ביאור:בבלי בבא בתרא דף קח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כדי שלא תהא חיה קופצת ^[1].

ולעביד חריץ ולא לעביד בן חריץ ^[2]?

איידי דרווח קיימא בגויה - וקפצה ^[3].

ולעביד בן חריץ ולא לעביד חריץ?

איידי דקטין - קיימא אשפתיה ^[4] וקפצה.

וכמה בין חריץ לבן חריץ?

טפח ^[5].

הדרן עלך בית כור

בבא בתרא פרק שמיני יש נוחלין דף קח,א

(במדבר, פרשת פנחס):
...כן בנות צלפחד דֹברֹת: נתן תתן להם אחזת נחלה בתוך אחי אביהם, והעברת את נחלת אביהן להן.
ואל בני ישראל תדבר לאמר:
איש כי ימות, ובן אין לו - והעברתם את נחלתו לבתו.
ואם אין לו בת - ונתתם את נחלתו לאחיו.
ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לאחי אביו.
ואם אין אחים לאביו -
ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו, וירש אתה.
והיתה לבני ישראל לחקת משפט, כאשר צוה ה' את משה.

(במדבר (סוף הספר פרשת מסעי)):
זה הדבר אשר צוה ה' לבנות צלפחד לאמר:
לטוב בעיניהם תהיינה לנשים - אך למשפחת מטה אביהם תהיינה לנשים.
ולא תסב נחלה לבני ישראל ממטה אל מטה,
כי איש בנחלת מטה אבתיו ידבקו בני ישראל.

וכל בת, יורשת נחלה ממטות בני ישראל -
לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה,
למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו.
ולא תסב נחלה ממטה למטה
אחר כי איש בנחלתו ידבקו מטות בני ישראל.

(דברים פרשת כי תצא)
כי תהיין לאיש שתי נשים, האחת אהובה והאחת שנואה,
וילדו לו בנים, האהובה והשנואה, והיה הבן הבכר לשניאה:
והיה ביום הנחילו את בניו את אשר יהיה לו -
לא יוכל לבכר את בן האהובה, על פני בן השנואה הבכר.
כי את הבכר בן השנואה יכיר: לתת לו פי שנים, בכל אשר ימצא לו
כי הוא ראשית אנו לו משפט הבכרה.

משנה א יש נוחלין ומנחילין

משנה:

יש נוחלין ומנחילין^[6],

ויש נוחלין ולא מנחילין,

מנחילין ולא נוחלין^[7],

לא נוחלין ולא מנחילין.

ואלו 'נוחלין ומנחילין':

האב את הבנים ^[8],

והבנים את האב^[9],

והאחין מן האב

נוחלין ומנחילין ^[10].

האיש ^[11] את אמו^[12],

והאיש את אשתו^[13]

ובני אחיות -

נוחלין^[14]ולא מנחילין^[15]

האשה את בניה

והאשה את בעלה

ואחי האם -

מנחילין ולא נוחלין^[16]

והאחין מן האם

לא נוחלין ולא מנחילין^[17].

גמרא על משנה א

גמרא:

סוגיא: סיבת סדר רשימת הנוחלים והמנחילים

מאי שנא דקתני^[18] 'האב את הבנים'^[19] ברישא?

ליתני 'הבנים את האב ברישא'?

חדא^[20]: דאתחולי בפורענותא לא מתחלינן^[21],

עמוד ב

ועוד:

כדכתיב: (במדבר כז ח) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] איש כי ימות ובן אין לו [והעברתם את נחלתו לבתו]^[22]?

ותנא -

איידי דאתיא ליה מדרשא^[23] - חביבא ליה.

ומאי 'דרשא'?

(פרשת פנחס): ואם אין אחים לאביו - ונתתם את נחלתו לשארו הקרב אליו ממשפחתו וירש אתה.
והיתה לבני ישראל לחקת משפט כאשר צוה ה' את משה.

דתניא:

'שארו'^[24] - זה האב^[25]-

מלמד שהאב^[26] קודם לאחין^[27].

יכול יהא קודם לבן^[28]?

תלמוד לומר: (פרשת פנחס) הקרוב - הקרוב קרוב^[29] - ^[30] קודם ^[31];

ומה ראית לרבות את הבן^[32], ולהוציא את האח^[33]?

מרבה אני את הבן^[34] - שכן קם תחת אביו ליעדה^[35] ולשדה אחוזה ^[36]

אדרבה: מרבה אני את האח^[37] - שכן קם תחת אחיו ליבום^[38]?!

^[39]כלום יש יבום אלא במקום שאין בן? -

הא במקום שיש בן - אין יבום^[40]!

טעמא דאיכא האי פירכא?

הא לאו הכי - הוה אמינא אח עדיף?

^[41] תיפוק ליה...

הערות

^ על הגדר איצטריך חריץ ובן חריץ
^ דהשתא נמי לא קפצה שהחריץ מרחיקה מן הגדר
^ ששה טפחים נכנס לתוכו ונמשכת מעט לאחוריה וקופצת
^ החיצונה
^ ומסקנא דברייתא הוא
^ יש קרובים שנוחלין את קרוביהם כשמתים, וגם אם הם מתים - מנחילין להם את ממונם, דהיינו: ששניהם נוחלין זה את זה; והאי דלא קתני 'יש נוחלין זה את זה' - היינו משום דבעי למיתני סיפא 'נוחלין ולא מנחילין' - תנא נמי רישא 'נוחלין ומנחילין'
^ הם אותם דאמרו בהו 'נוחלין ולא מנחילין' - מכלל דאינך שאלו נוחלין אותם ולא מנחילין להן - מיקרו 'מנחילין ולא נוחלין'; ובגמרא מפרש למאי איצטריכו הנך תרי בבי, דהא חדא נפקא מכלל חבירתה
^ האב נוחל את הבנים וגם מנחיל להם, וכגון שאין לאותן הבנים זרע - אז נוחל אותן האב; אבל אם יש להם בנים - הם קודמין לזקנם, כדמפרש בגמרא
^ נוחלין ומנחילין
^ כגון ראובן ויוסף בני יעקב: אף על פי שהן מלאה ומרחל - יורשים זה את זה, בשביל שהן אחין, וכגון שמת יעקב אביהן; אבל אם יעקב קיים - הוא קודם; וכגון שאין להם בנים; ודוקא אחין מן האב, דמשפחת אב קרויה 'משפחה', כדילפינן כו'
^ נוחל
^ אבל לא מנחיל, שהרי קרובי האב יורשין אותו, דמשפחת אם אינה קרויה 'משפחה'
^ נוחל אותה כדנפקא לן בגמרא
^ דבן נוחל את אחות אמו: שהרי הוא בא מכח האם, ואילו מתה דודתו בחיי אמו – יורשתהּ, וגם הוא יורש את אמו, נמצא שבאו לידו נכסי דודתו
^ דכשמת הבן - אינו מנחיל לאחות אמו אלא לקרובי אביו, דמשפחת אם אינה קרויה 'משפחה'; ועוד: דאחות אמו היאך תירשנו? הלא היא באה מכח אחותה - שהיא אמו של זה, ולא האם יכולה ליורשו, כדאמרן: 'האיש את אמו נוחל ולא מנחיל' - קל וחומר שהיא לא תירש את בן אחותה; ובאחיות מן האב מיירי, אבל אחיות מן האם - אין נכדה בן אחותה יורש אותה, דממשפחת אם הוא. לשון אחר 'ובני אחיות': בני אחותו של ראובן, כגון בני דינה - נוחלין אותו, שהרי דינה יורשת את ראובן אחיה, ובניה באין מכחה, אבל לא מנחילין לראובן: שהרי ראובן - מכח אחותו דינה בא לירש אותן, והלא דינה עצמה אין יורשתן, כדאמרן: דהאם אינה נוחלת את בנה, אלא קרובי בעלה של דינה יורשין את בניה, דמשפחת אב יורשת ולא משפחת אם; וזה נראה בעיני, משום דקתני סיפא 'האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם - מנחילין ולא נוחלין' וכל הנך תלתא שמעינן להו מהנך תלת, דהך בבא ד'נוחלין ולא מנחילין' - כדאמרינן בגמרא - דהיינו הך דקפריך בגמרא דאחי האם היינו דבני אחות [??], והלכך גרסינן 'בני אחות' דהיינו נמי דאחי האם מנחילין את בן אחותם ולא נוחלין; ואי נמי גרסינן 'בני אחיות' - איכא לפרושי בבני אחיות, כלומר: בני אחיותיו של אדם נוחלין אותו, אבל לא מנחילין, דהוא אינו יורשן
^ בגמרא פריך: דהיינו נמי הך בבא ד'נוחלין ולא מנחילין', דמההיא שמעינן לה, דהיינו הך
^ זה לזה, אלא קרובי אביו של זה ואביו של זה - יורשין אותו; וכל הנך קרובים דקתני שיורשים זה את זה – הני מילי כשאין קרוב למת יותר מזה; גם הנהו קרובים דקתני בהן 'לא נוחלין ולא מנחילין', כגון קרובים שמצד האם - הני מילי שיש קרובים מצד האב היורשין אותו וקרובים לו יותר מקרובי האם ואף על פי שגם אמו ממשפחת אביו; אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו, ואין לו קרוב מאביו שקרוב לו כמו אמו - אז האם יורשת את הבן; ואם אין האם בחיים - קרובי האם יורשין אותו, דהוי ליה 'משפחת אב': דמכח קורבת אביו באין ליורשו, כגון: ראובן שנשא סרח בת אשר, וילדה לו נפתלי, ומת נפתלי בלא בנים - הרי ראובן אביו יורשו; ואם אין לו אב - ונתתם את נחלתו לאחיו של נפתלי; ואם אין לו אחין - ונתתם נחלתו לאחי אביו, דהיינו אשר [אחי אביו ראובן] אבי אמו; ואם אין לו אחין לאביו [ראובן], דאין אשר קיים - ונתתם את נחלתו לקרוב אליו: נמצאת סרח, דהיינו בני אשר או בנות אשר אם אין לו בנים, דהיינו סרח - יורשת את בנה
^ ברישא דמתניתין:
^ האב נוחל את הבן ומנחיל
^ מסקנא דקושיא היא
^ והלא בעת שנוחל האב לבנו - נמצא שמת הבן בחיי האב ולא הניח הבן ההוא זרע ליורשו, לפיכך אביו יורשו, וזו קללה היא כשאדם מת בלא בנים וגם כשהאב רואה במיתת בנו, והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח 'הבן נוחל את האב' שזה ברכה שימות האב ויקברנו בנו, כדכתיב (בראשית מו) 'ויוסף ישית ידו על עיניך' הבטיחו שיקברהו בנו
^ הא יש לו בן - בנו יורשו! וכי היכי דפרשת נחלות פתחה בירושת הבן לאביו - כך היה לו לתנא לפתוח
^ שהאב נוחל את בנו
^ ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו
^ של מת; ואשמעינן קרא שהאב פעמים שיורש את בנו, ד'שארו' היינו אביו, כדכתיב (ויקרא יח יב) ’[ערות אחות אביך לא תגלה ] שאר אביך הוא' כדלקמן, וכתיב נמי (ויקרא כא ב) 'כי אם לשארו(Note:למרות שמדרש ההלכה דורש ש'שארו' זו אשתו, הפשט הוא שהמשך הפסוק מפרש את תחילתו: 'שארו הקרוב' היא הגדרה כללית, ובאופן מפורט: אביו ואמו, אחיו, בנו ובתו ואחותו הבתולה; וכתב הרמב"ם: אבל פ"ב,ה"י [ז] אשתו של כוהן מיטמא לה על כורחו, ואינו מיטמא לה אלא מדברי סופרים: עשו אותה כמת מצוה כיון שאין לה יורש אלא הוא, לא תמצא מי שיתעסק בה אלא הוא. ואינו מיטמא אלא לנשואה בלבד; אבל הארוסה, לא ייטמא לה. יש מפרשים שהרמב"ם אינו מקבל את הדרשה ש'שארו הקרוב' זו אשתו: שהרי אחרי מותה אינה קרובה אליו כלל!) הקרוב אליו: לאמו ולאביו וגו' [ולבנו ולבתו ולאחיו]
^ של מת
^ של מת. כגון: שאם מת ראובן בלא בנים - יעקב יורשו, ולא שמעון אחיו יורשו; ולקמיה מפרש ואזיל: היאך למידין אנו מכאן שקודם לאחין ולא לבנים ובנות של מת? ולקמן פרכינן: והא קראי - לאו הכי כתיבי!? ומשני: קראי שלא כסדרן כתיבי: דמאי דכתיב 'הקרוב אליו', דמשמע הקרוב קרוב קודם - אתא לגלויי על סדר נחלות: דשלא כסדרן כתיבי, אלא הקרוב קרוב תקדים לירש, וכן תסדר אותן: 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו; ואם אין לו בת - ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב, ואח"כ ונתתם וגו' לאחיו; כלומר: שאם אין לו שאר - ונתתם את נחלתו לאחיו, ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לאחי אביו, ואם אין אחין לאביו - 'הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה!
^ יכול יהא יעקב קודם לחנוך בן ראובן: דאפילו היכא דהניח ראובן זרע - יירש יעקב, ולעולם לא יירש בן ראובן אלא היכא דאין יעקב קיים, ונסדר הפסוק כן: 'איש כי ימות ונתתם את נחלתו לשארו ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו וגו'; כלומר: אם אין לו שאר וגם בן אין לו שיירש במקום שאין 'שאר' - והעברתם את נחלתו לבתו
^ למת יותר
^ הוא
^ בנחלה ליורשו; והבן של מת - כגון חנוך בן ראובן - קרוב הוא לראובן יותר מיעקב אביו, שהרי קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה, כדלקמן; אבל האב לא מצינו שיהא קם תחת בנו לכלום; ומשום דמילתא דפשיטא הוא - לא חשש הגמרא להקשות 'ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האב' כי היכי דפריך לקמיה 'ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח': דבשלמא גבי אח אשכחן שום קורבה שקם תחת אחיו: ליבום, אבל באב לא מצינו כלל
^ של מת שיהא קודם לאבי המת, וכל שכן שקודם לאחי המת היכא דליכא אב
^ ולומר שהאב קודם לאח, וכל שכן שהבן - שקודם לאב - קודם לאח? אדרבה: מרבה אני את האח, כדלקמיה
^ חנוך בן ראובן שיקום תחת אביו לנחלה טפי משמעון אחי ראובן
^ שהרי קם חנוך תחת אביו ראובן ליעוד: שאם קנה ראובן אמה העבריה - יכול ליעדה לו כשירצה בכסף מקנתה שנתן לאביה זה ימים, וכבר ניתנו להוצאה, ואין צריך ליתן קדושין אחרים, אלא כך יאמר "הרי את מיועדת לי", כדכתיב (שמות כא) 'ואם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וגו' מכלל שיכול לייעדה וגם לבנו יכול לייעדה, כדכתיב 'ואם לבנו ייעדנה וגו'; אבל לאדם אחר - אין יכול לייעדה אלא אם כן יקדשנה האיש קדושין גמורין, ואפילו לאחיו אין יכול לייעדה;
^ דרשינן בערכין בפרק 'אין מקדישין', ותניא נמי בתורת כהנים (ויקרא כז כ): 'ואם לא יגאל את השדה - בעליו שהקדישו, ואם מכר את השדה - הגזבר מכרה לאיש אחר - לאיש אחר ולא לבנו של מקדיש, [פסוק כא] והיה השדה בצאתו ביובל קודש וגו' שיוצאה לכהנים ביובל; אבל אם לא פדאו איש אחר, אלא בנו - חוזרת לאביו ביובל; אבל אם אחיו של מקדיש פדאו - יוצאה לכהנים, כדכתיב 'לאיש אחר', דהיינו אחיו, אבל בנו - לאו 'אחר' הוא; והתם נמי פרכינן: מה ראית לרבות את הבן כו' כי הכא: שכן קם תחת אביו כו'; אבל לא מצי למימר שבן קודם את אחי המת לנחלה כמו שסדור בפרשה: 'ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו': דכיון דקראי לאו כסדרן כתיבי, כדמוכח קרא, כדכתב 'הקרוב' - קרוב קודם, ונימא דאח קודם בין לאב בין לבן
^ ומהפכינן קרא כי האי גוונא: 'איש כי ימות ונתתם את נחלתו לאחיו; ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לבנו'! אי נמי 'ואם אין לו אחים, ובן אין לו - והעברתם את נחלתו לבתו; ואם אין לו בת - ונתתם את נחלתו לשארו; ואם אין לו שאר - ונתתם נחלתו לאחי אביו; ואם אין אחים לאביו - הקרוב אליו ממשפחתו וירש'
^ כדכתיב (דברים כה) 'כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' אבל הבן אינו מייבם את אמו
^ ומשני:
^ אלמא אפילו לגבי יבום קם הבן תחת אביו טפי מאחי אביו, שהרי פוטר אותה ממנו
^ [ודאי ברור שאב עדיף:]

[1] על הגדר איצטריך חריץ ובן חריץ

[2] דהשתא נמי לא קפצה שהחריץ מרחיקה מן הגדר

[3] ששה טפחים נכנס לתוכו ונמשכת מעט לאחוריה וקופצת

[4] החיצונה

[5] ומסקנא דברייתא הוא

[6] יש קרובים שנוחלין את קרוביהם כשמתים, וגם אם הם מתים - מנחילין להם את ממונם, דהיינו: ששניהם נוחלין זה את זה; והאי דלא קתני 'יש נוחלין זה את זה' - היינו משום דבעי למיתני סיפא 'נוחלין ולא מנחילין' - תנא נמי רישא 'נוחלין ומנחילין'

[7] הם אותם דאמרו בהו 'נוחלין ולא מנחילין' - מכלל דאינך שאלו נוחלין אותם ולא מנחילין להן - מיקרו 'מנחילין ולא נוחלין'; ובגמרא מפרש למאי איצטריכו הנך תרי בבי, דהא חדא נפקא מכלל חבירתה

[8] האב נוחל את הבנים וגם מנחיל להם, וכגון שאין לאותן הבנים זרע - אז נוחל אותן האב; אבל אם יש להם בנים - הם קודמין לזקנם, כדמפרש בגמרא

[9] נוחלין ומנחילין

[10] כגון ראובן ויוסף בני יעקב: אף על פי שהן מלאה ומרחל - יורשים זה את זה, בשביל שהן אחין, וכגון שמת יעקב אביהן; אבל אם יעקב קיים - הוא קודם; וכגון שאין להם בנים; ודוקא אחין מן האב, דמשפחת אב קרויה 'משפחה', כדילפינן כו'

[11] נוחל

[12] אבל לא מנחיל, שהרי קרובי האב יורשין אותו, דמשפחת אם אינה קרויה 'משפחה'

[13] נוחל אותה כדנפקא לן בגמרא

[14] דבן נוחל את אחות אמו: שהרי הוא בא מכח האם, ואילו מתה דודתו בחיי אמו – יורשתהּ, וגם הוא יורש את אמו, נמצא שבאו לידו נכסי דודתו

[15] דכשמת הבן - אינו מנחיל לאחות אמו אלא לקרובי אביו, דמשפחת אם אינה קרויה 'משפחה'; ועוד: דאחות אמו היאך תירשנו? הלא היא באה מכח אחותה - שהיא אמו של זה, ולא האם יכולה ליורשו, כדאמרן: 'האיש את אמו נוחל ולא מנחיל' - קל וחומר שהיא לא תירש את בן אחותה; ובאחיות מן האב מיירי, אבל אחיות מן האם - אין נכדה בן אחותה יורש אותה, דממשפחת אם הוא. לשון אחר 'ובני אחיות': בני אחותו של ראובן, כגון בני דינה - נוחלין אותו, שהרי דינה יורשת את ראובן אחיה, ובניה באין מכחה, אבל לא מנחילין לראובן: שהרי ראובן - מכח אחותו דינה בא לירש אותן, והלא דינה עצמה אין יורשתן, כדאמרן: דהאם אינה נוחלת את בנה, אלא קרובי בעלה של דינה יורשין את בניה, דמשפחת אב יורשת ולא משפחת אם; וזה נראה בעיני, משום דקתני סיפא 'האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם - מנחילין ולא נוחלין' וכל הנך תלתא שמעינן להו מהנך תלת, דהך בבא ד'נוחלין ולא מנחילין' - כדאמרינן בגמרא - דהיינו הך דקפריך בגמרא דאחי האם היינו דבני אחות [??], והלכך גרסינן 'בני אחות' דהיינו נמי דאחי האם מנחילין את בן אחותם ולא נוחלין; ואי נמי גרסינן 'בני אחיות' - איכא לפרושי בבני אחיות, כלומר: בני אחיותיו של אדם נוחלין אותו, אבל לא מנחילין, דהוא אינו יורשן

[16] בגמרא פריך: דהיינו נמי הך בבא ד'נוחלין ולא מנחילין', דמההיא שמעינן לה, דהיינו הך

[17] זה לזה, אלא קרובי אביו של זה ואביו של זה - יורשין אותו; וכל הנך קרובים דקתני שיורשים זה את זה – הני מילי כשאין קרוב למת יותר מזה; גם הנהו קרובים דקתני בהן 'לא נוחלין ולא מנחילין', כגון קרובים שמצד האם - הני מילי שיש קרובים מצד האב היורשין אותו וקרובים לו יותר מקרובי האם ואף על פי שגם אמו ממשפחת אביו; אבל אם אמו קרובה לו מצד משפחת אביו, ואין לו קרוב מאביו שקרוב לו כמו אמו - אז האם יורשת את הבן; ואם אין האם בחיים - קרובי האם יורשין אותו, דהוי ליה 'משפחת אב': דמכח קורבת אביו באין ליורשו, כגון: ראובן שנשא סרח בת אשר, וילדה לו נפתלי, ומת נפתלי בלא בנים - הרי ראובן אביו יורשו; ואם אין לו אב - ונתתם את נחלתו לאחיו של נפתלי; ואם אין לו אחין - ונתתם נחלתו לאחי אביו, דהיינו אשר [אחי אביו ראובן] אבי אמו; ואם אין לו אחין לאביו [ראובן], דאין אשר קיים - ונתתם את נחלתו לקרוב אליו: נמצאת סרח, דהיינו בני אשר או בנות אשר אם אין לו בנים, דהיינו סרח - יורשת את בנה

[18] ברישא דמתניתין:

[19] האב נוחל את הבן ומנחיל

[20] מסקנא דקושיא היא

[21] והלא בעת שנוחל האב לבנו - נמצא שמת הבן בחיי האב ולא הניח הבן ההוא זרע ליורשו, לפיכך אביו יורשו, וזו קללה היא כשאדם מת בלא בנים וגם כשהאב רואה במיתת בנו, והיה לו לתנא דמתניתין לפתוח 'הבן נוחל את האב' שזה ברכה שימות האב ויקברנו בנו, כדכתיב (בראשית מו) 'ויוסף ישית ידו על עיניך' הבטיחו שיקברהו בנו

[22] הא יש לו בן - בנו יורשו! וכי היכי דפרשת נחלות פתחה בירושת הבן לאביו - כך היה לו לתנא לפתוח

[23] שהאב נוחל את בנו

[24] ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב אליו

[25] של מת; ואשמעינן קרא שהאב פעמים שיורש את בנו, ד'שארו' היינו אביו, כדכתיב (ויקרא יח יב) ’[ערות אחות אביך לא תגלה ] שאר אביך הוא' כדלקמן, וכתיב נמי (ויקרא כא ב) 'כי אם לשארו(Note:למרות שמדרש ההלכה דורש ש'שארו' זו אשתו, הפשט הוא שהמשך הפסוק מפרש את תחילתו: 'שארו הקרוב' היא הגדרה כללית, ובאופן מפורט: אביו ואמו, אחיו, בנו ובתו ואחותו הבתולה; וכתב הרמב"ם: אבל פ"ב,ה"י [ז] אשתו של כוהן מיטמא לה על כורחו, ואינו מיטמא לה אלא מדברי סופרים: עשו אותה כמת מצוה כיון שאין לה יורש אלא הוא, לא תמצא מי שיתעסק בה אלא הוא. ואינו מיטמא אלא לנשואה בלבד; אבל הארוסה, לא ייטמא לה. יש מפרשים שהרמב"ם אינו מקבל את הדרשה ש'שארו הקרוב' זו אשתו: שהרי אחרי מותה אינה קרובה אליו כלל!) הקרוב אליו: לאמו ולאביו וגו' [ולבנו ולבתו ולאחיו]

[26] של מת

[27] של מת. כגון: שאם מת ראובן בלא בנים - יעקב יורשו, ולא שמעון אחיו יורשו; ולקמיה מפרש ואזיל: היאך למידין אנו מכאן שקודם לאחין ולא לבנים ובנות של מת? ולקמן פרכינן: והא קראי - לאו הכי כתיבי!? ומשני: קראי שלא כסדרן כתיבי: דמאי דכתיב 'הקרוב אליו', דמשמע הקרוב קרוב קודם - אתא לגלויי על סדר נחלות: דשלא כסדרן כתיבי, אלא הקרוב קרוב תקדים לירש, וכן תסדר אותן: 'איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו; ואם אין לו בת - ונתתם את נחלתו לשארו הקרוב, ואח"כ ונתתם וגו' לאחיו; כלומר: שאם אין לו שאר - ונתתם את נחלתו לאחיו, ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לאחי אביו, ואם אין אחין לאביו - 'הקרוב אליו ממשפחתו וירש אותה!

[28] יכול יהא יעקב קודם לחנוך בן ראובן: דאפילו היכא דהניח ראובן זרע - יירש יעקב, ולעולם לא יירש בן ראובן אלא היכא דאין יעקב קיים, ונסדר הפסוק כן: 'איש כי ימות ונתתם את נחלתו לשארו ובן אין לו, והעברתם את נחלתו לבתו וגו'; כלומר: אם אין לו שאר וגם בן אין לו שיירש במקום שאין 'שאר' - והעברתם את נחלתו לבתו

[29] למת יותר

[30] הוא

[31] בנחלה ליורשו; והבן של מת - כגון חנוך בן ראובן - קרוב הוא לראובן יותר מיעקב אביו, שהרי קם תחת אביו ליעדה ולשדה אחוזה, כדלקמן; אבל האב לא מצינו שיהא קם תחת בנו לכלום; ומשום דמילתא דפשיטא הוא - לא חשש הגמרא להקשות 'ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האב' כי היכי דפריך לקמיה 'ומה ראית לרבות את הבן ולהוציא את האח': דבשלמא גבי אח אשכחן שום קורבה שקם תחת אחיו: ליבום, אבל באב לא מצינו כלל

[32] של מת שיהא קודם לאבי המת, וכל שכן שקודם לאחי המת היכא דליכא אב

[33] ולומר שהאב קודם לאח, וכל שכן שהבן - שקודם לאב - קודם לאח? אדרבה: מרבה אני את האח, כדלקמיה

[34] חנוך בן ראובן שיקום תחת אביו לנחלה טפי משמעון אחי ראובן

[35] שהרי קם חנוך תחת אביו ראובן ליעוד: שאם קנה ראובן אמה העבריה - יכול ליעדה לו כשירצה בכסף מקנתה שנתן לאביה זה ימים, וכבר ניתנו להוצאה, ואין צריך ליתן קדושין אחרים, אלא כך יאמר "הרי את מיועדת לי", כדכתיב (שמות כא) 'ואם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וגו' מכלל שיכול לייעדה וגם לבנו יכול לייעדה, כדכתיב 'ואם לבנו ייעדנה וגו'; אבל לאדם אחר - אין יכול לייעדה אלא אם כן יקדשנה האיש קדושין גמורין, ואפילו לאחיו אין יכול לייעדה;

[36] דרשינן בערכין בפרק 'אין מקדישין', ותניא נמי בתורת כהנים (ויקרא כז כ): 'ואם לא יגאל את השדה - בעליו שהקדישו, ואם מכר את השדה - הגזבר מכרה לאיש אחר - לאיש אחר ולא לבנו של מקדיש, [פסוק כא] והיה השדה בצאתו ביובל קודש וגו' שיוצאה לכהנים ביובל; אבל אם לא פדאו איש אחר, אלא בנו - חוזרת לאביו ביובל; אבל אם אחיו של מקדיש פדאו - יוצאה לכהנים, כדכתיב 'לאיש אחר', דהיינו אחיו, אבל בנו - לאו 'אחר' הוא; והתם נמי פרכינן: מה ראית לרבות את הבן כו' כי הכא: שכן קם תחת אביו כו'; אבל לא מצי למימר שבן קודם את אחי המת לנחלה כמו שסדור בפרשה: 'ואם אין לו בן והעברתם את נחלתו לבתו ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו': דכיון דקראי לאו כסדרן כתיבי, כדמוכח קרא, כדכתב 'הקרוב' - קרוב קודם, ונימא דאח קודם בין לאב בין לבן

[37] ומהפכינן קרא כי האי גוונא: 'איש כי ימות ונתתם את נחלתו לאחיו; ואם אין לו אחים - ונתתם את נחלתו לבנו'! אי נמי 'ואם אין לו אחים, ובן אין לו - והעברתם את נחלתו לבתו; ואם אין לו בת - ונתתם את נחלתו לשארו; ואם אין לו שאר - ונתתם נחלתו לאחי אביו; ואם אין אחים לאביו - הקרוב אליו ממשפחתו וירש'

[38] כדכתיב (דברים כה) 'כי ישבו אחים יחדו ומת אחד מהם ובן אין לו וגו' אבל הבן אינו מייבם את אמו

[39] ומשני:

[40] אלמא אפילו לגבי יבום קם הבן תחת אביו טפי מאחי אביו, שהרי פוטר אותה ממנו

[41] [ודאי ברור שאב עדיף:]

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]