ביאור:בבלי בבא בתרא דף ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואתני עלה [1]' - איהו נמי עבד חד כיסא ואתני עלה.

רב אשי אמר: אנא אתנויי נמי!? - לא צריכנא: דכל דקא אתי [2] - אדעתא דידי אתי, ולמאן דבעינא יהיבנא ליה.

הנהו [בי תרי] טבחי [עור הבהמות ששחט כל טבח היו חלק משכרו], דעבדי עניינא [3] בהדי הדדי: דכל מאן דעביד ביומא דחבריה - נקרעוה למשכיה [4] [וקרעו את העור של הבהמה ששחט שלא ביומו]! אזל חד מנייהו, עבד ביומא דחבריה; קרעו למשכיה.

אתו לקמיה דרבא, חייבינהו רבא לשלומי!

איתיביה רב יימר בר שלמיא לרבא [מהברייתא (לעיל ח,ב)]: ולהסיע על קיצתם? לא אהדר ליה רבא.

אמר רב פפא: שפיר עבד דלא אהדר ליה מידי: הני מילי היכא דליכא אדם חשוב, אבל היכא דאיכא אדם חשוב - לאו כל כמינייהו דמתנו [5].

תנו רבנן: אין מחשבין בצדקה עם גבאי צדקה [6], ולא בהקדש עם הגזברין; ואף על פי שאין ראיה לדבר - זכר לדבר, שנאמר (מלכים ב יב טז) ולא יחשבו את האנשים אשר יתנו את הכסף על ידם לתת לעושי המלאכה כי באמונה הם עושים [7].

אמר רבי אלעזר: אף על פי שיש לו לאדם גזבר נאמן בתוך ביתו - יצור וימנה [8], שנאמר (מלכים ב יב יא) [ויהי כראותם כי רב הכסף בארון ויעל ספר המלך והכהן הגדול] ויצורו וימנו [את הכסף הנמצא בית ה’] [9].

אמר רב הונא: [10] בודקין [11] למזונות, ואין בודקין לכסות [12]; אי בעית אימא קרא, ואי בעית אימא סברא: איבעית אימא סברא: האי קא מבזי והאי לא קא מבזי; אי בעית אימא קרא (ישעיהו נח ז) הלא פרוש [פרס] לרעב לחמך [ועניים מרודים תביא בית כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם] - בשי"ן כתיב: פרוש [13] והדר הב ליה; והתם כתיב: כי תראה ערום וכסיתו: כי תראה – לאלתר.

ורב יהודה: אמר בודקין לכסות ואין בודקין למזונות; אי בעית אימא סברא, ואי בעית אימא קרא: אי בעית אימא סברא: האי קמצערא ליה, והאי לא קמצערא ליה! אי בעית אימא קרא: הכא כתיב הלא פרוס לרעב לחמך - פרוס לאלתר, וכדקרינן; והתם כתיב: כי תראה ערום וכסיתו - כשיראה לך [14].

תניא כוותיה דרב יהודה: אמר "כסוני" - בודקין אחריו; "פרנסוני" - אין בודקין.

תנן התם [פאה ח,ז]: אין פוחתין לעני העובר ממקום למקום מככר בפונדיון מארבע סאין בסלע [15] ; לן [16] - נותנין לו פרנסת לינה [17];

מאי 'פרנסת לינה'?

אמר רב פפא: פוריא ובי סדיא [18];

שבת - נותנין לו מזון שלש סעודות.

תנא: אם היה מחזיר על הפתחים - אין נזקקין לו [19].

ההוא עניא דהוה מחזיר על הפתחים, דאתא לקמיה דרב פפא - לא מזדקיק ליה [20].

אמר ליה רב סמא בריה דרב ייבא לרב פפא: אי מר לא מזדקיק ליה - אינש אחרינא לא מזדקיק ליה, לימות ליה!

והא תניא: אם היה עני המחזיר על הפתחים - אין נזקקין לו?!

אמר ליה: אין נזקקין לו - למתנה מרובה, אבל נזקקין לו למתנה מועטת.

אמר רב אסי: לעולם אל ימנע אדם עצמו [מלתת] שלישית השקל בשנה, שנאמר: (נחמיה י לג) והעמדנו עלינו מצות לתת עלינו שלישית השקל בשנה לעבודת בית אלהינו; ואמר רב אסי: שקולה צדקה כנגד כל המצות, שנאמר והעמדנו עלינו מצות וגו' – 'מצוה' אין כתיב כאן אלא 'מצות'! <סימן גדול מקדש משה>

אמר רבי אלעזר: גדול המְעֲשֶה [?] [21] יותר מן העושה, שנאמר (ישעיהו לב יז) והיה מעשה הצדקה שלום ועבודת הצדקה השקט ובטח עד עולם; זכה [22] - (ישעיהו נח ז) הלא פרוש לרעב לחמך; לא זכה - ועניים מרודים תביא בית [כי תראה ערם וכסיתו ומבשרך לא תתעלם] [23]

אמר להו רבא לבני מחוזא: "במטותא מנייכו! עושו בהדי הדדי, כי היכי דליהוי לכו שלמא במלכותא".

ואמר רבי אלעזר: בזמן שבית המקדש קיים, אדם שוקל שקלו ומתכפר לו; עכשיו שאין בית המקדש קיים, אם עושין צדקה – מוטב, ואם לאו - באין עובדי כוכבים ונוטלין בזרוע; ואף על פי כן נחשב להן לצדקה, שנאמר: (ישעיהו ס יז) [תחת הנחשת אביא זהב ותחת הברזל אביא כסף ותחת העצים נחשת ותחת האבנים ברזל ושמתי פקדתך שלום] ונוגשיך צדקה.

אמר רבא: האי מילתא אישתעי לי עולא


עמוד ב

משגש (לשון מהומה ושגעון) ארחתיה דאימיה (לרב ששת קרו ליה הכי 'עולל המשגש דרכי אמו' שגרם להטותה מדרך שאר נשים, כדלקמן) משמיה דרבי אלעזר: מאי דכתיב (ישעיהו נט יז) וילבש צדקה כשריון [וכובע ישועה בראשו וילבש בגדי נקם תלבשת ויעט כמעיל קנאה]? לומר לך: מה שריון זה - כל קליפה (מייל"א בלע"ז) וקליפה מצטרפת לשריון גדול, אף צדקה: כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

רבי חנינא אמר: מהכא: (ישעיהו סד ה) [ונהי כטמא כלנו] וכבגד עדים כל צדקותינו [ונבל כעלה כלנו ועוננו כרוח ישאנו] (כלומר אף כל צדקותינו נמאסו מחמת רשעינו כבגד מאוס שהאדם מסירו מעליו) ('עדים' - כדמתרגמינן 'ויסר' = 'ואעדי'; וכן 'מעדה בגד ביום קרה' (משלי כה); מכל מקום מקיש צדקה לבגד: צדקת הצדיקים לבגד הגון); מה בגד זה: כל נימא ונימא מצטרפת לבגד גדול, אף צדקה: כל פרוטה ופרוטה מצטרפת לחשבון גדול.

אמאי קרו ליה 'עולא משגש ארחתיה דאימיה'?

דבעא מיניה רב אחדבוי בר אמי מרב ששת: מנין למצורע בימי ספורו (בשבעת ימים שבין טהרת הצפרים להבאת קרבנותיו; בשלמא בימי חלוטו - איתקש למת לטמא אף באהל) שמטמא אדם?

אמר לו [רב ששת]: הואיל ומטמא בגדים (דהא ביום השביעי כתיב 'וכבס בגדיו') - מטמא אדם.

אמר ליה: דילמא טומאה בחבורים (כגון בגדי לבושו - הרי הן כמוהו, אבל שאר בגדים הנוגע בהן, וכן אם יגע באדם) שאני (- לא מטמא), (תדע:) דהא הסיט נבילה דמטמא בגדים ( שהרי המסיט נבילה כתיב ביה 'והנושא את נבלתה יכבס בגדיו' (ויקרא יא)) ואינו מטמא אדם (ולא אשכחן דלהוי אב הטומאה לטמא אדם ושאר בגדים)?

אמר ליה: ואלא שרץ [חלק משרץ] דמטמא אדם מנלן? לאו משום דמטמא בגדים!?

אמר ליה: שרץ - בהדיא כתיב ביה: (ויקרא כב ה) או איש אשר יגע בכל שרץ [אפילו חלק משרץ] [אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו];

אלא שכבת זרע דמטמא אדם מנלן? לאו משום דהואיל ומטמא בגדים ((ויקרא טו יז:) וכל בגד וכל עור אשר יהיה עליו שכבת זרע וגו' [וכבס במים וטמא עד הערב]) - מטמא אדם?

אמר ליה: שכבת זרע - נמי בהדיא כתיב ביה: (ויקרא כב ה) או איש [אשר יגע בכל שרץ אשר יטמא לו או באדם אשר יטמא לו לכל טמאתו] - לרבות את הנוגע [24]! [25]

אהדר ליה [26] בבדיחותא [27]; חלש דעתיה דרב ששת; אישתיק [28] רב אחדבוי בר אמי, ואתיקר תלמודיה; אתיא אימיה [29] וקא בכיא קמיה, צווחה צווחה [30] - ולא אשגח בה. אמרה ליה: "חזי להני חדיי [31] דמצית מינייהו [32]!

בעא רחמי עליה ואיתסי.

ודאתאן עלה [33] - מנא לן?

כדתניא: רבי שמעון בן יוחי אומר: נאמר כבוס בגדים בימי ספורו [34], ונאמר כבוס בגדים [35] בימי חלוטו [36]; מה להלן מטמא אדם - אף כאן מטמא אדם.

אמר רבי אלעזר: גדול העושה צדקה בסתר יותר ממשה רבינו: דאילו במשה רבינו כתיב (דברים ט יט) כי יגורתי מפני האף והחמה [אשר קצף ה' עליכם להשמיד אתכם וישמע ה' אלי גם בפעם ההוא] [37], ואילו בעושה צדקה כתיב (משלי כא יד) מתן בסתר יכפה אף ושחד בחיק חמה עזה;

ופליגא דרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: אף כופה, חמה אינו כופה, שנאמר: ושחד בחיק חמה עזה: אף על פי ששוחד בחיק [38] - חמה עזה [39].

איכא דאמרי: אמר רבי יצחק: כל דיין שנוטל שחד - מביא חמה עזה לעולם, שנאמר: ושחד בחיק וגו'.

ואמר רב יצחק: כל הנותן פרוטה לעני - מתברך בשש ברכות, והמפייסו בדברים - מתברך באחת עשרה ברכות:

הנותן פרוטה לעני מתברך בשש ברכות, דכתיב (ישעיהו נח ז) הלא פרוש [פרס] וגו' [לרעב לחמך] ועניים מרודים תביא בית [וגו’] כי תראה ערום וגו' [וכסיתו ומבשרך לא תתעלם] [להלן ששת הברכות:

שעיהו נח,ח: 1 אז יבקע כשחר אורך, 2 וארכתך מהרה תצמח; 3 והלך לפניך צדקך, 4 כבוד ה' יאספך; ישעיהו נח,ט: אז 5 תקרא וה'יענה, 6 תשוע ויאמר 'הנני' - אם תסיר מתוכך מוטה שלח אצבע ודבר און], והמפייסו בדברים מתברך באחת עשרה ברכות, שנאמר (ישעיהו נח י) ותפק לרעב נפשך ונפש נענה תשביע [40]: [והברכות:]

1 וזרח בחשך אורך 2 ואפלתך כצהרים [פסוק יא:] 3 ונחך ה' תמיד 4 והשביע בצחצחות נפשך וגו' [5 ועצמתיך יחליץ 6 והיית כגן רוה 7 וכמוצא מים אשר לא יכזבו מימיו] [פסוק יב:] 8 ובנו ממך חרבות עולם 9 מוסדי דור ודור תקומם וגו' [וקרא לך 10 גדר פרץ 11 משבב נתיבות לשבת].

ואמר רבי יצחק: מאי דכתיב (משלי כא כא) רודף צדקה וחסד ימצא חיים [41] צדקה וכבוד? משום דרודף צדקה ימצא צדקה [42]? אלא לומר לך: כל הרודף אחר צדקה - הקדוש ברוך הוא ממציא לו מעות ועושה בהן צדקה.

רב נחמן בר יצחק אמר: הקדוש ברוך הוא ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להן צדקה, כדי לקבל עליהם שכרו.

לאפוקי מאי?

לאפוקי מדדרש רבה, דדרש רבה: מאי דכתיב (ירמיהו יח כג) [ואתה ה' ידעת את כל עצתם עלי למות אל תכפר על עונם וחטאתם מלפניך אל תמחי] ויהיו מוכשלים לפניך בעת אפך עשה בהם [43]? - אמר ירמיה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! [אפילו] בשעה שכופין את יצרן ומבקשין לעשות צדקה לפניך - הכשילם בבני אדם שאינן מהוגנין כדי שלא יקבלו עליהן שכר!

רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה – זוכה: הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה, בעלי חכמה, דכתיב

הערות[עריכה]

  1. ^ מתנה עם הצבור לחלקם לכל הבא
  2. ^ לתת מעות לקופה
  3. ^ תנאי
  4. ^ עור הבהמה
  5. ^ אלא בפניו
  6. ^ לומר היכן נתתם מעות שגביתם
  7. ^ שאין ראיה לדבר: דלא בגבאי צדקה כתיב, אלא בגיזברי הקדש, הנותנים לבם לעושי המלאכה: שהפועלים מרובין, למלאכות הרבה: לגודרין, ולחוצבי האבן, לכתפים, ולחמרים, ולקנות עצים ואבני מחצב, ואי אפשר לעמוד על החשבון, כדאמרינן בעלמא (שבועות דף מה) 'בעל הבית טרוד בפועליו הוא, ואינשי'
  8. ^ הכסף שהוא מוסר בידו; ואף על פי שאינו בא עמו לחשבון לאחר מכאן יצור וימנה
  9. ^ והדר [בפסוק הבא:] 'ונתנו את הכסף המתוכן המנוי על ידי עושי המלאכה וגו' [הפקדים בית ה'; ויוציאהו לחרשי העץ, ולבנים, העשים, בית ה’]
  10. ^ אם בא עני ואמר "פרנסוני" -
  11. ^ שלא יהיה רמאי
  12. ^ בא ערום ואמר "כסוני" - לוקחין כסות מיד
  13. ^ דרוש וחקור תחלה
  14. ^ שאינו רמאי
  15. ^ ככר הלוקח בפונדיון כשלוקחין ארבע סאין חטין בסלע, ומגיע לפונדיון חצי קב: שהסלע = מ"ח פונדיונין, וארבע סאין = מ"ח חצאי קבין [לפיכך חצי קב בפונדיון]; והחנוני שהוא טוחן ואופה ומוכר בשוק - משתכר מחצה, הרי שנותן ככר של רובע הקב בפונדיון
  16. ^ בלילה
  17. ^ צרכי לינה
  18. ^ כר לתת מראשותיו
  19. ^ לתת מעות מן הקופה; אחרי שלמד לחזר על הפתחים - דיו בכך
  20. ^ אפילו לפרנסה
  21. ^ מעשה הצדקה: טורח המְעֲשִים את חבריהם; מדלא כתיב 'והיתה הצדקה שלום'
  22. ^ למזל טוב
  23. ^ 'עניים מרודים זו ממשלת רומי, שצועקת תמיד "הבו! הבו! שאנו צריכין"; 'מרודים' = קונפליינ"ט בלע"ז; כמו 'אריד בשיחי' (תהלים נה).
  24. ^ דהכי תניא במסכת נדה (דף מג:): מנין לרבות הנוגע בשכבת זרע? תלמוד לומר: או איש
  25. ^ הוא הדין נמי דהוה מצי למיפרך: דהא טומאת בגדים לא דמיא לבגדים דבימי ספורו: דהא בגדים דהכא - לאו בגדי לבוש שרץ הן, וטומאת מגע הוא; אלא דעדיפא מיניה קא מותיב ליה.
  26. ^ רב אחדבוי לרב ששת
  27. ^ לפי שהיה רב ששת נכשל בתשובותיו
  28. ^ נעשה אלם
  29. ^ דרב ששת
  30. ^ שיתפלל עליו
  31. ^ הדדים הללו; 'חדיי' - תרגום של חזה
  32. ^ שינקת מהן
  33. ^ ואחרי שבא לידינו שאלה זו לקובעה בגמרא מנלן דמטמא אדם
  34. ^ (ויקרא יד ט:) והיה ביום השביעי יגלח את כל שערו וגו' [את ראשו ואת זקנו ואת גבת עיניו ואת כל שערו יגלח וכבס את בגדיו ורחץ את בשרו במים וטהר]
  35. ^ למעלה
  36. ^ ביום טהרת הצפרים כשיוצא מטומאת החלט: (ויקרא יד ח) וכבס המטהר את בגדיו [וגלח את כל שערו ורחץ במים וטהר ואחר יבוא אל המחנה וישב מחוץ לאהלו שבעת ימים]
  37. ^ אף וחימה: שני לגיונות קשים הם ליפרע מן החוטאים
  38. ^ שהוא עושה צדקה בסתר
  39. ^ עדיין היא בתוקפה; ורבי אלעזר סבר דהאי 'שוחד בחיק' - ארישא קאי: ושוחד בחיק יכפה חימה עזה
  40. ^ הוא פיוס דברי נחומים
  41. ^ וכתיב גבי חכמה 'כי מוצאי מצא חיים'
  42. ^ משמע יבא לידי עניות וימצא בני אדם שיעשו לו צדקה
  43. ^ את אנשי ענתות היה מקלל שהיו מבקשין נפשו