שולחן ערוך אבן העזר קו ב
<< · שולחן ערוך אבן העזר · קו · ב
צבעי אותיות סימון הפרשנים: חלקת מחוקק · בית שמואל · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · פתחי תשובה · באר הגולה
כתב לה עמהם מטלטלים בלבד, או ששייר לעצמו קרקע כל שהוא, כתבתה קיימת. ולפי מה שתקנו הגאונים שכתובה נגבית מהמטלטלין, אפלו שייר מטלטלין כל שהוא, כתובתה קיימת, שהרי היא אומרת: ממה ששייר אני גובה, ומתוך שתרד למה ששייר תרד לשאר נכסים ותטרף.
- הגה: מי שצוה לתת לבניו כך וכך, או לאחרים, וצוה כך לפני אשתו, ושתקה, יש אומרים שצריכה לקיים (מרדכי ריש אלמנה נזונית בשם ראב"ן ובפרק מי שמת). ויש חולקים (מרדכי פרק י"ב בשם הר"ם). ולכולי עלמא אם אמרה למקצת דבריו אין, ומקצת דבריו שתקה, דלא הוי מחילה במה ששתקה, אבל במה שאמרה אין, צריכה לקיים (פסקי מהרא"י סימן פ"ו). ואינה יכולה לומר שעשתה שלא תטרף דעתו (מהרי"ו סימן י"ט). ואם קבלה קנין לקיים מתנותיו, ואחר כך אומרת שלא מחלה כתובתה ומה שקבלה קנין משום שהנכסים היו בידה וברשותה, הדין עמה וגובאת כתובתה (ריב"ש סימן רמ"ד):
מפרשים
(ד) ולפי מה שתקנו הגאונים וכו': דוקא לענין שיור לאחר תקנת הגאונים הוי מטלטלין כמקרקעי דהא שייך לו' אף בשיור מטלטלין מיגו דנחתא לשיור נחתא לכולהו ניכסי אבל בכתב לה מטלטלין אף לאחר תקנת הגאונים אפשר דלא מחלה דוקא קרקע דחשיב אמרינן דמחלה וכן הוא בד"מ ובב"ח דלא כב"י אבל בהגה' אלפסי כתב כב"י דאם כתב לה מטלטלי לאחר תקנת הגאונים הרי כאלו כתב לה קרקע ואפשר אם כ' ליורשיו קרקע ולה מטלטלים אף ההגהו' אלפסי מודה דאין זה שותף בין הבנים:
(ה) י"א שצריכ' לקיים: פסק זה תמו' דהא בהדיא אמרינן בגמ' דוקא בדלא שייר ודוקא דכתב לה קרקע כ"ש או בדקבלה בפי' ומחלה הכתובה אבל בשתיקה גרידא ליכא למ"ד והרמב"ן/ והראב"ן /לא כתב רק שאין להאלמנה על שמעון כלום ודינה עם ראובן (דהיינו ע"פ המעשה שבא לפניו שבנו ראובן חלה וצוה לתת החוב שהיה לו אצל דודו שמעון לראובן אביו ואשת בנו של ראובן היתה אצל הצוואה ולא מיחתה ואחר כך הוקל חליו קצת והלך על משענתו בבית וחזר והכביד עליו החולי ושלח אחר שמעון דודו ואחר עדים וצוה לו שהחוב שיש לו בידו יתנהו לאביו ראובן ואז מיחתה אשתו והלך בן ראובן לעולמו ושמעון דודו קיים דברי המת ונתן לאביו ראובן) ועוד הראב"ן לטעמיה אזיל דס"ל דמטלטלי דיתמי לא משעתבדי לאלמנ' רק בדתפסה כמבואר שם בדבריו דלא ק"ל כראב"ן בזה וכ"כ בד"מ סימן ק' בהדיא דלא ק"ל כהראב"ן ולא ידעתי למה העתיק זה:
(ו) אבל במה שאמרה אין צריכ' לקיים: כבר כתבתי ס"ק ג' כל שקבלה בפירוש והסכימה למעשיו ואמר' אין מחילה אין צריכה קנין ואינה יכולה לחזור ואף על גב דבקנה מן האיש וחזר ולקח מן האשה יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי היה אפשר לחלק בין בריא לש"מ דבש"מ ליכא חיבה דעיניך נתת במיתה דהא הוא הולך למות ומ"מ מתשוב' מהרי"ו אין ראיה כלל לאמר' אין דהתם מיירי במחלה הכתובה להדי' אך מפסקי מהרא"י משמע כל שאמר' אין אין יכולה לומר נחת רוח עשיתי ובאמת שהדבר צריך ראיה לחילוק הנ"ל שכתבתי בין בריא לש"מ:
(ז) משום שהנכסים היו בידה: המעיין בריב"ש יראה שזיכה את האלמנ' מטעם דזכו' כתובתה לא מחלה ודמי לב"ד ואפטרופוס שמכרו קרקע היתומים שלא אבדו זכותן כן האלמנה לא אבדה זכות כתובת' כל זמן לא שעבד' עצמה ונכסי' לקיים דברי המת ואם כן לכאור' הריב"ש חולק על מ"ש לפני זה אם אמרה אין על צוואת הבעל צריכה לקיים ומדברי הרב נראה שחילק ביניהם דכשאין הנכסים ברשותה ואמרה אין הכוונה הוא שלא תערער מחמת כתובת' והוי כאלו מחלה הכתוב' אבל כשהנכסים ברשותה הכוונה שתמסור הנכסים ליד מקבלי המתנה ואם ישלמו לה כתובת' ממקום אחר הוא טוב ואם לאו תטרוף מהם דאחריות דנפש' לא קיבל' עליה ובאמת אף שאין חילוק זה מוכרח מ"מ אפשר לאומרו:
(ו) ולפי מ"ש הגאונים וכו': ולדעת הב"י ה"ה אם נתן לה מטלטלין הפסידה כי בזה"ז מטלטלין כקרקע וכ"כ הש"ג פי"נ וכן מוכח בסי' ק"ט אלא בד"מ וב"ח מחלקים בין שיור מטלטלין לבין אם נתן לה קרקע וראיה שלהם מדכתב הרמב"ם שייר מטלטלין כתובתה קיימת אחר תקנות הגאונים ולא כתב נתן לה מטלטלין שמע מינה נתינת מטלטלין לא מהני ויש לדחות משום הרמב"ם כתב דין זה בין בבריא ובין בש"מ והיכא שנתן לה מטלטלין ולבניו קרקע לא הפסידה אא"כ כשנתן לבניו ג"כ מטלטלין כמ"ש בח"מ א"כ בריא שנתן לבניו מטלטלין במתנות בריא בל"ז הפסידה כתובתה כמ"ש בסי' ק', ואם אמר לה טלי זאת בכתובתך אז לכ"ע מהני אף במטלטלין כיון ששתקה כמ"ש בב"י סי' ק"ט בשם הרמב"ן וכן אם קבלוה בפי' וכן לדעת הראב"ן שהביא בסמוך אם מחלק בפניה דהא עובד' דראב"ן היא במטלטלין:
(ז) יש אומרים שצריכה לקיים: כבר כתבתי דכן מדויק בראב"ד וכ"כ בפסקי מהרא"י בשמו וטעמו משום דס"ל בש"ס איירי כשמחלק נכסיו שלא בפניה אז דוקא כשכתב לה וחלק כל נכסיו והפסידה אבל אם נותן בפניה והיא שתקה הוי מחילה וכן הוא לעיל סי' צ"ג סט"ז:
(ח) וי"ח: היינו המ' פי"נ ואפשר דס"ל כשיטות רש"י דר' יוסי איירי כשמחלק בפניה דוק' ומ"מ דוקא כשמחלק כל נכסיו ונתן לה קרקע אז הפסידה אבל לשיטות הפוסקים שהבאתי לעיל דס"ל ר"י איירי כשמחלק שלא בפניה כשמחלק בפניה מהני אפילו לא נתן לה כלום דהוי מחילה גמורה וע' בחושן המשפט סי' רנ"א שם כתב הרב רמ"א כל היכ' דאיכא פלוגתת הפוסקים אם זכה המקבל עליו להביא ראיה מיהו כתב בט"ז אם צוותה האלמנה ליתן מנכסי' לפלוני ובנה שתק ואחר מותה אמר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה פסק במ' פ' ז"ב כיון ששתק צריך לקיים ול"ד לשתיקה דכאן דשם אין עליה אלא השבועה והוא שתק סברה היא כמו ששתק עד עתה ולא ביקש ממנה השבועה כך היה בדעתו בעת שצותה:
(ט) אבל במה שאמרה אין וכו': כבר כתבתי אם קבלוה בפירוש מהני לכ"ע אף במטלטלין והקשה בח"מ למה לא אמרינן נ"ר עשיתי כמו בקנה מן האיש ואח"כ מן האשה ותירץ שאני ש"מ דליכא איבה לומר עיניך נתתה במיתה דהא הולך למיתה ולכאורה קשה עליו מה קושי' שלו דהא בכתובה לא אמרי' נ"ר עשיתי ואפשר דכוונתו לדמות סבר' זו שלא תטרוף דעתו דשייך בכתובה נמי כמו טענות נ"ר בשאר נכסים אלא קשה לפ"ז לא תירץ כלום ועיקר נ"ל כיון בשאר דברים לא אמרה אין מוכח דלא עשתה לנ"ר:
(י) משום שהנכסים היו בידה וכו': משמע החילוק הוא בין דין זה לדין הקודם לי"א דצריכה לקיים הצוואה אפילו בלא קנין משום שם הנכסים אינן בידה וע"כ סילקה שלא תטרוף מהם אבל כאן הנכסים בידה י"ל דכוונתה למסור להם המתנה והם יפרעו לה הכתובה ואם לא יפרעו לה אז תטרוף מהם מיהו בריב"ש סי' רמ"ד משמע לכאורה דיכולה לטרוף אם לא שעבדה את נכסיה או אם צוה ליתן מטלטלין לאחרים במתנות דאז אין יכול לטרוף:
ולפי מה שתקנו הגאונים כו' תמוה למה לא הביא הטור דבר זה ולא כ' רק דין התלמוד אבל לדידן הוה מטלטלין כמקרקעי בכל מילי ואפילו אם חלק לבניו קרקע ולא מטלטלין הוה כאלו חלק לה ג"כ קרקע וכ"כ בש"ג:
ושתקה י"א שצריכה לקיים הוא דעת ראב"ן במרדכי ר"פ אלמנה ניזונית וז"ל שם בקיצור נשאל לראב"ן על בנו של ראובן היה לו זקוק וחצי ביד שמאון וחלה הבן ושלח אחר עדים וצוה בפניהם ונתן אותו זקוק וחצי לראובן אביו ולא מיחתה אשתו והקל מעליו חליו ועמד על משענתו ואח"כ הכביד עליו חליו ושלח עוד אחר שמעון וא"ל בפני עדים כבראשונה ואז מיחתה אשתו ונפטר לעולמו וקיים שמעון דברי המת ואח"כ תבעה היא את שמעון לדין והשיב נ"ל שעשה שמעון כדין ואין לאלמנה על שמעון כלל שאפי' לא צוה בנו של ראובן כן היה לו לתת לראובן שהרי הוא יורש את בנו דתנן בפ' הכותב מי שמת והיה עליו כתובת אשה וב"ח ויורש כו' ר' עקיבא אומר ינתן ליורש שכולם צריכים שבועה (ויורש א"צ שבועה) והלכה כרבי עקיבא והכא כיון שצריכה שבועה כתובה ינתן לאב שהוא יורש וכו' וכ"ש הכא שצוה לתת לו ומצוה לקיים דברי המת כו' ואי משום דמיחתה בשניה הא קיימא בראשונה ועוד בשניה היה מעמד שלשתן ועוד הא מעשים בכל יום שאדם נותן מטלטלים בלא דעת אשתו כו' ואם מה שחייבו שמעון מדר"נ וכו' הא לא אשכחן דמקיל בתרי קולא בכתובה דלרבי מאיר דאמר מטלטלין לא אשתעבדי לכתובה לא ס"ל כר"נ עכ"ל ולא ירדתי לדעת הראב"ן דמ"ש תחלה ממתני' ר"פ הכותב דאמר ר"ע ינתן ליורש הא איתא שם דהיה לו פקדון ביד אחר ופרש"י שם בדף פ"ד וז"ל אע"ג דלא משתעבד מטלטלי דיתמי לב"ח ולכתובה הכא דלאו ברשותייהו מנחי ס"ל כו' משמע אלו הניח קרקע אין ליורשים בהם כלום נגד ב"ח וכתובת אשה ועכשיו בתר תקנת הגאונים והוה מטלטלים משתעבדים כמו קרקעות כל זמן שהן בני חורין ומ"ש אח"כ דהמתנה קיימת מצד מצוה לקיים דברי המת קשה הא קי"ל בח"מ סי' רצ"ב לא אמרי' לד"ה אלא בהשליש עכשיו ביד שליש אותו דבר ומ"ש מדלא מיחתה אשתו בראשונה ק"ל טובא דא אמרי' כאן המחלק כל נכסיו לבניו ונתן לאשתו כל שהוא (משמע) דדוקא במחלק כל נכסיו ואמרי' משום שחלק כבוד מחלה כתובתה תיפוק ליה מצד כיון ששתקה בשעת החילוק שלו מחלה לו ואפילו לא חלק כל נכסיו דהא ודאי מיירי כאן בשתקה דאל"כ אין שייך לומר שחלק לה כבוד כיון שהיא אינה מסכמת לו וגם מ"ש אח"כ לא מקלינן בתרי קולא זה לא שייך אחר תקנת הגאונים דמטלטלי הוה כקרקע ואדרבא מצינו לעיל דבכתובה יש משום דר"נ כמ"ש הרא"ש הביאו ב"י ר"ס ק' והביאותי לעיל סי' צ"ו סעיף ו' גם מ"ש דהבעל יכול לטעון לאחר מטלטלים שלו אנן לא קי"ל הכי אלא כתובה נגבית ממתנת ש"מ כמ"ש בסי' ק' והי"ח שמביא רמ"א הוא דעת מהר"מ במרדכי פ' י"נ על ראובן שטוען על אמו שאביו צוה בשעת מיתתו לתת לו כך וכך כו' ואף אם בפניה מחלק וצוה ושתקה לא הפסידה כתובתה אא"כ חולק כל נכסיו ושייר קרקע כל שהוא כו' עכ"ל וזה מבואר כמו שהקשתי כאן על דעת הראב"ן ולענין הלכה אף אם אין דעתי מכרעת מ"מ נראה לסמוך על דעת מהר"מ שגם רמ"א מביא דעתו כאן ובח"מ סי' רנ"ב סעיף א' דעת מהר"מ באחרונה ותו דהא כתב רמ"א סי' רנ"א בח"מ בשם מהרי"ק דכל היכא שיש פלוגתא דרבוותא אם זכה המקבל עליו להביא ראיה וכ"ש כאן דטי מסתבר דעת מהר"מ מטעמים שזכרתי כאן שיש להקשות על הראב"ן ע"כ אין שתיקתה מפסדת כתובתה אא"כ בדרכים הנזכרים בסי' זה אלא עד שתאמר בפי' שמסכמת לזה ויש דרך ששתיקה מהני דהיינו מה דאיתא פ' זה בורר וז"ל ונשאל לראבי"ה על עסק אלמנה שציוותה בשעת מותה לתת מנכסיה לפלוני קרובה ז' זקוקין והבן שתק ואחר מותה אומר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה והשיב כיון שצוותה בפניו ושתק הוה כאלו הודה שיש ז' זקוקים בידה שאין לו חלק בהם ואיך שבאו לידה בין במציאה בין שמעיסתה הודה שדם שלה עכ"ל צ"ל שגם מהר"מ מודה בזה דע"כ לא אמר מהר"מ דלא מהני שתיקה אלא בדבר ברור שהוא חייב כגון כתובה דעומדת ליפרע עכ"פ אחר שתשבע ואתה בא להפסידה מכח ששתקה בשעה שחילק בעלה בזה אין כח לומר שתפסיד ע"י שתיקתה דאפשר לומר שהיא סומכת על שטר כתובתה ומה לה לויכח עמו בזה אבל בכאן בנ"ד דהיינו דראבי"ה דהנכסים כבר בידה ואין לי חוב עליה רק להכריחה לשבועה והיא חולקת מנכסיה לאחרים בפניה ושותק סברה היא כמו ששתק עד עתה ולא ביקש ממנה שבועה על הכתובה כך הוא בדעתו גם עתה והודה שאין מבקש ממנו שבועה וזה מהני כאן כיון שעשתה מעשה ונתנה לאחר כנלע"ד נכון בס"ד: (דברי המגיה כתב ב"ש בסק"ז י"א שצריכה לקיים כו' וטעמו משום דס"ל דהש"ס איירי כשמחלק נכסיו שלא בפניה אז דוקא כשכתב לה ג"כ הפסידה אבל אם נותן בפניה ושתקה הוה מחילה עכ"ל ואינו נראה כלל דהא אמרי' בפ' י"נ דף קל"ב הכותב נכסיו לבניו וכתב לאשתו קרקע כל שהוא אבדה כתובתה ופריך שם משום דכתב קרקע כ"ש אבדה כתובתה אמר רב כו' ושמואל אמר במחלק לפניה והיא שותקת כו' ואותבי' שם מת"ק דס"ל כתיבה וקבלה בעי כו' אמר ליה רבא לר' נחמן מר כמאן ס"ל א"ל שאני אומר כיון שעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה ופירשב"ם דר"נ כשמואל רבו ס"ל דאמר במחלק לפניה והיא שותקת ואע"ג דאיתותב היינו אליבא דרבנן ור"נ אמר אליבא דר' יוסי כו' וכן כתב האלפסי והרא"ש א"כ לפי דבריו קשה מאי דוחק' לר"נ לאוקמי כיון דעשאה שותף בין הבנים איבדה כתובתה לימא ג"כ כשמואל כיון דמחלק בפני' ושותקת איבדה כתובתה וס"ל כר' יוסי דבכתיב' לחוד מהני אלא ודאי דמטעם שתיקה לא הוה מחילה כלל דיכול לומר נחת רוח עשיתי לבעל רק מטעם דעשאה שותף בין הבנים ועשה לה כבוד מחלה על כתובתה וא"כ אין חילוק בין בפניה בין שלא בפניה מחלה מטעם הכבוד שעשה לה ולכך מוקי לה רב אלפסי להא דר"נ אף שלא בפניה ולהקל מכל הני אמוראי דלעיל וכן דעת הרא"ש והרמב"ם אבל בלא חלק לה מנכסיו כלל אין טעם שיאבד כתובתה בשביל שתיקתה דיכולה לומר נ"ר עשיתי לבעלי כמ"ש הרמב"ם אליבא דשמואל וז"ל אבל אם לא נתן לה כלום שתיקה אינה אלא כדי לעשות נ"ר לבעלה אף בפניה עכ"ל ורש"י ס"ל דבעינן בפניה וגם שיתן לה חלק ויעשה אותה שותף בין הבנים אז מהני שתיקתה אבל שלא בפניה או בפניה ולא עשאה שותף בין הבנים לא מהני שתיקתה כי יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי עכד"ה):
ואינה יכולה לומר כו' נ"ל טעם בזה דאף ע"ג דבמקח ששקונים מבעל לבדו יכולה לומר נחת רוח עשיתי לבעלי היינו במקום שהיא בשב ואל תעשה דהיינו שהיא שותקת אבל כאן שאומרת בפירוש אין בודאי מועיל אמירתה:
ואם קבלה קנין כו' (חסר כאן סעיף זה):
(ו) מטלטלין וכו': דוקא לענין שיור הוי מטלטלין כמקרקע לאחר תקנות הגאונים. אבל בכתב לה מטלטלין אף לאחר תקנות הגאונים לא הוי כמקרקע ד"מ ב"ח והרשד"ם חא"ה סי' קל"ו. אבל הב"י וש"ג והר"י אדרבי סי' קל"ב. ס"ל דלאחר תקנות הגאונים הוי מטלטלי כמקרקע לכל מילי ואם נתן לה מטלטלי הפסידה. וכתב כנה"ג מאחר דאיכ' פלוגת' דרבות' אם האשה מוחזקת יכולה לומר קים לי ע"ש. ואם אמר לה טלי זאת בכתובתך אז לכ"ע מהני אף במטלטלין כיון ששתקה. וכן אם קבלה בפירוש עיין ח"מ ב"ש.
(ז) לקיים: עיין ס"ק ד' מש"ש. ועיין כנה"ג בהגהת ב"י סעיף י"א.
(ח) ויש חולקים: אם צותה האלמנה ליתן מנכסיה לפלוני ובנה שתק ואחר מותה אמר שלא נשבעה על הכתובה ומה ששתק מפני שלא רצה להכעיסה. פסק ט"ז בשם מרדכי פ' ז"ב כיון ששתק צריך לקיים ול"ד לשתיקה דכאן דשם אין עליה אלא השבועה והוא שתק סבר' היא כמו ששתק עד עתה ולא בקש ממנה השבועה כך היה בדעתו בעת שצותה עיין ב"ש.
(ט) לקיים: כבר כתבתי אם קבלה עלי' בפירוש מהני לכ"ע אפי' במטלטלין ע"ל ס"ק ו'.