ביאור:בבלי בבא בתרא דף כב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קנאת סופרים תרבה חכמה [1].

אמר רב נחמן בר יצחק: ומודה רב הונא בריה דרב יהושע [2] ברוכלין [3] המחזירין בעיירות [4], דלא מצי מעכב [5], דאמר מר: עזרא תקן להן לישראל שיהו רוכלין מחזירין בעיירות כדי שיהו תכשיטין מצויין לבנות ישראל; והני מילי לאהדורי [6], אבל לאקבועי – לא; ואי צורבא מרבנן הוא [7] - אפילו לאקבועי נמי, כי הא: דרבא שרא להו לרבי יאשיה ולרב עובדיה לאקבועי דלא כהלכתא [8]; מאי טעמא? כיון דרבנן נינהו - אתו לטרדו מגירסייהו.

הנהו דיקולאי [9] דאייתו דיקלאי לבבל; אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו; אתו לקמיה דרבינא, אמר להו: מעלמא אתו ולעלמא ליזבנו [10]; והני מילי ביומא דשוקא, אבל בלא יומא דשוקא – לא! וביומא דשוקא נמי לא אמרינן אלא לזבוני בשוקא, אבל לאהדורי – לא.

הנהו עמוראי [11] דאייתו עמרא לפום נהרא; אתו בני מתא קא מעכבי עלויהו. אתו לקמיה דרב כהנא, אמר להו: דינא הוא דמעכבי עלייכו.

אמרו ליה: אית לן אשראי [גירסת רש"י: אית לן אשראי במתא] [12]!?

אמר להו: זילו זבנו שיעור חיותייכו עד דעקריתו אשראי דידכו [13] – ואזליתו.

רב דימי מנהרדעא אייתי גרוגרות בספינה. אמר ליה ריש גלותא לרבא: פוק חזי: אי צורבא מרבנן הוא - נקיט ליה שוקא [14].

אמר ליה רבא לרב אדא בר אבא: פוק תהי ליה בקנקניה [15]!

נפק [אזל] בעא מיניה: פיל שבלע כפיפה מצרית [16] והקיאה דרך בית הרעי – מהו [17]?

לא הוה בידיה.

אמר ליה [18]: מר ניהו רבא [19]? [20]

טפח ליה בסנדליה [21], אמר ליה: בין דידי לרבא איכא טובא, מיהו על כרחך אנא רבך, ורבא - רבה דרבך.

לא נקטו ליה שוקא - פסיד גרוגרות דידיה.

אתא לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: חזי מר מאי עבדו לי?

אמר ליה: מאן דלא שהייה [22] - לאוניתא [23] דמלכא דאדום [24] - לא נשהייה לאוניתיך דכתיב (עמוס ב א): כה אמר ה': על שלשה פשעי מואב ועל ארבעה לא אשיבנו על שרפו עצמות מלך אדום לסיד [25].

נח נפשיה דרב אדא בר אבא.

רב יוסף אמר: אנא ענישתיה, דאנא לטייתיה.

רב דימי מנהרדעא אמר: אנא ענישתיה, דאפסיד גרוגרות דידי.

אביי אמר: אנא ענישתיה, דאמר להו לרבנן: אדמגרמיתו גרמי בי אביי [26] - תו אכלו בישרא [שמינא] בי רבא [27];

ורבא אמר: אנא ענישתיה [דכי הוה אזיל לבי טבחא למשקל אומצא], אמר להו לטבחי: "אנא שקילנא בישרא מיקמי שמעיה דרבא [28], דאנא עדיפנא מיניה".

רב נחמן בר יצחק אמר: אנא ענישתיה;

דרב נחמן בר יצחק - ריש כלה הוה [29]; כל יומא מיקמי דניעול לכלה - מרהיט בהדיה רב אדא בר אבא לשמעתיה, והדר עייל לכלה.

אמרו ליה [30]: "אימא לן הני שמעתתא דמעשר בהמה [31] היכי אמרינהו רבא"?

אמר להו: "הכי אמר רבא, והכי אמר רבא".

אדהכי נגה ליה לרב נחמן בר יצחק; אמרו ליה רבנן [32] לרב נחמן בר יצחק: קום, דנגה לן; למה יתיב מר? אמר: להו יתיבנא וקא מנטרא לערסיה דרב אדא בר אבא [33].

אדהכי נפק קלא דנח נפשיה דרב אדא בר אבא.

ומסתברא דרב נחמן בר יצחק ענשיה.

משנה:

מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו - לא יסמוך לו כותל אחר, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות [34].

החלונות [35] - בין מלמעלן [36] בין מלמטן [37] בין כנגדן [38] - ארבע אמות.

גמרא:

וקמא היכי סמיך?

אמר רב יהודה: הכי קאמר:


עמוד ב

'הבא [39] לסמוך [40] - לא יסמוך אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות'.

מתקיף לה רבא: והא 'מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו' קתני [41]!?

אלא אמר רבא: הכי קתני: מי שהיה כותלו סמוך לכותל חבירו ברחוק ארבע אמות, ונפל - לא יסמוך לו כותל אחר [42] - אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות; מאי טעמא? דדוושא דהכא מעלי להתם [43].

אמר רב: לא שנו אלא כותל גינה [44], אבל כותל חצר - אם בא לסמוך – סומך.

רבי אושעיא אומר: אחד כותל גינה ואחד כותל חצר: אם בא לסמוך - אינו סומך.

אמר רבי יוסי בר חנינא: ולא פליגי! הא בעיר ישנה הא בעיר חדשה [45].

תנן: החלונות בין מלמעלן (צריך להגביה שיעור שלא יציץ בהשענו על כותלו וישפיל ראשו ויראה דרך חלונות ויראה בבית חבירו) בין מלמטן בין מכנגדן ארבע אמות ותני עלה: 'מלמעלן' - כדי שלא יציץ ויראה; 'מלמטן' - שלא יעמוד (על ראש עובי כותלו) ויראה; ומכנגדן - (צריך להרחיק כדי) שלא יאפיל (ולא יהיב תנא דברייתאשיעורא); טעמא - שלא יאפיל (בשיש חלונות), אבל משום דוושא (בשאין שם חלונות) – לא; (אלמא לא חיישינן לדוושא)!?

הכא במאי עסקינן - בבא מן הצד (שאין הכותל האחרון מהלך לאורך כותל ראשון, אלא מן הצד הוא בא: אם זה ממזרח למערב - זה בא מצפון לדרום, וראש עוביו כנגד החלון, ומאפיל; דהכא ליכא למיחש לדוושא דההוא פורתא).

וכמה (כדי שלא יאפיל, לתנא דברייתא, דלא יהיב שיעורא)?

אמר ייבא חמוה דאשיין בר נדבך משמיה דרב: כמלא רחב חלון.

והלא מציץ (כיון דסמוך הוא, אף על פי שהוא מגביהו - יכול להציץ)?

אמר רב זביד: במדיר את כותלו (עושה ראש כותלו מדרון, ומשפעו לצד החלונות, עד שאינו ראוי לא לעמוד עליו ולא להשען עליו).

והא אנן תנן 'ארבע אמות'?

לא קשיא: כאן מרוח אחת, כאן משתי רוחות (שני כתלים זה כנגד זה משני צדי החלון).

תא שמע [במשנה להלן]: 'ואת הכותל מן המזחילה ('מזחילה' הוא צינור גדול כעין קנעל"א שלנו, ומונחת לאורך הכותל על הכותל, ומי הגג זבין לתוכה, והיא מקלחתם לארץ; ואם אורך כותלו מהלך על פני חצר חבירו, ומזחילה עליו - צריך זה להרחיק ממנה - אם בא לבנות כותל בצדה - ) ארבע אמות (על פני ארכה), כדי שיהא זוקף את הסולם (בשיפוע, לעלות בו לתקן מזחילתו: לנקותה מעפר וצרורות הנופלין בה ומעכבין קילוח המים)'; טעמא - משום סולם, אבל משום דוושא – לא!?

הכא במאי עסקינן? - במזחילה משופעת (שתקרת הגג משופעת ויוצאת להלן מן הכותל לתוך החצר, והמזחילה בסוף התקרה, משוכה להלן מן הכותל לתוך החצר; הלכך: אי לאו משום זקיפת סולם - לא היה צריך להתרחק מראשי התקרה), דאי משום דוושא הוא - הא קא אזיל ואתי תותיה (תחת השיפוע).

משנה:

(אם יש לזה שובך בחצירו סמוך לכותל שבין שתי החצירות, וחבירו בא להעמיד סולם בחצירו אצל הכותל) מרחיקין את הסולם מן השובך ( ירחיקנו מן השובך) ארבע אמות, כדי שלא תקפוץ הנמייה (מן הסולם לשובך ותהרוג את היונים; והיא חיה קטנה),

ואת הכותל מן המזחילה ארבע אמות כדי שיהא זוקף את הסולם.

גמרא:

לימא מתניתין דלא כרבסי יוסי (דפליג בסיפא דפירקין בנוטע אילן סמוך לבור; וטובא מילי איכא במתניתין דודאי לאו כרבי יוסי! אלא לימא: אף זו דסולם ושובך - דלא כרבי יוסי); דאי רבי יוסי - הא אמר 'זה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו'!

אפילו תימא רבי יוסי, הא אמר רב אשי: כי הוינן בי רב כהנא, הוה אמר: מודי רבי יוסי בגירי דידיה (בחצים הבאים לו מיד גופו של בעל הבית ממש); הכא נמי: זמנין דבהדי דמנח ליה (בעוד שאוחז בסולם קפצה) יתבא בחור וקפצה.

והא גרמא הוא?

אמר רב טובי בר מתנה: זאת אומרת: גרמא בניזקין אסור [46].

רב יוסף הוה ליה הנהו תאלי [47], דהוו

הערות[עריכה]

  1. ^ שמתוך כך יזהרו באומנותן: שייראו זה מזה
  2. ^ אף על גב דאמר 'בר מתא אבר מתא אחריתי מצי מעכב מלהביא כאן ולמכור' - מודה הוא
  3. ^ מוכרי בשמים
  4. ^ להביא בשמים לנשים להתקשט בהן
  5. ^ עלייהו רוכלי העיר
  6. ^ לחזר ולסבב במבואות העיר ובבתים על כל הרוצה לקנות, ואחרי כן ישוב לעירו
  7. ^ דטריד בגירסא ולא אורחיה לאהדורי
  8. ^ אלא לפנים משורת הדין
  9. ^ מוכרי סלים; ויש אומרים מוכרי יורות
  10. ^ יומא דשוקא הוה, והרבה באין ממקום אחר לקנות מן השוק; לפיכך אין בני העיר מעכבין גם על המוכרים להביא אומנותם ולמכור לנקבצים לשוק
  11. ^ מוכרי צמר
  12. ^ מכרנו באמנה, וצריכים אנו לשהות כאן עד שנגבה חובות שלנו, ואם אין אנו מוכרין סחורותינו - במה נתפרנס
  13. ^ שתעקרו חובותיכם מן הלוקחים מכם באשראי
  14. ^ הכרז שלא ימכור איש בעיר גרוגרות אלא הוא
  15. ^ הריח לו בקנקנו: אם יין הוא אם חומץ; כלומר: בדקהו בהלכות: אם תלמיד חכם הוא אם לאו. ריח היין - כשמריחין אותו אם טוב הוא - קרי 'תהי', כדאמרינן 'בת תיהא' במסכת עבודה זרה (דף סו:), וכן בכתובות (דף קה) 'קרנא הוה תהי באמברא דחמרא'
  16. ^ סל נצרים של ערבה
  17. ^ מי חשוב כמעוכל והוה ליה ככלי גללים ואין מקבל טומאה עוד
  18. ^ רב דימי לרב אדא
  19. ^ אתה הוא רבא
  20. ^ לפי ששמע על רבא שהוא גדול העיר וסבור שהוא זה.
  21. ^ הכהו על סנדלו במקל דרך שחוק, כשם שמכין למי שאינו חשוב
  22. ^ שלא נמנע מלהפרע
  23. ^ אונאת בושתו
  24. ^ אף על פי שהוא אדומי
  25. ^ מחמת בזיון
  26. ^ שהיה רגיל לומר לתלמידים: עד שאתם הולכים אצל אביי לגרם עצמות, כלומר: ללמוד שלא לשובע
  27. ^ בואו ולמדו הלכות צהובות מרווחות אצל רבא
  28. ^ שלוחו לקנות בשר
  29. ^ דורש ברבים בשבתות
  30. ^ [תלמידים] דלא הוו בסיומא: יש אומרים שלא היו בעצה כשנעשה רב נחמן ריש כלה, ויש אומרים דלא הוו בסיומא דפירקא דרבא דדריש בשבת הרגל הלכות האמורות בפרק אחרון של בכורות
  31. ^ בפרק אחרון דבכורות, ורבא אמרינהו בסופא דפירקא
  32. ^ תלמידי הישיבה הבאים לשמוע
  33. ^ אני מצפה כאן שיביאו את מטת רב אדא שמת
  34. ^ מפרש בגמרא
  35. ^ מי שהיו לו חלונות פתוחים לחצר חבירו, והוחזק בדבר זה שלש שנים, ובא בעל החצר לבנות שם כותל - צריך לשער ארבע אמות
  36. ^ אם בא להגביה - יגביה כותלו ארבע אמות מן החלונות
  37. ^ אם בא לבנותו נמוך צריך להשפילו מן החלונות ארבע אמות; וטעמא מפרש בגמרא
  38. ^ צריך להרחיקו מהן ארבע אמות
  39. ^ מתחילה
  40. ^ כותל אצל כותל חבירו
  41. ^ אלמא כבר היה
  42. ^ לא יקרבנו לצד כותל חבירו
  43. ^ מה שדשין ברגל בין שני הכתלים תמיד - מועיל לשני הכתלים להקשות קרקעית יסודות הכתלים, ולא ימוטו
  44. ^ מתוך שאין דשין אותה מבפנים - צריכה דישה מבחוץ
  45. ^ שעדיין לא נידושה - אף כותל חצר צריכה דוושא
  46. ^ ואפילו למאן דאמר (בבא קמא דף צח ק.) דלא דאין דינא דגרמי, ופטור מלשלם - אסור לגרום, וכשבא להעמיד גרמא להזיק - חבירו מעכב
  47. ^ דקלים קטנים