ביאור:בבלי בבא בתרא דף נא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ודייני גולה ^[1] אמרו: מחזיקין ^[2].

אמר רב: הלכה כדייני גולה.

אמרו ליה רב כהנא ורב אסי לרב: הדר ביה מר משמעתיה?

אמר להו: מסתברא אמרי ^[3] - כדרב יוסף ^[4].

ולא לאשה בנכסי בעלה וכו':

פשיטא: כיון דאית לה מזוני ^[5] - מזוני הוא דקא אכלה ^[6]!?

לא, צריכא דיחד לה ^[7] ארעא אחריתי למזונה ^[8]:

^[9] הא ראיה יש ^[10]; לימא ^[11]: "^[12] לגלויי זוזי הוא דבעי ^[13]"! שמעת מינה 'המוכר שדה לאשתו - קנתה' ^[14], ולא אמרינן 'לגלויי זוזי הוא דבעי'.

לא! אימא ^[15]: הא ראיה יש בשטר מתנה ^[16].

אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לא הוה מר גבן באורתא בתחומא ^[17] דאמרינן מילי מעלייתא?

אמר ליה: מאי מילי מעלייתא אמריתו?

המוכר שדה לאשתו – קנתה, ולא אמרינן 'לגלויי זוזי הוא דבעי'.

אמר [רב הונא] ליה [לרב נחמן]: פשיטא ^[18]! דל זוזי מהכא [עיין תוספות] ותיקני בשטרא ^[19]! מי לא תנן 'נכסים שיש להן אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה' ^[20]!?

אמר [רב נחמן] ליה [לרב הונא]: ולאו איתמר עלה: אמר שמואל: לא שנו אלא בשטר מתנה ^[21], אבל בשטר מכר - לא קנה עד שיתן לו דמיה!

^[22] ולאו מותיב רב המנונא ^[23]: 'בשטר – כיצד? - כתב לו על הנייר [עיין תוספות] או על החרס: אף על פי שאין בו שוה פרוטה "שדי מכורה לך", "שדי קנויה לך" - הרי זו מכורה ונתונה'^[24]!?

^[25] ולאו ^[26] הוא ^[27] מותיב לה והוא ^[28] מפרק לה: ^[29] במוכר שדהו מפני רעתה ^[30].

~~<רב ביבי מסיים בה משמיה דרב נחמן>~~

^[31] ורב אשי אמר: ^[32] במתנה בקש ליתנה לו, ולמה כתב לו [עיין תוספות] בלשון מכר? כדי ליפות כחו ^[33].

מיתיבי: 'לוה מן העבד ^[34] ושחררו, מן האשה וגרשה - אין להן עליו כלום' מאי טעמא? לאו משום דאמרינן 'לגלויי זוזי הוא דבעי ^[35]'?

שאני התם, דלא ניחא ליה לשווייה נפשיה (משלי כב ז) [עשיר ברשים ימשול ו] עבד לוה לאיש מלוה ^[36]!

שלח רב הונא בר אבין ^[37]: המוכר שדה לאשתו – קנתה,

עמוד ב

ובעל אוכל פירות ^[38]; ברם רבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור אמרו: 'במתנה בקש ליתנו לה ^[39], ולמה כתב לה לשום מכר? כדי ליפות את כחה' ^[40] [ולא אמרינן 'לגילויי זוזי הוא דבעא’].

מיתיבי ^[41]: 'לוה מן העבד ושחררו, מן האשה וגרשה - אין להן עליו כלום' מאי טעמא? לאו משום דאמרי 'לגלויי זוזי הוא דבעא'?

שאני התם, דלא לישוי איניש 'עבד לוה לאיש מלוה'.

אמר רב: המוכר שדה לאשתו – קנתה [ולא אמרינן 'לגילויי זוזי’], והבעל אוכל פירות; במתנה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות ^[42]; ורבי אלעזר אמר: אחד זה ואחד זה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.

עבד רב חסדא עובדא כרבי אלעזר.

אמרו ליה רבן עוקבא ורבן נחמיה בני בנתיה דרב לרב חסדא: שביק מר רברבי ועביד כזוטרי ^[43]!?

אמר להו: ואנא נמי כרברבי ^[44] עבדי; דכי אתא רבין אמר רבי יוחנן: אחד זה ואחד זה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.

אמר רבא: הלכתא: המוכר שדה לאשתו לא קנתה, והבעל אוכל פירות; במתנה – קנתה, ואין הבעל אוכל פירות.

תרתי ^[45]?

לא קשיא: כאן במעות טמונין ^[46] כאן במעות שאין טמונין ^[47], דאמר רב יהודה: מעות טמונין - לא קנתה; מעות שאינן טמונין – קנתה.

תנו רבנן: אין מקבלין פקדונות: לא מן הנשים, ולא מן העבדים, ולא מן התינוקות ^[48]; קבל מן האשה - יחזיר לאשה, ואם מתה - יחזיר לבעלה ^[49]; קבל מן העבד - יחזיר לעבד, ואם מת - יחזיר לרבו ^[50];

הערות

^ שמואל וקרנא בפרק ראשון דסנהדרין (דף יז ע"ש)
^ והיה לה למחות
^ היכא דהויא מקצת חזקה בחיי בעלה, ושלש לאחר מיתת הבעל, כמו שפירש רב יוסף לעיל - התם הוא דמסתברא דמחזיקין, דהא רב גופיה - הכי קאמר לעיל: 'אשת איש צריכה למחות', דמשמע דמחזיקין! ומיהו דייני גולה בכל ענינין פליגי אדרב
^ גמרא הוא שקיצר דברי רב, אבל רב לא הזכיר רב יוסף, שהרי קדם לו רב הרבה דורות
^ מהבעל
^ הכל יודעין דלפירות יורדת, והלכך לא מיחה בעל
^ בעל
^ ואפילו הכי לא קפיד בעל אי אכלה טפי, והלכך לית לה חזקה
^ ודייק: חזקה הוא דלית לה בלא שטר,
^ אם יש לה שטר מכירה מבעל הוי מקחה קיים
^ הבעל
^ אף על פי שהקרקע נקנה בכסף מעות הללו שקבלתי ממנה - לא קני לה הקרקע
^ מעות הטמינה ממני [רפירוש אחד: שגנבה ממני; פירוש רבנו גרשום: דהות מטמרא מינאי: היא הסתירה מעות שהיו לה בעת שנישאה או שקבלה לאחר מכן], ונתכוונתי לגלות לי מעותיה, ובחזקת מעות שלי [לפי רבנו גרשום: כי זכות הבעל לאכול פירות מנכסי מלוג] לקחתים מידה, ולא לשם מכר, ולא לדעת קנין מכירה קבלתים, ולא גמרתי והקניתי
^ ופלוגתא היא לקמן
^ דוק הכי
^ אם יש לה שטר מתנה; דהתם גמר ונתן לה, דליכא גלויי זוזי
^ בתי מדרשות שלהן בסוף התחום היו, כדי שיוכלו לבא שם בשבת מן העיירות שמסביב
^ היכא דאיכא שטר מכירה - אפילו לגלויי זוזי מיכוין בקבלת המעות - הוי קנין גמור
^ דדל זוזי מהכא ותיקני בשטר מכירה, דגבי מעות הוא דאיכא למימר 'קבלת מעות הללו - לא ליקני; דלגלויי זוזי נתכוין ולעצמו קבלם! אבל גבי שטר המכירה - לא שייך למימר הכי, אלא הרי הוא כשטר מתנה, דהכל מודין בו לקמן דקנתה, דמה ריוח יש לו בכתיבת שטר המכירה? אלא ודאי גמר ואקני לה! והא ליכא למימר דאי לא כתב לה שטר לא הוה יהבה זוזי, ולגלויי זוזי נתכוין גם בכתיבת השטר: דכל כך לא מסיק איניש אדעתיה
^ וקסלקא דעתא דאפילו בשטר מכירה קאמר דקני בלא נתינת מעות: דכיון דכתב לו שטר מכירה - אין יכולין עוד לחזור זה בזה, ומעות חייב לו הלוקח למוכר
^ דבשטר מתנה מיירי
^ ואמר ליה רב הונא לרב נחמן:
^ לשמואל
^ אלמא שטר מכר נמי קנה, ואכתי מאי 'מילי מעלייתא'
^ ואמר ליה רב נחמן:
^ לאו אמרינן התם בפרק ראשון דקדושין
^ רב המנונא
^ גם
^ דהך ברייתא דקתני 'שטר מכר קונה' -
^ קרקע רעה, דבההיא ודאי גמר ומקנה מיד בשטר, ומעות ליהוו מלוה גבי דלוקח עד דתבע ליה; אבל בשאר קרקעות - לא קנו בשטר עד דיהיב זוזי, כשמואל, ואכתי איכא מילי מעלייתא
^ הכי גרסינן במסכת קדושין:
^ ואאתקפתא דהך ברייתא דהוה קשיא לשמואל קאי, ובא רב אשי לומר דהך ברייתא - לא בשטר מכר איירי כלל, אלא בשטר מתנה:
^ ודבר הרגיל הוא שכותבין בשטר מתנה לשון מכר ליפות כחו דמקבל מתנה: שאם יערערו עליו - יבא הנותן לפצותו כדין מוכר, דלא ליהוי תרעומת עילויה, והכי קאמר: "שדי מכורה לך וגם נתונה תהיה לך: הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן, כדין מוכר, וגם נתונה היא: ולית בה משום דינא דבר מצרא, דאמרינן בבבא מציעא (דף קח:): 'מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא' והיינו דאיכא ייפוי כח דמכר ודמתנה
^ וכתב שטר מלוה ושיעבד לו נכסיו
^ דשיעבד לו נכסיו
^ אנן סהדי דשום אדם לא יהיה ברצונו 'עבד לוה' אם יכול להפטר בשום ענין, והלכך איכא למימר לגלויי זוזי הוא דבעי; אבל גבי מכר - גמר ומקנה, שהרי אינו נעשה 'עבד לוה' בהך שטר מכירה כלל, ואפילו קבל עליו אחריות - עדיין לא נטרפה מן הלוקח דליהוי 'עבד לוה' לגבי לוקח
^ לתלמידי בית המדרש
^ דלא גרע מנכסים שנפלו לה בירושה
^ ולא יאכל פירות כדאמרינן לקמן: במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות
^ ומיהו במוכר לחבירו אין לומר כן: שאינו אוהבו כל כך
^ ההיא קשיא דלעיל, ולשני המימרות נקשית בבית המדרש
^ דנותן בעין יפה נותן
^ רברבי = רב, שקדם לרבי יוחנן רבו של רבי אלעזר, כדאיתא ב'שחיטת חולין' (דף צה:): דכל זמן שהיה רב קיים - הוה שלח ליה רבי יוחנן 'לקדם רבינו שבבבל'; ועוד דאמר ליה לריש לקיש שכל אותן הימים היה הוא [רב] בישיבה ואני בעמידה; ועוד: דאמרינן בעירובין (דף יג ע"ש): אמר רב: האי דמחדדן מחבריא טפי - משום דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה!; כזוטרי = רבי אלעזר, שהיה תלמידו של רבי יוחנן; ואף על גב דרבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור חבריהם דאמרי לעיל 'במתנה בקש ליתן לה כו' סבירא להו כרבי אלעזר דאין הבעל אוכל פירות - אינהו נמי זוטרי נינהו לגבי רב: שתלמידי רבי יוחנן היו
^ רבי יוחנן שהיה חבירו של רב
^ בתמיה: שני דברים של רבא סותרין זה את זה: 'לא קנתה' - משמע לא גוף ולא פירות, דלגלויי זוזי הוא דבעי, 'והבעל אוכל פירות' - משמע שקנתה גוף הקרקע, דלאו לגלויי זוזי הוא דבעי
^ שלא היו ידועין ומפורסמים לבעל- לא קנתה, דלגלויי זוזי הוא דבעי
^ קנתה, והבעל אוכל פירות: דליכא גלויי זוזי, שהרי גלויין ועומדין הן
^ דאיכא למימר גנבום לבעליהן ולאדוניהם; ותינוקות נמי - שמא גנבו מבית בעל הבית שהם דרים שם; ואסור לסייע ידי עוברי עבירה; וכשלא יקבלו מהם - יחזירו למקום שגנבו שם
^ שאפילו אם ניתן לה ממון זה על מנת שאין לבעלה רשות בה, מכיון שמתה - יורשה בעלה: שהבעל יורש את אשתו; והלכך יחזיר לבעל, דממה נפשך עכשיו הרי הוא של בעלה
^ דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו; ונראה בעיני דהוא הדין אם נשתחרר העבד ואחר כך מת - יחזיר לרבו, שהרי עבד היה כשהפקיד לזה, וסתם עבדים גזלנין הן; אבל אם נתגרשה האשה ואחר כך מתה - יחזיר ליורשיה ולא לבעלה, דמשנתגרשה - אין הבעל יורשה

[1] שמואל וקרנא בפרק ראשון דסנהדרין (דף יז ע"ש)

[2] והיה לה למחות

[3] היכא דהויא מקצת חזקה בחיי בעלה, ושלש לאחר מיתת הבעל, כמו שפירש רב יוסף לעיל - התם הוא דמסתברא דמחזיקין, דהא רב גופיה - הכי קאמר לעיל: 'אשת איש צריכה למחות', דמשמע דמחזיקין! ומיהו דייני גולה בכל ענינין פליגי אדרב

[4] גמרא הוא שקיצר דברי רב, אבל רב לא הזכיר רב יוסף, שהרי קדם לו רב הרבה דורות

[5] מהבעל

[6] הכל יודעין דלפירות יורדת, והלכך לא מיחה בעל

[7] בעל

[8] ואפילו הכי לא קפיד בעל אי אכלה טפי, והלכך לית לה חזקה

[9] ודייק: חזקה הוא דלית לה בלא שטר,

[10] אם יש לה שטר מכירה מבעל הוי מקחה קיים

[11] הבעל

[12] אף על פי שהקרקע נקנה בכסף מעות הללו שקבלתי ממנה - לא קני לה הקרקע

[13] מעות הטמינה ממני [רפירוש אחד: שגנבה ממני; פירוש רבנו גרשום: דהות מטמרא מינאי: היא הסתירה מעות שהיו לה בעת שנישאה או שקבלה לאחר מכן], ונתכוונתי לגלות לי מעותיה, ובחזקת מעות שלי [לפי רבנו גרשום: כי זכות הבעל לאכול פירות מנכסי מלוג] לקחתים מידה, ולא לשם מכר, ולא לדעת קנין מכירה קבלתים, ולא גמרתי והקניתי

[14] ופלוגתא היא לקמן

[15] דוק הכי

[16] אם יש לה שטר מתנה; דהתם גמר ונתן לה, דליכא גלויי זוזי

[17] בתי מדרשות שלהן בסוף התחום היו, כדי שיוכלו לבא שם בשבת מן העיירות שמסביב

[18] היכא דאיכא שטר מכירה - אפילו לגלויי זוזי מיכוין בקבלת המעות - הוי קנין גמור

[19] דדל זוזי מהכא ותיקני בשטר מכירה, דגבי מעות הוא דאיכא למימר 'קבלת מעות הללו - לא ליקני; דלגלויי זוזי נתכוין ולעצמו קבלם! אבל גבי שטר המכירה - לא שייך למימר הכי, אלא הרי הוא כשטר מתנה, דהכל מודין בו לקמן דקנתה, דמה ריוח יש לו בכתיבת שטר המכירה? אלא ודאי גמר ואקני לה! והא ליכא למימר דאי לא כתב לה שטר לא הוה יהבה זוזי, ולגלויי זוזי נתכוין גם בכתיבת השטר: דכל כך לא מסיק איניש אדעתיה

[20] וקסלקא דעתא דאפילו בשטר מכירה קאמר דקני בלא נתינת מעות: דכיון דכתב לו שטר מכירה - אין יכולין עוד לחזור זה בזה, ומעות חייב לו הלוקח למוכר

[21] דבשטר מתנה מיירי

[22] ואמר ליה רב הונא לרב נחמן:

[23] לשמואל

[24] אלמא שטר מכר נמי קנה, ואכתי מאי 'מילי מעלייתא'

[25] ואמר ליה רב נחמן:

[26] לאו אמרינן התם בפרק ראשון דקדושין

[27] רב המנונא

[28] גם

[29] דהך ברייתא דקתני 'שטר מכר קונה' -

[30] קרקע רעה, דבההיא ודאי גמר ומקנה מיד בשטר, ומעות ליהוו מלוה גבי דלוקח עד דתבע ליה; אבל בשאר קרקעות - לא קנו בשטר עד דיהיב זוזי, כשמואל, ואכתי איכא מילי מעלייתא

[31] הכי גרסינן במסכת קדושין:

[32] ואאתקפתא דהך ברייתא דהוה קשיא לשמואל קאי, ובא רב אשי לומר דהך ברייתא - לא בשטר מכר איירי כלל, אלא בשטר מתנה:

[33] ודבר הרגיל הוא שכותבין בשטר מתנה לשון מכר ליפות כחו דמקבל מתנה: שאם יערערו עליו - יבא הנותן לפצותו כדין מוכר, דלא ליהוי תרעומת עילויה, והכי קאמר: "שדי מכורה לך וגם נתונה תהיה לך: הרי זו מכורה להיות אחריותה על הנותן, כדין מוכר, וגם נתונה היא: ולית בה משום דינא דבר מצרא, דאמרינן בבבא מציעא (דף קח:): 'מתנה לית בה משום דינא דבר מצרא' והיינו דאיכא ייפוי כח דמכר ודמתנה

[34] וכתב שטר מלוה ושיעבד לו נכסיו

[35] דשיעבד לו נכסיו

[36] אנן סהדי דשום אדם לא יהיה ברצונו 'עבד לוה' אם יכול להפטר בשום ענין, והלכך איכא למימר לגלויי זוזי הוא דבעי; אבל גבי מכר - גמר ומקנה, שהרי אינו נעשה 'עבד לוה' בהך שטר מכירה כלל, ואפילו קבל עליו אחריות - עדיין לא נטרפה מן הלוקח דליהוי 'עבד לוה' לגבי לוקח

[37] לתלמידי בית המדרש

[38] דלא גרע מנכסים שנפלו לה בירושה

[39] ולא יאכל פירות כדאמרינן לקמן: במתנה קנתה ואין הבעל אוכל פירות

[40] ומיהו במוכר לחבירו אין לומר כן: שאינו אוהבו כל כך

[41] ההיא קשיא דלעיל, ולשני המימרות נקשית בבית המדרש

[42] דנותן בעין יפה נותן

[43] רברבי = רב, שקדם לרבי יוחנן רבו של רבי אלעזר, כדאיתא ב'שחיטת חולין' (דף צה:): דכל זמן שהיה רב קיים - הוה שלח ליה רבי יוחנן 'לקדם רבינו שבבבל'; ועוד דאמר ליה לריש לקיש שכל אותן הימים היה הוא [רב] בישיבה ואני בעמידה; ועוד: דאמרינן בעירובין (דף יג ע"ש): אמר רב: האי דמחדדן מחבריא טפי - משום דחזיתיה לרבי מאיר מאחוריה!; כזוטרי = רבי אלעזר, שהיה תלמידו של רבי יוחנן; ואף על גב דרבי אבא ורבי אבהו וכל גדולי הדור חבריהם דאמרי לעיל 'במתנה בקש ליתן לה כו' סבירא להו כרבי אלעזר דאין הבעל אוכל פירות - אינהו נמי זוטרי נינהו לגבי רב: שתלמידי רבי יוחנן היו

[44] רבי יוחנן שהיה חבירו של רב

[45] בתמיה: שני דברים של רבא סותרין זה את זה: 'לא קנתה' - משמע לא גוף ולא פירות, דלגלויי זוזי הוא דבעי, 'והבעל אוכל פירות' - משמע שקנתה גוף הקרקע, דלאו לגלויי זוזי הוא דבעי

[46] שלא היו ידועין ומפורסמים לבעל- לא קנתה, דלגלויי זוזי הוא דבעי

[47] קנתה, והבעל אוכל פירות: דליכא גלויי זוזי, שהרי גלויין ועומדין הן

[48] דאיכא למימר גנבום לבעליהן ולאדוניהם; ותינוקות נמי - שמא גנבו מבית בעל הבית שהם דרים שם; ואסור לסייע ידי עוברי עבירה; וכשלא יקבלו מהם - יחזירו למקום שגנבו שם

[49] שאפילו אם ניתן לה ממון זה על מנת שאין לבעלה רשות בה, מכיון שמתה - יורשה בעלה: שהבעל יורש את אשתו; והלכך יחזיר לבעל, דממה נפשך עכשיו הרי הוא של בעלה

[50] דמסתמא כל מה שקנה עבד קנה רבו; ונראה בעיני דהוא הדין אם נשתחרר העבד ואחר כך מת - יחזיר לרבו, שהרי עבד היה כשהפקיד לזה, וסתם עבדים גזלנין הן; אבל אם נתגרשה האשה ואחר כך מתה - יחזיר ליורשיה ולא לבעלה, דמשנתגרשה - אין הבעל יורשה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]