ביאור:בבלי בבא בתרא דף מו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

אלא - לאו דליכא עדים [1], וקתני אומן מהימן [2] מיגו דאי בעי - אמר ליה: "לקוחה היא בידי" מהימן נמי אאגריה [3]!

לא לעולם דליכא עדים, והוא דלא ראה [4].

מתיב רב נחמן בר יצחק: 'אומן אין לו חזקה'; אומן הוא דאין לו חזקה, הא אחר [5] - יש לו חזקה; היכי דמי [6]? אי דאיכא עדים [7] - אחר אמאי יש לו חזקה [8]? אלא - לאו דליכא עדים [9], וקתני 'אומן אין לו חזקה' [10]!? תיובתא דרבה [11]?!

תיובתא.

[12]

תנו רבנן: 'נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן [13] - הרי זה ישתמש בהן עד שיבא הלה [14] ויטול את שלו [15]; בבית האבל או בבית המשתה - הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו.' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

אמר רב: הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואמר לי: וכי אין אדם עשוי לומר לאומן "מכור לי טליתי"?

אמר רב חייא בריה דרב נחמן: [16] לא שנו [17] אלא הוא [18], אבל [19] אשתו ובניו [20] – לא [21]; והוא נמי [22], לא אמרן [23] אלא דאמר ליה "[24] טלית [25]" סתם [26], אבל [27] "[28] טליתך" – לא [29]; האי - לאו טלית דידיה הוא [30]! [31].

אמר ליה אביי לרבא: תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא [32] מאי עבדי: אמר ליה [33]: "הב לי סרבלאי [34]" – "לא היו דברים מעולם";

"הא אית לי סהדי דחזיוה גבך [35]"! [36] - אמר ליה "ההוא אחרינא הוה"!

"אפקיניה ונחזינהו [37]"! - אמר ליה: איברא לא מפיקנא ליה [38]" [39].

אמר רבא: שפיר קאמר ליה [40]: [41]


עמוד ב

'ראה [42]' תניא [43]!

אמר רב אשי: ואי חכים [44] - [45] משוי ליה 'ראה' [46]: דאמר ליה [47]: "אמאי תפיסת ליה [48]? לאו משום דאית לך [49] גבאי [50]? השתא אפקינהו ושימינהו [51], שקול את דידך ואשקול אנא דידי [52]"!

אמר ליה רב אחא בריה דרב אויא לרב אשי: מצי אמר ליה: "לא צריכנא לשומא דידך, כבר שמוה קמאי דקמך [53]".

אריס [54] - אין לו חזקה:

אמאי [55]? עד האידנא פלגא [56], והשתא כולה [57]?

אמר רבי יוחנן: [58] באריסי בתי אבות [59]. [רבנו גרשום: הכא באריסי בתי אבות עסקינן, כגון: משפחה אחת שמתחברין וכל אחד נותן לאריס שדה אחת וכולה שלש שנים או חמש, כדי שיזרענה ויאכל פירותיה; ובאותו שכר ישמור כל השדות של המשפחה ולאחר שלש שנים או חמש מחזירה לבעליה ןחןזר שני של אותה משפחה ונותן לו שדה אחת לשלש שנים שיהו כל הפירות שלו כדי שישמור כל שאר שדותיו ושדות כל המשפחה, וכן עושין כולם: היה לו שדה אחת כולה: כל ימי אריסותיו – אין לו חזקה בה, דהשתא לו מצי למיטען "עד האידנא פלגא והשתא כולה", דמעיקרא נמי לאוכלה כולה היקצוה לו.]

אמר רב נחמן: אריס [60] שהוריד אריסין תחתיו [61] - יש לו חזקה; מאי טעמא? דלא עביד אינש [62] דנחתי אריסי [63] לארעיה [64] ושתיק [65].

אמר רבי יוחנן: אריס שחלק לאריסין [66] - אין לו חזקה [67]; מאי טעמא? אימור הרמניא בעלמא שויוה [68].

שלח ליה [עיין תוספות] רב נחמן בר רב חסדא לרב נחמן בר יעקב: ילמדנו רבינו: אריס מעיד או אינו מעיד [69]?

הוה יתיב רב יוסף קמיה [דרב נחמן בר יעקב], אמר ליה [70]: הכי אמר שמואל: 'אריס מעיד';

והתניא 'אינו מעיד'?

לא קשיא: הא דאיכא פירא בארעא [71] [עיין תוספות], והא דליכא פירא בארעא [72]!

<עמלק סימן:>

תנו רבנן:

'ערב [73] - [74] מעיד ללוה [75]'; [76] והוא דאית ליה [77] ארעא אחריתי [78];

'מלוה מעיד ללוה' - והוא דאית ליה ארעא אחריתי;

'לוקח ראשון מעיד ללוקח שני' [79] - והוא דאית ליה [80] ארעא אחריתי [81];

הערות[עריכה]

  1. ^ עדי מסירה, ואף על גב דראה
  2. ^ דקתני 'על בעל הבית להביא ראיה'
  3. ^ כרבה, ותיובתא דאביי דאמר 'לא מהימן היכא דראה'
  4. ^ ודברי הכל מהימן דמצי אמר לא היו דברים מעולם
  5. ^ איניש בעלמא דלאו אומן
  6. ^ דבאומן אין לו חזקה ואחר יש לו חזקה
  7. ^ שמסר בעל הבית לאומן בפניהם, והוא דראה הטלית עכשיו בידו
  8. ^ אם כן היאך דייקינן 'אחר יש לו חזקה'? הא כיון דאיכא עדים דבתורת פקדון בא לידו, וגם רואין אותו עכשיו בידו, דלא מצי למימר "החזרתיו לך", הא ודאי לא מהימן לומר "לקוח הוא בידי", דמאי שנא מאריס ואפוטרופוס שאין יכולין לומר "לקוח הוא בידי"? והא ליכא למימר דבדאיכא עדים ולא ראה מיירי, והלכך אחר מהימן, דהא - אפילו אומן נמי מהימן לדברי הכל, דהא אוקמינן לעיל 'המפקיד אצל חבירו בעדים אין צריך להחזיר לו בעדים', ומיגו דמצי אמר "החזרתיו לך", כי אמר נמי "לקוח הוא בידי" - מהימן
  9. ^ בשעת מסירה, והלכך: אף על גב דרואין אנו בידו דאחר - יש לו חזקה: דכיון דלאו אומן - יכול לומר "לקוח הוא בידי" כדין כל הקונין מטלטלין מחבריהן, שאין צריכין עדים, אלא מכיון שהוא מוחזק בו יכול לומר "שלי הוא שלקחתיו ממך"
  10. ^ היכא דליכא עדים ואיכא ראה כאביי
  11. ^ דאמר: לעולם מהימן אומן עד דאיכא תרתי
  12. ^ והשתא שמעינן מהכא: דהמפקיד אצל חבירו בעדים - אין צריך להחזיר לו בעדים, דהא הדר ביה רבה לגבי דאביי. וב'המוכר את הבית' (לקמן דף ע.) פסקינן: שאפילו המפקיד אצל חבירו בשטר - אין צריך להחזיר לו בעדים; ומדקאמר גמרא 'אי דאיכא עדים, אחר אמאי מהימן' - מיניה שמעינן שהמפקיד אצל חבירו בעדים ועדיין ישנו לפקדון בידו לפנינו, שאינו יכול לטעון "החזרתיו לך" ולטעון "שמכרו לי אחר כך" - אינו נאמן; והני מילי בשראה ותפס, אבל אם לא ראה (ותפס) – מהימן: מיגו דאי בעי אמר "החזרתיו לך" - כי אמר "מכרת אותם לי" - נאמן, ובשבועה; והני מילי שהפקיד אצלו בעדים, אבל אם ראה טליתו ביד חבירו, ומכירין בו עדים שהיה של זה הטוען לזה "מה טיבו אצלך"? ואמר לו "לקוח הוא בידי" - הוא נאמן, דאין זה נאמן לומר "הפקדתיו אצלך", מאחר שאין לו עדים; והני מילי שמצא טליתו ביד חבירו שאינו אומן, אבל ראה טליתו ביד אומן, ואמר אומן "לקוח הוא בידי" - אינו נאמן אלא אם כן יש לו עדים שלקחו מזה בפניהם; (ובא הלה ונטל את שלו) ואף על פי שלא מסר לו בעדים, אבל אם לא ראהו בידו - נאמן האומן לומר "לקוח הוא בידי", ואע"פ שמסר לו בעדים: דמיגו דמצי טעין "החזרתיו לך", כי אמר נמי "לקוח הוא בידי" – נאמן; והני מילי דאומן אין לו חזקה - בכלים שאותו אומן ראוי לתקן, כגון לצבע - בגד לצבוע; וטלית – לכובס, וכן חלוק וכל בגדים בני כיבוס; ולעבדן – עורות; והני מילי שיש חילוק בין אומן לבעל הבית: בדברים שאין עשויין להשאיל ולהשכיר, אבל דברים העשויין להשאיל ולהשכיר, לא שנא אומן ולא שנא כל אדם: אם אמר "לקוחין הן בידי" אינו נאמן. במסכת שבועות (דף מו:)
  13. ^ שנתן לו האומן טלית של אדם אחר
  14. ^ אותו שנטל טליתו של זה האומן
  15. ^ ולא הוי שואל שלא מדעת, כדמפרש לקמיה: דאיכא למימר האומן נתן לו זה מדעת
  16. ^ טעם דרישא בא לפרש: מאי שנא מסיפא? וכי אין אדם עשוי כו'? והלכך איכא למימר שהאומן מכר טלית אחת שהוא מתקן במצות בעל הבית שצוה לו למוכרו, וטעה האומן, ומכר טליתו של זה, ונתן לו טלית זו מדעת עד שיחזיר לו את שלו; וכיון דמדעתו נתן לו - מותר להשתמש בה; מה שאין כן בבית האבל ובבית המשתה;
  17. ^ דמותר להשתמש
  18. ^ שנתן לו האומן עצמו, דאיכא למימר מדעת עשה
  19. ^ אם נתנו לו לזה
  20. ^ של אומן
  21. ^ לא ישתמש, דאיכא למימר מיטעא טעו
  22. ^ אומן
  23. ^ דאם נתן הוא מותר להשתמש בו
  24. ^ הילך
  25. ^ זו
  26. ^ דאיכא למימר דלהכי לא אמר ליה "טליתך": שאין זו שלו, ומדעת נתן לו חליפי טליתו שלו
  27. ^ אם אמר לו
  28. ^ הילך
  29. ^ כסבור הוא שזו היא שלו
  30. ^ וטעות הוא
  31. ^ ואסור להשתמש שלא מדעת; וכן הלכה
  32. ^ האומנין שמביאין להן בגדים לתקן, כדאמרינן התם (חולין דף קכז.): 'פומבדיתא לוויך - אשני אושפיזך'
  33. ^ בעל הבית
  34. ^ טליתי שמסרתי לך לתקן
  35. ^ בגד אחד ראו, והוא שלי
  36. ^ ומיהו העדים אין מכירין בו יפה אם זה הוא
  37. ^ הוצא אותו שיראו עדים שאתה אומר "אחרינא הוא" ואמֵת דבריך, והוציא עצמך מן החשד
  38. ^ באמת לא אוציאנו! בשביל טענותיך של הבל - אראה לך ממון אחרים?
  39. ^ וזהו הרמאות: דלא לשם שמים מתכוין, אלא לגנוב את טלית חבירו מתכוין
  40. ^ האומן
  41. ^ כך השיב רבא לאביי: שאף על פי שרמאים הן - הדין עמם, דאפילו כשרים שבישראל יכולין לטעון כן
  42. ^ ראה טליתו ביד האומן
  43. ^ שרואה עכשיו ובעדים, אבל זה אינו רואה טליתו ביד זה האומן, וגם העדים - כשראוהו - לא הכירוהו אם זה הוא
  44. ^ התובע
  45. ^ מצי
  46. ^ יכול לישתדל לאומן בדברים עד שיראהו לו בפני עדים, וכיון שיראהו - יוכל להוציאו ממנו, דאומן אין לו חזקה היכא דראה
  47. ^ דרך ערמה בחשאי
  48. ^ טלית דידי
  49. ^ זוזי
  50. ^ ואתה ירא שלא אכפור בך? איני כופר בך, ואף אתה אל תכפור לי
  51. ^ ולעכבה בהיתר כנגד מה שאני חייב לך אפקה בפני בני אדם שבקיאין בשומא ונשיימיה
  52. ^ והחזר לי המותר אם יש יותר
  53. ^ כלומר: גם האומן כל שכן שיהא ערום ומכיר בערמתו, ויאמר: "לא צריכנא לשומא דידך, כבר שיימוה ראשונים לפני בואך, ואין שוה כלום יותר מן החוב שאתה חייב לי
  54. ^ שיודעין בו שבאריסות ירד לשדה זו
  55. ^ אין לו חזקה
  56. ^ והלא עד האידנא שהיה באריסות פלגא היה נוטל כדין אריס
  57. ^ והשתא אכלה כולה שלש שנים, ואין זה דרך אריסים, והיה לו לבעל השדה למחות
  58. ^ מתניתין -
  59. ^ מיירי, שרגילין לשמור שדות של משפחה זו מעולם הן ואבותיהן באריסות, ולא היו יכולים להחליפו באריסים אחרים; ואותן אריסים נוהגים לאכול כל הפירות שתים ושלש שנים, ואחרי כן יאכלו הבעלים כמו כן, הלכך אין להם חזקה; אבל שאר אריסין יש להן חזקה
  60. ^ של בתי אבות
  61. ^ אותן שלש שנים שהיה לו לאכול והוא לא עשה עמהן כלום
  62. ^ בעל הבית
  63. ^ אריסין נכרים
  64. ^ בלא רשותו
  65. ^ שמא יקלקלו שדותיו, אלא אם כן עושה האריס עצמו עמהן ורואה מה הם עושים, כדלקמיה
  66. ^ לכל אחד מסר לעשות חלקו בשדה, וגם הוא עושה עמהן
  67. ^ דאף על גב דהיכא דהוריד תחתיו - יש לו חזקה, הכא - אין לו חזקה, דכהאי גוונא לא קפיד בעל השדה, מאחר שגם הוא עושה עמהן
  68. ^ רשות נתנו לו להוריד אריסין עמו אם טורח הוא לו לעשות לבדו
  69. ^ אריס שהורידהו ראובן, ובא שמעון לערער עליו; מי מצי אריס להעיד לו לראובן להעמיד בידו? מי הוי 'נוגע בעדות' משום דנהנה מן פירות השדה או לא
  70. ^ רב יוסף דיתיב קמיה
  71. ^ שעדיין לא נטל האריס חלקו, אינו מעיד, דניחא ליה דתיקו ביד ראובן: דאי שקיל ליה שמעון - יטול גם הפירות כדין נגזל
  72. ^ וגם לא טרח בה האריס כלום בשנה זו - מצי להעיד, דלא מרויח מידי בהאי עדות; ואם משום שאם נשאר הקרקע ביד ראובן היה מורידו באריסות - הרבה ימצא שדה באריסות; וגם מי יודע אם יעשנו אריס שלו? אם ירצה יעשה ואם ירצה יחדל
  73. ^ של לוה
  74. ^ כנגד המלוה
  75. ^ על קרקע שלו, להוציאה מן המערער
  76. ^ ואימת מעיד?
  77. ^ ללוה
  78. ^ שיוכל המלוה לגבות הימנה את חובו, ויפטר הערב, ונמצא שאין הערב מרויח כלום במה שמעמיד שדה זו ביד לוה; והא ליכא למימר דלכך מתכוין הערב: דניחא ליה שיהו שדות הרבה ביד הלוה: שאם חייב הלוה עדיין לבעל חוב אחר - שיגבה תחלה קרקע האחת, ויגבה הערב קרקע השנית, ונוגע בעדותו הוא - ליכא למימר הכי: דכולי האי לא חייש שמא לא יפרע הלוה בזמנו; ואם תימצי לומר לא יפרע - שמא יבא מלוה אחר ויגבה, ואחר כך יבא מלוה זה ויפרע ממנו? - שני חששות לא חייש; והלכך לאו נוגע בעדות הוא, וכי האי גוונא איכא לתרוצי גבי 'מלוה מעיד ללוה':
  79. ^ כגון: ראובן שמכר שדה אחת ללוי, ואחר כך שדה אחרת ליהודה, ואתא איניש מעלמא ומערער על של יהודה לומר "גזלה ראובן ממני" - מעיד לו לוי ליהודה, דהיינו: לוקח ראשון ללוקח שני; ומעיד לו שהיא שלו ולא של מערער
  80. ^ ליהודה
  81. ^ עוד קרקע אחרת שלקח מראובן שיוכל בעל חוב דראובן לגבות חובו הימנה, כדין בעל חוב שגובה מלוקח אחרון, ואם אין לו - גובה משלפניו; והלכך: כיון דאית לית ליהודה עוד קרקע אחרת המשועבדת לבעל חוב דראובן, אי נמי יש לו לראובן קרקע אחרת בת חורין דליהדר עלה בעל חוב דידיה - מצי לוי לאסהודי ליהודה אהך קרקע, דלאו נוגע בעדותו הוא: דהא אפילו מפיק ליה מערער מיהודה - לא אתי בעל חוב דראובן וטריף מלוי, אלא מקרקע אחרת שיש לו ליהודה מראובן, או לקרקע אחרת שיש לו לראובן עוד; אבל אי ליכא קרקע אחרת - לא מסהיד לוי ליהודה, מפני שמעמידה לוי בפני בעל חוב דראובן פן יבא ויטרוף הימנו! ודוקא לוקח ראשון אין מעיד ללוקח שני [היכא דלית ליה ארעא אחריתי], אבל לוקח שני - מעיד ללוקח ראשון, אפילו היכא דלית ליה למוכר קרקע אחרת: דהא בעל חוב דמוכר - לעולם אלוקח שני הדר, בין שיש קרקע ללוקח ראשון ובין אין לו, והלכך לא מרויח מידי בעדותו; וכגון שמכר מוכר ללוקח ראשון שלא באחריות, אבל אם מכר לו באחריות - לא מסהיד ליה שני לראשון אלא אם כן יש לו קרקע למוכר דליהדר לוקח ראשון עלויה, דנוגע בעדותו הוא: דחייש דאי מפקי ליה מלוקח ראשון - הדר לוקח ראשון עילוואי שקניתי אחריו קרקע המשועבדת לו; כן נראה בעיני