ביאור:בבלי בבא בתרא דף קנא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[לעלי עז,ב; (לקמן קסז,ב)] 'כותבין שטר למוכר ואע"פ שאין לוקח עמו' [1]; [2] כיון שהחזיק זה [3] בקרקע - נקנה [4] שטר כל מקום שהוא [5], וזו היא ששנינו 'נכסים שאין להן אחריות נקנין עם הנכסים שיש להן אחריות בכסף ובשטר ובחזקה' [6];

בהמה איקרי 'נכסי', דתנן [7] המקדיש נכסיו והיתה בהן בהמה ראויה לגבי מזבח, [8] זכרים [9] עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים [10];

עופות איקרי 'נכסי' דתנן [11] המקדיש נכסיו והיו בהן דברים הראויין לגבי מזבח: יינות שמנים ועופות

תפלין איקרי 'נכסי', דתנן [12] המקדיש נכסיו מעלין לו תפלין [13]!

איבעיא להו: ספר תורה מאי? כיון דלא מזדבן - דאסור לזבוניה - לאו נכסי הוא? או דלמא כיון דמזדבן ללמוד תורה ולישא אשה - נכסי הוא [14]?

תיקו.

<סימן זוטרא אימיה דעמרם מתרתי אחוותא רב טובי ורב דימי ורב יוסף>

אימיה דרב זוטרא בר טוביא כתבינהו לנכסה לרב זוטרא בר טוביא דבעיא לאנסובי ליה לרב זביד [15]; אינסיבא וגרשה [16]; אתיא לקמיה דרב ביבי בר אביי, אמר: משום אנסובי - והא אינסיבא [17]!

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע: משום דאתו ממולאי [18] אמריתו מילי מולייתא [19]? אפילו למאן דאמר 'מברחת קני' [20] - הני מילי [21] היכא [22]דלא גליא דעתה [23], אבל הכא גליא דעתה דמשום אינסובי הוא [24], והא אינסיבא ואיגרשה [25]!

אימיה דרמי בר חמא: באורתא כתבתינהו לנכסה לרמי בר חמא, בצפרא כתבתינהו לרב עוקבא בר חמא! אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי. אזל רב עוקבא בר חמא קמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסי!

אתא רב ששת לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: מאי טעמא אוקמיה מר לרב עוקבא בר חמא? אי משום דהדרא בה - והא שכיבא [26]?

אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל שאילו עמד – חוזר, חוזר במתנתו [27].

אימור דאמר שמואל – לעצמו [28], לאחר מי אמר [29]?

אמר ליה: בפירוש אמר שמואל: בין לעצמו בין לאחר.

[30]

אימיה דרב עמרם חסידא הוה לה מלוגא דשטראי [31]; כי קא שכבא - אמרה "ליהוי לעמרם ברי" [32]. אתו אחוה לקמיה דרב נחמן, אמרו ליה: והא לא משך [33]?

אמר להו: דברי שכיב מרע ככתובין וכמסורין דמו.

אחתיה דרב טובי בר רב מתנה כתבתינהו לנכסה לרב טובי בר רב מתנה בצפרא; לפניא אתא רב אחדבוי בר רב מתנה, בכה לה, אמר לה "השתא אמרי [34] מר [35] צורבא מרבנן ומר לאו צורבא מרבנן"! כתבתינהו ניהליה!

אתא לקמיה דרב נחמן, אמר ליה: הכי אמר שמואל: כל שאילו עמד חוזר - חוזר במתנתו [36].

אחתיה דרב דימי בר יוסף הוה לה פיסקתא דפרדיסא [37]; כל אימת דהות חלשא - הוה מקניא ליה ניהליה,


עמוד ב

וכי קיימא הות הדרא בה [38].

זימנא חדא חלשא; שלחה ליה: "תא, קני"! שלח: "לא בעינא"! שלחה ליה "תא קני כל היכא דבעית [39]"!

אזל, שיירה [40], וקנו מינה [41].

כי קיימא - הדרא בה.

אתאי לקמיה דרב נחמן, שלח ליה "תא" - לא אתא, אמר: מאי איתי? הא שיירה וקנו מינה!

שלח ליה אי לא אתית - מחינא לך בסילוא דלא מבע דמא [42]!

אמר להו לסהדי: היכי הוה מעשה?

אמרו ליה [43]: אמרה הכי [44]: "ווי דקא מיתה הך איתתא [45]"!

אמר להו: אם כן הוה מצוה מחמת מיתה, ומצוה מחמת מיתה חוזר [46].

איתמר: מתנת שכיב מרע במקצת [47] - אמרוה רבנן קמיה דרבא משמיה דמר זוטרא בריה דרב נחמן דאמר משמיה דרב נחמן - הרי היא כמתנת בריא והרי היא כמתנת שכיב מרע: הרי היא כמתנת בריא שאם עמד אינו חוזר, והרי היא כמתנת שכיב מרע [48] דלא בעיא קנין [49].

אמר להו רבא: לאו אמינא לכו לא תיתלו בוקי סריקי ברב נחמן!? הכי אמר רב נחמן: הרי היא כמתנת בריא ובעיא קנין [50].

איתיביה רבא לרב נחמן [51] 'שייר קרקע כל שהוא [52] מתנתו קיימת' - מאי לאו דלא קנו מיניה?

לא, דקנו מיניה.

אי הכי אימא סיפא: לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו קיימת [53]; ואי דקנו מיניה אמאי אין מתנתו קיימת [54]?

אמר ליה: הכי אמר שמואל: שכיב מרע שכתב כל נכסיו לאחרים, אף על פי שקנו מידו עמד – חוזר: בידוע שלא היה מצוה אלא מחמת מיתה [55].

איתיביה רב משרשיא לרבא: מעשה באמן של בני רוכל [56] שהיתה חולה, ואמרה "תנתן כבינתי [57] לבתי" והוא בשנים עשר מנה, ומתה, וקיימו [58] דבריה [59]!?

התם - במצוה מחמת מיתה [60].

איתיביה רבינא לרבא: 'האומר "תנו גט זה לאשתי" ו"שטר שחרור זה לעבדי" ומת - לא יתנו לאחר מיתה; "תנו מנה לפלוני" ומת - יתנו לאחר מיתה' וממאי דלא קנו מיניה דומיא דגט: מה גט לאו בר קנין - אף האי נמי דלא קנו מיניה!

התם נמי במצוה מחמת מיתה.

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: מצוה מחמת מיתה בעלמא בעיא קנין, וכי תניא הני מתנייתא - במחלק כל נכסיו, דההיא - מתנת שכיב מרע שויוה.

והלכתא: מתנת שכיב מרע במקצת בעיא קנין, ואף על גב דמת; מצוה מחמת מיתה - לא בעיא קנין, והוא דמת; עמד – חוזר, ואף על גב דקנו מיניה.

הערות[עריכה]

  1. ^ דאינו חוב אלא למוכר, וכיון שהוא רוצה - יכתוב לו
  2. ^ מסקנא דמילתא דרב הונא היא: אם קדם מוכר וכתב לו את השטר, ואח"כ מכר לזה את השדה
  3. ^ הלוקח
  4. ^ לו
  5. ^ דאין אדם יכול לעכבו, דלדעת כן מכר לו את השדה: שיזכה הלוקח בשטר הנכתב לו לשמו, וכשהחזיק בשדה - נקנה לו השטר
  6. ^ אלמא שטר מיקרי 'נכסים שאין להן אחריות'
  7. ^ במסכת שקלים בפ"ד (משנה ז)
  8. ^ זכרים ונקבות, רבי אליעזר אומר: זכרים ימכרו לצרכי עולות, ונקבות ימכרו לצרכי זבחי שלמים, ודמיהם יפלו עם שאר נכסים לבדק הבית; רבי יהושע אומר
  9. ^ עצמן
  10. ^ ובמסכת תמורה (דף לא:) מפרש פלוגתייהו
  11. ^ גם זו שנויה במסכת שקלים
  12. ^ במסכת ערכין
  13. ^ כלומר: אף תפלין – הקדש, ומעלין לו בדמים, ופודן בשוויהן; אלמא מדחל עלייהו הקדש מיקרי 'נכסי', שהרי נכסיו הקדיש
  14. ^ מי מיקרי נכסי כתפילין דמו או דלמא תפילין היינו טעמא דהוי מלבוש אבל ספר מצוה היא ולא נכסי ואע"פ שיכול למכרו לא מיקרי נכסי
  15. ^ וכן פירשה לו בהדיא, כדמוכח בסיפא: דגליא דעתה משום דבעיא לאינסובי היא נותנתן לזה, דאין זה אלא להבריח מבעלה
  16. ^ ותבעה נכסה מבנה
  17. ^ והפסידה, דקנה בנה, ולא אהני גלויי דעתה אלא להכי: שאילו לא היתה ניסת לרב זביד - לא תתקיים המתנה, אבל השתא דאינסיבא - נתקיימה המתנה
  18. ^ דאביי אביו ממשפחת בית עלי, כדאמרינן (ראש השנה יח.): אביי ורבא ממשפחת בית עלי קאתו, וזהו שם מקומן; בבראשית רבה: רבי מאיר אזל לממלא, ראה אותן שהם שחורי ראש כו'
  19. ^ בעלי מומין: שאין בהן ממש, כמו 'שקל מוליא ושדא בנצא גבשושית' (לעיל דף נד.)
  20. ^ יש מפרשים היינו גבי ההוא מעשה דאימיה דרב שמואל בר אבא מאקרוקנא בפרק 'החובל' (בבא קמא דף פח.), ולאו מלתא היא: דהתם - בחיי בעלה כתבה נכסי מלוג שלה לבנה לזכות בהן אחר מיתת בעלה, והכי מפרשינן לה אפילו לרבנן דפליגי ארשב"ג בכתובות בפרק 'האשה שנפלו לה נכסים' (דף עט.), ואמרי: רצה משחק בה ומעכב המתנה לעצמו וקנה הכל; ולעיל פרישית לה
  21. ^ דאמרי רבנן רצה משחק בה וקנה
  22. ^ דיהבא סתמא ו
  23. ^ דמשום אינסובי הוא ולא נודע שלהבריח מתכוונת
  24. ^ מברחת מבעלה ולדעת כן שיחזרו לה אחר גירושין
  25. ^ הכא מודו רבנן דלא קני אלא יחזרו לה נכסים, כדאמרינן נמי התם: עד שתכתוב מהיום ולכשארצה: דכיון דגליא דעתה - כמאן דכתבה ליה הכי דמי
  26. ^ דבשלמא אם לא מתה, תנן: 'לא שייר קרקע כל שהוא - אין מתנתו מתנה' וכמו שחזרה מן הראשון כשנתנה לשני - תחזור בה מן השני נמי אם תרצה, אבל עתה, שמתה - תתקיים מתנה ראשונה ויקנה ראשון, שהרי היא נתנה במתנת שכיב מרע, ודבריה ככתובין וכמסורין כשמתה, ולא אמרינן 'דייתיקי מבטלת דייתיקי'; והכי סבירא ליה
  27. ^ וזאת האשה, מאחר שאם עמדה היתה חוזרת - הועילה חזרתה מן הראשון אף על פי שמתה, וקנה שני; וכן הלכה
  28. ^ היכא דחזר בו החולה, ושייר לעצמו ולא נתנה לאחרים - הויא חזרתו חזרה אף על גב דמית
  29. ^ אבל הכא - דחזר בו מראשון ונתן לאחר - שמא לאו חזרה גמורה היא
  30. ^ ומסקנא: אחרון קנה משום דהדרא בה מראשון. ובפרק 'מי שהיה נשוי' בכתובות (דף צד:) איכא מעשה אחריני: אימיה דרמי בר חמא בצפרא כתבתינהו לנכסי לרמי בר חמא, לאורתא כתבתינהו לרב עוקבא; אתא רמי בר חמא לקמיה דרב ששת, אוקמיה בנכסי; אתא רב עוקבא בר חמא לקמיה דרב נחמן, אוקמיה בנכסי; ומסקנא שודא דדייני, ולהקדמה לא חיישינן, הואיל וביום אחד נכתבו! מיהו ההוא מיבעיא לן לאוקמה במתנת בריא, והא דהכא - בשכיב מרע ובשכיב מרע, לא שנא ביום אחד לא שנא בשני ימים - אחרון קני, דהא הדר ביה מקמיה.
  31. ^ כרך של שטרות; אי נמי נרתק מלא שטרות
  32. ^ כגון שקנו מידה; אי נמי בלא קנין, וכגון דלא שיירה מידי
  33. ^ רב עמרם האי מלוגא דשטרי בחייה
  34. ^ כולי עלמא
  35. ^ שאחי שנתת לו מתנה הוי
  36. ^ ובתרא קני
  37. ^ כמו 'פיסקא' חתיכת קרקע
  38. ^ כדתנן 'לא שייר קרקע כל שהוא אין מתנתו מתנה'
  39. ^ בא עתה אלי וקנה השדה בקנין גמור בכל ענין שתרצה, שלא אוכל לחזור
  40. ^ ושייר
  41. ^ לא רצה לקבל כל השדה, אלא שייר לעצמה מעט, דהוה ליה 'מתנה מקצת' ועל ידי קנין, דקים לן לקמן דלא מצית הדרא בה אלא אם כן מצוה מחמת מיתה, דמגלי דעתיה דמחמת מיתה קיהיב, ואי קאי הדר ביה
  42. ^ קוץ שמכאיב ואין יציאת דם ניכר בו, דהיינו נידוי
  43. ^ העדים
  44. ^ כששילחה בשביל אחיה
  45. ^ ולא תראה את אחיה שאינו רוצה לבא אלי
  46. ^ בין במתנה במקצת בין במתנה בלא שיור, ואפילו קנו מידו: אי קאי מחליו - הדר בכולהו: בידוע שלא היה קנין אלא מחמת מיתה, הואיל והיה מתאונן על מיתתו בעת צוואתו; והכי פסקינן לקמן
  47. ^ שלא היה בה קנין, והיא אותה מתנה ששנינו 'שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה: שאם עמד - אינו חוזר' דכיון דהוי בה שיור - כך היה דעתו: שאם יעמוד לא יחזור, ולכך שייר לעצמו מה ששייר
  48. ^ שאין בה שיור
  49. ^ ואם מת – קנה, ואם עמד - אינו חוזר
  50. ^ וכיון דקנו מיניה, אם עמד - אינו חוזר, דאיכא קנין ושיור, וכל שכן דאם מת – קנה; אבל בלא קנין - אפילו מת לא קנה, וכל שכן אם עמד – חוזר; והכי פסקינן לקמן
  51. ^ ממתניתין
  52. ^ דהיינו מתנת שכיב מרע במקצת
  53. ^ אם יעמוד מחליו; ואם מת - קנה
  54. ^ שאם יעמוד לא יחזור
  55. ^ הואיל ולא שייר, ואף על פי שלא צוה מחמת מיתה בהדיא
  56. ^ שם אדם
  57. ^ בית נפש: נושק"א בלע"ז, והוא לשון 'כבינות' דרחלות במסכת שבת (דף נד.) שמכבנין אותן למילת
  58. ^ חכמים את
  59. ^ אף על פי דמתנת מקצת בלא קנין הואי; דמדקתני 'דבריה' משמע דברים בלא קנין הואי
  60. ^ שהזכירה דמדאגת מיתה היא מחלקת, דמצוה מחמת מיתה לא בעי קנין היכא דמת, בין איכא שיור בין ליכא שיור; והכי פסקינן לקמן