ביאור:בבלי בבא בתרא דף קעה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

הכא נמי [1]: אדם עשוי שלא להשביע את עצמו [2]!

[רבנו גרשום: שאם יקום מחליו – שלא יאמרו עליו בני אדם: "מזל גדול של עושר יש לפלוני שקבץ ממון כל כך" – ואמאי אמר רב הונא 'נאמן'?]

כי קאמר רב הונא התם - דנקיט שטרא [3].

[4] מכלל דרב ושמואל דלא נקיט שטרא [5]? אמר "תנו" – נותנין [6]? מלוה על פה הוה, ורב ושמואל דאמרי תרוייהו 'מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות'? [7]!

אלא אמר רב נחמן: אידי ואידי [8] - דנקיט שטרא [9], ולא קשיא: הא [10] דמקויים [11], הא [דרב ושמואל] דלא מקויים: אמר "תנו" - קיימיה לשטריה [12], לא אמר תנו" לא קיימיה לשטריה [13].

אמר רבה: שכיב מרע שאמר "מנה לפלוני בידי", ואמרו יתומין "פרענו" – נאמנין; "תנו מנה לפלוני" ואמרו יתומין "פרענו" - אין נאמנין.

כלפי לייא! איפכא מסתברא! אמר "תנו מנה", כיון דפסקה אבוהון למילתא [14] איכא למימר דפרעיה, "מנה לפלוני בידי", כיון דלא פסק אבוהון למילתא - איכא למימר דלא פרעיה!?

אלא אי איתמר - הכי איתמר: שכיב מרע שאמר "מנה לפלוני בידי", ואמרו יתומין "חזר ואמר לנו אבא 'פרעתי'" – נאמנין; מאי טעמא? [15] אדכורי מידכר [16]; "תנו מנה לפלוני" ואמרו יתומין "חזר ואמר אבא 'פרעתי'" - אין נאמנין, דאם איתא דפרעיה - לא הוה אמר "תנו".

בעי רבא: שכיב מרע שהודה [17] – מהו [18]? צריך לומר "אתם עדי" או אין צריך לומר "אתם עדי"? צריך שיאמר "כתובו" או אין צריך לומר "כתובו" [19]? אדם משטה בשעת מיתה או אין אדם משטה בשעת מיתה?

בתר דבעיא - הדר פשטה: אין אדם משטה בשעת מיתה [ואין צריך לומר "אתם עדי"], ודברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו [20].

משנה:

המלוה את חבירו בשטר [21] - גובה מנכסים משועבדים [22] [23];

על ידי עדים - גובין מנכסים בני חורין;


עמוד ב

[המשך המשנה]

הוציא עליו [24] כתב ידו [25] שהוא חייב לו [26] - גובה מנכסים בני חורין [27];

ערב היוצא לאחר חיתום שטרות [28] - גובה [29] מנכסים בני חורין [30];

מעשה ובא לפני רבי ישמעאל, ואמר גובה מנכסים בני חורין.

אמר לו בן ננס: אינו גובה לא מנכסים משועבדים ולא מנכסים בני חורין!

אמר לו: למה?

אמר לו: הרי החונק את אחד בשוק ומצאו חבירו ואמר לו "הנח לו [ואני אתן לך]" – פטור, שלא על אמונתו הלוהו! אלא איזה הוא ערב שהוא חייב? – "הלוהו ואני נותן לך" חייב, שכן על אמונתו הלוהו [31].

ואמר רבי ישמעאל: הרוצה שיחכים - יעסוק בדיני ממונות, שאין לך מקצוע בתורה [גדול [32]] יותר מהן, והן כמעיין הנובע; והרוצה שיעסוק בדיני ממונות - ישמש את שמעון בן ננס.

אמר עולא: דבר תורה: אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה - גובה מנכסים משועבדים; מאי טעמא? שעבודא דאורייתא [33]; ואלא מה טעם אמרו 'מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסין בני חורין'? - משום פסידא דלקוחות [34] [## ואם יש סנטר – האם אם אין צריך שטר או עדים, דאיהו דאפסיד אנפשייהו"].

אי הכי - מלוה בשטר נמי!?

התם אינהו נינהו דאפסידו אנפשייהו.

ורבה אמר: דבר תורה: אחד מלוה בשטר ואחד מלוה על פה אינו גובה אלא מנכסים בני חורין; מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא [35]; ומה טעם אמרו 'מלוה בשטר גובה מנכסים משועבדים'? כדי שלא תנעול דלת בפני לוין.

אי הכי מלוה על פה נמי?

התם לית ליה קלא.

ומי אמר רבה הכי [36]? והא אמר רבה [37]: 'גבו קרקע [38] יש לו [39], גבו מעות - אין לו'! וכי תימא איפוך דרבה לעולא ודעולא לרבה [40] - והא אמר עולא 'דבר תורה בעל חוב דיניה בזבורית' [עיין תוספות] [41]?

[42] <אלא> רבה - טעמא דבני מערבא קאמר [43], וליה לא סבירא ליה [44].

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: 'מלוה על פה אינו גובה לא מן היורשין ולא מן הלקוחות'; מאי טעמא? שעבודא לאו דאורייתא; רבי יוחנן ורבי שמעון בן לקיש דאמרי תרוייהו 'מלוה על פה גובה בין מן היורשין ובין מן הלקוחות', מאי טעמא? שעבודא דאורייתא!

מיתיבי: 'החופר בור ברשות הרבים ונפל עליו שור והרגו – פטור; ולא עוד אלא שאם מת השור - יורשי בעל הבור חייבים לשלם דמי שור לבעליו' [45]!?

אמר רבי אלעא אמר רב: בשעמד בדין [46].

והא 'הרגו' קתני?

אמר רב אדא בר אהבה: שעשאו [47] טרפה [48].

והא אמר רב נחמן 'תני תנא: "מת וקברו [49]"'?

התם - דיתבי דייני אפומא דבירא [50] וחייבוהו.

[## תירוץ דחוק, כדי לקיים את דברי רב ושמואל; ולפי זה נראה שהברייתא כשיטת רבי יוחנן וריש לקיש!]

הערות[עריכה]

  1. ^ גבי הקדש
  2. ^ איכא למימר לכך נתכוין ואמאי קאמר רב הונא 'נאמן ונותנין לו המנה'?
  3. ^ ההוא מלוה, וזה הודה לו
  4. ^ ופרכינן:
  5. ^ והלכך אין נותנין לו כי לא אמר "תנו"
  6. ^ אי הכי - כי אמר "תנו" אמאי נותנין
  7. ^ ואי (לאו) משום טעמא דמצוה לקיים דברי המת - לא היה להם ליתן בשביל דברי אביהם עד לאחר מותו
  8. ^ בין זה שאמר שכיב מרע "מנה לפלוני בידי" והוא בא ליפרע מן ההקדש, ובין זה הבא ליפרע מבניו
  9. ^ כולהו שטרי נקיטי דמסקי ביה בהאי שכיב מרע מנה
  10. ^ דהקדש
  11. ^ דאיכא הנפק
  12. ^ ולא צריך מלוה לקיומיה
  13. ^ חיישינן דלמא משום שלא להשביע את בניו אמר הכי, ולא גבי עד דמקיימי לשטריה
  14. ^ שגמר דבריו וצוום לפרוע
  15. ^ דלמא
  16. ^ והלכך לא רצה לומר עדיין תנו
  17. ^ בעל חובו טוען לו "מנה לי בידך" ואמר לו "הן"
  18. ^ דכה"ג אמרינן בסנהדרין בפרק 'זה בורר' (דף כט:) דצריך שיאמר "אתם עדי" ואי לא - מצי אמר ליה "משטה אני בך"
  19. ^ דאמרינן ב'חזקת הבתים' (לעיל מ.): הודאה בפני שנים - צריך שיאמר "כתובו"
  20. ^ וא"צ לומר כתובו
  21. ^ אפילו אין כתוב בו אחריות
  22. ^ מכורין
  23. ^ הא פסקינן הלכתא ב'שנים אוחזין' (בבא מציעא טו:) דאחריות טעות סופר הוא, וכמי שכתוב בו אחריות דמי
  24. ^ מַלוה
  25. ^ של לוה
  26. ^ ממון, ואין כאן עדות אחרת
  27. ^ דלא גובה ממשועבדים אלא מלוה הכתוב בשטר שיש בו עדים: דכיון דאיכא תרתי: שטר ועדים - מפקי ליה לקלא, ולקוחות הוא דאפסידו אנפשייהו שלא חקרו בדבר ויניחו בני חרי למוכר לגבות מהם
  28. ^ שכתב בתוך השטר אחר חתימת העדים אני פלוני בן פלוני ערב
  29. ^ מן הערב
  30. ^ בערבות שבעל פה, דמלוה על פה היא, כיון דלא חתימי עדים על הערבות; והוא הדין לערב בלא שטר אחר מתן מעות
  31. ^ דכל ערב שלאחר מתן מעות - לא הוי ערב, שלא על אמונתו והבטחתו של ערב זה הלוהו
  32. ^ -הב"ח
  33. ^ 'יוציא אליך העבוט' (דברים כד יא) והוא הדין למקרקעי
  34. ^ שלא יוכלו להזהר בְּדָבר שאין ידוע לָעולם
  35. ^ וקרא - במשכנו שלא בשעת הלואתו [בבבא מציעא (דף קיד:)]
  36. ^ שעבודא לאו דאורייתא
  37. ^ והא אמרינן בפרק 'יש נוחלין' (לעיל דף קכד:) שלחו מתם: 'בכור נוטל פי שנים במלוה', ואמר רבה עלה
  38. ^ בחובת אביהם
  39. ^ דכמאן דמשעבד בחיי אבוהון דמי, וקרינא ביה 'בכל אשר ימצא לו' אלמא שעבודא דאורייתא
  40. ^ גירסת הרשב"ם: איפוך: גבו קרקע אין לו גבו מעות יש לו: דמעות הלוהו ומעות משלם, ודמי טפי ל'אשר ימצא לו'
  41. ^ ונפקא ליה בפרק קמא דבבא קמא (דף ח.) מ'והאיש אשר אתה נושה בו יוציא וגו': מה דרכו של אדם להוציא פחות שבכלים - אלמא שעבודא דזיבורית דאורייתא
  42. ^ ומשני:
  43. ^ דאמר התם 'נוטל פי שנים במלוה' - במקרקעי אמור, ולא במעות
  44. ^ ומיהו לדידיה סבירא ליה דבכור אינו נוטל פי שנים, ולא שנא גבו קרקע ולא שנא גבו מעות: דשעבודא לאו דאורייתא
  45. ^ אלמא מלוה על פה [חיוב נזיקין לפני פסק של בית דין] גובה מן היורשים, וקשיא לרב ושמואל
  46. ^ דמעשה בית דין - כמלוה בשטר דמי
  47. ^ השור
  48. ^ ועמד בדין קודם שיצתה נשמתו
  49. ^ השור דחפו וקברו בתוך קרקעית הבור
  50. ^ לפני מותו