שולחן ערוך אבן העזר קו ב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אבן העזר · קו · ב

דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה

שולחן ערוך

כתב לה עמהם מטלטלים בלבד, או ששיר לעצמו קרקע כל שהוא, כתבתה קימת. ולפי מה שתקנו הגאונים שכתבה נגבית מהמטלטלין, אפלו שייר מטלטלין כל שהוא, כתבתה קימת, שהרי היא אומרת: ממה ששייר אני גובה, ומתוך שתרד למה ששיר תרד לשאר נכסים ותטרף.

הגה: מי שצוה לתת לבניו כך וכך, או לאחרים, וצוה כך לפני אשתו, ושתקה, יש אומרים שצריכה לקים (מרדכי ריש אלמנה נזונית בשם ראב"ן ובפרק מי שמת). ויש חולקים (מרדכי פרק י"ב בשם הר"ם). ולכלי עלמא אם אמרה למקצת דבריו אין, ומקצת דבריו שתקה, דלא הוי מחילה במה ששתקה, אבל במה שאמרה אין, צריכה לקים (פסקי מהרא"י סימן פ"ו). ואינה יכולה לומר שעשתה שלא תטרף דעתו (מהרי"ו סימן י"ט). ואם קבלה קנין לקים מתנותיו, ואחר כך אומרת שלא מחלה כתבתה ומה שקבלה קנין משום שהנכסים היו בידה וברשותה, הדין עמה וגובאת כתבתה (ריב"ש סימן רמ"ד):

מפרשים

חלקת מחוקק

(ד) ולפי מה שתקנו הגאונים וכו':    דוקא לענין שיור לאחר תקנת הגאונים הוי מטלטלין כמקרקעי דהא שייך לו' אף בשיור מטלטלין מיגו דנחתא לשיור נחתא לכולהו ניכסי אבל בכתב לה מטלטלין אף לאחר תקנת הגאונים אפשר דלא מחלה דוקא קרקע דחשיב אמרינן דמחלה וכן הוא בד"מ ובב"ח דלא כב"י אבל בהגה' אלפסי כתב כב"י דאם כתב לה מטלטלי לאחר תקנת הגאונים הרי כאלו כתב לה קרקע ואפשר אם כ' ליורשיו קרקע ולה מטלטלים אף ההגהו' אלפסי מודה דאין זה שותף בין הבנים:

(ה) י"א שצריכ' לקיים:    פסק זה תמו' דהא בהדיא אמרינן בגמ' דוקא בדלא שייר ודוקא דכתב לה קרקע כ"ש או בדקבלה בפי' ומחלה הכתובה אבל בשתיקה גרידא ליכא למ"ד והרמב"ן/ והראב"ן /לא כתב רק שאין להאלמנה על שמעון כלום ודינה עם ראובן (דהיינו ע"פ המעשה שבא לפניו שבנו ראובן חלה וצוה לתת החוב שהיה לו אצל דודו שמעון לראובן אביו ואשת בנו של ראובן היתה אצל הצוואה ולא מיחתה ואחר כך הוקל חליו קצת והלך על משענתו בבית וחזר והכביד עליו החולי ושלח אחר שמעון דודו ואחר עדים וצוה לו שהחוב שיש לו בידו יתנהו לאביו ראובן ואז מיחתה אשתו והלך בן ראובן לעולמו ושמעון דודו קיים דברי המת ונתן לאביו ראובן) ועוד הראב"ן לטעמיה אזיל דס"ל דמטלטלי דיתמי לא משעתבדי לאלמנ' רק בדתפסה כמבואר שם בדבריו דלא ק"ל כראב"ן בזה וכ"כ בד"מ סימן ק' בהדיא דלא ק"ל כהראב"ן ולא ידעתי למה העתיק זה:

(ו) אבל במה שאמרה אין צריכ' לקיים:    כבר כתבתי ס"ק ג' כל שקבלה בפירוש והסכימה למעשיו ואמר' אין מחילה אין צריכה קנין ואינה יכולה לחזור ואף על גב דבקנה מן האיש וחזר ולקח מן האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי היה אפשר לחלק בין בריא לש"מ דבש"מ ליכא חיבה דעיניך נתת במיתה דהא הוא הולך למות ומ"מ מתשוב' מהרי"ו אין ראיה כלל לאמר' אין דהתם מיירי במחלה הכתובה להדי' אך מפסקי מהרא"י משמע כל שאמר' אין אין יכולה לומר נחת רוח עשיתי ובאמת שהדבר צריך ראיה לחילוק הנ"ל שכתבתי בין בריא לש"מ:

(ז) משום שהנכסים היו בידה:    המעיין בריב"ש יראה שזיכה את האלמנ' מטעם דזכו' כתובתה לא מחלה ודמי לב"ד ואפטרופוס שמכרו קרקע היתומים שלא אבדו זכותן כן האלמנה לא אבדה זכות כתובת' כל זמן לא שעבד' עצמה ונכסי' לקיים דברי המת ואם כן לכאור' הריב"ש חולק על מ"ש לפני זה אם אמרה אין על צוואת הבעל צריכה לקיים ומדברי הרב נראה שחילק ביניהם דכשאין הנכסים ברשותה ואמרה אין הכוונה הוא שלא תערער מחמת כתובת' והוי כאלו מחלה הכתוב' אבל כשהנכסים ברשותה הכוונה שתמסור הנכסים ליד מקבלי המתנה ואם ישלמו לה כתובת' ממקום אחר הוא טוב ואם לאו תטרוף מהם דאחריות דנפש' לא קיבל' עליה ובאמת אף שאין חילוק זה מוכרח מ"מ אפשר לאומרו:

בית שמואל

(ו) ולפי מ"ש הגאונים וכו':    ולדעת הב"י ה"ה אם נתן לה מטלטלין הפסידה כי בזה"ז מטלטלין כקרקע וכ"כ הש"ג פי"נ וכן מוכח בסי' ק"ט אלא בד"מ וב"ח מחלקים בין שיור מטלטלין לבין אם נתן לה קרקע וראיה שלהם מדכתב הרמב"ם שייר מטלטלין כתובתה קיימת אחר תקנות הגאונים ולא כתב נתן לה מטלטלין שמע מינה נתינת מטלטלין לא מהני ויש לדחות משום הרמב"ם כתב דין זה בין בבריא ובין בש"מ והיכא שנתן לה מטלטלין ולבניו קרקע לא הפסידה אא"כ כשנתן לבניו ג"כ מטלטלין כמ"ש בח"מ א"כ בריא שנתן לבניו מטלטלין במתנות בריא בל"ז הפסידה כתובתה כמ"ש בסי' ק', ואם אמר לה טלי זאת בכתובתך אז לכ"ע מהני אף במטלטלין כיון ששתקה כמ"ש בב"י סי' ק"ט בשם הרמב"ן וכן אם קבלוה בפי' וכן לדעת הראב"ן שהביא בסמוך אם מחלק בפניה דהא עובד' דראב"ן היא במטלטלין:

(ז) יש אומרים שצריכה לקיים:    כבר כתבתי דכן מדויק בראב"ד וכ"כ בפסקי מהרא"י בשמו וטעמו משום דס"ל בש"ס איירי כשמחלק נכסיו שלא בפניה אז דוקא כשכתב לה וחלק כל נכסיו והפסידה אבל אם נותן בפניה והיא שתקה הוי מחילה וכן הוא לעיל סי' צ"ג סט"ז:

(ח) וי"ח:    היינו המ' פי"נ ואפשר דס"ל כשיטות רש"י דר' יוסי איירי כשמחלק בפניה דוק' ומ"מ דוקא כשמחלק כל נכסיו ונתן לה קרקע אז הפסידה אבל לשיטות הפוסקים שהבאתי לעיל דס"ל ר"י איירי כשמחלק שלא בפניה כשמחלק בפניה מהני אפילו לא נתן לה כלום דהוי מחילה גמורה וע' בחושן המשפט סי' רנ"א שם כתב הרב רמ"א כל היכ' דאיכא פלוגתת הפוסקים אם זכה המקבל עליו להביא ראיה מיהו כתב בט"ז אם צוותה האלמנה ליתן מנכסי' לפלוני ובנה שתק ואחר מותה אמר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה פסק במ' פ' ז"ב כיון ששתק צריך לקיים ול"ד לשתיקה דכאן דשם אין עליה אלא השבועה והוא שתק סברה היא כמו ששתק עד עתה ולא ביקש ממנה השבועה כך היה בדעתו בעת שצותה:

(ט) אבל במה שאמרה אין וכו':    כבר כתבתי אם קבלוה בפירוש מהני לכ"ע אף במטלטלין והקשה בח"מ למה לא אמרינן נ"ר עשיתי כמו בקנה מן האיש ואח"כ מן האשה ותירץ שאני ש"מ דליכא איבה לומר עיניך נתתה במיתה דהא הולך למיתה ולכאורה קשה עליו מה קושי' שלו דהא בכתובה לא אמרי' נ"ר עשיתי ואפשר דכוונתו לדמות סבר' זו שלא תטרוף דעתו דשייך בכתובה נמי כמו טענות נ"ר בשאר נכסים אלא קשה לפ"ז לא תירץ כלום ועיקר נ"ל כיון בשאר דברים לא אמרה אין מוכח דלא עשתה לנ"ר:

(י) משום שהנכסים היו בידה וכו':    משמע החילוק הוא בין דין זה לדין הקודם לי"א דצריכה לקיים הצוואה אפילו בלא קנין משום שם הנכסים אינן בידה וע"כ סילקה שלא תטרוף מהם אבל כאן הנכסים בידה י"ל דכוונתה למסור להם המתנה והם יפרעו לה הכתובה ואם לא יפרעו לה אז תטרוף מהם מיהו בריב"ש סי' רמ"ד משמע לכאורה דיכולה לטרוף אם לא שעבדה את נכסיה או אם צוה ליתן מטלטלין לאחרים במתנות דאז אין יכול לטרוף:

ט"ז

באר היטב

(ו) מטלטלין וכו':    דוקא לענין שיור הוי מטלטלין כמקרקע לאחר תקנות הגאונים. אבל בכתב לה מטלטלין אף לאחר תקנות הגאונים לא הוי כמקרקע ד"מ ב"ח והרשד"ם חא"ה סי' קל"ו. אבל הב"י וש"ג והר"י אדרבי סי' קל"ב. ס"ל דלאחר תקנות הגאונים הוי מטלטלי כמקרקע לכל מילי ואם נתן לה מטלטלי הפסידה. וכתב כנה"ג מאחר דאיכ' פלוגת' דרבות' אם האשה מוחזקת יכולה לומר קים לי ע"ש. ואם אמר לה טלי זאת בכתובתך אז לכ"ע מהני אף במטלטלין כיון ששתקה. וכן אם קבלה בפירוש עיין ח"מ ב"ש.

(ז) לקיים:    עיין ס"ק ד' מש"ש. ועיין כנה"ג בהגהת ב"י סעיף י"א.

(ח) ויש חולקים:    אם צותה האלמנה ליתן מנכסיה לפלוני ובנה שתק ואחר מותה אמר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה. פסק ט"ז בשם מרדכי פ' ז"ב כיון ששתק צריך לקיים ול"ד לשתיקה דכאן דשם אין עליה אלא השבועה והוא שתק סבר' היא כמו ששתק עד עתה ולא בקש ממנה השבועה כך היה בדעתו בעת שצותה עיין ב"ש.

(ט) לקיים:    כבר כתבתי אם קבלה עלי' בפירוש מהני לכ"ע אפי' במטלטלין ע"ל ס"ק ו'.





פירושים נוספים

  • להגהות רבי עקיבא איגר על אבן העזר לחץ כאן



▲ חזור לראש