ביאור:בבלי בבא בתרא דף יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

המלח ואת הסיד ואת הסלעים מכותלו של חבירו שלשה טפחים, או וסד בסיד; טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל סומך!

לא: כי ליכא כותל נמי לא סמיך, ואלא מאי קא משמע לן? - הא קא משמע לן: דהני קשו לכותל.

תא שמע: מרחיקים את הזרעים ואת המחרישה ואת מי רגלים מן הכותל שלשה טפחים; טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סמיך!

לא: כי ליכא כותל נמי לא סמיך, ואלא מאי קא משמע לן? - הא קא משמע לן: דמתונתא [1] קשה לכותל.

תא שמע: ואת הריחים שלשה מן השכב שהן ארבעה מן הרכב; טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סמיך!

לא: כי ליכא כותל נמי לא סמיך, ואלא מאי קא משמע לן? - הא קא משמע לן: דטירייא [רעידות] [2] קשה לכותל.

תא שמע: ואת התנור שלשה מן הכליא שהן ארבעה מן השפה; טעמא דאיכא כותל, הא ליכא כותל – סמיך!

לא: כי ליכא כותל נמי לא סמיך, אלא מאי קא משמע לן? - הא קא משמע לן דהבלא קשה לכותל.

תא שמע[ברייתא (להלן כ,ב)]: לא יפתח אדם חנות של נחתומין [3] ושל צבעין תחת אוצרו [4] של חבירו ולא רפת בקר [5]; טעמא דאיכא אוצר, הא ליכא אוצר – עביד!

דירה שאני [6]; דיקא נמי [7], דתני עלה [8]: 'אם היתה רפת בקר קודמת לאוצר - מותר' [9].

תא שמע: לא יטע אדם אילן סמוך לשדה אלא אם כן הרחיק ממנו ארבע אמות [10]; ותני עלה ארבע אמות שאמרו - כדי עבודת הכרם [11] ; טעמא - דמשום כדי עבודת הכרם [12], הא לאו משום כדי עבודת הכרם – סמיך, ואף על גב דאיכא שרשין דקא מזקי [13]!

הכא במאי עסקינן? - דמפסיק צונמא [14];

<דיקא נמי דקתני> תא שמע: היה גדר בינתים [15] זה סומך [16] לגדר מכאן, וזה סומך [17] לגדר מכאן [18] [קשיא לרבא]!?

הכא נמי בצונמא.

אי הכי - אימא סיפא: היו שרשיו יוצאין בתוך של חבירו מעמיק להן שלשה טפחים [19] כדי שלא יעכב המחרישה; ואי דמפסיק צונמא - מאי בעו שרשין התם?

הכי קאמר: 'ואי לאו צונמא [20] והיו שרשיו יוצאין לתוך של חבירו - מעמיק שלשה טפחים כדי שלא יעכב המחרישה'.

תא שמע [(להלן כה,ב)]: מרחיקין את האילן מן הבור עשרים וחמש אמה [21]; טעמא דאיכא בור, הא ליכא בור – סמיך!

לא: כי ליכא בור נמי לא סמיך, והא קא משמע לן: דעד כ"ה אמה אזלי שרשים ומזקי לבור.

אי הכי - אימא סיפא: ואם אילן קדם לא יקוץ; ואי דלא סמיך היכי משכחת לה [22]?

כדאמר רב פפא [23]: בלוקח - הכא נמי בלוקח [24].

תא שמע: מרחיקין את המשרה [25] מן הירק [26] ואת הכרישין [27] מן הבצלין ואת החרדל מן הדבורים [28]; טעמא דאיכא ירק, הא ליכא ירק סמיך!?

לא: כי ליכא ירק נמי לא סמיך, והא קא משמע לן: דהני קשו אהדדי.

אי הכי - אימא סיפא: רבי יוסי מתיר בחרדל מפני שיכול לומר לו "עד שאתה אומר לי 'הרחק חרדלך מן דבוראי [29] - הרחק דבורך מן חרדלאי, שבאות ואוכלות לגלוגי חרדלאי [30]",


עמוד ב

ואי דלא סמיך [31] - היכי משכחת לה [32]?

אמר רב פפא: בלוקח [33].

אי בלוקח - מאי טעמא דרבנן [34]? ועוד: מאי טעמא דרבי יוסי [35]: אפילו משרה וירקא נמי [36]!?

אמר רבינא: קא סברי רבנן: על המזיק להרחיק את עצמו [37].

מכלל דרבי יוסי סבר: על הניזק להרחיק את עצמו - אי על הניזק, אפילו משרה וירקא נמי!?

אלא לעולם: רבי יוסי נמי – 'על המזיק' סבירא ליה, והכי קאמר להו רבי יוסי לרבנן: תינח משרה וירקא, דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים - תרוייהו מזקי אהדדי!?

ורבנן? - דבורים לחרדל לא מזקי ליה: אי בבינתא [38] - לא משכחא ליה [39]; אי בטרפא [40] - הדר פארי [41].

וסבר רבי יוסי על המזיק להרחיק את עצמו? והתנן: רבי יוסי אומר: אף על פי שהבור קודמת לאילן - לא יקוץ, שזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו?

אלא לעולם רבי יוסי 'על הניזק' סבירא ליה, ולדבריהם דרבנן קאמר להו: לדידי - על הניזק להרחיק את עצמו, ואפילו משרה וירקא לא בעי רחוקי; אלא לדידכו, דאמריתו 'על המזיק': תינח משרה וירקא דהני מזקי הני והני לא מזקי הני, אלא חרדל ודבורים תרוייהו מזקי אהדדי?

ורבנן - דבורים לחרדל לא מזקי ליה: אי בבינתא -

הערות[עריכה]

  1. ^ דבר לח
  2. ^ איטוני"ר בלע"ז, כמו 'דטרייא לרישיה' באלו טריפות (חולין דף מה.)
  3. ^ מוכרי לחם שמסיקין שם אור תמיד
  4. ^ 'אוצר' = עלייה שאוצרין בה תבואה ושמן ויין, והעשן קשה להן
  5. ^ הריח קשה להן
  6. ^ חנות ורפת בקר - דירתן של אדם הן, ואין לנו לאסור דירתו עליו אלא אם כן ההיזק מוכן
  7. ^ דדירה שאני
  8. ^ דההיא
  9. ^ ובכולהו שאר הרחקות דמתניתין לא תנא הכי - שמע מינה: הכא - משום דדירה שאני, אבל אינך - אף הראשון צריך להרחיק
  10. ^ כדמפרש טעמא כדי עבודת הכרם
  11. ^ שהיו חורשים הכרם במחרישה וכן בשעת הבציר בוצרין אותם בעגלות וצריך להן מקום פנוי ארבע אמות שלא תיכנס עגלת מחרישתו בקרקע חבירו
  12. ^ שהוא מזיקו בידים
  13. ^ שיתפשטו שרשיו ויזיקו בשדה, בין לעכב המחרישה בין לחפירת הבור
  14. ^ סלע חזק שלא יתפשטו שרשיו לשם
  15. ^ שאין מזיקו עוד לעבודת הכרם
  16. ^ אילנות
  17. ^ אילנות
  18. ^ ואי נמי אחד מהן שדה לבן - אין כאן כלאים, כדאמר בעירובין (דף יא.): 'אם גפנים מכאן - מותר לזרוע כאן' - גבי נעץ ארבעה קונדיסין ומתח זמורה על גביהן, דדמיא לצורת הפתח; קתני מיהא 'זה סומך' ואף על גב דאזלי שרשים תחת הגדר ומתפשטין לתוך השדה
  19. ^ בעל השדה קוצץ את השרשין שיצאו בשדהו בעומק שלשה טפחים
  20. ^ וזה נוטע שם שלא כדת מעמיק להו זה כשיזיקו הן
  21. ^ כך שיערו שהשרשין נמשכין והולכין ומקלקלין את כותלי הבור
  22. ^ דהאילן קדם ואי שלא כדין סמך אמאי לא יקוץ מה לי בור קדם דקתני קוצץ ומאי שנא אילן קדם דתנא לא יקוץ
  23. ^ לקמן בשמעתין
  24. ^ אדם שנטע אילן בתוך שדהו, ואחר כך מכר חצי שדהו לאיש אחר, ובא הלוקח וחפר בור - אין זה צריך לקוץ אילן שנטעו ברשותו
  25. ^ מים ששורין בו את הפשתן
  26. ^ של מיני מאכל: כרוב ושומין וכרישין
  27. ^ כרתי פוריל"ש
  28. ^ שאוכלין את החרדל, ומחדד את פיהם, ואוכלות את דבש שלהן
  29. ^ שעל המזיק להרחיק עצמו
  30. ^ שאף אתה נקרא מזיק
  31. ^ איניש היזק למיצר חבירו אפילו בשאין שם דבר הניזוק אית ליה לרבי יוסי דאלו שניהן מזיקין
  32. ^ דליסמוך חד מינייהו ברישא? הרי חבירו מעכב עליו
  33. ^ אחר שעשה זה משרה בתוך שדהו, או זרע שם חרדל - מכר מחצה שדהו לאחר, והלוקח זרע שם ירק או העמיד דבורים
  34. ^ אמאי מרחיק? הרי ברשות עשה
  35. ^ דלא פליג אלא בחרדל
  36. ^ וטעמא משום דתרוייהו מזיקין הן, וליפלוג נמי במשרה וירק
  37. ^ ואף על פי שמתחלה עשה ברשות
  38. ^ גרעין הזרע
  39. ^ הדבורה לפי שהוא טמון בשרביטו
  40. ^ ואם יאכל העלה
  41. ^ חוזר וצומח