ביאור:בבלי בבא בתרא דף קטו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איתיביה רבי יוחנן לרבי יהודה בן שמעון: 'האשה את בנה והאשה את בעלה ואחי האם מנחילין ולא נוחלין'? [1]

אמר ליה: משנתנו - איני יודע מי שנאה [2]!

ולימא ליה "רבי זכריה בן הקצב היא, דלא דריש 'מטות' [3]"?

לא מיתוקמא מתניתין כרבי זכריה בן הקצב [4], דקתני 'ובני אחות', ותנא [5]: 'בני אחות' - ולא בנות אחות; ואמרינן: למאי הלכתא? ואמר רב ששת: לקדם [6]; ואי סלקא דעתך מתניתין - רבי זכריה בן הקצב היא, הא אמר 'אחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם' [7]!

ותנא דידן - ממה נפשך [8]: אי דריש 'מטות' - אשה נמי תירש את בנה; אי לא דריש 'מטות' - בן דקודם לבת בנכסי האם מנא ליה [9]?

לעולם דריש 'מטות' [10], ושאני הכא [11], דאמר קרא (במדבר לו ח) וכל בת יורשת נחלה [ממטות בני ישראל לאחד ממשפחת מטה אביה תהיה לאשה למען יירשו בני ישראל איש נחלת אבתיו] - יורשת ואינה מורשת [12].

משנה:

סדר נחלות כך הוא: (במדבר כז ח) [ואל בני ישראל תדבר לאמר] איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו; בן קודם לבת [13]; כל יוצאי יריכו של בן קודמין לבת [14]; בת קודמת לאחין [15]; יוצאי יריכה של בת קודמין לאחין; אחין קודמין לאחי האב [16]; יוצאי יריכן של אחין קודמין לאחי האב;

זה הכלל: כל הקודם בנחלה - יוצאי יריכו קודמין [17]; והאב קודם [18] לכל יוצאי יריכו [הישירים של האב:] [19].

גמרא:

תנו רבנן: ’[(במדבר כז ח) ואל בני ישראל תדבר לאמר: איש כי ימות ובן אין לו והעברתם את נחלתו לבתו] 'בן' - אין לי אלא בן, בן הבן או בת הבן [20] או בן בת הבן מנין? תלמוד לומר: 'אין לו' - עיין עליו [21];

[(במדבר כז ט) ואם אין לו בת ונתתם את נחלתו לאחיו] 'בת' - אין לי אלא בת, בת הבת, ובן הבת, ובת בן הבת – מנין? תלמוד לומר: 'אין לו' - עיין עליו [22];


עמוד ב

הא כיצד [23]: נחלה ממשמשת והולכת עד ראובן [24]' [25].

ולימא 'עד יעקב [26]'?

אמר אביי: [27]גמירי דלא כלה שבטא [28].

אמר רב הונא אמר רב: 'כל [29] האומר [30] 'תירש בת [31] עם בת הבן [32]' [33] - אפילו [34] נשיא שבישראל [35] - אין שומעין לו, שאינן אלא מעשה צדוקין [36]' [37], דתניא [38]: בארבעה ועשרים בטבת תבנא לדיננא [39]; שהיו צדוקין אומרין: תירש הבת עם בת הבן [40];

נטפל להן רבן יוחנן בן זכאי, אמר להם: שוטים! מנין זה לכם?

ולא היה אדם שהחזירו דבר חוץ מזקן אחד, שהיה מפטפט כנגדו ואומר: ומה בת בנו הבאה מכח בנו תירשנו, בתו - הבאה מכחו - לא כל שכן!

קרא עליו את המקרא הזה (בראשית לו כ) אלה בני שעיר: החורי יושבי הארץ: לוטן ושובל וצבעון וענה; וכתיב (בראשית לו כד) [ו]אלה בני צבעון ואיה וענה [הוא ענה אשר מצא את הימם במדבר ברעתו את החמרים לצבעון אביו] [41]; [42] אלא מלמד שבא צבעון על אמו, והוליד ענה [43].

ודלמא תרי 'ענה' הוו?

אמר רבה: אמינא מלתא דלא אמרה 'שבור מלכא', ומנו? – שמואל [44]; איכא דאמרי אמר רב פפא: אמינא מלתא דלא אמרה שבור מלכא, ומנו? – רבה [45]: אמר קרא [46] 'הוא ענה' - הוא ענה דמעיקרא.

אמר ליה: רבי! בכך אתה פוטרני [47]?

אמר לו: שוטה!

הערות[עריכה]

  1. ^ הכי נמי מצי למפרך מרישא, דקתני 'האיש את אמו' נוחל ולא מנחיל, אלמא אין האם נוחלת את בנה! אלא דעדיפא ליה לאותוביה מסיפא, דקתני בהדיא מנחלת ולא נוחלת, וקשיא ליה לרבי יהודה דאמר 'יורשת'?
  2. ^ דאינה עיקר, דהיא גופה קשיא, כדלקמן, דפרכינן 'ותנא דידן מה נפשך כו'; והלכך: כיון דשמעינן ליה דדריש היקשא ד'מטות', כדאמרינן לעיל בפירקין (דף קיא.) להקדים הבן לבת בנכסי האם - הכי נמי הוה מצי לאקושי ולמימר דיורשת את בנה
  3. ^ דלא דריש היקשא ד'מטות' כדאמרינן לעיל: דאחד הבן ואחד הבת שוין בנכסי האם, דלא מקיש מטה האם למטה האב
  4. ^ דאיכא למשמע ממתניתין דהבן קודם לבת בנכסי האם
  5. ^ ותני עלה
  6. ^ והא ברייתא [’ותנא’] אינה מוספת על המשנה אלא מפרשת היא דדוקא נקט מתניתין 'בני אחות': למימר שהבנים נוחלין את דודיהן ולא הבנות כל זמן שיש בן, לפי שהבנים באין לירש את דודיהן מכח אמם שהיתה אחותן, כדכתיב 'ואם אין לו אחים' ודרשינן לקמן 'עיין עליו': דבן אחין במקום אחין קאי, והוא הדין דבן אחותו במקום אחותו קאי, וכמי שאמם מוחזקת דמי, והן באין לירש מכחה; וסבירא ליה דבן קודם לבת בנכסי האם
  7. ^ אבל לרבי זכריה בן הקצב - הבנים והבנות יירשו כאחד את דודיהם, דמכח אמם קא ירתי, וסבירא ליה דבן ובת כי הדדי ירתי בנכסי האם
  8. ^ כלומר: מה הוא דעתו
  9. ^ דסבירא ליה תרתי: בן קודם לבת בנכסי האם, כדקתני 'האיש את אמו' ולא הבת את אמה, ונפקא לן לעיל מהיקשא ד'מטות', וסבירא ליה דאין האשה יורשת את בנה, דלהכי לא דריש היקשא דמטות! מה נפשך!? דמקיש לחצאין? והלא אין היקש למחצה
  10. ^ להיקשא: שיקדום הבן לבת בנכסי האם
  11. ^ ומיהו להכי לא דרשינן היקשא: לומר שתירש האם את הבן
  12. ^ והוה מצי למכתב 'וכל בת נחלה' וכתיב 'יורשת' למימרא דוקא יורשת שני מטות, אבל אינה מורשת לשני מטות אם מתה היא, אלא אחד מהם, דהיינו אב: דאין האם יורשת. ורבינו חננאל דייק מ"ם ד'ממטות' - מקצת שני מטות הוא: דיורשת ואינה מורשת, כגון אֵם, שאין האם יורשת בתה והוא הדין לבנה: דעל כרחך האי מ"ם - לדיוקא דידיה אתא, דאי לגופיה: לאשמועינן דבירושת אחד משני מטות מיירי - לשתוק קרא מיניה, ולא לכתוב לא 'מטות' ולא מ"ם, והוה אמינא דלכל אשה אזהר רחמנא שלא תנשא לשבט אחר, בין שהיא יורשת מטה אחד בין יורשת שני מטות!
  13. ^ ראובן קודם לדינה אחותו לירש את יעקב
  14. ^ וכן כל יוצאי יריכו של ראובן, אם מת ראובן - קודמין לדינה אחותו לירש את יעקב, כגון: מת ראובן - חנוך בנו קודם לדינה לירש נכסי יעקב, ובן של חנוך ובן בנו עד אלף דור - כולן קודמין לדינה; ובגמרא מפרש: טעמא מדכתיב 'אין לו' - עיין עליו
  15. ^ ואם יש אב למת - גם לו קודמת
  16. ^ ואם יש להן אחות - הן קודמין לאחות, והאחות ויוצאי יריכה קודמין לאחי האב
  17. ^ יוצאי יריכו עומדין במקומו לירש אותה נחלה, ולא שאר קרובי המת יורשין אותו, אף על פי שקרובין למת יותר מיוצאי יריכו של זה
  18. ^ לירש בנו או בתו שמתו
  19. ^ דהיינו אחי המת; וכבר נפקא לן בריש פירקין מ'והעברת' דהאב קודם לאחין; ודוקא מיוצאי יריכו, אבל יוצאי יריכו של בנו - קודמין לכל אדם
  20. ^ במקום שאין שם בן הבן, ובן של בת הבן; והוא הדין לבת של בת הבן; אבל לישנא קלילא הוא דנקט; אבל בת של בת - תרי זימני רצופין - לאו לישנא קלילא הוא
  21. ^ של מת אם יש לו בן או הבא מכחו של בן, כגון יוצאי יריכו; ויו"ד יתירא קא דריש, דמצי למכתב 'אן' בלא יו"ד, כדכתיב 'מאן בלעם' והכי מפרשינן בקידושין (דף ד.) גבי ויצאה חנם אין כסף
  22. ^ דהאי מת - אם יש לו בת כלל וכלל, וכיון דאיכא יוצאי יריכה עובר ירך אמו הוא
  23. ^ כלומר: [ודאי] כי היכי דאמרינן 'עיין עליו' למטה - הכי נמי אמרינן 'עיין עליו' למעלה: שאם כלה זרעו לגמרי - העבירֶנה ליורשי האב למעלה; הא כיצד אתה מוצא בכל מקום? - עיין עליו
  24. ^ שאם אין לו אב, ולא אח, ולא בן אח, ולא אחות, ולא בן אחות, ולא בני בניהן עד עולם, ולא אבי האב, ולא אחי האב, ולא בני אחי האב, ולא אחות האב, ולא בני אחות האב - מחזירין למטה ולמעלה על קרובי אבותיו עד ראובן, ולא יתנוה לקרובי האם: שבודקין אחר (אחי) אבי אבי אביו, ואם אין אבי אבי אביו - לא הוא ולא בניו ולא בני בניו - בודקין אחר אחי אבי אבי אביו, או הוא, או יוצאי יריכו, דהיינו דוֹד אבי אביו, או בני דוֹד אבי אביו; אבל האבות לעולם קודמין לאחי האבות, כדאמרינן לקמן; אבי האב ואחי האב - כגון אברהם וישמעאל בנכסי עשו: דאברהם קודם; וכן יהא הולך ובודק עד ראובן: דאבי אבי אבי אב תחלה, או הוא או בניו; ואם אינו - יבדוק אחרי כן באחין, דהיינו אחי אבי אבי האב [עיין הגהת הב"ח (ג)], או הוא או בניו; ואם אין - יבדוק באחותו או בבניה, דהיינו אחות אבי אבי אביו; ואם אינו - עולה עוד למעלה דור אחד, ויבדוק תחלה באבות, ואחר כך באחיהם, ואחר כך באחיותיהם, וכן לעולם עד ראובן; כגון: (במדבר כה ו-ט) ובני ראובן חנוך ופלוא; ובני פלוא אליאב, ובני אליאב נמואל ודתן; מת בנו של נמואל בלא זרע - נמואל יורשו; ואם אין נמואל קיים – אֱחָיו, בניו של נמואל, דהיינו בני נמואל - יורשין אותו; 'ואם אין לו אחים ונתתם את נחלתו לאחי אביו' (במדבר כז י) - דהיינו דתן דודו - או הוא או בניו; כלה דתן - נותנין לאליאב אבי אביו של מת, או לאחי אליאב או לאחות אליאב, להם ולבניהם ולבני בניהם; מת אליאב בלא אחים ובני אחים - חוזרין אצל פלוא, ואם מת - נותנין לחנוך וחצרון וכרמי, או לבניהם, דהוו להו 'בני אחי אבי אבי אביו' של מת;
  25. ^ ובענין זה אי אפשר שלא ימצא אחד בשבט הראוי לנחלה שאין השבט כלה לגמרי; כללא דמילתא: אבי המת קודם לאחי המת, וכן אבי אבי המת - קודם לאחי אבי המת; אבל אחי המת קודם לאבי אבי המת, וכן אחי אבי המת - קודם לאבי אבי אביו של מת, כדאמרינן לקמן גבי בעיות דרמי בר חמא
  26. ^ שאם מת ראובן - הוא וכל זרעו - חוזרין אצל יעקב, ואם אין יעקב - שמעון ולוי יורשין את הראוי לראובן אחיהם, דהוו להו 'אחי אבי אבי אב אביו'
  27. ^ אם כן נמצא שבט אחד כלה מישראל, ו
  28. ^ וראיה לדבר במלאכי: כי אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם; בפר"ח; ראובן דנקט - לאו דוקא, אלא מפני שהוא שבט ראשון - נקטו
  29. ^ דיין
  30. ^ ופוסק דין
  31. ^ הבת של מת
  32. ^ של מת
  33. ^ מקל וחומר דלקמן
  34. ^ הוה הדיין
  35. ^ שהכל נמנין עמו לדון כמותו
  36. ^ מפני שדין זה מעשה צדוקין הוא, כדמפרש לקמן
  37. ^ ולחזק את הדבר אמר כן, כעין דאמרינן (מנחות דף לב.): אם יבא אליהו ויאמר - אין שומעין לו; ויש מפרשין: שכיב מרע שמצוה 'תירש הבת בנכסיי עם בת בני', ואליבא דרבי יוחנן בן ברוקה, דאמר לקמן בפירקין: 'אם אמר על מי שראוי ליורשו - דבריו קיימין' - הכא אין שומעין לו, משום דדמי דמכח ירושה בלא צואה היא באה לירש עם בת הבן, כדברי צדוקין; הלכך אמור רבנן דאין שומעין לו; - ולאו מילתא היא, דבלאו מעשה צדוקין נמי אין שומעין, דמתנֶה על מה שכתוב בתורה, שהרי הבת אינה ראויה לירש כלל עם בת הבן: דאפילו רבי יוחנן בן ברוקה לא אמר אלא בבן בין הבנים או בת בין הבנות, דבלאו הכי הוה ראוי לירש קצת, הלכך ראוי גם לירש לו את הכל; אבל בת בין הבנים - והוא הדין לבת אצל בת הבן - אין בדבריו כלום; והכי אמרינן לקמן בפירקין
  38. ^ במגילת תענית, דקחשיב אילין יומיא דלא להתענאה בהון ומיירי בטבת, וקתני
  39. ^ שבנו למשפטנו הראשון: שהודו לנו הצדוקין
  40. ^ ומיהו עם בן הבן מודו דלא תירות; צדוק ובייתוס - תלמידי אנטיגנוס איש סוכו היו, והיו שונין לתלמידיהן מה שקיבלו מאנטיגנוס: 'אל תהיו כעבדים המשמשין כו'; וטעו התלמידים בכך: שהיו סבורים דהכי קאמר: עבדו למקום ואל תקבלו שכר, ואמרו: כמו שאין בו ממש בדבר זה - כן כל דברי חכמים, וטעו ופקרו בדברי חכמים, ונקראו 'צדוקין' על שם צדוק ו'בייתוסין' על שם בייתוס; באבות דרבי נתן (פ"ה)
  41. ^ שאנו למידין ממנו שענה - בנו של צבעון היה, וקרא ליה 'בן שעיר', וקאמר נמי 'יושבי הארץ', כלומר: שענה ירש ארץ שעיר - אבי אביו; ונמצא שבני בנים יורשין נחלת האב כבנים עצמן, והוא הדין לבת בנו! והלכך לא תירש הבת עם בת הבן - כי היכי דאינה יורשת עם הבן
  42. ^ וכתיב ואלה בני צבעון ואיה וענה וגו' - אלמא בנו היה, ולעיל קרי ליה אחיו!?
  43. ^ נמצא שהוא אחיו ובנו, ואין לומר דבנו של צבעון היה; והאי דקרי ליה 'בן שעיר' - לא משום שהיה אחיו של צבעון, אלא לאשמועינן דבני בנים הרי הן כבנים! אם כן לא לכתביה גבי צבעון! אלא מדקאמר 'צבעון וענה' - אחים היו; ומיהו מדכתיב 'יושבי הארץ' שמעינן מהכא דבני בנים הרי הן כבנים לנחלה
  44. ^ ולפי שהלכה כמותו בדינים - קרי ליה הכי, והוא שם של מלך פרס
  45. ^ רבה נמי קרי 'שבור מלכא', משום דהלכתא נמי כוותיה, לבד משדה, ענין, ומחצה, דהלכתא כרב יוסף (לעיל דף קיד:)
  46. ^ שם
  47. ^ בתמיה: הלא גם אני מודה לך דבן הבן יורש את זקנו, ואפילו במקום בת; אבל בת הבן - [הוא] דאמרינן שתירש הבת עמה