ביאור:בבלי בבא בתרא דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אבל שית ^[1] - אין לך מחאה גדולה מזו ^[2].

זה אומר "של אבותי ^[3]" וזה אומר "של אבותי", האי אייתי סהדי דאבהתיה היא, והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ^[4]:

אמר רבה: מה לו לשקר ^[5]? אי בעי אמר ליה "מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה" ^[6]!

אמר ליה ^[7] אביי: 'מה לי לשקר' - במקום עדים לא אמרינן ^[8].

הדר אמר ^[9] ליה ^[10]: "אִין, דאבהתך היא, וזבנתה מינך; והאי דאמרי לך "דאבהתי" - דסמיך לי עלה כדאבהתי ^[11]" ^[12]; ^[13] טוען וחוזר וטוען ^[14]? או אין טוען וחוזר וטוען?

עולא אמר: טוען וחוזר וטוען ^[15].

נהרדעי אמרי: אינו טוען וחוזר וטוען.

ומודי עולא ^[16] היכא דאמר ליה ^[17] "של אבותי ולא של אבותיך" - דאינו טוען וחוזר וטוען ^[18]; ^[19] והיכא דהוה קאי בי דינא ולא טען, ואתא מאבראי וטען ^[20] - אינו חוזר וטוען ^[21]; מאי טעמא? טענתיה אגמריה ^[22].

ומודו נהרדעי: היכא דאמר ליה ^[23] "של אבותי שלקחוה מאבותיך" - דחוזר וטוען ^[24]; ^[25] והיכא דאישתעי מילי אבראי ^[26] ולא טען ^[27], ואתא לבי דינא וטען ^[28] - דחוזר וטוען; מאי טעמא? עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא ^[29].

אמר אמימר: אנא - נהרדעא אנא ^[30], וסבירא לי דטוען וחוזר וטוען.

והלכתא: טוען וחוזר וטוען ^[31].

זה אומר "של אבותי ^[32]", וזה אומר "של אבותי", האי אייתי סהדי דאבהתיה ואכלה שני חזקה והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה ^[33]:

אמר רב נחמן: אוקי אכילה לבהדי אכילה ^[34], ואוקי ארעא בחזקת אבהתא ^[35].

אמר ליה רבא: הא - עדות מוכחשת היא ^[36]!

אמר ליה: נהי דאיתכחש באכילתה -

עמוד ב

באבהתא מי אתכחש ^[37]?

לימא רבא ורב נחמן - בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי, דאיתמר: שני כתי עדים המכחישות זו את זו ^[38]: אמר רב הונא: זו באה בפני עצמה ומעידה ^[39] וזו באה בפני עצמה ומעידה ^[40]; ורב חסדא אמר: בהדי סהדי שקרי למה לי ^[41].

לימא רב נחמן ^[42] דאמר כרב הונא ^[43], ורבא כרב חסדא?

אליבא דרב חסדא כולי עלמא לא פליגי ^[44], כי פליגי אליבא דרב הונא: רב נחמן - כרב הונא, ורבא: עד כאן לא קאמר רב הונא אלא לעדות אחרת, אבל לאותה עדות ^[45] – לא ^[46].

הדר ^[47] אייתי סהדי דאבהתיה היא ^[48]; אמר רב נחמן: אנן אחתיניה - אנן מסקינן ליה ^[49]; לזילותא דבי דינא לא חיישינן ^[50].

מתיב רבא ואיתימא רבי זעירא: ^[51] שנים אומרים 'מת' ^[52], ושנים אומרים 'לא מת'; ^[53] שנים אומרים 'נתגרשה ^[54]' ושנים אומרים 'לא נתגרשה ^[55]' ^[56] - הרי זו לא תנשא ^[57], ואם נשאת - לא תצא ^[58] ; רבי מנחם ברבי יוסי אומר: תצא. אמר רבי מנחם ברבי יוסי: אימתי אני אומר 'תצא'? - בזמן שבאו עדים ^[59] ואחר כך נשאת ^[60], אבל נשאת ^[61] ואחר כך באו עדים ^[62] - הרי זו לא תצא ^[63].

אמר ליה: אנא סברי למעבד עובדא ^[64]; השתא דאותיבתן ^[65] את, ואותבן רב המנונא בסוריא ^[66] - לא עבדינן בה עובדא.

נפק, עבד ^[67] עובדא ^[68].

מאן דחזא סבר טעותא היא בידיה ^[69] ולא היא! אלא משום דתליא באשלי רברבי ^[70], דתנן [כתובות פ"ב מ"ז]: רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה ^[71] על פי עד אחד ^[72]. אמר רבי אלעזר: אימתי ^[73]? - במקום שיש עוררין ^[74], אבל במקום שאין עוררין ^[75] - מעלין לכהונה על פי עד אחד ^[76]. רבן שמעון בן גמליאל אומר משום רבי שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה על פי עד אחד;

רבן שמעון בן גמליאל היינו רבי אלעזר ^[77]? וכי תימא ערער חד איכא בינייהו ^[78]: רבי אלעזר סבר: 'ערער' = חד ^[79]

הערות

^ אבל אי לית ליה סהדי אלא משית שני - הדין עם בעל השטר
^ שמיחה המוכר בזה המחזיק לסוף שתי שנים שמכר לאחר, והיה לו לזה להזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו. ויש מפרשים דאין צריך עדי חזקת שבע שנים, אלא של שלש אחרונים, ואנן מהימנינן ליה על השאר, מדאמר רבא: 'עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה' למדו כן; דאי איכא סהדי על כל השבע שנים - אמאי איצטריך למימר 'עביד איניש כו'? ולאו מילתא הוא: שהרי החזקה במקום השטר עומדת, ולא יהא חזקת שלש שנים האחרונים שיש לו עדים עליהם אלא שטר של שלש שנים, והרי שטר של ארבע שנים הקודם לו פוסלו! ומדברי רבא אין ללמוד דלא צריך עדים לשבע שנים, שהרי רבא - להודיענו בא: דאינו קרוי חוזר וטוען במאי דאמר לבסוף 'שני חזקה טובא קאמינא', דעביד איניש כו'; שאילו היה חוזר וטוען להכחיש דברים הראשונים - אפילו כי מייתי סהדי בהני אחרונים - אינו כלום, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ואחר טענות הראשונות נלך; ובפירוש ר"ח נמי מצריך עדים לכל השבע שנים
^ היה הקרקע והרי היא שלי
^ עובדא הוה, כדמוכח לקמיה
^ לזה המחזיק במאי דטוען "דשל אבותיו וירשה מהם"
^ והלכך בהאי מיגו מהימנינן ליה
^ תלמידו
^ כלומר על ידי האי מיגו ד'מה לי לשקר' - לא יזכה בקרקע, שהרי עדים מכחישים את דבריו, שאומרים דשל אבותיו דאידך היא; וגם החזקה אינה כלום, שהרי אין עמה טענה - כי אם טענת שקר! והלכה כאביי, שהרי רבה הודה לו, כדמוכח ואזיל
^ ההוא דאייתי עדי חזקה
^ לאידך
^ הייתי סומך ומובטח על קרקע זו כאילו היא של אבותי לפי שהחזקתי בה בשופי ובעדים וקניתיה מאבותיך
^ דמשום שהיו מפסידין אותו, כאביי, הוצרך לחזור ולטעון כן; דיקא נמי דקאמר גמרא 'אמר ליה אביי' ולא קאמר 'אביי אמר'
^ ובעי גמרא:
^ יכול אדם לטעון בבית דין שטוען בבית דין מה שהוא רוצה וחוזר וטוען לתקן דבריו הראשונים
^ טוען בבית דין מה שהוא רוצה, וחוזר אחרי כן לטעון דברים אחרים לתרץ דברים הראשונים: אף על פי שמכחישם קצת בזה שחזר וטען "האי דאמר דאבהתי דסמיך עלה כדאבהתי"
^ אף על גב דמהימנינן ליה להאי דטעין "אין דאבהתך היא כו'"
^ שאם טען מתחילה ופירש
^ דאינו חוזר וטוען טענה זו ד'סמיך עלה כדאבהתי', שהרי עוקר לגמרי דברים הראשונים; וכן הלכה דפסקינן לקמן כעולא
^ ומודי נמי עולא:
^ כל היכא דהוה קאי בי דינא ולא טען תיקון דברים הראשונים, אלא אחר שיצא מבית דין חזר לבית דין ותיקן דבריו הראשונים
^ שאינו חוזר וטוען היכא דמכחישן קצת
^ אוהביו וקרוביו
^ בזה שטען מתחילה "של אבותי" וחזר וטען
^ ומהימן, דאינו עוקר דבריו הראשונים כלל, אלא מוסיף עליהן; וכיון דהחזיק בה שלש שנים - מוקמינן לה בידיה, דחזקה שיש עמה טענה היא: דמה לו לשקר? דאי בעי אמר "מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה" - כי אמר נמי "של אבותי שלקחוה מאבותיך" – מהימן, ואף על גב דגבי יורש קיימא לן לקמן בפירקין דאין צריך טענה מאחר שהחזיק בה שלש שנים - היאך היתה של אביו, אבל ראיה בעי שהחזיק בה אביו יום אחד - הכא אין צריך להביא עדים שהחזיק בה אביו כלל, שהרי זה טען טענה גמורה, וחזקה שיש עמה טענה היא
^ ומודו נמי נהרדעי:
^ כל היכא דאישתעי מילי מאבראי לבי דינא קודם שטען כלום בבית דין
^ מה שהוא טוען עכשיו בבית דין
^ לטעון טענות שעוקרות לגמרי את הראשונות
^ שלא ילמד מהן מי שכנגדו ויתן לבו מתחלה קודם שיבאו לבית דין להשיב עליהם. וכן הלכה. והני מילי טענות בעלמא, אבל טען בפירוש בפני עדים חוץ לבית דין "חייב אני מנה לפלוני" - הרי הודה לו, ושוב אינו יכול לכפור בבית דין
^ כלומר: אנא נמי נהרדעי אנא, ופליגנא עלייהו ד'נהרדעי'
^ תיקון לשון הראשון, אף על פי שמכחישם קצת, הואיל ואינו עוקרן לגמרי, כדלעיל
^ ואכלתים שני חזקה אותן שלש שנים שאתה טוען "אני אכלתיה", ולא אתה
^ אותן שלש שנים עצמן שהעידו אלו הראשונים עליהם, ובאו אלו והכחישום
^ עדות דאכילה בטלה, דאוקי עדות של אכילה כנגד עדות שניה של אכילה, והרי מכחישים זה את זה
^ אבל בעדות דאבהתא - דלא אתכחשת - עדותן קיימת, ומוקמינה בידיה
^ כיון דהני שתי כתות מכחישות זו את זו - אחת מהן פסולה לכל עדיות שבעולם; ואחרי שאין לברר איזו הפסולה - תיבטל עדותן לגמרי
^ עדות של אבהתא קיים הוא והכל מודים בו
^ בעדות אחת, כגון: שנים אומרים "פלוני לוה מפלוני מנה" ושנים אחרים הכחישום, ואמרו "לא לוה ממנו כלום, שהרי באותו היום שאתם אומרים שלוה ממנו - היה עמנו הלוה כל אותו היום, ולא לוה משום אדם כלום", ובעדות כזה לא האמינה תורה האחרונים יותר מן הראשונים, אלא בעדות הזמה: כגון שמעידים על העדים עצמם "עמנו הייתם במקום פלוני ולא ראיתם שֶלָוָה"
^ כשאר עדיות שבעולם, דלא נחזיקנה בפסולה מספק
^ בעדות אחרת; אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו - אין מצטרפין לעדות אחת, דהא אחד מהם פסול בודאי, ואין כאן אלא חצי עדות; וטעם דרב הונא: משום דאוקי גברא אחזקיה ולא תפסלינהו מספק
^ ולא יעידו בשום עדות בעולם, דאוקי ממונא אחזקיה, ולא תוציאנו, מספק שמא העדים פסולים
^ שמכשיר עדות דאבהתא: שהעידו עדים מוכחשים, דהיינו עדות אחרת שלא הוכחשו בו
^ שהכשירם בעדות אחרת שלא הוכחשו בה
^ לומר כל אחד 'אנא סבירא כרב חסדא', דודאי רב נחמן לא סבירא ליה כרב חסדא, דהא רב חסדא - אפילו בעדות אחרת בעלמא פוסל, כל שכן בעדות דאבהתא שהוכחשו העדים מאכילה באותו עדות של אותו קרקע
^ דאותו קרקע עצמו
^ [והלכתא כרב נחמן, שהרי נפסק הדין על פיו, כדמוכח לקמן אנן אחתינן]
^ אותו שהפסידו רב נחמן
^ והרי לשניהם עדי חזקה ועדי אבות, ואין כח לזה מזה, ו'כל דאלים גבר', כדאמר רב נחמן לקמן בשמעתין
^ כלומר: לא נחזיק את זה יותר מזה, הואיל ועדות שניהם שוה
^ שמא ילגלגו הבריות על בית דין על שסותרין את דיניהם, ודמי לחוכא ואיטלולא
^ אשה שהלך בעלה למדינת הים
^ ובאו שנים ואמרו לה "מת בעליך"
^ אי נמי
^ בחיי בעלה ואינה זקוקה ליבם
^ וזקוקה ליבם
^ אי נמי כגון שהיה בעלה קיים, ובאין להתירה לאחֵר
^ דאוקי תרי להדי תרי, ואיתתא בחזקת איסור אשת איש קיימא
^ דיעבד – אִין, לכתחלה לא; ובפרק 'האשה שנתארמלה' פרכינן: מכדי תרי ותרי נינהו, הבא עליה באשם תלוי קאי!? ומשני: אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה; ותו פרכינן: היא גופה באשם תלוי קיימא? ומשני: באומרת "ברי לי שמת בעלי"
^ האחרונים שאמרו לא מת
^ לפיכך תצא, שהרי באיסור נשאת, שאילו שאלה מבית דין - היו אוסרין לה לינשא
^ על פי עדי מיתה: שהתירוה בית דין לינשא
^ שהוא קיים
^ דחיישינן לזילותא דבי דינא; וקשה לרב נחמן
^ דמחתינן ליה ומסקינן ליה, ולא ניחוש לזילותא דבי דינא
^ השיבותני מברייתא זו
^ השיב לו כמו כן מהא ברייתא דרבי מנחם ורבנן
^ רב נחמן
^ ולא חש לזילותא דבי דינא
^ שלא נזכר מהך ברייתא דלעיל, ועוד: דאמר 'לא עבדינן בה עובדא'
^ רבי יהודה ורבי אלעזר ורבי שמעון בן גמליאל - כולהו סברי להו דלא חיישינן לזילותא דבי דינא, כדמפרש רב אשי במסקנא
^ להחזיק אדם בכהן: לאכול בתרומה, ולעבוד עבודה, ולישא את כפיו
^ המעידו שהוא כהן, כדמפרש רבי אלעזר לקמיה [בשמעתין]
^ אין מעלין על פי עד אחד
^ בזמן שיש על הכהן עוררין: עדים הפוסלים אותו, כדמפרש בסמוך; ולפרש דברי רבי יהודה בא, ולא לחלוק עליו
^ אלא קול פסול בעלמא, כדמפרש לקמיה
^ שמכחיש את הקול
^ דהא ודאי במקום שיש עוררין עליו לא אמר רבן שמעון בן גמליאל דליהוי חד נאמן, וכי אמר 'מעלין' - במקום שאין עוררין קאמר
^ והא דקתני 'בזמן שיש עליו עוררין' היינו עד אחד הפוסלו, ומכחיש עד אחד המכשירו
^ ערער חד הוי ערער, ואין עד אחד נאמן עליו להכשירו

[1] אבל אי לית ליה סהדי אלא משית שני - הדין עם בעל השטר

[2] שמיחה המוכר בזה המחזיק לסוף שתי שנים שמכר לאחר, והיה לו לזה להזהר בשטרו לעולם עד שיוציא השטר מיד השני ויקרענו. ויש מפרשים דאין צריך עדי חזקת שבע שנים, אלא של שלש אחרונים, ואנן מהימנינן ליה על השאר, מדאמר רבא: 'עביד איניש דקרי לשני טובא שני חזקה' למדו כן; דאי איכא סהדי על כל השבע שנים - אמאי איצטריך למימר 'עביד איניש כו'? ולאו מילתא הוא: שהרי החזקה במקום השטר עומדת, ולא יהא חזקת שלש שנים האחרונים שיש לו עדים עליהם אלא שטר של שלש שנים, והרי שטר של ארבע שנים הקודם לו פוסלו! ומדברי רבא אין ללמוד דלא צריך עדים לשבע שנים, שהרי רבא - להודיענו בא: דאינו קרוי חוזר וטוען במאי דאמר לבסוף 'שני חזקה טובא קאמינא', דעביד איניש כו'; שאילו היה חוזר וטוען להכחיש דברים הראשונים - אפילו כי מייתי סהדי בהני אחרונים - אינו כלום, דהודאת בעל דין כמאה עדים דמי, ואחר טענות הראשונות נלך; ובפירוש ר"ח נמי מצריך עדים לכל השבע שנים

[3] היה הקרקע והרי היא שלי

[4] עובדא הוה, כדמוכח לקמיה

[5] לזה המחזיק במאי דטוען "דשל אבותיו וירשה מהם"

[6] והלכך בהאי מיגו מהימנינן ליה

[7] תלמידו

[8] כלומר על ידי האי מיגו ד'מה לי לשקר' - לא יזכה בקרקע, שהרי עדים מכחישים את דבריו, שאומרים דשל אבותיו דאידך היא; וגם החזקה אינה כלום, שהרי אין עמה טענה - כי אם טענת שקר! והלכה כאביי, שהרי רבה הודה לו, כדמוכח ואזיל

[9] ההוא דאייתי עדי חזקה

[10] לאידך

[11] הייתי סומך ומובטח על קרקע זו כאילו היא של אבותי לפי שהחזקתי בה בשופי ובעדים וקניתיה מאבותיך

[12] דמשום שהיו מפסידין אותו, כאביי, הוצרך לחזור ולטעון כן; דיקא נמי דקאמר גמרא 'אמר ליה אביי' ולא קאמר 'אביי אמר'

[13] ובעי גמרא:

[14] יכול אדם לטעון בבית דין שטוען בבית דין מה שהוא רוצה וחוזר וטוען לתקן דבריו הראשונים

[15] טוען בבית דין מה שהוא רוצה, וחוזר אחרי כן לטעון דברים אחרים לתרץ דברים הראשונים: אף על פי שמכחישם קצת בזה שחזר וטען "האי דאמר דאבהתי דסמיך עלה כדאבהתי"

[16] אף על גב דמהימנינן ליה להאי דטעין "אין דאבהתך היא כו'"

[17] שאם טען מתחילה ופירש

[18] דאינו חוזר וטוען טענה זו ד'סמיך עלה כדאבהתי', שהרי עוקר לגמרי דברים הראשונים; וכן הלכה דפסקינן לקמן כעולא

[19] ומודי נמי עולא:

[20] כל היכא דהוה קאי בי דינא ולא טען תיקון דברים הראשונים, אלא אחר שיצא מבית דין חזר לבית דין ותיקן דבריו הראשונים

[21] שאינו חוזר וטוען היכא דמכחישן קצת

[22] אוהביו וקרוביו

[23] בזה שטען מתחילה "של אבותי" וחזר וטען

[24] ומהימן, דאינו עוקר דבריו הראשונים כלל, אלא מוסיף עליהן; וכיון דהחזיק בה שלש שנים - מוקמינן לה בידיה, דחזקה שיש עמה טענה היא: דמה לו לשקר? דאי בעי אמר "מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה" - כי אמר נמי "של אבותי שלקחוה מאבותיך" – מהימן, ואף על גב דגבי יורש קיימא לן לקמן בפירקין דאין צריך טענה מאחר שהחזיק בה שלש שנים - היאך היתה של אביו, אבל ראיה בעי שהחזיק בה אביו יום אחד - הכא אין צריך להביא עדים שהחזיק בה אביו כלל, שהרי זה טען טענה גמורה, וחזקה שיש עמה טענה היא

[25] ומודו נמי נהרדעי:

[26] כל היכא דאישתעי מילי מאבראי לבי דינא קודם שטען כלום בבית דין

[27] מה שהוא טוען עכשיו בבית דין

[28] לטעון טענות שעוקרות לגמרי את הראשונות

[29] שלא ילמד מהן מי שכנגדו ויתן לבו מתחלה קודם שיבאו לבית דין להשיב עליהם. וכן הלכה. והני מילי טענות בעלמא, אבל טען בפירוש בפני עדים חוץ לבית דין "חייב אני מנה לפלוני" - הרי הודה לו, ושוב אינו יכול לכפור בבית דין

[30] כלומר: אנא נמי נהרדעי אנא, ופליגנא עלייהו ד'נהרדעי'

[31] תיקון לשון הראשון, אף על פי שמכחישם קצת, הואיל ואינו עוקרן לגמרי, כדלעיל

[32] ואכלתים שני חזקה אותן שלש שנים שאתה טוען "אני אכלתיה", ולא אתה

[33] אותן שלש שנים עצמן שהעידו אלו הראשונים עליהם, ובאו אלו והכחישום

[34] עדות דאכילה בטלה, דאוקי עדות של אכילה כנגד עדות שניה של אכילה, והרי מכחישים זה את זה

[35] אבל בעדות דאבהתא - דלא אתכחשת - עדותן קיימת, ומוקמינה בידיה

[36] כיון דהני שתי כתות מכחישות זו את זו - אחת מהן פסולה לכל עדיות שבעולם; ואחרי שאין לברר איזו הפסולה - תיבטל עדותן לגמרי

[37] עדות של אבהתא קיים הוא והכל מודים בו

[38] בעדות אחת, כגון: שנים אומרים "פלוני לוה מפלוני מנה" ושנים אחרים הכחישום, ואמרו "לא לוה ממנו כלום, שהרי באותו היום שאתם אומרים שלוה ממנו - היה עמנו הלוה כל אותו היום, ולא לוה משום אדם כלום", ובעדות כזה לא האמינה תורה האחרונים יותר מן הראשונים, אלא בעדות הזמה: כגון שמעידים על העדים עצמם "עמנו הייתם במקום פלוני ולא ראיתם שֶלָוָה"

[39] כשאר עדיות שבעולם, דלא נחזיקנה בפסולה מספק

[40] בעדות אחרת; אבל אחד מכת זו ואחד מכת זו - אין מצטרפין לעדות אחת, דהא אחד מהם פסול בודאי, ואין כאן אלא חצי עדות; וטעם דרב הונא: משום דאוקי גברא אחזקיה ולא תפסלינהו מספק

[41] ולא יעידו בשום עדות בעולם, דאוקי ממונא אחזקיה, ולא תוציאנו, מספק שמא העדים פסולים

[42] שמכשיר עדות דאבהתא: שהעידו עדים מוכחשים, דהיינו עדות אחרת שלא הוכחשו בו

[43] שהכשירם בעדות אחרת שלא הוכחשו בה

[44] לומר כל אחד 'אנא סבירא כרב חסדא', דודאי רב נחמן לא סבירא ליה כרב חסדא, דהא רב חסדא - אפילו בעדות אחרת בעלמא פוסל, כל שכן בעדות דאבהתא שהוכחשו העדים מאכילה באותו עדות של אותו קרקע

[45] דאותו קרקע עצמו

[46] [והלכתא כרב נחמן, שהרי נפסק הדין על פיו, כדמוכח לקמן אנן אחתינן]

[47] אותו שהפסידו רב נחמן

[48] והרי לשניהם עדי חזקה ועדי אבות, ואין כח לזה מזה, ו'כל דאלים גבר', כדאמר רב נחמן לקמן בשמעתין

[49] כלומר: לא נחזיק את זה יותר מזה, הואיל ועדות שניהם שוה

[50] שמא ילגלגו הבריות על בית דין על שסותרין את דיניהם, ודמי לחוכא ואיטלולא

[51] אשה שהלך בעלה למדינת הים

[52] ובאו שנים ואמרו לה "מת בעליך"

[53] אי נמי

[54] בחיי בעלה ואינה זקוקה ליבם

[55] וזקוקה ליבם

[56] אי נמי כגון שהיה בעלה קיים, ובאין להתירה לאחֵר

[57] דאוקי תרי להדי תרי, ואיתתא בחזקת איסור אשת איש קיימא

[58] דיעבד – אִין, לכתחלה לא; ובפרק 'האשה שנתארמלה' פרכינן: מכדי תרי ותרי נינהו, הבא עליה באשם תלוי קאי!? ומשני: אמר רב ששת: כגון שניסת לאחד מעדיה; ותו פרכינן: היא גופה באשם תלוי קיימא? ומשני: באומרת "ברי לי שמת בעלי"

[59] האחרונים שאמרו לא מת

[60] לפיכך תצא, שהרי באיסור נשאת, שאילו שאלה מבית דין - היו אוסרין לה לינשא

[61] על פי עדי מיתה: שהתירוה בית דין לינשא

[62] שהוא קיים

[63] דחיישינן לזילותא דבי דינא; וקשה לרב נחמן

[64] דמחתינן ליה ומסקינן ליה, ולא ניחוש לזילותא דבי דינא

[65] השיבותני מברייתא זו

[66] השיב לו כמו כן מהא ברייתא דרבי מנחם ורבנן

[67] רב נחמן

[68] ולא חש לזילותא דבי דינא

[69] שלא נזכר מהך ברייתא דלעיל, ועוד: דאמר 'לא עבדינן בה עובדא'

[70] רבי יהודה ורבי אלעזר ורבי שמעון בן גמליאל - כולהו סברי להו דלא חיישינן לזילותא דבי דינא, כדמפרש רב אשי במסקנא

[71] להחזיק אדם בכהן: לאכול בתרומה, ולעבוד עבודה, ולישא את כפיו

[72] המעידו שהוא כהן, כדמפרש רבי אלעזר לקמיה [בשמעתין]

[73] אין מעלין על פי עד אחד

[74] בזמן שיש על הכהן עוררין: עדים הפוסלים אותו, כדמפרש בסמוך; ולפרש דברי רבי יהודה בא, ולא לחלוק עליו

[75] אלא קול פסול בעלמא, כדמפרש לקמיה

[76] שמכחיש את הקול

[77] דהא ודאי במקום שיש עוררין עליו לא אמר רבן שמעון בן גמליאל דליהוי חד נאמן, וכי אמר 'מעלין' - במקום שאין עוררין קאמר

[78] והא דקתני 'בזמן שיש עליו עוררין' היינו עד אחד הפוסלו, ומכחיש עד אחד המכשירו

[79] ערער חד הוי ערער, ואין עד אחד נאמן עליו להכשירו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]

[75]

[76]

[77]

[78]

[79]