ביאור:בבלי בבא בתרא דף נח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

למדורה וקדרות מקיפות אותה [1];

מטה של תלמידי חכמים – כיצד?

כל שאין תחתיה [2] אלא סנדלין בימות החמה [3] ומנעלין בימות הגשמים [4]; ושל עם הארץ דומה לאוצר בלוס [5].

רבי בנאה הוה קא מציין מערתא [6]; כי מטא למערתא דאברהם, אשכחיה לאליעזר עבד אברהם [7] דקאי קמי בבא; אמר ליה: מאי קא עביד אברהם? אמר ליה: גאני בכנפה דשרה [8] וקא מעיינא ליה ברישיה.

אמר ליה [9]: זיל אימא ליה [10] "בנאה קאי אבבא [11]"!

אמר ליה: ליעול [12]! מידע ידיע דיצר בהאי עלמא ליכא [13].

עייל [14], עיין [15] ונפק [16].

כי מטא למערתא דאדם הראשון [17], יצתה בת קול ואמרה: "נסתכלת בדמות דיוקני [18], בדיוקני עצמה [19] - אל תסתכל".

- "הא בעינא לציוני מערתא [20]"?

"כמדת החיצונה [21] - כך מדת הפנימית [22]".

ולמאן דאמר 'שני בתים זו למעלה מזו' –

"כמדת עליונה - כך מדת התחתונה [23]".

אמר רבי בנאה: נסתכלתי בשני עקיביו [24], ודומים לשני גלגלי חמה [25]; הכל בפני שרה - כקוף בפני אדם; שרה בפני חוה - כקוף בפני אדם; חוה בפני אדם - כקוף בפני אדם; אדם בפני שכינה - כקוף בפני אדם.

שופריה דרב כהנא - <מעין שופריה דרב; שופריה דרב -> מעין שופריה דרבי אבהו [קשיא: הרי רב כהנא היה בעל שפה שסועה, ורבי יוחנן חשב שרב כהנא מלגלג עליו! האם היה רב כהנא אחר בזמן של תלמידי רב?];

שופריה דרבי אבהו - מעין שופריה דיעקב אבינו [26];

שופריה דיעקב אבינו - מעין שופריה דאדם הראשון.

ההוא אמגושא [27] דהוה חטיט שכבי [28]; כי מטא אמערתא דרב טובי בר מתנה - תפשיה בדיקניה.

אתא אביי [29], אמר ליה: במטותא מינך, שבקיה!

לשנה אחריתי הדר אתא, תפשיה בדיקניה! אתא אביי - לא שבקיה עד דאייתי מספרא וגזיא לדיקניה.

ההוא [30] דאמר להו: "חביתא דעפרא לחד בראי [31], חביתא דגרמי [32] לחד בראי, חביתא דאודרא [33] לחד בראי" [34]!

לא הוו ידעי מאי קאמר להו.

אתו לקמיה דרבי בנאה, אמר להו: "אית לכו ארעא [35]"? [36]

אמרו ליה: "אִין"!

"אית לכו חיותא"? [37]

"אִין"!

"אית לכו בסתרקי [38]"?

"אִין"!

אי הכי - הכי קאמר לכו.

ההוא גברא דשמעה לדביתהו דקא אמרה לברתה "אמאי לא צניעת באיסורא? הך איתתא - עשרה בני אית לה, ולית לי מאבוך אלא חד"!

כי שכיב, אמר להו: "כל נכסי לחד ברא [39]"!

לא ידעי להי מינייהו; אתו לקמיה דרבי בנאה, אמר להו: "זילו חבוטו קברא דאבוכון עד דקאי ומגלי לכו להי מינייכו שבקא [40]"! [41]

אזלו כולהו. ההוא דבריה הוה לא אזל;

אמר להו: "כולהו נכסי – דהאי [42]" [43];

אזלו [44], אכלו קורצא בי מלכא [45], אמרי: איכא גברא חד ביהודאי דקא מפיק ממונא מאנשי בלא סהדי ובלא מידי.

אתיוהו, חבשוהו.

אזלא דביתהו [46], אמרה להו: "עבדא חד הוה לי; פסקו לרישיה, ופשטו למשכיה, ואכלו בישריה [47], וקא מלו ביה מיא [48], ומשקו ביה לחברייא [49], ולא קא יהבי לי דמי ולא אגריה".

לא ידעי מאי קא אמרה להו [עיין מהרש"א], אמרי: ניתו לחכימא דיהודאי [50] ולימא!

קריוהו לרבי בנאה, אמר להו: "זרנוקא [51] אמרה לכו [52]".

אמרי: הואיל וחכים כולי האי - ליתיב אבבא ונידון דינא.

חזא דהוה כתיב באבולא [53]: "כל דיין [54] דמתקרי לדין [55] - לא שמיה דיין [56]",

אמר להו: אלא מעתה - אתא איניש מעלמא


עמוד ב

ומזמין <להו> [ליה] לדינא [57], פסליה!? אלא 'כל דיין דמתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדין - לאו שמיה דיין [58]'.

כתבו הכי: 'ברם סאבי דיהודאי אמרי 'כל דיין דמתקרי לדין ומפקין מיניה ממונא בדין - לאו שמיה 'דיין' [עיין תוספות ד"ה כל דיין].

חזא דכתיב: 'בראש כל מותא אנא דם [59]; בראש כל חיין אנא חמר [60]'!

אלא מעתה דנפיל מאיגרא ומית, ודנפיל מדיקלא ומית - דמא קטליה? ותו: מן דדרכיה למימת [61], משקו ליה חמרא וחיי? אלא הכי בעי למכתב: בראש כל מרעין אנא דם [62]; בראש כל אסוון אנא חמר [63]; כתבו הכי: 'ברם סאבי דיהודאי אמרי 'בראש כל מרעין אנא דם; בראש כל אסוון אנא חמר'; באתר דלית חמר - תמן מתבעו סמנין [64].

[65] כתיב אפיתחא דקפוטקיא 'אנפק אנבג אנטל' [66].

ואיזהו 'אנטל' [67]?

זהו רביעית של תורה [68].

משנה:

המרזב [69] - [70] אין לו חזקה [71], ויש [72] למקומו חזקה [73];

המזחילה [74] - [75] יש לה חזקה [76];

סולם המצרי[77] [78] אין לו חזקה [79] - [80], ולצורי [81] - יש לו חזקה;

חלון המצרית [82] - אין לה חזקה [83], ולצורית יש לה חזקה.

איזו היא 'חלון המצרית'? כל שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה.

רבי יהודה אומר: אם יש לה מלבן [84], אף על פי שאין ראשו של אדם יכול ליכנס לתוכה - הרי זו חזקה.

גמרא:

מאי 'המרזב אין לו חזקה ויש למקומו חזקה'?

אמר רב יהודה אמר שמואל: הכי קאמר: 'המרזב אין לו חזקה מרוח אחת [85], ויש [86] למקומו חזקה משתי רוחות' [87]'

רבי חנינא אמר: 'המרזב אין לו חזקה שאם היה ארוך [88] מקצרו [89]; ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו - אינו עוקרו [90];

רב ירמיה בר אבא אמר: המרזב אין לו חזקה שאם רוצה [91] לבנות תחתיו – בונה [92], ויש למקומו חזקה שאם בא לעוקרו - אינו עוקרו [93].

הערות[עריכה]

  1. ^ למדורה שמוקפת קדירות, והאש באמצע - אף כאן המפה והלחם באמצע והקערות סביב
  2. ^ דאמרינן בפסחים (דף קיב.): אוכלין תחת המטה - אפילו מחופין בכלי ברזל - רוח רעה שורה עליהן
  3. ^ שמניחים שם עד ימות הגשמים שיצטרך להם
  4. ^ דרך לנעול מנעלין בימות החמה וסנדלים בימות הגשמים בשביל הטיט
  5. ^ בסמ"ך, כמו 'עיסה בלוסה' במסכת שבת בפרק 'כלל גדול' (דף עו:): עיסה מעורבת ממינין הרבה; וכן 'אוצר בלוס' (גיטין דף סז.): מינין הרבה מעורבין בתוכה ביחד; וכן מיטת עם הארץ: כל דבר מניחין תחת מטתן: אוכלין וכלים
  6. ^ רבי בנאה - אדם גדול וחשוב היה, לפיכך ניתן לו רשות ליכנס בקברי צדיקים, אבל אחר – לא, כדאמרינן (חולין דף ז:): גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן; והיה נכנס במערות ומודד מדת ארכן מבפנים, ואחר כך מודד מבחוץ כנגדן, ועשה שם ציון סיד, כדי להכיר מקום הטומאה, ולא יביאו טהרות דרך כאן, שלא יאהיל על הקבר
  7. ^ דתניא במסכת דרך ארץ: דשבעה צדיקים קיימין: שלא מתו; וקא חשיב בהדייהו אליעזר עבד אברהם
  8. ^ בין זרועותיה
  9. ^ רבי בנאה לאליעזר
  10. ^ לאברהם
  11. ^ ותן לו רשות ליכנס
  12. ^ דאין כאן חוצפא דאיגנינא באנפיה בכנפה דשרה
  13. ^ ולא צריכנא לאיצטנועי מיניה
  14. ^ נכנס רבי בנאה
  15. ^ ונסתכל מדת אורך המערה
  16. ^ ויצא, ואחר כך ציין מבחוץ
  17. ^ כדדרשינן בעירובין (דף נג.): 'ממרא קרית ארבע': אמר רבי יצחק: קרית ארבע זוגות: אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה
  18. ^ יעקב, דאמרינן בסמוך: 'שופריה דיעקב מעין שופריה דאדם הראשון'
  19. ^ דהיינו אדם הראשון, דכתיב ביה (בראשית א): 'בצלם אלהים ברא אותו'
  20. ^ מבחוץ, ולפיכך צריך אני למדוד תחלה מבפנים
  21. ^ שבה שלשה אבות ואמהות
  22. ^ וכמאן דדריש 'מכפלה': שני בתים, זה לפנים מזה; ופלוגתא דרב ושמואל היא ב'כיצד מעברין' (עירובין דף נג.)
  23. ^ ודי לך בציון עליונה
  24. ^ של אדם הראשון
  25. ^ והאי דכתיב 'כי עפר אתה ואל עפר תשוב' - הא פרכינן ליה במסכת שבת בפרק 'שואל' (דף קנב:), ומוקמינן לה: ההוא - שעה אחת קודם תחיית המתים
  26. ^ וב'השוכר את הפועלים' פריך: וליחשוב נמי רבי יוחנן? ומשני: הדרת פנים לא הויא ליה
  27. ^ מכשף
  28. ^ חופר המתים להפשיטם בגדיהם
  29. ^ בשביל שהיה העובד כוכבים אוהבו
  30. ^ מְצַוֶה מחמת מיתה היה, ומחלק נכסיו לבניו על פיו
  31. ^ אני מניח לאחד מבני
  32. ^ חבית מלא עצמות
  33. ^ מוכין
  34. ^ ודרך חכמה אמר שלא יבינו הכל שהוא עשיר ובעל נכסים
  35. ^ נשתייר לכם קרקע מאביכם
  36. ^ דאם כן היינו 'חביתא דעפרא';
  37. ^ והבהמות שיש בהן עצמות - זהו 'חביתא דגרמי'!
  38. ^ כל מיני בגדים עשויין ממוכין
  39. ^ לאחד מבני: אותו שיבררו בית דין
  40. ^ הכו הכאות על קברו
  41. ^ ולנסותן נתכוין שאותן שהן ממזרים הן עזי פנים וילכו לחבוט
  42. ^ שלא רצה לחבוט על קברו של אביו, שזה הוא הצנוע שבכם, ומסתברא דלזה אהב יותר
  43. ^ ויפה דן רבי בנאה, דלא שייך הכא אלא שודא דדייני; והיינו שודא: שלא רצה לחבוט; והכי נמי אמרינן גבי ההוא דאמר 'נכסי לטוביה כו' (כתובות דף פה:)
  44. ^ תשעה האחין
  45. ^ הלשינו עליו
  46. ^ דרבי בנאה, לצעוק אל בית המלך בלשון חכמה, כדי שלא יבינו הם אלא על ידי בעלה
  47. ^ של עבד
  48. ^ שואבים בו מים בעורו
  49. ^ ומשקו ביה בעורו לחברייא: לבני הישיבה
  50. ^ לרבי בנאה
  51. ^ נוד של עור
  52. ^ וכך אמרה: תייש הוה לי, וגזלוהו ממני, ושחטוהו, ואכלו את הבשר, ומן העור עשו חמת, ושואבין בו מים ושותין בו
  53. ^ על דלתות השער היה כתוב, כדי שילמדו משם בני אדם
  54. ^ כל דיין המיוחד לדון דיני העיר
  55. ^ וזימנין דמיתקרי לדינא: שתובעין אותו לדין על ממון שתובעין ממנו
  56. ^ ופסול לדון: דכיון דאוהב בצע הוא - יקבל שוחד
  57. ^ שלא כדין, ויצא מן הדין זכאי
  58. ^ דגזלן פסול לדין: שיעוות הדין בשביל שוחד
  59. ^ ראש לכל המיתות הוא דם: שאין אדם מת אלא על ידי רוב דם שלא הקיז בזמן הראוי לו
  60. ^ שהיין מחיה כל שותיו
  61. ^ כגון גוסס
  62. ^ תחלואי האדם - על הדם הם, שמתרבה עליו
  63. ^ שאם ישתה יין כהלכה וכראוי - לא יבא לידי חולי
  64. ^ שם מבקשין סממנים לרפואה: שבמקום שאין יין מצויין תחלואין
  65. ^ מילתא באנפי נפשה היא ואגב גררא נסבה:
  66. ^ וללמוד בני העיר משם כתבו; ששלשה שמות הללו - מדה אחת הן; ונפקא מינה למקח וממכר: שאם התנה למכור לחבירו 'מלא מדה זו' באיזה לשון שיאמר - יתן שיעור אחד; ומקומות מקומות יש: יש שקורין 'אנפק' או 'אנטל' או 'אנבג', וכדאמר בקדושין (דף ט.) לישתי מר אנבגא אמר ליה מי סני מר אספרגוס כדאמרי אינשי או 'אנטל' כדקריוהו רבנן [בגירסתנו הפוך: מי סני 'איספרגוס' דקריוה רבנן או 'אנפק' דאמרי אינשי]
  67. ^ גמרא קאמר ליה, כלומר: ואיזהו שיעורו של אנטל
  68. ^ רביעית הלוג, דהיינו ביצה ומחצה; ומשום דארבעה כוסות של פסח שיעורן ברביעית, ומצאו להן חכמים סמך מן התורה מארבע כוסות האמורים במצרים מארבעה לשוני גאולה האמורים בפרשה: והוצאתי וגאלתי ולקחתי והבאתי - לפיכך קרי ליה 'רביעית של תורה'; וכן רביעית של יין לנזיר - הלכה למשה מסיני; ובמסכת נזיר (דף לח.) חשיב: עשר רביעית הן שמן התורה שיעורן בהך רביעית; והכי נמי אמרינן (חולין דף קז.) דשיעור אנטל היינו רביעית: דאתקין רבי יעקב מנהר פקוד נטלא בת רביעתא
  69. ^ צינור קטן, ורגילין לתלותו לסוף צינור גדול ההולך על פני כל הגג, ורגילין להפכו לכל ראש שירצו, ומרחיק קילוח מים מן הכותל; ולשון 'מרזב': טפה של מים זב דרך שם, כדכתיב (ישעיהו מ טו) כמר מדלי לשון טפה
  70. ^ והלכך
  71. ^ דאינו דבר קבוע; ואם החזיק בו בעל הגג שלש שנים, ותלה אותו באויר חצר חבירו - אינו יכול לטעון "החזקתי": דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא - לא קפיד בעל חצר ושתיק שנתים ושלש
  72. ^ אבל יש
  73. ^ בגמרא מפרש לה
  74. ^ הוא צינור הגדול מחזיק כל אורך הגג, ומילתא דקביעות הוא
  75. ^ הלכך
  76. ^ דלא עביד אינש דשתיק, אלא קפיד! ומדשתיק - איכא למימר הדין עם המחזיק, דודאי נתרצה עצמו בדמים
  77. ^ Note: לפי הגמרא להלן: סולם שאין בו יותר מארבעה שלבים; ואפשר היה לפרש סולם עשוי מחבלים – שגם לו אין קביעות, אפילו יש בו יותר מארבעה שלבים; וכל לשון השמנה בסוטה פ"א מ"ו: בחל המצרי" ובסוטה פ"ב מ"א: "כפיפה מצרית";
  78. ^ קטן הוא; הלכך
  79. ^ דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא - לא קפיד ולא חש למחות
  80. ^ והלכך, אם נתן סולמו בחצר חבירו לעלות לגגו ולשובכו
  81. ^ סולם גדול
  82. ^ קטנה היא
  83. ^ אם עשה חלון בכותל ביתו להביט דרך שם ולשמור פרדסו וגינתו, והחלון פתוח לחצר חבירו, והחזיק בה שלש שנים - אינה חזקה: דכיון דלאו מילתא דקביעותא הוא - לא חשש למחות; אבל אם עשאו להאיר, שלא היה לו אורה מצד אחר כי אם מכאן - יש לו חזקה, דלשם קביעות עשאו, דאינו יכול להשתמש בביתו בלא אורה; וכל מידי דקביעות - הוי חזקה! והכי אמר שמואל בגמרא: 'ולאורה - אפילו כל שהוא הוי חזקה'
  84. ^ הוא משקוף החלון: מלמעלה ומלמטה מימין ומשמאל כעין פתח
  85. ^ אם המרזב מונח בראש דרומי של מזחילה, ושופך שם מים והחזיק בו שלש שנים - אינה חזקה, ואם צריך בעל חצר להשתמש שם - צריך זה לעקור מרזבו מכאן ולהניח בראש השני של מזחילה, דאין בעל הגג מפסיד בכך כלום, והלכך אין כאן קביעות להיות מונח לעולמים לרוח זה, והלכך לא חשש בעל חצר למחות
  86. ^ אבל יש
  87. ^ באחת משתי רוחות: או צפוני או דרומי: שאם יעקרנו מצד זה - יניחו בצד אחר, ואין בעל חצר יכול לעקרו לגמרי מן החצר, שהרי החזיק מיהא בתוך החצר: דלגבי אחת משתי רוחות - הוי מרזב מילתא דקביעותא, דסתם בית אי אפשר בלא מרזב, וכשעשה זה מרזב בתחלה בחצר - לשם קביעות עשאו, והיה לו לבעל החצר למחות בתוך שלש; ומדלא מיחה - הפסיד
  88. ^ יותר מכדי צרכו, ותופס באויר חצר הרבה
  89. ^ והיינו 'אין לו חזקה': לארכו
  90. ^ אבל יש למקומו שהוא מונח שם חזקה: דלא יעקרנו ממקומו כלל, אפילו מצד זה לצד אחר, אלא באותו רוח שהחזיק ובאותו מקום - הויא חזקה
  91. ^ בעל החצר
  92. ^ בונה בנינו עד שמגיע למרזב, ולא מצי טעין בעל הגג: כי היכי דאחזיקי במקום המרזב - אחזיקי נמי במה שתחתיו: שאם נותן רשות לתלות מרזבו באויר - לא נתן לו קרקע שלו שתחת המרזב, ולא שעבדו לו לבלתי עשות בו צרכיו: בין בנין בין כל דבר הצריך לו
  93. ^ אבל אם בא לעקרו ולהגביה בנינו במקום שהיה המרזב - אינו יכול לעקרו, דלמקומו מיהא יש לו חזקה