ביאור:בבלי בבא בתרא דף פא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד טהרות: נידה
מסכת בבא בתרא: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב קכג קכד קכה קכו קכז קכח קכט קל קלא קלב קלג קלד קלה קלו קלז קלח קלט קמ קמא קמב קמג קמד קמה קמו קמז קמח קמט קנ קנא קנב קנג קנד קנה קנו קנז קנח קנט קס קסא קסב קסג קסד קסה קסו קסז קסח קסט קע קעא קעב קעג קעד קעה קעו | הדף במהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כסיתא [1].

איכא דאמרי: 'ערונים ערמונים אלמוגים': ערונים - ערי [2]; ערמונים - דולבי [3]; אלמוגים - כסיתא.

משנה:

הקונה שני אילנות [4] בתוך שדה חבירו - הרי זה לא קנה קרקע [5].

רבי מאיר אומר: קנה קרקע [6].

הגדילו [7] - לא יְשַׁפֶּה [8], והעולה מן הגזע [9] – שלו [10], ומן השרשים - של בעל הקרקע [11];

ואם מתו [12] - אין לו קרקע [13].

קנה שלשה - קנה קרקע [14]; הגדילו [15] – יְשַׁפֶּה [16]; והעולה מן הגזע ומן השרשין - שלו, ואם מתו - יש לו קרקע.

גמרא:

תנן התם [בכורים פ"א מ"ו; (לעיל כז,א); גיטין מח,א]: 'הקונה שני אילנות בתוך של חבירו מביא [17] ואינו קורא [18]; רבי מאיר אומר: מביא וקורא [19]'.

אמר רב יהודה אמר שמואל: מחייב היה רבי מאיר [20] אף בלוקח פירות [21] מן השוק [הב"ח מוחק] [22]. ממאי? מדקתני משנה יתירא [23]: מכדי תנא ליה ד'יש לו קרקע' - פשיטא דמביא וקורא! אלא שמע מינה: מחייב היה רבי מאיר אף בלוקח פירות מן השוק [24]!

והא כתיב (דברים כו ב) [ולקחת מראשית כל פרי האדמה] אשר תביא מארצך [אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם]’ [25]?

ההוא - למעוטי חוצה לארץ [עיין תוספות מדוע צריך למעט? הרי כל מצות תלויות בארץ פטורים בח"ל: 1</ref> לפי שנדרש להיקש ל'לא תבשל גדי בחלב אמו' צריך לימוד מחודש; 2</ref> בכורים – חובת גברא וחייבים בחו"ל!].

והא כתיב (שמות כג יט) '[26] אדמתך [27] [בית ה' אלקיך לא תבשל גדי בחלב אמו]’!?

למעוטי אדמת עכו"ם [28].

והכתיב (דברים כו י): [ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה] אשר נתתה לי [ה' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך]?

דיהבת לי זוזי וזבני בהו.

מתיב רבה: הקונה אילן אחד בתוך של חבירו - מביא ואינו קורא, לפי שלא קנה קרקע - דברי רבי מאיר – תיובתא.

[29]

אמר ליה רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר:


עמוד ב

מאי טעמא דרבי מאיר באילן אחד, ומאי טעמא דרבנן בשני אילנות [30]?

אמר לו: דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני?

אמר רבה: מאי קושיא? דלמא רבי מאיר באילן אחד ספוקי מספקא ליה, ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו [31]!

ומי מספקא ליה? והא קתני [בברייתא] 'לפי שלא קנה קרקע - דברי רבי מאיר'!?

אימא 'שמא לא קנה קרקע'.

וליחוש דדלמא לאו ביכורים נינהו [32], וקא מעייל חולין לעזרה [33]?

דמקדיש להו [34].

והא בעי מיכלינהו [35]?

[36] דפריק להו [37].

ודלמא לאו בכורים נינהו, וקא מפקע להו מתרומה ומעשר [38]?

[39] דמפריש להו.

בשלמא תרומה גדולה יהיב לה לכהן; מעשר שני נמי [40] יהיב ליה לכהן [41]; מעשר עני נמי [42] יהיב ליה לכהן עני; אלא מעשר ראשון דלוי הוא, למאן יהיב ליה [43]?

דיהיב ליה לכהן, כרבי אלעזר בן עזריה, דתניא: תרומה גדולה - לכהן; מעשר ראשון – ללוי, דברי רבי עקיבא; רבי אלעזר בן עזריה אומר: מעשר ראשון אף [הב"ח מוחק] לכהן [44].

ודלמא בכורים נינהו, ובעו קרייה [45]?

קרייה לא מעכבת [46].

ולא? והאמר רבי זירא: 'כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו, ושאינו ראוי לבילה - בילה מעכבת בו' [47]?

דעביד להו כרבי יוסי בר חנינא, דאמר: בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך [48] - מביא ואינו קורא; מאי טעמא? דכתיב: ולקחת [49] (דברים כו ב: ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא מארצך אשר ה' אלקיך נתן לך ושמת בטנא והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלקיך לשכן שמו שם) והבאת (דברים כו י: ועתה הנה הבאתי את ראשית פרי האדמה אשר נתתה לי ה' והנחתו לפני ה' אלקיך והשתחוית לפני ה' אלקיך) -

הערות[עריכה]

  1. ^ אילן שגדל בים ויקר הרבה וקורין קוריי"ל
  2. ^ אילן שגדילין בו בייש וקורין לדיי"ר
  3. ^ קיישטניי"ר
  4. ^ סתמא
  5. ^ לא קנה קרקע סביביו כלל, ואפילו מקום האילן, והרי הוא כמי שקנאן לפירותיו: שכשייבש - יעקרנו וילך
  6. ^ דחשבי להו שדה האילן
  7. ^ הרחיבו הענפים הרבה
  8. ^ לא יקצוץ אותן בעל הקרקע אף על פי שהצל רע לבית השלחין: דכיון דאין לו קרקע לבעל האילנות, שהרי שעבד לו שדהו לצורך האילנות כל צרכן, שעל מנת כן לקחן
  9. ^ בגמרא מפרש
  10. ^ של בעל האילן דמגוף אילנות קאתי
  11. ^ דכיון דמתחת לקרקע יוצא - מקרקעו גדל
  12. ^ יבשו
  13. ^ ליטע אילן אחר במקומן
  14. ^ דחשיבי שדה האילן; ובגמרא מפרש כמה יש לו קרקע, והיאך נטועים דמצטרפי
  15. ^ חוץ לקרקע שלהן
  16. ^ המוכר: דכיון דאין נטועין בשל מוכר כי אם בקרקע של לוקח, והמוכר לא שעבד לו קרקע שלו - אינו מניחן ליכנס בשלו, מאחר שמזיקין לו
  17. ^ ואותה שביכרה תחלה קושר בה גמי לידע שמבכרת היא
  18. ^ לפי שלא קנה קרקע ולא קרינא ביה 'פרי האדמה אשר נתתה לי' (דברים כו); ולקמיה פריך 'אם כן למה מביא'
  19. ^ ורבי מאיר לטעמיה, דסבירא ליה קנה קרקע; אבל באילן אחד מודה
  20. ^ להביא בכורים
  21. ^ שבאילן
  22. ^ והאי דקתני 'הקונה שני אילנות' - משום רבנן נקט להו, דאילו רבי מאיר - אפילו באילן אחד שאין לו קרקע מביא וקורא
  23. ^ הך דבכורים
  24. ^ והכי קאמר: אפילו אם כדבריכם כן הוא, דשני אילנות אין להן קרקע - אפילו הכי מביא וקורא: דלא חיישינן לקרקע גבי מקרא בכורים
  25. ^ אבל לוקח פירות לא מביא ולא קורא
  26. ^ ראשית בכורי
  27. ^ תביא
  28. ^ שאם יש לו לעכו"ם קרקע בארץ ישראל, ולקח [הישראל] ממנו פירות - אין מביא מהן בכורים. ונראה בעיני דהכי גרסינן: 'והכתיב אדמתך אדמתך שני פעמים: כתיב ראשית בכורי אדמתך בספר ואלה שמות ב'ואלה המשפטים', ובכי תשא; וקמשני חד למעוטי אדמת עכו"ם, וחד למעוטי אדמת גר, שהרי הגר עצמו מן 'המביאין ולא קורין' הוא, כדתנן במסכת בכורים (פ"א מ"ד), שאין יכול לומר 'אשר נשבע לאבותינו לתת לנו'; ואתא האי קרא למעוטי דהקונה מפירות קרקע שלו - לא מביא ולא קורא
  29. ^ וכל הנך קראי דלעיל מידרשי בספרי ובמסכת בכורים בפרק קמא.
  30. ^ כיון דאינו קורא משום דכתיב 'אשר תביא מארצך' למה מביא? הא מהבאה נמי ממעט ליה קרא
  31. ^ אי קנה קרקע מן הדין או לא; והאי דאמרי 'לא קנה קרקע' - היינו משום דיד המוכר על העליונה, דמספיקא לא מפקינן מיניה
  32. ^ דשמא לא קנה קרקע
  33. ^ ודרשינן ובסיפרי 'כי ירחק ממך המקום וזבחת' (דברים יב): בריחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח בקירוב מקום חולין שלך! והוא הדין לכל הבאת חולין בעזרה שאסור! אי נמי מדרבנן - דלמא איכא דחזי ליה דנוהג בהן מנהג חולין, כדינן, וסבור קדשים הן הואיל ואייתינהו בעזרה, ואתי לזלזולי בקדשים
  34. ^ על התנאי: "אי הוו ביכורים – שפיר, ואי לאו - ליקדשו לקנות בהן קרבן"
  35. ^ לכהן, ושמא קדושת דמים יש בהן, ונהנה מן ההקדש ומעל
  36. ^ ומשני:
  37. ^ אחר שהניחם לפני המזבח והניף
  38. ^ ונמצא אוכל טבלים! אבל בכורים הרי חן כתרומה, דכתיב (דברים יב) 'תרומת ידך' - אלו הבכורים; וכל שדהו יכול לעשות בכורים, כדתנן במסכת בכורים (פ"ב מ"ד)
  39. ^ ומשני:
  40. ^ אם שנה ראשונה או שניה של שמיטה הוא
  41. ^ דאיהו לא מצי אכיל ליה, דלמא בכורים נינהו
  42. ^ אם שנת שלש היא
  43. ^ ואין לנו לעשות תקנה לגזול את הלוים
  44. ^ ולא ללוי, כדמפרש בכתובות בפרק 'האשה שנתארמלה', ומוקי לה לבתר דקנסינהו עזרא; ומשמע ליה לרבי אלעזר בן עזריה: לוים דקרא - אף כהנים במשמע, דבעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים 'לוים'
  45. ^ והיאך יאכל מהם בלא קרייה
  46. ^ כדאמרינן בפרק בתרא דמסכת מכות
  47. ^ במנחות בפרק 'המנחות' [קג,ב] תנן: מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד; ואם אמר "הרי עלי ששים ואחד" - מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד; ומפרשינן טעמא בגמרא: משום דששים נבללין ביחד יפה בלוג שמן, אבל ששים ואחד - אי אפשר להבלל; ופרכינן: וכי לא בלל נמי מאי הוי - והתנן אם לא בלל כשר!'? ומשני: א"ר זירא: כל הראוי לבילה - כגון ששים עשרון - אם לא בלל כשר, אבל ששים ואחד - שאין ראוי לבילה - בילה מעכבת בו; כלומר: מה שאי אפשר להבלל מעכבת בו, דכיון דכתיב 'ויצק עליה שמן', וצוה לבלול, דכתיב 'בלולה' שמע מינה שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה, וכשהוא מביא ששים ואחד - מנחה כזו לא צוה להביא, והרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות דאינה כלום; שכל דבר שצוה הקב"ה להביא - יש עיכוב בעיקר הבאתו להביא באותו ענין שצוה הכתוב, ולא בענין אחר; אבל מצות האמורות באותה מצוה - כגון תנופה בקרבן, בלילה במנחה - יש שמעכבין אם גילה הכתוב לשנות עליו ולעכב, ויש שאין מעכבין; וגבי בכורים נמי: דחזו לקרייה בָעִינן; ואף על גב דאיכא מביאי בכורים שמביאין ולא קורין במסכת בכורים (פ"א מ"ד) - הני מילי כגון גר, דמעיקרא כי מייתי - על מנת שלא לקרות מייתי להו; וכגון מהחג ועד חנוכה, דמביא ואינו קורא, כדנפקא לן מקראי בסיפרי; אבל הנך בכורים דמייתי להו מספיקא: שמא טעונין קרייה מן התורה, דשמא קנה קרקע, והלכך 'חזו לקרייה' בעינן
  48. ^ או שמת שליח בדרך: שהשליח עצמו בצרן ומת בחצי הדרך, ומינה שליח אחר תחתיו עד לירושלים, או שהביאוהו הבעלים עצמן משם ואילך
  49. ^ ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא