ביאור:בבלי בבא בתרא דף כו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כדנייד נכתמא אפומיה דחצבא [1].

דבי בר מריון בריה דרבין, כי הוה נפצי כיתנא - הוה אזלא רקתא [2] ומזקא אינשי. אתו לקמיה דרבינא. אמר להו: כי אמרינן 'מודה רבי יוסי בגירי דיליה' - הני מילי דקא אזלא מכחו; הכא - זיקא הוא דקא ממטי לה.

מתקיף לה מר בר רב אשי: מאי שנא מ'זורה ורוח מסייעתו' [3]?

אמרוה קמיה דמרימר, אמר להו: היינו זורה ורוח מסייעתו [4].

ולרבינא [5] - מאי שנא מגץ היוצא מתחת הפטיש [6] והזיק, דחייב לשלם [7]!?

התם ניחא ליה דליזל [8], הכא לא ניחא ליה דליזל. [עיין תוספות ד"ה זיקא הוא דקא ממטי לה]

משנה:

לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו, אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות; אחד גפנים ואחד כל אילן [9].

היה גדר בינתים - זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן.

היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו - מעמיק [10] שלשה טפחים, כדי שלא יעכב את המחרישה.

היה חופר בור שיח ומערה - קוצץ ויורד, והעצים שלו [11].

גמרא:

תנא: ארבע אמות שאמרו - כדי עבודת הכרם.

אמר שמואל: לא שנו אלא בארץ ישראל, אבל בבבל - שתי אמות [12].

תניא נמי הכי: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו שתי אמות. והא אנן תנן ארבע אמות? אלא לאו – כדשמואל?

שמע מינה.

ואיכא דרמי לה מירמא: תנן: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה חבירו אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות; והתניא שתי אמות?

אמר שמואל: לא קשיא: כאן בבבל, כאן בארץ ישראל.

רבא בר רב חנן הוו ליה הנהו דיקלי אמיצרא דפרדיסא [13] דרב יוסף; הוו אתו צפורי, יתבי בדיקלי ונחתי בפרדיסא, ומפסדי ליה.

אמר ליה: "זיל קוץ"!

אמר ליה: "והא ארחיקי לי [14]"!

אמר ליה: "הני מילי – לאילנות, אבל לגפנים בעינן טפי.

והא אנן תנן 'אחד גפנים ואחד כל אילן'"?

אמר ליה: "הני מילי - אילן לאילן וגפנים לגפנים, אבל אילן לגפנים בעינן טפי".

אמר ליה: "אנא - לא קייצנא, דאמר רב: האי דיקלא דטעין קבא אסור למקצייה! ואמר רבי חנינא: לא שכיב שכחת [15] בָּרִי, אלא דקץ תאנתא בלא זימניה; מר - אי ניחא ליה – ליקוץ" [עיין תוספות ד"ה אנא לא קייצנא: פירוש כל המשניות שלמדנו עד כאן שאמרו לקוץ – באילנות סרק!].

רב פפא הוה ליה הנהו דיקלי אמיצרא דרב הונא בריה דרב יהושע; אזל, אשכחיה [16] דהוה חפר וקא קאיץ שרשיו; אמר ליה: "מאי האי [17]"?

אמר ליה: "תנן: היו שרשים יוצאים לתוך של חבירו - מעמיק שלשה, כדי שלא יעכב המחרישה"!

אמר ליה: "הני מילי שלשה - מר קא חפר טפי"!

אמר ליה: אנא - בורות שיחין ומערות קא חפרנא, דתנן: "היה חופר בור שיח ומערה - קוצץ ויורד, והעצים שלו".

אמר רב פפא: אמרי ליה כולהי [18], ולא יכילי ליה,


עמוד ב

עד דאמרי ליה הא דאמר רב יהודה [עיין תוספות]: 'מצר שהחזיקו בו רבים [19] [רבנו גרשום: אבותי ואבות אבותי] - אסור לקלקלו [20].

לבתר דנפק [21], אמר [22]: אמאי לא אמרי ליה: כאן בתוך שש עשרה אמה כאן חוץ לשש עשרה אמה [23]!?

היה חופר בור שיח ומערה - קוצץ ויורד, והעצים שלו:

בעא מיניה יעקב הדייבא [24] מרב חסדא: עצים של מי?

אמר ליה: תניתוה!: 'שרשי אילן של הדיוט הבאין בשל הקדש: לא נהנין [25] ולא מועלין [26]'; אי אמרת בשלמא בתר אילן אזלינן - משום הכי לא מועלין; אלא אי אמרת בתר קרקע אזלינן - אמאי לא מועלין?

אלא מאי, בתר אילן אזלינן? אימא סיפא: של הקדש הבאים בשל הדיוט - לא נהנין ולא מועלין' [27] ואי בתר אילן אזלינן - אמאי לא מועלין?

מידי איריא בגידולין הבאין לאחר מכאן עסקינן, וקא סבר אין מעילה בגידולין [28]!

רבינא אמר: לא קשיא: כאן [29] - בתוך שש עשרה אמה; כאן [30] - חוץ לשש עשרה אמה.

אמר עולא: אילן הסמוך למצר: בתוך שש עשרה אמה - גזלן הוא [31], ואין מביאין ממנו בכורים [32].

מנא ליה לעולא הא? אילימא מדתנן [שביעית פ"א מ"ו]: עשר נטיעות המפוזרות בתוך בית סאה [33] - חורשין כל בית סאה בשבילן עד ראש השנה [34]; כמה הוו להו [35]? - תרי אלפים וחמש מאה גרמידי [36]; [37] לכל חד וחד כמה מטי ליה? - מאתן וחמשין [38].

הא לא הוי [39]דעולא [40]!

ואלא מדתנן [שביעית פ"א מ"ה]: שלשה אילנות [41] של שלשה בני אדם [42] - הרי אלו מצטרפין [43] וחורשין כל

הערות[עריכה]

  1. ^ שאם יניחו כד על חומה, וכסויה עליה - ינוע הכיסוי מחמת הרעדה
  2. ^ מה שמנערין מן הפשתן
  3. ^ בשבת, דחייב, ואף על פי שהרוח מסייעתו חשיב ליה 'עושה מלאכה', אלמא 'גירי דיליה' נינהו
  4. ^ כי היכי דלענין שבת הוי כחו - לענין נזקין נמי כחו חשיב ליה
  5. ^ בשלמא זורה ורוח מסייעתו לא הויא ליה פירכא, דקסבר: ממונא מאיסור שבת לא ילפינן, דהתם מלאכת מחשבת אסרה תורה; וכהאי גוונא מתרצינן ליה להא פירכא בבבא קמא ב'הכונס צאן לדיר' (דף ס.)
  6. ^ 'גץ' = אטנצייל"א, היוצאת מן הברזל כשהפטיש מכה עליו
  7. ^ והרי הוליכן הרוח
  8. ^ לחוץ, שלא ידליק את ביתו
  9. ^ בין שדה הלבן בין שדה האילן; וטעמא כדי עבודת הכרם: שכשיחרוש את אילנותיו לא יהא צריך להכניס מחרישתו לתוך שדה חבירו
  10. ^ להן בעל השדה שיצאו לתוכו בעומק
  11. ^ בגמרא מפרש של מי
  12. ^ שמחרישתן קצרה
  13. ^ כרם
  14. ^ ארבע אמות
  15. ^ כך שמו
  16. ^ רב פפא לרב הונא
  17. ^ אמאי קייצתא
  18. ^ הבאתי לו ראיות הרבה שלא יקוץ
  19. ^ לעשותו להן דרך
  20. ^ אף על פי שהוא של יחיד; ואנא נמי - הא אחזיקי ליה
  21. ^ רב פפא
  22. ^ רב הונא
  23. ^ בתוך שש עשרה אמה לאילן הויא חזקה דאילן, אבל חוץ לשש עשרה אמה - אין חזקתו חזקה: שאף על פי ששרשיו מתפשטין עשרים וחמש אמה - אינן יונקין אלא בתוך שש עשרה אמה סמוך לאילן, וכדאמרינן לקמן, ואנא חוץ לשש עשרה אמה קייצנא
  24. ^ דמן הדייב
  25. ^ מדרבנן
  26. ^ אם נהנה לא מעל; אלמא לא קדשי
  27. ^ 'לא נהנין' איצטריכא ליה
  28. ^ מסקנא דקושיא הוא, כלומר: מכולה לאו איריא היא: לא למשמע מינה בתר אילן, ולא למשמע מינה בתר קרקע; דטעמא - משום דהנך שרשים גידולים הבאים לאחר שהוקדש האילן הוא, ואיכא למאן דאמר במסכת מעילה: 'אין מועלין בגידולין' - אפילו שרשי הקדש בשדה הקדש
  29. ^ רישא דקתני בתר אילן אזלינן
  30. ^ וסיפא, דקתני של הקדש באין בתוך של הדיוט לא מועלין
  31. ^ שיונק משדה חבירו
  32. ^ אין צריך להביא ממנו בכורים, דבעינן 'אשר תביא מארצך' (דברים כו)
  33. ^ לארכו ולרחבו, כולן בשוה, יונקות מכל בית סאה, וכולם צריך להם
  34. ^ ומותר לחורשו ערב שביעית עד ראש השנה, שהלכה למשה מסיני הוא; ובית סאה = חמשים אמה על חמשים אמה, שחצר המשכן קרוי בית סאתים והוא מאה על חמשים
  35. ^ בית סאה, כי עבדת להו רצועה של אמה רוחב
  36. ^ שהרי יש כאן חמשים רצועות של חמשים אמה, ועולות לאלפים וחמש מאות אמה
  37. ^ חלוק אותן לעשר אילנות -
  38. ^ תמצא צירוף קרקע יניקת כל אילן ואילן בין הכל = מאתן וחמשין אמה אורך באמה רוחב
  39. ^ כ
  40. ^ דשיעור עולא נפיש, דאמר: דאילן יונק שש עשרה לכל צד - הרי שלשים ושתים על שלשים ושתים; עשה מהן רצועה אחת של אמה רוחב כאשר עשית מבית סאה, תמצאנה של אלף וכ"ד אמה, שהרי יש כאן שלשים ושתים רצועות כל אחת ואחת שלשים ושתים אמה
  41. ^ גדולים שיונקים יותר מן הנטיעות ומפוזרין בבית סאה לארכו ולרחבו בשוה
  42. ^ אף על פי שאינו של אדם אחד, אלא של שלשה בני אדם
  43. ^ מצטרפין להיות שדה אילן