדרבנן היא ולא מדאורייתא
^ שחייב לו לוה למלוה ממון, ומסר לו המלוה את השטר ליד לוקח, ומכרו לו וכתב לו "קני לך וכל שעבודיה"; אי נמי כדפסקינן התם 'הלכתא אותיות נקנות במסירה' בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל עז)
^ המוכר
^ ללוה
^ דלא מכר לו ראשון לשני אלא כל זכות שתבא לידו, ולא עדיף האי לוקח ממלוה, דאתי מחמתיה דמלוה; ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר ללוקח, דהא הלכתא היא דדיינינן דינא דגרמי, וזה הפסיד מעותיו - כשורף שטרותיו של חבירו, דקיימא לן דחייב, מההוא עובדא דכפייה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי
^ של מלוה
^ וסברא הוא: דלא אלים כח של לוקח במה שנמסר לו שטר המלוה אלא לזכות בחוב הכתוב במקום המלוה או היורש, אך לא נעקר שעבודו מן המלוה, וקרינא ביה 'עבד לוה לאיש מלוה', ויכול למחול שעבודו
^ המלוה לאיש אחר
^ וכגון שחלק כל נכסיו; אי נמי על ידי קנין כדין כל מתנת שכיב מרע במקצת, אי נמי בלא קנין
^ דכיון דמסרו לו בחייו - אין לך קנין גדול מזה; ומיהו אם עמד - חוזר אם מתנת שכיב מרע במקצת הוא, כדפסקינן לקמן: דאינו יכול למחול, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואלימי ממתנת בריא, ואין היורש יכול למחול
^ ומשני:
^ אלא מדרבנן היא
^ ומשום טירוף דעתו, כדאמרן לעיל
^ שהדירה אין בה ממש להקנותה, ופירות דקל נמי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם; וכיון דמתנת בריא - אפילו בקנין סודר - לא קני, דמילי לא מיקנו אלא אם כן הקנה לו החפץ, כגון 'דקל לפירותיו' ו'בית לדור' - מתנת שכיב מרע נמי לא קניא, ; דמילתא דליתא בבריא - ליתא בשכיב מרע: שאין שכיב מרע חמור מן הבריא, אלא דאמירתו - במקום קנין של בריא הוא, והיכא דאין קנין מועלת בבריא - אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי; הלכך אין מועיל עד שיאמר
^ לא אלים כח השכיב מרע יותר מן הבריא, אלא שאמירתו קונה כקנין סודר דבריא

[1] כלומר: כמדומה הייתי שיש לי בן, עכשיו שנודע לי שאין לי בן

[2] דאילו היה יודע שיש לו בן או שאשתו מעוברת - לא היה נותן

[3] ולא תלה טעם מתנתו במיתת בנו, אלא כמתאונן על בנו שמת, ולפי שבן ראוי לירש נכסי אביו, וזה אין לו בן לירש, ומתוך כך נזכר צער מיתת בנו בשעת חילוק נכסיו, וליכא אומדן דעתיה כל כך, דאיכא למימר רבי שמעון בן מנסיא היא ולא רבנן, דליכא הכא אומדן דמוכח כל כך

[4] דדוקא קאמר, וכדמפרש ותולה מתנתו במיתת בנו דמי, ודברי הכל היא

[5] שקונה בדבור בלא קנין סודר, כגון מְצַוֶּה מחמת מיתה, דפסקינן (לקמן דף קנא:) דלא בעי קנין, אפילו במקצת, והוא דמית; אי נמי שכיב מרע שחלק כל נכסיו בלא שיור ומית

[6] דהוה מצי למכתב 'איש כי ימות ובן אין לו - נחלתו לבתו וכו'; 'והעברתם' יתירא הוא. ורבינו חננאל פירש: מדכתיב 'את נחלתו' - את רבויא הוא; ולא נהירא: דהא אמרינן לקמן: ההיא מיבעי ליה לכדתניא רבי אומר כו' – 'והעברתם', דריש ולא דריש 'את'! אלמא לעיל נמי דריש אידך מלשון 'העברה'; ואית דמפרשי: מדשני קרא בדבוריה, דמצי למכתב 'ונתתם', כדכתיב באינך; ולא נהירא נמי האי לישנא: דהא 'ונתתם' נמי חשבינן מיותר באותה סוגיא, דהכי הוה ליה למכתב: 'איש כי ימות ובן אין לו - נחלתו לבתו, ואם אין לו בת - נחלתו לאחיו', וכן כולם! הלכך כל 'והעברתם' 'ונתתם' - מיותרים הם; כן נראה בעיני

[7] ברשות הבת שהיא בלא קנין

[8] קרא יתירא הוא, דמצי למכתב 'ואם אין לו בת - נחלתו לאחיו'; וכן כולן

[9] שהן משבט אחר

[10] והכי אתא קרא לאשמועינן 'והעברתם את נחלתו משבטו' על ידי בתו, שתירשנו, ושמא תינשא אחרי כן לאיש משבט אחר ותמות ויירשנה

[11] 'צו לביתך'

[12] אלמא צואת שכיב מרע בעלמא קונה

[13] הכי הוה קים להו

[14] שלא אירע לו יפה

[15] דהיינו שבועות

[16] אם תראהו ברור: צח ולא יום המעונן

[17] שמצליחין באותה שנה; 'כעצם השמים לטוהר' (שמות כד) מתרגמינן 'לברירו'

[18] מעורב: יום המעונן

[19] שמפזרת את העבים, כדכתיב (איוב לז) 'מצפון זהב יאתה רוח צפונית': מאיר את היום כזהב

[20] סימני תבואות אם יצליחו אם לאו - אדרב יצחק סמכינן, ולא אסימני עצרת: בשביל שבחג נידונין על המים

[21] רוח דרומית מנשבת בו ומטהו כלפי צפון

[22] ומתוך שאינן יכולין להשמר - נמכרין בזול

[23] רוח צפון מנשבת בו

[24] ובאותם הגשמים מתברכין הפירות הנזרעין

[25] ושבאוצרות משתמרין ונמכרין ביוקר הרי ריוח לעשירים ועצב לעניים

[26] שמערבית ממטרת במדה, ופירות אינן ביוקר

[27] שמזרחית מונעת מטר ומביאה בצורת ויוקר גדול, ופירות קרקע אינן צומחים; אלמא מזרחית קשה ומערבית יפה

[28] מהך ברייתא דקתני איפכא

[29] דאין צריכין למטר

[30] כדכתיב (שמות כו) 'והשלחן תתן על צלע צפון'

[31] כדכתיב (שם) 'ואת המנורה נכח השלחן'

[32] כל אחד מגדל את שלו: לחם חטין על השלחן בצפון, וצפונית יפה לחטים; שמן זית מדליקין במנורה שבדרום, ודרומית יפה לזיתים

[33] לבני בבל השוכנים במצולה וארצנו מלוחלחת ואינה צריכה למטר כל כך; לדידן מיתנייא ברייתא בתרייתא: שמערבית קשה, לפי שממטרת יותר מדאי לבני בבל, ומזרחית יפה

[34] וברייתא קמייתא, דמתניא איפכא – להו: לבני ארץ ישראל, שארצם גבוהה וצריכין למטר הרבה

[35] כלומר רוב השנה

[36] שהיה מתפלל ביום הכפורים שתהיה שנה זו גשומה ושחונה, ועתה לפי הענין שיראה בראש השנה - יתפלל ביוה"כ

[37] שקונה באמירה בעלמא

[38] אינה מן התורה, וקראי דלעיל - עצה טובה קא משמע לן: שיצוה לביתו בשעת מיתתו מה שיש לו לצוות, הן על ידי קנין הן על ידי דבור, כגון: דברים שאין צריכין קנין שאדם מודיע לבני ביתו: מי חייב לו כלום וממונו וחפציו ביד מי, והיכן מונחין; אלא מדרבנן בעלמא קונה: גזירה שמא עד שיבאו עדים לקנות - תטרף דעתו של חולה קודם שיבאו, ולא יוכל להקנות, ונמצאת צוואתו בטלה. וקשיא לי: מה בכך אם תבטל, מאחר שאינו קונה באמירה, תבטל ותבטל!? ולישנא אחרינא מפרשינן, ונראה בעיני: דלהכי תקון רבנן שיקנו דבריו באמירה: שאם אין דבריו נקנין - חיישינן שמא תטרף דעתו בחליו מתוך צער שהוא יודע שלא יקיימו בניו צוואתו

[39] דמדרבנן היא ולא מדאורייתא

[40] דמדרבנן היא ולא מדאורייתא

[41] שחייב לו לוה למלוה ממון, ומסר לו המלוה את השטר ליד לוקח, ומכרו לו וכתב לו "קני לך וכל שעבודיה"; אי נמי כדפסקינן התם 'הלכתא אותיות נקנות במסירה' בפרק 'המוכר את הספינה' (לעיל עז)

[42] המוכר

[43] ללוה

[44] דלא מכר לו ראשון לשני אלא כל זכות שתבא לידו, ולא עדיף האי לוקח ממלוה, דאתי מחמתיה דמלוה; ומיהו מעותיו יחזיר לו מוכר ללוקח, דהא הלכתא היא דדיינינן דינא דגרמי, וזה הפסיד מעותיו - כשורף שטרותיו של חבירו, דקיימא לן דחייב, מההוא עובדא דכפייה רפרם לרב אשי ואגבי מיניה כי כשורא לצלמי

[45] של מלוה

[46] וסברא הוא: דלא אלים כח של לוקח במה שנמסר לו שטר המלוה אלא לזכות בחוב הכתוב במקום המלוה או היורש, אך לא נעקר שעבודו מן המלוה, וקרינא ביה 'עבד לוה לאיש מלוה', ויכול למחול שעבודו

[47] המלוה לאיש אחר

[48] וכגון שחלק כל נכסיו; אי נמי על ידי קנין כדין כל מתנת שכיב מרע במקצת, אי נמי בלא קנין

[49] דכיון דמסרו לו בחייו - אין לך קנין גדול מזה; ומיהו אם עמד - חוזר אם מתנת שכיב מרע במקצת הוא, כדפסקינן לקמן: דאינו יכול למחול, דדברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו, ואלימי ממתנת בריא, ואין היורש יכול למחול

[50] ומשני:

[51] אלא מדרבנן היא

[52] ומשום טירוף דעתו, כדאמרן לעיל

[53] שהדירה אין בה ממש להקנותה, ופירות דקל נמי: אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם; וכיון דמתנת בריא - אפילו בקנין סודר - לא קני, דמילי לא מיקנו אלא אם כן הקנה לו החפץ, כגון 'דקל לפירותיו' ו'בית לדור' - מתנת שכיב מרע נמי לא קניא, ; דמילתא דליתא בבריא - ליתא בשכיב מרע: שאין שכיב מרע חמור מן הבריא, אלא דאמירתו - במקום קנין של בריא הוא, והיכא דאין קנין מועלת בבריא - אמירה בשכיב מרע לא מהניא מידי; הלכך אין מועיל עד שיאמר

[54] לא אלים כח השכיב מרע יותר מן הבריא, אלא שאמירתו קונה כקנין סודר דבריא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]