ביאור:בבלי בבא בתרא דף לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ורבן שמעון בן גמליאל סבר: 'ערער' - תרי [1] - והאמר רבי יוחנן [2] [תוספות: על משנה זו עצמה]: דברי הכל אין ערער פחות משנים!?

אלא: 'ערער' = תרי; והכא במאי עסקינן? - כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי דכהן הוא, ונפק עליה קלא [3] דבן גרושה ובן חלוצה הוא, ואחתיניה [4]; ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא, ואסקיניה [5]; ואתו בי תרי ואמרי דבן גרושה וחלוצה הוא - ואחתיניה [6]; ואתא עד אחד [7] ואמר דכהן [8] הוא [9], ודכולי עלמא [10] מצטרפין עדות [11], והכא - במיחש לזילותא דבי דינא קא מיפלגי: רבי אלעזר סבר: כיון דאחתיניה [12] - לא מסקינן ליה [13]: חיישינן לזילותא דבי דינא [14]; ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה [15], ולזילותא דבי דינא לא חיישינן.

מתקיף לה רב אשי: אי הכי [16] - מאי איריא חד [17]? אפילו בתרי נמי [18]!?

אלא אמר רב אשי: דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא, והכא [19] - בלצרף עדות קא מיפלגי [20], ובפלוגתא דהני תנאי, דתניא: לעולם אין עדותן מצטרפת [21] עד שיראו שניהן כאחד [22]. רבי יהושע בן קרחה אומר: אפילו בזה אחר זה [23] - אין עדותן מתקיימת בבית דין [24] עד שיעידו שניהם כאחד [25]. רבי נתן אומר: שומעין דבריו של זה היום ולכשיבא חבירו למחר שומעין דבריו [26].

ההוא דאמר לחבריה: "מאי בעית בהאי ארעא"?

אמר ליה: "מינך זבינתה, והא שטרא"!


עמוד ב

אמר ליה "שטרא זייפא הוא [27]"!

גחין [28], לחיש ליה לרבה [29]: "אִין, שטרא זייפא הוא, מיהו שטרא מעליא הוה לי, ואירכס, ואמינא: אינקיט האי בידאי כל דהו"!

אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי אמר ליה "שטרא מעליא הוא"!

[30]

[31]

אמר ליה רב יוסף: אמאי סמכת [32]? - אהאי שטרא? האי שטרא חספא בעלמא הוא [33]!?

[עיין תוספות ד"ה אנן מסקינן ליה ועיין ד"ה אמאי קא סמכת – שלשה הסברים אחרים]

ההוא דאמר לחבריה: "הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך, והא שטרא" [34];

אמר ליה: "שטרא זייפא הוא"

גחין לחיש ליה לרבה: "אִין, שטרא זייפא, מיהו שטרא מעליא הוה לי ואירכס ואמינא אינקיט האי בידאי כל דהו"!

אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי אמר ליה 'שטרא מעליא הוא'!

אמר ליה רב יוסף: אמאי קא סמכת אהאי שטרא? האי שטרא חספא בעלמא הוא!?

אמר רב אידי בר אבין: הלכתא כוותיה דרבה בארעא [עיין תוספות] והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי:

הלכתא כרבה בארעא: דהיכא דקיימא ארעא – תיקום; והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי: דהיכא דקיימי זוזי – לוקמי [35].

ההוא ערבא דאמר ליה ללוה: "הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עילוך [36], והא שטרא [37]"

אמר ליה [38]: לאו פרעתיך [39]" [40]?

אמר: "לאו הדרת שקלתינהו מינאי [41]"? [42]

שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי: כי האי גוונא – מאי [43]?

שלח ליה אביי: מאי תיבעי ליה? הא איהו דאמר הלכתא כוותיה דרבה בארעא והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי: דהיכא דאוקמו זוזי - לוקמו [44]!?

[45]

והני מילי [46] - דאמר ליה "הדרת אוזפתינהו מינאי" [47], אבל אמר ליה "הדרתינהו ניהלך מחמת דהוו שייפי [48] וסומקי [49]" - [50] אכתי איתיה לשעבודא דשטרא [51].

רבא בר שרשום נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי [52];

אמר ליה אביי: אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה?

אמר ליה: ארעא במשכונתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי [53], והוה לי

הערות[עריכה]

  1. ^ תרי בעינן, אבל במקום ערער אחד - הוי עד אחד נאמן להכשירו
  2. ^ לא איתפרש היכא קאי
  3. ^ קול בעלמא ולא עדות
  4. ^ מן הכהונה עד שיבדקו את הדבר, שמעלה היא בכהונה. וכל זה יתור לשון הוא בלא צורך, דבלא קול נמי מיתוקמא שמעתתא שפיר: בעד אחד מכשיר מעיקרא, ועד אחד בסוף, ושנים עדים עוררים בינתים, כדמפרש ואזיל; אלא משום הכי נקט ליה: דבעי למימר 'ואתא עד אחד ואמר דכהן גמור הוא ואסקיניה': דלמאי אתא עד אחד להכשירו אלא אם כן יצא עליו פסלות קודם לכן
  5. ^ דבמקום קול הוי עד אחד מהימן
  6. ^ דאחד במקום שנים אין דבריו כלום
  7. ^ לבסוף
  8. ^ גמור
  9. ^ והוו להו שנים מכשירין
  10. ^ בין רבי אלעזר בין רבן שמעון בן גמליאל
  11. ^ מצרפין עדים המעידים זה שלא בפני זה בשאר עדיות; והכא נמי יש לנו לצרף מן הדין עד ראשון ועד אחרון המכשירין, ונכשירנו לזה - אם לא מפני זילותא דבי דינא, כדמפרש ואזיל
  12. ^ על פי שני עוררין, ובדין הורדנוהו: דבכל מקום האמינה תורה שנים
  13. ^ תו לא ליסקי ליה על פי עד אחד: זה השני, אף על פי שיש לצרפו עם הראשון ולהכשירו לזה, דאוקי תרי לבהדי תרי ואוקי גברא אחזקיה דכשרות קמייתא דהוה מוחזק לן באבוה דכהן הוא, וגם הכשרנוהו תחלה על פי עד אחד קודם שבאו עוררין
  14. ^ שהורידוהו על פי עוררין, ועכשיו יעלו ויבטלו דבריהם; והכי קאמר רבי אלעזר: אימתי אין מעלין על פי עד אחד הבא לבסוף? - בזמן שיש עליו עוררין: שנים הפוסלין אותו; הלכך לא מהני עֵד שני הבא לבסוף להכשירו להצטרף עם הראשון המכשיר: דאף על גב דאיכא למימר 'אוקי תרי מכשירין לבהדי תרי פוסלין, ואוקי גברא אחזקיה ויהיה כשר' - אפילו הכי לא מסקינן ליה, משום זילותא דבי דינא; והאי דאסקוהו מעיקרא על פי עד אחד הבא להשבית הקול - לאו זילותא דבי דינא הוא, דמאי דאחתיניה - בשביל קול בעלמא הוא, וכדי לחזור ולהעלותו אחר שיבדקו הדבר – הורדנוהו; הלכך כי הדר מסקי ליה - ליכא זילותא; אבל כשהורדנוהו על פי עדים - מן הדין הורדנוהו, וכי הדר מסקי איכא זילותא
  15. ^ ואי קשיא: תרי ותרי נינהו, ואמאי מסקינן ליה, והא הוי ספק? תריץ: אוקי תרי לבהדי תרי, ואוקמיה אחזקיה קמייתא: דאסקוהו על פי עד ראשון שהיה נאמן, דהא אכתי אין עוררין, דקול - לאו עוררין הוא
  16. ^ דרבי אלעזר חייש לזילותא דבי דינא
  17. ^ עד הבא לבסוף, דהתם אין מעלין, משום זילותא, כדקתני מתניתין: אין מעלין על פי עד אחד בזמן שיש עליו עוררין - הא על פי שנים מעלין
  18. ^ אפילו תרי אתו בהדי הדדי - נמי בפעם שניה לרבי אלעזר לא מסקינן ליה
  19. ^ והיינו 'אשלי רברבי' דלעיל
  20. ^ לרבי אלעזר אין מצרפין עד אחרון עם הראשון, הואיל ולא העידו שניהם כאחד, כרבנן דפליגי אדרבי נתן; אבל אם באו שניהם ביחד - הוה מסקינן ליה ומוקמינן ליה אחזקיה קמייתא, דמוחזק לן באבוה דכהן הוא, ולזילותא לא חיישינן; ורבן שמעון בן גמליאל - כרבי נתן
  21. ^ אין צריך כאן בהאי מחלוקת דרבי יהושע בן קרחה ורבנן, אלא כך היא ברייתא שלימה בשילהי 'זה בורר', ומשום גררא דסיפא נקט רישא
  22. ^ את העדות, לאפוקי אחד אומר "בפני הלוהו" ואחד אומר "בפני הודה לו עליו"
  23. ^ אחד אומר ביום ראשון "לוה פלוני מפלוני מנה", ואחד אומר ביום שני "ראיתיו גם אני שלוה ממנו", דמכל מקום אמָנֶה קא מסהדי; ותנא קמא סבר: אמנה דקא מסהיד האי - לא קא מסהיד האי, והוה ליה לגבי מנה חצי עדות; וטעמייהו מפרש שפיר בסנהדרין מקרא ומסברא
  24. ^ להתקבל בבית דין
  25. ^ ואפילו ראו שניהם כאחד, עד שיעידו שניהם כאחד בפני בית דין; ופלוגתא אחריתי היא, ולאו רבי יהושע בן קרחה קאמר לה; ורבי אלעזר ורבן שמעון בן גמליאל - בפלוגתא דרב נחמן ורבנן פליגי
  26. ^ וטעמייהו מפרש התם שפיר מקרא ומסברא
  27. ^ השטר מזויף וגם שני חזקה לא החזקת
  28. ^ בעל השטר
  29. ^ בנחת שלא שמע המערער
  30. ^ פירש רבנו חננאל: לאו שטרא זייפא ממש, אלא כמו שטרא זייפא: שלא נכתב על מכירה זו, ומאי ניהו? - שטר אמנה, דהוא בטל; מיהו אי לאו דאודי בטענתיה דתובע דשטרא זייפא הוא - לאו כל כמיניה, שהרי העדים מכירים חתימת ידיהם, ומשום הכי אמר רבה 'מה לו לשקר', ולומר 'שטרא מעליא הוה לי ואירכס' - לימא האי שטרא לאו זייפא הוא, דאי הוה בעי לקיומיה - מקיים ליה! אי נמי איכא לפרושי 'זייפא' = שטר מזויף ממש: שזייף חתימת העדים יפה, וטועים העדים: כסבורים חתימת ידיהם היא, ומקיימים את השטר; והלכך מצי לקיים את השטר ולומר 'שטרא מעליא הוא'; אי נמי מצי לקיימו בעדים שקרים שחתמו לו; וראשון עיקר.
  31. ^ 'לחיש ליה לרבה' גרסינן, דרבה מלך מקמי דרב יוסף, כדאמרינן בשלהי דברכות (דף סד.); והיה רב יוסף חבירו מקשה לו:
  32. ^ דהא שני חזקה ליכא
  33. ^ וכיון דאודי – אודי, ולא דמי לשאר 'מה לו לשקר' שבגמרא: ששתי טענות יכולות להיות אמת: אותה שהוא טוען ואותה שהוא היה יכול לטעון ולא טען, דאמרינן 'מיגו'; אבל הכא דמי ל'מה לו לשקר במקום עדים', שהרי כל כחו וחזקתו בקרקע זו על ידי האי שטר הוא, והיאך נאמר 'מה לו לשקר' בשטר זה אי בעי אמר 'שטרא מעליא הוא' - והלא מודה שהשטר פסול, והודאת בעל דין כמאה עדים, ואילו באו שני עדים שאמרו שהוא פסול - ליכא תו 'מה לו לשקר'
  34. ^ כפלוגתא דלעיל ובאותם הטעמים
  35. ^ באותו דין ראשון דלעיל מספקא ליה לרב אידי בר אבין טעם של מי משניהם נראה יותר; הלכך פוסק בראשון כרבה: דאמרינן 'מה לו לשקר' ויעמוד על מקחו; דכיון דלא אתברירו טעמיהם של רבה ורב יוסף - המוציא מחבירו עליו הראיה; וגבי זוזי, שהלוה מוחזק ולא בעל השטר, אמרינן 'יביא בעל השטר ראיה ויטול', דהיכא דקיימא ארעא תיקום ולא נוציא מספק, וכן זוזי: היכא דקיימי ליקום; וכן הלכה; ואף על גב דפסקינן הלכה כרב יוסף בשדה ענין ומחצה (לקמן דף קיד:) - מכלל דבכולי גמרא הלכה כרבה, ולא כרב יוסף; והכא פסקינן הלכה כרב יוסף לא קשיא, דהא בהך פלוגתא נמי פסקינן כרבה
  36. ^ כגון ערב קבלן; אי נמי כגון שאמר המלוה בשעת ההלואה "ממי שארצה אפרע"
  37. ^ שטר שהיה לו למלוה עליך, והחזירו לי, לפי שפרעתי חובו, והרי אתה משועבד לי בשטר זה כמו שהיית משועבד לו
  38. ^ לוה לערב
  39. ^ וכי לא פרעתיך
  40. ^ בתמיה
  41. ^ וכמי שלא פרעת דמי
  42. ^ ולוה לא הודה לו בכך.
  43. ^ דלא דמי כל כך לשטר מלוה דלעיל, דפסקינן כרב יוסף: דהתם מודה היה בעל השטר ששטר אחר היה לו ונאבד ולקח את זה להיות בידו לזכות, ואותו מזויף הוא ממש, דלא נכתב על מלוה זה - הלכך הפסיד, דהיכא דקיימי זוזי תיקום; אבל הכא - לא היה לערב שטר אחר מעולם, כי אם זה, והלכך: אף על גב דפרעינהו - כיון דהדר שקלינהו - כאילו לא פרעינהו דמי, וחייב לפרעו? או דלמא מכל מקום מודה הוא שפרעו, וקיימא לן שטר שלוה בו ופרעו - אינו חוזר ולוה בו, שכבר נמחל שעבודו, והאי שטרא חספא בעלמא הוא
  44. ^ שמעינן מהכא דשטרא זייפא דאיירי בה רבה ורב יוסף - לאו זייפא ממש, דהוא שקר, וכי זייף וכתב בכהאי גוונא - לדברי הכל, ואפילו לרבה - פסול הוא; אלא כהאי גוונא: כגון שטר פרוע שנמחל שעבודו, או כגון שטר אמנה שלא ניתן ליכתב, וכיוצא בהן, פליגי רבה ורב יוסף; ואביי משוה ליה להאי שטרא כשטרא דאיירי ביה רבה ורב יוסף, ואמר: כיון דמודה הערב דפרע, אלא הדר ושקלינהו להנהו זוזי - אף על פי שהשטר ביד הערב - לא מחייבינן ללוה לשלומי; כן פירש רבנו חננאל
  45. ^ ולי נראה דהוא הדין לזייפא ממש, וקפסיק גמרא ואזיל.
  46. ^ דאמרינן היכא דקיימי זוזי תיקום ולא מיחייב לוה לפרוע לערב
  47. ^ היכא דטעין ערב כדאמר לעיל, דאמר "פרעתינהו אבל הדר יזפתינהו מנאי, דערב גופיה מודה שהשטר שבידו נמחל שעבודו
  48. ^ אבל אי טעין ערב "אני החזרתי לך אותם מעות עצמן משום דהוו שיפי = נישוף צורתן, ולא היו יוצאין בהוצאה, כמו 'השף מטבע של חבירו' (בבא קמא דף צח.)
  49. ^ האדים נחשתן יותר מדאי
  50. ^ נמצא שעדיין לא פרעו
  51. ^ וכאילו טעין "לא פרעתני" דמי
  52. ^ כדמפרש לקמיה: דבמשכון היתה אצלו עד עכשיו, שכלו שני משכנתא, והלכך נפק עליה קול של עדות אמת, דמהשתא אכיל ארעא דיתמי
  53. ^ משכנתא גבאי מאבוהון הוה במשכנתא דסורא, דכתבי הכי: 'במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא בלא כסף', ובימי אביהם אכלתיה שני חזקה